פסקי דין על ברוק יונה | פסקי דין על עיריית רעננה | פסקי דין על כלל - חברה לבטוח |

60342/01 א     07/06/2007




א 60342/01 ברוק יונה נ' עיריית רעננה, כלל בע"מ - חברה לבטוח




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 060342/01


לפני:
כב' השופט קידר אליהו
תאריך:
07/06/2007



בעניין:
ברוק יונה



ע"י ב"כ
עו"ד קינן חנוך

התובע


נ ג ד



1 . עיריית רעננה

2 . כלל בע"מ - חברה לבטוח



ע"י ב"כ
עו"ד מנדה יצחק


הנתבעות


פסק דין


1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עפ"י פקודת הנזיקין.

2. התובעת נפלה בפארק השייך לנתבעת 1, אשר מבוטחת ע"י נתבעת 2.

3. בכתב התביעה המקורי מתואר האירוע נשוא תיק זה כדלקמן :
" ...
4. לפארק מגיעים מבקרים רבים, חלקם מבצע במקום פעילות ספורטיבית, לרבות הליכה וריצה. כמו כן, מתקיימים בפארק, לפרקים, מופעים תרבותיים בחסות ו/או ביוזמת ו/או בפיקוח העירייה.

5. ואמנם, ביום האירוע, 19.8.98, התקיים בפארק, מופע עם הזמר אייל גולן והמקום המה אנשים. המופע היה, למיטב ידיעתה של התובעת, באישור ובפיקוח העירייה.

6. יצויין כי הפארק, אשר היה מואר באזור הבמה בלבד, באורות המופע, היה ברובו הגדול חשוך, ללא גידור, סימון או שילוט.

7. וכך, בעת שהתובעת צעדה בפארק, בצוותא חדא עם בעלה, כפי שנהגו לעשות לעתים תכופות, כחלק מפעילותם הספורטיבית, נתקלה רגלה של התובעת באחד ממתקני גן המשחקים שבפארק, באזור שהיה חשוך כמעט לגמרי, איבדה שיווי משקלה, מעדה ונפלה פרקדן. האירוע המצויין לעיל ייקרא להלן, לשם הקיצור: "התאונה". "

4. בכתב התביעה המתוקן מתואר האירוע כדלקמן :
" ...
4. לפארק מגיעים מבקרים רבים, חלקם מבצע במקום פעילות ספורטיבית. לרבות הליכה וריצה. כמו כן, מתקיימים בפארק, לפרקים, מופעים תרבותיים בחסות ו/או ביוזמת ו/או בפיקוח העירייה.

5. ואמנם, ביום האירוע, 19.08.98, התקיים בפארק, מופע של הזמר אייל גולן והמקום המה אנשים. המופע היה, למיטב ידיעתה של התובעת, באישור ובפיקוח העירייה.

6. יצויין כי הפארק, היה מואר באזור הבמה בלבד, וככל הידוע לתובעת היו אלו אורות המופע. ברובו הגדול של הפארק היה חושך, ללא גידור.

בסיום המופע החלו אנשים רבים לנוע מכיוון שטח המופע ליציאות השונות של הפארק. בשל ההמולה והדוחק שנוצרו, נדחקה התובעת ממסלול הליכתה הקבוע ולמעשה "הורדה" ממנו אל מה שהתברר בדיעבד רחבת משחקים. לאחר מספר צעדים ספורים, תוך שהיא נדחקת ונדחפת, נתקלה התובעת במכשול.

7. בשל התקלות רגלה של התובעת נתקלה רגלה של התובעת באחד ממתקני גן המשחקים שבפארק. התובעת איבדה את שיווי משקלה, מעדה ונפלה פרקדן. "

5. ההבדל בתיאור האירוע הוא בכך, שבכתב התביעה המתוקן הוסף כי אנשים יצאו בתום ההופעה של אייל גולן והתובעת נדחקה ממסלול הליכתה הקבוע.

6. בכתב ההגנה המקורי טענו הנתבעות, כי היתה תיאורה בפארק. כמו כן קיימים שבילי הליכה ברורים היטב שהתובעת יכולה היתה ללכת בהם. אם התובעת בחרה ללכת באזור רחבת הגלגליות היתה חייבת ליתן דעתה למתקני המשחקים שלא היתה מניעה להבחין בהם.

7. בכתב ההגנה המתוקן, באשר לטענה הנוספת בכתב התביעה המתוקן, טענה הנתבעת כי לא היתה סיבה שהתובעת "תדחק" ממסלול הליכתה הקבוע אלא אם רצתה לעשות קיצורי דרך לעצמה.

8. במהלך שמיעת הראיות גילה ביהמ"ש את אזנם של הצדדים כי קיימים 2 סטים של תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, האחד מיום 06.06.02' והשני מיום 09.12.04'.
ב"כ 2 הצדדים לא היו מודעים לקיומו של התצהיר הראשון.

9. בתצהיר הראשון משנת 2002, באשר לנסיבות האירוע הצהירה התובעת כדלקמן :
" ...
3. כתושבת העיר ידוע לי כי לפארק ברעננה
(להלן: "הפארק") מגיעים מבקרים רבים, אשר חלקם מבצע במקום פעילות ספורטיבית, לרבות הליכה וריצה. לכן, בעבר, כאשר בעלי ואני רצינו לצעוד לשם הספורט, הלכנו לפארק.

4. ביום האירוע, ה-19.8.98, יצאנו מביתנו (בעלי ואני) לכיוון הפארק בשעה 21:30 לערך, בצעידה ספורטיבית. כשהגענו לפארק, הספקנו לצעוד במשך כ-10 דקות נוספות, לפני שהבנו שהמופע שהתקיים באותו ערב (של הזמר אייל גולן), הסתיים (או היה בשלבי סיום), שכן אנשים החלו עוזבים את מתחם הבמה.

5. זכור לי כי הפארק, היה ברובו הגדול חשוך, למעט באזור הבמה – במה שנראה היה כאורות המופע.

6. בתוך דקות התמלא הפארק במאות אנשים וילדים. ההמולה והדוחק היו בלתי נסבלים, היתה תחושה שזרם האנשים הוא ש"מניע" אותי ולא רגלי שלי ואני נדחקתי ממסלול ההליכה, אל מה שהתברר בדיעבד כרחבת משחקים. תוך שאני נדחקת ונדחפת, נתקלתי באחד ממתקני המשחקים, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי פרקדן.

7. ברצוני לציין כי לא הבחנתי באנשי ביטחון או סדרנים אשר כיוונו את הקהל או שמרו על הסדר הציבורי. כמו כן, לא ראיתי שילוט כלשהו המזהיר מפני מפגעים או תאורה שהאירה חפצים או עצמים אשר יכלו להוות מכשול.
תמונת המפגע, כפי שצולמה על ידי בעלי, זמן קצר לאחר האירוע, מצ"ב, מסומנת נספח א' ומהווה חלק בלתי נפרד מתצהירי."

10. בעלה של התובעת בתצהיר הראשון הצהיר כדלקמן :
" ...
3. ביתנו ממוקם כחצי שעה הליכה מפארק רעננה
(להללן: "הפארק) ועד התאונה היינו, יונה ואני, צועדים מדי פעם, לכיוון הפארק ובפארק, לשם הספורט.

4. מניסיוני, ידוע לי שלפארק מגיעים אנשים רבים לצורך אותה מטרה וכך, גם אנחנו, תוך שאנו מצפים לצעידה מהנה ובטוחה.

5. ביום האירוע, ה-19.8.98, יצאנו מביתנו (יונה ואני) לכיוון הפארק בשעה 21:30 לערך, בצעידה ספורטיבית. כשהגענו לפארק, הספקנו לצעוד במשך כ-10 דקות נוספות בפארק, לפני שהבנו שהמופע שהתקיים באותו ערב (של הזמר אייל גולן), הסתיים (או היה בשלבי סיום), שכן אנשים החלו עוזבים את מתחם הבמה.

6. הפארק, היה ברובו הגדול חשוך, למעט באזור הבמה – במה שנראה היה כאורות המופע.

7. בתוך דקות ספורות התמלא הפארק במאות אנשים וילדים אשר נעו במהירות רבה בשבילים לכיוון היציאה מהפארק. ההמולה והדוחק היו בלתי נסבלים והחלטנו לשוב על עקבותינו ולחזור הביתה. אנשים דחפו ודחקו אחד את השני, ולא היה לאן "לברוח". יונה ואני ניסינו להישאר ביחד, על ידי כך שאחזנו ידיים, אך בשלב מסוים הרגשתי שידינו מתנתקות. ראיתי כיצד יונה נדחקה ממסלול ההליכה, אל מה שהתברר בדיעבד כרחבת משחקים, שם נתקלה באחד ממתקני המשחקים, איבדה את שיווי המשקל ונפלה פרקדן. אני הספקתי לראות אותה נופלת אך לא יכולתי למנוע זאת, בשל כמות האנשים וההמולה. רחבת המשחקים לא היתה מוארת או מסומנת. כמו כן לא הבחנתי באנשי ביטחון או סדרנים אשר כיוונו את הקהל הרב שיצא מהמופע.

8. קראתי את כתב ההגנה בתיק וברצוני לציין כי יונה ואני לא הלכנו ברחבת הגלגליות, כפי שנטען בסעיף 7 של כתב ההגנה. בין שבילי ההליכה, בהם צעדנו יונה ואני, לבין רחבת הגלגיליות (המוזכרת בכתב ההגנה), נמצא מתחם המשחקים. רחבת הגלגיליות מוקפת כולה במתחם חצץ, עליו מפוזרים מתקני משחקים שונים.

תמונת המפגע, כפי שצולמה על ידי, זמן קצר לאחר האירוע, מצורפת, מסומנת נספח א' ומהווה חלק בלתי נפרד מתצהירי.

9. כשהצלחתי להגיע ליונה, היא היתה שכובה על הקרקע, כשפניה כלפי מטה. "

11. בתצהירה השני משנת 2004 חוזרת התובעת על האמור בתצהירה הראשון ומוסיפה כדלקמן :
" ...
7. בצילום זה רואים בבירור, כי אין כל חציצה ברורה בין שביל ההליכה לבין רחבת המשחקים (כגון גדר), וכי הרחבה מהווה המשך ישיר של מפלס השביל. לפיכך – סטייה מן המסלול אל השביל היא אפשרית וטבעית בהחלט, בייחוד בנסיבות שתוארו לעיל. כשסטיתי לרחבה, נתקלתי במתקן, מעין קורה, הנראה בצילום המסומן כנספח א' והמסומן בו בחץ, ושבנסיבות העניין היווה מכשול נסתר.

8. עלי להדגיש, כי בחושך ששרר במקום, שלא לדבר על הדוחק וההמולה, לא ניתן היה להבחין במכשול וגם אם בעבר הזדמן לי לראותו, ברור שלא יכולתי לדעת ולזכור שהוא היה שם, לא כל שכן את מיקומו המדוייק.

9. אני שבה ומצינת שהפארק כולו היה חשוך באותה עת, למעט אורות הבמה של המופע, וכפי שרואים בצילום המסומן כנספח א', הקורה היא כהה ונבלעת על רקע המשטח שבו היא מוצבת.

10. למותר לציין שלא היתה כל אזהרה, לא בשילוט, לא בפרסומים מוקדמים, ולא בכל דרך אחרת, לאנשים הנוהגים לטייל או לצעוד בפארק דרך קבע, להיזהר מהתופעות החריגות העלולות להיגרם מקיומו של המופע, כגון חושך, צפיפות וכיוצא בזה.

11. כמובן שבמסלול הטיול שלי ושל בעלי, לא היו שם פקחים שישגיחו על הנעשה במקום. "

12. בעלה של התובעת בתצהירו השני משנת 2004 הצהיר כדלקמן :
" ...
3. לפארק ברעננה
(להלן: "הפארק") מגיעים מבקרים רבים, אשר חלקם מבצע פעילות ספורטיבית, לרבות הליכה וריצה. לכן, כאשר רעיתי ואנוכי רצינו לצעוד, הלכנו מטבע הדברים לפארק.

4. ביום האירוע, ה-19.8.98, יצאנו מביתינו לכיוון הפארק בשעה 22:00 לערך, בצעידה ספורטיבית. כשהגענו לפארק, הספקנו לצעוד במשך מספר דקות נוספות, לפני שהבנו שהמופע שהתקיים באותו ערב (של הזמר אייל גולן), הסתיים (או היה בשלבי סיום), שכן אנשים החלו עוזבים את מתחם הבמה.

5. כפי הזכור לי היה הפארק ברובו הגדול חשוך, למעט באזור הבמה – במה שנראה היה כאורות המופע. כל הפארק המה בקהל רב אשר היה במופע. לא היה מקום ללכת על השבילים מכיוון שאנשים רבים פשוט ישבו עליהם. לא היה ניתן ללכת זה בצד זה ולכן נאלצנו ללכת אחד אחרי השני כאשר יונה אשתי צועדת לפני.

6. בגלל ההמולה הרבה והדוחק הרב, נדחקנו ממסלול ההליכה, אל מה שהתברר לנו לאחר מכן כרחבת משחקים. זה גם היה המועד בו נתקלה אשתי באחד ממתקני המשחקים, איבדה את שיווי משקלה ונפלה.
את תמונת המפגע, כפי שצולמה על ידי, זמן קצר לאחר האירוע, צרפה רעייתי לתצהירה כנספח א'.

7. בצילום זה נראה בבירור, כי אין כל חציצה בין שביל ההליכה לבין רחבת המשחקים, וכי הרחבה מהווה המשך ישיר של מפלס השביל.

8. ברצוני להדגיש כי במקום שררה חשיכה אשר לצד הדוחק וההמולה, לא ניתן היה להבחין במכשול.

9. לא נראתה במקום כל אזהרה, לא בשילוט, לא בפרסומים מוקדמים, ולא בכל דרך אחרת שמדריכה אנשים הנוהגים לטייל או לצעוד בפארק בדרך קבע, להיזהר מהתופעות החריגות העלולות להיגרם מקיומו של המופע, כגון חשיכה מכוונת או אקראית צפיפות וכיוצא בזה. "

13. בחקירתה הנגדית על התצהירים השיבה התובעת, כי ההליכה בפארק ביום האירוע לא היתה למטרת ספורט, אלא רצו רק לחצות את הפארק.

באותו יום הבינו שיש אירוע ולכן התחילו ללכת לאט. כשהגיעו לפארק כמה צעדים לפני השערים, שמעו רעש והבינו שיש משהו וסקרנותם התעוררה.

כשנשאלה התובעת מדוע לא חזרו על עקביהם, השיבה כי פשוט החליטו לחצות,כשנכנסה לפארק לאחר 10, 20 צעדים ראתה אנשים רבים שישבו על שמיכות ועל עצים ולמרות זאת החליטו לחצות את הפארק, וכדי לא לדרוך על האנשים נאלצו מידי פעם לרדת מהשביל.

התובעת מודה כי בפארק ישנה תיאורה היקפית וישנם שבילי הליכה שהם מאספלט ואילו הרחבה שיש בה מתקני משחקים בנויה מאבנים לבנות.

לפי עדותה של התובעת אין הבדלי גובה בין גובה השביל לגובה הרחבה. הרחבה עשויה מאבני חצץ דחוסות, אשר לא ניתן להרגיש בהבדל כאשר היא צועדת עם נעלי ספורט.
רחבת מתקני המשחקים אינה מוארת החושך היה רק אחד הגורמים לנפילתה, היו עוד כגון האנשים ואי יכולת לראות את המכשול, אך החושך אינו עניין שולי. התובעת אישרה כי לא דחפו אותה. היא ידעה כי קיימת רחבת משחקים, אך לא ביקרה בה.

14. בעלה של התובעת מר יונה ברוך נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. העד נחקר חקירה ממושכת על דרך כתיבת התצהיר השני. לטענתו היו דפי עבודה קודמים והעד הוסיף עליהם.

העד מציין כי ההליכה לפארק לא היתה הליכה ספורטיבית. לפעמים היו הולכים הליכה ספורטיבית בפארק.

באשר לאמור בתצהיר, כי ביקשו לחזור על עקבותיהם מפרש העד אמירה זו כהליכה קדימה ליציאה מהפארק.

העד מסביר כי המשיכו קדימה כי מאחורנית היו הרבה אנשים שיצאו לכיוון כי גם הם רצו לצאת מהפארק. התובע ואשתו נעו עם הזרם קדימה.

התובע נשאל באשר לצילומים שביצע במקום והשיב, כי חלק מהתמונות לא הביא כלל. לטענתו, חיפש את הצילומים הנוספים ולא מצאם.

העד אישר, כי ישנם פנסים מועטים מאוד בפארק, אך הוא לא צילם אותם. ברחבת המשחקים אין פנסים. שאר הפנסים לא מעניינים אותו.

לאחר שהעד נשאל האם יש הבדלי גובה בין השביל לבין רחבת המשחקים והשיב בשלילה, הוצגה לו תמונה שהוא צילם. העד חזר בו מטענתו הקודמת וציין כי יש הבדלי גובה של 7-5 ס"מ, אך זו לא גדר שמהווה מכשול לעבור. העד גם מניח שישנה תחושה אחרת בין ההליכה על השביל לבין הליכה על רחבת המשחקים הזרועה בחצץ.

העד אף מאשר, שהליכה קדימה היא מעשה לא הגיוני. התובעת לא נדחפה על המכשול.
15 לעניין נסיבות האירוע העיד מטעם הנתבעות מר אילני יצחק, שהינו עוזר ראשי באגף הנדסה בעיריית רעננה
ובשנת 1994 ועד 2003 שימש כמנהל הפארק. עד זה לא ראה את הנפילה, אלא היה מאחורי הבמה. על הנפילה שמע רק לאחר שהוגשה התביעה.

העד מציין בתצהיר עדותו הראשית, כי שבילי ההליכה והמתקנים מוארים בתאורת גן היקפית 24 ש' ביממה כדי לאפשר לעשות בהם שימוש. באירוע כמו זה שהיה בפארק מוסיפים פנסים נוספים. ישנם גם שומרים רבים מחברת שמירה ושוטרים. נמצא מהנדס חשמל תורן בכל אירוע כזה ליד לוח החשמל.

המקום בו נפלה התובעת מרוחק לפחות 10 מ' מרחבת המשחקים.

16. בחקירתו הנגדית נחקר העד על אופן עריכת התצהיר. כמו כן נחקר על העובדה שנאלץ לעזוב את ניהול הפארק עקב עבירות משמעת שבגינן לא הועמד לדין.

בגלל גודל האירוע הוא לא שמע על המקרה של התובעת ומחלקת הביטחון לא עדכנה אותו. העד לא יכול היה להציג תוכניות חשמל של הפארק ואף לא הובא מהנדס החשמל שיעיד על התאורה. כמו כן לא יכול היה להעיד לגבי הסדרים ולגבי התאורה.

העד מציין כי מובאת חברת תיאורה העובדת בהתאם להנחיות מהנדס העירייה ובמחלקת החשמל נמצאים הנתונים המתאימים, אך העד לא יכול להעיד עליהם.

באשר לסדרנים ולפקחים יש לפנות למחלקת הביטחון של העירייה. העד מאשר כי כאשר אנשים יוצאים בסיום האירוע, הם הולכים בקיצורי דרך. הוא אף מעריך שאנשים דוחפים זה את זה ביציאה.

גם משביל המשחקים יצאו אנשים מהפארק. שלטים נמצאים על המתקנים, אשר מסבירים איך צריך להתנהג על המכשירים. איזור גן המשחקים לא מגודר. העד אישר, כי ראה ביום האירוע את התאורה ההיקפית.

17. מניתוח הראיות לעניין האחריות עולה, כי היתה תאורה היקפית, לפי דעתו של בעלה של התובעת, ולפיכך לעניין זה איני צריך ראיה מטעם הנתבעים.

באשר לאור ברחבת המשחקים, לא הוכח כי היה, כיוון שלא הובאה ראיה מטעם מהנדס החשמל שהיה אחראי ביום האירוע. לעומת זאת התובעת ובעלה מעידים שלא היתה תאורה כזו.

18. לתובעת ולבעלה אין הסבר סביר מדוע המשיכו ללכת בפארק ולא חזרו על עקבותיהם, כאשר ראו שעומדת להסתיים ההופעה. הטענה כאילו היו הרבה אנשים מאחוריהם אינה מצדיקה הליכה בין אנשים היושבים על הרצפה שמחייבת סטייה מהמסלול.

19. רחבת המשחקים היתה בצבע לבן בניגוד לשביל שהיה מאספלט. ניתן היה גם להרגיש, כפי שהעיד בעלה של התובעת, כי רחבת המשחקים שונה מהשביל בגלל החצץ.

כמו כן לפי עדות בעלה של התובעת רחבת המשחקים והשביל לא היו באותו מפלס, אלא היה פער בגבהים של 7-5 ס"מ.

20. כדי להוכיח עוולת רשלנות, עפ"י ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' {פ"ד ל"ז(1) 113, 119-118} יש לבחון האם קיימת חובת זהירות מושגית.

שאלה שנייה שיש לבחון היא :
"אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש."

וכן לעניין חובת הזהירות הקונקרטית פוסק ביהמ"ש העליון כי :
"במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה, בית המשפט אינו שואל עצמו, אם בעלים או תופס המקרקעין חבים חובה כלפי מבקר. על כך ניתנה כבר תשובה חיובית, בית המשפט שואל עצמו, אם בעלים פלוני או תופס פלוני במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר אלמוני.
...

7. כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעה על פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות – בנסיבותיו המיוחדות של המקרה – את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות. השאלה השנייה היא נורמאטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי.

8. בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). "אין דיו שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש"
השופט ויתקון בע"א 333/56 בעמ' 622).

חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת.

סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון...

...דומה, כי השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון – לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או החלקות היא תופעה רגילה בחיים" ( השופט מ' בן-פורת בת"א (י-ם 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום.
חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון..."

21. אין ספק כי בעלים או מחזיק של פארק חב חובת זהירות מושגית למבקרים בפארק.

22. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, הרי מצופה מסוג אירוע שבו משתתפים כ-15,000 איש כי תהיה יציאה בבת אחת של אנשים רבים אשר ינסו ללכת בדרכים חילופיות ולא רק בשבילים, אשר עליהם ישבו אנשים לפיכך היתה צפיות של אירועים מהסוג הזה, ושל היפגעות אנשים.

אשר על כן, אני קובע כי התקיימה גם חובת זהירות קונקרטית, אשר הופרה.

23. האם יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת ?

התובעת, למרות שכאשר התקרבה לפארק שמעה שיש אירוע, היא היתה סקרנית לראותו. אם לשם הליכה בלבד יכולה היתה התובעת ללכת בשבילי ההליכה המוארים, אך התובעת המשיכה ללכת לכיוון ממנו זרמו אנשים לכיוון היציאה במקום לשוב על עקבותיה.

כל אלה יש בהם כדי לייחס לתובעת רשלנות תורמת רבתי.

אני מעריך רשלנות תורמת זו בשיעור של 35%.

ה נ ז ק :
24. המומחים הרפואיים מטעם התובעת העניקו לה נכות צמיתה כמפורט להלן:
* פרופ' אברם שטרן בתחום האורטופדיה – 34.39%.
* פרופ' עמרם קורצ'ין בתחום הנירולוגיה – 30%.
* פרופ' אבנר אליצור בתחום הפסיכיאטריה – 20%.

25. המומחים הרפואיים מטעם הנתבעת העניקו את הנכויות הר"מ :
* פרופ' יואל אנגל בתחום האורטופדיה – 23%.
* פרופ' יוחנן גולדהמר בתחום הנירולוגיה קבע כי לא נשארה נכות.
* פרופ' שלמה נוי בתחום הפסיכיאטריה קבע, כי לא נשארה נכות.

המומחים הרפואיים מטעם ביהמ"ש העניקו את הנכויות הר"מ :
* בתחום הנירולוגיה – פרופ' אלדד מלמד – 5%.
* בתחום הפסיכיאטריה פרופ' אברם ויצמן מצא, כי לא נותרה נכות.


26. ד"ר שטרן – המומחה האורטופדי מטעם התובעת, בפרק הדיון והמסקנות, מציין כי :
"הגב. ברוק נפגעה בפני
ם ובמרפק שמאל כאשר מעדה בהיותה בשטח פרק ציבורי ברעננה
. בבדיקה אובחן שבר מרוסק של ראש עם הרדיוס ושבר מרוסק של עצם האולנה בחלקה המקורב. טופלה באופן כירוררגי על-ידי שחזור פתוח של השבר בעצם האולנה וראש עצם הרדיוס המרוסק המרוחק, הגפה קובעה בגבס. לאחר הרחקת הגבס כחודשיים לאחר התאונה התפתחה תסמונת סימפטטית רפלקטורית עם מעורבות של כל פרקי הגפה השמאלית העליונה כולל פרק הכתף, המפרק, שורש כף היד והאצבעות. טופלה באופן אינטנסיבי בפיזיותרפיה ורפוי בעסוק ללא הטבה, אושפזה במחלקה האורטופדית וטופלה בהפעלת אינטנסיבית של הגפה תחת חסימה עצבית של המקלעת הברכיאלית תוך שיפור יחסי בעצמת הכאבים ובטווחי התנועה בפרקים המעורבים. למרות הטיפול האינטנסיבי הממושך נותרה הגבלה וכאבים בכתף השמאלית על רקע הפגיעה הסימפטטית וחוסר השימוש הממושך וההיפוטרופיה של חלק מהגידים והשרירים המפעילים את פרק הכתף כפי שמודגם גם בבדיקת האולטרא-סאונד של פרק הכתף. נותרה הגבלה בתנועות פרק המרפק ושורש כף היד כפי שתואר. בבדיקת כף היד נמצא לקוי תחושה באצבעות 3-1 בפיזור אנטומי של עצב המדיאנוס עם תמונה אופיינית לתסמונת התעלה הקרפאלית. מאחר ומדבר בתגובה סימפטטית רפלקטורית שהתפתחה על רקע הפגיעה הנ"ל, קיים סיכון ניכר בטיפול ניתוחי מכל סוג שהוא בגפה השמאלית העליונה כולל אפשרות של טיפול ניתוחי לשחרור עצב המדיאנוס בשורש כף היד או הוצאת חמרי הקבוע הפנימי בעתיד. "

לעומתו, פרופ' יואל אנגל המומחה האורטופדי מטעם הנתבעות כתב בפרק הדיון והמסקנות כדלקמן :

"בבדיקת הנפגע אין סימנים להמשך קיום תסמונת rsd. אין הזעת יתר בגפה הנפגעת, אין שינוי צבע (כחלון), אין בצקת בכף היד (קפלי העור נראים היטב בצילומי המצוי בפרק הבדיקה) אין שוני בשיעור ואין שוני בטמפרטורות.
לאחר שתסמונת rsd מפסיקה להיות פעילה והמצב מתייצב נותרות לפעמים הגבלות בתנועות הפרקים בשל היצטלקות הרצועות. לאור זאת לא מובן הפער בין הטווחים הפסיביים והאקטיביים בתנועת האצבעות. היות ואין פגיעה שרירית, אין גם הסבר אנטומי לחוסר הכח בצביטה ואגרוף. כח האגרוף נמצא בערך 0 ברוב המפתחים של הבדיקה המנומטרית, מצב המצביע על שיתוק מוחלט של השרירים, ואין לכך גם ביטוי בהיקפי האמות.
לנפגעת הגבלה קלה בתנועות הכתף שתזכה בנכות בהתאם. בנוסף לכך זכאית היא לנכות בשל הגבלת תנועות המרפק והתנועות הסיבוביות באמה.

המומחים לא נחקרו על חוות דעתם.

לאחר שעיינתי בחוו"ד המומחים בתחום האורטופדי אני מקבל את דעתו של פרופ' אנגל, שכן לחלק מהממצאים אין הסבר אנטומי.

27. באשר לנכויות האחרות, אני מקבל את חווה"ד של המומחים מטעם ביהמ"ש, דהיינו שלא נותרה נכות פסיכיאטרית כתוצאה מהאירוע נשוא תיק זה, ונותרה נכות נירולוגית של 5%.

28. התובעת טענה כי נותרה לה נכות תפקודית של לפחות 50%, שכן גם לפי מצבה של התובעת וגם לפי החלטת רופא מבטחים משולמת לתובעת קצבת נכות בשיעור 50%.

29. הנתבעת, מאידך, טוענת כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה מהנכות הרפואית, בכל מקרה אין לקבל את חווה"ד של רופא "מבטחים".

30. התובעת סובלת, ללא קשר עם האירוע נשוא תיק זה, ממחלות כגון בעיות בקרישת דם, עברה צנתור בלב וסבלה מדיכאונות ונזקקת לתרופות.

התובעת מאשרת כי היו לה משברים ולקחה תרופות. הצגת מצבה של התובעת כמי שמסתגרת ואינה רוצה לצאת מהמיטה ייתכן שקשורה לבעיות נפשיות קודמות, אך אין לקשור אותה לאירוע הנוכחי.

לפיכך, מקובלת עלי חוות דעתו של הפסיכיאטר מטעם ביהמ"ש.

ה נ כ ו ת :
31. התובעת היתה מורה לתיירות בתיכון עירוני י"א בת"א וריכזה את מגמת התיירות.

בביה"ס ויצו צרפתי עבדה במשרה חלקית ואף עבדה כמדריכת טיולים לחו"ל בחברת נתור.

התובעת נפגעה במהלך חופשת הקיץ ולכן קיבלה שכר מלא לתקופת חופשת הקיץ.

התובעת קיבלה משכורת גם בתקופה לה טענה לאי כושר, מבלי שהומצאו חוו"ד לעניין אי הכושר, אלא שזה שולם לה בגין ימי מחלה, כך שהודיעו לה כי כשהיא מסיימת את ימי המחלה עליה לפנות למטבחים.

למעשה, התובעת הפחיתה את היקף המשרה ל-50% והפסד השתכרותה בחודש הינו 4,212 ₪.

עפ"י חוק גיל פרישה היתה התובעת אמורה לפרוש בגיל 61, למרות שהביעה רצונה לפורש בגיל 55 והגיל הממוצע של הפרישה הוא 58.

הפסד השכר יחושב עד גיל 61. לפיכך בגין הפסדי השכר עד גיל הפרישה היא זכאית לסכום של 349,596 ₪.

יצויין כי בגין הפסקת עבודה בויצו צרפתית אין התובעת זכאית לפיצוי כי היא פוטרה בגלל סגירת המגמה.

יודגש כי התובעת, לאחר הפגיעה נסעה פעמיים להדריך טיול מטעם נתור.

32. כאב וסבל :
בהתחשב באחוזי הנכות ובגילה של התובעת ומאחר ואין המדובר בתאונת דרכים, אני פוסק לתובעת סך של 90,000 ₪.

33. עזרת צד ג' :
מתוך חקירת בעלה של התובעת עולה, כי הוא אינו עובד ולא עבד קודם לכן ולפיכך כבן משפחה הוא אינו זכאי לפיצוי וכן גם הבת.

34. הוצאות רפואיות :
אני פוסק סכום גלובאלי של 15,000 ₪.

35. ניכוי גימלה :
עפ"י חוות דעתו של האקטואר שי ספיר הניכוי הינו בסך 201,966 ₪.

36. סיכומו של דבר :
סך כל הפיצוי לה זכאית התובעת הינו 454,596 ₪.
מסכום זה יש להפחית 35% בגין רשלנות תורמת.

לפיכך סכום הפיצוי הינו 295,488 ₪.

מהסכום האמור יש לנכות את הניכויים שפורטו לעיל.

לפיכך סכום הפיצוי הינו 93,522 ₪.

37. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכומים הר"מ
א. סך של 93,522 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ב. הוצאות שכר המומחים בתחום האורטופדיה והנירולוגיה כולל מומחי ביהמ"ש. סכומים אלה ואגרת המשפט יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעות.

ג. שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ בצירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א בסיון, תשס"ז (7 ביוני 2007), בהעדר הצדדים.


א. קידר
, ש ו פ ט










א בית משפט שלום 60342/01 ברוק יונה נ' עיריית רעננה, כלל בע"מ - חברה לבטוח (פורסם ב-ֽ 07/06/2007)