פסקי דין על עיזבון המנוח זקצר צבי ז"ל | פסקי דין על רונית זקצר – אבט | פסקי דין על אמיר זקצר | פסקי דין על דורון זקצר | פסקי דין על רונן זקצר | פסקי דין על רביבו תומר | פסקי דין על אריה חברה לביטוח | פסקי דין על "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב |

108982/01 א     06/06/2007




א 108982/01 עיזבון המנוח זקצר צבי ז"ל, רונית זקצר – אבט, אמיר זקצר, דורון זקצר, רונן זקצר נ' רביבו תומר , אריה חברה לביטוח בע"מ, "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




31
בתי־המשפט
א 108982/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
06/06/2007
תאריך:
כבוד השופט אבי זמיר

בפני
:

1 . עיזבון המנוח זקצר צבי ז"ל

2 . רונית זקצר - אבט

3 . אמיר זקצר

4 . דורון זקצר

5 . רונן זקצר

בעניין:
התובעים
א. קנר

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1. רביבו תומר

2. אריה חברה לביטוח בע"מ

3. "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעים
צ. רפפורט

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
מבוא

1. זוהי תביעת תלויים ועיזבון, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2. ביום 7.12.00 מצאה הגברת נחמה זקצר ז"ל, ילידת 10.12.29 (להלן: "המנוחה") את מותה בתאונת דרכים; במנוחה, כהולכת רגל, פגע רכב נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח בידי הנתבעות 2 - 3. אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי. המנוחה הותירה אחריה אלמן (ויורש יחיד), הוא מר צבי זקצר ז"ל, יליד 23.3.28 (להלן: "המנוח"), אשר נפטר ביום 23.12.03. לאחר פטירתו, תוקן כתב התביעה, אשר הוגש במקור מטעמו עוד ביום 21.10.01, כך שיכלול את ילדיו של המנוח, שהינם יורשיו על פי דין, בהתאם לצו ירושה מיום 20.4.04. יצוין כי בני הזוג המנוחים היו חברי קיבוץ אשדות יעקב (להלן: "הקיבוץ"). כתב התביעה תוקן שוב, בעקבות החלטתי מיום 30.1.06, לצורך הוספת ראש נזק בגין אובדן הכנסה ב"שנים האבודות".

3. בכתב התביעה המתוקן נטען כי המנוח היה תלוי במנוחה, הן לפרנסתו והן בשירותי הרעיה, שהוענקו לו על ידה. עוד נטען כי המנוחה שימשה, עובר לתאונה, כמנהלת אגף החינוך במועצה האזורית עמק הירדן (להלן: "המועצה") וכי בנוסף לשכרה, קיבלה גמלה ממשרד החינוך וקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. למנוח עצמו, אשר עסק גם כן בהוראה, היו, לטענת התביעה, הכנסות זעומות, ולפיכך תלותו הכלכלית במנוחה היתה רבה.

כתב התביעה מפרט, הן את תביעת התלויים (הפסדי תמיכה במנוח - 235,000 ₪; אובדן שירותי רעיה - 90,000 ₪; הוצאות קבורה ומצבה - 10,000 ₪), והן את תביעת העיזבון (הפסדי השתכרותה של המנוחה בשנים האבודות, פיצוי בגין הנזק הלא - ממוני והוצאות קבורה ומצבה).

4. בכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעים כי הואיל והתובעים (המנוח, למעשה) לא היו נתמכים על ידי המנוחה, והואיל וממילא כל ההכנסות הועברו לקיבוץ, הרי שהלכת השנים האבודות לא חלה במקרה זה. לשיטתם, המנוח לא היה תלוי במנוחה, אלא בקיבוץ, וכן, המנוחה, בהתחשב בגילה, לא היתה אמורה כלל להמשיך ולעבוד.

דיון

5. להוכחת התביעה, הגישו התובעים שני תצהירים, האחד של התובע 5 (להלן: "רונן") והשני של מר מרדכי אילון (להלן: "מרדכי"), סגן ראש המועצה. כן הוגש תיק מוצגים, הכולל את תיק המשטרה (מוצג 1), תעודת פטירתה של המנוחה (2), צו קיום צוואתה (3), תעודת פטירתו של המנוח (4), צו ירושת המנוח (5), תלושי שכר של המנוחה במועצה לחודשים ספטמבר - נובמבר 2000 (6 - 8), תלושי פנסיית המנוחה ממשרד החינוך לחודשים נובמבר - דצמבר 2000 (9 - 10), אישור מנהל הגמלאות במשרד האוצר (11), אישור המוסד לביטוח לאומי על גובה קצבת הזקנה של המנוחה (12), תלושי שכרו של המנוח לחודשים ספטמבר - דצמבר 2000 (13 - 16), טפסי 106 - פנסיית המנוח, לשנים 2000 - 2001 (17 - 18) ומסמכי המוסד לביטוח לאומי - דחיית תביעותיו של המנוח לגמלת תלויים ולקצבת שארים (19 - 20).

הנתבעים לא הביאו ראיות מטעמם.

6. בתצהיר עדותו הראשית, מתאר רונן כי אמו היתה אישה נמרצת וחרוצה ובמשך שנים רבות שימשה כמורה וכמנהלת בית ספר. בגיל 61 (בשנת 1990) פרשה לגמלאות, אך המשיכה לעבוד באופן רצוף; בעת אירוע התאונה שימשה כמנהלת אגף החינוך במועצה. כן קיבלה גמלאות ממשרד החינוך וקצבת זקנה. מוסיף רונן ומפרט כי אביו עבד, עובר לתאונה, כמורה במשרה חלקית, ובנוסף קיבל פנסיה כגמלאי של משרד החינוך. בשנת הלימודים, שהחלה בספטמבר 2000, המשיך אביו ללמד, אך זאת בהיקף משרה של 50% בלבד. רונן מספר כי כל חייהם, נהגו הוריו בשיתוף וחילקו את המטלות, לרבות מטלות משק הבית, ביניהם. אימו נהגה לבשל את ארוחותיהם, שכן הקיבוץ עבר הפרטה, הארוחות בחדר האוכל היו כרוכות בתשלום (חדר האוכל לא פעל כלל בשבתות ובחגים), והוריו נהגו לאכול בביתם וכמעט לא השתמשו בשירותי חדר האוכל. עוד נטען כי בחודש יוני 2003 אובחנה אצל אביו מחלת סרטן הריאות, מצב בריאותו הדרדר והוא נזקק לעזרה אישית וסיעודית צמודה, עזרה, שלו המנוחה היתה בחיים, היתה בוודאי מוענקת על ידה. בשל פטירתה, נשאו בנטל ארבעת הילדים, בתורנות, זאת עד לפטירתו של המנוח מספר חודשים לאחר מכן. עוד נטען בתצהיר כי בעקבות מותה של המנוחה נשא המנוח בהוצאות קבורה, לוויה, מודעות אבל ורכישת מוצרים ל"שבעה" ול"שלושים", אך התובעים לא הצליחו לאתר קבלות כלשהן.

מרדכי מתאר בתצהירו כי המנוחה שימשה, אכן, כמנהלת אגף החינוך במועצה מינואר 1990 ועד מועד התאונה. לדבריו, היתה המנוחה אישה נמרצת וחרוצה, שניסיונה ומקצועיותה בתחום החינוך היו ידועים לכל. להבנתו, ככל שהדברים תלויים המועצה, היתה ממשיכה בתפקידה, כל עוד היה כוחה במותניה, כאשר נושא הגיל, כשלעצמו, לא היה אמור להיות רלוונטי, כפי שגם בעבר העסיקה המועצה עובדים לאחר גיל פרישה.

7. במהלך חקירתו הנגדית של רונן הוברר כי כל ההכנסה שקיבלו המנוחים מהמקורות השונים הועברה לקופת הקיבוץ. רונן השיב כי "הקיבוץ היום עבר הפרטה, השכר נכנס לפול משותף ומחולק מחדש ומשמעות הדבר שהוריי קיבלו מהקיבוץ בהתאם להכנסה שהכניסו לאחר שנוכה מס קהילה (לתמוך בחולים)" (עמ' 16 לפרוטוקול). עם זאת, לא יכול היה רונן לפרט ולומר כמה כסף נכנס, בסופו של דבר, לחשבון הפרטי של הוריו; הוא גם לא התבקש להביא את פירוט הפעולות בחשבון הבנק (עמ' 16 - 17 לפרוטוקול). כאשר נשאל האם הוא יודע מידיעה אישית כמה סכומי כסף בדיוק קיבלו הוריו מהקיבוץ מידי חודש, השיב רונן כי הנושא לא בידיעתו, אבל "ודאי שיש מישהו בהנהח"ש ויכול להסתכל איזה סכומים עברו במהלך השנים". עוד השיב כי המנוחה נקברה בקיבוץ וכי למיטב ידיעתו נשאה המשפחה רק בהוצאות "השבעה" (עמ' 21 לפרוטוקול).

גם מרדכי נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. לדבריו, בסמוך לפני עדותו פרש לגמלאות עובד המועצה בגיל 81; שניים נוספים, מנהל בית הספר לטרקטורים ומנהל המעבדה החקלאית עדיין מועסקים כיום, בגיל 71 - 72; עם זאת, מדובר בשני עובדים בגילאים אלו, מתוך סדר גודל של כ - 180 עובדי מועצה (עמ' 25 לפרוטוקול). בחקירה חוזרת ציין העד כי לפני מספר שנים היו דוגמאות נוספות לפרישת עובדים בגיל 76 - 77, אך "נכון שכלל אנחנו לא מעסיקים אנשים בגילאים אלה" (עמ' 27 לפרוטוקול). עוד הוסיף העד והסביר כי נכון למועד פטירתה, עבדה המנוחה במועצה תקופה של 11 שנים, ובהתאם לתקנות הפנסיה התקציבית, לפי 2% בשנה, צברה זכות בפנסיה של 22%; בעלה היה זכאי ל - 60% מכך, ועפ"י התחשיב שערכה המועצה מדובר בסכום של 1,296 ₪ (עמ' 27 - 28 לפרוטוקול).

8. ייאמר מיד - לפי הלכת חונוביץ, עובדת היותם של המנוחים חברי קיבוץ אינה מעלה ואינה מורידה (ע"א 619/78 חונוביץ נ' כהן, פ"ד לה (4) 281 (1981); ד"נ 24/81 חונוביץ נ' כהן, פ"ד לח (1) 413 (1984)). כפי שמסכם כב' השופט אליעזר ריבלין בספרו תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים (1999), בעמ' 876 - 877: "העובדה כי המנוח היה חבר קיבוץ מובאת בחשבון קביעת הנזק. יש להבחין בין חבר קיבוץ שעבד מחוץ למשק לפני התאונה לבין מי שעבודתו נעשית בתוך הקיבוץ. אשר לראשון - העובדה שהכנסתו יועדה לקופת הקיבוץ אינה משנה מהצורך בהערכת הפסד השתכרותו על פי ההכנסה שנשתלמה בגין עבודתו. השאלה למי צריכה הייתה ההכנסה מן העבודה להימסר או מה יעשה הנפגע או הנתמך בפיצויים שבית המשפט יפסוק לטובתו אינה מעניינו של המזיק... אשר לתלויים במנוח, אין בעובדה כי הם עצמם היו חברים קיבוץ כדי לגרוע מזכאותם לפיצויים. תלות זו שבכוח, די בה, במקרה זה, כדי לזכות אותם בתביעת הפסד ממון בגין מי שזכאים היו שיפרנסם, ואפילו לא היה להם צורך לממש זכות זו בחייו. גם בקיבוץ ממשיכה היחידה המשפחתית להתקיים, אלא שבמקום התלות הישירה של האישה בבעלה, באה התלות העקיפה באמצעות הקיבוץ. החישוב הרגיל יביא בחשבון גם את תרומתה של האלמנה 'לקופת המשפחה', אף שבפועל תרומה זו היא תרומה עקיפה - באמצעות הקיבוץ".

9. שנים אבודות: אמנם, ברגיל, הזכות לפיצוי בגין שנות ההשתכרות האבודות עומדת למי ששנות חייו קוצרו כתוצאה מעוולה אל מתחת לגיל הפרישה מעבודה, ועד לגיל זה. אך הדברים יפים בנוגע לנפגע שנפטר לפני גיל פרישה; מי שנפטר לאחריו, יש להעריך את תקופת ההעסקה הצפויה בפועל; כך גם נוהגים שעה שמדובר "רק" בנכות שנגרמה לאדם, העובד בפועל מעבר לגיל הפרישה הסטטוטורי, אשר עשוי להיות "מוארך", בהתאם לנסיבות. מעבר לכך אין זכאות לפיצוי בראש נזק זה. לאור הנתונים שפורטו לעיל, אני מעריך כי התובעת הייתה ממשיכה למלא את תפקידה במועצה לאורך תקופה של שלוש שנים נוספות.

הכנסת המנוחה - משכרה במועצה נוכה מס הכנסה בשיעורים גבוהים; בהתחשב בתקרה של 25%, צודקים הנתבעים כי בסיס השכר הנכון הוא 7,840 ₪. לכך יש להוסיף את הכנסתה מפנסיה נטו, להיום כ - 6,160 ₪. סה"כ - 14,000 ₪. הכנסת האלמן (המנוח) - שכר וגמלאות, להיום כ - 5,700 נטו. הקופה המשותפת - 19,700 ₪. שווי ידה (בחלוקה ל - 4 ידות) - 4,925 ₪. הפחתת ידת הקיום של המנוחה משכרה מביאה להפסד חודשי של 9,025 ₪.

ההפסד ל - 36 חודשים: 326,700 ₪, ולאחר צירוף ריבית מאמצע תקופה - 350,600 ₪ (במעוגל).

סכום זה עולה בהרבה על הסכום שנתבע בתביעת התלויים בגין "הפסדי תמיכה".

10. שירותי רעיה: בעת פטירתה של המנוחה, היה בעלה גם התלוי וגם היורש. עד לפטירתו שלו כעבור שלוש שנים, היה זכאי הן לפיצוי בגין השנים האבודות (העולה כאמור על הפסדי התמיכה), והן לפיצוי בגין אבדן שירותי רעיה (ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור, תק-על 2006 (3), 2260 (2006); ת"א (מחוזי ירושלים) פלונית נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 26.3.07; ת"א (חדרה) 2406/04 יונס נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 15.5.07).

בהתחשב בתצהירו של רונן, שלא נסתר, מחד גיסא, אך גם בשירותי הקיבוץ, מאידך גיסא, אני רואה לנכון להעמיד את סכום ההפסד בראש נזק זה על סך של 40,000 ₪, נכון להיום.

11. כאב וסבל: 25% מה"הסכום המירבי" עולים היום כדי 47,500 ₪ (במעוגל).

12. הוצאות קבורה ומצבה: בהתחשב בעדותו של רונן בדבר השתתפות הקיבוץ בחלק מהעלויות, ובהעדר קבלות, אני פוסק, על דרך האומדן, סך של 4,000 ₪, נכון להיום.

13. ניכויים: הסכום היחידי לניכוי שהוכח הוא זה של קצבת השארים, סכום נומינלי של 3,145 ₪, ולהיום - 3,459 ₪, ולשלוש שנים - 124,524 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה - 133,600 ₪ (במעוגל).

סיכום

14. חישוב המגיע לעזבון (לתובעים, לפי צו הירושה):

שנים אבודות - 350,600 ₪;
שירותי רעיה - 40,000 ₪;
כאב וסבל - 47,500 ₪;
לוויה - 4,000 ₪;
ניכוי קצבה - (133,600 ₪);

סה"כ - 308,500 ₪.

15. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 308,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד של 13% + מע"מ והחזר אגרה משוערכת.

היה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום.

ניתן היום כ' בסיון, תשס"ז (6 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
אבי זמיר
, שופט









א בית משפט שלום 108982/01 עיזבון המנוח זקצר צבי ז"ל, רונית זקצר – אבט, אמיר זקצר, דורון זקצר, רונן זקצר נ' רביבו תומר , אריה חברה לביטוח בע"מ, "אבנר" - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/06/2007)