פסקי דין על (מלול יוסף )ג`וני | פסקי דין על טורקו מלי

184587/05 בשא     28/05/2006




בשא 184587/05 (מלול יוסף )ג`וני נ' טורקו מלי




9


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בשא184587/05

תיק הוצאה לפועל:0105506748
בפני
:
כב' הרשמת לוי כוכבה

תאריך:
28/05/2006



בעניין:
(מלול יוסף )ג`וני





מבקש

נ ג ד


טורקו מלי





משיב


המבקש בעצמו
מטעם המשיב- עו"ד דורון אגוזי


החלטה

1. בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שהגיש המבקש יוסף גוני מלול בהתייחס ל

פסק דין
שניתן כנגדו בהעדר הגנה ביום 29.1.2004 .
פסק הדין ניתן בהסתמך על אישור מסירה ותצהיר מבצע המסירה שלומי אלוני , מתמחה ממשרד בא כח המשיבה.
על פי תצהיר מבצע המסירה , הוא מסר את כתב התביעה למבקש במשרד בא כח המשיבה , עת ביקר שם המבקש ביום 17.9.2003.
על פי סעיף 4 לתצהיר הנ"ל – "המסירה נמסרה לנתבע . ברם הנ"ל סרב לקבלה ואף סרב לחתום על אישור המסירה".

2. לטענת המבקש בתצהירו נודע לו שהמשיבה הגישה נגדו כתב תביעה "משנודע לו דבר ההוצאה לפועל ביום 1.12.2005 , וזאת בהמשך למכתב של עו"ד הקר, שמייצג את מלול רות – אישתו בניפרד של המבקש. לטענתו נודע לו על פתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו בעקבות ביקור אצל ילדיו ביום 1.12.2005 , עת נמסר לו על ידי בנו העתק מכתב עו"ד הקר בגידרו הוא מודיע לבא כח המשיבה כי המבקש אינו מתגורר עם הגברת מלול רות.
בעקבות קבלת מכתב זה פנה לדבריו לבית המשפט וללשכת ההוצאה לפועל לצלם מסמכי התביעה.

3. עוד טען כנגד המשיבה כי המשיבה , למרות שהייתה בקשר רציף עימו "לא מצאה לנכון להעביר אליו את כתב התביעה בזמן אמת ופעלה באופן מכוון להמצאת מסמכים בכתובת ,שבה לא היה , כל זאת שלא כדין, לקבל

פסק דין
במעמד צד אחד "
למרות דבריו אלו בתצהירו ,אישר המבקש בחקירתו הנגדית בעמוד 6 לפרטיכל כי אכן ביקר עם אדם נוסף במשרד בא כח המשיבה. כאשר בא "אדם נוסף" ואמר לו שהוא מבקש למסור לו כתב תביעה , העיד המבקש – "אמרתי שאיני מעוניין לקבל שום דבר ...והלכתי משם".- שורה 4 לפרטיכל.
עוד העיד בעמ' 5 לפרטיכל כי ראה מסמכי התביעה על שולחן בא כח המשיבה.

4. שאלה ראשונה שמן הראוי שתישאל במקרה שבפני
היא האם בקשת המבקש לביטול

פסק דין
היא בקשה לביטול מחובת הצדק , בנסיבות בהן ניתן פסק הדין בהעדר הגנה כנגד המבקש ב"הליך פגום".
כל זאת בהתייחס לנסיבות מסירת התביעה כפי שתואר לעיל.

תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה על אופן המסירה :
המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים כדין, והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה.

אין חולק כי כתב התביעה הושט למבקש לצורך קבלתו , אלא שהמבקש עשה דין לעצמו והחליט שלא לקבלו.
תקנה 489 מורה אומנם על הדרך בה יש לנהוג בכתב תביעה שמקבלו מסרב לקבל לאמור :
" שליח בי-דין ......... שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק."

והשאלה האם היה מקום לצפות מהמשיבה או מבא כוחה "להדביק" כתב התביעה כמצוות תקנה 489 משסרב הנתבע לקבל התביעה לידיו? ואם כן היכן?
כפי שהעיד המבקש בע' 2 לפרטיכל, למן אוגוסט 96 החליף "אולי 12 כתובות, מדי פעם עדכנתי( במשרד הפנים – הערה שלי – כ.ל.).
עוד אישר כי ליום עדותו – 9.3.2006 הוא מתגורר ברחוב פלוגות 27 באשקלון.זאת למרות שבמכתב עו"ד הקר , בא כח אשת המבקש, טען עו"ד הקר כי המבקש מתגורר בכתובת אחרת – יפה נוף 31/7 אשקלון. עוד אישר כי את כתובתו במשרד הפנים לא נהג לעדכן "אלא רק כשנדרשתי והייתי ממש צריך".
במהלך עדותו בפני
אישר המבקש כי התגורר במספר כתובות נוספות– בכל כתובת למשך מספר מועט של חודשים – זמן בהחלט קצר מהמקובל כגון :הגנה 25 באר שבע, הרצל 1 אשקלון, מונטיפיורי 10 אשקלון – חודשיים וחצי.יפה נוף 31/7 אשקלון.

עוד יודגש כי המבקש צירף לתצהירו את ניספח יא – מכתב בא כח המשיבה מיום 21.9.2003 ממנו עולה בבירור למקרא סעיף 3 כי הוגשה תביעה כנגד המבקש, על אישור קבלתה סרב לחתום- בצירוף מסמך זה לתצהירו מאשר המבקש למעשה כי ידע אודות כתב התביעה שהוגש נגדו.
גם ממכתביו של המבקש מ24.9.2003- הניספחים לתצהירו התומך בבקשה, ניתן ללמוד חד משמעית כי המבקש ידע אודות כתב התביעה שהוגשה נגדו, אלא שבחר לזלזל בו , להתחמק מקבלתו בפועל ושלא לפרוס את טענות ההגנה שלו על מנת שתידונה על ידי הערכאה המוסמכת.
במובן זה הרי שאין בפני
בקשה לביטול מחובת הצדק.
בהחלט נוכחתי כי כתב התביעה נמסר כדין למבקש. גם אם בפועל סרב לקבל אותו לידיו. בהחלט נוכחתי כי עובדת קיומו של כתב תביעה וקיומם של הליכי תביעה על פי דין הובאו בכל הזדמנות אפשרית, לידיעת המבקש , לרבות במכתבי בא כח המשיבה אליו שאכן נוכחתי שהומצאו לו. אלא שהמבקש, מתוך זלזול בסדרי הדין ובסמכות בית המשפט להכריע על פי דין בטענות ההגנה הנטענות שלו, בחר להתעלם מתביעה זו.
לא נותר אלא לאמץ ולישם את דבריו המסכמים של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ :

"הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק – והטענה בדבר אי המצאה באופן מהותי אינה יכולה לעמוד בנדוננו, גם לשיטת בית הלל שבבית הלל, בשעה שהיתה ידיעה מזה עת רבה, לרבות מחיקת ההליך הקודם ומו"מ לפשרה ועוד. יפה לענין זה – בכל הכבוד – דעתה של כב' השופטת ביניש בבר"ע 1294/02 תפנית אורטופדית נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו (4) 769, שבכגון דא כשאין מחלוקת על ידיעתו של בעל דיון באשר לפסק הדין, יש להעדיף כלל הידיעה על כלל ההמצאה, את המהות מול הפורמליות. אכן, ער אני להוראת תקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולדברי המשנה לנשיא ש' לוין בבש"א 1890/00 מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי, פ"ד נד(2) 840, 844, "שבהעדר טענה של השתק צריך הכלל להשאר כלל ה"המצאה" ולא ככל ה"ידיעה" (לשם מניעת ויכוחים והתדיינויות). עיינתי גם בהחלטת השופט הרשם (כתוארו דאז) אוקון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, הסבור אף הוא כלל הידיעה יחול אך במקרי השתק. ואולם, לדעתי ניתן ליישב בין הגישות שכן יתכנו מצבים של מעין השתק כבענייננו. מצבים אלה, שיש בהם ככלל בהירות באשר לעובדות ושההמצאה בהם נעשתה בפועל, יביאו גם לתוצאה בהתאם. ראו גם רע"א 2793/01 לאופן נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668 (השופט טירקל – אף כי שם היה מדובר בהליך ספציפי של האזהרה בהוצאה לפועל).ב
מכל מקום, אין לדעתי לסתור את הגישה שלפיה כשהידיעה היא מוצקת וברורה, אין להלום הסתתרות מאחורי אי המצאה (הדגשה לא במקור- כ.ל..)"

5. להפרזה בחשיבות ההמצאה, ראו גם ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 111 עמ'.

6. זאת ועוד; נטיית הפסיקה להרחיב את תחולת החריג שבכלל הידיעה מלמדת אותנו שהוכחה ניצחת לקבלתו הפיזית של כתב בי-דין אצל בעל הדין איננה תנאי בל יעבור כדי לראותו כמי שהומצאו לו כתבי בי-הדין מכוח כלל הידיעה. "אם ברור באופן מובהק שבעל הדין ידע על כתבי בי-דין ועל תוכנם והתחמק מלקבלם יגבר עקרון המניעות, ובית המשפט ישתיק את בעל הדין מלטעון שלא קיבלם אף על פי שידע עליהם"
(ת"א (תל-אביב-יפו) 1254/04 - בנק הפועלים בע"מ נ' המכרז הישיר (מו"ל) בע"מ ואח' . תק-מח 2004(4), 5673 ,עמ' 5679.).
ביישום הלכה זו מסקנתי אם כך היא כי כתב התביעה נמסר כדין למבקש, וכי הוא מצידו זלזל בו ובחר שלא להתגונן במועד.

7. באשר לאפשרות של ביטול פסק-הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, מורה ההלכה הפסוקה כי על בית המשפט צריך לשקול שניים: הסיבה שהנתבע לא התגונן במועד, וסיכויי ההגנה של הנתבע כנגד התביעה. עוד קובעת הפסיקה כי למרות שבית המשפט חייב למצוא הסבר למחדל הנתבע כתנאי להפעלת שיקול דעתו, עליו לשים את הדגש בשיקוליו על סיכויי ההגנה. (ראה זוסמן, סדר הדין האזרחי, סעיף 575).ו

8. כפי שהיסקתי לעיל, זלזל המבקש בכתב התביעה שבהחלט ידע שהוגש נגדו , נמנע מלקבלו לידיו, ולהתגונן במסגרת הדין בפני
ו.
מסקנתי היא כי מקרה זה הוא בהחלט המקרה בו דין הבקשה להידחות בשל העדר הסבר סביר לעובדה שהנתבע לא התגונן במועד. המבקש לא הציע כל הסבר ולו קלוש מדוע נמנע מלהתגונן בפני
התביעה על פי הדין. נראה, שפשוט ביקש לחמוק מחובו והתחייבויותיו כלפי המשיבה.
ולא זאת אף זאת , גם התעלמותו ממכתבי בא כח המשיבה שבהחלט נוכחתי שקיבלם וידע תוכנם , מהם עולה חד משמעית כי הליכי התביעה כנגדו ממשיכים ומתקדמים זכו להתעלמות. ולא זאת אף זאת אלא שבמסגרת תצהירו התומך בבקשה בחר להלעיז ולהכפיש את בא כח המשיבה כפי שנמנע במתכוון מלמסור לו כתב התביעה, הגם שבפירוש נוכחתי כי המבקש, סירב סירוב מודע ומכוון לקבל כתב תביעה זה.
התנהגותו של המבקש בהחלט מגיעה לדרגה של זלזול בבית המשפט אשר מצדיקה את דחיית בקשתו ללא קשר לסיכוי ההגנה שלו כנגד התביעה (זוסמן, שם, סעיף 576).

9. גם אם אנהג עם המבקש בחסד ויימחל לו על מחדלו מהתגוננות בפני
התביעה בטרם מתן

פסק דין
, הרי שלא נראה כי יש לו הגנה ברת סיכוי שתצדיק את ביטול פסק-הדין.

למעלה מן הדרוש אתייחס לטענות ההגנה של המבקש הגם שכאמור דין בקשת המבקש להידחות מחמת זלזולו בכתב התביעה שנמסר לו במועד והימנעותו מדעת לקבלו ולהתגונן במועד.

התביעה העיקרית הוגשה כנגד המבקש ביחד עם שניים אחרים לסילוק יד וכתביעה כספית.
על פי כתב התביעה ,נחתם ביום 25.11.2002 הסכם שכירות בין המשיב למבקש ביחד עם אדם נוסף – יורי קצ'קביץ ,לפיו שכרו המבקש וקצ'קביץ את חנות המשיבה לתקופה של 12 חודשים .
כעבור מספר חודשים , הופיע המבקש ביחד עם הנתבעים 2ו-3 ה"ה מנחם רוזנטל וגלוריה דלגדו וביקשו לחתום על הסכם חדש כשהנתבעים 2 ו-3 נכנסים בנעלי קצקביץ . לבקשתם נחתם הסכם חדש בין הצדדים – ניספח ד לתביעה. הסכם שכירות מיום 16.3.2003.
יודגש כי הסכם זה נכרת בין המבקשת מצד אחד לבין השוכרים מנחם ישראל רוזנטל וגלוריה אליזבט דלגדו , יחד עם יוסף ג'וני מלול ,- "ביחד ולחוד מצד שני".

לטענת התובעת לא עמדו הנתבעים בתשלומי השכירות .

כתב התביעה הוגש בגין חוב דמי שכירות מיום 15.2.2003 ועד15.8.2003, דמי פיצויים מוסכמים על פי הסכם השכירות – ניספח ד ובניכוי תשלומים ששולמו בפועל ביולי אוגוסט 2003.

המבקש מאשר בסעיף 7 לתצהירו את חתימתו על הסכם השכירות ניספח ד' לתביעה ביחד עם הנתבעים 2 ו-3.
לטענת המבקש הוסכם בפרוש על מועד מילוט ויציאה מוקדמים ככל שהשוכרים היו מעוניינים – לתאריך 1.7.2003.
לטענת המבקש, שלח ביום 6.6.2003 מכתב לבא כח המשיבה ובו דרישה להוציאו מגוף ההסכם על ידי החלפת שמו באחר או הפסקת השכירות והשבת המפתחות במועד תאריך המילוט. עוד הוסיף והודיע ביום 7.6.2003, "כי הוא עוזב ומבקש כי בא כח המשיבה יפעל מול השוכרים".
כפי שהצהיר המבקש בסעיף 12 לתצהירו , התייצב ביום 17.9.2003 במשרד בא כח המשיבה עם כסף מזומן בסך של 8000 ₪ במטרה להסדיר החשבון עד למועד הנ"ל והכל בתנאי שיקבל אישור בכתב, המשחרר אותו באופן סופי מההסכם. משמיאן בא כח המשיבה לתנאי זה ומשהסתבר לו למבקש , כי בפועל הוגשה תביעה נגדו, קם ועזב את משרדו של בא כח המשיבה.

למקרא ניספח ד לתצהירו – הסכם השכירות בין המשיבה לנתבעים 1-3 ,ניתן ללמוד אומנם ,כי השוכרים היו רשאים להודיע על סיום תקופת השכירות. ברם, לא ניתן ללמוד בכל דרך כי אחד מיחידי השוכרים היה רשאי להוציא ולפטור עצמו מהתחייבויותיו על פי הסכם השכירות בעוד שני השוכרים האחרים נותרים בנכס.
במובן זה ביקש המבקש לפעול שלא על פי זכויותיו על פי הסכם השכירות, ולהשתחרר חד צדדית מהתחייבויותיו – בקשה שלא היוותה חלק מהסכמת הצדדים ומשכך גם לא חייבה את המשיבה.

10. בנסיבות אלה, הרי שגם אם תתקבל גירסת המבקש, הרי שאין בה טענת הגנה טובה בפני
התביעה העיקרית, באשר כאמור , לא הייתה לו למבקש כל זכות נוכח הסכמות הצדדים, להשתחרר הוא לבדו מהסכם השכירות בעוד שני השוכרים האחרים ממשיכים להחזיק בנכס תוך הפרת הסכם השכירות!.

11. מישור נוסף בגידרו מעלה המבקש טענות הגנה הוא היקף מעורבותו כשוכר הנכס.
לטענת המבקש הוא פעל כ"מתווך" בלבד, וחתם כ"שוכר" רק לאחר כניעה לדרישת בא כח המשיבה.

12. למקרא ניספחי תצהירו של המבקש ניתן בהחלט ללמוד כי המבקש היה מעורב כצד להסכם השכירות הראשון ביחד עם קצקביץ, השקיע מכספיו בעסק , ניהל מגעים עם המשיבה בהחלט בשם עצמו , "ובגוף ראשון רבים " במכתביו אל המבקשת – לדוגמא ניספח ה' לתצהירו – מכתבו מ14.2.2003 , שם הוא מבהיר כי "הם פועלים" להכין המקום כדי לתת לו צביון של חנות על רמה .
במכתבו מיום 19.2.2003, הוא מודיע כי עושה מאמץ "לצרף את מר אברג'ל ..לרשת פיצה בייגל " – ובמובן זה , "לצרף אליו, אל המבקש" כשוכר.
בניספח ט לתצהירו – מכתבו מיום 6.6.2003 ,מאשר המבקש כי "באותו מעמד כבר הייתי מושקע בסכומי כסף גדולים ששמשו לתיקון הציוד במושכר ....." ובסעיף ד מאשר הוא , "הייתי מוכן להפסיד את השקעתי באותו מעמד... "
ובסעיף ט' חוזר ומאשר הוא את מעורבותו בעסק שפעל בחנות המשיבה לאמור "אחרי שהשקעתי כ-6 חודשי פעילות וסכומי כסף לא מבוטלים ...." –
מעיון בניספחים שצירף המבקש בעצמו לתצהירו, מסמכים בכתב ידו ובחתימתו , ניתן ללמוד כי היה למעשה שותף בעסק שפעל במושכר. ומשכך , נסתרת מניה וביה טענתו כי הוא בסך הכל היה "מתווך" שהונע לחתום כשוכר על הסכם שכירות שלא מרצונו ושלא מתוך כוונה מלאה.
בנסיבות אלה גם גירסה עובדתית זו של המבקש אין בה כל ממש , לא טענת הגנה ולא צל קלוש לעילת הגנה בפני
התביעה העיקרית.


13. התוצאה היא שנוכחתי כי המבקש זילזל בכתב התביעה שנמסר לו כדין, עת נמנע מהתגוננות במועד.
בנוסף, לא הצביע בבקשתו על סיכויי הגנה ולו קלושים בפני
התביעה העיקרית.
אשר על כן דוחה הבקשה לביטול

פסק דין
.
מחייבת המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 3000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף ריבית
חוקית עד התשלום בפועל.סכום ההוצאות שניפסק היום יצטרף לקרן החוב בתיק
ההוצאה פועל.
המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום לצדדים!.
מורה על חילוט הערובה על סך 1500 ₪ לטובת החוב בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.
ניתנה היום א' בסיון, תשס"ו (28 במאי 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל

לוי כוכבה
, רשמת
בימ"ש שלום ת"א-יפו















בשא בית משפט שלום 184587/05 (מלול יוסף )ג`וני נ' טורקו מלי (פורסם ב-ֽ 28/05/2006)