פסקי דין על יצחק רווח | פסקי דין על קצין התגמולים

1113/02 וע     04/06/2007




וע 1113/02 יצחק רווח נ' קצין התגמולים




43
בתי המשפט
וע 001113/02
בית משפט השלום באר שבע
4/06/2007
תאריך:
כב' השופט יעקב גנן

בפני
:
המערער
יצחק רווח

בעניין:

משה דנוך

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
המשיב
קצין התגמולים
לירון שי

ע"י ב"כ עוה"ד
ד"ר קלרה שניידרמן - חברה
גב' יואלה שרון - חברה
נוכחים:
פסק דין
1. 1. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם קצרת הסמפונות.

2. 2. המערער שנולד ביום 17.02.67, משרת, החל מיום 01.08.89 בשירות בתי הסוהר ומשמש כסוהר בטחון.

3. 3. בתאריך 25.06.01, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.

4. 4. בתביעתו הנ"ל מייחס המערער את מחלתו לשימוש בגז-מדמיע ובמטפי-כיבוי אש, שלעיתים הוא נאלץ להשתמש בהם בעקבות אירועים של הפרות סדר, והוא זוקף את התפתחות מחלתו לאויר המחניק ומלא עשן.

5. 5. בתאריך 03.06.02 הודיע קצין התגמולים
למערער, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל סמך חוות-דעת רפואית, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה האמורה לעיל, לבין תנאי-שירותו בשב"ס, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

6. 6. חוות-הדעת הרפואית, עליה הסתמך קצין-התגמולים, כאמור בסעיף הקודם, היא חוות-דעתה הרפואית מיום 26.04.02 של ד"ר נירה רייכרט ז"ל, מומחית ברפואה פנימית וברפואת ריאות.

ד"ר נירה רייכרט בדקה את המערער, ומצאה: -

"מטופל ע"י פרופ' צ. היימר בבית החולים ע"ש "סורוקה" בבאר שבע,
במשאפי-בודיקורט, בקביעות, וכן במשאפי-בריקלין, לפי הצורך.

בתיפקודי הריאות נראתה הפרעה-חסימתית, שגוברת במאמץ,
ומשתפרת ב-20% בעקבות מרחיבי-סמפונות.

אביו של המערער חולה באסטמה, מחלה שהחלה בגין מבוגר.
אין עוד בני משפחה הסובלים מאסטמה".

במסקנותיה מציינת ד"ר נירה רייכרט, כדלקמן: -

"מדובר בקצרת הסמפונות, שהתפתחה אצל המערער בגיל 31,
ומחמירה במאמצים.

אין גורמים סביבתיים בעבודתו שאחראיים להתפתחות מחלתו.

מדובר בקצרת סמפונות של הגיל המבוגר.

קיים סיפור משפחתי, שמעיד על נטייה תורשתית למחלה,
עם הופעה בגיל המבוגר.

לסיכום: מדובר בקצרת הסמפונות קלה,
שאינה נובעת מהעבודה".

7. 7. בתאריך 07.08.02, הוגש הערעור הנוכחי על החלטתו האמורה לעיל של קצין-התגמולים, מיום 03.06.02.

8. 8. בדו"ח "רקע תנאי שירות", מיום 11.03.01 (מוצג מע/2), מובאים העובדות,
כדלקמן:

"שירת בצה"ל בין השנים 85-88, ושוחרר בפרופיל-
רפואי: - 97.

בתאריך 01.08.89, גוייס לשב"ס.

עם גיוסו שובץ לבית-הסוהר "אשל",
ושימש בתפקיד סמל באגף סגור (7).

בשנת 1991 הועבר לבית-הסוהר "שקמה" ועבד
באגף האסירים הפליליים, כסמל, במשך שנה, בערך.

משנת 1992 עובד בבית-הסוהר "אוהלי-קידר",
כסמל באגף 1, שהינו אגף סגור מאחר והוא
מאכלס עצורים.

המערער עובד במשמרות בנות 24 שעות,
כשלאחריהן, זכאי הוא לחופשה בת 48 שעות.

האגפים הסגורים מאופיינים בתחושת מחנק ודחק
ונעדרים אוורור.

רק לאחרונה (לפני כחצי שנה), הותקנו מאווררי-
תקרה לאורך המסדרונות הארוכים.

דו"ח זה מתייחס למחלת האסטמה, ממנה סובל
המערער, מזה שנתיים.

בעת התרחשותם של אירועים אלימים באגף,
נעשה שימוש בגז-מדמיע, וכן במטפי כיבוי-אש,
בהתאם לאופי האירוע".

9. 9. במהלך הדיונים המקדמיים, הוגשו לנו המוצגים הבאים: -
מטעם המשיב: -
א. תיקו-הרפואי של המערער - מוצג מש/1.
ב. ב. חוות דעתה הרפואית, מיום 26.04.02, של
ד"ר נירה רייכרט - מוצג מש/2.
ג. ג. חוות דעת רפואית, מיום 15.03.05, של
פרופ' מ. טופוליסקי, במקום חוות-דעתה
הרפואית של ד"ר נירה רייכרט ז"ל - מוצג מש/3.

מטעם המערער: -
א. תצהיר המערער מיום 30.04.04 - מוצג מע/1.
ב. דו"ח תנאי שירות מיום 11.03.01 - מוצג מע/2.
ג. ג. חוות-דעת רפואית מיום 05.02.04, של
רסין טובי - מוצג מע/3.
ד. ד. סיכום זמני מיום 23.01.01 של
פרופ' צ. היימר - מוצג מע/4.
ה. ה. אישור מיום 19.12.75 של
"נתיב" - קרן פנסיה - מוצג מע/5.
ו. ו. מסמכים רפואיים שונים - מוצג מע/6.

10. 10. בתאריך 09.01.07 הוחל בשמיעת הראיות בערעור זה.
ראשון העדים היה ד"ר טובי רסין, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות- דעתו מיום 05.02.04.
אחריו העיד, ד"ר מרסל טופוליסקי, שנחקר נגדית ע"י ב"כ המערער על האמור בחוות דעתו הרפואית, מיום 15.03.05.
אחרון העדים היה המערער, שנחקר שתי וערב ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 30.04.04.

בתום שמיעת העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים כי אין להם עדים נוספים, והם מבקשים להגיש, בכתב, את סיכומי טיעוניהם.

ניתנה החלטה כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים, ונקבע, כי פסק-הדין יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו.

סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 13.02.07
וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 30.04.07.

11. 11. הגם שב"כ המערער ויתר על העדתה של גב' אורנה מרג'י, קצינת הרווחה בבית-הסוהר "אשל"ו"אוהלי-קידר", נאמנים עלינו הדברים המובאים בדו"ח בדבר "רקע תנאי-שירות" של המערער, כפי שהם מובאים במוצג מע/2, מיום 11.03.01, בעיקר כאשר דברים אלו עולים בקנה-אחד עם האמור בתצהירו של המערער מיום 30.04.04 במוצג מש/1, ובדברי עדותו בפני
נו מיום 09.01.07.

בהתאם לכך ניתן לקבוע את העובדות הבאות: -

עבודתו של המערער התבצעה במתכונת של משמורת בת 24 שעות, שלאחריה הוא יוצא לחופשה בת 48 שעות. במשך העבודה במשמורת מצוי המערער כ-12 שעות באגף סגור.

תנאי-עבודתו באגף-הסגור לוו בתחושת מחנק וללא איוורור, ובמהלך שנות עבודתו אירעו מספר אירועים בהם נעשה שימוש בגז-מדמיע, רימוני-עשן, ומטפי כיבוי-אש, וכתוצאה מאלה נאלץ לשאוף כמות עשן.

12. 12. המערער מייחס את מחלתו לתנאי-שירותו הנ"ל, הואיל והוא היה חשוף לאבק, נחשף לעשן ולחומרים אלרגניים.

לעומתו, טוען ב"כ המשיב, כי המערער לא היה מעורב בכל אירוע חריג, הוא נחשף רק במידה מועטה לעשן, לא הוכח כי החומרים, אליהם נחשף המערער, הם בגדר אלרגניים מקצועיים והמערער לא הוכיח כי הוא אלרגי אליהם.

עוד טוען ב"כ המשיב, כי הגורמים למחלתו של המערער הינם רבים ולא כולם ידועים. קיימים מספר גורמים אפשריים שכלל אינם קשורים לשירות, וקשורים במערער עצמו, כגון: היותו אלרגי לאבק בית, עשב ודשא.

13. 13. לאחר ששמענו את כל העדויות, שקלנו את הדברים שנאמרו לנו, עיינו בכל החומר העובדתי והרפואי שהוגש לנו, הגענו לכלל המסקנות הבאות:

לאחר מספר שנות של שירות בבתי הסוהר, פיתח המערער התקפים אסטמתיים.

נכון הוא הדבר, כי קיים סיפור משפחתי חיובי עם אסטמה (מוצג מע/1), והכל מסכימים שדבר זה מעיד על נטייה תורשתית למחלה; וכמו כן קיים גם חשד בדבר מחלה אלרגית (allergic conjunctivities).

יחד עם זאת, מקבלים אנו את הטיעון בדבר שהות באוירה של לחץ נפשי, עשן סיגריות, אוורור לקוי, ולעיתים, היה המערער חשוף להתפרעויות של אסירים, שכרוכות היו בהן הטלת רימוני עשן, שריפת מזרונים וכו'.

כיום, סובל המערער מאסטמה קלה על רקע קונסטיטוציה אלרגית.
ומאחר והמדובר במחלה אלרגית, קונטיטוציונלית, ולאור עברו של המערער וקיומו של סיפור משפחתי חיובי, דין הוא, שיש להכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שנכותו "הוחמרה" בעת השירות ועקב שירותו בבתי הסוהר.

14. 14. המומחה הרפואי מטעם המשיב ממליץ לחלק את אחוזי הנכות, באופן שמחצית הנכות תהיה על חשבון השירות ואילו המחצית השניה על חשבון המערער.

לנו נראה, כי "מפת החישובים", של המומחה מטעם המשיב, אינה נשענת על שום בסיס מדעי.

קביעת "שיעור ההחמרה" אינו עניין רפואי גרידא, אלא מדובר בשילוב של עניינים המערב שאלה שבמשפט ביחד עם שאלה של עובדה, וכי בכגון-דא מוכרעת הסוגיא עפ"י "אומדנא דיינא".

בכמה וכמה פסקי דין, שניתנו על ידינו, התייחסנו לשאלה העקרונית הזו, בדבר הדרך לחישוב "שיעור ההחמרה", דהיינו, מהם הכלים לשימוש שיבור לו הדייג במטרה להגיע לאומדן נכון?

במקרה הנוכחי, פשיטא, כי לא ניתן לשער מה היה קצב התפתחותה של המחלה אלמלא התפתחותם של האירועים בתנאי שירותו של המערער, ואי לכך, כל קביעה שתהיה, הרי היא על בסיס הערכתי ותו לא.

עניין ראיית התמונה הכוללת, בדבר מצבו של המערער, מוטלת עלינו, ותפקידנו לערוך את המאזן של הליביליות של מחלת המערער, ואין צורך לומר, שהערכה כזו יש לעשותה תוך העדפת הגירסא הנוחה למערער.

15. 15. אצל רוב החולים הסובלים ממחלת הסמפונות, קיימים תסמינים מעורבים של מחלות שונות בדרכי הנשימה. תסמינים אלה עלולים להתקיים אפילו באותה ריאה והם שגורמים לשינויים פיזיולוגיים ולתקלות בתפקודי הריאה המראים הפרעה חסימתית והפיכה ונטיה, לחסימה קשה יותר, לאחר מאמץ גופני. הערכת מידת-החסימה מתבססת על קביעת f.e.v. בנשימה ביחד עם נתונים נוספים. במקרה הנדון נפחי-ריאה הצביעו על לכידת אויר קלה.

הגורמים, שהחמירו את מחלתו של המערער, ומשקלם - הם הם שחייבים לשמש את היסוד והבסיס לקביעת "שיעור ההחמרה", והכרעתנו צריכה להיות על בסיס זה.

16. קביעת שיעור ההחמרה:

אדם מוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים, בהיותו חייל משוחרר או חייל בשירות קבע, שלקה ב"נכות" כתוצאה ממחלה, החמרת מחלה או חבלה שבאו לו בתקופת שירותו הצבאי, או השירות בשב"ס, ועקב שירותו (הגדרת "נכה"ו"נכות" בסעיף 1 לחוק הנכים).

וועדה רפואית שהוקמה על-פי החוק הנ"ל, קובעת את דרגת נכותו על-פי מבחנים בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) ה'תש"ל - 1969.

מהם הקריטריונים לקביעה אם להכיר בנכותו של חייל כנכות ש"נגרמה" עקב השירות או נכות ש"הוחמרה"?

כאשר מדובר במחלה קונסטיטוציונלית, דהיינו מחלה שאדם נולד עם נטייה למחלה כזו, או שהיא טבועה בגופו, במידה זו או אחרת, והיא רדומה, אך מתעוררת בעת השירות הצבאי - ניתן לאבחן בין "גרימה" ל"החמרה".

הפסיקה קבעה, שאם המחלה פרצה לראשונה, בעת השירות ועד אז הייתה במצב רדום, ולא נתגלו לה כל סימנים או ניצים טרם השירות - ייראו בה כמחלה ש"נגרמה" בעת השירות ( ראה:

1. 1. ע.א. 652/69, שלום בוסאני נ. ק"ת - פ"ד כ"ד (1), ע' 217, בע' 219;
2. 2. ע.א. 472/81, ק"ת נ. אברג'יל - פ"ד ל"ז (2), ע' 785;
3. 3. ע.א. 472/89, ק"ת נ. רוט - פ"ד מ"ה (5), ע' 203.

במסגרת זו נדון בקביעת שיעור ההחמרה כתוצאה מהחמרת מחלה.

השאלה אם השירות בשב"ס "החמיר" את המחלה אם לאו, הינה שאלה קשה וסבוכה של "קשר סיבתי" שבעתיים קשה הקביעה לעניין שיעור ההחמרה וחלוקתו בין השירות והנכה. אין כל ספק, שהדבר צריך להיעשות באופן מושכל התואם את המצב העובדתי.

הדרך לכך היא, בראש ובראשונה, להפחית את הנכות שלא נגרמה עקב השירות ולקבוע את הנכות שתשקף את המצב עקב השירות בלבד, דהיינו, הזכות המלאה לאחר ההחמרה בניכוי הנכות שהיתה לפני אותה החמרה.

ברור, שיש לשקול את מיכלול הנתונים, אשר להם השפעה על שאלת ה"קשר הסיבתי" לשירות, ובכלל זה נתונים בדבר התפתחותה הטיבעית של המחלה וגורמי סיכון אשר אינם קשורים לשירות.

שומה על ק"ת, על הוועדות-הרפואיות ועל המומחים הרפואיים שחוות-דעתם הרפואית מוגשת בנדון - שיפרטו את קביעתם, בדבר שיעור ההחמרה שיש לייחסו לשירות, בצורה סדורה, לאחר שהפרטים מבוררים היטב ובאופן ברור ומנומק במידה שתאפשר לצדדים ערכאות הערעור להבין את הטעמים אשר הניעו אותם להגיע למסקנתם.

והגם שאין שום תחליף לבהירות ולשקיפות באשר להחלטה בהירה, מוסברת ומנומקת יפה, שמאפשרת להעבירה תחת שבט הביקורת ולקבוע אם השיעור שנקבע הוא אכן "נאות וסביר" - חייבים להיות מודעים לעובדה, שאין דרך מדוייקת, פשוטה וקלה לקביעת "שיעור ההחמרה".

ההחלטה בדבר "קביעת שיעור ההחמרה" מותירה תמיד שיקול-דעת נרחב גם כאשר היא נעשית תוך התחשבות מירבית במיכלול הנסיבות שהביאו לקביעתה.

קביעת גובה שיעור ההחמרה מורכב ממספר אין-ספור של סיבות, מתוכם יש לבחור אותן סיבות אשר יש להן משקל-מספיק על-מנת להצדיק קביעה בשיעור זה או אחר. שיקולים של מדיניות- משפטית מורכבים על ההגיון, שיקולים המשתנים ממקרה אחד למשנהו, כאשר בשיקולים הללו קיים תהליך של ברירה, בחירה, מיון וצמצום וקביעת הגורמים העומדים ביחס של סיבה-ומסובב לתוצאה פלונית זו או אחרת.

ההחלטה בדבר "קביעת שיעור ההחמרה" נבחנת במיכלול כללי של הראיות שהוגשו, הגיונם של הדברים ובעיקר - ניסיון החיים.

"תפקידה של הוועדה לבחון את המקרה המובא בפני
ה על פי נסיבותיו והראיות שהוגשו בפני
ה. כך נהגה. הדבר לא ייחשב כתגלית אם יאמר שבדרך כלל בתיקים מסוג זה העדים העיקריים הינם המומחה מטעם ק"ת והמומחה מטעם החייל.

מלאכתה של הוועדה אינה מתמצית בהחלטה עקרונית האם לאמץ את חוות דעתו של מומחה זה או אחר. לפעמים, בדיקת החומר תביא לאפשרות השלישית, אשר תכריע בין המומחים לא ע"י אימוץ-עיוור של חוות-דעתו של אחד מהם בלבד, אלא ע"י שילוב מושכל ביניהם. לא בכדי יושב בוועדת-הערעורים מומחה-רפואי.

הוועדה אכן הפעילה שיקול דעת עצמאי במקרה דנן. ויפה נהגה". ע.א. 1150/03 (ב"ש) - ק"ת נ. עמוס גואז, מיום 07/09/2004.

הנה כי כן, כאשר מדובר בוועדת-ערעורים, על פי חוק הנכים, שעוסקת אך ורק בתחום ערעורים על החלטותיו של ק"ת, אשר בהרכבה כלול תמיד גם רופא בעל שנות וותק מרובות, לא בכדי קבעה הפסיקה שבנושא של "קביעת שיעור ההחמרה" הכרעתה של וועדת הערעורים היא הכרעה עובדתית. קביעה עובדתית - פירושה, סיכומם של הראיות, כימותם, והסקת המסקנות שמהן עולה קביעה בדבר גובה שיעור ההחמרה.

מטבע הדברים, לאחר שוועדת-הערעורים שומעת את טיעוניהם של ב"כ הצדדים, בוחנת את דברי עדותם של המומחים-הרפואיים שהעידו בפני
ה והתרשמו מהאופן שבהם נאמרים הדברים (וכידוע, מימצאי מהימנות מבוססים לא רק על שיקולים שבהגיון, אלא גם על התרשמות מן העדים, התנהגותם ואותות האמת המתגלים בהמשך הדיון) - מתקיימות נסיבות שבהן עליה להפעיל את שיקול דעתה אף ללא כל נימוק ורק לעיתים רחוקות מוצאת וועדת הערעורים חובה לעצמה להביא את נימוקיה לגובה שיעור ההחמרה הנקבע על-ידה.

יש לציין, שגובה "שיעור ההחמרה" מהווה לא אחת סלע מחלוקת בין הרופאים-המומחים המעידים בפני
וועדת-הערעורים.

בתיק ו.ע. 2124/00 (פרטוק שמואל נ. ק"ת) המליץ המומחה-הרפואי מטעם המשיב לחלק את אחוזי הנכות המגיעים למערער באופן שמחצית תהא על-חשבון המערער כאשר המחצית השנייה על-חשבון תנאי-שירותו ואילו המומחה-הרפואי מטעם המערער המליץ לחלק את אחוזי הנכות באופן שעל-חשבון תנאי-השירות יחול שיעור של 80% ועל-חשבון המערער 20%.

שעה שהמומחה הרפואי מטעם המשיב נחקר בפני
וועדת-הערעורים, הוא אמר, בין היתר: -

"... ד"ר _____ קובע שהמלצתי על חלוקת אחוזי הנכות היתה שרירותית.

נכון, שבשום מקום בלימודיי או בהשתלמויותיי לא למדתי על חלוקה מדוייקת של אחוזי הנכות. אך השכל הישר (ה - common sense), חייב אותי לייחס לפחות מחצית מאחוזי הנכות למחלה היסודית ...

אין לי כל התנגדות שוועדת-הערעורים תחליט אחרת".

בפס"ד שניתן על-ידי וועדת-הערעורים בערעור האמור, אומצה עמדה זו ונקבע: -

"... המחוקק העניק לנו את הסמכות לקבוע את שיעור ההחמרה וזאת, כך יש להבין, נוכח קביעת המחוקק, שבמותב וועדת-הערעורים לנכים מכהן תמיד רופא בר-סמכא היכול להשקיף על סוגיה זו מנקודת המבט של איש-רפואה".
17. אומדנא:
במקרים מסויימים אנו נדרשים לאמץ שיטות הסתברות ואינטואיציה שיפוטית, שיסודותיהם בעקרונות לוגיים, ניסיון-החיים והשכל-הישר.

שיטות ההסתברות והאינטואיציה השיפוטית מביאות אותנו להתייחס לכמה מושגים בנושא של "אומדנא", הן "אומדנא של דין" והן "אומדנא של דיין".

"אומדנא של דין":
על-פי סעיף 21 של חוק בתי-הדין המינהליים, ה'תשנ"ב - 1992, שעל-פיו אנו פועלים, אין אנו קשורים בדיני-הראיות, וזאת בכפוף להוראות בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], או בכל דין אחר.

על-פי סעיף 28 לחוק הנכים, אין וועדת-הערעורים קשורה בדקדוקי-דיון ובדיני-הראייה, אלא עליה לפעול בדרך שתראה לה כמועילה ביותר לבירור השאלה העומדת לדיון.

"אומדנא של דיין":
אינטואיציה שיפוטית, הינה בגדר של "אומדנא של דיין".

בהקשר זה, אנו מוצאים לנכון לאזכר את עמדת המשפט העברי בסוגיא זו: -

א. הרמב"ם, בהלכות סנהדרין, פרק כ"ד, מביא את ההלכה הבאה: -

הלכה א':
"יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בליבו שהוא כן, אף-על-פי שאין שם ראייה ברורה, ואין צריך לומר אם היה יודע בוודאי שהדבר כן הוא שהוא דן כפי מה שיודע..."

וחרף כך, שהרמב"ם מסייג את ההלכה הנ"ל ומביא בהלכה הבאה, כדלקמן: -

הלכה ב':
"כל אלו הדברים הם עיקר הדין; אבל משרבו בתי-דינין שאינם הגונים, ואפילו היו הגונים במעשיהם אינם חכמים כראוי ובעלי-בינה - הסכימו רוב בתי-דיני ישראל שלא... אלא בראייה ברורה. ולא ידון הדיין בסמיכת-דעתו ולא בידיעתו...".

ב. ב. אבל מוצאים אנו בשו"ת הרא"ש (רבינו אשר בן ר' יחיאל, מגדולי חכמי אשכנז שעבר לספרד, בסוף המאה השלוש-עשרה ותחילת המאה הארבע-עשרה, נפטר בשנת פ"ח - 1328), בכלל ק"ז, סימן ו', כדלקמן: -

"... ולכן נתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות-עיניו, במקום שאין הדבר יכול להתברר בראיות ובעדויות, פעמיים באומד-הדעת, ופעמים כמו שיראה הדיין בלא טעם ובלא ראייה ובלא אומד-הדעת...".

ג. ג. ב"פסקי-דין רבניים", חלק ט', בעמודים 349 עד 351, מובא פסק-דינו של הרב מרדכי אליהו, שכיהן כרב-ראשי בישראל, שלאחר ניתוח דברי הרא"ש הנ"ל ופוסקים רבים אחרים, מגיע לכלל מסקנה, שלפיה, בזמן הזה, אפשר שבתי-הדין במקומותינו, שנבחנו ונתמנו כדין והציבור מקבל אותם ואין בפני
ו שום ערכאה אחרת להתדיין בפני
ה - הרי שיכולים הם לפסוק גם בתנאי-אומדנא.
18. מכל הסיבות והנימוקים המפורטים לעיל, מוצאים אנו "קשר סיבתי" בין מחלת המערער ומחלתו האמורה, וקובעים אנו, כי מחלת המערער הוחמרה עקב שירותו בשב"ס, כאשר ההחמרה, שעל חשבון השירות, היא בשיעור של 40% ואילו על חשבון המערער היא 60%.

19. החלטת קצין התגמולים
מיום 03.06.02 - תשונה בהתאם לכך.

20. המערער יוזמן להופיע בפני
ועדה רפואית, כדי שזו תקבע את אחוזי נכותו.

21. אין צו להוצאות ולשכר טירחת עו"ד וכל צד ישא בהוצאותיו.

22. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

23. מזכירות בית המשפט:-

א. א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה לאחר שבדיון מיום 09.01.07 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

ב. ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות - עותק מפסק-דין זה.

ג. ג. תחזיר לב"כ המשיב - את תיקו הרפואי של המערער (מוצג מש/1).
ניתן היום י"ח בסיון, תשס"ז (4 ביוני 2007) בהעדר ב"כ הצדדים

_________________ __________________ _________________
יעקב גנן
, שופט (דימ.) ד"ר קלרה שניידרמן גב' יואלה שרון
אב בית-הדין חברה חברה
שם הקלדנית: יעל קריצ'מר









וע ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 1113/02 יצחק רווח נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 04/06/2007)