פסקי דין על חטר ישי ושות' | פסקי דין על משרד עו"ד | פסקי דין על דרור חטר ישי | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על חוף השרון | פסקי דין על חוף התכלת | פסקי דין על לידו כנרת |

2657/04 א     14/05/2007




א 2657/04 חטר ישי ושות', משרד עו"ד, דרור חטר ישי, עו"ד נ' חוף השרון בע"מ, חוף התכלת בע"מ, לידו כנרת בע"מ




בית משפט השלום בעפולה

ת"א 04-2657 חטר ישי ושות'
נ' חוף רון בע"מ ואח' 14 מאי 2007
בפני
כב' השופט יוסף בן-חמו

התובעים: 1. חטר ישי ושות'
, משרד עו"ד

2. דרור חטר ישי
, עו"ד

נגד

הנתבעים: 1. חוף השרון בע"מ
, ח.פ. 510758220
2. חוף התכלת בע"מ
, ח.פ. 511534422
3. לידו כנרת בע"מ
, ח.פ. 510486556
פסק דין
כללי
1. בפני
תביעה כספית בעילה של "מצג שווא". סכום התביעה סך של 300,000 ₪.

2. הנתבעים הינם מחזיקים ו/או בעלי זכויות בחופים השוכנים לחוף הכינרת, אשר עוסקים במתן שירותי רחצה, הארחה ונופש בעיר טבריה.
בתחילת שנת 1969 היה חורף סוער שגרם לעליית מפלס הכינרת באופן חריג. הכינרת עלתה כל גדותיה. עליית המפלס גרמה נזק לרכושם ולמקרקעין של הנתבעים שעל שפת הכינרת. בעלי החופים השונים התארגנו בקבוצות של תובעים שהגישו תביעות על הנזקים בשנת 1970 הגישו הנתבעים כאן ועוד שלושה בעלי חופים אחרים תביעה כנגד מדינת ישראל וחברת "מקורות" במסגרתה תבעו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם.

3. התובעים הינם משרד עו"ד
, אשר בשלב מסוים קיבלו על עצמם את ייצוג הנתבעים.

4. בתובענה המונחת בפני
עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בגין הנזקים אשר לטענתם נגרמו להם בשל מצג שווא אותו הציגו בפני
הם הנתבעים לטענת התובעים גרם מצג שווא לכך שתביעותיהם של 16 נפגעים, ביניהם הנתבעים, אשר יוצגו כולם על ידי התובעים נדחו, דבר אשר הוביל לאובדן שכר טרחה לו היו זכאים התובעים בגין הטיפול בתביעות אלה, אילו היו מתקבלות במלואן

הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה, אולם לא הוגשו תצהירים מטעמה, נציגיה (או ב"כ) לא התייצבו לדיונים ( בתיאום עם התובעים ), ואף לא הוגשו סיכומים מטעמה. חרף עובדה זו לא ביקשו מביהמ"ש ליתן

פסק דין
כנגד הנתבעת 3 משך כל ההליך. ניתן היה להבין שהתגבש הסדר כלשהו בין התובעים לבין הנתבעת 3. רק בסיכומי טענותיהם העלו התובעים דרישה זו.
בפני
התבררה אם כן תביעת התובעים נגד הנתבעים 2-1 בלבד (להלן: "הנתבעים").

רקע עובדתי רלוונטי.

5. בחודשים ינואר ומארס 1969 עלתה הכינרת על גדותיה ונגרם נזק לרכושם של הנתבעים המצוי על שפת הכינרת. ההצפה הראשונה התרחשה בחודשים דצמבר 1968 – ינואר 1969 (להלן: "ההצפה הראשונה") וההצפה התרחשה בחודשים מארס-אפריל 1969 (להלן: "ההצפה השניה").
הנתבעים ועוד שלושה בעלי חופים סמוכים (אשר אינם נתבעים בהליך זה), הגישו בשנת 1970 תביעה כנגד מדינת ישראל וחברת מקורות בגין נזקי רכוש אשר נגרמו להם עקב הצפות אלה. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד טויסטר ז"ל.
תביעות דומות הגישו עבור קיבוץ עין גב ו- 11 בעלי חופים ומחזיקים אחרים אשר נפגעו מאותן הצפות. קבוצה זו היתה מיוצגת על ידי משרד עו"ד
התובעים כאן – משרד חטר ישי.

6. כל התביעות הוגשו לביהמ"ש המחוזי בנצרת ונדונו במאוחד. לתביעה אשר הוגשה ע"י ששת בעלי החופים (ביניהם הנתבעים) ע"י עו"ד טויסטר, לא צורפה חוות דעת שמאית, אך צורף נספח ובו פירוט הערכת נזקי ההצפה אשר נגרמו לכל אחד מששת החופים. הערכת הנזקים התבססה על חוות דעת אשר הוכנה ע"י חב' הנדסה ימית בע"מ (להלן: "החברה הימית"), עבור ששת החופים.
לעומת זאת, לאותן תביעות אשר הוגשו ע"י התובעים לגבי 12 הנפגעים האחרים צורף דו"ח שמאות אשר נערך ע"י השמאי מ. קרסיק ז"ל (להלן: "קרסיק").

7. ההליך בבית המשפט המחוזי פוצל ותחילה נדונה שאלת האחריות. בשנת 1977 קבע ביהמ"ש המחוזי כי המדינה וחברת מקורות התרשלו ולפיכך הן נושאות באחריות לנזק. נושא גובה הנזק הועבר להכרעתו של בורר.
המדינה וחברת מקורות הגישו ערעור על חיובן באחריות לביהמ"ש העליון.
בשלב זה, החליטו הנתבעים כאן להחליף את עוה"ד המייצג אותם, ופנו למשרד חוטר ישי, בבקשה שיקבלו על עצמם את הייצוג המשפטי בהליכים, במקום משרד עו"ד
טויסטר. במהלך הערעור יוצגו הנתבעים ע"י התובעים אשר בשלב זה טיפלו בתביעותיהם של כל 18 הנפגעים אשר תבעו פיצוי בגין נזקי ההצפות (להלן: "הנפגעים").
ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז) החליט בשנת 1982 לעשות אבחנה בין ההצפה הראשונה לבין ההצפה השנייה והחליט כי המדינה וחברת מקורות אינן אחראיות לנזקי ההצפה הראשונה, אך כן נושאות באחריות לנזקי ההצפה השניה.

8. הבוררות בשאלת גובה הנזק נדונה בפני
השופט (בדימוס) ש. אלקיים ז"ל (להלן: "הבורר אלקיים"), אשר בעקבות פסק דינו של ביהמ"ש העליון שפטר את המדינה מאחריות בגין נזקי ההצפה הראשונה, צומצמה שאלת בחינת הנזק שעל הבורר לפסוק, רק לנזק שנגרם לנפגעים בגין ההצפה השניה לפיכך, ביקש הבורר אלקיים כי חוות הדעת השמאיות אשר הוגשו ע"י כל הנפגעים ייערכו מחדש תוך אבחנה בין נזקי ההצפה הראשונה אשר בגינם אין הם זכאים לפיצוי, לבין נזקי ההצפה השניה.
השמאי קרסיק עשה כן וביצע את חלוקת הנזקים בין שתי ההצפות לגבי כל אחד ואחד מן הנפגעים ובכלל זה הנזקים לבעלי החופים הנתבעים כאן.
במאמר מוסגר יוער, כי מר קרסיק ז"ל הוא זה שביצע עבור הנתבעים כאן דו"ח הערכת נזקים כבר בשנת 1975. דו"ח זה ביטא ערכים כספיים גבוהים בהרבה מהערכת הנזקים אשר צורפה כנספח לתביעת ששת החופים ואשר הוגשה ע"י עו"ד טויסטר.

9. במהלך הבוררות בפני
הבורר אלקיים, נחתם בין הצדדים הסכם ביניים (להלן: "הסכם הביניים"), על פיו תידון קודם לכל תביעת קיבוץ עין גב וינתן לגביה פסק חלוט; לאחר מכן ינסו הצדדים ליישם את פסק עין גב, בשינויים המתחייבים לגבי שאר התביעות; כן סוכם במסגרת הסכם הביניים, כי קביעותיו של פסק עין גב המתבססים על עדותו של קרסיק יחולו בשינויים המתחייבים ביחס ליתר התביעות.

10. בפסק הבוררות מיום 8.2.91 קיבל הבורר אלקיים את חוות הדעת של קרסיק לגבי קיבוץ עין גב, על פיה גרמה ההצפה השנייה ל- 70% מכלל הנזקים שנגרמו בעקבות שתי ההצפות. בקשתן של המדינה ומקורות לביטול פסק הבוררות נדחתה ובשנת 1998-1997 קיבל קיבוץ עין גב פיצוי בסך של כ- 6,000,000 ₪.
בהתאם להסכמה הדיונית אשר הוגשה בין הצדדים ביקשו הנתבעים להחיל את "תקדים עין גב" על שאר התביעות.

11. בטרם הוכרעו תביעותיהם של 16 הנפגעים האחרים נפטר ביום 28.6.98 הבורר אלקיים וביהמ"ש מינה תחתיו כבורר חליף את הבורר י. זהבי (להלן: "הבורר זהבי").
במהלך הישיבות טענו המדינה ומקורות לביטול הסכם הביניים מחמת פגם בכריתתו, וזאת משני טעמים עיקריים: הסתרת דוחות החברה הימית אשר הוכנו עבור ששת החופים ביניהם הנתבעים, והסתרת קרבת המשפחה שבין מר קרסיק לבין עו"ד חוטר ישי – ב"כ הנפגעים.
בפני
הבורר התברר, כי השמאי קרסיק הינו דודו של עו"ד ד. חטר ישי. בנוסף, לאחר בקשת המדינה ומקורות הורה הבורר זהבי לתובע להמציא את העתק התיק אשר ניהל עו"ד טויסטר בזמנו, עת טיפל בעניינם של ששת החופים. לאחר המצאת העתק התיק הסתבר כי חוות הדעת השמאית אשר הוכנה עבור ששת החופים ע"י החברה הימית מתייחסת להצפה הראשונה בלבד, משמע התביעה אשר הוגשה ע"י ששת החופים הוגשה בגין נזקי ההצפה הראשונה.
כן הסתבר במהלך הישיבות בפני
הבורר זהבי כי לא ניתן להשליך מ"תקדים עין גב" על תביעות שאר החופים מהטעם שחוף עין גב נמצא במזרח הכינרת, לעומת שאר החופים הממוקמים במערב הכינרת. משטר הרוחות בשתי גדות הכינרת אינו זהה, ובמועד ההצפה השניה, היו בחוף עין גב גלים גבוהים אשר גרמו לעיקר הנזק. לעומת זאת, בחוף המערבי בו ממוקמים שאר הנפגעים, לא היו באותו מועד גלים.

12. לאורן של עובדות אלה קיבל הבורר זהבי את טענת המדינה בדבר בטלות הסכם הביניים ולא נעתר לבקשת הנפגעים להחיל על עניינם את שנפסק בעניין עין גב.
בפסק הבוררות אשר ניתן על ידו ביום 19.4.01 קיבל הבורר זהבי את תביעת בעלי החופים הנתבעים כאן באופן חלקי בלבד, ופסק לנפגעים פיצוי בשיעור זעום יחסית לגובה תביעתם. בהתאם לפסק הבוררות היו הנתבעים 3-1 זכאים ביחד לפיצוי בגובה 725,000 ₪. סכום זה כלל בתוכו הוצאות בוררות ושכ"ט עו"ד.
סכום הפיצוי הועבר ע"י חברת מקורות לידי התובעים, ברם התובעים לא העבירו סכום זה לידי הנתבעים וזקפו את כל הסכום שהתקבל עבור הטיפול בתיק, בטענה שכל הסכום שהתקבל מגיע להם כשכ"ט והוצאות.
בגינה של עובדה זו הגישו הנתבעים כנגד התובעים תביעה כספית בסך של כ- 250,000 ₪ אשר נדונה בימים אלה בבימ"ש השלום בתל-אביב-יפו ( ת.א. 14809/04 ).

13. בעקבות הגשת התביעה של בעלי החופים נגד משרד עו"ד
חוטר ישי, החליט מדרש עוכי הדין, להגיש את התביעה נגדם כאן.

תמצית טענות התובעים
14. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין הנזק אשר נגרם להם בשל מצג השווא אשר הציגו בפני
הם הנתבעים, כפי שיפורט להלן, ואשר הביא, כך נטען, לתוצאה הסופית של "הפסד" כל 17 התביעות בהן טיפלו בעניין זה, ובכלל זה תביעתם של 11 הנפגעים בהם טיפלו למן תחילת הדרך וששת החופים (ביניהם הנתבעים) אשר את הטיפול בהם נטלו בשלב מאוחר יותר.
התובעים טוענים כי הנתבעים הסתירו מפניהם ביודעין ובמזיד את העובדה כי תביעתם הראשונה, אשר הוגשה ע"י עו"ד טויסטר, התייחסה אך ורק לנזקי ההצפה הראשונה והציגו בפני
התובעים, בפני
השמאי קרסיק, ובפני
כל הערכאות אשר דנו באותם הליכים, מצג שווא על פיו הנזקים אשר פורטו על ידם בתביעה שהוגשה על ידם לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד טויסטר, נגרמו בשתי ההצפות, מצג אשר גרם בסופו של דבר לכך שכל התביעות של הנפגעים והנתבעים ביניהם (למעט קיבוץ עין גב) נדחו למעשה ( למעט פיצוי זניח אשר מתואר ע"י התובעים הלכה למעשה כהפסד ).

התובעים טוענים כי אילו ידעו שהתביעה הראשונית של שלושת הנתבעים (ושלושה חופים נוספים כאמור) הוגשה רק בגין נזקי ההצפה הראשונה, היו מפנים את תשומת ליבו של השמאי קרסיק לבל יוטעה ע"י הנתבעים בעת מתן חוות הדעת הכוללת פיצול הנזקים לפי חלקה של כל אחת מהרצפות, טעות אשר גרמה לדחיית התובענות של יתר הנפגעים כאמור.
לטענת התובעים לא הציגו הנתבעים בפני
הם את חוות הדעת של החברה הימית, ממנה עולה כי תביעתם התייחסה אך ורק לנזקי ההצפה הראשונה, ומנעו מהם את האפשרות לגלות עובדה מהותית זו.

15. לטענת התובעים משהתגלתה לבורר זהבי עובדת קיומם של הדוחות אשר נערכו ע"י החברה הימית, הגיע הוא למסקנה כי אין לסמוך על חוות הדעת של השמאי קרסיק, עובדה אשר הובילה לדחיית תביעותיהם של כל הנפגעים אשר הסתמכו על אותו שמאי.

16. התובעים טוענים כי אלמלא מצג השווא אשר הציגו הנתבעים בפני
הם, לא היו התובעים נוטלים על עצמם את הטיפול בתביעתם של ששת החופים ". . . וכך היו זוכים בתביעה של 11 הנפגעים ומקבלים שכר טרחה בהתאם כפי שקיבלו בעניינו של עין גב. . ." (פסקה 11 לכתב התביעה). זאת, במיוחד לאורו של פסק הדין של ביהמ"ש העליון אשר קבע כי המדינה אינה אחראית לנזקי ההצפה הראשונה.
התובעים מוסיפים וטוענים כי נטלו על עצמם את הטיפול בהליכים השונים בעניינם של הנתבעים על בסיס שכר טרחה המותנה בתוצאות, וזאת בהתבסס על סיכויי התביעה ועל סכומי הנזק כפי שנקבעו בהערכת השמאי קרסיק. התובעים היו בטוחים כי בסיומם של ההליכים יזכו בשכר טרחה נכבד לאור התוצאות הצפויות, בהתבסס על דוח השמאי קרסיק ועל תקדים עין גב.

לטענת התובעים נעשה מצג השווא מתוך ידיעה ובאופן מכוון ולכן הוא עולה כדי תרמית כמשמעה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובעים טוענים כי הסכום אותו הם דורשים בתביעה הינו חלק קטן בלבד מכלל הנזק אשר נגרם להם ואשר הביא, כך נטען, לתוצאה הסופית של "הפסד" כל 11 התביעות בהם טיפלו בעניין זה.

תמצית טענות הנתבעים
17. בפי הנתבעים טענה מקדמית על פיה דינה של התביעה להידחות מחמת התיישנות באשר לטענתם ידעו התובעים על דו"ח החברה הימית למן תחילת טיפולם בתיק באמצע שנות ה-70. לפיכך, חלה התיישנות על עילת התביעה ועל כן דינה של התביעה להידחות ולו מטעם זה.

18. לגופה של התביעה דוחים הנתבעים את טענת מצג השווא של התובעים וטוענים כי התובעים ידעו, או לכל הפחות היה עליהם לדעת למן תחילת טיפולם בתיק על דו"ח החברה הימית. לתמיכת טענותיהם מציגים הנתבעים הסכם שכר טרחה אשר נחתם בשנות ה-70 בין הצדדים ואשר כולל הערה ממנו עולה ידיעתם של התובעים על קיומה של חוות הדעת של החברה הימית. כך הציגו הנתבעים מכתב נוסף אשר שלח התובע 2 אל ששת החופים (ביניהם הנתבעים) ביום 1.11.89 ואשר במסגרתו מתייחס התובע 2 אל דוח החברה הימית.

19. הנתבעים טוענים כי כלל החומר הנוגע לתביעה (אשר היה בידי עו"ד טויסטר) הועבר אל התובעים עת הועבר אליהם הטיפול בתיק, או למצער היה עליהם לדרוש אותו כאשר נטלו על עצמם את הטיפול בתיק. קיומם של דו"חות החברה הימית לא הוסתר מעולם והיה ידוע לתובעים ולשמאי קרסיק עצמו, אשר הסתמך על דוחות אלה במלואם בעת שהכין עבור הנתבעים ושלושת החופים האחרים את חוות דעתו. לטענתם ללא דוחות החברה הימית, לא יכול השמאי קרסיק לכתוב את חוות דעתו בעניינם.
לטענת הנתבעים דבר לא נסתר מעיני התובעים ומעיני השמאי קרסיק אשר זכה לשיתוף פעולה מלא מעו"ד טויסטר.
עוד טוענים הנתבעים כי פנייתם אל השמאי קרסיק נעשתה כיוון שהופנו אליו על ידי התובע 2, ובהתאם להנחיותיו, לאחר שציין בפני
הם שהדבר דרוש לצורך ניהולו את התיק באופן מיטבי. לטענת הנתבעים לא ידעו הם באותו מועד על קרבת המשפחה בין התובע 2 לשמאי קרסיק.
הנתבעים מוסיפים וטוענם כי לא היו מעורבים כלל בניהול ההליכים וסמכו ידם על התובעים אשר ניהלו את התיק ללא התערבותם, וזאת לבקשתם של התובעים עצמם, למען "יוכלו להביא את התוצרת".

20. לטענת הנתבעים אין להטיל עליהם את האחריות לחוסר ההצלחה בתביעות. לגישתם הסיבה לדחיית התביעות איננה קשורה להסתרת הדו"חות של החברה הימית, אלא מקורה בעובדה שהבורר לא העניק מידה רבה של אמון לתובע 2 וזאת הן בשל ניסיונו להסתיר את דבר הקשר המשפחתי בינו לבין השמאי קרסיק, הן בשל התנהלותו (של התובע 2 עצמו) בעניין דוחות החברה הימית, הן בשל העובדה שהשמאי קרסיק התבסס בחוות דעתו באופן בלעדי על דוחות החברה הימית והעתיק מהם חלקים נרחבים, והן בשל תיאום עדויות העדים אשר נעשה ע"י התובע 2 עצמו.
לטענתם, עצם ידיעתו של השמאי קרסיק על קיומם של הדוחות יש בה כדי ללמד גם על ידיעתם של התובעים עצמם שכן אין להניח כי התובעים ניהלו את התביעה במנותק מאיש מקצוע אשר הוציא תחת ידיו ולבקשתם חוות דעת.

21. הנתבעים טוענים כי יש להבחין בי עניין עין גב לבין שאר התביעות מהטעם שהמדובר בחופים המצויים משני צידי הכינרת, ולא ניתן ללמוד ממקרה אחד למשנהו באשר מדובר במשטר רוחות שונה לגמרי מסיבה זו לא נאות הבורר זהבי להקיש מ"תקדים עין גב" על התובענות האחרות ולפיכך אין להטיל אחריות זו על הנתבעים.

22. אשר לגובה הנזק לו עותרים התובעים בתובענה זו – לטענת הנתבעים משלא ניתן לגזור גזירה שווה מתקדים עין גב – לא ניתן להסיק קיומו של נזק כלשהו לתובעים.

דיון
23. בפני
העידו מטעם התובעת עו"ד דרור חטר ישי
– אשר טיפל למן שנות ה-70 ועד שנת 2002 בעניינם של הנתבעים בהליכים נשוא תביעה זו הן במסגרת הבוררות והן בערכאות השונות. מטעם הנתבעים העידו מר אהרון אמסלם, הבעלים של הנתבע מס' 1 ומר ויקטור מזרחי, הבעלים והמחזיק של הנתבע 2.

במהלך שמיעת העדויות נסב חלק ניכר מחקירותיהם של בעלי הדין על סוגית שכר הטרחה, גובהו ושאלת קיומו של הסכם שכ"ט בכתב. לא ראיתי מקום להתייחס לטענות אלה הן באשר אין הן רלוונטיות לצורך הכרעה בהליך שבפני
והן באשר ממילא מדובר בנושא המונח בפני
בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד"ר ורדי קובי), להכרעתו.

לאחר שעיינתי בכלל החומר אשר הונח בפני
, ובכלל זה במסמכי התביעות אשר הוגשו ע"י בעלי החופים והנפגעים האחרים מנזקי ההצפות בשנים 1969-1968, בחוות הדעת השמאיות, במסמכי הבוררות ובמסמכים האחרים אשר צורפו כנספחים לכתב התביעה, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי דינה של התביעה להידחות ולהלן יפורטו נימוקי.

חובת ההוכחה
24. ככלל, נטל השכנוע מוטל על התובע ע"פ הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין הנושא בו חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט. אי עמידה בנטל השכנוע משמעה דחיית הטענות.
במישור האזרחי מידת ההוכחה הנדרשת הינה "הטיית מאזן הסתברויות" המלומד יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 אומר בעניין זה:
"הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה הינה שלדעת בית המשפט – על בסיס העמדה שהוא נוקט באשר למיהמנותן של הראיות שבאו בפני
ו, כמותן, דיותן והמשקל הראייתי שיש להעניק להן – גרסה אחת (באשר לעניין השנוי במחלוקת) מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד".

את נטל ההוכחה ניתן להרים באמצעות הצגת ראיות שונות או לפי מאזן ההסתברות אשר יראה כי גרסת התובעים הינה הגרסה העדיפה, או לחילופין שהראיות אשר הוצגו בתמיכה לגרסתם, הינן ראיון עדיפות.
ההלכה בעניין זה נקבעה בשורה של פסקי דין. כך לדוגמא נפסק בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז):
"נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע".
(וראה גם ע"א 497/85 אשל נ' גאבל ריט, פ"ד מב (1) 89, 94 שם חזר כב' השופט ברק (כתוארו אז) על העיקרון והכלל האמור).

המסגרת הנורמטיבית
25. השאלה המרכזית העומדת להכרעה בגדרה של התביעה הינה האם הנתבעים יצרו מצג שווא כלפי התובעים, אשר בשל הסתמכותם על מצגיהם של הנתבעים, התקשרו עימם לצורך ייצוגם בתביעה לפיצוי בגין נזקי ההצפות, והאם כתוצאה מאותו מצג השווא עליו ע"פ הנטען הסתמכו התובעים, נגרם לתובעים נזק בגינו יש לחייב את הנתבעים.

26. מהו מצג שווא? מצד שווא הינו הצגת עובדות כוזבות על מנת לגרום לצד השני להסתמך עליהן. קיימים שני סוגים של מצג שווא: מצג שווא כוזב הנובע מעוולת התרמית, ומצג שווא רשלני אשר מקורו בעוולת הרשלנות.
שתי העוולות מבוססות על הסתמכות מקבל המצג על המידע הגלום בהיצג בגדרן של שתי העוולות נדרש קיומו של נזק שנגרם כתוצאה מן ההסתמכות. ההבדל המרכזי בין שתי העוולות מקורו ביסוד הנפשי הנחוץ לצורך הטלת אחריות: במצגי שווא רשלניים די ברשלנות, עולת התרמית לעומת זאת מבוססת על יסוד נפשי חמור יותר, ונדרש כי מציג ההיצג יעשה זאת תוך כוונה שהמוטעה יפעל על פי ההיצג. [ראה בר שירה התרמית, עמ' 10-9, 28-27 (תשנ"ה-1995); וכן ראה: ת.א. (ת"א) 60373/96 בנק איגוד נ' אלה וינטרוב (פורסם באתר נבו)].

27. האיסור ליצור מצג שווא רשלני, עולה מלשונה של עוולת הרשלנות מכוח סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
לעיין חובת הזהירות שהינה אחת מיסודותיה של עוולת הרשלנות בהקשר זה, נאמר מפי כב' שופט ברק (כתוארו אז) בע"א 230/80 פגידר נ' דוש קסטרו, פ"ג לה(2) 713, 727:
"די אם אציין, כי על פי הוראות סעיפים אלה, מוטלת החובה על כל אדם לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם, שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק. במסגרת הוראות אלה מוטלת אף החובה שלא ליתן מידע רשלני אלא ליתן מידע עובדתי מדויק וזאת כלפי כל אדם הסומך על מידע זה".

אמת המידה על פי נבחנת רמת ההתנהגות הינה לפי הנוהג המקובל והרגיל. זאת ועוד: רשלנות נמדדת לפי סבירותה בעת המעשה, ולא לפי תוצאתו (ראו דברי כב' השופטת ש. נתניהו בע"א 22/85 – ששון חוגי נ' הנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(4) 65.

הנטל להוכיח את כל רכיבי עוולת הרשלנות מוטל כאמור על התובע בעניינינו, בנוסף להוכחת קיומו של מצג שווא או אי קיום החובה המוטלת על הנתבעים, שומה על התובעים להוכיח כי אכן הסתמכו על מצג השווא ועקב הסתמכותם זו נגרם להם הנזק הנטען.

עוולת התרמית לעומת זאת מעוגנת בס' 56 לפקודת הנזיקין:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

בהקשר זה קבעה הפסיקה כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי:

"אך טבעי הוא, שבית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 125/89, רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4)441, 449-448 ).

מצג שווא רשלני
28. התובעים טוענים כי הנתבעים הציגו בפני
הם מצג שווא עת הסתירו מפניהם את דו"ח החברה הימית בעניינם, כאשר לא גילו כי תביעתם הראשונה התייחסה אך ורק אל נזקי ההצפה הראשונה.
הרכיב הראשון אותו נדרשים התובעים להוכיח הינו קיומו של מצג שווא.
לאחר שבחנתי את כלל העובדות אשר הובאו בפני
נחה דעתי כי התובעים לא עמדו בנטל להוכחת טענה זו ולהלן נימוקי:
ראשית, עיון בהסכם שכר הטרחה (נספח א' לכתב ההגנה, מוצג נ/2 למוצגי הנתבעים) מגלה, כי הוא כולל תנייה ממנה משתמע בבירור דבר קיומו של דו"ח החברה הימית, תנייה אשר לשונה כדלקמן:
"מוסכם ומובהר כי במידה ואשלם לחברה הימית סכומי כסף בגין טיפולה בעניין הנדון, אשלם לכם את שכה"ט הנקוב, פחות הסכומים שאשלם לחברה הימית כאמור ו- 3000 ל"י נוספות, אך בכל מקרה אשלם לכם לא פחות מ- 15%"

התובעים בחקירתם ניסו לטעון טענות בדבר זיופו של מסמך זה ברם לבד מהטענה בעלמא, לא הוצגו ראיות מהן ניתן להסיק ולו ברמז זיופו של מסמך זה.

שנית, במכתבו של התובע 2 אל ששת בעלי החופים, הנושא את התאריך 1.11.89 (נספח נ/1 למוצגי הנתבעים) מתייחס התובע 2 בעצמו, בסעיף 5(ד) למכתבו לדו"ח החברה הימית באופן מפורש:
"חשבנו כי לא כדאי לבחור במי מכם בתביעה ייצוגית, שכן דו"ח החברה הימית בעניינכם היה פרי ביקור במקום במועד לא מתאים".
ולמותר לציין כי לשונו של הסעיף הנ"ל מעידה לא רק על ידיעת קיומם של דו"חות החברה הימית, אלא אף על תכנם ועל "הבעייתיות" שבהם.

שלישית, פסק הבוררות (נספח 20 לכתב התביעה), אשר ניתן ע"י הבורר זהבי קבע מפורשות כי:
"מהשוואת דוחות הנדסה ימית עם דוחות מר קרסיק ז"ל שניתנו לגבי ששת החופים עולה כי דוחות אלה היו לנגד עינו של מר קרסיק ז"ל, הוא עשה בהם שימוש ניכר, העתיק מהם חלקים נרחבים וביסס עליהם חלק נכבד ממצאיו ומסקנותיו. דבר זה אינו שנוי במחלוקת והצדדים כל אחד בדרכו, המציאו לידי, אגב שמיעת הסיכומים טבלאות המבטאות בין היתר, את הפרטים החופיים בין חוות הדעת של מר קרסיק ז"ל ובין אלו של הנדסה ימית".

עינינו הרואות איפוא כי מפסק הבוררות (אשר הינו היה

פסק דין
חלוט) עולה בבירור כי השמאי קרסיק, אשר פעל בשיתוף פעולה מלא עם התובע 2 והיה אף קרוב משפחה שלו, ידע בוודאות על דוחות החברה הימית. בנסיבות אלה קשה להניח כי דבר קיום הדוחות ותכנם נסתר מעינו של התובע 2.

רביעית – חקירתו של התובע 2 בעניין ידיעתו על קיומם של דוחות ההנדסה הימית היתה רצופה סתירות. בתחילת החקירה טען התובע 2 בתוקף כי לא ידע ולא יכולה היה לדעת ולא היו בידיו הדוחות של הנדסה ימית ( ראה למשל עמ' 29 שורה 20 לפרוטוקול 7.9.05 ; עמ' 30 שורה 11 לפרוטוקול ), ברם בשלב כלשהו בחקירתו הודה כי דבר קיומם של הדוחות היה ידוע לו : ... על פי הדוח של שלדג היה ברור לי שכל ששת החופים . . . הזמינו את החברה הימית כדי לקבל דוח. היה ברור לי וגם היה ברור לי המועד של הדו"ח, כי הדו"ח נעשה בתאריך מסוים ולגבי ביקור מסוים . . ." (עמ' 31 שורות 9-6 לפרוטוקול).
הנה כי כן אף התובע עצמו העיד בסופו של דבר כי ידע על קיומם של הדו"חות. ומשכך, חזקה על עורך דין סביר, קל וחומר על עורך דין מיומן כמו התובע 2 כי ביודעו על קיומם של הדו"חות שיבדוק ויברר את תכנם.
חמישית, הדעת נותנת כי כל עו"ד סביר אשר נוטל על עצמו טיפול בתיק אשר טופל קודם לכן ע"י עו"ד אחר יבקש, וידאג לקבל לידיו את כלל החומר המצוי בתיק.
המדובר בחובה בסיסית המוטלת על עורך הדין במסגרת חובתו לפעול כלפי לקוחו כבעל מקצוע מיומן, נאמן וסביר (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(6) 446; ע"א 4612/95מתיתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4)769, 784). אין חולק כי בדיקת החומר, המסמכים והנתונים העומדים ביסוד התיק אותו נוטל הפרקליט לידיו, נכללת בגדר חובת המיומנות הבסיסית המוטלת על עורך הדין ואשר נדרשת ממנו. בנסיבות אלה, היה על התובעים, כעורכי דין מיומנים ומקצועיים בעלי שם ומוניטין לפעול לקבלת כלל החומר לידיהם.
יוער, כי כאשר נשאל התובע 2 ע"י בית המשפט מדוע לא דאג לקבל את התיקים מעו"ד טויסטר מיד עם קבלת היצוג, לא היתה בידי התובע 2 תשובה ראויה (עמ' 38 שורות 20-13 לפרוטוקול).
עוד יוער כי עיון בכתב התביעה אשר הוגש ע"י התובעים לראשונה באמצעות עו"ד טויסטר (צורף כנספח א' לכתב התביעה), מגלה כי הוא כלל פירוט והערכת נזקים אשר נגרמו לששת החופים וביניהם הנתבעים. אין חולק כי כתב תביעה זה היה מונח בידי התובעים. בנסיבות אלה היה על התובעים כעורכי דין סבירים, לדרוש מידע בדבר המקור או האסמכתא עליו נשען פירוט הנזקים. לו אכן עשו כך, חזקה שהיו מגיעים על נקלה אל דו"ח החברה הימית, מה גם שממילא עולה מן העדויות כי דבר הדו"חות ותכנם היה ידוע להם.

עוד אוסיף ואעיר כי נסיונם של התובעים להטיל את האחריות לאי הגילוי על הנתבעים דינה להידחות. מעדויות הנתבעים התרשמתי כי הנתבעים, בהיותם הדיוטות בענייני חוק ומשפט, נעדרו יכולת להבין את המשמעויות המשפטיות המונחות ביסודה של התביעה, והרי לשם כך שכרו הם את שירותי התובעים, ולשם כך פנו הם לעזרתם המקצועית והרי עליהם סמכו את ידם עת הפקידו בידיהם את ניהול ההליכים בעניינם.
בנסיבות אלה אף אם הייתי מוכן להניח כי התובעים לא ידעו על קיומם של הדו"חות, דבר אשר אני מטיל בו ספק רב, כי אז חזקה שהדבר נבע מרשלנותם הם באשר לא פעלו כלפי לקוחותיהם (הנתבעים) בהתאם לחובת הנאמנות והמיומנות הנדרשת מהם, ולפיכך אין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם.

29. הנה כי כן משכשלו התובעים להוכיח קיומו של מצג שווא, אין אני נדרש לדון ביתר רכיבי העוולה. עם זאת למעלה מן הצורך, אף אם הייתי מוכן להניח לצורך הדיון כי הוכח קיומו של מצג השווא גם אז לא היה בכך להועיל לתובעים באשר לא עלה בידם להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי בין ההסתמכות על מצג השווא לבין הנזק הנטען, ככל שכזה אכן נגרם. במה דברים אמורים?
התובעים טוענים כי אלמלא מצג השווא אותו הציגו הנתבעים בפני
הם, לא היו נוטלים על עצמם את הטיפול בתביעת הנתבעים ושלושת החופים האחרים "וכך היו זוכים בתביעתם של 11 הנפגעים" וזוכים לשכר טרחה גבוה בהתאם ובהתבסס על תקדים עין גב.
מהו אם כן הנזק הנטען ע"י התובעים?

התשובה לשאלה זו אינה ברורה כלל באשר לא ניתן להבין כלל מה מקורו של הסכום הנתבע. היקף הנזק המוערך על ידי התובעים איננו מצוין. עם זאת מבין השיטין של התובענה ניתן לקרוא כי לשיטתם של התובעים, לא היו זוכים בתביעתם כפי שציפו, היה שיעור שכר הטרחה אותו היו מקבלים עולה כדי עשרות מיליוני שקלים. בחישוב ע"פ חלופה אחרת נאמר ע"י התובעים, כי היקף שעות העבודה אשר הושקע על ידם בהליכים השונים בעניינם של הנתבעים מוערך בכ- 10,000 שעות עבודה. בחישוב פשוט, גם ע"פ חלופה זו מדובר על "נזק" בשיעור כמה מיליוני ₪. ואולם התובעים אינם עותרים לחיוב הנתבעים בגין נזק בסדר הגודל הנזכר אלא דורשים פיצוי בסך של 300,000 ₪ - סכום אשר מקורו אינו ברור, כאמור.
כך או כך, ככל הנראה מדובר בנזק בגין אובדן רווחים ו/או אבדן שכר טרחה לו ציפו התובעים.

30. כדי לבסס קיומו של נזק מסוג אבדן רווחים, על התובע להראות שאלמלא מצג השווא ומעשי התרמית, היה בוודאות זוכה בתביעתו, וזו הייתה מתקבלת במלואה.
המדובר כמובן בנטל כבד מאוד מבחינה ראייתית שכן כל מי שהתנסה בהליכי משפט יודע כי לא ניתן לצפות ולנבא כיצד יתנהלו ההליכים המשפטיים אלה ואין לדעת בוודאות את תוצאותיהם עד למתן

פסק דין
חלוט ( ראה: ע"א 989/03 חוטר ישי נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 812-811).

התובעים מבקשים להסתמך על "תקדים עין גב" תוך תחושת וודאות מוחלטת לגבי תוצאת ההליך אלמלא מצג השווא הנטען קרי הסתרת דוחות החברה הימית, אולם במקרה שלפנינו אין בידם של התובעים להרים נטל זה.

התובעים טוענים כי עצם הסתרת הדוחות של החברה הימית והעובדה כי תביעתם הראשונה של הנתבעים התייחסה לנזקי ההצפה הראשונה בלבד, הם הגורם הבלעדי בעטיו נכשלה תביעתם של 17 בעלי החופים הנפגעים אשר יוצגו על ידם.
אין בידי לקבל טענה זו.

מעיון בפסק הבוררות של הבורר זהבי (נספח 20 לכתב התביעה אשר יכונה להלן: "פסק הבורר") עולה, כי משקיבל לידיו הבורר זהבי את הטיפול בתיק לאחר פטירתו של הבורר אלקיים, ולאחר שהפך והפך בסוגיות המפורטות בו, החליט הבורר זהבי שלא לאמץ את מרבית מסקנותיו של הבורר אלקיים ודחה חלק ניכר מהם כפי שיפורט להלן.
עיון מושכל בפסק הבוררות מגלה כי ארבעה הן הסיבות העיקריות לדחיית בקשת הנפגעים להחיל על עניינם את שנפסק בעניין עין גב, בעטיין נחלו התובעים הצלחה מועטה בתביעתם. ארבעה ואלה המה:
ראשית: במהלך הבוררות, וחרף ניסיונו של התובע 2 להסתיר עובדה זו התברר, כי השמאי קרסיק הינו בן משפחה קרוב (דוד) של התובע 2. עובדה זו, יש לומר, ערערה באופן משמעותי ביותר את מהימנותו של השמאי קרסיק (עמ' 4-3 לפסק הבורר).

שנית, הסתרת דוחות החברה הימית אשר הוכנו עבור ששת החופים בינהם הנתבעים. יובהר כי פסק הבורר קבע מפורשות כי השמאי קרסיק ידע על קיום הדוחות, נשען עליהם ואף ביסס חלק ניכר ממצאיו וממסקנותיו.
סבורני, כי מכאן לא ניתן לגזור את אחריותם של הנתבעים להסתרת הדוחות אלא דווקא את אחריותו של השמאי קרסיק או לחילופים את אחריותם של התובעים כבאי כוחם של ששת החופים (ביניהם הנתבעים כאמור). עובדה זו הובילה אף היא לערעור מהימנותו של קרסיק (עמ' 9 סעיף 9 לפסק הבורר).
שלישית: במהלך הישיבות התברר כי לא ניתן להשליך מתקדים עין גב על תביעות שאר החופים מהטעם שהגורם העיקרי לנזק בהצפה השניה בעין גב היו הרוחות המערביות אשר יצרו גלים שהיכו בגדה המזרחית של הכינרת שם שוכן קיבוץ עין גב. באותו מועד, לא היו גלים בגדה המערבית בה ממוקמים חופי שאר הנפגעים. לפיכך נקבע כי לא ניתן לגזור גזירה שווה ממקרה עין גב ולהחיל אותו על יתר התביעות (עמ' 8-7 לפסק הבורר).
יוער, כי בעניין זה נתגלו סתירות בחוות הדעת של השמאי קרסיק אשר בדיעבד התברר כי נשען על אמירות של צדדים שלישיים אשר על פניו לא היו קבילות ונקבע כי אין ליחס להם כל משקל (עמ' 6 סעיף 7ד לפסק הבורר).
לא מיותר לציין כי אף עובדה זו הוסיפה לערעור מהימנותו של השמאי קרסיק ושל הדוחות אשר נערכו על ידו.
רביעית: הבורר זהבי התרשם כי בוצע תיאום עדויות בין עדי הנפגעים – פעולה פסולה אותה יש לדעתי ליחס לתובעים. בעטייה של עובדה זו סבר הבורר כי אין לתת אמון בעדויות הנפגעים ויש להתייחס אליהן בחשד רב (עמ' 8 סעיף 6.1 לפסק הבורר). יוער כי במהלך חקירתם העידו בפני
הנתבעים 2-1 בדבר קיומם של "סמינרים" בהם הם הודרכו יחד עם נפגעים אחרים כיצד להעיד בפני
הבורר.

הנה כי כן מן האמור לעיל עולה כי גילוי הקשר הפסול שבין מר קרסיק ובאי כוח התובעים; עצם הסתרת דוחות החברה הימית עצם הסתמכותו המוחלטת של קרסיק על דוחות החברה הימית; סתירות בחוות דעתו של מר קרסיק והקביעה כי ההצפה השניה לא היתה מלווה בגלים כטענת התובעים היוו בסיס כל אחת בנפרד, ובוודאי משקלן המצטבר, לערעור מהימנותו של קרסיק ושל הדוחות אשר נערכו על ידו. אלה בצירוף תיאום העדויות הובילו לערעור יסודותיה של התביעה ובסופו של דבר לתוצאה הידועה.

עינינו הרואות איפוא כי בנסיבות המצויינות לא ניתן לבסס את הטענה כי אלמלא "מצג השווא" הנטען היו התובעים זוכים בוודאות בתביעתם בסכומים להם ציפו בהתבסס על עניין עין גב. זאת מהטעם שקיימות מס' סיבות אשר הביאו ל"חוסר ההצלחה" היחסי בתביעות, מרביתן קשורות למהימנות השמאי קרסיק ולא להתנהלות הנתבעים.

בנסיבות אלה לא הוכח בפני
נו כי מצג שווא של הנתבעים הביא לכישלון הנטען אשר בסופו של דבר תורגם ע"י התובעים לאובדן רווחים. משכך, לכל היותר יש לפנינו ציפיה שלא הגיעה לכלל מימוש.

31. ומשלא הוכח בעניינו קיומו של מצג שווא, גם הטענה כי הנתבעים ביצעו עוולה של תרמית – דינה להידחות מהטעם הנזכר בסעיף 28 לעיל על פיו בעוולה זו רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן ההסתברויות.

סיכום
32. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את תביעתם ולפיכך הנני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעים 1 ו-2 את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אייר תשס"ז, 14 מאי 2007, בהעדר הצדדים.

________________ _________________
סגן נשיא יוסף בן חמו סגן נשיא יוסף בן-חמו








א בית משפט שלום 2657/04 חטר ישי ושות', משרד עו"ד, דרור חטר ישי, עו"ד נ' חוף השרון בע"מ, חוף התכלת בע"מ, לידו כנרת בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/05/2007)