פסקי דין על מנסור בן מוחמד הייב

1214/01 פ     03/02/2003




פ 1214/01 מדינת ישראל נ' מנסור בן מוחמד הייב




בעניין:

42



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
פ
001214/01


בפני
:
כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:
03/02/2003




בעניין:
מדינת ישראל




המאשימה



- נ ג ד -


מנסור בן מוחמד הייב





הנאשם

נוכחים:
מטעם המאשימה עו"ד דלית שרון

מטעם הנאשם בעצמו ועו"ד נביל עספור

גזר דין

1.
א)
לאחר שהוחל בשמיעת ראיות והעידו ארבעה עדי תביעה, הגיעו הצדדים בכתב האישום הראשון לידי הסדר, על פיו תוקן כתב האישום, הנאשם חזר בו מהכפירה והודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.
ב)
הנאשם הורשע בכתב האישום הראשון על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 + 335 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 43 לפק' התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 (להלן: "פק' התעבורה"), נהיגה ללא רשיון נהיגה בר תוקף – עבירה לפי סעיף 10 לפק' התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בר תוקף – עבירה לפי סעיף 2 לפק' ביטוח רכב מנועי התש"ל – 1970.
ג)
לעניין העונש, הוסכם שהצדדים יטענו באופן פתוח.
ד)
בשל גילו של הנאשם בזמן ביצוע העבירות, נשלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן.
2.
א)
בין לבין הוגש נגד הנאשם כתב אישום נוסף בבית משפט השלום בנצרת שמספרו ת.פ. 3298/02.
ב)
בישיבה ביום 16/12/02 הודה הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, לאור זאת ביקש לצרפו לכתב האישום הראשון (להלן: "כתב האישום המצורף").
ג)
בעקבות הודאתו של הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המצורף, הרשעתי אותו בעבירות אלה וצירפתי אותו לכתב האישום הראשון.

3.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המצורף בעבירות הבאות:

א)
באישום הראשון:
1:
הפרת הוראה חוקית (48 מקרים) – עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.
2:
נהיגה ללא רשיון נהיגה בר תוקף (46 מקרים) – עבירה לפי סעיף 10 (א) לפק' התעבורה.
3:
נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף (46 מקרים) – עבירה לפי סעיף 2 לפק' ביטוח רכב מנועי התש"ל – 1970.


ב)
באישום השני:
1:
נסיון תקיפה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 381 (א) (ד) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 25 לאותו חוק.
2:
היזק בזדון – עבירה לפי סעיף 413 ח' לחוק העונשין.
3:
הפרת הוראה חוקית – עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

4.
א)
בכתב האישום הראשון המתוקן שהודה בו הנאשם נטען, כי בתאריך 06/10/01, שהה כמאל הייב (יליד 1983) (להלן: "המתלונן") ביחד עם חברו ליד מועדון סנוקר בכפר טובא – זנגריה (להלן: "הכפר"). הנאשם שחשד על
פי שמועה בכפר כי המתלונן ביצע באחותו בת 12 שנים מעשים מגונים, הגיע למקום כשהוא נוהג ללא רשיון נהיגה, בטנדר מסוג "איסוזו" (להלן: "הטנדר"). הנאשם פנה למתלונן וביקש ממנו בדרך ידידותית להיכנס לטנדר ויסע עמו באמתלה שהוא צריך אותו במשהו ויחזיר אותו תוך חמש דקות. המתלונן נכנס לטנדר, ובמהלך הנסיעה חקר אותו הנאשם לטיב קשריו עם אחותו ולמעשיו כלפיה. הנאשם נסע מחוץ לכפר ובהגיעם לשביל עפר שומם, עצר הנאשם את הטנדר וירד ממנו. המתלונן שהתחיל לחשוד כי הנאשם מתכוון לתקוף אותו, יצא מהטנדר והחל לצעוד לעבר הכביש. הנאשם נכנס לטנדר, רדף בנהיגה אחרי המתלונן, עקף אותו ועצר את הטנדר מספר מטרים לפני המתלונן שהחליק ומעד תוך כדי נסיונו להימלט מן הנאשם. באותה עת נסע הנאשם אחורנית במהירות לכיוון המתלונן ופגע בפני
ו במגן האחורי של הטנדר, כתוצאה מכך נפל המתלונן, אז ניגש הנאשם אליו, משך אותו בכוח בגופייתו וקרע אותה מעל גופו, בהמשך גרר הנאשם את המתלונן על שביל העפר והיכהו בראשו מספר פעמים באמצעות אבנים שהיו בקרבת מקום, כמו כן תפס את המתלונן בשערותיו והטיח את ראשו שוב ושוב בפנס האחורי של הטנדר. לאחר שנפל המתלונן על פניו כשהוא מטושטש, חבול וזב דם, הורה הנאשם למתלונן להיכנס לטנדר והחזירו לביתו בכפר. בהגיעם סמוך לבית הורי המתלונן, צעק הנאשם לעבר אביו של המתלונן "הרגתי את הבן שלך וזרקתי אותו על הכביש".
כתוצאה מן התקיפה, נגרמו למתלונן חבלות מדממות בראשו ובפני
ו שהצריכו תפירה ואשפוז של שלושה ימים, וכן נפיחות במצחו, שפתיו ואפו וחבלות ומכאובים בחלקי גופו השונים.
ב)
באישום הראשון שבכתב האישום המצורף שגם בו הודה הנאשם, נטען כי בעקבות האירוע המתואר לעיל, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר עד תום ההליכים. בתאריך 31/10/01 החליט בית המשפט לשחרר את הנאשם ממעצרו בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בביתו של מרעי הייב בכפר ואדי – חמאם (להלן: "הבית") וזאת עד תום ההליכים (להלן: "ההחלטה").
במועדים שונים בין התאריכים 01/04/02 עד 17/07/02 – בעת שהיה על הנאשם להיות בבית - הפר הנאשם את תנאי מעצר הבית על פי ההחלטה ב- 46 הזדמנויות שונות וזאת על ידי ביצוע עבודות עפר ופיתוח באתרים צבאיים באזור צפון הארץ, בואדי קונין, בחרמון, ברמות נפתלי, בכפר רג'ר, בסמוך לישוב בטחה וגם בסמוך לישוב משגב-עם. בחלק מההזדמנויות ישן הנאשם באותם מקומות בשעות הלילה.
נטען גם, כי בכל המקרים דנן עבד הנאשם על טרקטור – שופל מסוג פיאט שהיה בבעלות אביו, וזאת כאשר לא היה ברשות הנאשם רשיון נהיגה בר תוקף ופוליסת ביטוח המכסה את נהיגתו.
בנוסף, בתאריך 11/06/02 בסמוך לשעות הצהריים, נסע הנאשם ביחד עם אביו ודודו לכפר טובא, כשהוא פוסח על כפר ואדי חמאם, בו היה צריך לשהות באותה עת. בתאריך 16/07/02 לא שהה הנאשם בבית בכפר ואדי חמאם.
ג)
באישום השני שבכתב האישום המצורף, נטען כי בתאריך 18/07/02 הגיע הנאשם בשעות הבוקר למוצב צבאי באזור הצפון ועבד על הטרקטור, לאחר מכן הגיע לבית הוריו בכפר טובא ושהה שם על אף שהיה עליו לשהות בכפר ואדי חמאם. בשני המעשים הנ"ל, הפר הנאשם את תנאי מעצר הבית.
באותו יום בסמוך לשעה 14:00, נודע לאביו של המתלונן בכתב האישום הראשון ששמו אסמאעיל הייב (להלן: "המתלונן"), כי קיים חשד שהנאשם שוהה בכפר טובא, בעקבות זאת, יצא המתלונן ברכבו מסוג סובארו (להלן: "הסובארו") כשהוא מלווה בבנו כמיל לצומת ראש פינה – טובא, והמתין שם במטרה לבדוק אם הנאשם יוצא מהכפר. הנאשם ודודו פדיל הייב (להלן: "פדיל") הגיעו ברכב מזדה (להלן: "המזדה") ובה נהג פדיל, כשהם נוסעים בכיוון צומת עמיעד. משראה המתלונן את הנאשם ופדיל, החל לנהוג בעקבותיהם, משהבחינו הנאשם ופדיל במתלונן העוקב אחריהם, הזעיקו את אביו של הנאשם לעזרתם. משהגיעו המזדה והסובארו סמוך לתחנת דלק ליד כחל, סובב פדיל את המזדה בכוונה לחזור אחורה. באותה עת, הגיע אביו של הנאשם למקום ברכב איסוזו (להלן: "האיסוזו") כשאיתו ברכב יושב אדם נוסף. בשלב זה חשד המתלונן כי בכוונת פדיל לחסום את דרכו, אי לכך סובב את הסובארו בכוונה להימלט מהמקום ובהגיעו סמוך למזדה ניסה פדיל, באופן פתאומי לחסום את דרכו של המתלונן ופגע עם המזדה בסובארו, כשהוא מועך את דלת הסובארו ופוגע בגלגל שלה.
המתלונן נמלט מהמקום בסובארו בדרכו לתחנת משטרת ראש פינה, בעוד הנאשם ופדיל דולקים בעקבותיו במזדה. בסמוך למושב אליפלט, נסעה המזדה במקביל לסובארו, הנאשם התרומם ממקומו כשהוא אוחז באלה מעץ, יצא עם פלג גופו העליון דרך חלון המזדה וניסה להכות את המתלונן באמצעות האלה, אולם בשל האטת המזדה, החטיא הנאשם את מטרתו ובמקום זאת פגעה האלה במכסה תא המטען של הסובארו. כתוצאה ממעשהו זה של הנאשם, נגרמו למכסה מעיכה באורך של כ- 20 ס"מ.

5.
בעניינו של הנאשם, נתקבלו שני תסקירי מבחן, הראשון בעקבות הודאתו של הנאשם בעבירות שבכתב האישום הראשון, והתסקיר המשלים בעקבות הודאתו בעבירות שבכתב האישום המצורף.

מהתסקיר הראשון עולה התמונה הבאה:
א)
הנאשם בן 20 שנה, רווק שגר בבית הוריו עם עוד שלושה אחים. בעל השכלה של 11 שנות לימוד. בשל הישגיות נמוכה נשר מלימודיו והתחיל לעבוד עם אביו בעבודות עפר ופיתוח, בשלושת השנים האחרונות ניהל את העסק המשפחתי אשר נקלע לחובות כבדים.
ב)
בהתייחסותו לעבירות נשוא כתב האישום הראשון, לא קיבל הנאשם אחריות לביצוען וטען כי כתב האישום אינו מתאר את אשר התרחש באמת, לא הודה בנהיגת הרכב והשימוש בו בביצוע העבירות, לדבריו נפגש באופן מקרי עם המתלונן והתנהל ביניהם וויכוח שבמהלכו תקף האחד את השני, הוא תיאר את עצמו כקורבן האמיתי של האירוע האלים, וכי הוא נאלץ לשלם מחיר אישי ומשפחתי כבד בשל כך.
ג)
בשל התכחשותו הטוטאלית של הנאשם לביצוע העבירות שבכתב האישום הראשון ולבעייתיות במערך תפקודו, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית.


בתסקיר המשלים נאמר:

א)
חזר הנאשם על עמדתו באשר לעבירות אשר בכתב האישום הראשון.
ב)
בהתייחסותו לעבירות בהן הורשע באישום הראשון שבכתב האישום המצורף, לקח הנאשם אחריות מלאה לביצוען וטען, כי הפר את תנאי מעצר הבית בשל המצוקה הכלכלית הקשה בה שרויה משפחתו, ורצונו לעבוד ולסייע בפרנסת בני משפחתו.
ג)
בהתייחסותו לעבירות נשוא האישום השני שבכתב האישום המצורף, טען הנאשם שהמתלונן השני הוא אשר יזם את האירוע על מנת להביא להסגרתו למשטרה באשמה של הפרת תנאי מעצר בית.
ד)
התרשמות קצין המבחן הייתה כי הנאשם מחוסר יכולת לקחת אחריות מלאה לביצוע העבירות השונות המיוחסות לו, תוך שימוש במנגנוני הגנה של מינימליזציה כדרך להפחתת חלקו בביצוען.
ה)
בשל התנהגות הנאשם כאמור, נמנע קצין המבחן גם הפעם ממתן המלצה טיפולית.

6.
עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד, כי בתאריך 17/02/00, הנאשם היה מעורב בעבירה של תקיפה כדי לגנוב, ובגינה הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום לנוער בצפת, והוטל עליו ערבות בסך 2,000 ₪ ללא הרשעה.

7.
בטיעוניה לעונש, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל משמעותי, מספר מאסרים על תנאי שיתייחסו לכל העבירות המיוחסות לנאשם בכתבי האישום, קנס כספי, פיצוי למתלונן וכן פסילה ממושכת וגם פסילה על תנאי, וזאת בהתחשב בחומרת העבירות שהורשע בהן הנאשם. היא הפנתה להתנהגותו של הנאשם למשך כל הזמן שמעידה על דפוסי התנהגות אלימים ועל זלזול בהחלטות בית המשפט, כמו כן הפנתה לנסיבות ביצוע עבירות האלימות בשני האישומים והדגישה במיוחד את חומרת העבירות שבאישום הראשון והשימוש ברכב לביצוע עבירות האלימות, בנוסף הפנתה לתסקיר של שירות המבחן, על פיו הנאשם לא קיבל אחריות מלאה.

מנגד, ב"כ הנאשם טען באריכות על מנת להקל בעונשו של הנאשם. ביקש להתחשב בהודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי יקר, כמו כן, הגיש לבית המשפט העתק מתיעוד רפואי שממנו עולה, כי אביו של הנאשם חולה סכרת, והנאשם חולה בדלקת בדרכי השתן, בנוסף הגיש מכתבים שונים האחד ממנהל בית הספר בו למד הנאשם ובו נאמר, כי הנאשם היה בעל רקורד חיובי, מכתב נוסף ממקום בו עבד הנאשם שממנו עולה כי הנאשם היה מסור, אחראי ועבד בחריצות גבוהה, ומכתב אחרון של לשכת השירותים החברתיים המאשר כי משפחתו של הנאשם שרויה בקשיים כלכליים והיא ממליצה סיוע. מעבר לכך, הדגיש כי פגיעתו של המתלונן שבכתב האישום הראשון לא הייתה חמורה במיוחד ולא נגרמה לו כל נכות. הוסיף גם כי המאשימה ממשה את הערבות ע"ס 2,000 ₪ בגין הפרת תנאי מעצר הבית.

נוכח כל האמור, ביקש הסניגור להסתפק בתקופת המעצר שריצה הנאשם עד כה (תקופה של 7 חודשים), וכן להסתפק בהטלת מאסר על תנאי בלבד לאור מצבו הכלכלי הקשה.

8.
ראוי לציין, כי לא נעלמו מעיניי התקדימים שהגישו ב"כ הצדדים, אולם לדעתי יש לדון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, תוך זיקה למדיניות הענישה הראויה למקרים כגון אלה.

9.
אין כל ספק כי העבירות שהורשע בהן הנאשם הינן עבירות חמורות, העבירות של אלימות הולכות ומתרבות לאחרונה והפכו לתופעה מדאיגה, ועל בית המשפט לתרום את תרומתו על מנת לבער תופעה זו במקומותינו. על פי המפורט בכתב האישום הראשון, על רקע של חשד סתמי שנשען על שמועה בלבד שהמתלונן כביכול ביצע באחותו הקטינה של הנאשם מעשים מגונים ובמקום לוודא את אמיתות החשד ולפנות למשטרה בתלונה, החליט הנאשם ליטול את החוק לידיו, ובאמתלת שווא הסיע את המתלונן למקום נידח בכפר ושם עשה לו "משפט שדה", הוא דרס את המתלונן מתחת לרכב המסחרי שהיה ברשותו, גרר אותו, הכה את ראשו מספר פעמים באבנים ואף הטיח את ראשו שוב ושוב בפנס האחורי של הטנדר, משהבחין כי המתלונן מטושטש, חבול וזב דם, עזב אותו והתמונות של המתלונן שהוגשו לבית המשפט במהלך שמיעת הראיות ואשר צולמו בסמוך לאירוע, מצביעות על גודל האבנים בהם הוכה המתלונן וכן על חבלותיו הקשות של המתלונן, ואם לא די בכך, לאחר שהוגש כתב האישום הראשון, שוחרר הנאשם למעצר בית מלא, ובמקום שהוא ילמד את הלקח וישמור על תנאי השחרור, הוא הפר את התנאים בצורה גסה, וחזר על אותה הפרה במספר רב של פעמים ואף תוך כדי ביצוע עבירות נוספות.
חומרתו מתעצמת כאשר בתאריך 18/07/02 לא הסתפק הנאשם בהפרה גסה של תנאי השחרור שמתבטאת בהליכה יומיומית לעבודה וחזרתו לביתו, תוך התעלמות מוחלטת מתנאי השחרור, הרי בדרכו חזרה הביתה הבחין באביו של המתלונן באישום הראשון, הזעיק את אביו וביחד עם אחר רדפו אחרי אביו של המתלונן, תחילה ניסו לחסום את רכבו ופגע ברכבו של אבי המתלונן, אולם לא הסתפקו בכך אלא המשיכו אחריו, כאשר הגיע הרכב בו נסעו עם הרכב בו נמצא אביו של המתלונן, הוציא הנאשם אלה דרך החלון וניסה לפגוע בו, אולם בדרך נס לא פגע בו אלא פגע במכסה הרכב בו נסע. זאת ועוד, לאחר שביצע מעשים אלה, נסע הנאשם לבית החולים וקיבל תיעוד רפואי, כל זאת עשה כדי להמציא אליבי למעשיו.
זאת ועוד, בעקבות הודאתו בכתב האישום הראשון, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מבחן, וחרף הודאתו בבית המשפט, לא קיבל אחריות על מעשיו בפני
קצין המבחן ולא הביע כל חרטה, יתירה מזו, בעקבות בקשת ב"כ הנאשם לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר מבחן משלים ועל אף הצהרת ב"כ כי הסביר לו שעליו לשתף פעולה עם שירות המבחן, נשאר הנאשם איתן בעמדתו וגם בתסקיר המשלים לא קיבל אחריות לעבירות המהותיות, השתמש במנגנוני הגנה, דבר שהביא את שירות המבחן להימנע ממתן המלצה אודותיו.
לסיכום, מעשיו של הנאשם והתנהגותו לאורך כל הדרך מלמדים, כי בפני
נו אדם אשר כנראה לא הבין את הגישה הסלחנית שנהגו כלפיו בתי המשפט, המדובר באדם חסר ריסון ומעצורים אשר בחר לפתור את סכסוכיו בדרכי אלימות, הוא הפר באופן שיטתי את החלטות בית המשפט, וחרף ההזדמנויות שניתנו לו בעת שחרורו לחלופת מעצר וכן בעת קבלת תסקירי המבחן במטרה לרסן את עצמו לקבל אחריות, הוא לא השכיל לנצלן והמשיך בדרכו כאילו שלא קרה כלום, אדם כזה יש להרחיקו מהחברה ולשים אותו מאחורי סורג ובריח על מנת לשמור על בטחון הציבור וכן להרתיעו ולהרתיע אחרים כדוגמתו.
10.
בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, נראה לי כי יש להביא במניין השיקולים לקולת העונש את הנסיבות הבאות:
א)
אומנם הנאשם הודה לאחר שהעידו ארבעה עדי תביעה בכתב האישום הראשון, עם זאת עצם הודאתו של הנאשם אפילו בשלב זה, יש בה כדי לחסוך זמן שיפוטי יקר. בנוסף, הודאתו בכתב האישום המצורף עם תחילת הדיון חסכה זמן שיפוטי יקר.
ב)
הנאשם צעיר כבן עשרים שנה כיום ואין לו עבר פלילי לחלוטין.
ג)
הנאשם נמצא במעצר כמעט 7 חודשים, דבר שפגע בו ובמשפחתו בעיקר בשל העובדה כי לאחרונה ניהל הנאשם את העסק המשפחתי, דבר שגרם למצוקה כספית קשה.
ד)
מבלי להקל ראש בחומרת העבירות שהורשע בהן הנאשם, על פי התיעוד הרפואי שהוגש, הרי מלבד החבלות שהצריכו תפירה, נגרמו למתלונן רק חבלות שטחיות ושפשופים בחלקי גופו השונים.

ה)
הנזק שנגרם לסובארו של המתלונן בכתב האישום המצורף הינו יחסית נזק קל.
ו)
אביו של הנאשם חולה סכרת והנאשם גם חולה בדרכי השתן.
ז)
מצבם הכלכלי הקשה של המשפחה כפי שבא לידי ביטוי בתסקירי שירות המבחן ובדברי ב"כ הנאשם.

11.
לאחר ששקלתי מכלול נסיבות העניין, נתתי דעתי לנימוקים לעיל ולטיעוני הצדדים תוך זיקה לרמת הענישה הנהוגה וכפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון למקרים כגון אלה, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א)
מאסר בפועל בגין כל העבירות הן בכתב האישום הראשון והן בכתב האישום המצורף, לתקופה של 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו בשני התיקים.
ב)
מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם, לא יעבור הנאשם על כל עבירה של אלימות מסוג פשע.
ג)
הנני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים מיום שחרורו.
ד)
הנני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו, לא יעבור הנאשם על כל עבירה של הפרת הוראה חוקית.
ה)
הנני מטיל על הנאשם שלילה על תנאי של רשיון הנהיגה למשך שנתיים.
ו)
פיצויים בסך – 5,000 ₪ למתלונן שישולמו ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01/03/03 ואילך, ואם לא ישולם תשלום אחד במועד, תעמוד כל יתרת הסכום שלא שולמה לפרעון מיידי ותישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ז)
בשל נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולאור תקופת המאסר שהוטלה עליו, אני נמנע מלהטיל על הנאשם קנס כספי.

12.
המזכירות תמציא העתק מגזר דין זה למתלונן.

ניתן היום א' ב אדר א, תשס"ג (3 בפברואר 2003) במעמד הצדדים.

מותר לפרסום מיום 03/02/2003.

זיאד הווארי
- שופט
001214/01פ
054 ערין בראנסה






פ בית משפט מחוזי 1214/01 מדינת ישראל נ' מנסור בן מוחמד הייב (פורסם ב-ֽ 03/02/2003)