פסקי דין על שדרה ייזום ובניה בע"מ | פסקי דין על בנק המזרחי המאוחד | פסקי דין על דב קדמון | פסקי דין על דב פוגל |

1517/02 א     03/06/2007




א 1517/02 שדרה ייזום ובניה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, דב קדמון, דב פוגל




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א 001517/02


בפני
:
כב' השופטת ברון צפורה


05/06/2007



בעניין:
שדרה ייזום ובניה בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
בלושטיין
, בר-קהן
, צינגלאוב ושות'

תובעת

נ ג ד


1 . בנק המזרחי המאוחד בע"מ

2 . דב קדמון

3 . דב פוגל



ע"י ב"כ עוה"ד
ג. טימיאנקר ואח'

נתבעים

פסק דין

א. מבוא:
השאלה העומדת להכרעה בתיק שבפני
הינה האם נהגו הנתבעים, במשא ומתן שניהלו עם התובעת, בדרך מקובלת ובתום לב, במשמעות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").

ב. הצדדים:
התובעת, שדרה ייזום ובניה בע"מ
(להלן: "התובעת"), הינה חברה המאוגדת כדין בישראל ואשר עיקר עיסוקה הוא יזמות וקבלנות בתחום הבנייה. מר מאיר טנא (להלן: "טנא") הינו מנהלה של התובעת ו"הרוח החיה" מאחורי פעילותה.

הנתבע 1, בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(להלן: "הבנק" או "בנק מזרחי") הינו תאגיד בנקאי, הפועל באמצעות סניפים ברחבי הארץ.

הנתבע 2, דב קדמון
(להלן: "קדמון") היה מנהל מחלקת נכסים, בינוי ואחזקה בבנק, במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה.

הנתבע 3, דב פוגל
(להלן: "פוגל") היה מנהל אגף הלוגיסטיקה בבנק, במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה.

להשלמת התמונה יצוין, כי נציג נוסף מטעמה של התובעת, במהלך המשא ומתן נשוא התביעה, היה עו"ד יצחק דוכן (להלן: "דוכן"), אשר אינו בגדר בעל דין בתובענה דנן.

ג. רקע עובדתי:
במהלך חודש אוקטובר 1999 נודע לתובעת, כי הבנק נמצא בתהליכי איתור שטח מקרקעין בעיר פתח תקווה, לצורך הקמת סניף בנק חדש בעיר, תחת הסניף שהיה קיים באותה עת ברח' שטמפפר.

מידע זה נודע לתובעת בעקבות מערכת היחסים שלה עם מנהל סניף הבנק בפתח-תקווה, מר ציון דנינו, שם נוהל חשבון הבנק שלה.

התובעת החליטה לעניין את הבנק ברכישת נכס בפרויקט מסחרי פרי יוזמתה, בשטח כולל של 2,000 מ"ר, על המקרקעין הידועים כחלקות 122, 123 בגוש 6377 ברח' בר כוכבא 7-5 בפתח תקווה (להלן: "הפרויקט" ו"הקרקע", בהתאמה), שישמש אותו להקמת הסניף החדש.

לצורך כך, יצרה התובעת קשר עם בעלי הקרקע וניהלה עמם משא ומתן עד לכריתת הסכם מכר, ביום 29.12.99, במסגרתו הוסכם, כי לתובעת יהא "חלון" בן 3 חודשים לרכוש את הקרקע וזאת בכפוף להתקשרותה עם הבנק.

בסמוך לכך, יצרה התובעת קשר עם הבנק, אשר הביע התעניינות בפרויקט.

ביום 5.1.00 נערך סיור בקרקע, בנוכחות טנא, דוכן, קדמון, ציון דנינו וז'ק סודאי, ממחלקת הנכסים של הבנק. במהלך הסיור, אישרו נציגי הבנק, כי הקרקע אכן עשויה להתאים לצרכי הבנק.

מיד לאחר הסיור, הגישה התובעת לבנק הצעה מפורטת לביצוע הפרויקט.

החל מחודש ינואר 2000 ועד לחודש אוקטובר אותה שנה, התנהלו מגעים אינטנסיביים בין התובעת והבנק. מגעים אלה כללו בדיקות כלכליות-שמאיות, הכנת תכניות אדריכליות לפי דרישות הבנק, ביצוע תכנון פנים של סניף הבנק והשגת היתר בנייה.

על אף האמור, לא הובא הפרויקט לאישור הנהלת הבנק, כנדרש על מנת להשלים עת העסקה.

בתחילת חודש אוקטובר 2000 הודיע קדמון לתובעת, כי הבנק בוחן אפשרות להקים את הסניף באזור אחר בפתח תקווה, המתקרא "היקב".

התובעת הבהירה לבנק, כי אם יעשה כן, הרי שהוא מתחמק ממחויבותו כלפיה.

הבנק דחה את טענת התובעת ולאחר שבין הצדדים נוהל דין ודברים שלא נשא פרי, הוגשה התובענה שבפני
.

להשלמת התמונה יצוין, כי בסופו של דבר החליט הבנק שלא לרכוש נכס חדש, לא מהתובעת ולא מכל גורם אחר, אלא לשפץ את סניף הבנק הקיים ברי' שטמפפר בפתח תקווה.

בד בבד, ביטלה התובעת את ההסכם לרכישת הקרקע בינה לבין המוכרים.

ד. תמצית טענות הצדדים:
לטענת התובעת, הצדדים הגיעו להסכם מחייב, לפיו הבנק ירכוש שטח מסחרי בפרויקט, לרבות חניות וזאת בתמורה למיליוני ש"ח. לטענת התובעת, התחמקות הבנק ממימוש ההסכם מהווה הפרה של ההסכם, או לחילופין, הפרת התחייבות לעריכת הסכם בכתב שעניינו רכישת מקרקעין.

לחילופין, אף אם לא נכרת הסכם בין התובעת לבנק, הרי שהתנהגות הבנק והתנהלותו נגועה בחוסר תום לב קיצוני ביותר, באשר הבנק נתן לתובעת להאמין, כי הוא מתקשר עמה בהסכם מחייב והכל תוך שהתובעת מוציאה כספים רבים על בסיס המצגים שניתנו.

התובעת עותרת לפיצויי קיום, בהסתמך על הלכת ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו (3) 289 (להלן: "עניין קל בניין"), בה נקבע כי מקום שבו לא נכרת חוזה בשל חוסר תום לבו של אחד הצדדים, זכאי הצד הנפגע לפיצויי קיום, ולא רק לפיצויי הסתמכות.ו

לטענת הנתבעים, לא נחתם ו/או נכרת כל הסכם בין התובעת לבין הבנק ביחס לנכס שהוצע על ידי התובעת לבנק במסגרת הפרויקט. כל התנהלות הדברים בין התובעת לבין הבנק הייתה בגדר משא ומתן, אשר במסגרתו נערכו על ידי הבנק בדיקות מקדמיות לבחינת האפשרות שהנכס יתאים לפתיחת סניף בנק. המשא ומתן לא הבשיל אפילו לכדי העברת הנושא לבחינת היועצים המשפטיים של הבנק ו/או לכדי החלפת טיוטה ראשונית של ההסכם.

לאורך כל המשא ומתן שנוהל עם התובעת הובהר לאחרונה, כי למרות שהבנק בודק את הנכס המוצע, הרי שהגורמים המוסמכים בבנק טרם קיבלו החלטה בעניין רכישת הנכס וטרם אישרו את ההתקשרות. בסופו של דבר המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם מחייב, לא בשל הפרת חובת תום הלב, כי אם מסיבות ענייניות ולגיטימיות.

ה. דיון והכרעה:
האם נכרת חוזה בין הצדדים:
בסיכומיה זנחה התובעת- ובצדק- את טענתה, כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל תוקף משפטי מחייב. אף כי טענה זו נזנחה, אני רואה מקום להעיר הערה קצרה לעניין זה;

סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 קובע, כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

דרישת הכתב הינה דרישה מהותית, שבלעדיה אין התחייבות ואין עסקה (ראה, בין היתר, ע"א 146/72 חברת האחים מנשה וויקטור לוי בע"מ נ' דבורה גולדמן, פ"ד כז (1) 321, 323; ע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג (2) 281, עמ' 292-293).

בענייננו לא נחתם הסכם בכתב ואף לא גובשה טיוטה ראשונית של הסכם. על כן, נכון יהיה לקבוע, כי המשא ומתן בין הצדדים לא השתכלל לכדי עסקה או הסכם מחייב.

חוסר תום לב בניהול משא ומתן:
משנזנחה הטענה בדבר קיומו של הסכם מחייב, נותרה השאלה האם הפר הבנק את חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה, כמתחייב מסעיף 12 לחוק החוזים.

התובעת טוענת, כי חוסר תום לבם של הנתבעים בא לידי ביטוי בכך שיצרו מצג ברור לפיו ההסכם עם התובעת הוא עובדה מוגמרת, בכך שנמנעו מהבאת ההסכם לאישור הנהלת הבנק ובכך שפתחו בניהול משא ומתן עם יזם חדש, לגבי נכס שהוצע בעבר על ידי התובעת.

הנתבעים טוענים כי כל התנהלות הדברים בין התובעת לבין הבנק הייתה בגדר משא ומתן, אשר במסגרתו נערכו על ידי הבנק בדיקות מקדמיות לבחינת האפשרות שהנכס יתאים לפתיחת סניף בנק, הא ותו לא.

בדיקה מדוקדקת של התנהלות הדברים בענייננו מצביעה על ניהולו של משא ומתן ממשי, תוך גיבוש תכנית לפרטי פרטים, הצבת דרישות וכיו"ב וודאי לא על "בדיקת היתכנות" לקיומו של הפרויקט. המדובר במשא ומתן שנמשך כעשרה חודשים ואשר נוהל מלכתחילה באופן בלעדי עם התובעת, לאחר שנפסלו חלופות אחרות שעמדו בפני
הבנק. המשא ומתן הופסק בשלב מתקדם מאד, כאשר למעשה, עמדה בפני
הבנק תכנית מגובשת, שכל שנותר הוא להציגה בפני
הנהלת הבנק ולקבל את אישורה לכך.

על מנת להצדיק את פרישת הבנק מהמשא ומתן, בשלב זה, טענו הנתבעים, לראשונה, בתצהיריהם, כי התעוררו בעיות תכנוניות בקשר עם הנכס שהוצע על ידי התובעת (ראה סעיפים 5 21-18 לתצהירו של קדמון).

טענה זו, שלא בא זכרה בכתב הגנתם של הנתבעים, הינה בגדר הרחבת חזית אסורה.

לא זו אף זו, טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו בפני
;
בכל חוות הדעת השמאיות, בהן נדונו השאלות התכנוניות, לא הוזכר דבר באשר לבעיות תכנוניות בקשר עם הפרויקט המוצע על ידי התובעת (ראה, בהקשר זה, את חקירתו של קדמון, עמ' 228-226 לפרוטוקול).

ככל שעסקינן בבעיות ומכשלות שהתעוררו לאחר המועד בו הודיע הבנק לתובעת, כי בכוונתו לנהל משא ומתן עם יזם אחר, ברי כי אין בהן כדי להצדיק את פרישת הבנק מהמשא ומתן במועד בו פרש מהמשא ומתן בפועל.

מעדויות הנתבעים בפני
עולה, כי הבנק כלל לא התכוון להתחייב לפרויקט המוצע וכי כל שביקש היה לשקול את הפרויקט בלבד (ראה סעיף 4 לתצהירו של רמי תרום, אשר כיהן כמנהל אגף קופות גמל בבנק, במועדים הרלבנטיים לתביעה. כן ראה את חקירתו הנגדית, עמ' 200-199 לפרוטוקול).

ואולם, תחת להבהיר לצד שמנגד את כוונותיו, בחר הבנק לנהל עם התובעת משא ומתן של ממש, תוך שהוא יוצר מצג כלפי התובעת, שלפיו הוא מעוניין להוציא את הפרויקט אל הפועל;

כך, כבר ביום 18.1.00 כותב קדמון מזכר בכתב ידו, כדלהלן:
"דב פוגל
שוחח עם ציון דנינו ועל דעתו של ציון ועל דעת מנהל המרחב מוטי מולדובן שיש להתמקד בבנין שמציע דוכן, ולא בזה של עו"ד יצחק פרידמן (ההדגשות שלי-צ.ב.)."

(ראה נספח ב' לתצהיר קדמון. כן ראה את חקירתו הנגדית של קדמון, בעמ' 213 לפרוטוקול).

נכון לאותה עת, גם חנוך רוזנבלום, מנהל החטיבה לבנקאות כללית וחבר וועדת הנכסים בבנק, תומך בביצוע הפרויקט וברכישת הנכס מהתובעת. עמדה ברורה זו הביע רוזנבלום באזני דוכן (ראה את חקירתו הנגדית של רוזנבלום, בעמ' 159 לפרוטוקול).

גם פוגל אישר בחקירתו הנגדית, כי הבנק הודיע לטנא על החלטתו להתמקד בפרויקט שיזמה התובעת (ראה עמ' 240-239 לפרוטוקול).

כאן המקום להבהיר, כי קדמון, פוגל, מולדובן, רוזנבלום ודנינו מכהנים, אותה שעה, בדרג הניהולי הבכיר של הבנק, שתחום אחריותו כולל פתיחת סניפי בנק חדשים. מכאן, שעמדתם החיובית ביחס לפרויקט, הינה שלב משמעותי בדרך לאישור הפרויקט אצל הנהלת הבנק.

בחודש אפריל אותה שנה, פועלת התובעת להשגת מימון וליווי בנקאי לפרויקט. מהלך זה נעשה למול בנק המזרחי, בעצמו. לצורך קבלת הליווי הבנקאי מתבקשת התובעת להמציא לבנק חוות דעת שמאית ולצורך כך היא מופנית אל השמאי אשר הרמן.

בחוות דעתו מיום 17.4.00, כותב השמאי הרמן, בפרק העוסק בשיעור ההון העצמי, כדלהלן:
"שיעור ההון העצמי המוצע: 20% מההשקעה- בהתחשב בעובדה שיש מכירה מוקדמת של השטח המסחרי בקומת הקרקע לבנק המזרחי המאוחד בע"מ
(ההדגשות שלי- צ.ב.)".

אף כי הנתבעים מבקשים שלא לייחס לדברים אלה חשיבות, סבורני כי אמירה מפורשת זו, הבאה מפיו של השמאי הרמן, העובד עם הבנק כדבר שבשגרה, לא יכולה הייתה להיאמר זולת אם השמאי הרמן קיבל את הרושם המפורש, כי אכן קיימת הסכמה הדדית להוציא את הפרויקט אל הפועל.

ציון דנינו, מנהל סניף הבנק בפתח תקווה, נחקר בעניין זה, כדלהלן:
"ש: השמאות של מר הרמן לידיעתך או לא לידיעתך, הייתה בידי הליווי הבנקאי?
ת: אני מניח שהוא מסר להם את זה ישירות.
ש: יפה. אם בשמאות של מר הרמן כתוב שהבנק התחייב לרכוש מראש יחידות בפרויקט הזה, לידיעתך הליווי הבנקאי בודק את המידע הזה?
ת: אני מניח שהוא היה בודק את זה."

(ראה בעמ' 195 לפרוטוקול).

ביום 13.4.00 נפגשו קדמון ודוכן, כפי שמתאר קדמון במזכר סיכום הפגישה, כדלהלן:
"נפגשתי עם דוכן וסיכמו כדלקמן-
מחיר לקומת קרקע- 3,300 $ לשטח נטו (מוערך 300 מ' נטו)
מחיר לקומה א' - 2,000 $ למ' לשטח נטו (מוערך- 250 מ' נטו)
חניה - 7,500 $ ליחידה תת קרקעית".
(ראה נספח ד' לתצהיר קדמון).
ממזכר זה עולה, לכאורה, כי כבר בשלב מוקדם יחסית, סיכמו הצדדים ביניהם את מחיר העסקה הצפוי (להסתייגותו של קדמון ממשמעות המונח "סיכמנו" בהקשרם של הדברים, ראה בעמ' 215 לפרוטוקול).

ביום 3.5.00 מתקיימת ישיבה של וועדת הנכסים של הבנק, בהשתתפות חברי הועדה: קדמון, פוגל, דנינו, רוזנבלום ותרום. בסיומה של הישיבה הוחלט כדלהלן:
"סוכם להזמין שמאויות לבחינת הנכס המוצע, ולאחר מכן להעלות הנושא לאישור הנהלת הבנק (ההדגשות שלי-צ.ב)".

(ראה נספח ו' לתצהיר קדמון).

הנה כי כן, נכון למועד זה מצויה החלטה עקרונית של וועדת הנכסים של הבנק, להמליץ על ביצוע הפרויקט, זאת בכפוף לתוצאות הבדיקות השמאיות. אין בהחלטת הוועדה כל תנאי מוקדם לקבלת הפרויקט, זולת הבדיקה השמאית.

כאן המקום להבהיר, כי חברי הוועדה שימשו כולם כדירקטורים בחברת נציבים, אשר אמורה הייתה לרכוש את הנכס עבור הבנק ומכאן חשיבות החלטתם כאמור.

ביום 7.5.00 פונה ז'ק סודאי, ממחלקת הנכסים של הבנק, אל השמאי שמואל פן, כדלהלן:
"אבקשכם שמאות עלות רכישת נכס, שישמש סניף לבנק מזרחי, בפרויקט שמוקם ברחוב בר-כוכבא מס' 5 בפתח תקוה.. "

באותה פניה, מתבקש השמאי להמציא את חוות דעתו עד ליום 14.5.00 (הפניה צורפה כנספח ז' 1 לתצהיר קדמון).

פניה זהה בנוסחה נעשית במקביל אל השמאי יוסף זרניצקי (הפניה צורפה כנספח ז' 2 לתצהיר קדמון).

קדמון אישר בחקירתו, כי ככל הנראה עדכן את טנא באשר להזמנת חוות דעת שמאיות כאמור.
קדמון אף אישר, כי הופעל לחץ על השמאים על מנת שיפעלו להוצאת חוות הדעת במהירות האפשרית, זאת על מנת לקדם את התהליך (ראה עמ' 219-218 לפרוטוקול).

ביום 14.5.00 מעביר השמאי פן את חוות דעתו השמאית לידי קדמון (חוות הדעת צורפה כנספח ח' 1 לתצהיר קדמון).

ביום 30.5.00 נמסרת לידי הבנק שמאות נוספת, מאת השמאי זרניצקי, בה נאמר, כדלהלן:
"נשוא השומה- שטח מסחרי בקומת קרקע ובקומה א' המיועדים לשמש כסניף בנק המזרחי.. בפרויקט מסחר ומשרדים אשר נמצא כיום בשלבי תכנון..(ההדגשות שלי-צ.ב)".

(חוות הדעת צורפה כנספח ח' 2 לתצהיר קדמון).

לא ניתן להתעלם מאמירה מפורשת זו, הנמצאת בחוות דעת שמאית שהוזמנה מטעם הבנק, כאשר מטבע הדברים המידע העובדתי העומד בבסיסה נמסר לשמאי על ידי הבנק.

מעדות קדמון עולה, כי השמאויות שנמסרו לידי הבנק, התאימו, ככלל, למחיר שהוסכם בין הצדדים (ראה בעמ' 212 לפרוטוקול).

הנה כי כן, נכון לסוף חודש מאי מצויות בידי הבנק חוות דעת שמאיות ובכך מתמצה, למעשה, הבדיקה הכלכלית-שמאית מטעם הבנק.

להשלמת התמונה יצוין, כי על פי נהלי הבנק, בעסקת רכישת נכס ששוויו מעל 500,000$, כמו במקרה הנדון, נדרש הבנק לקבל שתי חוות דעת שמאיות, כפי שאכן נעשה בענייננו (ראה סעיפים 4 ו- 12 לתצהיר קדמון. כן ראה חקירתו הנגדית, עמ' 211 לפרוטוקול).

בסוף חודש מאי, לאחר קבלת השמאויות, דנים הצדדים ב"פרטים הקטנים" של הפרויקט. כך למשל, דנים הצדדים באפשרות להקים את הסניף בחלל ללא עמודים (ראה נספח ט' לתצהיר קדמון. כן ראה את חקירתו הנגדית, בעמ' 221 לפרוטוקול).

מהשתלשלות העניינים המפורטת לעיל, ניתן להבין מדוע הניחה התובעת, כי הבנק מתכוון להוציא את הפרויקט מן הכוח אל הפועל. בנסיבות אלה, אין להתפלא על כך, שהחל ממועד זה, נוקטת התובעת בפעולות ממשיות לקראת ביצוע ההסכם;

ראשית, התובעת פועלת להארכת ההסכם עם בעלי הקרקע, תוך שהיא נושאת בתשלום דמי שכירות ראויים.

גרסת הבנק, לפיה כלל לא היה מודע למערכת היחסים של התובעת עם בעלי הקרקע, נראית קלושה ביותר בעיני. לא סביר, כי נציגיו השונים של הבנק, אשר היו מעורבים בתכנון הפרויקט לפרטי פרטיו, לא הביעו התעניינות במצב הזכויות של התובעת בקרקע.

זאת ועוד, גרסה זו גם אינה מתיישבת עם הבדיקות השמאיות שערך הבנק, באשר ברי כי בלב לבה של כל בדיקה שמאית שכזו מצויה בדיקה ראשונית באשר למצב הזכויות בקרקע, כפי שאכן עולה מחוות הדעת השמאיות.

במקביל להליך מול בעלי הקרקע, פעלה התובעת למול הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, לצורך קבלת היתר בנייה. הליכים אלה נעשו בעידוד הבנק, תוך שהבנק מאיץ בתובעת לסיימם במהירות האפשרית, זאת משום שהבנק רצה בהשלמת הפרויקט במסגרת התהליך הארגוני של הבנק "קדמה 2000" (ראה עדות פוגל, עמ' 256-255, 266 לפרוטוקול).

מובן, שהעובדה שהבנק האיץ בתובעת לקבלת היתר בניה, אף היא, כשלעצמה, מעידה על כוונתם של הצדדים להוציא את הפרויקט מן הכוח אל הפועל.

פעולת הכנה נוספת בה נקטה התובעת, בתיאום מלא עם הבנק, הייתה במישור התכנוני-עיצובי;

כך, כבר ביום 29.5.00 העבירה התובעת לידי הבנק תכניות אדריכליות מפורטות של הפרויקט (נספח ט' לתצהיר קדמון). תכניות אלה, שנערכו על ידי התובעת והוגשו לבנק, נעשו באמצעות משרד אדריכלים ששכרה התובעת לצורך כך.

בהמשך, מבצעת התובעת שינויים בתכנית, לפי דרישת הבנק.

בהתאם לדרישת הבנק, עיצוב החלל הפנימי של הסניף המיועד נעשה בתיאום מלא בין משרד האדריכלים ששכרה התובעת לבין האדריכלית ליאת פרייס, מטעם הבנק.

בסיכום הפגישה מיום 27.7.00 כותבת האדריכלית פרייס, בין היתר, כדלהלן:
"משרד לביא גולני העביר בסוף חודש יוני 2000 תוכניות ראשוניות של המבנה לאדריכלית הבנק. על בסיס חומר זה, משרד בר- פרייז הכין שתי חלופות של העמדת הריהוט.
תכנון סניף במפלס אחד בלבד- שטח הסניף כ- 550 מ"ר.
תכנון הסניף בשני מפלסים- שטח הסניף כ 630 מ"ר.
חלופות אלה הוצגו בפני
הנהלת הבנק אשר העדיף את החלופה של סניף במפלס אחד. (ההדגשות שלי-צ.ב)"

(ראה נספח ט"ו לתצהיר טנא).

בחודש אוגוסט העבירה האדריכלית פרייס תכנית עיצוב לסניף הבנק המיועד. תכנית העיצוב ירדה לפרטי פרטים, עד לרמת מיקום השולחנות והכיסאות בסניף (ראה נספח ט"ז לתצהיר טנא).

ברי כי הבנק לא היה טורח לגבש תכנית עיצוב פנימית של הסניף, זולת אם התכוון לקבל את הפרויקט (ראה, בהקשר זה, גם את עדותו של תרום, עמ' 202-201 לפרוטוקול).

העובדה שהאדריכלית פרייס כלל לא הובאה לעדות, מחזקת את מסקנתי כאמור, שהרי כלל ידוע הוא כי מהימנעות בעל-דין מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאם הייתה מובאת הראיה, הרי שהייתה פועלת לחובת אותו בעל-דין (ראה יעקב קדמי בספרו, על הראיות (חלק שלישי, 2003) בעמ' 1649).

במהלך חקירתו הנגדית נשאל קדמון מיהו אותו גורם בבנק שנתן "אור ירוק" לפעילותה של האדריכלית פרייס, כדלהלן:
"ש: ליאת פרייס עליה דיברנו, מי לקח את ההחלטה להעסיק אותה?
ת: לא זוכר רגע נקודתית במקרה הזה, אבל באותה תקופה עד כמה שזכור לי היא הייתה אדריכלית הבנק,
ש: אבל מישהו צריך להפעיל אותה, זה יכול להיות פוגל, זה יכול להיות אתה, מי עוד היה מעורב בזה?
ת: ההפעלה השוטפת בד"כ של האדריכלית ליאת פרייס זה מנהל מדור בינוי שכפוף אלינו, לפוגל ואלי, קוראים לו בוריס.
ש: הוא לא ידע או שהוא כן ידע, על עצם ההתנהלות הזאת, מישהו היה צריך להגיד לו תשמע אנחנו רוקחים סניף בבר כוכבא אני צריך להפעיל את גב' ליאת פרייס, מי עשה את הפעולה הזאת?
ת: תראה, ליאת פרייס הייתה מאורה בנושא של התכנונים של הבנק, אני מנחש אני לא זוכר מה היה בדיוק הסיפור אז, אני מנחש,
ש: אז עזוב.
ת. אז לא זוכר.
ש: אם אתה לא זוכר אין טעם.
ת: לא, לא זוכר

(ראה בעמ' 222 לפרוטוקול).

לנכונות התובעת לנקוט בכל אותן פעולות הכנה להוצאת הפרויקט אל הפועל, הכרוכות במאמץ רב ובהוצאות כספיות ניכרות, יש קשר ישיר והדוק למצג שהציג הבנק בפני
התובעת.

יש לזכור, כי מלכתחילה נוהל משא ומתן בלעדי עם התובעת, עובדה, שכשלעצמה, מחזקת אף היא, את הסתמכות התובעת, באשר היה ברור לצדדים, כי התובעת היא זו שתבצע את הפרויקט להקמת סניף הבנק.

אכן, התובעת היא שפנתה לבנק בהצעה לפרויקט, אך אין כל ספק שהתובעת לא הייתה נוקטת בכל אותן פעולות ומשקיעה תקופה ארוכה כל כך במשא ומתן, לולא הבנק היה גורם לה להבין, כי בכוונתו לקדם את הפרויקט.

אילו נהג הבנק בתום לב בהתנהלותו אל מול התובעת, הרי שלא היה נכנס כלל למשא ומתן, או שלפחות היה מודיע לתובעת, מראש, כי המשא ומתן שמתנהל איננו מהווה "הצהרת כוונות" בנוגע לנכונותו להוציא את הפרויקט אל הפועל, אלא רצון לשקול את הפרויקט בלבד. במצב שכזה, ברור ומובן לכל אדם סביר כי התובעת הייתה מכלכלת צעדיה באופן שונה. יתכן שהייתה מוותרת כליל על ניהול משא ומתן ויתכן שהייתה מנהלת משא ומתן תוך השקעה מינימאלית של זמן ומשאבים.

כך או כך, ברי כי הבנק לא התנהל בתום לב אל מול התובעת.

מעמדם של קדמון ופוגל בתביעה:
התובעת צירפה את קדמון ופוגל כנתבעים באופן אישי, בטענה כי הנ"ל, אשר ניהלו את המשא ומתן מטעם הבנק, נושאים באחריות אישית לנזקיהם.

הנתבעים לא הכחישו כי קדמון ופוגל הם אשר עמדו בקשר רציף עם התובעת, אולם טענו כי הנ"ל פעלו ברשות ובסמכות כנציגי הבנק ומשום כך אינם נושאים באחריות אישית.

שאלת חבותו האישית של נושא תפקיד בתאגיד נידונה, לא אחת, בפסיקת בית המשפט העליון. בית המשפט שב וחזר על העיקרון, לפיו מי שמבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה (ראה, לעניין זה, ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673;נ ע"א 10385/02 דן מכנס ואח' נ' ריג'נט השקעות בע"מ ואח', פד נח (2) 53)

בענייננו, המצג שהוצג בפני
התובעת הינו פועל יוצא של התנהגותם המצרפית של אורגנים בבנק ונושאי תפקיד שונים, ולא פועל יוצא של התנהגותם של קדמון ופוגל כשלעצמם.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה האישית כנגד קדמון ופוגל.

הנזק והפיצוי בגינו:
כללי:
הפרת החובה לנהוג במשא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב גוררת חובה לשלם לצד הנפגע פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה (סעיף 12 (ב) לחוק החוזים).

עד לפסק הדין בעניין "קל בניין", נתפרש סעיף 12 לחוק החוזים כמזכה את הצד הנפגע בפיצויי הסתמכות בלבד. בפסק הדין הנ"ל נקבע כי אף שזהו הכלל, הרי שסעיף 12 לחוק החוזים אינו מגביל את חובת המפר לתשלום פיצויי הסתמכות בלבד וכי ישנם מקרים חריגים בהם יזכה הנפגע לפיצויים גם בגין הנזק שנגרם לו עקב כך שההסכם שעמד לכרות לא נכרת ולא הוגשם.
סבורני כי המקרה שבפני
איננו אחד מאותם מקרים חריגים, בהם יש תחולה להלכה שנקבעה בעניין קל בניין;

ודוק, בעניין "קל בניין" השתתפה התובעת במכרז שערכה הנתבעת והליך של מכרז מקים ציפייה סבירה אצל המציעים כי ההצעה שתיבחר תהיה הצעתו של אחד המשתתפים במכרז. בענייננו, לעומת זאת, הייתה זו התובעת שיזמה את הפנייה אל הבנק ולא היה לה כל אינטרס ציפייה מוגן עובר לתחילת המשא ומתן. בהקשר זה, מן הראוי להזכיר, כי מלכתחילה התקשרה התובעת בהסכם מכר מותנה לרכישת הקרקע.

זאת ועוד, בעניין "קל בניין" יצא פרויקט הבנייה אל הפועל באמצעות חברה אחרת, שלא השתתפה כלל במכרז ואילו בענייננו בוטל הפרויקט שתוכנן.

מכאן שהמקרה שבפני
י איננו בא בגדרי החריג שנקבע בעניין "קל בניין" והתובעים זכאים אך לפיצויי הסתמכות או "פיצויים שליליים".

פיצוי בגין ההוצאות שהוציאה התובעת לשם קידום הפרויקט:
מתצהירו של טנא עולה, כי ההוצאות הישירות שהוציאה התובעת במהלך המשא ומתן מסתכמות בסך של 185,571 ₪ (ראה סעיף 121.1 לתצהירו של טנא).

עם זאת, עיון ברשימת ההוצאות מעלה, כי בגדרן באו גם הוצאות שהוצאו לאחר חודש אוקטובר 2000, עת היה ברור לתובעת כי הבנק פנה לנהל משא ומתן עם יזם אחר. בנסיבות אלה, התובעת לא זכאית להשבתן של אותן הוצאות שהוצאו לאחר חודש אוקטובר, אלא אך ורק להוצאות שהוציאה בתקופה שניהלה משא ומתן עם הבנק (המדובר בהוצאות מס' 19-17, 25-20 שבטבלת ההוצאות, נספח כ"ה לתצהיר טנא).

בנוסף, מקצת ההוצאות שנתבעו לא גובו בקבלות כנדרש (המדובר בהוצאות מס' 2 ו- 11 שבטבלת ההוצאות, נספח כ"ה לתצהיר טנא).

ההוצאות שהתובעת זכאית להשבתן, המסתכמות בסך של 114,429 ₪, כוללות את עלות שכרו של השמאי הרמן, דמי שכירות ששילמה התובעת לבעלי הקרקע מחודש מאי 2000 ועד לחודש אוקטובר, עלות שכרו של משרד האדריכלים ועלויות שונות שהוציאה התובעת במסגרת מאמציה לקבלת היתר בנייה.

הוצאות אלה שהוציאה התובעת גובו בהעתקי חשבוניות ושיקים כנדרש ועל כן אני פוסקת כי על הנתבעים להשיב אותן לתובעת במלואן.

פיצוי בגין שעות העבודה שהושקעו בפרויקט:
התובעת טוענת, כי מנהליה השקיעו 1,086 שעות בקידום הפרויקט, בעלות של 100 דולר ארה"ב לשעה וכי בנוסף הושקעו 596 שעות משרדיות, בעלות של 90 דולר לשעה.

כפי שפורט לעיל בהרחבה, התובעת נקטה בפעולת הכנה ממשית בקידום הפרויקט, כל זאת בעידודם של הנתבעים; התובעת פעלה להוצאת היתר בנייה והיא אף השקיעה מאמצים במישור התכנוני-עיצובי, בתיאום מלא עם הבנק. ברי כי פעולות אלה כרוכות בעבודה קשה ומאומצת של מספר רב של אנשים, לרבות קיום פגישות עם גורמים שונים, יועצי תכנון, אדריכלים, מהנדסים ומודדים, שיחות טלפון, מכתבים, משא ומתן עם רשויות התכנון והבנייה וכיו"ב.

עם זאת, סבורני כי הסכומים הנתבעים על ידי התובעת הינם מופרזים וכי לא הובאו כל ראיות לאישור הסכומים הנתבעים;

כך, לא הובאו כל ראיות לעניין המנהלים והפקידים האחרים שהועסקו, זולת טנא ועובד נוסף. לא הובא כל תצהיר מטעם אותם "מנהלים ופקידים אחרים" באשר לשעות העבודה שהשקיעו בפרויקט ולמעשה העדות היחידה באשר להיקף שעות העבודה שהושקעו בפרויקט היא עדותו של טנא.

בשים לב לאמור, סבורני כי פיצוי בסך של 320,000 ₪, המשקף 600 שעות עבודה בעלות של 100 דולר ארה"ב לשעה, יהא הולם, בנסיבות העניין.

ו. סיכומם של דברים:
הבנק כלל לא התכוון להתחייב לפרויקט המוצע וכל שביקש היה לשקול את הפרויקט בלבד. אולם, תחת להבהיר לצד שמנגד את כוונותיו, בחר הוא לנהל עם התובעת משא ומתן של ממש, תוך שהוא יוצר מצג כלפי התובעת, שלפיו הוא מעוניין להוציא את הפרויקט אל הפועל. על יסוד המצג האמור, החלה התובעת בביצוע פעולות ממשיות, הכרוכות בהוצאה כספית ניכרת, להוצאת הפרויקט אל הפועל.

בגין הפרת החובה לנהוג במשא ומתן בדרך מקובלת ובתום לב מצאתי כי על הבנק לשלם לתובעת פיצויים, כדלהלן: בגין ההוצאות שהוציאו בקשר עם הפרויקט, סך של 114,429 ₪; בגין שעות העבודה שהושקעו בפרויקט, סך של 320,000 ₪ ובסה"כ פיצויים בסכום כולל של 434,429 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הבנק לתובעת את הוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בענייננו, לא קיימת הצדקה להטיל על קדמון ופוגל חבות אישית לנזקי התובעת ועל כן אני דוחה את התביעה נגדם, ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ז (3 ביוני 2007) בלשכתי בהעדר ב"כ הצדדים


ברון צפורה
, שופטת


לפרסום והפצה מיום 6.6.07.








א בית משפט מחוזי 1517/02 שדרה ייזום ובניה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, דב קדמון, דב פוגל (פורסם ב-ֽ 03/06/2007)