פסקי דין על פנינה אזולאי | פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ

20119/03 א     28/05/2007




א 20119/03 פנינה אזולאי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ




1


בתי המשפט

בית משפט השלום חיפה
א 020119/03


בפני
:
כב' השופטת ב. טאובר

תאריך:
28/05/2007



בעניין:
פנינה אזולאי
- ת.ז. 079326740


ע"י ב"כ עו"ד
מ. כהן-ניסן
ואח'
התובעת


- נ ג ד -



הראל חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
י. סהר
ואח'
הנתבעת

פסק דין

מבוא:

1. זוהי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לגב' פנינה אזולאי
(להלן: "התובעת"), ילידת 1944, בתאונת דרכים מיום 11/10/03.

הראל חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "הנתבעת") אינה חולקת בדבר חבותה לפצות התובעת בגין נזקיה. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת גובה הנזק בלבד.

בתאריך 22/1/07 נשמעה עדותה של התובעת וכן עדותן של הגב' טלי חמו והגב' עופרה ציפורי.

הפגיעה בתאונה:

2. בעת שהתובעת נהגה ברכבה, איבדה התובעת את השליטה ברכב ורכבה הדרדר לתהום. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בעיקר בצוואר, כתף ובראש. התובעת הובהלה לבית חולים פוריה בטבריה, שם אובחנה כסובלת משבר בחוליה c2.

3. התובעת טענה בתצהירה כי היתה באי כושר מלא למשך ששה חודשים, אולם בפועל צירפה לתצהירה אישורי מחלה מהם עולה כי ניתנו לה ימי מחלה החל מיום 2/10/03 (כעשרה ימים לפני פגיעתה בתאונה) ועד ליום 30/11/03.

בחקירתה הנגדית לא ידעה התובעת להסביר מדוע לא צורפו לתצהירה אישורי מחלה מעבר ליום 30/11/03 (עמ' 18-17 לפרוטוקול) ואף שבה וטענה כי היתה בריאה בימים עובר לתאונה אשר בעטיים ניתנו לה כאמור תעודות אי כושר.

חזקה על התובעת כי לו היו בידיה תעודות אי כושר ו/או אישורי מחלה בגין התאונה לתקופות ממושכות יותר, היתה מגישה אישורים אלה כראיות מטעמה ואולם, כאמור, אישורי המחלה שהוגשו על ידה בקשר עם התאונה הינם, לכל היותר, למשך 50 יום.

הנכות הרפואית:

4. פרופ' רופמן שמונה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% לפי תקנה 37(8)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

כן ציין המומחה במסגרת ממצאי בדיקתו כי התובעת מגזימה בתלונותיה ביחס להגבלות התנועות כדלקמן:

"מדגימה צוואר 'קפוא' ואת כתף שמאל מוגבל וצמוד לגוף. אולם בהיסח הדעת, תנועות העורף והכתף רחבות הרבה יותר מאלה שמודגמות".

ובהמשך, בפרק דיון ומסקנות, שב וציין כדלקמן:

"... הדגמות ההגבלה בתנועות העורף והכתף הינן רצוניות בלבד וכאמור בהיסח הדעת התנועות רחבות ותקינות".

פרופ' רופמן בחוות דעתו סירב לייחס את תלונות התובעת באשר לכתף לפגיעתה בתאונה. בחוות דעתו הבהיר כי אלה נובעות ממצב רפואי קודם כפי שיובהר להלן.

עברה הרפואי של התובעת:

5. מחוות דעתו של פרופ' רופמן עולה כי התובעת עברה עוד בשנת 1992 ניתוח בכתף ימין וכשנתיים לאחר מכן אף החלה לסבול משינויים ניווניים בכתף שמאל, ובלשונו:
"כבר בשנת 1992 עברה התובעת ניתוח בכתף ימין וכשנתיים לאחר מכן החלה לסבול מתהליך ניווני גם בכתף משמאל. גם המנתח מציין בשנת 1996 (!) כי תהליך הנזק בגידי הכתף הינם הן מימין והן משמאל, כך שהתאונה לא גרמה או תרמה לבעיה בכתף שמאל. ממצאי בדיקת האולטרא סאונד האחרונים רק מחזקים את העובדה שמדובר בקרע ישן ובתהליך ניווני".

הנכות התפקודית:

6. התובעת טוענת כי היתה באי כושר מלא בגין פגיעתה בתאונה למשך ששה חודשים כפי שעולה מדו"ח אגף נכות כללית שצורף על ידה לתצהירה. הגם שבגוף הדו"ח צויין כי "מצ"ב פרוטוקול רפואי" לא צורף הפרוטוקול במסגרת ראיותיה של התובעת. על רקע נכותה הקודמת של התובעת בכתפיים, העובדה כי ניתנו לה אישורי מחלה עוד קודם לתאונה, העובדה שניתנו לה אישורי מחלה בגין התאונה למשך 50 יום בלבד ועל רקע המנעותה של התובעת לצרף לראיותיה את הפרוטוקול הרפואי שצורף לדו"ח המוסד לביטוח לאומי, אגף נכות כללית, עולה כי לא ניתן לייחס את מלוא תקופת אי הכושר העולה מדו"ח אגף נכות כללית לתאונה ונכותה הכללית של התובעת נבעה בחלקה ממצב רפואי קודם אשר לא קשור לתאונה. מצבה הרפואי של התובעת ונכותה הקשה בכתפיים מצביעים על כושר תפקודה הלקוי של התובעת עובר לתאונה ובלא קשר לתאונה.

פרופ' רופמן העמיד את נכותה של התובעת בשיעור של 5% על הוראת לשון תקנה 37(8)א לתקנות שלשונה כדלקמן:

"שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו".

בחוות דעתו ציין המומחה כי השבר "נרפא במנחים אוטומיים" וסירב, כאמור, לקבל את תלונות התובעת באשר למגבלות תנועה בעורף לאור היקף התנועות הרחבות והתקינות שהודגמו על ידי התובעת בהיסח הדעת במהלך בדיקתה.

בתשובה לשאלה 2 לשאלות ההברה שנשלחו לפרופ' רופמן על ידי התובעת ביום 23/8/05 קבע המומחה כי לתובעת אין הגבלות בפועל. אף התובעת בעדותה (עמ' 19 לפרוטוקול) נאלצה להודות כי בימים שהינה מרגישה בטוב אין שינוי במצבה, ובלשונה: "כשאני מרגישה טוב אין שינוי".

לאור האמור ולאור הבעיות הניווניות הקשות מהן סבלה התובעת בכתפיים מזה שנים רבות ובלא קשר לתאונה, סבורני כי הנכות התפקודית של התובעת אינה עולה כדי הנכות הרפואית שנקבעה.

בסיס השתכרותה של התובעת עובר לתאונה:

7. בסעיף 22 לתצהיר עדותה של התובעת טענה התובעת כי עובר לתאונה הכנסתה החודשית הממוצעת עמדה על סך של 5,500 ₪.

בתצהיר תשובות לשאלון (מוצג נ/5 - תשובה 38) הצהירה התובעת כי הכנסתה החודשית בשלוש השנים שקדמו לתאונה עמדה על סכום של 3,600 ₪ לחודש.

בסיכומיה זנחה התובעת את טענותיה בדבר בסיס השכר עליו הצהירה בשני תצהיריה וטענה כי הכנסתה החודשית ו/או הרווח החודשי הממוצע של התובעת מהמכולת שניהלה עמד עובר לתאונה על סך של 1,906 ₪ לחודש.

בחקירתה הנגדית (עמ' 22-21 לפרוטוקול) אישרה התובעת כי דו"חות השומה שצורפו לתצהירה נבדקו על ידי פקידי מס הכנסה וכי הם משקפים נכונה את הכנסותיה מהמכולת שבבעלותה. כן לא הצליחה התובעת בחקירתה הנגדית ליתן הסבר להבדלים העולים משומות ההכנסה של התובעת לבין בסיס השכר לו היא טענה בתצהיריה ואותו היא, כאמור, זנחה בסיכומיה.

עיון בדו"חות השומה לשנים 1999 ועד 2003, אשר צורפו לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, מעלה כי הכנסותיה השנתיים של התובעת היו כדלקמן: בשנת 1999 - 13,306 ₪; בשנת 2000 - 28,271 ₪; בשנת 2001 - 10,066 ₪; בשנת 2002 - 23,317 ₪ ובשנת 2003 - 10,388 ₪.

מהאמור עולה כי הכנסותיה של התובעת מעסק עובר לתאונה ידעו תנודות קיצוניות בלא קשר לתאונה והיו נמוכות ביותר. זאת ועוד, אף טענתה של התובעת בסיכומיה לפיה בסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על 1,906 ₪ מחוסרת בסיס ובפועל ובערכים עדכניים עמד שכרה של התובעת לחודש עובר לתאונה על סך של 1,250 ₪ בלבד.

השתכרותה של התובעת בשנים לאחר התאונה:

8. התובעת צירפה לתצהירה דו"חות רווח והפסד לשנים 2004 ו-2005. מהדו"חות עולה כי בשנת 2004, בסמוך לאחר התאונה, היה הרווח השנתי מחנות המכולת גבוה יחסית ועמד על 25,153 ₪. התובעת אף הסכימה בעדותה כי מדובר בשנה טובה משמעותית.

כן עולה מהדו"חות, כי רווחי התובעת לשנים 2005-2004 עמדו על סכום חודשי של 1,575 ₪ בערכים עדכניים, סכום הגבוה לערך ב-300 ₪ מרווחיה החודשיים של התובעת עובר לתאונה.

מן האמור עולה, איפוא, כי מבחינה אריתמטית לא עלה בידי התובעת להצביע על הפסד הכנסה כתוצאה מהתאונה ובפועל וכבר בסמוך לאחר התאונה הגדילה התובעת את הכנסותיה מהמכולת שבבעלותה.

אובדן הכנסה לעבר:

9. התובעת טוענת לאובדן שכר משמעותי לעבר ובמסגרתו טוענת להחזר תשלומים ששילמה לגב' עופרה ציפורי בגין תקופה של שמונה חודשים ובסך כולל של 25,128 ₪.
בפועל עולה מעדותה של הגב' עופרה ציפורי כי החלה עבודתה אצל התובעת בראשית חודש נובמבר 2003 לאחר שהתפנתה מעיסוקים אחרים. לפיכך עבדה עופרה ציפורי בחנות המכולת של התובעת בחפיפה לתקופת אי הכושר של התובעת למשך 30 יום בלבד ולא מיום התאונה (2/10/03).

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, לרבות את שיעור נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה, השלכותיה התפקודיות של התאונה, העדר הפסד מוכח למשך השנים 2004 ו-2005, את בסיס ההכנסה הנמוך של התובעת וכן את גילה של התובעת ונכותה הקשה בלא קשר לתאונה, ראיתי להעמיד את הפסד ההכנסה של התובעת לעבר על 8,500 ₪ נכון להיום.

הפסד השתכרות לעתיד:

10. בסיכומיה טוענת התובעת לפיצוי בסך של 39,635 ₪ בגין אובדן השתכרות לעתיד המחושב עד לגיל 70.

אקדים ואציין כי בחישוב הפסדי השתכרות התובעת לעתיד בסיכומיה נפלה טעות, שכן במסגרת ראש נזק זה שבה התובעת וכוללת גם הפסד לעבר לשנים 2004-2007.

מחד, עברה הרפואי של התובעת מבסס בסבירות רבה את ההנחה שהתובעת לא תהיה מסוגלת לעבוד עד גיל 70. מאידך, במועד עדותה היתה התובעת כבת 63 וחרף כל מגבלותיה אשר אינן קשורות לתאונה המשיכה בניהול חנות המכולת שבבעלותה על אף רווחיותה הנמוכה.

לאור האמור ולאור העובדה שהראיות אשר צורפו על ידי התובעת לתצהירה אינן מבססות הפסד השתכרות, ובכל מקרה, הכנסותיה של התובעת כמדווח לרשויות מס הכנסה היו נמוכות ביותר, אעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לעתיד על בסיס האמור ועד לגיל 67 שנים על סך גלובאלי של 8,000 ₪.
הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר:

11. התובעת טוענת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר בסך כולל של 10,000 ₪.

בחקירתה הנגדית לא יכלה התובעת לפרט כיצד הגיעה לסכום הנטען ולא יכלה לציין מה חלקן של הוצאות הנסיעה מכלל הסכום הננקב (עמ' 23 לפרוטוקול).

התייחסותה הכוללת של התובעת והעדר הפירוט המינימלי, כמו גם העדר גיבוי במסמכים רפואיים ו/או בקבלות להוצאות הנטענות, אינו מאפשר קבלת טענות התובעת ביחס להוצאותיה.

ההלכה באשר להוצאות שהוצאו בעבר היא כי נזק מיוחד יש להוכיח בראיות, קרי: בקבלות המעידות על הוצאות. בהעדר ראיה על הפסד או נזק אין לפסוק בגינו פיצוי. על כן לא ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאות רפואיות.

יתר על כן, לנוכח קביעותיו של מומחה ביהמ"ש, פרופ' רופמן, ולאור גם מצבה הרפואי של התובעת בלא קשר לתאונה, סבורני כי הוצאות רפואיות כאמור, ככל שבכלל הוסבו לתובעת, הוסבו בשל הבעיות הניווניות של התובעת בכתפיים ולא כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

עם זאת ומאחר ולתובעת נגרמו הוצאות נסיעה בגין טיפולים בסמוך לאחר התאונה, סבורני כי ראוי לפצות את התובעת בסך של 500 ₪ בגין הוצאות נסיעה לטיפולים.

עזרת צד ג' בעבר:

12. התובעת טוענת לעזרת צד ג' בסכום של 10,000 ₪ בגין עזרה שהושטה לה על ידי ילדיה.
התובעת קיבלה עזרה מהמוסד לביטוח לאומי החל מהחודש השני שלאחר התאונה בתדירות יומית למשך שלוש שעות ליום כעולה מאישורי חברת כוח האדם תגבור אשר צורפו כמוצג 8 בתיק מוצגי הנתבעת.

התובעת ובתה, הגב' טלי חמו, העידו כי סברו שאך טבעי שעזרה מעין זו שהושטה על ידי טלי ואחותה כרמית ובעלה (עמ' 12 ו-27 לפרוטוקול) תינתן לאם. יחד עם זאת ולאור העובדה שהתובעת היתה באי כושר מלא למשך 50 יום בעקבות פציעתה בתאונה ובתקופה זו הושיטו בנותיה טלי חמו, אשר אף עברה להתגורר עמה, ובתה כרמית ובעלה (עמ' 26-25 לפרוטוקול) עזרה רבה לתובעת, סבורני כי עזרה זו חרגה מהעזרה הרגילה שבני משפחה מושיטים זה לזה ואשר בגינה לא נפסק פיצוי. לפיכך ראיתי לפצות את התובעת בגין העזרה האינטנסיבית הנוספת שהושטה לה על ידי בנותיה בתקופת אי הכושר בסך של 3,000 ₪.

עזרת צד ג' בעתיד:

13. לנוכח ממצאי בדיקת התובעת ולנוכח הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת על ידי מומחה ביהמ"ש, פרופ' רופמן, שהינה בשיעור של 5% בלבד, אינני סבורה כי יש מקום לפצות את התובעת בגין עזרת צד ג' בעתיד.

כאב וסבל:

14. לאחר ששקלתי את פגיעת התובעת ואת שיעור הנכות הרפואית שנפסקה ובניכוי גיל, ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בראש נזק זה בתוספת ריבית מיום התאונה על סך כולל של 10,000 ₪.

15. סך נזקיה של התובעת עומד, איפוא, על סך של 30,000 ₪.

ניכויים:

16. לתובעת שולמו על ידי הנתבעת שני תשלומים תכופים בסך של 10,000 ₪ כל אחד ביום 9/12/03 וביום 21/3/04 (נספחים 6 ו-7 לתיק המוצגים של הנתבעת). סכומים אלה בערכים עדכניים נכון להיום עומדים על סך של 20,651 ₪ כעולה מסיכומי הנתבעת. סכום זה יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובעת.

17. התובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי מענק חד פעמי בגין נכות כללית בסך של 2,318 ₪. התשלום הנ"ל שולם לתובעת על פי דו"ח נכות כללית מיום 21/3/04 החל מיום 10/1/04 ועד ליום 1/11/04, דהיינו בתום תקופת תעודות אי הכושר שניתנו לתובעת בגין התאונה וככל הנראה בגין שינויים ניווניים חריפים בכתפיים ולא כתוצאה מהתאונה.

על כן ומשלא הוכרה לתובעת תקופת אי כושר מלאה גם למשך התקופה הנ"ל, אלא הפסד הכנסתה חושב על בסיס גלובאלי שלא עלה על חישוב אריתמטי המבוסס על דרגת נכותה הצמיתה של התובעת בגין פציעתה בתאונה (5%), לא ראיתי לייחס את קצבת הנכות הרפואית כנובעת מן התאונה ולא ראיתי, איפוא, להפחיתה מהפיצוי המגיע לתובעת.

סוף דבר:

18. סך הפיצוי המגיע לתובעת בניכוי התשלומים התכופים ששולמו עומד על סך של 9,349 ₪.

19. הנתבעת תשלם סך של 9,349 ₪ בתוספת הוצאות משפט משוערכות ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק על הסכום שנפסק. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

20. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א בסיון תשס"ז (28 במאי 2007), בהעדר הצדדים.

_________________
ב. טאובר
, שופטת








א בית משפט שלום 20119/03 פנינה אזולאי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/05/2007)