פסקי דין על מורסי בן מוחמד ארשיד

1107/02 פ     14/11/2002




פ 1107/02 מדינת ישראל נ' מורסי בן מוחמד ארשיד




27
בתי המשפט
פ 001107/02
בית משפט מחוזי נצרת
14/11/2002
תאריך:
כב' השופט יצחק כהן

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נגד
1. מורסי בן מוחמד ארשיד

2. מוחמד בן עווד ארשיד
3. אניס בן עווד ארשיד
4. כרים בן עלי סמועי

הנאשמים
גזר דין

1. הנאשמים הודו בעובדות ובעבירות נשוא כתב אישום מתוקן, הנאשמים מס' 1, 2 ו - 4 הורשעו על פי הודאתם כאשר נאשם מס' 3 ועל פי המוסכם בין הצדדים וכעולה מפרוטוקול בית המשפט מיום 11/9/02, לא הורשע, התקבל תסקיר בעניינו והצדדים טענו באופן חופשי לעונש לרבות לענין הרשעתו או אי הרשעתו של נאשם מס' 3 וכפי שיפורט להלן.

2. א. הנאשם מס' 2 הנו אביו של נאשם מס' 1, אחיו של נאשם מס' 3, חאתם הנה
אחות לנאשמים מס' 2 ו - 3 ודודתו של נאשם מס' 1, נאשם מס' 4 הנו בן כפרם.

ב. חאתם ניהלה יחסי ידידות עם אחד מוחמד שלאבנה (להלן: "המתלונן") במהלך
השנה שקדמה להתרחשות העבריינית.

קשריה של חאתם עם המתלונן לא נשאו חן בעיני מקורביה.
ביום 19/4/02 קבעה חאתם פגישה עם המתלונן כדי לקבל ממנו מכשיר טלפון נייד אותו רכשה מאביו של המתלונן המשמש סוכן מכירות של חברת "פלאפון", המתלונן הגיע למקום המפגש סמוך למסגד בכפר דבוריה, השנים יוצאים מהכפר בנסיעה לכיוון הכפר עין מאהל ובהגיעם ליער המרוחק כ - 200 מטר מהכפר חסמו את רכבו של המתלונן שני כלי רכב אחרים, מאחד מהם יוצא נאשם מס' 1 עם אדם נוסף ומהרכב השני יצאו הנאשם 4 ועוד כשלושה - ארבעה בחורים.

כל החבורה ניגשת לרכבו של המתלונן, חאתם יצאה מרכב המתלונן וניגשה לנאשם מס' 1 לדבר עמו, זה מיידה אבנים לעבר רכבו של המתלונן, מצטרף אליו נאשם מס' 4, פותח את דלת רכב המתלונן, פותח וסוגר את הדלת מס' פעמים ובמטרה להפחיד את המתלונן.

נאשם מס' 1 החל מקלל את המתלונן ואחר ניסה לדקור אותו בחזהו, המתלונן מתגונן והסכין ננעצת באמת ידו השמאלית.

כאן מורה הנאשם מס' 1 למתלונן לנסוע לעבר ביתו של נאשם מס' 2 - כאמור נאשם מס' 2 הנו אביו של נאשם מס' 1 - מוודא כי המתלונן יפעל כדבריו ולשם כך, מורה לשני בחורים מהחבורה לשבת עם המתלונן ברכבו, במהלך הנסיעה תוקפים השניים את המתלונן ומוודאים כי יגיע לביתו של הנאשם מס' 2.

המתלונן הגיע חבול אל ביתו של נאשם מס' 2 כאשר בפתח הבית ממתינים כבר נאשמים מס' 1 ו - 2.

נאשם מס' 2 דוחף את המתלונן אל תוך הבית בצרוף קללות, כולא אותו באחד מחדרי הבית, שני בחורים אחרים עומדים על המשמר כדי למנוע בריחתו ולבית מוזעק דודו של המתלונן אשר קיבל הודעה מוקדמת, כל זאת במטרה לכפות על המתלונן נישואין לחאתם.

נערכת שיחה במהלכה מאיים נאשם מס' 3 על המתלונן תוך ציון כי הנו מוכן לשלם כסף לאנשים שיבצעו במתלונן פיגוע כמעשי החמאס ביהודים.

נאשם מס' 1 מוסיף ואומר כי המתלונן בר מזל שיצא חי שכן מטרתו הייתה לנעוץ את הסכין בלבו ולהרגו.

כאן, הדוד של המתלונן מבטיח למצוא פתרון לסכסוך, המתלונן פונה לקבל טיפול.

ג. על פי מכלול האמור לעיל הורשע הנאשם מס' 1 בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לס' 333 + 335 (א) (1) (2) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לס' 379 לחוק בנסיבות ס' 382 (א) לחוק, חטיפה, עבירה בניגוד לס' 369 לחוק, כליאת שווא, עבירה בניגוד לס' 377 לחוק, חבלה במזיד לרכב, עבירה בניגוד לס' 413 (ה) לחוק.

נאשם מס' 2 הורשע בעבירה של תקיפה בניגוד לס' 379 לחוק, הסתרת חטוף, עבירה בניגוד לס' 375 בנסיבות ס' 369 לחוק וכליאת שווא, עבירה בניגוד לס' 377 לחוק.

נאשמים מס' 3 ו - 4 עברו עבירה על ס' 192 לחוק, איומים, כאשר כמבואר בעניינו של נאשם מס' 3 התקבל תסקיר והוא טרם הורשע.

3. א. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש מצביעה על ת/1 תמונות המתלונן הפצוע
והחבול, תמונות הרכב כפי שניזוק - ת/2, סלע שנמצא בזירה - ת/3, מבקשת להתייחס לנסיבות החמורות, לדבריה, מדובר במעשים חמורים, מדובר באלימות אכזרית, נאשם מס' 1 נשא סכין, העובדה שאין לנאשמים הרשעות קודמות לא הופכת אותם לאנשים נורמטיבים בלשונה, מדובר בנסיון לא נורמטיבי לפתרון סכסוך בדרכים אלימות, מבקשת לגזור מאסרים בפועל, לא לקבל את הסכמי הסולחה ת/5, ת/6 ו - ת/7.

גם באשר לנאשמים מס' 3 ו - 4 יש להתייחס בחומרה, מדובר באיומים של ממש, נאשם מס' 3 איים על הנאשם במעשי החמאס, נאשם מס' 4 בסיטואציה בה פעל, איומיו אינם קלי ערך, אין לקבל את התסקיר החיובי לגבי נאשם מס' 3, יש להרשיעו, נאשם מס' 3 אינו בגדר החריג בו בית משפט לא מרשיע עבריין, מפנה לפסיקה.

מבקשת לגזור על כל הנאשמים מאסרים בפועל, מאסרים על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן כאשר לגבי נאשמים מס' 1 ו - 2 נתבקש מאסר משמעותי וארוך ובהתייחס לחומרת העבירות.

ב. מנגד, הסניגור מפנה לטעמו לנוהג בחברה הערבית המסורתית והעובדה שחאתם
"הסתובבה" בלשונו עם המתלונן והייתה עם גבר זר לבד בחורשה, מדובר בפגיעה ברכוש, הפציעה של המתלונן קלה, אין נכות, הנזק פעוט, יש להתייחס לרקע, ההרשעה בחטיפה היא פורמלית לטעמו, הזעיקו את הדוד כדי ליישב את הענין, לא מדובר במעשה בריונות על רקע פסול, לטענתו לא בית המשפט הוא זה אשר צריך להתערב בתפיסות חברתיות שנשתרשו בחברה הערבית מזה דורות, נעשתה סולחה, נאשם מס' 1 היה במעצר בית ובהגליה.

באשר לנאשם מס' 3, מדובר באדם נורמטיבי, מבקש לקבל את התסקיר, לכל הנאשמים כולם אין הרשעות קודמות, מבקש להסתפק בענישה על תנאי.

ג. הנאשמים, איש איש כדרכו לענין העונש,

נאשם מס' 1 ביקש סליחה.

נאשם מס' 2 ציין כי אין לו לומר דבר.

נאשם מס' 3 הביע צער, ביקש סליחה ותירץ את מעשיו בעצבנות.

נאשם מס' 4 לא רצה לומר דבר.

4. א. יאמר כבר כאן ועכשיו, לאור דברי הסניגור המלומד, כי מדובר במעשה בריונות
חמור.

מסכים אני כי הרקע לביצוע המעשה העברייני, כמו בכל מעשה עברייני הנו נסיבה במכלול הנסיבות שעה שבית המשפט גוזר את העונש, אין לנתק כמאמר המאשימה את מעשה הבריונות מהרקע וכאן, גם רקע חברתי הנו בגדר התמונה הכוללת בנסיבות ההתרחשות העבריינית אך אין משמעות הדבר כי לא מדובר במעשה נפשע, נלוז, חמור ובריוני ובעיקר מכוונים הדברים למעשיהם של נאשמים מס' 1 ו - 2, ולכך עוד נחזור.

אני דוחה את דבריו של הסניגור כי שעה שמדובר לטעמו בתפיסות חברתיות מושרשות בחברה הערבית אין זה תפקידו של בית המשפט להתערב בתפיסות אלה.

ביהמ"ש הוא המציב רף, קובע נורמות, קובע מדרג באשר לסטיה מנורמה חברתית נדרשת.

לתפיסתו של הסניגור ובלשונו יתכן מאוד ובעיני המדינה מעשי הנאשמים מהווים תפיסה מוטעית שיש לעוקרה מן השורש והסניגור בטובו לא חולק על כך אך לדבריו - שאלתו, ענישה שיפוטית לא תעקור תפיסות חברתיות אלה שהשתרשו בחברה הערבית מזה דורות ואין זה תפקידו של בית המשפט להתערב בתפיסות אלה.

אוי למשמע אוזנים.

יש לדחות את דברי הסניגור המלומד על קרבם וכרעיהם ובשתי ידיים.

מעבר לעובדה שלא ברי בעיני כי מדובר אכן בתפיסה חברתית בחברה הערבית היום (ולצערי ידענו גם ידענו מאורעות מעין אלו גם בחברה היהודית ובמגזרים מסוימים), מדובר חד משמעית בנגע שאולי נותר כתפיסה ארכאית מיושנת שאבד עליה הכלח והנה נחלתם של מעט מזער ולא של החברה הערבית ככלל.

אוי לנו אם אכן פתרון לתפיסות חברתיות היה פתרון של אלימות, חטיפה ודקירה.

גם בחברה בה בחורה רווקה נישאת לפי המסורת ואף אינה רשאית אולי להיות לנפשה עם בחיר לבה בטרם ברית הנישואין, אין הדרך לכפות עליה מסורת ארכאית זו באלימות.

המרחק בין דברי הסניגור להתרת דמים הוא מרחק קצר, יש לגנותו ולדחותו.

היה וחלילה תצדיק מעשה בריונות בשל קשרים שבינו לבינה תוביל הדרך להצדקת רצח על רקע כבוד המשפחה או אונס של אישה על ידי בעלה כפי ששמענו כבר במקומותינו ולמותר להכביר על כך מילים.

הנאשמים במעשיהם קראו תיגר על נורמות חברתיות ראויות ורצויות ויש לשרש תפיסתם הנגועה עד זרה.

ב. כל נאשם הנו עולם בפני
עצמו כפי שכל התרחשות עבריינית יש לבחון לפי
נסיבותיה.

אין עסקינין במשוואה אוטומטית של סעיפי עבירה ועונש.

5. מכאן, לאחר ששקלתי נסיבותיהם לקולא ולחומרא ובפסיקה שהונחה לפתחי זה להכא
וזה להתם (וכאן,יוער ת"פ 1107/02 (מחוזי נצרת), כפי שהוצג ע"י הסניגור אינו ממין הענין, מדובר שם בעסקת טיעון לרבות לענין העונש ובנסיבות שם וכן גם כך, מטעם המאשימה ע"פ 2083/96 בנסיבותיו הציבוריות - וראה שם גם דעת כב' השופט לוין).

נפנה לנאשמים, איש ואיש וגזר דינו:

א. נאשם מס' 4 -

נאשם זה הורשע באיומים.

לנאשם זה אין הרשעות קודמות, מעשי האיומים של נאשם זה התבטאו בפתיחת וטריקת דלת רכבו של המתלונן שעה שרכבו נחסם על ידי החבורה וזאת, מספר פעמים במטרה להפחיד וכמתואר בכתב האישום ובפתח גזר הדין.

נאשם זה הורשע, היה צורך בצו הבאה כדי שיתייצב בבית המשפט ובבית המשפט בחר שלא להביע צער וחרטה.

עם זאת, לנאשם זה אין כמבואר הרשעות קודמות, בגזירת עונשו יש ליתן הדעת לפן המעשי העובדתי כדי חלקו במכלול ההתרחשות העבריינית ואינני מקבל את דברי ב"כ המאשימה כי יש לגזור עליו מאסר בפועל.

סוף דבר, לאחר ששקללתי את המכלול באשר לנאשם זה, הסולחה והודאתו אני גוזר עליו עונשים כמפורט:

א. אני גוזר על הנאשם מאסר של 12 חודשים, אלא שהנאשם לא ישא
במאסר זה בפועל אלא אם בתקופה של 3 שנים מהיום יעבור על עבירה כלשהי הכרוכה באלימות או עבירה אחרת מסוג פשע.

ב. אני גוזר על הנאשם קנס כספי בסך 2,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם.

ג. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ לתקופה של 3 שנים מהיום וזאת, על העבירות נשוא התנאי.

היה והנאשם לא יחתום כאמור, יאסר לתקופה של 45 יום.

ד. אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן על פי ס' 77 לחוק כדי סך
2,500 ₪ זאת מעבר למוקנה למתלונן על פי פקודת הנזיקין.
ב. באשר לנאשם מס' 3 -

גם נאשם זה עבר עבירה על ס' 192 לחוק, איומים, שעה שכמבואר לעיל איים על המתלונן במילים קשות כי יעשה בו כמעשי החמאס ביהודים.

מדובר בלשון קשה ומכוערת, נאשם זה הנו אחיו של נאשם מס' 1 ודוד לחאתם.

לנאשם זה כמו לנאשמים האחרים אין הרשעות קודמות.

בפני
הונח תסקיר קצין מבחן בעניינו שמלמד כי מדובר באישיות נורמטיבית, אביו פנסיונר, אמו נפטרה בשנת 1998, מדובר בבעל ואב לשלושה העובד ומתפקד באורח נורמטיבי, הנו עובד במועצה המקומית בכפרו מזה 23 שנה בצורה יציבה, מדובר בדינמיקה משפחתית נורמטיבית, הנאשם מקבל אחריות מלאה לביצוע העבירה, מודע לכשלונו, הביע חרטה על מעשיו, הסתבכותו הייתה על רקע מעורבות רגשית אשר עוותה את שיקול דעתו מתוך מצוקה אמוציונלית, הנאשם מבין היטב את השגיאה ששגה, ההליך המשפטי לימדו לקח, אינו צריך לטיפול שרות המבחן.

התסקיר מסתיים בהמלצה להטלת ענישה חינוכית בביצוע עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות מבלי להרשיעו בדין שכן הרשעה בדין תפגע בעתידו ובהתפתחותו המקצועית.

אודה כי התלבטתי באשר לנאשם זה לענין אי הרשעתו.

מחד, מדובר אכן כמאמר ב"כ המאשימה בחריג וכאן עסקינין באיומים מכוערים, קשים וחריפים אך מנגד, לנאשם זה אין הרשעות קודמות, התרשמתי מנטילת האחריות על ידו, מהפקת הלקחים ומהעובדה שההרשעה אכן עלולה לפגוע בעתידו.

שעה שנחה דעתי שאכן נאשם זה הפנים את חומרת מעשהו המכוער ואת השגיאה ששגה בפועלו מתוך אמוציות באשר למעשה חתאם הגעתי לכלל מסקנה כחריג , שאין להרשיעו בדין.

הנאשם יבצע עבודות של"צ כמצוות שרות המבחן ובפיקוח שרות המבחן תוך דווח לביהמ"ש בהיקף של 150 שעות בעבודות החזקה בבית הספר התיכון בכפר שיבלי.

כמו כן, ישא הנאשם מס' 3 בקנס, התחייבות ופיצוי כפי קביעתי באשר לנאשם מס' 4.

ג. באשר לנאשם מס' 2 -

נאשם זה כמבואר הורשע בעבירות חמורות, נטל חלק פעיל בהתרחשות העבריינית כמבואר בכתב האישום המתוקן ובפתח גזר הדין, נאשם זה הנו יליד 1953 אביו של נאשם 1 והיה ראוי כי ינהג אחריות רבה יותר, נאשם זה תקף את המתלונן וכן הסתירו בביתו תוך שהוא מוודא שלא יוכל לברוח ובכך הורשע כמבואר בתקיפה, הסתרת חטוף ובכליאת שווא.

לאחר ששקלתי את המכלול באשר לנאשם זה ובעובדת הודאתו, הסולחה והעדר הרשעות קודמות וביחס לאינטרס הציבורי והפן ההרתעתי, אני גוזר עליו עונשים כמפורט לקמן:

אני גוזר על הנאשם 22 חודשי מאסר מתוכם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל
והיתרה, 12 חודשי מאסר תהא על תנאי.

התנאי (לרבות מרוץ הזמן), הקנס, הפיצוי וההתחייבות באשר לנאשם זה יהיו כפי קביעתם באשר לנאשם 4.
ד. באשר לנאשם מס' 1 -

נאשם מס' 1 הורשע בעבירות החמורות ביותר כמבואר בכתב האישום המתוקן ובפתח גזר הדין.

נאשם זה נשא עמו סכין בלהב של כ - 30 ס"מ, קילל את המתלונן קללות נמרצות, ניסה לדקור את המתלונן בחזהו וכשזה התגונן, ננעצה הסכין באמת ידו של המתלונן, נאשם מס' 1 הוא זה אשר גרם לחבלה במתלונן ומעשיו הם החמורים ביותר במסכת ההתרחשות העבריינית כלפי המתלונן.

לאחר ששקלתי את המכלול באשר לנאשם זה לקולא ולחומרא ותוך דגש על ההודאה, העבר הנקי, הסולחה, בקשת הסליחה ומעצר הבית, ומאידך הצבת הרף, האינטרס הציבורי והפן ההרתעתי, אני גוזר עליו עונשים כמפורט לקמן:

אני גוזר על הנאשם 36 חודשי מאסר מתוכם 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה, 20 חודשי מאסר תהא על תנאי.

התנאי, מרוץ הזמן, הקנס הפיצוי וההתחייבות יהיו כמבואר באשר לנאשם
מס' 4.

6. הודעה זכות ערעור.

ניתנה היום ט' בכסלו, תשס"ג (14 בנובמבר 2002) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשמים והנאשמים בעצמם.
יצחק כהן
- שופט

עו"ד מסאלחה: אני מבקש לעכב את ביצוע גזר הדין לגבי נאשמים 1 ו - 2, אני מבקש להגיש ערעור, כל העילות לעיכוב מתקיימות, אין עבר, הנאשמים היו משוחררים עד היום ולכן אבקש עיכוב.

עו"ד בן חיים: אנו מתנגדים לבקשת העיכוב, הטיעונים לעונש נשמעו ביום 6/11/02, עמדת המאשימה הייתה ברורה, נתבקש מאסר בפועל, הנאשמים היו צריכים להערך.

החלטה

בצדק מציין הסניגור כי הנאשמים ללא הרשעות קודמות, משוחררים עד היום, לא שמעתי כי הפרו תנאי כלשהו מההגבלות שהוטלו עליהם, הלכת שוורץ אכן מתקיימת בעניינם ולפיכך אני נעתר ואני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין באשר לנאשמים 1 ו - 2 וזאת עד ליום 15/12/02 שעה שיתייצבו בשעה 8:30 בתחנת המשטרה בנצרת אלא אם כן, תהיה החלטה מוסמכת אחרת.

הערבויות והמגבלות כפי שהוטלו על הנאשמים, יעמדו בעינם.

בנוסף לערבויות כפי שהוטלו והיה ובמסגרתם (שעה שב"כ הצדדים לא יכלו להאיר את עיני בנקודה זו) לא התקיימה גם הפקדת ערבות במזומן, יפקידו הנאשמים 1 ו - 2 ערבות במזומן כדי סך 10,000 ₪ ו/או השלמה לסך זה ו/או ערבות בנקאית צמודה על סך זהה.

ההפקדה תבוצע לכל המאוחר עד מחר, 15/11/02, שעה 10:00 במידה ויהיה צורך.

ניתנה היום ט' בכסלו, תשס"ג (14 בנובמבר 2002) במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשמים והנאשמים בעצמם.
יצחק כהן
- שופט
001107/02פ 054 עדן ונדר








פ בית משפט מחוזי 1107/02 מדינת ישראל נ' מורסי בן מוחמד ארשיד (פורסם ב-ֽ 14/11/2002)