פסקי דין על מלכה בוכריס | פסקי דין על אולמי חוף התכלת בע"מ

2295/05 עב     03/06/2007




עב 2295/05 מלכה בוכריס נ' אולמי חוף התכלת בע"מ




1



בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
עב' 2295/05






בפני

השופט: חיים ארמון

נציגת ציבור (עובדים): גב' ברכה נודלר
נציג ציבור (מעבידים): מר אילן גבריאלי


03/06/2007
בענין:
מלכה בוכריס



ע"י עו"ד מיטל מועלם

התובעת


נ ג ד



אולמי חוף התכלת בע"מ



ע"י עו"ד טל מור

הנתבעת



פ ס ק ד י ן



1. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך כ-12 שנים ו-7 חודשים, ובסופו של דבר פוטרה על ידי הנתבעת, בלא מתן הודעה מוקדמת. בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי פיטוריה של התובעת באו לאחר שהתובעת נתפסה על ידי הנתבעת, בתדירות גוברת והולכת, כמי שגנבה מהנתבעת מוצרי מזון שונים. לפיכך, הכחישה הנתבעת את זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, אך הודתה בחלק מהתביעה בענין פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה.

2. בעת הדיון המוקדם, הגיעו הצדדים להסכמה על כך שפסק הדין יינתן בדרך של פשרה, לאחר שיוגשו סיכומים בכתב שאליהם יהיה ניתן לצרף מסמכים לרבות תצהירים. אכן הוגשו סיכומים בכתב וכעת ניתן פסק הדין בהתאם לכך.

3. נעיר כי פסיקה לפשרה מתאפשרת מכח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],התשמ"ד-1984, החל גם בבית הדין לעבודה, בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אלה השיקולים העיקריים המנחים אותנו בקביעת פסק הדין לפשרה

4. נטל ההוכחה

אילו התובענה היתה נדונה לגופה, היה מוטל על הנתבעת להוכיח כי התובעת אכן גנבה ממנה מוצרים. לדעתנו, לשם קביעת סכום הפשרה נכון לנסות להעריך את מידת הסיכויים של הנתבעת להרים את הנטל שהיה מוטל עליה אילו התובענה היתה נדונה לגופה. לשם כך, נסקור את טענת הנתבעת.

מסעיפים 12-7 לכתב ההגנה עולה כי טענת הנתבעת היא כזו: התובעת נתפסה שולחת את ידיה במוצרי מזון של הנתבעת "מספר רב של פעמים". היא הוזהרה שלא לחזור על כך, למרות זאת חזרה על כך שוב ושוב בתכיפות גוברת והולכת, עד אשר נתפסה שוב בגניבה ביום 19/4/05 - ואז פוטרה על אתר.

בסעיף 3 לסיכומי הנתבעת נטען כי התובעת נתפסה "מספר פעמים".

בתצהירו של מר יוסף חוסיין נטען כי לפחות 10 פעמים הוא ראה שהתובעת נתפסה על ידי "ויקטור" (הוא מר ויקטור מזרחי, אחד ממנהלי הנתבעת), כמי שלוקחת בתיקה "שלל פרודוקטים".

בתצהירו של מר אברהם אפרגן נטען כי הוא ראה את התובעת נתפסת עם "שלל פרודוקטים" לפחות פעמיים. אף שמר אפרגן ראה תפיסה כזו רק מספר קטן של פעמים, הוא ידע להצהיר כי למיטב ידיעתו אין יום שבו התובעת עבדה אצל הנתבעת מבלי שגנבה משהו. אין בתצהיר כל הסבר למקור אותה ידיעה, על כך שכביכול, כל יום בוצעה גניבה.

ברור שקשה ליישב בין הגרסה על כך שכל יום התובעת גנבה משהו לבין הטענה על כך שתכיפות הגניבות גברה והלכה.

בנוסף לכך, אם גרסת הנתבעת היתה מאומצת במלואה, הרי שהיה בכך כדי להביא לתמיהה מסויימת על התנהגותה של הנתבעת. מדובר בעובדת שגונבת פעמים רבות, בתכיפות גוברת והולכת (או בתכיפות קבועה - מדי יום), נתפסת פעמים רבות, חלקן גם בנוכחות עובדים אחרים, ומוזהרת שלא לחזור על כך, אך היא חוזרת על מעשיה שוב ושוב, ויחד עם זאת - עבודתה נמשכת. עד שבסופו של דבר - באחת מהפעמים (שאין כל הסבר במה היא שונה מכל הפעמים הרבות הקודמות) - החליטה הנתבעת לפטר את התובעת בלא מתן הודעה מוקדמת. אכן, אם עובד גונב ממעביד, מוצדק לראות זאת בחומרה רבה, ובדרך כלל הדבר אמור להצדיק גם פיטורים בלא הודעה מוקדמת, אלא שאם הנתבעת אכן תפסה את התובעת כבר פעמים רבות לפני כן, הזהירה אותה פעמים רבות לפני כן, וכבר פעמים רבות לפני כן התברר לנתבעת שהתובעת אינה שועה לאזהרות והיא חוזרת על מעשיה, לא ברור מה הביא את הנתבעת לפטר את התובעת דווקא באחת מהפעמים האמורות.

לפיכך, ככל שאנו מנסים להעריך את סיכויי הנתבעת להוכיח מסכת מתמשכת של גניבות, תפיסות, אזהרות וחזרה על הגניבות - הרי שלדעתנו יש להעריך סיכויים אלה כקטנים. לעומת זאת, ככל שאנו מנסים להעריך את סיכויי הנתבעת להוכיח גניבה מסויימת אחת, ביום 19/4/05 (שלגביה נמסרו פרטים רבים יותר, והיא זו שהביאה לפיטורי התובעת), הרי שיש להעריך את הסיכויים כמשמעותיים. בקביעת סכום הפשרה - נביא בחשבון את הערכתנו לענין הסיכויים, כאמור בפסקה זו.

5. הזכאות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת במקרה של גניבה

לא יכול להיות חולק על כך (והדבר תואם את אשר נקבע בהסכמים הקיבוציים השונים), כי גניבה ממעביד היא הפרת משמעת חמורה ביותר, אשר יכולה להצדיק פיטורים בלא פיצויים ובלא זכאות להודעה מוקדמת.

עם זאת, לא כל מקרה של גניבה ממעביד מביא אוטומטית לשלילת הזכאות לפיצויי פיטורים והזכות לקבל הודעה מוקדמת. הדבר תלוי בכלל הנסיבות. יש להביא בחשבון את הותק של העובד במקום העבודה, את ערך הגניבה, את הנסיבות שבהן נעשתה הגניבה, וגם שיקולים נוספים - כגון, השאלה אם שלילת הפיצויים תביא גם לפגיעה בזכויות הפנסיוניות שנצברו או שהיו אמורות להיצבר.

הנתבעת מקיימת עסק של "אולם שמחות". צו ההרחבה הכללי בענף זה, מחייב ביטוח פנסיוני של העובדים בענף - כשחלקו של המעביד בפנסיה הוא שיעור של 3.5% מהשכר. המעביד אמור, על פי אותו צו הרחבה, להפריש לקופת הגמל שיעור של 8.33% מהשכר על חשבון פיצויי פיטורים. עיון בתלושי המשכורת של התובעת, מעלה לכאורה שהנתבעת לא קיימה את חובתה כלפי הנתבעת בענין הביטוח הפנסיוני. לדעתנו, לשם קביעת סכום הפשרה, יש להביא בחשבון את העובדה שאילו התובעת היתה מקיימת את חובתה מכח צו ההרחבה, היה מצבה של התובעת טוב יותר, מבחינת הזכויות שהיו נצברות לה, אף אם היה נקבע שהיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

אנו נביא בחשבון הן עובדה זו והן את אשר קבענו לעיל לגבי הערכת סיכויי הנתבעת להוכיח את המסכת הנמשכת של הגניבות, אל מול הערכת סיכוייה להוכיח גניבה אחת. יחד עם זאת, נביא בחשבון שגם אם מדובר במקרה אחד של גניבה, אין זה נכון לצפות מהנתבעת שתמשיך להעסיק את התובעת לאחר תפיסתה במקרה כזה, ולכך יש השלכה על הערכת סיכויי הנתבעת לשכנע שאין מקום לחייב אותה בתמורת הודעה מוקדמת.

6. פדיון חופשה

עיון בתלוש המשכורת שהנתבעת הוציאה לתובעת בעבור חודש אפריל 2005 (כוונתנו לעותק שצורף לסיכומי התובעת ולא לעותק שצורף לסיכומי הנתבעת), מעלה כי בעת סיום העבודה נותרה לזכות התובעת יתרה של 11.83 ימי חופשה. הנתבעת הודתה בפחות מכך, אך זאת, בלי מתן הסבר מלבד העובדה שבחודש דצמבר 2004 היה ניצול של 24 ימי חופשה. לצרכי הפשרה, נראה לנו שנכון להביא בחשבון את יתרת הזכות כפי שהנתבעת עצמה רשמה בתלוש שמסרה לתובעת.

7. פדיון דמי הבראה

אין חולק כי התובעת זכאית לפדיון דמי ההבראה בגין 10 חודשי העבודה האחרונים. המחלוקת נוגעת לחישוב היקף המשרה. בעוד שהנתבעת טוענת כי היקף המשרה אמור להיות מחושב לפי המשרה (המוקטנת) שהיתה בשנת 1995, טוענת הנתבעת כי היקף המשרה אמור להיות מחושב לפי המשרה כפי שהיתה בשנת 2004. לדעתנו, לפחות לצרכי פשרה, נכון לקחת בחשבון את היקף המשרה הממוצע בכל אותם עשרת החודשים שיתרת דמי ההבראה מתייחסת אליהם.

8. השכר הקובע לצרכי פיצויי פיטורים

מאחר שבשנת 2005 הופחת היקף המשרה, הרי שנכון להתחשב בכך כאמור בתקנות בדבר חישוב פיצויי הפיטורים, כלומר לערוך חישוב יחסי של היקף המשרה המוקטנת במשך 3.5 חודשים מתוך למעלה מ-12.5 שנות עבודה.


הפסיקה לפשרה

9. בהתחשב בכל השיקולים האמורים לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת, בפשרה, לשלם לתובעת את האמור להלן:

א. פיצויי פיטורים בסך 25,000 ₪.
ב. פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה בסך 3,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/8/07, אם לא ישולמו לפני כן.

10. נוכח הפשרה - אין צו להוצאות.

11. התובעת פטורה מאגרה דחויה.

12. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.



ניתן היום, י"ז בסיון תשס"ז, 3 ביוני 2007, בהעדר הצדדים.


_______________ _________________ _________________
חיים ארמון
- שופט נציגת ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

ענבל








עב בית דין אזורי לעבודה 2295/05 מלכה בוכריס נ' אולמי חוף התכלת בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/06/2007)