פסקי דין על די.בי.אס שרותי לווין ( 1998) בע"מ | פסקי דין על שם טוב אורן | פסקי דין על שם טוב כהן טלי |

703997/06 א     17/05/2007




א 703997/06 די.בי.אס שרותי לווין ( 1998) בע"מ נ' שם טוב אורן, שם טוב כהן טלי




1
בתי המשפט
א 703997/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17/05/2007
תאריך:
שופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1 . שם טוב אורן

2 .

הנתבעים
פסק דין

רקע
התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי טלוויזיה. ביום 7.11.00 חתם נתבע 1 (להלן: "הנתבע") על בקשה להצטרף לשידורי התובעת ולקבל את שירותיה. באותה עת היו הנתבעים נשואים זל"ז.
בהתאם לבקשת הנתבע, ביום 16.3.01 הותקנו בבית הנתבעים ברחוב סוקולוב 4 בהוד השרון, שירותי התובעת ונמסרו לו 2 מפענחים בליסינג תמורת 30₪ לחודש למפענח האחד ו - 20 ₪ למפענח השני. הנתבע הצטרף למבצע 005, הכולל חבילת צפייה בדמי מנוי חודשיים בסך 99 ₪ לחודשים הראשונים, בתוספת 50 ₪ למפענחים ולאחר מכן בחר הנתבע במבצע ברונז ארוטיקה בהתאם למחירון התובעת. לתשלום התמורה מסר הנתבע הוראות קבע לחיוב חשבון הבנק שלו.
ביום 7.8.01 עדכנה נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), אצל התובעת את אמצעי תשלום תמורת שירותי התובעת, לכרטיס האשראי שלה שמספרו 45801600035062720.
ביום 1.5.02 קיבלה התובעת הודעה מהבנק בו מתנהל חשבון הנתבעת, כי לא ניתן לגבות את התשלום החודשי, כאשר בפועל בבית הנתבעים המשיכו לצפות בשידורי התובעת, גם בחודשים אפריל עד אוגוסט 2002. תמורת השידורים לא שולמה עקב אי יכולת לגבות את התשלום באמצעות כרטיס האשראי של הנתבעת.
משלא שלמו הנתבעים את חובם, למרות דרישות התובעת, ניתקה התובעת את הנתבעים משירותיה.
בפועל נותרו הנתבעים חייבים את תמורת הצפייה לחודשים אלה, בסך 505.27 ₪ וכן את תמורת הציוד שניתן להם בליסינג בסך של 3,694 ₪.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעים לשלם את חובם, בסך כולל של 4,009 ₪.

טענות הנתבע
בעת חתימתו על טופס ההצטרפות התגורר ביחד עם נתבעת 2 וחתם על הטופס בשם שניהם, כפי שנהג לעשות במהלך נישואי הנתבעים.
עקב פרידת הנתבעים, הוא ביקש מהתובעת לנתק את שירותיה ולסיים את ההתקשרות. נתבעת 1 הצטרפה לאותה שיחת טלפון והודיעה לנציג התובעת כי הנתבעים מצויים בהליכי גירושין ובהמשך הוצא נגדו צו הרחקה מביתם המשותף, אותו עזב בחודשים מרץ - אפריל 2001 ועבר להתגורר עם אמו. הנתבעת המשיכה להתגורר בדירתם המשותפת בה הותקן ציוד התובעת וניתנו שירותיה, ביחד עם בן זוגה ושניהם עשו שימוש בשירותי התובעת, כאשר הנתבע מעולם לא שב לדירה זו. למרות בקשותיו מהנתבעת לשנות את שמה אצל התובעת ולמסור לו את הציוד ששיך לתובעת היא סירבה. לכן, הוא ביטל את הוראת הקבע והנתבעת המשיכה לשלם את תמורת שירותי התובעת והחליפה את אמצעי התשלום לכרטיס האשראי שלה, במקום הוראת הקבע שהוא מסר לתובעת כאמצעי תשלום.
כיוון שלא התגורר עוד בדירה, לא קיבל מעולם את הודעות התובעת ולפנייה טלפונית של נציגת התובעת הוא השיב שאינו מתגורר בדירה והציוד נמצא בשימוש הנתבעת אשר מסרבת להשיב את הציוד.
לגרסתו, בשיחה נוספת עם נציגת התובעת בשם פזית, היא הודיעה לו כי הנתבעת מוכנה להשיב לה את הציוד שהותקן בדירה, בתנאי שהוא ישלם את החוב לתובעת, כאשר החוב מתייחס לתקופה של שנה לאחר עזיבתו את דירתם המשותפת.

טענות הנתבעת
הנתבעת מעולם לא התקשרה עם התובעת אלא הנתבע אשר התחייב לשלם את תמורת השירותים.
דיון
אין חולק כי ביום 7.11.00 הנתבע התקשר עם התובעת בהסכם שירותי לווין בכתב, לדירה המשותפת בה התגורר עם הנתבעת בעת נישואיהם ובדירה הותקן על ידי התובעת ציוד נלווה, כולל 2 מפענחים, 2 כרטיסים חכמים ו - 2 שלטים. (עדות הנתבעת עמוד 15 שורה 5 לפרוטוקול).
אין חולק כי ציוד זה לא הושב לתובעת.
הנתבע העיד בחקירתו, כי לא החזיר את הציוד לתובעת, כיוון שלא נכנס לדירה בה היה הציוד, מאז שהורחק ממנה, (עמוד 11-12 לפרוטוקול) והנתבעת העידה, כי פנתה לנתבע כדי שיחזיר את הציוד לתובעת. (עמוד 14 לפרוטוקול).
הנתבעים מודים שאיש מהם לא החזיר את הציוד לתובעת.
אין חולק כי בתקופה הרלוונטית הנתבע לא התגורר בדירה, אלא הנתבעת עם או בלי בן זוגה בשם שקד, אשר לגרסת התובעת שלא נסתרה, לפחות פעם אחת התקשר בן זוגה של הנתבעת אל התובעת בעניין שירותיה, נשוא תביעה זו.
לעניין זה העיד הנתבע, כי התקשר עם התובעת בשמו ובשם הנתבעת, כפי שנהגו במהלך נישואיהם, והוא זה שחותם על ההתקשרויות השונות.
אין חולק, כי לאחר שהנתבע ביטל את הוראת הקבע אשר מסר לתובעת לביצוע התשלום, ומאז חודש אוגוסט 2002, הנתבעת מסרה את מספר כרטיס האשראי שלה לתובעת כדי לשלם באמצעותו את תמורת שירותי התובעת ובאמצעות כרטיס זה, נגבה מחשבון הנתבעת חוב העבר, החל מחודש אוגוסט 2001 ושולם עבור הצפייה השוטפת. (עדות התובעת, עמוד 5 שורה 20 -21 ועמוד 10 שורות 7 -12 לפרוטוקול).
בתחילת ההתקשרות תשלום התמורה היה באמצעות הוראת הקבע שמסר הנתבע וביום 11.11.02 עודכן על ידי הנתבעת, לכרטיס האשראי שלה. לגרסת הנתבעת, היא הסכימה לשלם עבור שירותי התובעת, לאור פניית הנתבע שהיה מצוי בקשיים כלכליים באותה עת ומתוך מגמה שסכומים ששילמה במקומו, יושבו לה.
מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני
עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה ודין התביעה נגד הנתבע להידחות.

תשלום תמורת הליסינג של הציוד בוצע עד לחודש מרץ 2004, עת החלו הליכים משפטיים לגביית החוב והתובעת ניתקה את שירותיה לדירה.

הנתבעת בחרה לשלם את חוב הצפייה לשידורי התובעת, כולל חוב עבר בסך 614.29 ₪ , מרגע שהנתבע הפסיק לשלמם ולאור עזיבתו את הבית.
הנתבעת היא שהשתמשה בשירותי התובעת בכל אותה תקופה ובחלק מהתקופה, השתמשה הנתבעת בשרותי התובעת ביחד עם בן זוגה, אשר אף התקשר אל התובעת בעניין שירותיה. (עדות הנתבעת בעמוד 13 לפרוטוקול).
בתקופה הרלוונטית, הנתבע לא התגורר בדירה, לא השתמש בשירותי התובעת ולאור הסכסוך הממושך ביניהם, כולל צו הרחקה והליכים בבית המשפט לענייני משפחה, תמוהה טענת הנתבעת, שהתקשרה אל הנתבע וזה הסכים לקחת את הציוד השייך לתובעת, אך לא קיבל את חפציו האישיים.

הנתבע, על פי עדותו שלא נסתרה, הורחק על ידי משטרת ישראל מהדירה ולווה על ידי שוטר ללקיחת חלק מחפציו והאחרים נותרו בדירה עד היום, כאשר בעת עזיבתו מסר את מפתח הדירה שהיה בידיו לנתבעת, כיוון שלא נכנס עוד לדירה, למרות שצו ההרחקה הסתיים לאחר מספר ימים. משלא נכנס עוד לדירה וכתוצאה מסירוב הנתבעת למסור לו את הציוד של התובעת, נשאר הציוד בדירה בחזקת הנתבעת.

בחקירתה, הופנתה תשומת לב הנתבעת כי על פי רישומי התובעת, ביום 9.7.02 אדם בשם שקד התקשר מהדירה אל התובעת. הנתבעת אישרה שזה היה בן זוגה ויתכן שהוא התקשר אל התובעת בעניין שירותיה, נשוא תביעה זו. הנתבעת אישרה שבאותה עת הייתה מחוברת לשירותי התובעת. הנתבעת אישרה כי הנתבע לא התגורר בתקופה זו בדירה ומי שנהנה משירותי התובעת היו היא ובני ביתה. (עמוד 13 לפרוטוקול).

לגרסתה, פניותיה לתובעת לקחת את הציוד סורבו, בטענה שהיא אינה לקוח של התובעת אלא הנתבע ולכן, לבקשתה, הנתבע לקח את הציוד.
הנתבעת הכחישה כי נציגת התובעת בשם פזית פנתה אליה וכי היא השיבה לה שתחזיר את הציוד לתובעת לאחר שהנתבע ישלם את החוב הקיים.
גרסת הנתבע אמינה עלי, הן לאור העובדה שהורחק מהדירה ולא נכנס אליה שוב והן מהסיבה שהנתבעת, בן זוגה ובני ביתה המשיכו להשתמש בשירותי התובעת.
מהמקובץ בפסק דיני עולה כי הנתבעת חייבת בתשלום החוב לתובעת.

אני מקבלת את התביעה נגד הנתבעת ודוחה את התביעה כנגד הנתבע.
הנתבעת תשלם לתובעת סך 4,009 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 24.1.06 ועד לתשלום בפועל.
כן תשלם לתובעת הוצאותיה ובנוסף הוצאות שכר טרחה בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.
כן תשלם הנתבעת לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום, כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007), בהיעדר.

פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
קלדנית אביבה דן מאיר








א בית משפט שלום 703997/06 די.בי.אס שרותי לווין ( 1998) בע"מ נ' שם טוב אורן, שם טוב כהן טלי (פורסם ב-ֽ 17/05/2007)