פסקי דין על דב זייף | פסקי דין על גרשון זייף | פסקי דין על שושנה שניידר | פסקי דין על עיריית גבעתיים

1396/06 עתמ     28/05/2007




עתמ 1396/06 דב זייף,גרשון זייף,שושנה שניידר נ' עיריית גבעתיים




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי תל-אביב - יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עת"מ 1396/06
בפני
כב' השופטת נורית אחיטוב

תאריך:
28.5.2007
בעניין:
(1) דב זייף

(2) גרשון זייף

(3) שושנה שניידר
כולם ע"י ב"כ עו"ד גיא פן ו/או עו"ד יוסף אלמוג

עותרים

נ ג ד
עיריית גבעתיים
ע"י ב"כ עו"ד נורית פיש

המשיבה
ובעניין:
(1) חיותה רג'ואן
(2) שאול רג'ואן
(3) רחל פרנקו
(4) חיים פרנקו
כולם ע"י ב"כ עו"ד יצחק פרוינד
המשיבים הפורמאליים
ובעניין:
(1) עו"ד יצחק פרוינד
(2) עו"ד מרדכי גלוסקה

כונסי הנכסים
פסק דין
1. עניינה של העתירה בחלקה 577 בגוש 6160, אשר ממוקמת ברחוב ארלוזרוב 9 בגבעתיים, ששטחה הכולל כ-526 מ"ר (להלן: "החלקה" או "חלקה 577").

העותרים, המשיבה והמשיבים הפורמאליים הם בעלי זכויות במשותף ("מושע") בחלקה. חלוקת הזכויות הרשומות בחלקה כיום היא כדלהלן:

א. העותרים הם הבעלים הרשומים של 1826/5300 חלקים, המהווים כ-181 מ"ר.
ב. המשיבה היא הבעלים הרשומים של 737/5300 חלקים, המהווים כ-73 מ"ר.
ג. המשיבים הפורמאליים הם הבעלים הרשומים של שארית החלקה, כ-272 מ"ר.
2. בין צדדים אלה מתנהלת תביעה לפירוק שיתוף, שהגישו המשיבים הפורמאליים בבית משפט השלום בהרצליה (ת"א 1062/05).

במסגרת התביעה בבית משפט השלום מונו עורכי הדין גלוסקה ו-פרוינד ככונסי נכסים למקרקעין, מטעם העותרים ומטעם המשיבים הפורמאליים - בהתאמה.

3. במרכזה של העתירה שבפני
מצויה, בראש ובראשונה, מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

א. לטענת העותרים: זכויותיה של המשיבה, עיריית גבעתיים
, בחלקה הינן מכוח הפקעת זכויות שהיו להוריהם המנוחים של העותרים. זכויות אלו הופקעו על ידי עיריית ת"א בשנת 1950 והועברו - ללא תמורה - למשיבה, בשנת 1961.

טענות העותרים מצטמצמות ל-36 מ"ר לערך מתוך שטח ההפקעה הנ"ל. שטח זה יכונה להלן: "השטח המופקע".

לפי הנטען, מאחר שהצורך הציבורי בשטח זה חדל מלהתקיים וההפקעה ביחס לאותו שטח לא מומשה, מבקשים העותרים (בהתאם לסיכומיהם) את הסעדים הבאים:

א. צו המורה על ביטול הפקעת השטח המופקע.
ב. צו המורה למשיבה להעביר את זכויותיה בשטח המופקע לעותרים, ללא תמורה, כך שהבעלות בשטח המופקע תירשם על שם העותרים.

ב. לטענת המשיבה (אליה הצטרפו המשיבים הפורמאליים): זכויות המשיבה בחלקה אינם מכוח הפקעה, אלא מכוח תהליכים תכנוניים שונים שנעשו בשטח לאורך השנים, ובכללם תוכנית איחוד וחלוקה - שבמהלכה בוצעו הפרשות לצרכי ציבור. השטחים בחלקות החדשות, וביניהן חלקת העותרים, נוצרו כתוצאה מעריכת טבלאות איזון והקצאה. מכאן שיש לדחות הן את טענת העותרים בדבר זיקה בין זכויות המשיבה לבין ההפקעות שבוצעו, והן את הטענה בדבר היעדר צורך בהפקעה.

יצוין כי הן למשיבה והן למשיבים הפורמאליים טענות דיוניות/"מקדמיות" כנגד העתירה.
ג. כונסי הנכסים (אשר צורפו להליך במסגרת כתב העתירה המתוקן, בהתאם להחלטתי מישיבת בית המשפט מיום 13.9.2006, עמ' 4 לפרוטוקול) חלוקים בדעתם ביחס לטענות העותרים. יחד עם זאת, הודיעו כי יפעלו על פי הוראות בית המשפט.

דיון

4. בפני
בית המשפט הובאו ראיות באשר לשאלת ההיסטוריה התכנונית של החלקה שבנדון, וביחס לזכויות העותרים בה. במסגרת זאת, העיד השמאי רחמים שרים - אשר שתי חוות דעת שערך בעניין החלקה צורפו כנספחים ב' ו-ה' לכתב העתירה המתוקן.

ואלה העובדות העולות מאותן ראיות:

א. מקורה של חלקה 577 בחלקה 10, ששטחה הכולל היה 15,400 מ"ר.
ב. בחלקה זו היו למורישי העותרים זכויות ב-225 מ"ר; ולעיריית ת"א זכויות ב-2,955 מ"ר.
ג. בשנת 1950 נרשמה על החלקה הפקעה לצרכי ציבור לטובת עיריית ת"א. לטענת העותרים, מטרת הפקעה זו הייתה "הנחת צינור מים".
ד. חלקה 10 חולקה לשלוש חלקות:
1. חלקה 199, בשטח של 1,820 מ"ר.
2. חלקה 200, בשטח של 2,897 מ"ר.
3. חלקה 201, בשטח של 10,683 מ"ר.
ה. בחלקה 201 נשמרו זכויות מורישי העותרים וכן זכויות עיריית ת"א.
ו. בשנת 1961 הועברו זכויות עיריית ת"א לעיריית גבעתיים
, המשיבה, במכר ללא תמורה. יצוין כי במועד זה היו למשיבה זכויות משל עצמה ב-280 מ"ר נוספים משטח חלקה 201 (בניגוד לנטען - למשל, בסעיף 23 לסיכומי העותרים - כאילו למשיבה לא היו כל זכויות בחלקה, קודם להעברת הזכויות מעיריית ת"א).
ז. חלקה 201 אוחדה עם מספר חלקות (ביניהן חלקה 199) ליצירת חלקה 568, ששטחה הכולל היה 28,330 מ"ר.
ח. חלקה 568 חולקה ל-44 חלקות (שמספריהם 612-569), ביניהן חלקה 577 - נשוא הדיון.
ט. במסגרת חלוקה זו הופרשו מקרקעין לצרכי ציבור.
י. חלקות 199 ו-202 אוחדו יחד עם חלקה 205 ליצירת חלקה 561, ששטחה הכולל היה 4,076 מ"ר.
יא. חלקה 561 חולקה לחלקות 567-562.
יב. במסגרת חלוקה זו הופרשו חלקות 567-565, ששטחן יחד 1,202 מ"ר, לצרכי ציבור.
יג. חלקה 200, בשטח 2,897 מ"ר, הופקעה בשלמותה לטובת עיריית ת"א - במסגרת חלקה זו הופקעו זכויות מהעותרים.

יצוין כי אף שבחוות הדעת המוקדמת של השמאי שרים נכתב כי יש להוסיף לעותרים זכויות בגין השטח המופקע (סעיף 10.2 לנספח ב' לכתב העתירה המתוקן), עולה מחוות הדעת המאוחרת של השמאי כי אין הוא מאשר טענה זו, אלא מציין אותה כטענה הנטענת על ידי העותרים - בלבד ("הערה", עמ' 11 לנספח ה' לכתב העתירה המתוקן).

5. אין חולק כי על חלקה 200 נבנו מבני ציבור. המומחה שהעיד אישר כי "חלקה 200 לא נכנסה לפרצלציה" (ישיבת בית המשפט מיום 29.11.2006, עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 10).

וכן העיד:

"... חלקה 577 היא איחוד של רישום שהיה למשפחת זייף [העותרים - נ.א] בחלקות, ההפקעה הראשונה הייתה מחלקה 10, מתוך שלוש החלקות רק חלקה 200 הופקעה, אך אין למשפחת זייף שום חלק בחלקה 200.

אחוז ההפקעה המקובל להפקיע בתוכנית איחוד וחלוקה הוא עד 60%, זה הפרשה לצרכי ציבור. בהתייחס לתוצאה - מר זייף נכנס עם 225 מ"ר במושע מתוך 15,400 מ"ר, כשהיום יש לו 181 מ"ר מתוך חצי דונם לבניה כולל דרכים ותשתיות. הוא נכנס עם 181 מ"ר ונשאר עם 181 מ"ר גם לאחר הרה-פרצלציה." (שם, שורות 18-13)

6. לגישתי, אין בעובדות הנ"ל כדי להוכיח זיקה ישירה בין זכויות במקרקעין בשטח המופקע
לבין אותם 36 מ"ר, לגביהם טוענים העותרים לזכויות. העותרים לא השכילו להראות היכן במקרקעין השתרעו זכויותיהם ההיסטוריות, בידי מי הן מצויות כעת, מה השימוש שנעשה בהן, ומכוח מה יש להשיב אותן לידיהם במועד זה.
ממילא לא הוכחו טענות העותרים בדבר "תום הצורך הציבורי" ו/או "אי-מימוש ההפקעה" בשטח שכלל לא הוכח שהיה אי-פעם ברשותם. ההפך מכך - טענה זו נסתרת בחוות הדעת שהביאו העותרים לתמיכה בעמדתם, בה נכתב מפורשות כי באזור החלקה נשוא הדיון נעשה "פיתוח עירוני מלא" (עמ' 3 לנספח ה' לכתב העתירה המתוקן).

7. דומה שאף העותרים עצמם היו ערים לכך שלא הוכיחו את טענותיהם, שכן בסיכומים ביקשו להטיל את נטל ההוכחה בדבר זיהוי השטח המופקע על המשיבה (סעיפים 4 ו-37-27 לסיכומי העותרים).

בשיטתנו נהוג הכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה", ונטל ההוכחה הינו על התובעים/עותרים. יתרה מזאת, למשיבה עומדת "חזקת התקינות המינהלית" - לפיה, התנהלותה והחלטותיה תואמות את החוק והדין (אלא אם כן הוכח ההפך).

בענייננו, לא מצאתי כל נימוק לסטות מכלל מרכזי זה ומקיום החזקה המקובלת על בתי המשפט המינהליים. אשר על כן, אינני מקבלת טענת העותרים בדבר היפוך נטל הראיה.

8. לאור כל האמור, העתירה נדחית לגופה.

בנסיבות אלו מתייתר הדיון בשאר טענות המשיבה והמשיבים הפורמאליים - לרבות: השתק (מניעות), חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט.

העותרים ישלמו למשיבה וכן למשיבים הפורמאליים (ביחד ולחוד) שכר טרחת עורכי דין בסך של 25,000 ש"ח + מע"מ, כל אחד (סך הכל - 50,000 ש"ח + מע"מ) ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

כן ישלמו העותרים למשיבה וכן למשיבים הפורמאליים הוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המשיבה והמשיבים הפורמאליים יפנו למזכיר הכללי של בית המשפט בעניין זה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות משפט לכונסי הנכסים עצמם.
המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן ביום י"א סיוון תשס"ז (28 מאי 2007), בהיעדר הצדדים.

________________
אחיטוב נורית, שופטת









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1396/06 דב זייף,גרשון זייף,שושנה שניידר נ' עיריית גבעתיים (פורסם ב-ֽ 28/05/2007)