פסקי דין על ח.ב. הכל לבנין 90 בע"מ | פסקי דין על אדם ש.י.ר. חברה קבלנית לבניה שירותים ואחזקת מבנים | פסקי דין על יצחק ריטמן | פסקי דין על יעקב טרנר | פסקי דין על אורי רידמן |

23088/00 א     17/05/2007




א 23088/00 ח.ב. הכל לבנין 90 בע"מ נ' אדם ש.י.ר. חברה קבלנית לבניה שירותים ואחזקת מבנים בע"מ, יצחק ריטמן, יעקב טרנר, אורי רידמן




1
בתי המשפט
ת"א 23088/00
בית משפט השלום ירושלים
17/05/2007

כבוד השופט אריה רומנוב

בפני
:

ח.ב. הכל לבנין 90 בע"מ

בעניין:
התובעת

נגד
הנתבעים
1. אדם ש.י.ר. חברה קבלנית לבניה שירותים ואחזקת מבנים בע"מ

2. יצחק ריטמן

3. יעקב טרנר

4. אורי רידמן

ב"כ התובעת: עו"ד שרמן ועו"ד פוגלמן-טויטו

ב"כ הנתבע מס' 2: עו"ד נווה

ב"כ הנתבע מס' 3: עו"ד ליפר

פסק דין
נגד נתבעים מס' 2 ו-3

1. זוהי תביעה כספית על סכום של 203,217 ₪, כערכו במועד הגשת כתב התביעה. ביסוד התביעה טענת התובעת, כי הנתבעים מס' 2 ו-3 ערבו לחובה של הנתבעת מס' 1 כלפיה.
המסגרת העובדתית:

2. התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק של חומרי בניין ובמכירתם. מנהל המכירות של התובעת הוא, מר משה פינטו.

3. במועד כלשהו בשנות ה-80 הקימו הנתבע מס' 2, מר יצחק ריטמן
(להלן: "ריטמן"), ואדם בשם משה ששון, שותפות בשם "ריטמן את ששון". השותפות עסקה בביצוע עבודות אינסטלציה. במסגרת פעילותה, נהגה השותפות לרכוש מוצרים שונים מהתובעת. בשלב כלשהו, הסדירו התובעת והשותפות את הקשר ביניהם, ובמסגרת זו נערך המסמך הנושא את הכותרת: "פתיחת חשבון" (ת/1). אין חולק על כך, שעל גבי המסמך הזה חתם ריטמן כערב לחובות השותפות כלפי התובעת. על גבי המסמך מופיעה גם חתימה הנחזית להיות חתימתו של משה ששון, כמי שערב אף הוא לחובות השותפות כלפי התובעת. ואולם, מר ששון טוען, כי החתימה אינה חתימתו. עניין זה אינו עומד להכרעה בתביעה המתבררת בפני
י, ולכן לא אכריע בו.

4. בתחילת שנת 1995 החליטו ריטמן וששון להפסיק את פעילות השותפות, ולהקים במקומה חברה בע"מ שתעסוק באותו תחום. החברה הוקמה על ידי ריטמן ועל ידי ששון, ולהם הצטרפו שניים נוספים: מר אורי רידמן
(להלן: "אורי"), ומר צבי רידמן ז"ל. החברה שהוקמה היא הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"). מסתבר, כי השותפות נותרה חייבת לתובעת כספים בגין רכישות שביצעה ממנה, ובשל כך, הגישה נגדה התובעת ביום 28.5.96 כתב תביעה. השותפות לא התגוננה, וניתן לחובתה

פסק דין
.

5. לאחר שהנתבעת הוקמה, היא החלה לרכוש מהנתבעת את מרבית חומרי הבניין להם נזקקה לצורך עבודתה. התובעת פתחה לנתבעת כרטיס לקוח, והנתבעת הייתה נוהגת לרכוש מהתובעת מוצרים שונים, עבורם הייתה משלמת לתובעת בתנאי אשראי. במרוצת הזמן, הצטבר בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, חוב כספי. הנתבעת לא פרעה את החוב, ועל כן התובעת הגישה נגדה את התביעה המונחת בפני
י. הנתבעת, אשר הפכה בינתיים להיות חדלת פירעון, לא התגוננה מפני התביעה שהוגשה נגדה. לפיכך, ביום 13.2.01, ניתן נגדה

פסק דין
על מלוא סכום התביעה. יצויין, כי ההליכים בתיק זה התעכבו, במידה מסויימת, משום שהתובעת עשתה ניסיונות לממש את פסק הדין שניתן נגד הנתבעת, לה היו זכויות בנכס כלשהו בטבריה. ואולם, מדברים שהובאו במהלך הדיונים ובפתח הסיכומים שהגישה התובעת עולה, כי למרות המאמצים שעשתה התובעת, לא עלה בידה לממש את פסק הדין שקיבלה נגד הנתבעת.

6. ביחד עם התביעה אותה הגישה התובעת נגד הנתבעת, הפנתה התובעת את התביעה נגד שלושה אנשים נוספים, אשר, לטענת התובעת, ערבו לחובה של הנתבעת כלפיה. שלושת האנשים הם: ריטמן (הנתבע מס' 2), יעקב טרנר
(הנתבע מס' 3), ואורי רידמן
(הנתבע מס' 4). אורי לא התגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו. בנסיבות אלה, ניתן גם נגדו

פסק דין
בהעדר הגנה. ככל שניתן להבין, התובעת לא הצליחה לממש את פסק הדין גם כנגד נתבע זה.
7. שני הנתבעים האחרים - ריטמן ויעקב טרנר
(להלן: "טרנר") - התגוננו מפני התביעה שהוגשה נגדם וטענו, כי יש לדחות את התביעה. בנסיבות אלה, התנהל דיון, במסגרתו הביאו הצדדים את ראיותיהם. במסגרת פרשת התביעה העיד מר פינטו לבדו. כמו כן, הגישה התובעת כראיות מטעמה מסמכים שונים. מטעם הנתבעים העידו שני הנתבעים, ובנוסף להם העיד גם מר ששון. בתום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
תמצית טענת התובעת:

8. התובעת טוענת, כי בסמוך לאחר הקמתה של הנתבעת, בחודש אפריל 1995, היא פתחה עבור הנתבעת כרטיס לקוח נפרד מכרטיס הלקוח אותו פתחה בשעתו לשותפות "ריטמן את ששון", אשר, כאמור, הפסיקה את פעילותה. לטענת התובעת, בהתאם לדרישתה, חתם ריטמן, במקום המיועד לכך בטופס פתיחת החשבון, על כתב ערבות, בו קיבל על עצמו לשמש ערב לכל חיוביה של הנתבעת.

טופס פתיחת החשבון הוגש כראיה וסומן ת/2.

9. לטענת התובעת - וכפי שיסתבר להלן, טענה זו הועלתה באיחור, בגדר "שינוי חזית" - כשנתיים לאחר שהחלה למכור את מוצריה לנתבעת, בעקבות חוסר אמון שנוצר אצלה כלפי ריטמן וששון, היא דרשה, כתנאי להמשך פעילותה עם הנתבעת, כי הנתבעת תמציא לה ערבויות נוספות. לטענת התובעת, בעקבות דרישתה זו, נערך ביום 4.6.97 טופס פתיחת חשבון נוסף, עליו חתמו, במקומות המיועדים לכך, שני ערבים: הערב האחד הוא טרנר, והערב השני הוא אורי.

טופס פתיחת החשבון הוגש כראיה וסומן ת/3.

10. מן האמור עולה, כי את תביעתה נגד הנתבעים מס' 2 ו-3 מבקשת התובעת לסמוך על שני כתבי ערבות שונים. ככל שמדובר בריטמן טוענת התובעת, כי הוא חתם על כתב הערבות המצוי במסמך ת/2. לטענת התובעת, הדבר היה בסמוך לאחר הקמת הנתבעת, היינו בחודש אפריל 1995. וככל שמדובר בטרנר טוענת התובעת, כי הוא חתם על כתב הערבות המצוי במסמך ת/3. לטענת התובעת, הדבר היה ביום 4.6.97.

11. לכל אחד מהנתבעים טענות הגנה המיוחדות רק לו. לנתבעים, גם טענות הגנה משותפות. תחילה אדון בתביעה המופנית נגד ריטמן, ואחר כך אדון בתביעה המופנית נגד טרנר.
יצחק ריטמן
:

12. כתבי הערבות עליהם מבקשת התובעת לבסס את תביעתה, מצויים במסמכים סטנדרטיים אותם מנפיקה התובעת. המסמכים נושאים את הכותרת "פתיחת חשבון". עיון במסמכים מעלה, שכל אחד מהם מתחלק לשלושה חלקים: בחלק הראשון ישנם 6 סעיפים מודפסים, בהם מופיעות התחייבויות התובעת והתחייבויות הלקוח בכל הנוגע לרכישת סחורה מהתובעת ולתשלום עבורה. החלק השני מיועד למילוי פרטי הלקוח ולחתימתו. החלק השלישי מיועד למילוי פרטי שני ערבים ולחתימתם.

13. מסמך ת/2, שהינו המסמך עליו מבקשת התובעת לבסס את תביעתה נגד ריטמן, אינו נושא תאריך. בחלק השני של המסמך, במקום המיועד לרישום פרטי הלקוח ולחתימתו, נרשם בכתב יד שמה של הנתבעת: "אדם ש.י.ר בע"מ". ואולם, במקום המיועד לחתימת הלקוח, היינו לחתימת הנתבעת, לא מצויה חתימה של הנתבעת, וגם לא חותמת שלה. אין חולק על כך, שמי שרשם את פרטי הנתבעת הוא מנהל המכירות של התובעת, מר פינטו. ואולם, עיון בטופס מעלה, כי הדברים שנכתבו על יד מר פינטו, כתובים בשני סוגים שונים של דיו. דבר זה מוביל למסקנה, עליה אין חולק, כי מר פינטו רשם מה שרשם, בשני מועדים שונים.

14. כזכור, החלק השלישי שבטופס מיועד לרישום פרטיהם של שני ערבים, ולחתימתם. באחד משני המקומות המיועדים לחתימת הערבים, רשומים פרטיו האישיים של משה ששון, ואולם לא מופיעה חתימה שלו. התובעת אינה חולקת על כך, שמשה ששון לא ערב לחובות הנתבעת, הגם שבשעתו הוא חתם (כך לטענת התובעת) כערב לחובה של השותפות "ריטמן את ששון".

15. במקום הנוסף המיועד לחתימת הערבים, רשומים פרטיו האישיים של הנתבע מס' 2 - ריטמן. ומה באשר לחתימה? ובכן, כאן, במקום המיועד לחתימת הערב, מצויה חתימה, אשר אין חולק על כך, שהיא חתימתו של ריטמן. גם אין חולק על כך, שריטמן חתם כערב. לכאורה, הדרך מכאן ועד לחיובו של ריטמן כערב, צריכה להיות קצרה. ואולם, ריטמן טוען שאין הדבר כך. על שום מה? ובכן, ריטמן מאשר כי חתם כערב, ואולם, לטענתו, הוא חתם כערב לחובותיה של השותפות "ריטמן את ששון", ולא לחובות הנתבעת. לפיכך, כך טוען ריטמן, אין לחייב אותו בגין חובות שהותירה הנתבעת.

16. לטענת ריטמן, במועד בו השותפות "ריטמן את ששון" הייתה פעילה, הוא התבקש על ידי התובעת לחתום על מסמכים שונים, ובכללם על הטופס ת/2. לטענתו, הוא נענה לבקשת התובעת, ומבלי לייחס לדבר חשיבות רבה, הוא חתם על הטופס ת/2 במקום המיועד לחתימת הערב. לדברי ריטמן, בעת שחתם על הטופס ת/2, החלק השני של הטופס, זה המיועד לרישום פרטי הלקוח, היה ריק. לטענתו, התובעת שמרה את הטופס ב"בנק" של מסמכים המצוי אצלה, ולימים, כאשר הסתבר לה כי אין היא יכולה להיפרע מהנתבעת, היא "שלפה" את הטופס, מילאה את החלק השני של ת/2 על ידי רישום פרטי הנתבעת, ובכך יצרה מסמך מזוייף, הנחזה להיות כתב ערבות שלו לפירעון חובותיה של הנתבעת.

17. טענתו של ריטמן מעוררת קשיים לא מבוטלים: ראשית, כפי שמציין ב"כ התובעת בסעיף 3.6ב לסיכומיו, אין חולק על כך, שבידי התובעת כבר היה מצוי כתב ערבות עליו חתם ריטמן כערב לחובות השותפות "ריטמן את ששון". טופס זה, הינו הטופס ת/1. ואם כך, אם כבר היה מצוי בידי התובעת כתב ערבות של ריטמן שחתם כערב לחובות השותפות, מדוע הייתה התובעת צריכה להחתים אותו על כתב ערבות נוסף? ושנית, אין זו מדרכם של אנשים לחתום על מסמכים "בלנקו", במיוחד כאשר מדובר על כתבי ערבות אישיים. מדוע זה חתם ריטמן על כתב ערבות "בעיניים עצומות", תוך שהוא מעמיד את עצמו בסיכון?

18. ואולם מנגד, הטענות שמעלה ריטמן בעניין המסמך ת/2, מציבים סימני שאלה בכל הנוגע לגרסת התובעת:

ראשית, הטופס ת/ 2 אינו נושא תאריך. כיצד נדע מתי נחתם? מניין לנו הבטחון שהוא נחתם לאחר הפסקת פעילותה של השותפות ותחילת פעילותה של החברה הנתבעת? כפי שנראה להלן, העדרו של תאריך גרם לבלבול אצל התובעת.

שנית, בחלק השני של הטופס, במקום המיועד למילוי פרטי הלקוח ולחתימתו, נרשמו פרטי הנתבעת בשני מועדים שונים, וגם זה באופן חסר. מה ההסבר לכך שהפרטים לא נרשמו במועד אחד? האם אין זה יכול להתיישב עם גרסתו של ריטמן? ואולם, לא בזה העיקר. העיקר הוא בכך, שבמקום בו רשם מר פינטו את פרטי הלקוח, לא מופיעה חתימה של הנתבעת, ולא מוטבעת חותמת שלה. הדעת נותנת, שאילו הייתה מופיעה חתימה וחותמת של הנתבעת, לא יכול היה ריטמן לטעון שרישום פרטי הלקוח נעשה על ידי התובעת בעצמה, לאחר שחתם כערב לחובות השותפות. דא עקא, שאין חתימה ואין חותמת.

שלישית, במקום המיועד לחתימת אחד הערבים, מופיעים פרטיו האישיים של משה ששון, ואולם לא מופיעה חתימתו. דבר זה מעורר את השאלה, מתי נרשמו הפרטים, ולאיזה צורך? וכמובן שמתבקשת השאלה, מדוע התובעת לא דאגה להחתים את ששון על כתב הערבות, אשר את פרטיו מילאה?

רביעית, עיון במסמך ת/2 מעלה, כי במקום המיועד לרישום פרטיו האישיים של ריטמן, נרשמו הפרטים בשני סוגי דיו שונים, ומכאן שנרשמו בשני מועדים שונים. במועד אחד נרשמו המלים: "ריטמן יצחק, נטרוני גאון 4, 9649518", ובמקום אחר נרשמו המילים: "קרית משה ירושלים". השאלה הנשאלת היא, אפוא, מדוע נרשמו פרטיו האישיים של ריטמן, בשני מועדים שונים?

חמישית, כפי שציינתי, העדר רישום של תאריך על גבי הטופס ת/2, גרם לבלבול אצל התובעת, והביא לכך שביצעה "שינוי חזית", דבר שיש בו כדי לפגוע במשקל אותו יש לתת לגרסתה. במה הדברים אמורים? ובכן, בסעיפים 4 ו-5 לכתב התביעה טענה התובעת, כי המסמכים ת/2 ו-ת/3 נערכו באותו מעמד, היינו ביום 4.6.97, שהינו התאריך המופיע על גבי ת/3, או בסמוך למועד זה. במענה לטענה זו, הביאו הנתבעים ראיות משכנעות לכך, שטופס ת/2 נערך זמן רב לפני שנערך טופס ת/3. זאת, בין היתר, בהסתמך על סוג ההדפסה השונה בו נכתב כל אחד מהטפסים. בעקבות הראיות שהביאו הנתבעים, שינתה התובעת את גרסתה וכעת היא טוענת, כי המסמכים ת/2 ו-ת/3 נערכו בהפרש של שנתיים האחד מהשני. כפי שעמדתי על כך לעיל, התובעת טוענת, כי בתחילה נערך המסמך ת/2, וכעבור שנתיים, בשל בעיות אמון שנוצרו אצלה כלפי ריטמן וכלפי ששון, היא דרשה, כתנאי להמשך פעילותה עם הנתבעת, כי הנתבעת תמציא לה ערבים נוספים. לטענת התובעת, בעקבות דרישתה זו, נערך הטופס ת/3. מה החשיבות של העובדה שהתובעת שינתה את גרסתה לגבי עניינו? ובכן אני סבור, כי העובדה שהתובעת לא הייתה עקבית בגרסתה, וביצעה שינוי חזית לאחר שהנתבעים הפריחו את הגרסה המקורית שהעלתה, פוגעת, במידת מה, במשקל שיש לתת לגרסה שמעלה כעת התובעת, גם אם בגרסה המאוחרת, יש מידה של הגיון.

שישית, המומחה, מר אמנון בצלאלי, אשר הגיש חוות דעת מטעם ריטמן טען, בין היתר, בחוות דעתו, כי בבדיקות אופטיות ומיקרוסקופיות שערך לחתימות של רויטמן המצויות על גבי ת/1 ות/2, הוא מצא התאמה בתגובת הדיו וכלי הכתיבה בשתי החתימות. ת/1 הוא, כזכור, טופס פתיחת חשבון שנערך לשותפות "ריטמן את ששון", עליו חתם ריטמן כערב לחובות השותפות. ריטמן טוען, כי חתם על ת/2 באותו מעמד, או בסמוך לו. מאידך טוענת התובעת, כי ריטמן חתם על ת/2 שנתיים מאוחר יותר, בסמוך למועד בו נערך ת/3. כפי שעמדתי על כך לעיל, הטפסים ת/1 ו-ת/2 הינם מאותה "סדרת יצור", והם שונים מ"סדרת היצור" של ת/3, שנחתם ביוני 1997. כאשר מוסיפים לעובדה זו את חוות הדעת של מר בצלאלי, אליה הפנה ב"כ ריטמן בסיכומיו בהדגשה, הרי שיש בכך כדי לתמוך בטענתו של ריטמן, כי ת/1 ו-ת/2 נחתמו במעמד אחד, או בסמיכות זמנים, בזמן שהשותפות "ריטמן את ששון" הייתה קיימת, וכי הם נועדו לשמש ערבות להבטחת חובות השותפות.

שביעית, בטופס ת/1 נרשם, כי שם הלקוח הוא השותפות "ריטמן את ששון", ואולם עיון בטופס מעלה, כי בשלב כלשהו רשם מר פינטו את שמה של הנתבעת, ואחר כך מחק אותה. לדבריו, הוא חשב, בתחילה, להשתמש בטופס זה גם עבור הנתבעת, ואולם לאחר שנמלך בדעתו, החליט להפיק עבורה טופס חדש. אמנם כן, ההסבר הגיוני ומתקבל על הדעת. עם זאת, עצם הרישום והמחיקה של שם הנתבעת, מעורר קושי, אשר גם אותו יש להביא בחשבון.

ושמינית, לדברי הנתבע מס' 3, מר יעקב טרנר
, כאשר הוא התבקש על ידי הנתבעת לחתום כערב לחיוביה כלפי התובעת, הוא הבין מדברי נציג התובעת, מר פינטו, כי לא מצויות בידי התובעת ערבויות אישיות של ריטמן או של ששון, ובעקבות דברים אלה הוא הסכים לערוב לנתבעת, וחתם על המסמך ת/3.

בשלב זה ראוי לעצור לרגע, ולברר מיהו יעקב טרנר
, אליו אתייחס בהרחבה בהמשך פסק הדין? ובכן, כפי שניתן להבין מהדברים שאמרתי לעיל, טרנר אינו בעל מניות בנתבעת, הוא אינו מנהל שלה, ואין לו כל קשר לניהול ענייניה. כיצד, אם כן, "התגלגל" לחתום על כתב ערבות לטובת הנתבעת? ובכן, התשובה לכך היא זו: מר טרנר הכיר, באמצעות אשתו, אדם בשם ג'ק קאופמן, אשר חברה שבבעלותו ביקשה להקים פרוייקט בניה של 236 יחידות דיור ברמת בית-שמש. הקבלן המבצע של אותו פרוייקט הייתה חברה בשם רז-גל. טרנר תיווך בין קאופמן ו/או חברת רז-גל לבין הנתבעת, ובסופו של דבר סוכם, כי הנתבעת תבצע את עבודות האינסטלציה בפרוייקט, או בחלק ממנו, ובתמורה לכך, יקבל טרנר עמלה בגובה של 10% מהסכומים שישולמו לנתבעת. לטענת טרנר, בסמוך לאחר כריתת החוזה בין רז-גל לבין הנתבעת, הוא התבקש על ידי הנתבעת לחתום כערב לחיוביה כלפי התובעת. לדבריו, הוא לא שש לעשות כן, שכן, כאמור, אין לו דבר עם הנתבעת. לטענתו, כאשר פנה לתובעת כדי לברר את הדברים, הוא שאל את נציגה מדוע בעלי המניות של הנתבעת עצמם לא חותמים כערבים לחיוביה של הנתבעת, ולדבריו, תשובת התובעת הייתה, שאין היא רוחשת אמון לריטמן ולששון, ועל כן אין היא מוכנה לקבל את ערבותם. לדברי טרנר, לא נאמר לו כי הוא מתבקש לחתום כערב בנוסף לחתימות קיימות של ריטמן ו/או של ששון, אלא הוא הבין, כי בידי התובעת לא מצויות ערבויות אישיות של ריטמן ו/או ששון, וכי ערבותו וערבות אורי, אשר חתם ביחד עימו על ת/3, הן הערבויות האישיות היחידות שיהיו בידי התובעת. יצויין, כי כאשר בית המשפט העמיד את טרנר על כך שבעדותו הוא "מוציא את ריטמן מהתמונה", ועל כן בסופו של יום הוא עלול למצוא עצמו "לבד" בתביעה שהוגשה נגדו ונגד ריטמן, נשאר טרנר דבק בגרסתו לפיה, מדברי התובעת הבין, כי לא מצויה בידיה ערבות אישית של ריטמן. אין צריך לומר, כי בסיכומים שהגיש בא כוחו של ריטמן, הוא עומד, ובהדגשה, על עובדה זו.

19. סיכום הדברים עד כאן, הינו, אפוא, זה: אין חולק על כך, שריטמן חתם, חתימת ערב, על המסמך ת/2. המחלוקת בין הצדדים היא לגבי השאלה, עבור מי חתם כערב? התובעת טוענת, כי חתם כערב לחיוביה של הנתבעת, ואילו ריטמן טוען, כי חתם כערב לחיוביה של השותפות. מהדברים שאמרתי לעיל עולה, כי פנים לכאן ולכאן. האמת ניתנת להיאמר, שלא הייתי רחוק מלקבל את גרסת התובעת ולקבוע, כי בטופס ת/2 חתם ריטמן כערב לחיוביה של הנתבעת, ולא לחיובי השותפות. ואולם, בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה, כי בשקילת מכלול השיקולים, הכף נוטה, במידת מה, לטובת ריטמן. יש לזכור, כי הטופס ת/2 מולא על ידי התובעת. נראה, שהיא עצמה אינה חולקת על כך, שהטופס מולא בצורה לקויה. התובעת טוענת, כי מערכת היחסים בינה לבין הנתבעת הייתה מבוססת על אמון, ועל כן לא הקפידה על עניינים פורמליים. ואולם, כאשר "הגיע רגע האמת" והגרסאות של הצדדים חלוקות, אין לו לשופט אלא מה שעיניו רואות, ומה שעיניו לא רואות. כאמור, כאשר העמדתי אלה מול אלה את השיקולים "בעד ונגד", הגעתי לכלל מסקנה, שידה של התובעת על התחתונה.

20. התוצאה היא, אפוא, שאני מחליט לדחות את התביעה ככל שהיא מופנית נגד ריטמן. הואיל וההחלטה ניתנה "על חודו של קול", לא אחייב את התובעת בהוצאות משפט.
יעקב טרנר
:

21. התובעת מבקשת לבסס את תביעתה נגד טרנר, על הטופס ת/3. בעת שדנתי בעניינו של ריטמן הסברתי, כיצד "התגלגל" טרנר לפרשה שבפני
נו. כפי שציינתי, טרנר אינו חולק על כך, שחתם על המסמך ת/3. הוא גם אינו חולק על כך, שחתימתו היא חתימת ערב. הוא אפילו אינו חולק על כך, שחתם כערב לחיוביהַּ של הנתבעת (ולא של גוף אחר) כלפי התובעת. לכאורה, הדרך מכאן ועד לחיובו של טרנר בתביעה שבפני
נו, צריכה להיות קצרה. ואולם טרנר טוען, שאין הדבר כך. הוא מעלה מספר טענות הגנה, אליהן אתייחס להלן.

22. טענת ההגנה הראשונה אותה מעלה טרנר היא, כי ערבותו הייתה מוגבלת בהיקפה, ועל כן יש להחיל את הוראת סעיף 4(ג) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, הקובעת: "היה היקף הערבות מוגבל, אין הערב חייב אלא בתחום ערבותו."
תמצית טענתו של טרנר בעניין זה היא, שהערבות אותה נתן לא התייחסה לכל הרכישות אותן תבצע הנתבעת מהתובעת, אלא רק לאותו ציוד ולאותם חומרים אותם תרכוש הנתבעת על מנת שישמשו אותה לצורך עבודות שתבצע במסגרת "פרוייקט בית שמש שטח 310". לטענת טרנר, התובעת לא הוכיחה כי הסחורה אשר בקשר אליה הוגשה התביעה נרכשה על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות בפרוייקט הנ"ל. לטענתו, חלק נכבד מהחוב הכספי נשוא התביעה אינו נובע מעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת במסגרת הפרוייקט הנ"ל, לגביו ערב, אלא מעבודות אחרות אותן ביצעה, לטענתו, הנתבעת, באותה תקופה. לפיכך טוען טרנר, כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדו.

23. התובעת אינה חולקת על כך, שערבותו של טרנר הייתה מוגבלת בהיקפה, וכי היא התייחסה לפרוייקט מוגדר. שהרי במסמך ת/3, עליו חתם טרנר, נכתב במפורש, בכתב יד, והתובעת אינה חולקת על כך: "פרוייקט בית שמש שטח 310". כל שנותר לשאול הוא, אפוא, מהו אותו פרוייקט בו מדובר? כפי שיסתבר להלן, המסקנה אליה הגעתי היא, שלא עלה בידו של טרנר לתת הסבר ברור לגבי מהותו של הפרוייקט, וגם כאשר נתן הסבר, הרי שההסבר אינו משכנע.

24. בתצהיר העדות הראשית שהגיש טען טרנר, כי ברמת בית שמש התנהלו ארבעה פרוייקטים שונים. לטענתו, האחד נקרא פרוייקט 310, השני נקרא פרוייקט c, השלישי נקרא פרוייקט ביוב ראשי, ואילו לגבי הפרוייקט הרביעי לא נקב טרנר בשם.

במהלך עדותו בבית המשפט הסביר טרנר, כי היזם ג'ק קאופמן, או חברה בשליטתו, ביקש לבנות ברמת בית שמש פרוייקט אשר יכלול 236 יחידות דיור. לטענת טרנר, בנייתו של הפרוייקט נעשתה בשלבים, על פי חלוקת-משנה שנעשתה על ידי היזם ו/או על ידי הקבלן הראשי; לדברי טרנר, עבודות האינסטלציה בבניינים שנבנו בשלב הראשון של הפרוייקט, נעשו על ידי אחרים. טרנר לא ידע לומר כיצד כונה השלב הראשון וכמה יחידות דיור הוא כלל. לטענתו, השלב השני נקרא "310", והוא כלל 32 יחידות דיור בלבד. לדבריו, עבודות האינסטלציה בבניינים שנבנו בשלב זה נעשו על ידי הנתבעת, ואולם, הבנייה בשלב זה הופסקה באמצע, בשל קשיים במכירת יחידות הדיור. לטענת טרנר, עוד בטרם הושלמה בנייתו של השלב השני, הוחל בבנייתו של השלב השלישי, ואחר כך בבניית השלב הרביעי. לדברי טרנר, עבודות האינסטלציה בכל הפרוייקט אותו יזם קאופמן, למעט השלב הראשון, היו צריכות להיעשות על ידי הנתבעת, ובתמורה לעבודות אלה הייתה הנתבעת צריכה לקבל, סכום של 2,000,000 ש"ח. כיוון שהעמלה אשר סוכם שטרנר יקבל הייתה בגובה של 10%, הרי שהוא היה אמור להפיק מפעולת התיווך שביצע, סכום של 200,000 ש"ח.
25. טרנר טוען, כאמור, כי הוא ערב אך ורק לרכישות שתבצע הנתבעת מהתובעת עבור השלב השני של הפרוייקט, היינו השלב שכלל את בנייתן של 32 יחידות דיור. לטענתו, הוא לא קיבל על עצמו אחריות לסחורה שתרכוש הנתבעת עבור השלבים הנוספים של הפרוייקט, ולכן אין לחייב אותו בגין רכישות אלה.

26. אין בידי לקבל טענה זו, בשל מספר טעמים אותם אמנה להלן:

הטעם הראשון הוא, שטרנר לא הביא בפני
בית המשפט תמונה מלאה, ברורה ומשכנעת לגבי הפרוייקט אותו יזם ג'ק קאופמן ברמת בית שמש. טרנר לא הבהיר מה הייתה החלוקה הפנימית של הפרוייקט, מה היו לוחות הזמנים וכיצד התנהלה העבודה. המידע אותו הביא טרנר בתצהירו, היה דל וסתום למדי, ואין בו להציג בפני
בית המשפט תמונה מלאה לגבי הפרוייקט. רק בתשובה לשאלות בית המשפט, במהלך שמיעת הראיות, הסביר טרנר את הדברים שהבאתי לעיל, ואולם הוא לא תמך את הסבריו בראיות הכרחיות, כגון מפות, תרשימים, וחוזים. הלכה למעשה, טרנר לא הביא שום מסמך ממנו ניתן ללמוד מה מקור השם "שטח 310", והוא לא המציא שום מסמך ממנו ניתן להבין כמה יחידות דיור כלל "שטח 310", מתי הוא נבנה וכיוצא באלו עניינים. אין צריך לומר, כי הוא לא זימן לעדות את האחראים על הפרוייקט, אשר היו יכולים, לבטח, להבהיר את הדברים. זאת למרות העובדה, שטרנר יודע היטב, כי התביעה שהוגשה נגדו אינה תביעה של מה בכך, ולכן ניתן היה לצפות לכך, שיעשה כל מאמץ כדי להבהיר את הדברים.

הטעם השני הוא, שטרנר לא נתן הסבר משכנע לשאלה, מה ההבדל, מבחינת ערבותו כלפי התובעת, בין השלב השני של הפרוייקט לבין השלבים אשר באו אחריו. והרי בכל השלבים הללו נעשו עבודות האינסטלציה על ידי הנתבעת, וביחס לכל השלבים הללו הוא היה אמור להפיק רווח. מדוע, אפוא, יערוב, רק לשלב השני? מדוע תסכים התובעת לקבל את ערבותו רק לגבי 32 יחידות דיור, ולא תעמוד על כך שיהיה ערב גם לרכישות שיתבצעו לצורך ביצוע עבודות ביחידות דיור אחרות להן יש לו קשר?

הטעם השלישי הוא, שטרנר מעולם לא הבהיר לתובעת מהו אותו "שטח 310" בו מדובר. מהראיות שהובאו בפני
י עולה, כי התובעת סברה, ש"שטח 310" הוא כל הפרוייקט אותו ביקש ג'ק קאופמן לבנות ברמת בית שמש, וכי היה ברור לה, כי טרנר ערב לפרוייקט כולו. אין חולק על כך, שטרנר מעולם לא הציג בפני
התובעת מפה אשר תתאר את הפרוייקט, והוא מעולם לא הודיע לתובעת כי הבנייה באותן 32 יחידות דיור, הושלמה או הופסקה. יתרה מזאת, מנהל המכירות של התובעת, מר פינטו, ביקר לא פעם באתר הבנייה שברמת בית שמש, ומעולם לא נאמר לו, כי ערבותו של טרנר מתייחסת רק לחלק מפרוייקט הבנייה שראה במו עיניו.

27. סיכומה של נקודה זו: מהראיות שהובאו בפני
י עולה, כי לתובעת היה ברור, כי טרנר ערב לכל הרכישות שתבצע הנתבעת עבור פרוייקט הבנייה של ג'ק קאופמן ברמת בית שמש. כך הובנו הדברים על ידי התובעת, ומעולם לא הוסבר לה ולא נטען בפני
ה, שלא כך הם פני הדברים. במסגרת משפט זה, טרנר לא הצליח להסביר לבית המשפט מה מקור השם "שטח 310", ועוד פחות מכך הוא הצליח להסביר, מה הבסיס להבחנה אותה הוא מבקש כי בית המשפט יקבל, בין ערבותו לשלב השני של הפרוייקט, לבין שאלת ערבותו לשלבים האחרים. לכך יש להוסיף, שגם אם היה מוכח כי "שטח 310" הוא אכן, אותו שלב בו נבנו 32 יחידות דיור, לא היה בכך כדי להועיל לריטמן, כיוון שהוא לא העמיד את התובעת על כך, ובנסיבות מקרה זה, יש בכך משום הטעייה. התוצאה היא, אפוא, שאני קובע, כי ערבותו של טרנר חלה על כל הרכישות שביצעה הנתבעת עבור פרוייקט הבנייה של קאופמן ברמת בית שמש.

28. טענת ההגנה השנייה שמעלה טרנר היא, שחלק ניכר מהסחורה אליה מתייחסת תביעה זו, נרכש על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות באתרי בנייה אחרים בהם, לטענתו, עבדה הנתבעת באותה תקופה, או בסמוך לה. כפי שעמדתי על כך לעיל, התובעת אינה מבקשת לחייב את טרנר על סחורה שנרכשה על ידי הנתבעת לצורך ביצוע עבודות בפרוייקטים אחרים. אלא, שלטענת התובעת, רוב הסחורה אותה היא מכרה לנתבעת באותה תקופה, נרכשה על ידה לצורך ביצוע הפרוייקט ברמת בית שמש.

29. את תביעתה מבקשת התובעת לבסס על כרטסת הנהלת החשבונות שהתנהלה אצלה, על שמה של הנתבעת, ועל תעודות משלוח שהגישה כראיה. "השורה האחרונה" של כרטסת הנהלת החשבונות היא, כי ערב הגשת התביעה, עמדה הנתבעת ביתרת חוב של 176,367 ₪. במסגרת הדיונים שהתקיימו בתיק זה, התבקשה התובעת לערוך מיון של החיובים השונים המופיעים בכרטסת הנהלת החשבונות, ולערוך רשימה של כל אותם משלוחי סחורה שהגיעו לפרוייקט ברמת בית שמש. התובעת ערכה מיון כזה, והגישה לבית המשפט את תוצאות בדיקתה (מוצג ת/4 ועמ' 20 לפרוטוקול). מהמסמכים והטענות שמעלה התובעת עולה, כי לטענת התובעת, היא סיפקה לפרוייקט הבנייה ברמת בית שמש סחורה בשווי של 151,648 ₪ (147,075+4,573), בעוד שלאתרים אחרים בהם עבדה הנתבעת, סיפקה לה התובעת סחורה בשווי של 3,297 ₪ בלבד (ר' סעיף 6 לסיכומי התובעת).

30. מהראיות שהובאו בפני
י עולה, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו, הפעילות העיקרית והמכרעת של הנתבעת הייתה בפרוייקט הבנייה של ג'ק קאופמן ברמת בית שמש. מכאן, שהדעת נותנת, כי רוב הסחורה שהנתבעת רכשה מהתובעת, הייתה מיועדת לפרוייקט זה, ואכן הגיעה לפרוייקט זה. בידי טרנר עמדה האפשרות לסתור מסקנה זו ולטעון אחרת, שהרי בידיו של טרנר ובידי הנתבעים האחרים, נמצאים רוב הנתונים על פעילותה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית. דא עקא, שטרנר לא עשה זאת. נוכח היקפה המשמעותי של התביעה שהוגשה נגדו, ניתן היה לצפות לכך שטרנר יעשה כל מאמץ כדי לסתור את טענות התובעת. ואולם, כאמור, בעיקרו של דבר, לא ניכר שעשה מאמץ שכזה.

31. בסעיף 14 לסיכומים שהגיש בא כוחו של טרנר, הוא מפנה, בין היתר, לתעודות משלוח מהם עולה, כי הסחורה אליה מתייחסות אותן תעודות משלוח, סופקה לארמון הנציב ולמבשרת ציון (ר', למשל, תעודת משלוח על סך 274.10 ש"ח ותעודת משלוח על סך 322 ש"ח). בסעיף 15 לסיכומים מפנה בא כוחו של טרנר לתעודת משלוח לגבי סחורה שסופקה לעיר רמת גן (תעודה מיום 5.3.99 על סך 77.80 ש"ח). ואולם, עיון ברשימה שהגיש ב"כ התובעת (העמודה המרכזית בת/4) מעלה, כי הוא לא הביא בחשבון את הסחורה שסופקה בתעודות משלוח אלה.

32. נוכח כל האמור, יש לקבל את טענת התובעת ולקבוע, כי יתרת החוב לגביו ערב טרנר, עומדת על סכום נומינלי של 151,648₪.

33. טענת ההגנה השלישית אותה מעלה טרנר היא, כי אחד מהתנאים שהותנו בכתב הערבות עליו חתם היה, שהסחורה תוזמן על ידי אורי רידמן
בלבד. לטענתו, לא הוכח כי תנאי זה התקיים, ועל כן דין התביעה שהוגשה נגדו, להידחות.

34. התובעת אינה חולקת על כך, שתנאי כזה אכן מופיע במסמך ת/3. היא מסבירה, כי הדבר נבע מכך, שבעלי העניין בנתבעת חשדו בכך שיצחק ריטמן
רכש מהתובעת סחורה, בשמה של הנתבעת, ואולם הוא עשה בה שימוש לצורך עבודות "פרטיות" שביצע. לדברי התובעת, בעלי העניין בנתבעת ביקשו להבטיח את עצמם מפני אפשרות כזו, על ידי הוספת הדרישה, שהזמנת הסחורה מהתובעת תעשה על ידי אורי רידמן
בלבד. לטענת הנתבעת, הלכה למעשה, מרבית הרכישות, לפחות הגדולות שביניהן, אכן נעשו באופן אישי על ידי אורי רידמן
.

35. אני סבור, כי ככל שמדובר בשאלת ערבותו של טרנר, יש לחייבו בגין כל הסחורה ששימשה את הנתבעת בפרוייקט של ג'ק קאופמן ברמת בית שמש, אפילו יסתבר כי הזמנה זו או אחרת, לא נעשתה על ידי אורי רידמן
עצמו, אלא על ידי אחרים מטעם הנתבעת. שהרי, הדרישה לפיה הזמנת הסחורה תיעשה על ידי רידמן, נועדה להבטיח שהסחורה תגיע לפרוייקט לגביו ערב הנתבע, ולא לפרוייקטים אחרים. זו מהות העניין, ולא אחרת. ואם הסתבר כי סחורה פלונית הגיעה לאתר לו ערב טרנר, שלא מכוח הזמנה שביצע רידמן, אלא מכוח הזמנה שביצעו נציגים אחרים של הנתבעת, איזו עילה יש לפטור את טרנר מערבותו?

36. גם לגבי עניין זה, היה באפשרותו של טרנר להביא ראיות לכך שסחורה אותה סיפקה התובעת הגיעה למקומות עבודה "פרטיים" של אדם זה או אחר. ואולם, הוא לא הביא כל ראיה כזו. מטעמים אלה, יש לדחות גם את טענתו זו.

37. טענת ההגנה הרביעית אותה מעלה טרנר היא, שבהתאם לתנאי כתב הערבות עליו חתם, היה על התובעת לשלוח אליו עדכון חודשי אודות מצב החשבון של הנתבעת, דבר אותו לא עשתה. יתרה מכך, לטענת טרנר, התובעת גם לא הודיעה לו שהמחאות אותן מסרה לה הנתבעת חוללו. לטענת טרנר, אילו היה מקבל מבעוד מועד עדכון על מצב הנתבעת, היה נוקט בפעולות הדרושות כדי לצמצם את נזקיו.

38. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם כן, בחלק הראשון של הטופס "פתיחת חשבון" (ת/3) נקבע, כי על התובעת להעביר לנתבעת, מדי חודש, העתק מכרטיס הלקוח של הנתבעת. ואולם, מהקשר הדברים עולה, כי הדבר נועד לאפשר לנתבעת לסתור את מה שנכתב בכרטיס. בטופס פתיחת החשבון לא נקבע, כי יש להעביר את כרטיס הלקוח לערבים, וגם לא נקבע, כי יש להודיע לערבים על קשיי גביה מהנתבעת. אם, כטענת טרנר, היה מוטל על התובעת לדווח לו מדי חודש על מצב החשבון של הנתבעת, מדוע לא פנה אל התובעת וביקש לקבל דיווח חודשי? מדוע לא פנה אל התובעת וביקש לדעת האם "הכל בסדר"? לכך יש להוסיף, כי טרנר לא הוכיח, כי היה בידו לצמצם את נזקיו, אילו התובעת הייתה מודיעה לו, כי היא נתקלה בבעיות גבייה מהנתבעת. גם בעניין זה נטל ההוכחה עליו, והוא לא הרימו.

39. זאת ועוד. אף כי טרנר אינו נמנה על אחד מבעלי הנתבעת, הרי שמחומר הראיות שהובא עולה, כי היו לו קשרים קרובים עם מנהליה. האם פנה אליהם וביקש לדעת מה מצבה הכלכלי של הנתבעת? נזכור, כי העמלה של טרנר הייתה צריכה להיגזר מהתמורה שתקבל הנתבעת עבור עבודות הבנייה שתבצע בפרוייקט הבניה של ג'ק קאופמן. מכאן, שהיה לטרנר אינטרס ברור לעמוד מקרוב על מצבה הכלכלי של הנתבעת.
40. סיכומה של נקודה זו: טרנר לא חלק על כך שהוא חתם על המסמך ת/3 כערב לחיוביה של הנתבעת. הוא העלה מספר טענות הגנה, אותן לא ראיתי לקבל. התוצאה היא, שיש לקבל את התביעה, ככל שהוגשה נגדו.
סוף דבר:

41. אני מחליט לדחות את התביעה ככל שהוגשה נגד יצחק ריטמן
, מבלי לחייב את התובעת לשאת בהוצאותיו. מנגד, אני מחליט לקבל את התביעה ככל שהיא מופנית נגד טרנר, ואני מחייב אותו לשלם לתובעת סכום של 151,648 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה - 17.12.00, ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את טרנר לשאת בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
ניתנה היום כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007) בהעדר הצדדים.
אריה רומנוב
, שופט








א בית משפט שלום 23088/00 ח.ב. הכל לבנין 90 בע"מ נ' אדם ש.י.ר. חברה קבלנית לבניה שירותים ואחזקת מבנים בע"מ, יצחק ריטמן, יעקב טרנר, אורי רידמן (פורסם ב-ֽ 17/05/2007)