פסקי דין על ש. חסיד | פסקי דין על גדעון חסיד | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משה יעקובוביץ | פסקי דין על אשר לסטובצקי |

245/86 עא     28/01/1990




עא 245/86 ש. חסיד בע"מ, גדעון חסיד נ' מדינת ישראל, משה יעקובוביץ, אשר לסטובצקי




(פד"י מד(1) 640)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 245/86
השופטים: כבוד השופט א' ברק
,
כבוד השופט ד' לוין
,
כבוד השופט ש' אלוני

המערערים: 1. ש. חסיד בע"מ

2. גדעון חסיד

ע"י ב"כ עו"ד ג' חסיד
נ ג ד
המשיבים: 1. מדינת ישראל

2. משה יעקובוביץ

3. אשר לסטובצקי

ע"י ב"כ עו"ד ר' זכאי
, סגן בכיר לפרקליט מחוז ת"א (אזרחי)
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברמוביץ) מיום 12.3.86 בת"א 446/83.

פסק דין
השופט ש' אלוני
: 1. המערערת היא חברה, העוסקת ביבוא עצים מחו"ל. המערער הוא מנהלה של המערערת והוא ייצג אותה (ואת עצמו) הן בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת (לפני כבוד השופט י' אברמוביץ) והן לפנינו.

בתקופות הנוגעות לענייננו שימש המשיב 2 כגובה המכס בחיפה, ואילו המשיב 3 שימש כסגן מעריך ראשי בבית המכס בחיפה.

2. ברקע המחלוקת יבואם של כמה משלוחי עצים, שאוחסנו על ידי המערערים במקום פתוח בתחום נמל הקישון. עקב הגשמים ניזוקו העצים, ועל כן פנו המערערים אל המשיבים 3-2 בבקשה להעריך את הנזקים, כך שמסי המכס המוטלים על אותו יבוא יחושבו בהתחשב בנזקים.

3. השתלשלות העניינים, שהתרחשה בעקבות פניית המערערים כאמור, הביאה להגשתה של התובענה, בה טענו המערערים (כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה), כי:
"הנתבעים מס' 2 ו-3 עיכבו בזדון ו/או ברשלנות שלא בתום לב ובניגוד לחוק את הערכת הנזק במשך מספר שבועות ובניגוד לחובתם כלפי התובעים לטפל מיד בטובין שהוגש עליהם רשומון ולהעריכם - וכל זאת ללא טעם סביר, תוך שימוש לרעה בסמכותם, כמעשה שרירותי הפוגע בזכותם של התובעים ובהימנעות במזיד מלמלא חובה המוטלת עליהם על פי דין, ובהימנעם ממעשה שעשייתו נדרשה על פי החוק והנוגע לציבור. בנוסף לאמור יטענו התובעים כי התנהגותו של הנתבע מס' 2 נבעה מרצון להתנקם בתובע מס' 2 על טינה ששמר נתבע זה לתובע זה".
עוד נטען כלפי המשיבים כלפי המשיבים 3-2 (סעיף 13 לכתב התביעה), כי:
"להשלמת מסכת מעשי העוולה ש הנתבעים מס' 2 ו-3 יצוין גם כי הם אף יזמו במזיד ותוך מסירת ידיעות כוזבות - וכל זאת במהלך השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל ובסמוך לאחריה - חקירה פלילית נגד התובע מס' 2 מבלי שהיה להם כל בסיס לכך, ובכך פגעו בזכות האזרח האלמנטרית להיות חופשי מהטרדות וחקירות ללא בסיס, פרטי עניין זה רשומים בהודעה שנגבתה על ידי מחלקת החקירות של המכס ביום 29.8.80 שהעתק ממנה רצוף בזה ומסומן ת/2".
לטענת המערערים, נגרמו להם, כתוצאה מהתנהגות זו של המשיבים 3-2 (שהמשיבה 1 אחראית לה, על פי הנטען) נזקים בסכום כולל של 800,000 שקלים ישנים.

בית המשפט קמא דחה את התובענה לגופה והוסיף, בשולי הפסק, שאף הנזקים הנטענים לא הוכחו.

על כך נסב הערעור שלפנינו.

4. להלן עיקרי העובדות הדרושות לעניין:

פניית המערערים אל בית המכס לבדיקת הנזק נעשתה ביום 7.5.80 - זמן ניכר לאחר יבואם של העצים והנחתם כאמור בשטח הפתוח בתחומי נמל הקישון.

הפנייה הייתה בכתב, וצורפה לה חוות דעת של הטכניון בחיפה, לעניין הנזקים הנטענים.

בעקבות הפנייה האמורה נתקיימו בין המערער ועובדי המכס מגעים, שנתמשכו עד ליום 15.5.80, הוא היום שבו דרש המערער שיוחזרו לו כל המסמכים שהגיש קודם לכן.

במהלכו של שבוע זה היה המערער במשרדי המכס מספר פעמים, תוך שהוא דורש וחוזר ודורש את ביצוע ההערכה הדרושה, על מנת שיוכל לשחרר את העצים. למערער אצה מאוד הדרך, הן משום שתכנן נסיעה "דחופה" לפינלנד, והן משום שהיו לו, לדבריו, קונים לעצים.

תחילה נראה היה כאילו יש כוונה למנות ועדת מעריכים, אך לאחר מכן נשתנו פני הדברים, בין השאר משום חשדות מסוימים שהועלו לעניין משלוחי העצים, ועליהם נרמז למערער. בסופו של דבר, לאחר שגברו לחציו של המערער והוא לא חסך את שבט לשונו כנגד מה שנראה לו כ"סחבת מכוונת", הוצא ביום 14.5.80 מכתב (ת/5) החתום על ידי המשיב 2, ובו סדרה של דרישות, שבמילוין הותנה הטיפול בהערכת הנזק.

עוד באותו יום הגיבו המערערים במכתבם ת/6, בו הם דוחים את מרבית הדרישות ומעלים טענות חמורות, המקבלות את ביטוין בעיקר בסעיף 6 של המכתב:
"לכך אין שום קשר עם ענין בדיקת הנזק המתעכבת מזה זמן רב באמתלאות ותרוצים המשתנים לבקרים וחשדות משונים המועלמים מאתנו במסך של סודיות למרות דרישתנו הנמרצת לבצע את הבדיקה או לפרט את החשדות.

לנו נראה כי כשם שבעת מעצר אדם חייבים לפרט החשד נגדו - כך בעת עיכוב על ידי פקידי המכס של פעולה חיונית הנוגעת לסחורה - חייבים לפרט החשד המעכב את התהליך.

אנו בעלי הסחורות והעובדה שיש לכם הזכות לגבות המסים המגיעים אינה מקנה לכם שום זכות לעכב מימוש בעלותנו תוך גרימת נזקים כבדים".
למחרת היום, דהיינו ביום 15.5.80, דרש המערער וקיבל בחזרה את כל המסמכים שהומצאו על ידיו כאמור. ימים ספורים לאחר מכן שחררו המערערים חלק מן המטען, תוך תשלום מלוא המכס הנדרש. מאוחר יותר שוחררה יתרת המטענים, ואף הוחזר למערערים הפרש הסכום הנובע מן הנזקים לעצים.

בעקבות תלונה שהוגשה על ידי המשיבים 3-2, ובעיקר המשיב 3, נפתחה חקירה נגד המערער, אך זו נסתיימה בלא כלום, כמוה כתלונה שהוגשה על ידי המערער כנגד המשיבים 2-3.

בשל אותה חקירה מבסס המערער את תובענתו גם על עילת נגישה, לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

5. בית המשפט קמא בחן ב

פסק דין
מפורט את מכלול הראיות והגיע לכלל מסקנות, שאביאן להלן בלשונו:

"(א) השתלשלות הארועים במקרה דנן, וכל מעשיהם ופעולותיהם של הנתבעים 2 ו-3 אין בהם ולו גם שמץ של זדון כלשהוא, כטענת התובעים, ומשוכנעני שאין גם כל ממש בטענות בדבר נקמנות, טינה אישית, פעילות מתוך מניע פסול כלשהוא כלפי התובעים, או מתוך רצון להכשילם, או במטרה לפגוע בהם ולגרום להם נזק כלשהוא.

(ב) אין בראיות כל ראיה בדבר מעשה או מחדל של הנתבעים שבעקבותיו יש לייחס להם רשלנות כלשהיא.

(ג) אין בנמצא כל זיק של ראיה בדבר היפר חובה שבחוק בפקודת המכס.

(ד) לעניין עילת הנגישה: בנסיבות העניין היה מקום לאור החשדות בדבר נסיון להונות האוצר בהקשר לנזקי הטובין, לבקש ממחלקה זו לפתוח בחקירה, שגבתה הודעות מהתובע וכן מהנוגעים בדבר ובסופו של דבר הגיעה לכלל מסקנה שאין כל מקום לנקוט בהליכים נוספים בעניין זה. כל צעד זה לא נעשה בזדון ובלי סיבה סבירה, מה עוד ומשוכנעני שהליך זה לא פגע כלל בשמו הטוב, או סיכן את חירותו של התובע. יתר על כן ניתן אף לומר שניתן לראות הנתבע מס. 3, שלמעשה הגיש את התלונה, כאדם שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, וכך אין בגין זאת להגיש נגדו התובענה בעילה זו.

(ה) אין יסוד לטענות בדבר נזקים והפסדים שנגרמו לתובעים".

לפנינו גולל המערער באריכות את השגותיו וטענותיו כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא, תוך חתירה לביטולו.

איני סבור שיש מקום להתערבותנו, מה עוד שבעיקרו של דבר עניין לנו במימצאים עובדתיים, המסורים להכרעתה של הערכאה הראשונה, ובהעדרם של פגמים גלויים וברורים מן הראוי להשאירם על מכונם.

6. במרכז נימוקי ערעורו תוקף המערער את קביעתו של השופט קמא על העדר זדון בהתנהגות המשיבים 3-2, תוך שהוא מעלה את הטענה, כי "היו ראיות בפני
בית המשפט קמא שחייבו מסקנה הפוכה".

בטיעוניו לפנינו נתבקש המערער להצביע על ראיות כאלה, אך פרט להטחת האשמות כלליות כלפי המשיבים 3-2 ולדברי ביקורת המופנים כנגד אותה קביעה, לא עלה בידו להראות קיומן של ראיות כאלה.

חליפת המכתבים ת/5 ו-ת/6 מלמדת יותר מכול, ששיקולי המשיבים 3-2 היו ענייניים, וכי מסקנתו של השופט קמא על העדר זדון בהתנהגותם מבוססת היטב.

ת/5 כולל בתוכו שורה של דרישות לתיקון ליקויים בפני
יתם של המערערים לבדיקת הנזק.

ב-ת/6 קובלים אמנם המערערים מרה על עיכוב ההערכה המבוקשת, אך לגופן של הדרישות אין בפיהם טענות של ממש, אלא סברות ותירוצים של "דברים-מקובלים". במקום תכתובת סרק זו טוב היו עושים המערערים אילו מילאו אחר הדרישות, ובכך היו משיגים את מטרתם המוצהרת.

בהנחה שאכן הייתה דחיפות בטיפול המבוקש, מפתיע בהחלט המהלך הבא של המערערים, עת דרשו את החזרת המסמכים. בכך נתנו המערערים ביטוי ברור לנחישות החלטתם שלא לעמוד בדרישות ת/5, כשתוצאה הכרחית ומסתברת מכך היא, שלא יהא כל המשך לטיפול בעניינם של המערערים.

זאת ועוד. אפילו היה ממש כלשהו בחלק מהסברי המערערים ב-ת/6, עדיין לפנינו חילוקי דעות גרידא. רשאי בהחלט המערער לסבור, כי עמדתו היא הצודקת, אך אין בכך כדי להצדיק הטחת האשמות כאלה שהושמעו על ידי המערערים.

7. חייב אני לומר, כי מעוררת תמיהה טענת המערערים, עליה הם חוזרים במסמכים אחדים (לרבות בכתב התביעה), כי המשיבים 3-2 "עיכבו... את הערכת הנזק במשך מספר שבועות" (ההדגשה שלי - ש' א'), זאת כשהיה עליהם לדעת שהשתלשלות העניינים כולה לא נתמשכה אלא שבוע ימים והסתיימה על ידיהם בכך שלקחו בחזרה את המסמכים וביטאו בזאת את סירובם למלא אחר דרישות ת/5.

אגב, לא הייתה לפני בית המשפט קמא כל ראיה שהיא על הזמן הדרוש לטיפול בפני
ית המערערים או על כך שדרך הטיפול ומשכו חרגו מן המקובל.

8. לכך מתקשרת טענתם החלופית של המערערים, שהמשיבים 3-2 נהגו ברשלנות כלפיהם.

הדין עם השופט קמא במסקנתו, שאליה הגיע לאחר דיון מקיף וענייני, כי גם עילה זו לא הוכחה.

אין לומר, שעלה בידי המערערים להוכיח, במידה כלשהי, כי בהתנהגות המשיבים 3-2 ניכרת סטייה מהתנהגותו של "הפקיד הסביר".

המערערים סבורים, מן הסתם, שאם מבוקשם אינו ניתן להם מיד עם פנייתם, הרי הפקיד המטפל בכך לוקה, לדידם, אם לא במומי זדון אז לפחות בפגמי רשלנות. אין תימה על כך שגישתם זו לא נתקבלה על דעתו של השופט קמא, שלא מצא כל פגם בהתנהגותם של המשיבים 3-2 ואף לא בשיקול דעתם.

לא נראה לי, מחומר הראיות שבתיק, כי פעילותם של המשיבים 3-2 לוקה באיטיות מכוונת כלשהי או שנעשו מצדם מעשים המלמדים על אי איכפתיות או על אי התחשבות בצורכיהם של המערערים. ומעל כל אלה, בסופו של דבר, בתום שבוע אחד מאז פנייתם של המערערים, העלו המשיבים 3-2 על הכתב דרישות לגיטימיות המתחייבות ומחייבות, המעידות על גישתם העניינית. מה להם למערערים כי ילינו על אחרים, במקום לפשפש במעשיהם הם, שבמו ידיהם גרמו להפסקת הטיפול הענייני בפני
יתם.

9. סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר "נגישה" כך:
"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו טוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".
אכן, תנאי הוא שההליך "נסתיים לטובתו" של התובע בעילה זו, אך אין ללמוד מכך על היפוכו של דבר, דהיינו, שהעובדה שההליך "נסתיים לטובתו" מעידה על היותו "הליך נפל".

לעילה זו רכיבים רבים, שראשון להם ואולי החשוב בהם הוא "זדון" ומשנהו "בלי סיבה סבירה ומסתברת".

במהלך המגעים, שהתקיימו בעקבות פניית המערערים, ניעורו בקרבו של המשיב 3 חשדות שונים המתייחסים אל המערער. חשדות אלה נקשרו, מצד אחד, אל יחסים שנרקמו (על פי החשד) בין המערער ובין פקיד בשם קדוש ומאידך גיסא נגעו בטיבה של חוות הדעת שקיבל המערער מן הטכניון. בנסיבות העניין היו אלה חשדות מסתברים, ואין לבוא בתלונות על פקיד שאינו מוכן להתעלם מהם. אפשר שבכך מגלה הפקיד זהירות ואחריות מופרזות, אך אין למצוא בהתנהגותו שמץ של זדון.

על כך יש עוד להוסיף, כפי שעשה זאת השופט קמא, שמדובר באדם שמסר ידיעות "לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים", ועל כן "לא תוגש תובענה".

10. לפיכך, בדין נדחתה התובענה, ועל כן נראה לי, כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם למשיבים, כולם ביחד, הוצאות, לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

השופט א' ברק
: אני מסכים.

השופט ד' לוין
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אלוני.

ניתן היום, ב' בשבט תש"ן (28.1.90).








עא בית המשפט העליון 245/86 ש. חסיד בע"מ, גדעון חסיד נ' מדינת ישראל, משה יעקובוביץ, אשר לסטובצקי, [ פ"ד: מד 1 640 ] (פורסם ב-ֽ 28/01/1990)