פסקי דין על עלי מוסטפא אבו מוך | פסקי דין על מוניר חליל קעדאן

2658/00 א     14/05/2002




א 2658/00 עלי מוסטפא אבו מוך נ' מוניר חליל קעדאן




בעניין:

45



בתי המשפט

בית משפט השלום חדרה
א
002658/00


בפני
:
כב' השופטת הדסה אסיף





בעניין:
עלי מוסטפא אבו מוך





התובע


נ
ג
ד


מוניר חליל קעדאן





הנתבע

פסק דין

מדובר בתביעה לפינוי ולתשלום פיצוי מוסכם על פי הסכם שנחתם בין הצדדים.

המדובר בהסכם שבו רכש התובע נכס מקרקעין – בית ומגרש, מן הנתבע.

על פי האמור בהסכם (ס' 7 להסכם), רכש התובע את הזכויות בנכס תמורת סכום של 112,000$ ששולם לידי הנתבע עוד טרם שנחתם ההסכם שבין הצדדים. עוד נקבע בהסכם כי החזקה בנכס תימסר לתובע מיד לאחר חתימת ההסכם (ס' 8 להסכם).

לטענת התובע, לא עמד הנתבע בהתחייבותו לפנות את הנכס ובשל כך עתר לצו פינוי וכן לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, היינו 50$ בגין כל יום איחור בפינוי, וכן 15,000$ שנקבעו כפיצוי מוסכם בכל מקרה של הפרה (ס' 12 להסכם).

הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן שהגיש, כי התובע לא שילם לו את התמורה הנקובה בהסכם וכן כי התמורה הנקובה בהסכם אינה התמורה האמיתית שסוכם עליה בין הצדדים. עוד טען הנתבע כי הוא פגוע סמים וחולשתו זו נוצלה על ידי התובע ואביו, ודין ההסכם לכן להתבטל.

לטענת הנתבע הוא קיבל על חשבון המחיר שסוכם רק סכום של 102,500 ₪.

אשר למחיר שהנתבע טוען שנקבע בין הצדדים כי מחירו האמיתי של הנכס – לעניין זה נשמעו מספר גירסאות מטעם הנתבע, כאשר בתצהירו מיום 3.5.00 (שתמך בבקשתו לרשות להתגונן) טען שסוכם על 250,000$, בדיון מיום 15.5.01 הצהיר שמדובר על 220,000$ (במסגרת חקירתו בדיון בבקשת הרשות להתגונן) ואילו בעת הדיון מיום 4.2.02 טען שמדובר בסכום של 200,000$.

אין חולק שבין לבין ועל פי יפוי כח בלתי חוזר שעליו חתם הנתבע במעמד חתימת ההסכם נרשמו הזכויות בנכס על שם התובע.

כל טענות הנתבע, ככל שהן מתייחסות לסכומים, בין אלה ששולמו לידיו, ובין אלה שלטענתו סוכמו בפועל, הן למעשה טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב וככאלה אין הנתבע רשאי להביא ראיות לסתור אותן (ס' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית).
(ור': קדמי, על הראיות בעמ' 1099 ואילך).

הנתבע הביא מטעמו מספר עדים שמטרת עדותם היתה, ככל הנראה, להוכיח כי בעת חתימת ההסכם לא היה הנתבע שפוי ובעל כשירות משפטית להתקשר בהסכם, וזאת מן הטעם שהיה, לפי דבריו, "נגוע בסמים". לפיכך העידו מטעמו אשתו, אבי אשתו ועורך הדין סהר מוחסן שערך את ההסכם נשוא התביעה, ואשר בפני
ו חתמו עליו הצדדים.

התובע העיד לבדו ולא הביא עדים נוספים מטעמו.

שמעתי את העדים ויותר משעדותם של עדי הנתבע תומכת בגירסתו, היא חותרת תחתיה.

עורך הדין סהר מוחסן שהעיד, כאמור, מטעם הנתבע העיד מפורשות ובאופן חד משמעי, כי ערך את ההסכם לפי סיכום מוקדם שהיה לצדדים בינם לבין עצמם וכי הצדדים הם שבאו אליו עם ההסכמות שהגיעו אליהן וביקשו ממנו לערוך על פי הסכמות אלה את החוזה (פרוט' עמ' 9 שורה
1-6).

עוד העיד עורך הדין מוחסן כדלקמן:
"אני יכול לאשר שהסברתי לו (לנתבע, ה.א.) ושהוא הבין על מה הוא חותם. קראתי את ההסכם מתחילתו ועד סופו בפני
שני הצדדים. הסברתי כל דבר בהסכם. אין לי ספק שהוא (הנתבע) ידע על מה הוא חותם"
(פרוט' עמ' 12 שורות 9-12).

עדותו של עורך הדין מוחסן היתה ברורה ובהירה, ואני נותנת בה אמון מלא.

לאור עדותו (שהובאה כאמור מטעם הנתבע) נשמט למעשה הבסיס מתחת לטענתו של הנתבע לפיה עקב שימוש בסמים לא ידע על מה הוא חותם.

הנתבע בחר להביא מטעמו גם את אשתו וחמיו. עדותם של אלה אינה יכולה לסייע לנתבע. ראשית משום שבעליל יש להם עניין בתוצאות המשפט, ואף מעדות הנתבע עצמו עולה כי אשתו ואביה התרגזו מאוד כאשר נודע להם על העיסקה נשוא ההסכם ולמעשה סירובו לפנות את הנכס נובע בין היתר, אם לא בעיקר, מהתנגדותה של האישה לעיסקה.

יותר מזה, בין עדויות האישה ואביה נתגלו סתירות משמעותיות, בעיקר ככל הנוגע לשאלה אם אכן משתמש הנתבע בסמים, כאשר האישה טענה שהנתבע נקי מסמים כבר שנה, ואילו אביה העיד שהנתבע מסומם כל הזמן. מדובר בשאלה שנוגעת לטענה עובדתית בסיסית שהעלה הנתבע והסתירה בעניין זה משמעותית ביותר.

חשוב לציין כי גם לו הוכח, ודבר כזה לא הוכח, כי הנתבע השתמש בסמים במועד שבו נחתם ההסכם או בסמוך לו, אין בכך כדי להביא לביטול אוטומטי של ההסכם.

לא רק שלא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי השתמש במועד חתימת ההסכם או לפניו בסמים, והמסמכים שצירף לעניין זה נוגעים למועדים שמאוחרים לחתימת ההסכם, אלא שאף אין כל טענה מצידו לגבי אופי השימוש שהוא טוען לו.

הנתבע לא הניח שום תשתית עובדתית, ואף לא פירט באילו סמים השתמש, לטענתו, באיזו תכיפות ובאילו כמויות. בנוסף גם לא הובאה בפני
ביהמ"ש כל ראיה באשר להשפעה שיש לשימוש כזה או אחר בסמים, ואם היא משפיעה ולאורך כמה זמן, על יכולתו של אדם להתקשר בהסכם משפטי מחייב. מדובר בשאלה של מומחיות ולהוכחתה צריך היה להביא חוו"ד של מומחה. דבר מאלה לא נעשה.

הנתבע טען כי מדובר בעושק שבגינו הוא זכאי על פי ס' 18 לחוק החוזים (חלק כללי) לבטל את ההסכם, ואולם אינני מקבלת טענה זו.

על מנת להיכנס בגדר ס' 18 יש להוכיח כי ההתקשרות בחוזה היתה עקב ניצול שניצל הצד השני את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית וכי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.
וראה: ג. שלו, דיני חוזים, מהד' 2, עמ' 247.
ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פד"י ל"ו (1) 762.

הנתבע שבפני
י לא הוכיח כי התקשרותו בהסכם היתה עקב ניצול שניצל אותו התובע.

העדויות מביאות דווקא למסקנה הפוכה, ולעניין זה אני סומכת לא רק על עדותו של עוה"ד מוחסן אלא גם על עדות הנתבע עצמו שציין בחקירתו בפני
כב' הרשם כי "לא אני ולא הוא מיהרנו לסגור את העיסקה, המו"מ לקח כמה חודשים" (פרוט' מיום 15.5.01 עמ' 2).

עדות זו אינה מתיישבת כלל עם ניצול מצוקה כלשהו ובוודאי לא כזה שעולה כדי עושק שיש בו כדי להביא לביטול ההסכם.

דבר נוסף – לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. הנתבע לא הביא למעשה כל ראיה שהיא באשר למחירו הנכון של הנכס, וממילא לא ניתן לקבוע כי הסכום שנקוב בהסכם נמוך במידה בלתי סבירה מערכו האמיתי של הנכס.

למעלה מן הצורך אציין כי גם בנסיבות שבהן יש עילה לביטול ההסכם הרי שעל הצד הנפגע לממש את זכותו זו בתוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול (ס' 20 לחוק החוזים). הנתבע אינו מציין בעדותו מתי נודע לו על עילת הביטול (עושק). למעשה גם נ/1 – שספק אם ניתן לראותו כהודעת ביטול, כלל לא נשלח לבקשת הנתבע, אלא לבקשת אבי אשתו של הנתבע – שהעיד בעניין זה מפורשות (פרוט' עמ' 36 שורה 5-8).

טענה נוספת שהעלה ב"כ הנתבע בסיכומיו היא כי מדובר בחוזה פסול לפי ס' 30 לחוק החוזים, מאחר שהסכום שננקב בהסכם שונה מהסכום שעליו הסכימו הצדדים בפועל, וזאת מתוך מטרה בלתי חוקית להונות את שלטונות המס. בהקשר זה טען ב"כ הנתבע גם כי ניתן לראות את ההסכם כהסכם שהוא למראית עין (לפי ס' 13 לחוק החוזים). גם דינן של טענות אלה להידחות.

חוזה למראית עין אין כאן.

נקבע בפסיקה כי חוזה למראית עין ייחשב ככזה רק אם הצדדים לא התכוונו באמת לביצועה של העיסקה שעולה ממנו.

"המאפיין את החוזה למראית עין הוא, שהצדדים מלכתחילה לא מתכוונים למלא אחר תנאי העיסקה אלא הם אך משימים עצמם כאילו התקשרו בעיסקה וזאת כדי להנות מיתרונות שונים". (ע"א 4015/95 פקיד שומה ירושלים נ' ברזני).

הנתבע כלל לא טען, וכל שכן שלא הוכיח, שמלכתחילה לא התכוונו הצדדים למלא אחר העיסקה – ולמעשה טענה כזו סותרת עובדתית, את טענת הנתבע לקיומו של עושק.

אשר לטענה שמדובר בחוזה פסול – גם היא אינה יכולה להועיל לנתבע וזאת מכמה טעמים: ראשית, מן הטעם שכלל לא עלה בידו להוכיח שהסכום שנקוב בהסכם שונה מהסכום שעליו הסכימו הצדדים בפועל ולעניין זה חשוב לציין שהנתבע לא יכול היה כלל לנקוב בסכום שלטענתו סוכם באמת בין הצדדים.

כפי שציינתי בראשית פסק הדין – נקב הנתבע בסכומים שונים בכל פעם ולא ניתן לכן לבסס מימצא עובדתי על סמך עדותו.

שנית, לפי הוראות ס' 31 לחוק החוזים רשאי ביהמ"ש, במידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה, לחייב גם את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו – אף אם מדובר בחוזה פסול. במקרה שמונח בפני
י נחה דעתי כי אכן שולם לנתבע הסכום הנקוב בהסכם, וגם מטעם זה, ואף אם מדובר בחוזה פסול, יש מקום לחייב את הנתבע לקיים גם את חיובו הוא על פי ההסכם, היינו פינוי הנכס על כל המשתמע מכך.

דבר נוסף – הנטל להוכיח את אי החוקיות מוטל על הנתבע ומדובר בנטל מוגבר של הוכחה.

"לצורך הוכחת אי החוקיות, אין לזנוח את אמות המידה המחמירות יותר, שנהגו בהן בתי המשפט עד כה. ההחמרה באשר להוכחות הנדרשות נובעת מהכלל, שכאשר צד מעלה כלפי צד שכנגד טענת מרמה, או טענה כיוצא בזו, עליו להביא הוכחות על גירסתו כאפשרות גבוהה". (ע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ).


ב"כ הנתבע בסיכומיו טען כי דין ההסכם להתבטל גם מן הטעם שעל פי חזקת השיתוף שייך הנכס לנתבע ולאשתו, למרות שהזכויות נרשמו על שם הנתבע לבדו, ולפיכך לא יכול היה הנתבע למכור יותר מאשר את חלקו בנכס. אין לשעות לטענה זו. ראשית לא בא זכרה בבקשת הרשות להתגונן והנתבע אינו רשאי לכן להתגונן בה.

דבר נוסף – זכויות האישה, ככל שהן קיימות הן זכויות מכח הלכת השיתוף וביהמ"ש בהתייחסו אל זכויות כאלה ראה בהן, לכל היותר, זכויות מכח התחייבות לעשות עסיקה כמשמעה בס' 7 ב'
ו - 9 לחוק המקרקעין, ואילו הזכויות בנכס נרשמו כבר על שם התובע.
ר' ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין.

על כל פנים, כפי שציינתי למעלה, לא הובאה בפני
י כל ראיה לכך שהעיסקה נגועה בחוסר תום לב וכפי שציינתי האישה לא יכולה היתה אפילו לציין אם פנייתה לתובע היתה לפני שנגמרה העיסקה או לאחר מכן. לעניין תום הלב, ככל שהוא מתייחס לאפשרות שלאישה זכות כלשהי במקרקעין, חשוב לציין שגם במכתבו של עו"ד קיסרי (נ/1) אין כל טענה בדבר קיומה, כביכול, של הלכת השיתוף במקרה הנדון. כאמור, טענה זו הועלתה לראשונה רק בתצהירה של האישה, ויש בה משום הרחבת חזית שב"כ התובע התנגד לה, ובצדק.

סוף דבר שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע כדלקמן:

א.
לפנות את הנכס נשוא התביעה לאלתר.
ב.
לשלם לתובע את הסך של 84,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
ג.
לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום ג' בסיון, תשס"ב (14 במאי 2002) בהעדר.



הדסה אסיף
, שופטת

ב.ב.







א בית משפט שלום 2658/00 עלי מוסטפא אבו מוך נ' מוניר חליל קעדאן (פורסם ב-ֽ 14/05/2002)