פסקי דין על עוזי בן ציון חניה |

557/04 עעא     06/01/2005




עעא 557/04 עוזי בן ציון חניה נ' מדינת ישראל




בעניין:

7



בתי המשפט



בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה
עעא 000557/04


בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון

תאריך:
06/01/2005




בעניין
:
עוזי בן ציון חניה
ת.ז. 033036625



ע"י ב"כ עו"ד
שלומי שרון

העותר

נ
ג
ד


מדינת ישראל






המשיבה


פסק דין

1.


העותר הינו אסיר (בעת שהוגשה העתירה העותר היה נתון במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים שהוגשו נגדו).

בעתירה שלפני עותר העותר כנגד החלטת המשיבה שלא לאפשר לו להתייחד עם בת זוגו.

2.


טענות העותר

א.

במסגרת נימוקי העתירה נטען כי העותר נעצר ביום 1.1.04 ומאז הוא מוחזק במעצר.

העותר טען כי הוא מקיים מערכת יחסים זוגית עם חברתו לחיים במשך תקופה ארוכה עוד בטרם נעצר. לדבריו, גם בת זוגו מבקשת להתייחד עימו ובהתאם לכך המציאה לשלטונות שב"ס את כל האישורים הדרושים לרבות הצהרה בפני
נוטריון בדבר מערכת יחסיה הזוגית עימו, הודעה בדבר הסכמה לקיום התייחדות ואישור רפואי.

העותר טען כי הואיל והוא עצור עד לתום ההליכים המשפטיים הרי שהוא נחשב לעצור שב"ס והוא זכאי להתייחד עם בת זוגו.

העותר טען כי שב"ס מסרב לאפשר לו להתייחד עם בת זוגו ללא כל צידוק חוקי או אחר לכך. על שום כך, ביקש העותר –

"(...) להורות למשיבה לאפשר לעותר להתייחד עם בת זוגתו ובמידה ואין אפשרות לקיים את ההתייחדות בבית מעצר קישון
בו שוהה העותר, יתבקש כב' בית המשפט להורות כי העותר יועבר למתקן כליאה אחר לשם קיום ההתייחדות ובסופה יוחזר לבית המעצר קישון והכל על מנת שלא לפגוע בזכויותיו המגיעות לו על פי דין".


ב.

במהלך הדיון בעתירה הוסיף ב"כ העותר וטען כדלקמן:

בא כוחו המלומד של העותר, עו"ד שלומי שרון
, טען כי בתאריכים 27.7.04 ו- 2.8.04 היו לעותר בעיות משמעת שבגינן נשפט בדין משמעתי ונשללו ממנו טובות הנאה לתקופות קצובות.

העותר סיים את תקופות הענישה שהוטלו עליו בדין המשמעתי ועל שום כך כיום לא קיימת כל עילה לשלול ממנו את זכותו להתייחד עם בת זוגו.

ב"כ העותר הפנה את בית המשפט להתכתבות שהיתה לו עם בית המעצר קישון כאשר הוא פנה וביקש בשם העותר לאפשר לו לקיים התייחדות עם בת זוגו. לדבריו, בית המעצר לא השיב לו אם ההתייחדות תתקיים אם לאו בגין התנהגות בלתי נאותה.

ב"כ העותר הביע את דעתו כי הענישה המשמעתית שהוטלה על מרשו בעבר בגין האירועים שהיו ב- 27.7.04 ו- 2.8.04 אינה יכולה "להימשך לנצח". לדבריו, גם אם קיימים אירועים נוספים שהעותר היה מעורב בהם, לטענת השב"ס, הרי שמאחר ושב"ס החליט שלא להטיחם בפני
העותר ולהענישו בגינם "הרי ששב"ס לא יכול לבוא היום ולטעון בגין אירועים מחודש נובמבר..."


לסיכום, טען ב"כ העותר כי מאחר וענישתו המשמעתית של העותר הסתיימה הרי שיש מקום לכך שבית המשפט יורה על קבלת העתירה ויורה לשב"ס לאפשר לו להתייחד עם בת זוגו.

3.

טענות המשיבה


המשיבה מתנגדת לעתירה ומבקשת לדחותה.

באת כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד גב' עירין אייזינגר, טענה כי הזכות להתייחדות אסירים עם נשותיהם ובנות זוגם הינה במסגרת טובות הנאה הניתנות לאסיר, "היינו זאת פריבילגיה שניתנת לאסיר שעובר סף מסויים של התנהגות נאותה בין כותלי הכלא. מזה מובן שהיא לא ניתנת לאסירים שיש איתם בעיות בכלא".

עו"ד אייזינגר טענה כי בענייננו לא מדובר בסיטואציה שבה העותר ובת זוגו מצויים במסגרת טיפולי פוריות שאז ההתייחסות לעניין היא אחרת. ב"כ המשיבה טענה כי השב"ס פועל על פי קריטריונים מפורטים שאותם צירפה לתיק בית המשפט.

לטענת עו"ד אייזינגר אין לו לעותר להלין אלא על עצמו בשל מעורבותו בבעיות משמעת. לדבריה, לא מדובר רק בבעיות המשמעת מחודש יולי ואוגוסט אלא שיש כאן אירוע נוסף שהיה ביום 25.9.04 כאשר העותר סרב להכנס לתאו ולאחר מכן איים וקלל את הסוהרים. על כך הוא נשפט בדין משמעתי והוטלו עליו עונשים משמעתיים.

ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה כי בנוסף לאמור לעיל יש בידי המשיבה מידע מודיעיני רב הקושר את העותר הן למעורבות בסחר בסמים בכלא והן לעבירות אלימות בכלא. מדובר במידע מתקופות שונות ובין היתר מאמצע חודש נובמבר 2004.

על שום כך טענה עו"ד אייזינגר כי החלטת שירות בתי הסוהר נעשתה על פי הנהלים. לדבריה, אם התנהגותו של העותר תשתנה "הדלת בפני
ו פתוחה להגשת עתירה נוספת".

ב"כ המשיבה הדגישה בטענותיה כי מדובר "בכמות ניכרת של מידעים גם לגבי מעורבות בסמים וגם לגבי מעורבות באלימות". לפיכך, לאור המידעים האמורים ולאור התנהגותו של העותר כנזכר לעיל, וכאשר אנו זוכרים כי מדובר בפריבילגיה הניתנת לאסירים, הרי שהמשיבה סבורה כי מכלול הנסיבות יחדיו מוביל למסקנה כי העותר אינו ראוי לטובת ההנאה שבה מדובר. עו"ד אייזינגר הזכירה כי מדובר באיומים וקללות שהטיח העותר כלפי סוהרים ובכך שסירב פעמים אחדות להכנס לתא.

עו"ד אייזינגר הפנתה את בית המשפט לסעיף 3(ג) לנהלים הנוגעים לקריטריונים לאישור התייחדות של אסיר עם אשתו או עם בת זוגו. בסעיף האמור נאמר כי –

"אסיר שחופשותיו יופסקו יהיה זכאי לבקש התייחדות כעבור 6 חודשים מתום חופשתו האחרונה וכל עוד הוא ממשיך להיות מנוע חופשות. בסעיף זה "חופשה" למעט חופשה חריגה".


באת כוח המשיבה טענה כי בענייננו לא מדובר בשלילת חופשות משום שהעותר היה עצור וכיום הוא אסיר שפוט. ברם, יחד עם זאת, ראוי כי העותר יעבור מספר חודשים שבהם לא יהיה פגם בהתנהגותו שאז ישוב ויזכה בפריבילגיות האמורות. "בענייננו זה לא המצב. רק בתום תקופה שהוא יוכיח את עצמו ע"י התנהגות ראויה הוא יוכל לשוב ולבקש ואנו נעתר לו".

4.

תשובת ב"כ העותר לטענות המשיבה


ב"כ העותר טען כי לא מוגשים כתבי אישום כנגד אסירים בגין מידעים שנאספו נגדם או בגין עבירות משמעת שעליהם נשפטו בדין משמעתי.


ב"כ העותר טען כי הסעיף 3(ג) לנהלים שאליו הפנתה באת כוח המשיבה אינו רלוונטי משום שהעותר אינו זכאי עדיין לצאת לחופשות משום שטרם ריצה את תקופת המאסר המינימלית הנדרשת כדי להתחיל בחופשות.


ב"כ העותר טען שכל העבירות שביצע העותר הן עבירות משמעת ובגינן הוא הובא בפני
וועדת המשמעת ונענש על כך.


לדברי ב"כ העותר "שב"ס מצא לבטל לאסיר טובות הנאה מסוג טלפונים וביקורים, ולמרות שהאסיר הגיש באמצעותי בקשה עוד בחודש אוקטובר לקיים התייחדות הרי ששב"ס שידע על הבקשה לא החליט לשלול אותה במסגרת אותה החלטה מינהלית".


ב"כ העותר טען כי במשך חודש ימים למן העבירה המשמעתית האחרונה, לא עבר העותר כל עבירה נוספת ולדבריו גם לא הוגשו כנגד מידעים מאז חודש נובמבר. משמע, טען הסניגור, כי התנהגותו של העותר השתפרה ועל שום כך בית המשפט אינו יכול לתת את ידו לשלילה גורפת של טובות הנאה מן העותר שעה ששב"ס עצמו לא מצא לעשות כן במסגרת הליך משמעתי שהתקיים כדת וכדין.

5.

דיון

א.

לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים, במכלול נסיבות העניין ובמידעים שהוצגו לעיוני בלבד, החלטתי לדחות את העתירה.

ב.

סבורני כי צודקת באת כוח המשיבה בטענותיה על כך שאין לעותר זכות מוקנית לכך ששירות בתי הסוהר יאפשר לו התייחדות עם בת זוגו בעת שהוא נתון במעצר או במאסר. מדובר בפריבילגיה ששירות בתי הסוהר מעניק לאסירים מתוך גישה אנושית ובמסגרת טובת הנאה. בסופו של דבר, מדובר באמצעי נוסף הנותן בידי הרשות המינהלית את היכולת לקיים סדר ומשמעת בין כותלי הכלא: שאם יתנהגו האסירים כראוי ויקיימו את הסדר והמשמעת ואת המשטר המונהג במתקני הכליאה, יוכלו לזכות בטובת ההנאה המדוברת, ואם לאו – יימנע הדבר מהם.


אך טבעי הוא, על כן, שמקום שמדובר באסיר בעייתי, המפר את המשמעת פעם אחר פעם (עבירת המשמעת האחרונה נעברה ע"י העותר ביום 25/9/2004); וכאשר הצטברו בידי שירות בתי הסוהר דוחות מידע שעל פיהם העותר מעורב במעשי אלימות ובעבירות סמים, גם בין כותלי הכלא, שטובת ההנאה הנ"ל תשלל ממנו.


סבורני כי דוחות המידע שהוצגו לעיוני, דוחות המתייחסים גם לעת האחרונה (האחרון שבהם מתייחס לאירוע שהיה ביום 18/11/2004) (דוחות המידע שהוצגו לעיוני סומנו על ידי עג/1 עד עג/14 והוחזרו לידי באת כוח המשיבה), מציגים תמונה קשה של אסיר הבז לחוק, למשמעת ולמשטר בכלא ונוהג באופן אלים כלפי האסירים.

בנסיבות אלה, הרי שהחלטת הרשות המוסמכת למנוע מן העותר את הפריבילגיה של התייחדות עם בת זוגו הייתה החלטה סבירה שהרשות הייתה רשאית לקבלה ואין כל הצדקה לכך שבית המשפט לעניינים מינהליים יתערב בה.

6.

אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

פיסקה 6 של

פסק דין
הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד שלומי שרון
ב"כ העותר ועו"ד גב' איריס וולר ב"כ המשיבה (והמידע החסוי הוחזר לידיה של הגב' איריס וולר)
.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ה (6 בינואר 2005) במעמד הצדדים.

מותר לפרסום מיום 06/01/2005.

עודד גרשון
, שופט
הקלדנית: חנה נ.







עעא בית משפט לעניינים מנהליים 557/04 עוזי בן ציון חניה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 06/01/2005)