פסקי דין על מיכאל גויטע | פסקי דין על אלי בסעד

1080/07 תק     18/04/2007




תק 1080/07 מיכאל גויטע נ' אלי בסעד




10


בתי המשפט
בית משפט לתביעות קטנות רמלה
תק 001080/07


בפני
:
כב' השופטת נ. קפלינסקי

תאריך:
18/04/2007



בעניין:
מיכאל גויטע

התובע

נ ג ד


אלי בסעד

הנתבע
פסק דין

התובע עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 17,800 ₪, בגין נזק שלטענתו הנתבע גרם לו ביום 12.5.06 כתוצאה מחבטת אגרוף באזנו בצווארו וכפיצוי על פגיעה נפשית בו ובשמו הטוב עקב דברי בלע וקללות שהנתבע השמיע כלפיו וכלפי יקיריו.

הנתבע הכחיש שתקף את התובע. לטענת הנתבע לאירוע, התובע קילל וגידף אותו, ללא כל התגרות מצדו. לא זו בלבד שהתובע לא שעה לבקשתו לחדול, הוא התקרב אליו בצורה מתגרה ומאיימת. בהמשך הוא והתובע התקרבו זה לזה עד שנפגשו באזור המתחם. בשלב זה, הנוכחים במקום חצצו ביניהם כדי למנוע התדרדרות הסכסוך ביניהם לפסים אלימים באופן פיזי.

מכתבי הטענות ומהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט עלה שהתובע והנתבע חברי מושב עזריה. במועד הרלבנטי לתובענה הנתבע היה יו"ר ועד שקידם פרויקט להרחבת המושב. על רקע טענת התובע שההרחבה המתוכננת תפגע בנחלתו, התגלע סכסוך בינו לבין הנתבע.

לטענת התובע במהלך השיחה עם חבר הועד אלי ברנס, הנתבע החל לקלל אותו והוא החזיר לו בקללות. לפתע הנתבע הגיע לשטח הפרטי שלו, נתן לו מכת אגרוף ו"סובב" את צווארו. הוא הוציא את מכשיר הטלפון והתקשר למשטרה. לטענת התובע הוא מסר למשטרה שמות עדים לאירוע אך המשטרה סגרה את תיק החקירה.
רעייתו של התובע העידה שביום האירוע, התובע הביע התנגדות שהעובדים העוסקים בהרחבה יכנסו לשטחו והנתבע אמר לו שהעבודות תתבצענה על אפו וחמתו וקילל. לדבריה, התובע השיב בקללה. הנתבע רץ לקראת התובע והכה אותו בצווארו. בניה ששמעו שאביהם הוכה רצו להתערב אולם הם עצרו בעדם. לדברי אשת התובע, בעלה סבל מהמכה ופנה לרופא.

אלי ברנס העיד מטעם התובע שלאחר ויכוחים וצעקות בין התובע לנתבע היו דחיפות כאשר התובע והנתבע דחפו זה את זה ולכן הגיעה המשטרה. לדברי העד ברנס, הוא לא ראה שהנתבע הכה את התובע בצווארו.

הנתבע העיד שהתובע הגיב באופן אישי לפעולותיו כחבר ועד שפעל לקידום ההרחבה במושב. לטענתו, עקב כך, התובע התנכל לו ובוועדה המחוזית שדנה בהתנגדותו של התובע להרחבה, התובע תקף אותו מילולית. לטענת הנתבע, לאחר מיצוי ההליכים והתחלת העבודה, התובע נהג באלימות, הפר את החוק והפריע לקבלנים לעבוד. לטענת הנתבע, על אף התנהגות התובע הם נהגו כלפיו בסלחנות.
באשר לאיום האירוע הנתבע טען שהוא וברנס הגיעו לשטח כדי ליישב את ההדורים. התובע עמד ליד ברנס והוא עמד במרחק מהם. הנתבע העיד שהוא קרא לברנס לבוא ולא לבזבז זמן. בתגובה התובע קילל אותו ואת הוריו קללות נמרצות והתקדם לעברו תוך קללות נמרצות. לטענת הנתבע, כשראה שהתובע מתקרב אליו בצורה מאיימת וממשיך לקלל הוא התקדם לעברו כיוון שפחד שהתובע ירים מכשיר חד ויכה אותו. הם הגיעו למגע גופני ודחפו זה את זה. אנשים שהיו במקום הפרידו ביניהם. בניו של התובע הגיעו. אחד מהם קילל אותו והשני לא התערב.

הנתבע העיד את יעקב אשכנזי שנכח במקום מטעם החברה המבצעת. מר אשכנזי העיד שהוא קרא לנתבע כי לא ידע כיצד לנהוג עם השכן. הוא שמע את התובע מקלל "ואז הם התחילו ללכת אחד לכוון השני ואני וחיים הבחור השני שהיה אתנו בפגישה הלכו לכו אלי תפסנו את אלי ולקחנו אותו הצידה לפני שזה יתפתח למשהו אחר".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהצדדים צרפו לכתבי הטענות ושצורפו לתיק בית המשפט ולאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים ושקלתי החלטתי להעדיף את גרסת התובע ורעייתו ולפיה הנתבע חבט בתובע באגרופו על פני גרסת הנתבע והעדים האחרים. התרשמתי שגרסת התובע ורעייתו באשר לחבטה הנה אמת ולא נתתי אמון בעדויות האחרות ובכלל זה העד ברנס שהוזמן מטעם התובע, ולפיה הצדדים דחפו זה את זה. התרשמתי כי עד מטעם התובע והעד מטעם הנתבע ניסו בעדותם לסייע לנתבע.

אין חולק שביום האירוע, במהלך שיחה בין התובע לבין חבר הועד ברנס, התובע והנתבע השמיעו קללות זה לעבר זה. הצדדים חולקים בשאלה מי החל לקלל את האחר. לא ראיתי צורך לקבוע מי מהם החל בקללות כי אין בכך חשיבות לפסק הדין.
טענת התובע כי הוא שוחח עם ברנס בשטח שלו נתמכת בעדות הנתבע כי בעת השיחה הזו הוא היה מרוחק מהם והוא קרא לברנס לבוא אליו. ההסבר של הנתבע לסיבת בגינה לטענתו התקרב אל התובע אינו הגיוני ואינו סביר. לא זו בלבד שלא ברור על מה מושתת הפחד, אפילו הייתה לנתבע סיבה לחשוש שהתובע יפגע בו, ההיגיון מחייב שהנתבע ינוס על נפשו ולא שיתקרב את מקור הסכנה. טענת התובע שהוא זה שהזמין את המשטרה ושהוא זה שהותקף, לא זו בלבד שלא נסתרה, יש לה חיזוק בגרסת הנתבע, בקטע לפני האחרון של סעיף 16 לכתב ההגנה כאשר הנתבע אף אישר כי התבקש להלוות אל השוטרים לתחנת המשטרה. בקביעה זו איני מתעלמת מכך שגם הנתבע הגיש כנגד התובע תלונה במשטרה שאף היא נסגרה.

מהעדויות עלה גם כי עד ההגנה ואדם נוסף ראו לתפוס דווקא את הנתבע ולהרחיקו מהתובע ולא נטען כי אדם כלשהו פעל לריסון התובע. נראה כי פעולה כזו מתיישבת יותר עם מעשה אלימות של הנתבע מאשר אלימות של התובע.
התובע הוכיח במסמך כי לאחר האירוע פנה לטיפול רפואי. לא הוכח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהמכה. אדם שהותקף ע"י אחר זכאי לפיצוי אף אם לא הוכח נזק כלשהו.
לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש בגין הקללות לאחר ששני הצדדים קללו זה את זה.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 400 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 350 ש"ח. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
פיקדון שהופקד בקופת בית המשפט להבטחת תשלום הוצאות העדים יושב למי שהפקידו לאחר שהעדים שהתייצבו ויתרו על תשלום דמי בטלת עדים.

ניתנה היום ל' בניסן, תשס"ז (18 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא לצדדים עותק מפסק הדין.

נ. קפלינסקי
, שופטת










תק בית משפט לתביעות קטנות 1080/07 מיכאל גויטע נ' אלי בסעד (פורסם ב-ֽ 18/04/2007)