פסקי דין על ואיל בן עלי הייב | פסקי דין על חוסאם בן מוחמד הייב ואח' |

1003/07 פ     28/05/2007




פ 1003/07 מדינת ישראל נ' ואיל בן עלי הייב,חוסאם בן מוחמד הייב ואח'




14
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ 001003/07
בפני
:
כב' השופטת אסתר הלמן

תאריך:
28/05/2007
בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

- נ ג ד -
1. ואיל בן עלי הייב

2. חוסאם בן מוחמד הייב
3. פהד בן האיל פהל
4. מחמוד בן אחמד הייב עוביד
הנאשמים

נוכחים:
בשם המאשימה עו"ד עידית עמיר
.
בשם הנאשם מס' 1 עו"ד פוקרא פתחי
.
הנאשם מס' 1 בעצמו. {הובא על ידי הליווי}.

גזר דין
ביחס לנאשם מס' 1

1. הנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בשנית: נסיון חטיפה – עבירה לפי סעיפים 369+25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין"); חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיפים 334+335 (א) (1) לחוק העונשין; תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב – עבירה לפי סעיף 413 ה לחוק העונשין; הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; תקיפות שונות – עבירה לפי סעיף 381 (א)(1 ו-2) וקבלת נכסים שהושגו בפשע – עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין.

2. על פי הודאתו ובהתאם לעובדות כתב האישום ביום ה- 8.1.07, בשעות אחר הצהריים קיבל הנאשם טלפון מאדם בשם סולטאן פחל (להלן: "סולטאן") שדיווח לו כי אשתו הינה אחת משלוש נשים שעלו על טרמפ ברכבו של אשרף חלילה (להלן : "המתלונן"), רכב מסוג פולסווגן בורה מ"ר 3198036 (להלן: "רכב הבורה"), מכיוון צומת גולני לחצור הגלילית. הנשים ירדו מרכב הבורה בצומת ראש פינה, והמתלונן המשיך בנסיעתו לחצור הגלילית. סולטאן הבחין בנשים עוד בטרם הגיע המתלונן לחצור הגלילית, ודיווח לנאשם כי עליו להגיע למקום.

בהגיעו לחצור הגלילית, עצר המתלונן את רכבו בקרבת רחוב צה"ל, ונשאר לשבת ברכב בעודו מונע. סולטאן הגיע אף הוא למקום ברכב מסוג סובארו טנדר מ"ר 2206256. בשלב זה נגש סולטאן אל רכב הבורה ובקש מהמתלונן לבצע שיחה מהטלפון הנייד שלו. המתלונן מסר לסולטאן את הטלפון הנייד שלו, וזה הכניסו לכיסו והחל להתרחק מן המקום. משהבחין המתלונן כי סולטאן מתרחק עם הטלפון הנייד שלו, כיבה את מנוע רכב הבורה בעודו משאיר את המפתחות ברכב, ויצא מן הרכב כשהוא פוסע לכיוונו של סולטאן על מנת להשיב לעצמו את הטלפון הנייד.

המתלונן ניגש לסולטאן וביקש שיחזיר לו את הטלפון הנייד. בשלב זה הגיע למקום הנאשם ברכב מסוג פיאט אונו, כשאין ברשותו רישיון נהיגה וביטוח רכב תקפים.

בעקבות שיחת הטלפון בינו לבין סולטאן, חשד הנאשם כי בין אשתו לבין המתלונן קיימים יחסים כלשהם. מטרת הנאשם וסולטאן היתה לחטוף את המתלונן ולהסיעו למקום אחר, ככל הנראה לאזור קיבוץ כפר הנשיא.

הנאשם יצא מרכב הפיאט, נכנס לרכב הבורה, התיישב במושב הנהג, וניסה פעם אחר פעם להתניעו. כל אותו הזמן סולטאן דחף את המתלונן לכיוון רכב הבורה כשהוא מכה בו על גבו. סולטאן הכניס את המתלונן בכח אל רכב הבורה. הנאשם שב וביקש מהמתלונן את הקוד להתנעת הרכב. המתלונן סירב לגלות את הקוד, ובתגובה, שלף הנאשם סכין שהיתה ברשותו, ודקר את המתלונן בידו.

לאחר מאבק ממושך ברכב הבורה, במהלכו היכה הנאשם את המתלונן מספר פעמים, הצליח המתלונן לצאת מהרכב ולברוח, תוך שהוא זועק לעזרת העוברים השבים כי יזעיקו משטרה.

בשלב זה יצא הנאשם מרכב הבורה, וניקב באמצעות הסכין שהיתה ברשותו שניים מצמיגי הרכב. לאחר מכן נמלט הנאשם יחד עם סולטאן ועם מפתחות רכב הבורה לכיוון רכב הפיאט.

במהלך האירוע המתואר לעיל, הגיעו למקום הנאשמים הנוספים בכתב האישום, וקיבלו לידיהם מידי הנאשם, את מפתחות רכב הבורה.

המתלונן דלק אחר הנאשם, שנכנס לרכב הפיאט, ואחז בדלת הרכב בנסיון למנוע מן הנאשם לעזוב את המקום. הנאשם נסע קדימה ואחורה עם רכב הפיאט במטרה ל"נער" את המתלונן מהרכב ולמנוע ממנו לעכב אותו. הנאשם פעל כך כשהוא נמצא במקום הומה כלי רכב והולכי רגל.

באותו היום, בסמוך לשעה שמונה בערב, הגיע כח משטרתי לביתו של הנאשם על מנת לעצרו. הנאשם התנגד למעצרו וסרב שיכבלו אותו.

3. כאמור, ובהתאם להודאתו, הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כפי תיקונו על פי ההסדר. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי יתקבל תסקיר שרות מבחן בעניינו של הנאשם, אך המאשימה לא תהא מחויבת לו והטיעון לעונש יהיה חופשי.

4. ב"כ המאשימה ביקש בטיעוניו לעונש, לגזור על הנאשם מאסר בפועל לשנים מרובות, להפעיל את תקופות המאסר המותנה ברות הפעלה ואף חבות ההפעלה, התלויות ועומדות כנגד הנאשם, במצטבר לכל עונש שיגזר עליו, מאסר מותנה בגין עבירות אלימות, רכוש ונהיגה בפסילה, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס מכביד וכן פיצויים משמעותיים לטובת המתלונן.

ב"כ המאשימה ציין את חומרת מעשיו של הנאשם, עברו הפלילי, חרף גילו הצעיר, והדגיש כי לנאשם ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות לשפר את דרכיו, אך הוא בחר שלא לנצלן.

לאור שיקולים אלו, מבקשת המאשימה למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מרתיע והולם.

בהקשר זה נטען כי יש לזקוף לחובתו את העובדה שגרר לביצוע העבירה את הנאשמים 2-3 שהם חסרי עבר פלילי, ואת התנהגותו של הנאשם כאשר הגיע כוח משטרתי לעוצרו וכן את העובדה שהעבירות בוצעו בזמן שכנגד הנאשם תלויים היו עונשי מאסר מותנים ברי הפעלה. ב"כ המאשימה הפנה גם לתסקיר שרות המבחן אשר לא כלל כל המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

5. ב"כ הנאשם ביקש שלא למצות עימו את הדין, טען כי מעשיו נבעו משיקול דעת מוטעה, כתוצאה ממצג שווא שהוצג בפני
ו, על רקע המפורט בכתב האישום. כן ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם והפנה לתסקיר שירות המבחן, בהדגישו את ילדותו הקשה ומצבו הנפשי כיום. עוד נטען כי הנאשם התחתן, עבד לפרנסתו וכי הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה ארוכה, יוביל לפגיעה קשה בתא המשפחתי.

הסנגור ביקש לזקוף לטובת הנאשם את החסכון בזמן שיפוטי יקר, את חרטתו וקבלת האחריות על מעשיו. לטענתו, אף שרות המבחן התרשם כי חרטתו של הנאשם כנה ואמיתית.

הסנגור הוסיף וציין כי הנאשם עצור מיום 8.1.07, וטען כי מדובר בתקופה קשה ומשמעותית אשר הטביעה עליו את חותמה. כן ביקש להתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם ובעובדה שהנזק שנגרם למתלונן היה בסופו של דבר, נזק מזערי.

6. לעניין המאסר המותנה, ביקש ב"כ הנאשם לקבוע כי מדובר במסכת עובדתית אחת וכי אין הצדקה להפעילו בגין עבירת האיומים בנסיבות דנן. לחילופין נטען כי לכל היותר, מן הראוי להפעיל את עונש המאסר על תנאי בחופף לכל עונש אחר. כן טען הסנגור כי לאור מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם יש להימנע מהטלת קנס גבוה, ובקש להימנע מפסילת רשיון הנהיגה בפועל ועל תנאי, מאחר ובכתב האישום המתוקן לא יוחסו לנאשם עבירות ברכב. הסניגור ביקש להסתפק בתקופת המעצר הארוכה שריצה הנאשם עד כה, ולא למצות את הדין עימו, מתוך התחשבות בשינוי שערך באורח חייו מאז נישואיו.

7. דומה, כי אין צורך להוסיף ולהכביר מילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם, ופגיעתם הקשה במתלונן, שבאה לידי ביטוי לא רק בנזק הפיזי. המתלונן נקלע למתקפה חסרת רסן מצד הנאשם וסולטאן, ללא כל עילה והתגרות קודמת מצידו, נאלץ להאבק בשניים מאבק ממושך כדי לסכל את תוכניתם לחוטפו וכדי להימלט מידי הנאשם שהיכה בו ודקר אותו בסכין.

חומרה יתירה יש לייחס לעובדה שהנאשם הגיע למקום, כשהוא מצויד בסכין, ולא הסתפק באלימות שהתבטאה במכות, אלא שלף את הסכין, ובעוד המתלונן יושב ברכב, לאחר שהוכנס אליו בכוח, דקר אותו בידו. למרבה המזל, הצליח המתלונן לברוח מן הרכב, ובכך נמנעה תוצאה חמורה יותר. גם לאחר שהמתלונן נמלט, לא אמר הנאשם די, והמשיך לדקור באמצעות הסכין את צמיגי הרכב של המתלונן.

8. הנאשם, בן 30, נשוי, עבד עד למעצרו, במשך שבעה חודשים, כטרקטוריסט וכשומר בלילות בקיבוץ איילת השחר, לשביעות רצון מעסיקו. נסיבותיו האישיות תוארו בתסקיר המבחן. שרות המבחן התרשם כי מדובר בבחור צעיר שספג אלימות בביתו. על פי שתרשמות שרות המחן הנאשם חווה תחושת כשלון ודחייה בשל הסרוב לגייסו לצבא ודימויו העצמי נפגע כתוצאה מכך. עוד התרשם שרות המבחן כי התנהגותו האלימה של הנאשם נובעת מפגיעה בערכו ובביטחונו.

בפגישתו עם שרות המבחן, הביע הנאשם חרטה וכעס על עצמו בשל מעשיו הפזיזים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם לא בוחן את המניעים להתנהגותו וכי הוא נתון ללחצים רגשיים באשר למערכת יחסיו עם אשתו.

בסופו של דבר, לא בא שרות המבחן בהמלצה טיפולית ביחס לנאשם, נוכח תנאי המעצר וחוסר היכולת לבחון את הירתמותו להליך הטיפולי, וזאת על אף רצונו של הנאשם להשתלב בהליך שיקומי.

9. לזכותו של הנאשם עומדת הודאתו בתחילת ההליך והחיסכון בזמן השיפוטי. כמו כן יש להתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שהובאו בתסקיר שרות המבחן ובחרטתו הכנה.

מנגד ניצב עברו הפלילי של הנאשם, הכולל שבע הרשעות קודמות, רובן עבירות אלימות. כנגד העותר תלויים ועומדים גם שני מאסרים על תנאי, עונש מאסר מותנה בן 5 חודשים שהוטל עליו במסגרת ת.פ. (שלום, צפת) 1256/04, בגין עבירת איומים וגרימת נזק במזיד לרכב, ועונש מותנה, בן ארבעה חודשי מאסר, שהוטל עליו בת.פ. (שלום, צפת) 1788/04, בגין עבירת איומים.
10. כאמור, לנאשם עבר פלילי נכבד, הכולל מספר עבירות אלימות, לרבות הרשעה בעבירות של חבלה כשעבריין מזוין יחד עם אחר, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגינן ריצה 6 חודשי מאסר בפועל, בדרך של עבודות שירות והרשעה בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בגינה ריצה 6 חודשי מאסר בפועל.

בעת ביצוע העבירות הנוכחיות, תלויים ועומדים היו כנגדו שני מאסרים על תנאי.
בת.פ. 1788/04 נדון הנאשם לקנס ומאסר מותנה בן 4 חודשים בגין עבירה של איומים, וזאת לאחר שאיים על שוטר במטרה להפחידו.
ביום 03/05/04 נגזרו על הנאשם, בין היתר, 5 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים בגין עבירת איומים וחבלה במזיד ברכב, לאחר שאיים על אביו, ופגע במזיד ברכב השייך לאביו.

ב"כ הנאשם איננו חולק על כך שתקופות המאסר המותנה הינן ברות הפעלה, אך טוען כי הנסיבות אינן מצדיקות הפעלתן.

11. העונשים החמורים שהוטלו על הנאשם בעבר לא מנעו ממנו לשוב ולבצע עבירות אלימות חמורות, תוך שימוש בסכין, ואף חלה הסלמה בהתנהגותו. בנסיבות אלה, למרות השיקולים העומדים לזכות הנאשם, חרטתו והודאתו בעבירות, וחרף נסיבותיו האישיות המפורטות בתסקיר, נדרשת ענישה מרתיעה והולמת אשר תגן על הציבור מפניו, בתקווה כי יזכה לטיפול ולשיקום בין כתלי הכלא.

עם זאת, אני מקבלת את עמדת הסניגור כי לא מולאו התנאים להטלת עונשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, משהנאשם לא הורשע בעבירת תעבורה, או עבירה הכרוכה בנהיגה, וזאת למרות שכתב האישום מפרט עובדות אשר היו יכולות להקים עבירות מסוג זה.

12. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 36 חודשי מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו - 08/01/07.

ב. אני מורה על הפעלת המאסרים המותנים שהוטלו על הנאשם בת.פ. (שלום צפת) 1256/04 בן ה 5 חודשים ות.פ. 1788/04 (שלום צפת), בן ה-4 חודשים, במצטבר זה לזה.

המאסרים המותנים המצטברים (9 חודשים) ירוצו, חלקם בחופף למאסר שהוטל כאן וחלקם במצטבר, כך שסך הכל ירצה הנאשם 40 חודשי מאסר בפועל.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך תקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ד. קנס בסך 8,000 ₪ או 60 ימי מאסר כנגדם.
הקנס ישולם ב – 20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 01/07/07.
אם לא ישולם תשלום במועד, יעמוד מלוא הסכום לפרעון מיידי.

ה. פיצוי למתלונן בסך 8,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן והודע היום, י"א בסיון, תשס"ז (28 במאי 2007) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת
ב"כ הנאשם: לאור כך שהנאשם נמצא במעצר מאז 08/01/07, אבקש להתיר לו לצאת לחופשה בת 24 שעות בלבד, בתנאי מעצר בית מלא, בערבויות צד ג' ובערבות עצמית, זה גם לאור המאסר הארוך שהוא צפוי לרצות.

ב"כ המאשימה: אנו מתנגדים. הדרך הראויה היא בדרך של הגשת עתירת אסיר, וחברי צריך להעלות נימוקים המצדיקים מתן חופשה מיוחדת. אנו מתנגדים לבקשה.
החלטה

הבקשה הינה למעשה, בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, ושעה שהנאשם נתון במעצר עד לתום ההליכים, אין מקום להענות לבקשה מסוג זה.

אם ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות חופשה, דינן להתברר במסגרת עתירת אסיר.

ניתנה והודעה היום, י"א בסיון, תשס"ז (28 במאי 2007) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת
חנה








פ בית משפט מחוזי 1003/07 מדינת ישראל נ' ואיל בן עלי הייב,חוסאם בן מוחמד הייב ואח' (פורסם ב-ֽ 28/05/2007)