פסקי דין על עזבון /יורשי המנוחה גרוסמן חנה ז"ל | פסקי דין על גרוסמן אריה | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על מינהלת הסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון | פסקי דין על הועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה – 2005 |

469/06 עתמ     17/05/2007




עתמ 469/06 עזבון /יורשי המנוחה גרוסמן חנה ז"ל, גרוסמן אריה נ' מדינת ישראל, מינהלת הסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון, הועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה – 2005




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עתמ469/06


בפני
:
כבוד השופט יהונתן עדיאל


17/05/2007


בעניין:
1. עזבון /יורשי המנוחה גרוסמן חנה ז"ל

2.גרוסמן אריה
ת.ז. 010655900


ע"י ב"כ עו"ד
י' רווה ו/או ח' מרום ואח'

העותרים


נ ג ד



1. מדינת ישראל

2. מינהלת הסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון

3. הועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה – 2005



ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

המשיבים

פסק דין

רקע עובדתי
1. 1. עניינה של העתירה בהחלטותיה של הועדה המיוחדת אשר הוקמה מכוח סעיף 137(א) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 ( להלן:"החוק" ו"הוועדה המיוחדת" בהתאמה), שלא לאשר את בקשתם של העותרים לתשלום מענק מיוחד בגובה הפיצוי הניתן לפי סעיף 36 לחוק וכן למענק מיוחד בגובה המענקים מכוח סעיפים 44-46 לחוק.

2. 2. העותר 2 ואשתו המנוחה גרוסמן חנה ז"ל התגוררו החל משנת 1983 ביישוב גנים שבצפון השומרון
(להלן- "היישוב"). בשנת 2001 עזבו בני הזוג את ביתם ביישוב והחלו להתגורר אצל קרובי משפחתם ובדירות שכורות. לפיכך, ביום הקובע (6.6.04) אשר נקבע בחוק לצורך קביעת זכאותם של המתיישבים שפונו ממקומות מגוריהם בשל ההתנתקות (להלן – המתיישבים) לפיצויים, בני הזוג לא התגוררו ביישוב מזה כשלוש שנים.

3. 3. בחוק נקבעו שני מסלולים עיקריים לתשלום פיצויים למתיישבים עבור אובדן בית המגורים שלהם. המסלול האחד, המכונה בחוק מסלול א', הוא מסלול המעניק פיצוי למי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים. המסלול השני, המכונה בחוק מסלול ב', מעניק פיצוי למי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים ומרכז חייו ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות בתכוף לפני היום הקובע (או משך שמונה שנים שקדמו ליום הקובע והסתיימו במהלך עשרים וארבע חודשים שקדמו ליום הקובע), היה ביישוב המפונה שבו מצוי בית המגורים. פיצוי לפי מסלול א' מעניק למתיישב פיצוי שגובהו נקבע לפי סוג בית המגורים ושטחו. פיצוי לפי מסלול ב' כולל פיצוי לפי מסלול א' בתוספת סכום המשתנה לפי ותק המגורים כמפורט בסעיף 3 שבתוספת השנייה. סכום זה משקף, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשס"ה 68) את ערך קרקע באזור ייחוס מתאים בנגב או בגליל.

זכויות נוספות שנקבעו בחוק כמו מענק הוצאות והתארגנות, מענק לדמי שכירות, ומענק אישי בשל ותק (סעיפים 44-46 לחוק) מותנות גם הן בכך שמקום המגורים הקבוע של המתיישב (סעיפים 44-45) או מרכז החיים שלו (סעיף 46) היו ביום הקובע (ולפי סעיף 46 גם שלוש שנים קודם לכן) ביישוב המפונה.

4. 4. ועדת הזכאות אשר הוקמה על פי הוראת סעיף 10(א) לחוק, שתפקידה לקבוע את זכאותם של המתיישבים לפיצויים ואת סכום הפיצויים, קבעה שהעותרים זכאים לפיצויים על פי מסלול א'. זאת, משום שמרכז החיים שלהם ביום הקובע ובתקופה הרלוונטית שלפניו לא היה ביישוב. לפי החלטה זו קיבלו העותרים פיצוי בסכום של 619,436 ₪ וכן הלוואה לדיור בסך 123,887 ₪. בהחלטה נוספת של ועדת הזכאות מיום 22.5.06 נקבע לעותרים פיצוי נוסף בסך 243,690 ₪. סך הפיצוי שקיבלו העותרים בגין בית המגורים עמד לפיכך על 863,127 ₪. מאותו טעם – העדר מקום מגורים קבוע או העדר מרכז חיים ביישוב ביום הקובע – לא קיבלו העותרים גם את המענקים הקבועים בסעיפים 44-46 לחוק.

5. 5. לאחר שבקשתם לקבלת פיצוי על פי מסלול ב' ולמתן המענקים נדחתה, פנו העותרים לוועדה המיוחדת המוסמכת לפי סעיף 137(ב) לחוק "לאשר תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה, אם ראתה, מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן".

6. 6. ביום 4.1.06 החליטה הועדה המיוחדת שאין מקום לאשר לעותרים, גם לא לפנים משורת הדין, תשלום מיוחד בגובה הפיצוי הניתן לפי סעיף 36 לחוק - לבעל זכות בבניין מגורים ביישוב מפונה לפי מסלול ב'- במקום הפיצוי לפי מסלול א' שאושר על ידי ועדת הזכאות. בהחלטתה קבעה הוועדה כי:

"חברי הוועדה סבורים כי למרות נסיבות החיים הטראגיות של בני הזוג, והנסיבות המיוחדות שהביאו את מר גרוסמן ורעייתו לעבור לרמת ישי בחודש יולי 2001, אין מקום לאשר לבני הזוג, גם לפנים משורת הדין, תשלום מיוחד בגובה הפיצוי הניתן לפי סעיף 36 לחוק, לבעל זכות בבית מגורים ביישוב מפונה לפי מסלול ב, במקום הפיצוי לפי מסלול א, שאושר על ידי וועדת הזכאות לפי סעיף 35 לחוק.
אף שרכושם של בני הזוג נותר בבית בגנים, גם מדברי מר גרוסמן עולה כי בפועל בני הזוג לא התגוררו בגנים מאז חודש יולי 2001. מר גרוסמן לא הביא תימוכין לטענה כי סכום הפיצוי שאושר על ידי ועדת הזכאות אינו מאפשר לו לרכוש בית או דירה בקומת קרקע המותאם למצבה הרפואי של אשתו, וככל שידיעת חברי הוועדה מגעת, סכום הפיצוי שאושר כאמור עולה על מחיר הבתים הנבנים באזור שבו התגוררו בני הזוג בשנים האחרונות".

7. 7. בהחלטה נוספת מיום 12.11.06 דחתה הוועדה המיוחדת גם את בקשתם של העותרים לאשר להם תשלום מכוח נסיבות מיוחדות לפי סעיף 137(ב) לחוק, חלף המענקים לפי סעיפים 44-46 לחוק. בהחלטה זו נקבע שהמענקים האמורים "יועדו למי שבעקבות הפינוי נאלץ לשנות את מקום מגוריו ולעניין המענק האישי בשל וותק גם את מרכז חייו". על רקע זה נקבע:

"עם כל ההבנה לגורמים אשר הביאו את המבקשים להעתיק את מגוריהם מגנים, לא ניתן להתעלם מכך שבפועל בכשלוש השנים שקדמו ליום הקובע, המבקשים לא התגוררו עוד ביישוב... [וכי] נראה שמרכז חייהם מאז שנת 2001 היה באזור הסמוך למקום המגורים של ילדיהם. זאת ועוד, מדברי המבקש בדיון בפני
הוועדה עולה שההחלטה לעזוב את גנים באה כמחאה, בעקבות אירוע איבה טראומתי והתנהגות כוחות ההצלה באותו מקרה וכי המעבר מגנים לא נעשה לפרק זמן קצוב או על מנת לשוב ליישוב המפונה אם וכאשר יחול שיפור במצבה הרפואי של אשתו ז"ל.
הוועדה סבורה שלא ניתן לראות במבקשים כמי שעזבו את היישוב המפונה בעקבות החלטת הממשלה בדבר ההתנתקות, או כמי שמרכז חייהם נותר בגנים.
הוועדה סבורה לפיכך, שאין בנסיבות העניין כדי להצדיק מתן תשלום מיוחד חלף המענקים האמורים".

8. 8. בעתירה שלפני מבקשים העותרים לשנות את החלטותיה דלעיל של הוועדה המיוחדת ולקבוע שיש לשלם להם, מכוח סעיף 137 לחוק, תשלום מיוחד בגובה ההפרש שבין הפיצוי עבור בית מגורים לפי מסלול ב' לבין הפיצוי לפי מסלול א' ובגובה המענקים לפי סעיפים 44-46 לחוק.

טענות הצדדים
9. 9. לטענת העותרים הוועדה המיוחדת טעתה משלא הביאה במניין שיקוליה את השיקולים המנויים בתקנה 5 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), התשס"ו- 2005 ( להלן- "התקנות"), ביניהם, משך תקופת החיים והפעילות של העותרים בשטח המפונה (סעיף קטן (1) לתקנה); הטעמים שבעטיים לא מתקיימים אצל העותרים תנאי הזכאות לקבלת הפיצויים לפי החוק (סעיף (6)); וההשפעות החריגות והמיוחדות של הפינוי על העותרים (סעיף (10)).

אשר לטעמים שבעטיים לא התקיים אצל העותרים התנאי בדבר קיומו של מרכז חיים ביישוב במועד הקובע טוענים העותרים כי הם "לא עזבו את היישוב מרצונם, אלא בשל נסיבות טראגיות הנובעות מן המקום בו ממוקם היישוב" (סעיף 5.3 לעתירה) לטענתם, ביום 28.6.01 הגיעו העותר 2 ואשתו למחסום ג'למה בדרכם ליישוב ונוכחו כי המחסום נסגר בשל פיגוע טרור רצחני אשר כלל ירי לעבר שני כלי רכב כאשר בין הנפגעים בנפש עקב אותו פיגוע היו גם תושבים מקרב היישוב. אותה עת הם היו עדים, לטענתם, "למחזה אשר לא יישכח לעולם: אמבולנס של מד"א הגיע למחסום לצורך טיפול ופינוי הנפגעים, אולם למרות שהמקום המה בכוחות ביטחון, התנגד נהג האמבולנס לעבור את המחסום ולהתקדם אל מקום הפיגוע עצמו על מנת להגיש עזרה, בטענה שאינו רשאי לעבור את המחסום". לטענת העותרים, אירוע זה גרם לעותר 2 ולאשתו טראומה נפשית עמוקה, בעיקר אצל העותר 2, אשר הרגיש שתושבי היישוב ננטשו על ידי מדינת ישראל
וכן הרגיש "כמו ניצולי שואה אשר חייהם הפקר". עקב הטראומה אשר חוו, ומתוך חשש כבד לשלומם וכן לשלום בני משפחתם הבאים לבקר אותם, העתיקו העותר 2 ואשתו את מקום מגוריהם לבית בתם ביישוב רמת ישי, תוך שהם מחלקים את זמנם בין הבית שביישוב לבין מקום שהייתם ברמת ישי.

בהתייחס לשיקול הקבוע בסעיף קטן (1) לתקנה 5 הנ"ל, שעניינו משך תקופת החיים והפעילות בשטח המפונה, טוענים העותרים, שעל הוועדה היה להביא בחשבון את התקופה הארוכה שבה התגוררו העותר 2 ואשתו ביישוב, החל משנת 1983, "התגוררות שהיא מעל ומעבר לשנות דור".

בהתייחס לנסיבותיהם האישיות (סעיף קטן 10 לתקנה 5 הנ"ל) טוענים העותרים שעל הוועדה המיוחדת היה להתחשב במצוקה הרפואית ובטיפולים האינטנסיביים שהיו מנת חלקה של אשת העותר 2 ואשר חלקם הגדול לא מומן על ידי קופת חולים וכן להתחשב בעברם של העותרים כפליטי שואה, בכך שהעותר 2 איבד את שני אחיו במערכות ישראל וכן בגילם המתקדם.

לבסוף טוענים העותרים שהחלטת הוועדה המיוחדת מפרה את ההבטחה שניתנה לעותר 2 ולאשתו על ידי ראש מנהלת סלע, לפיה יש לראותם כמי ששהו ביישוב וקיימו את מרכז חייהם בו עד ליום הקובע.

10. 10. המשיבים טוענים, מנגד, שהוועדה המיוחדת שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, בכללם השיקולים המנויים בתקנה 5 לתקנות, והחלטתה שלא לאשר לעותרים תשלום מיוחד מכוח סעיף 137 לחוק היא החלטה סבירה שאין עילה להתערב בה. לטענת המשיבים, נסיבות חייהם הטרגיות של העותר ואשתו המנוחה אינן מהוות כשלעצמן הצדקה למתן פיצוי או תשלום מיוחד מכוח החוק. הם מוסיפים שמתן פיצוי מיוחד צריך שישמש לקידום התכלית המצדיקה מתן פיצוי בגין רכיב שנקבע בחוק ואשר מסיבה כלשהי לא יכול היה להינתן על ידי וועדת הזכאות. בנסיבות המקרה, משהעותרים עזבו את היישוב והעתיקו את מרכז חייהם למקום אחר זמן רב קודם למועד הקובע, לא ניתן, לגישתם של המשיבים, להיעתר לבקשה. במובן זה, טוענים המשיבים, מצבם של העותרים לא היה שונה ממצבם של תושבים רבים אחרים שעזבו את בתיהם בצפון השומרון
מספר שנים קודם להתנתקות וללא קשר לתוכנית ההתנתקות עקב המצב הביטחוני. משהמשיבים לא עזבו את היישוב בשל ההתנתקות גם לא היה מקום ליתן להם פיצוי מיוחד על פי מסלול ב' אשר נועד להעניק למפונים פיצוי המשקף את ערך הקרקע באזור ייחוס מתאים בנגב או בגליל ולאפשר להם להשתקע במקומות אלה.

לעניין ההבטחה הנטענת של ראש מנהלת סלע, טוענים המשיבים כי אפילו ניתנה הבטחה כזאת, מנהל מנהלת סל"ע לא היה מוסמך לתיתה והיא אינה מחייבת את המשיבים.

דיון
11. 11. לפי סעיף 137 לחוק, הוועדה המיוחדת מוסמכת לאשר תשלום מיוחד "לפנים משורת הדין למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה, אם ראתה מטעמים שתפרט בהחלטתה, כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן". בסעיף 5 לתקנות נקבע כי בבואה לאשר תשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק, תשקול הוועדה, בין השאר, את השיקולים שלהלן, ככל שהם נוגעים לנושא הבקשה. תקנה זו מונה 10 שיקולים שהוועדה מוסמכת לשקול (בין היתר) בהקשר זה. בין השיקולים הנוגעים לענייננו נופלים השיקולים שעניינם: "משך תקופת החיים והפעילות של המבקש בשטח המפונה והמקום שבו היה מרכז חייו בתקופה שבה הוא טוען לזכויות בשטח המפונה" (סעיף קטן (1)); "סכום הפיצוי שהמבקש זכאי לו על פי החוק, ואם אינו זכאי לפיצוי, מכלול נסיבותיו של המבקש והטעמים שבעטיים לא מתקיים אצל המבקש תנאי מתנאי הזכאות לקבל הפיצויים לפי החוק" (סעיף קטן (6)); ו"השפעות חריגות ומיוחדות של הפינוי על המבקש ביחס לכלל האוכלוסיה המתפנה, ובשים לב לנסיבותיו האישיות המיוחדות" (סעיף קטן 10)).
12. 12. אף שלפי סעיף 137 הוועדה המיוחדת מוסמכת להעניק תשלום מיוחד לפנים משורת הדין בכל מקרה שבו אין מתקיימים במבקש דרישות החוק, בכלל זה במקרים בהם לא התקיים מרכז חיים כנדרש בחוק, מקובלת עלי עמדתם של המשיבים שבבוא הוועדה להפעיל את סמכותה עליה להביא בחשבון את תכלית החוק. מבחינה זו, מתן פיצוי עבור בית המגורים לפי מסלול ב' או מתן המענקים לפי סעיפים 44-46 לחוק למי שלא קיים מרכז חיים ביישוב או לא התגורר בו דרך קבע ביום הקובע חורג מהתכלית העיקרית של החוק שנועד "להסדיר את העניינים שלהלן [פינוי, מתן פיצויים סיוע לזכאים והעתקת מקומות מגורים] לשם יישום תכנית ההתנתקות" (סעיף 1 לחוק). מי שמרכז חייו בעת ההתנתקות לא היה ביישוב, אותו הוא עזב קודם לכן, אמנם זכאי לקבלת פיצוי על הפגיעה הקניינית ברכושו. אולם, מתן פיצויים החורגים מפיצוי בגין הפגיעה הקניינית, שנועדו להיטיב נזקים שצמחו ונגרמו כתוצאה מהליך ההתנתקות והפינוי עצמו הוא בעייתי כאשר מדובר באדם שלא התגורר ביישוב במועד הקובע ולא פונה ממנו במסגרת ההתנתקות.
13. 13. כך, כפי שציין בית המשפט העליון בפסק הדין בבג"צ 1661/05 הנ"ל, התוספת לפיצוי עבור בית מגורים שנקבעה במסלול ב' (על פני מסלול א') לא נועדה להינתן למתיישבים אשר עזבו את יישוביהם קודם להתנתקות בשל אירועי הטרור:

"לעניין אותם בעלי זכויות בבתי מגורים אשר העתיקו את מגוריהם מאימת הטרור ציינה המדינה כי ההנחה היא שמתיישבים אלה מצאו בינתיים דיור חלוף, ולפיכך לא נדרש להם הפיצוי שבמסלול ב', המיועד כאמור לאפשר למתיישבים הגרים בשטח המפונה לבנות דיור חלוף או לרכוש כזה באזור דומה. זאת, ועוד, מקרים חריגים המצדיקים זאת יוכלו למצוא את פתרונם במסגרת הוועדה המיוחדת ..." (סעיף 248 לפסק הדין).

הוא הדין לעניין המענק האישי המיוחד. כפי שנקבע בבג"צ 1661/05 הנ"ל, "מענק זה נועד ליתן למפונים פיצוי על הסבל ועל עוגמת הנפש שייגרמו להם כתוצאה מן הפינוי הכפוי. אכן, שמו של המענק – "מענק אישי בשל ותק" – עונה בו כי מדובר בתשלום המתמקד בפן האישי והאנושי, .... [שנועד לפצות] על עוגמת הנפש שתיגרם למפונים כתוצאה מן הפינוי הכפוי. ... הסבל והקושי הרגשי הכרוכים בפינוי עוצמתם רבה במיוחד בנסיבותיה המיוחדות של תכנית ההתנתקות, משום שמדובר בפינוי כפוי, ומשום שהפינוי מוחק באחת קבוצה שלמה של יישובים על בתיהם ועל המרקם הקהילתי שנוסד והתקיים בהם לאורך שנים" (סעיף 238 לפסק הדין).

מכאן, שהמענק האישי לא נועד ליתן פיצוי למי שעזב את היישוב שנים קודם להתנתקות, ולא חווה את הסבל והקושי הכרוך בפינוי הכפוי עקב ההתנתקות.

הוא הדין בפיצוי בגין שכר דירה אשר נועד לאפשר למפונים שכירת דירות עד למציאת מקום מגורים קבוע, אך לא נועד למימון שכר דירה למי שנזקק לשכור דירה עוד לפני ההתנתקות וללא קשר אליה.

14. 14. לאור שיקולים אלה מקובלת עלי גישתה של הוועדה המיוחדת, אשר עולה גם מהחלטות אחרות של הוועדה אשר הומצאו לעיוני, שככלל, ובהעדר נסיבות מיוחדות וחריגות, אין לאשר מענק בגובה ההפרש בין הפיצוי לפי מסלול ב' לפיצוי לפי מסלול א' עבור בית מגורים ואין לאשר תשלום בגובה המענקים לפי סעיפים 44-46 לחוק למי שעזב את היישוב לפני ההתנתקות וללא קשר אליה.

15. בעתירתם טענו העותרים כי "לא עזבו את היישוב מרצונם, אלא בשל נסיבות טרגיות הנובעות מן המקום בו ממקום היישוב". אולם, מהנסיבות עולה שהעותרים עזבו את היישוב מרצונם, אף שרצון זה הודרך על ידי החשש לשלומם והסיכון שבהמשך השהייה ביישוב לאור המצב הביטחוני. גם העובדת הסוציאלית של המועצה האזורית שומרון מציינת במכתבה מיום 1.1.2006, ש"אריה ואשתו הרגישו שהם צריכים לברוח מהמקום שלא נותן להם ביטחון" (נספח ב' לעתירה המתוקנת). שיקול זה, אף שניתן כמובן להבינו, אינו הופך את עזיבתם של העותרים את היישוב לעזיבה שלא מרצון. במובן זה, כפי שטוענים המשיבים, עניינם של העותרים אינו שונה מעניינם של תושבים רבים אחרים שעזבו את ביתם ביישובי צפון השומרון
בשל חוסר הביטחון שחשו עקב אירועי האינתיפאדה השנייה. בעניין זה, אולי למעט מקרים מובהקים וקשים של פגיעה עקב אירועי טרור במבקש עצמו או בבני משפחתו הקרובים, מקובלת עלי עמדתם של המשיבים שלא ניתן להכיר בסיכון הביטחוני הכללי, שמסתבר כי היה משותף לכל התושבים, כנסיבה מיוחדת כמשמעה בסעיף 137 לחוק ותקנה 5 לתקנות.

16. 16. טעם נוסף אותו מזכירים העותרים בעתירתם נעוץ במחלתה של אשת העותר 2 שחלתה במחלה קשה ועברה טיפולים רפואיים. אילו עזיבתם של העותרים את היישוב ושינוי מרכז חייהם היה אכן נובע ממחלתה של אשת העותר 2, ייתכן שהיה מקום להכיר בטעם זה כשיקול לאשר תשלום מיוחד. אולם העותרים אינם טוענים זאת, טענתם בהקשר זה הייתה שבשל מחלת האישה נזקקו בני הזוג למגורים בבית צמוד קרקע והפיצוי אשר נקבע להם על פי מסלול א' אינו מספיק לשם כך. טענה זו נדחתה על ידי הוועדה המיוחדת מאחר ולא הובאו לה תימוכין ובעניין זה אינני רואה מקום להתערב בהחלטה.

17. 17. טעמים נוספים בשלהם טוענים העותרים שהיה מקום לאשר להם תשלום מיוחד לפנים משורת הדין, נעוצים במשך תקופת מגוריהם הארוכה ביישוב, בעברם כפליטי שואה ובכך ששני אחיו של העותר 2 נספו במלחמות ישראל. לדעתי, בשיקולים אלה לבדם אין כדי להצדיק מתן תשלום מיוחד.

18. 18. טענה נוספת שהעותרים מעלים בעתירתם היא כי ראש מנהלת סל"ע, מר יהונתן בשיא, הודיע להם שמנהלת סל"ע תהיה מוכנה להסכים שיש לראות בעותרים כמי ששהו בישוב וכמי שקיימו את מרכז חייהם בישוב עד ליום הקובע. לטענתם מר בשיא אף הנחה אותם שאם ועדת הזכאות לא תקבל את טענתם בעניין זה, כי אז עליהם להגיש השגותיהם לוועדה המיוחדת שהוא עומד בראשה והוא ידאג לכך שיכירו בעותרים, בכל מקרה, כמי שמרכז חייהם ביישוב באופן המזכה אותם בפיצויים לפי מסלול ב'.

19. 19. בעניין זה מקובלת עלי טענתם של המשיבים, ראשית, שכלל אין מדובר בהבטחה מנהלית כמשמעה במשפט המנהלי. שכן הבטחה כזאת, צריך שתינתן על ידי מי שהוא בעל סמכות לתתה ובעל יכולת למלא אחריה (בג"צ 142/86 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות ואח', פ"ד מ(4) 523). מר בשיא לא היה מוסמך להבטיח הבטחה כזאת, משום שהסמכות לקבוע פיצוי לפי מסלול ב' מסורה לועדת הזכאות והסמכות למתן תשלום מיוחד מסורה לוועדה המיוחדת, ולא למר בשיא. מסתבר שגם מר בשיא היה מודע לכך, שכן לדברי העותרים עצמם הוא הנחה אותם, שאם ועדת הזכאות תדחה את בקשתם, עליהם להגיש בקשה לוועדה המיוחדת.

20. 20. לאור האמור אין מנוס מדחיית העתירה וכך אני מורה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין.

___________
י' עדיאל, שופט










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 469/06 עזבון /יורשי המנוחה גרוסמן חנה ז"ל, גרוסמן אריה נ' מדינת ישראל, מינהלת הסיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון, הועדה המיוחדת שלפי סעיף 137 לחוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה – 2005 (פורסם ב-ֽ 17/05/2007)