פסקי דין על שירלי כהן רז | פסקי דין על פרידה לאף | פסקי דין על הסנה | פסקי דין על חברה ישראלית לביטוח |

107/88 עא     25/03/1990




עא 107/88 שירלי כהן רז נ' פרידה לאף, הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ




(פד"י מד(1) 857)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 107/88
השופטים: כבוד השופט א' ברק
,
כבוד השופט ש' לוין
,
כבוד השופט ת' אור

המערערת: שירלי כהן רז

ע"י ב"כ עו"ד ש' ז' פונדמינסקי
נ ג ד
המשיבות: 1. פרידה לאף

2. הסנה
, חברה ישראלית לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א' לבנון

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ו' זיילר) מיום 27.1.88 בת"א 1540/86.
פסק דין
השופט ת' אור
: 1. המערערת נפגעה בתאונת דרכים ותביעתה בערכאה הראשונה הייתה לתשלום פיצויים על נזקיה בתאונה זו. ערעור זה הוגש על ידי המערערת על מיעוט הפיצויים שנפסקו לה, לטענתה, בערכאה הראשונה. עיקר תרעומתה הוא על כך, שבית המשפט מנע מבא כוחה לחקור את המומחים הרפואיים שנתמנו מטעם בית המשפט על חוות הדעת שניתנו על ידיהם. טעמו של בית המשפט (כבוד השופט, כתוארו אז, ו' זיילר), שלא לאפשר את החקירה היה, שהואיל ובא כוח המערערת לא ביקש קודם לכן הבהרות בכתב מהמומחים, לא עמדה למערערת זכות לחוקרם.

2. פגיעותיה של המערערת בתאונה היו קשות. היא סבלה משברים באגן, קרע בכיס השתן וחבלות אחרות, וסבלה גם מאובדן הכרה קצר. היא עברה ניתוח לשם איחוי קרע בשלפוחית השתן, ואושפזה בבית חולים למשך 15 ימים. בעקבות הניתוח נוצרה צלקת ארוכה ומכוערת בחלק התחתון של בטנה. לאחר מכן עוד הייתה מוגבלת בהליכה ובתנועות ונזקקה לטיפולים פיזיותרפיים ולעזרה בבית.

לצורך בחינת נזקיה ומגבלותיה של המערערת עקב התאונה, מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים: ד"ר לוין בשטח האורתופדי; פרופ' כנס בשטח הנוירולוגי; ופרופ' פרקש בשטח האורולוגי. מומחה אחרון זה נתבקש גם לחוות דעתו בשטח הפלאסטי. על פי העולה מחוות הדעת של המומחים, לא נותרה למערערת נכות אורתופדית או אורולוגית כלשהי. בשטח הנוירולוגי נותרה לה נכות זמנית לשנה בשיעור 10%, ובשל הצלקת המכוערת נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור 10%.

בא כוח המערערת, עורך דין פונדמינסקי, הזמין את שלושת המומחים לישיבה שנקבעה להוכחות, על מנת לחוקרם על חוות הדעת שלהם. היחיד מבין שלושת המומחים שהתייצב בבית המשפט היה ד"ר לוין. שני המומחים האחרים לא התייצבו בשל עיסוקים אחרים שהיו להם במסגרת עבודתם כרופאים. כשביקש עורך דין פונדמינסקי לחקור את ד"ר לוין, אשר היה נוכח בבית המשפט, טען בא כוח המשיבים שאין לאפשר לו זאת, נוכח העובדה שהמערערת לא ביקשה, לפני הזמנת המומחים לחקירה, שאלה יענו לשאלות הבהרה בכתב.

טענה זו נתקבלה על דעת בית המשפט, והוא דחה את הבקשה של בא כוח המערערת לחקור את ד"ר לוין.

בסופו של דבר לא נחקרו המומחים, על אף בקשתו של בא כוח המערערת לעשות כן, ובית המשפט פסק למערערת (ביום 20.1.88) פיצויים בסכום כולל של 10,722 ₪.

3. בהחלטתו לדחות את בקשת בא כוח המערערת לחקור את ד"ר לוין, הסתמך השופט המלומד על האמור בתקנה 15 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, שזו לשונה:
"(א) המומחה יגיש לבית המשפט את חוות דעתו, ערוכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, תוך שלושים ימים מיום שהגיעו לידיו כל המסמכים ותוצאות הבדיקות שדרש, זולת אם הורה בית המשפט אחרת; לחוות הדעת יצרף המומחה בקשה לקביעת שכרו והוצאותיו.

(ב) בעל דין רשאי להציג למומחה שאלות בכתב להבהרת חוות דעתו, תוך שלושים ימים מקבלתה; המומחה ישיב על השאלות, בכתב, לבית המשפט תוך חמישה עשר ימים מקבלתן, זולת אם הורה בית המשפט אחרת.

(ג) על פי בקשת בעל דין יזמן בית המשפט את המומחה לחקירה על חוות דעתו והבהרותיו, ובלבד שהבקשה הוגשה ארבעים וחמישה ימים לפני המועד שנקבע לתחילת שמיעת הראיות, או תוך שבעה ימים לאחר קבלת ההודעה על המועד האמור לפי המאוחר".
על יסוד נוסח התקנה קובע בית המשפט:
"מבנה התקנה דובר על פניו השתלשלות כרונולוגית שראה המחוקק לנגד עיניו. אשר לפירוש מילותיה של התקנה, הרי שפסקה ג' לתקנה זו דנה בהזמנת המומחה להחקר "על חוות דעתו והבהרותיו". ללמדך שהמחוקק ראה רק מצב אחד בו ייזמן המומחה והוא מצב בו ההבהרות לא היה בהן די. אין אפשרות לפי התקנה הזו להזמין מומחה להחקר רק על חוות דעתו, וזכות החקירה הוא על חוות דעת והבהרות יחדיו ולא על חוות הדעת בלבד".
בית המשפט גם מזכיר את הקושי של רופאים מומחים לבטל מזמנם ולבוא לבית המשפט על מנת להיחקר על חוות דעת שלהם. קושי זה אף גורם לכך שחלקם של רופאים מומחים אלה אינם מוכנים ליתן חוות דעת, ומכל מקום, ראוי הוא שלא יבוטל זמנם של רופאים. לשם האיזון בין הצורך, שנוצר מדי פעם, לחקור את הרופאים בבית משפט לבין מניעת בזבוז זמנם של המומחים הרפואיים בחר, לדעת השופט המלומד, המחוקק בדרך ביניים. כדבריו:
"משום כך בחר המחוקק את הדרך בה בחר. קרי, של הליכה מהקל אל הכבד, בראש ובראשונה חוות דעת בכתב. לאחר מכן, שאלות הבהרה. גם הן בכתב, ורק משכלו כל הקיצין, הזמנת הרופא לבית המשפט להחקר על חוות דעתו".
4. לדעתי, נתפס השופט המלומד לטעות בפרשנותו כאמור, ולא היה מקום למנוע את חקירת המומחים הרפואיים, רק משום שלא נשאלו קודם לכן שאלות הבהרה. להלן אפרט את הנימוקים והשיקולים שהביאוני למסקנה זו.

א. על פי סעיף 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971:
"(א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך.

(ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה".
הנוסח בסעיף זה, לפיו "בית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות" על חקירת המומחה או הרופא, פורש על ידי בית המשפט כך, שעל בית המשפט להיעתר לבקשה לחקירת מומחה או רופא, אלא אם נתקיימו נסיבות מיוחדות שלא לעשות כן. כך הוא, למשל, כשברור, שאין בחקירה כל צורך לשם הכרעה במשפט (ראה: ע"א 157/66 אפיריון נ' כהן ואח', פ"ד כ (3) 640, בעמ' 631 מול אות השוליים ז; ע"א 228/81 יובל חברה לבטוח בע"מ נ' פומס, פ"ד לה (4) 640, בעמ' 641 מול אות השוליים ז; ע"א 217/63 רב און ואח' נ' הולצמן, פ"ד יז 2717, בעמ' 2727 מול אות השוליים ב; ע"א 654/83 ז' מוסקוביץ ואח' נ' מ' אברבנל ואח', פ"ד לח (4) 131, בעמ' 134).

על פי הוראת חוק ברורה זו, אין נשללת זכות החקירה של המומחה, רק משום שעומדת לבעל הדין דרך נוספת על פי התקנות, והיא הפניית שאלות הבהרה למומחה.

ב. לא רק זאת. התקנות הנ"ל הותקנו מכוח סעיף 6 א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), אשר זה נוסחו:
"(א) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוק חוק ומשפט של הכנסת, הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בעניין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה.

(ב) מונה מומחה כאמור בסעיף קטן (א), יחולו הוראות אלה:

(1) בעלי דין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית המשפט לחקירה, אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו;

(2) כל צד יהיה רשאי להפנות אל המומחה, בכתב, שאלות הבהרה לחוות הדעת שנתן;

(3) בית המשפט יקבע את שכרו של המומחה, והוא ישולם בידי בעלי הדין או אחד מהם, כפי שיורה בית המשפט".
מנוסח זה עולה, שרשותו של בעל דין להזמין מומחה לחקירה אינה קשורה בהפניה קודמת של שאלות הבהרה אליו. רשות זו עומדת כאופציה עצמאית לבעל הדין, ללא קשר להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואה. ברירה זו מוזכרת בנפרד ואף לפני הברירה העומדת לבעל דין לפנות בכתב אל המומחה בשאלות הבהרה.

בפרשו את תקנה 15 לתקנות, הסיק בית המשפט, שקיימת חובה להציג שאלות הבהרה בכתב בתנאי לזכות לחקירת המומחה בבית המשפט, בין היתר, מהעובדה, שהאפשרות של הפניית שאלות ההבהרה נזכרת לפני זו של חקירת המומחה. והנה מתברר מנוסח החוק המסמיך (סעיף 6 א), שהזכות לחקירה של המומחה אינה מותנית בהצגת שאלות הבהרה תחילה. אם אמנם הפירוש של תקנה 15 הוא כפי שפירשו בית המשפט, נוסח זה עומד בסתירה לאמור בחוק המסמיך, סעיף 6 א,ועל כן לא היה מקום ליתן תוקף להוראה זו.

ג. נראה לי גם שנוסח תקנה 15, כשהיא עומדת לבדה, אינו מצדיק את הפרשנות שניתנה לה על ידי הערכאה הראשונה. אכן, תקנת משנה (ג) שלח תקנה 15 מדברת על חקירת המומחה "על חוות דעתו והבהרותיו". אך אין ללמוד מכך, שתמיד תהיה החקירה גם על הבהרות או לאחר שנמסרו הבהרות. כל שהתכוונה התקנה לומר היא, שאם ניתנו הבהרות על ידי המומחה, גם על הבהרות אלה ניתן לחוקרו. אך לא מעבר לכך. לו כוונת מתקין התקנות הייתה שקיום הבהרות הוא תנאי מוקדם לזכות לחקירת המומחה, היה אומר דברו במפורש.

ד. העיקרי בעיניי הוא, שאין טעם ענייני לראות ב"שאלות הבהרה" למומחה שלב מוקדם הכרחי לרשות לחקירת המומחה. "שאלות הבהרה" כשמן כן הן: הן מיועדות להבהיר דברים שנאמרו בחוות הדעת. כך, למשל, אם מומחה קובע דרגת נכות באחוז מסוים, ללא שיציין או יפרט מה הפגם שמצא אצל הנבדק - יש מקום לבקשו שיבהיר, על סמך מה קבע מה שקבע; ובדומה לזה קביעות שבחוות הדעת שמבקשים להבהירן, וניתן לעשות כן על ידי שאלות המופנות בכתב אל המומחה.

"חקירה" של המומחה, לעומת זאת, מיועדת לחקרו גם, למשל, על מידת האובייקטיביות שלו או על קשריו עם מי מהצדדים. היא מיועדת גם להוכחת חוסר מיומנותו או מהימנותו וכן להצגת עובדות לפניי וחקירתו בעניינים אחרים, אשר אינם בגדר הבהרה לחוות דעתו. אם ברצון בעל דין לחקור את המומחה חקירה כזו, שאין בינה לבין הבהרה ולא כלום, מה טעם והיגיון שחקירה כזו תותנה בהפניה תחילה של שאלות הבהרה למומחה?

ה. המגמה למנוע הזמנת מומחה לחקירה - אם אין צורך בכך - רצויה היא. אין טעם להזמין מומחים רפואיים לחקירה, ועל ידי כך להכביד עליהם, לגזול מזמנם המיועד לטיפול בחוליהם ולהמאיס עליהם את נכונותם לשמש מומחים רפואיים - אלא אם באמת נחוץ הדבר. כדי להגשים מגמה זו, רשאי בית המשפט, לפני הזמנת המומחה לחקירה, לברר מה החקירה שמבקשים לחקור את המומחה, שמא באמת מיותרת היא. וגם זאת: אם מתברר שהזמנת המומחה וחקירתו היו שלא לצורך, רשאי בית המשפט לחייב את בעל הדין שהזמינו לחקירה בהוצאות הולמות, שיהיה בהן כדי לבטא את מורת רוחו על ההזמנה המיותרת של המומחה לחקירה. הטלת הוצאות, ובמקרים הולמים אף הוצאות מוגדלות, יכולה להוות גורם שידריך בעלי דין וסניגוריהם לשקול צעדיהם כהלכה, קודם הזמנת מומחה לחקירה (וראה בעניין זה את האמור בסעיף 26 (ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], המצוטט לעיל).

ו. בעבר היו הצעות והמלצות של ועדות למיניהן להגביל את זכות החקירה של מומחים רפואיים המגישים חוות דעתם לבית המשפט. כך גם המליצה ועדת משנה לייעול ההליכים במשפטים אזרחיים שהוקמה על ידי הוועדה הקבועה לענייני מערכת בתי המשפט, ועדת משנה שבראשה עמד כבוד השופט מלץ. אני מזכיר ועדה זו מבין ועדות אחרות שדנו בעניין מומחים רפואיים, רק משום שהמלצות ועדה זו היו לנגד עיני מציעי הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), תשמ"ד-1984, אשר הביאה בסופו של דבר לחקיקת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), תשמ"ה-1985, בו הוכנס סעיף 6 א לחוק. ואולם ההמלצה של ועדת המשנה הנ"ל והצעת החוק שבעקבותיה - לפיהן הזמנת מומחה רפואי לחקירה תהיה מותנית ברשות בית המשפט מנימוקים מיוחדים שנרשמו - לא נתקבלו, והוחלט על שמירתה של הזכות של בעל דין לחקירת מומחה. הגבלת זכות החקירה היה בה גם כדי להקל על המומחים הרפואיים וגם לחסוך מזמנו של בית המשפט. אולם, לעומת זאת, היה בה כדי להגביל את זכות החקירה הנגדית, זכות חשובה העומדת לבעל דין, אשר יש בה כדי לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת.

לצורך הכרעה בענייננו אין צורך שאחווה דעתי לגבי הפתרון הרצוי בעניין זה - אם רצוי להגביל את הזכות לחקירת מומחה רפואי המתמנה על ידי בית המשפט, אם לאו. לצורך ענייננו די לומר, שהמחוקק לא היה מוכן לשלול ולהגביל זכות זו של חקירת המומחה הרפואי - והוא אף לא הגבילה למקרים שבהם קודם לכן נשאלו שאלות הבהרה - דבר המוצא ביטויו גם בנוסח סעיף 26 לפקודת הראיות [נוסח חדש] וגם בסעיף 6 א (ב) לחוק.
5. החלטת בית המשפט שלא להתיר את חקירת המומחים הרפואיים מושתתת הייתה על הנימוק האחד והיחיד, שאין להתיר זאת מכיוון שהמומחים לא נשאלו קודם לכן שאלות הבהרה. משנמצא שנימוק זה לא היה בו כדי להצדיק דחיית הבקשה לחקירה, דין הערעור להתקבל, במובן זה שפסק הדין יבוטל, ויאופשר למערערת לחקור את המומחים הנ"ל.

הערעור מתקבל איפוא, פסק הדין מבוטל בזה, והדיון מוחזר לערכאה הראשונה, על מנת שיתאפשר לבא כוח המערערת לחקור את המומחים הרפואיים כבקשתו. לאחר מכן יסכמו הצדדים את טענותיהם, ובית המשפט ייתן את פסק דינו מחדש.

הייתי מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות המערערת בסך 5,000 ₪.
השופט א' ברק
: אני מסכים.
השופט ש' לוין
: אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט אור.
ניתן היום, כ"ח באדר תש"ן (25.3.90).








עא בית המשפט העליון 107/88 שירלי כהן רז נ' פרידה לאף, הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, [ פ"ד: מד 1 857 ] (פורסם ב-ֽ 25/03/1990)