פסקי דין על אורט ישראל | פסקי דין על ישראל אביעזרי

3349/05 בשא     17/05/2007




בשא 3349/05 אורט ישראל נ' ישראל אביעזרי




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו
בשא003349/05


בפני
:
כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ

נ.צ. (מ) מר יצחק גלנטי
נ.צ. (ע) מר לנדאו יהודית
תאריך:
17/05/2007


בעניין:
אורט ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
שבתאי מיכאלי

נועה ספוזניק

המבקשת


נ ג ד



ישראל אביעזרי



ע"י ב"כ עו"ד
יואל אייזנברג

המשיבה

פסק-דין
בבקשה זו מתבקש בית הדין לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

העובדות הצריכות לעניין
1. 1. המשיב עבד כמורה בבית הספר בבעלות הנתבעת בעיר ערד משנת 1978 ועד שנת 1992, עת פרש לגימלאות בגיל 55. על אף פרישתו המשיך המשיב לעבוד בבית ספר במועצה המקומית ירוחם עד לשנת 1996.

2. 2. החל משנת 1967 סבל התובע מהפרעות נפשיות שונות ועם השנים מצבו הנפשי הלך והחריף.

3. 3. על אף שהתובע פרש לגימלאות עוד בשנת 1992, הוגשה תביעה זו רק בשנת 2004. באשר להתיישנות התביעה, סבור המשיב כי בעניינו מתקיים האמור ססעיף 11 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: חוק ההתיישנות) הקובע כדלקמן:
"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לעניניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס; היה עליו אפוטרופוס, לא יבוא במנין הזמן שבו טרם נודעו לאפוטרופוס העובדות המהוות את עילת התובענה."

4. 4. המשיב הגיש חוות דעת פסיכיאטרית אותה ערך ד"ר לבקוביץ' ממנה עולה כי המשיב סובל מהפרעה דו-קוטבית אשר הלכה והחריפה עם השנים. ד"ר לבקוביץ' ציין בחוות דעתו כי מצבו הנפשי של המשיב הוא שמנע ממנו להגיש תביעה בתקופה שלאחר שסיים את עבודתו ועד למועד בו הוגשה בסופו של דבר התביעה.

טענות הצדדים
5. 5. המבקשת סבורה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. לשיטת המבקשת לא הוכיח המשיב כי לא היה ביכולתו לדאוג לענייניו מחמת מחלת נפש. המבקשת מציינת כי תחולתו של סעיף 11 לחוק ההתיישנות הינה רק על חולי נפש אשר מפאת מצבם הנפשי יש למנות להם אפוטרופוס. מכיוון שלמשיב לא מונה אפוטרופוס, למדה מכך המבקשת כי אין מצבו הנפשי מצדיק את עצירת תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 11.

6. 6. המשיב מציין כי החל מפיטוריו ועד ליום הגשת התביעה לא איפשר מצבו הנפשי את הגשת התביעה. המשיב מסתמך על חוות דעתו של ד"ר לבקוביץ' אשר תומכת, לשיטתו, בטענותיו באשר לתחולת סעיף 11 בעניינו.

הכרעה
7. 7. סבורים אנו כי דין הבקשה להתקבל.

התשתית הנורמטיבית
8. 8. כפי שמציינת המבקשת, ההלכה היסודית המתייחסת לעצירת תקופת ההתיישנות נקבעה בע"א 139/66 בנבנישתי נ' קצין התגמולים פ"ד כ(3), 156 (להלן: פרשת בנבנישתי). בפרשת בנבנישתי נקבע כי לא כל מחלת נפש יש בה כדי לעצור את תקופת ההתיישנות אלא רק מחלות אשר מונעות מהלוקה בהן לטפל בענייניו.

9. 9. בע"א 3622/96 אברהם חכם ואח' נ' קופת חולים "מכבי" פ"ד נב(2), 638 ,649 (להלן: פרשת חכם) התייחס הנשיא דאז כב' השופט ברק לתכלית הנמצאת בבסיסו של סעיף 11:
"...תכלית זו הינה להשעות את מירוץ ההתיישנות במקום שקיימים נתונים אובייקטיביים הגורמים לכך שהתובע אינו מסוגל - בין אם סיבת אי המסוגלות הינה נפשית ובין אם סיבת אי המסוגלות הינה שכלית - לדאוג לענייניו ולממש את זכותו..."

10. 10. בע"א 7805/02 הלפרט יצחק ואח' נ' אסותא מרכזים רפואיים בע"מ ואח' פ"ד נח(6), 847 (להלן: פרשת הלפרט) התייחס בית המשפט העליון לזהות האפוטרופוס לפי סעיף 11 (שם, בעמ' 861):
"... תכליתו של סעיף זה, כמו של סעיף 10 לחוק ההתיישנות, היא להגן על זכויותיהם המשפטיות של הקטין ושל חולה הנפש, לרבות מי שלקוי בשכלו. בתקופת הקטינות, מחלת הנפש, או הליקוי השכלי, אין הקטין, החולה, או הלקוי מסוגל לדאוג לעניניו, אין הוא מבין בטיבן של פעולות משפטיות ואין הוא מסוגל לממש את זכויותיו המשפטיות או להגן עליהן. לפיכך אין מביאים בחשבון תקופת ההתיישנות את פרק הזמן שבו אין לקטין, לחולה הנפש או ללקוי בשכלו מי שדואג לעניניו ועומד על משמר זכויותיו; ואין כזה זולת אפוטרופוס שמינה בית המשפט, אחרי שנמצא ראוי ומתאים לתפקידו.
...פרשנות זאת נלמדת גם מן ההשוואה בין סעיף 10 לחוק ההתיישנות לבין סעיף 11 לחוק ההתיישנות. כאמור לעיל, לפי סעיף 10 אין להביא במנין תקופת ההתיישנות את הזמן שבו לא מלאו עדיין לתובע שמונה עשרה שנה; אף על פי שבאותו זמן יש לו אפוטרופסים טבעיים שהם הוריו..."

11. 11. בית המשפט העליון בפרשת הלפרט היה ער לעבודה כי במקרים מסוימים עשויה פרשנות זו לפגוע באינטרסים המצדיקים התיישנות תביעות. כך שייתכנו מצבים בהם תוגשנה תביעות שנים רבות לאחר היווצרות העילה ולאחר תום תקופת ההתיישנות. כך מציין כב' השופט טירקל ( פרשת הלפרט, בעמ' 862):
"יוער כאן, מאידך גיסא, כי יש מקום לטענה שפרשנות זאת מאפשרת לאפוטרופוס למעשה לפעול בלי מינוי על ידי בית המשפט ובדרך זאת להשעות את מירוץ תקופת ההתיישנות עד בלי די. אכן, זהו מצב קשה, שניתן להתגבר עליו על ידי קביעת "גבול עליון" להתיישנותן של תובענות, אולם הפתרון הוא בידי המחוקק (השוו לסעיפים 827 - 829 להצעת חוק דיני ממונות ולדברי ההסבר שם שלפיהם "תביעה תתיישן בתום 25 שנים מיום המעשה של הנתבע שהוא נושא התביעה (בחלק זה - תקרת ההתיישנות), אף אם במועד זה טרם חלפה תקופת ההתישנות"). בד בבד, בנסיבות המתאימות ניתן יהיה לעשות שימוש בעקרון תום הלב, כדי למנוע ניצול לרעה של ההסדר הקיים."

12. 12. אלא שמיום מתן פסק הדין טרם אמר המחוקק את דברו. התוצאה הינה כי בענייננו יש לבחון האם מנע מצבו של המשיב להגיש את תביעתו טרם חלוף תקופת ההתיישנות ובהתאם לעיקרון תום הלב.

מן הפרט אל הכלל
13. 13. ראשית, סבורים אנו כי מן הראוי לדחות את הדרך בה מפרשת המבקשת את סעיף 11 לחוק ההתיישנות. המבקשת סבורה כי ההתיישנות תעצר במקרה של מחלת נפש, רק אם לאותו חולה נפש מונה אפוטרופוס. המבקשת סבורה כי פרשנות אחרת עשויה להרחיב את תחולת סעיף 11 על כל מחלת נפש שהיא.

14. 14. טענה זו בטעות יסודה. דרך הפרשנות הראויה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרשת חכם ובפרשת הלפרט הינה כי תקופת ההתיישנות תעצר במקרים בהם הליקוי הנפשי מונע מהחולה לעמוד על זכויותיו.

15. 15. השאלה העובדתית האם קיים צורך במינוי אפוטרופוס אם לאו, איננה בהכרח בעלת משמעות לעניין יכולתו של חולה פלוני לעמוד על זכויותיו. ישנם חולי נפש רבים אשר אינם מסוגלים לעמוד על זכויותיהם, אך אין ממונה להם אפוטרופוס על ידי בית משפט. מצב זה ייתכן אם מפני שאין כל צורך במינוי אפוטרופוס או אם מפני שהאפוטרופוסיהם הטבעיים של אותם חולי נפש דואגים לצורכיהם.

16. 16. בענייננו, נטל הראיה מוטל על שכם המשיב. משהודה כי אכן חלפה תקופת ההתיישנות אך הוא טוען כי חל עליו החריג הקבוע בסעיף 11 לחוק ההתיישנות, עליו הראיה להוכיח טענה זו.

17. 17. כאמור, המשיב הגיש חוות דעת מאת ד"ר לבקוביץ' אשר ממנה עולה כי מעת שסיים את עבודתו ועד יום הגשת התביעה לא היה באפשרותו לעמוד על זכויותיו.

18. 18. בחוות דעתו מציין ד"ר לבקוביץ' (עמ' 8-9 לחוו"ד מיום 10/11/05):
"מר ישראל אביעזרי
סובל מהפרעה ביפולרית ממושכת וקשה אשר התדרדרה עם השנים והפכה עמידה לטיפול, עם עליה בתדירות גלי הדיכאון והמניה, ולוותה מעשים אובדניים. בנוסף להפרעה הביפולרית הקשה מר אביעזרי סובל מהפרעת אישיות פרנואידית. הפרעות אלו פגמו בשיפוטו וביכולותיו הקוגנטיביות והחשיבתיות ביחסים המשפחתיים, בתפקודו התעסוקתי, הבינאישי והחברתי. הפרעות אילו התקיימו לא רק במהלך ההתקפים המאנים והדכאוניים שהלכו ותפסו את רוב הזמן, אלא בהפרעה בין ההתקפים שהתבטאה בפגיעה ביכולותיו החשיבתיות והשיפוטיות. תרומה נוספת תרמה הפרעת האישיות הפרנואידית שהפכה כל מחשבה על פניה למשרד החינוך לרשת אורט למלחמה אשר יכולה להסתיים אך ורק "בנצחונו הצודק והמוחלט והשבת עלבונו" של מר אביעזרי ולא בהתנהלות או פניה כספית כלשהיא. מר אביעזרי סבל מהפרעות נפשיות שמנעו ממנו להגיש תביעה לשינוי תנאי הפנסיה והפיצויים מרשת אורט בין השנים 1992 ועד 2004"

19. 19. אין ספק כי המשיב סובל מהפרעות נפשיות קשות אשר משפיעות במידה ניכרת על תפקודו. יחד עם זאת, ניכר כי השפעות אלו לא מנעו ממנו לחוש כי נגרם לו עוול ולא שללו ממנו את האפשרות להילחם על זכויותיו.

20. 20. מחוות דעתו של ד"ר לבקוביץ' עולה כי המשיב מעולם לא השלים עם סיום עבודתו אצל המבקשת. בעקבות זאת, שלח המשיב עשרות רבות של מכתבים לגורמים שונים הנוגעים לנסיבות סיום עבודתו (עמ' 3-5 לחוות הדעת).

21. 21. על פי חוות דעתו של ד"ר לבקוביץ' מצבו של המשיב הולך ומחריף ועל אף זאת, לא מנע ממנו מצבו הנפשי להגיש תביעה בשנת 2004. לו היה מצבו הנפשי החסם אשר מנע ממנו את הגשת התביעה כיצד עלה בידו להגישה בסופו של דבר בשנת 2004?

22. 22. מחוות דעתו של ד"ר לבקוביץ' נעדרת הנסיבה אשר מנמקת את השינוי שהוביל להגשת התביעה. בחוות הדעת ובסיכומי המשיב מצוין כי לאחר שנים רבות של בקשות מצד בני משפחתו נעתר המשיב והסכים להגשת התביעה המשפטית. בכך אין כדי לנמק מדוע חל שינוי זה ומדוע לא הסכים הוא להגשת התביעה קודם לכן.

23. 23. בנסיבות העניין, בכדי להרים את נטל הראיה היה על המשיב להראות שניים. ראשית, כי הסיבה בגינה התעקש שלא להגיש תביעה משפטית נבעה ממצבו הנפשי אשר מנע ממנו להגיש תביעה. שנית, על המשיב היה להראות מהו השינוי אשר איפשר את הגשת התביעה בשנת 2004.

24. 24. אלא שמחוות הדעת של ד"ר לבקוביץ' כלל לא ניתן להתרשם כי מצבו הנפשי של המשיב הוא שמנע ממנו להגיש את התביעה. על פי חוות הדעת, סובל המשיב מהפרעה דו-קוטבית הנעה בין מצב רוח פעלתני במיוחד לדיכאון משתק. בשלב ה"מאניה", על פי חוות הדעת, היה המשיב סובל מהתקפי רגזנות ותוקפנות רבים אשר פגעו ביכולת השיפוט שלו.

25. 25. ייתכן ויכולת השיפוט של המשיב הייתה פגומה והיא זו שריכזה את מלוא כוחותיו בכתיבת המכתבים ולא בהגשת תביעה. דברים אלו לא נאמרו בפירוש בחוות הדעת או בחקירתו של ד"ר לבקוביץ'. אך גם לו כך הם פני הדברים מה הוביל בסופו של דבר להגשת התביעה? בעובדה כי מצבו של המשיב הלך והחמיר יש כדי לתמוך במסקנה כי לא היה זה מצבו הנפשי אשר מנע את הגשת התביעה כנגד המבקשת.

26. 26. התוצאה הינה כי המשיב לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת טענתו באשר לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות בענייננו. אומנם, אין מחלוקת כי המשיב סובל מליקוי נפשי אך לא הוכח כי ליקוי נפשי זה הוא שמנע מהמשיב את הגשת התביעה.

27. 27. הבקשה מתקבלת ודין התביעה להידחות על הסף משהוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.

28. 28. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.


ניתן היום כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

__________________ __________________ __________________
נ.צ. (מ) מר יצחק גלנטי אריאלה גילצר-כץ
, אב"ד נ.צ. (ע) גב' יהודית לנדאו








בשא בית דין אזורי לעבודה 3349/05 אורט ישראל נ' ישראל אביעזרי (פורסם ב-ֽ 17/05/2007)