פסקי דין על עליזה שבירו | פסקי דין על הודיה שבירו | פסקי דין על עזרא ציון שבירו | פסקי דין על רב חובל עמנואל הצופה | פסקי דין על מדינת ישראל- מינהל הספנות והנמלים ואח' |

733/96 א     14/06/2007




א 733/96 עליזה שבירו, הודיה שבירו, עזרא ציון שבירו נ' רב חובל עמנואל הצופה, מדינת ישראל- מינהל הספנות והנמלים ואח'




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א 733/96


בפני
:
כב' השופטת ברון צפורה


17/06/2007



בעניין:
1. עליזה שבירו

2. הודיה שבירו

3. עזרא ציון שבירו



ע"י ב"כ עוה"ד
כרמי בוסתנאי
ואח'

התובעים

נ ג ד


1. רב חובל עמנואל הצופה

2. מדינת ישראל- מינהל הספנות והנמלים
3. מדינת ישראל-משרד החקלאות
שלושתם ע"י ב"כ עו"ד יניב יוניק
מפמת"א
4. אברהם רומנו
ע"י ב"כ בועז רווה






נתבעים

פסק דין

א. מבוא:
עניינה של תובענה זו באסון טביעתה של ספינת הדיג "אריה" במימי הים התיכון, שעה שעל סיפונה מצויים יחזקאל שבירו ונח הררי ז"ל, אשר קיפחו את חייהם במהלך האסון.

ההליך שבכותרת התנהל מלכתחילה במאוחד עם תיק נוסף, שהוגש מטעמם של יורשי המנוח הררי, ז"ל, אשר הסתיים בפשרה (ת"א 1618/95).

בתיק שבכותרת טוענים התובעים, כי הגורם היחיד לטביעת הספינה הוא העובדה ששימשה לדיג מכמורת, שלא כיעודה המקורי. התובעים טוענים, כי הנתבעים התעלמו, לאורך השנים, מהעובדה שהספינה משמשת לדיג מכמורת, על אף שטמונה בכך סכנה גדולה ובלתי סבירה. על רקע האמור, טוענים התובעים להתרשלות מצד הנתבעים.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את גורם הטביעה, כנטען על ידי התובעים, וכן הכחישו כל אחריות לאירוע. הנתבעים טענו עוד, כי אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין אירוע הטביעה. ולחילופין הנתבעים טענו גם לרשלנות תורמת מצדו של המנוח וכן להסתכנות מרצון.
ב. הצדדים:
התובעת 1, עליזה שבירו
(להלן: "התובעת"), הינה אלמנתו של המנוח יחזקאל (יגאל) שבירו ז"ל, יליד 1962, אשר נספה בלילה שבין יום 21.1.94 ליום 22.1.94, שעה שספינת הדיג "אריה" שבבעלותו טבעה ונטרפה בים התיכון (להלן: "המנוח").

התובעת 2, הודיה שבירו
, והתובע 3, עזרא ציון שבירו
, הינם יתומיו של המנוח.

התובעים הינם תלויי ויורשי המנוח.

הנתבע 1, רב חובל עמנואל הצופה
(להלן: "ר"ח הצופה"), שימש במועדים הרלבנטיים לתביעה כמפקח הימי של מינהל הספנות והנמלים בנמל יפו, מטעם הנתבע 2. מתוקף תפקידו, היה אמון ר"ח הצופה על מתן רישיונות שיט לספינות ו/או הארכתם.

הנתבע 2, מינהל הספנות והנמלים, הינו המשרד הממשלתי המופקד, בין היתר, על בדיקת כשרותם של כלי שיט ישראליים, רישוי כלי השיט ופיקוח עליהם.

הנתבע 3, משרד החקלאות, הינו המשרד הממשלתי המופקד על ענף הדיג במדינת ישראל ובכלל זאת על מנתן רישיונות דיג לספינות וכן על ניהולה ו/או תפעולה ו/או החזקתה של תחנת הרדיו של אגף הדיג ביפו, שאמורה להאזין לספינות הדיג המשיטות באזורה, על מנת לעקוב אחר מיקומן ומצבן.

הנתבע 4, אברהם רומנו (להלן: "רומנו"), היה בעליה הקודמים של הספינה ביחד עם המנוח. כשמונה חודשים לפני מועד הטביעה, מכר רומנו את חלקו בספינה למנוח.

ג. רקע עובדתי:
בתאריך 21.1.94, יום שישי בשבוע, בשעות אחה"צ, הפליגה ספינת הדיג "אריה" מנמל יפו דרומה, כשעל סיפונה המנוח ועמו נוח הררי ז"ל, שהועסק על הספינה כדיג שכיר (להלן: "הררי").

מצב הים היה שקט עד נוח, עם רוח דרומית-מזרחית קלה.
ייעודה המקורי של הספינה היה גוררת, אך ברישיונות הכושר שלה אושר כי תופעל כספינת דיג חופים. בפועל, הופעלה הספינה כמכמורתנית, בניגוד לייעודה על פי הרישיון.

במהלכו של הלילה, עמדה הספינה בקשר עם תחנת הרדיו של אגף הדיג ביפו וכן עם שתי ספינות דיג אשר שיטו בקרבתה.

למחרת היום, בשעות הצהריים, לאחר שהספינה לא הגיעה ליעדה במועד, החלו החיפושים אחריה. ניסיונות הקשר עם הספינה לא העלו דבר וכך גם החיפושים שנערכו מטעם חיילות האוויר והים.

ביום א', 23.1.94, בשעה 11:15 בקירוב, נמצאו גופותיהם של המנוח ושל הררי, על קו המים שבמקטע החוף שבין ראשון לציון לבין נחל שורק, כשהם לבושים בגדים קלים בלבד. על הגופות לא התגלו סימני אלימות כלשהם ומדוח נתיחת הגופה של הררי עולה, כי סיבת המוות הייתה טביעה. גופת המנוח לא נותחה, בשל התנגדות המשפחה.

ביום 4.3.94 נמצאה הספינה מתחת למים, באזור שבין פלמחים לאשדוד, כ- 11 ק"מ ממקום מציאת הגופות. כל ציוד הדיג נמצא על סיפונה ולא ניתן היה להבחין בפגיעה חיצונית בולטת כלשהי בגוף הספינה.

יצוין, כי המנוח והררי לא החזיקו ברישיון משיט ובמועד טביעתה הושטה הספינה בניגוד לחוק.

ביום 24.1.94 מינה מינהל הספנות והנמלים וועדה בלתי תלויה לחקירת נסיבות היעלמה של הספינה, בראשותם של רב חובל משה צוקרמן ומיכאל ברעם. ממצאי הוועדה הינם חמורים ביותר, כפי שיובהר להלן.

בעקבות ממצאיו הקשים של דוח החקירה, פתחה המשטרה בחקירה נגד ר"ח הצופה בחשד לעבירה של גרם מוות ברשלנות. המשטרה המליצה, בסופו של דבר, שלא להגיש כתב אישום. למסקנה דומה הגיעה גם הפרקליטות.

להשלמת התמונה יצוין, כי הספינה מעולם לא נמשתה מהמים.

ד. דיון והכרעה:
פרק ראשון- נסיבות אירוע הטביעה:
הצגת המחלוקת:
לנסיבות אירוע הטביעה יש השלכה מכרעת לעניין שאלת האחריות במקרה דנן ומשכך ברי כי הדיון בשאלת אחריותם של הנתבעים ייעשה לאחר שתינתן הכרעה באשר לנסיבות אירוע הטביעה, תוך הכרעה בין גרסאות הצדדים לעניין זה.

לגרסת התובעים, הגורם היחיד לטביעת הספינה הוא העובדה כי שימשה לדיג מכמורת. על פי הנטען, הכוחות שפעלו על הספינה, כמו גם הציוד שהותקן עליה, הכריעו את הספינה וגרמו לטביעתה.

לגרסת הנתבעים, אירוע הטביעה בא לעולם כתוצאה מתקלה נקודתית בספינה, שצוות מיומן, סביר וזהיר היה מסוגל לטפל בה.

דוח החקירה מיום 24.5.94:
ראיה מרכזית וחשובה ביותר לבחינת נסיבות אירוע הטביעה הוא דוח החקירה מטעמה של הוועדה הבלתי תלויה אשר מונתה לצורך כך. חשיבות הדוח בענייננו אף עולה, בשים לב לעובדה שהספינה מעולם לא נמשתה מהמים ומשכך דוח החקירה הוא הראייה המרכזית המשקפת את מצב הספינה עובר לטביעתה. לכך מצטרפת העובדה, שדוח החקירה הינו מקיף, רציני ויסודי.

על אף האמור, כל אחד מהצדדים מבקש להפחית מחשיבותה של ראיה זו ואף לצאת כנגד חלק ממצאיה, שכן אף אחד מן הצדדים אינו יוצא נשכר ממצאי הדוח.

בדוח החקירה קובעת הוועדה, כי סיבת הטביעה הסבירה ביותר בנסיבות הקיימות הינה חדירת מים לתוך גוף הספינה ממקום כלשהו בגוף הספינה ו/או מכמה מקומות בגוף. ממצאי הוועדה עולה, כי חדירת המים לתוך גוף הספינה החלה זמן רב לפני טביעתה וכי הייתה דליפה קבועה ומתמשכת בספינה, במשך תקופה ארוכה.
מהעובדה שכל ציוד הדיג נמצא על הספינה ושום חלק ממנו לא נמשך מהספינה לים מסיקה הוועדה, כי הספינה לא טבעה בעת שעסקה בדיג, אלא בזמן שהפליגה ממקום אחד למקום אחר.

מהעובדה שהדיגים לא קראו לעזרה במכשיר הקשר מסיקה הוועדה, כי המנוח והררי לא הספיקו לעשות כן, משום שככל הנראה הופתעו מכך שספינתם מלאה מים ושהיא שוקעת תחתם. על כן הם גם ירדו למים ללא הכנות מוקדמות.

הוועדה קובעת עוד, כי אנשי תחנת הרדיו של אגף הדיג במשרד החקלאות לא היו מודעים להימצאותה של הספינה בים ולאי חזרתה לנמל יפו.

הועדה קובעת, בהסתמך על עדויות דיגים ואנשים אחרים שהכירו את הספינה, כי מצבה הטכני של הספינה היה בכי רע מזה זמן רב וכי רבים הזהירו את המנוח מפני מצבה הגרוע: מצבה הטכני הוזנח במשך שנים, לוחות הברזל בסיפון נאכלו ובזמן גרירת רשת, שליש מהסיפון היה מתחת למים והספינה הייתה נוטה על צידה; הספינה הייתה מלאה במים באופן תמידי, משאבת השיפוליים עבדה ללא הפסקה, סיפון הספינה היה מוצף, דפנות הספינה מלאות חורים ומספר מחלונותיה הקבועים בדפנות היו חסרים; ירכתי הספינה היו רקובים ויציבותה גרועה. למעשה, הספינה הייתה במצב טכני כה רעוע, עד כי ספק אם ניתן היה לתקנה ולשפצה.

הוועדה מציינת, כי ייעודה המקורי של הספינה היה גוררת, אך ברישיונותיה הזמניים אושר כי תופעל כספינת דיג חופים. הוועדה קובעת, כי בפועל, הפעיל המנוח את הספינה כמכמורתנית, הגם שייעוד זה מעולם לא אושר על ידי מינהל הספנות והנמלים, והדבר היה ידוע למנוח, כבעל הספינה. הוועדה מוסיפה ומציינת, כי הספינה לא הייתה מצוידת בציוד ההצלה הנדרש ממכמורתנית, לרבות אסדת הצלה.

ממצאי הוועדה עולה, כי ביום 1.1.88 הורה מנהל מחלקת כלי שיט קטנים כי תיק הספינה יועבר למחלקה הטכנית, לאור העובדה כי הספינה שימשה בפועל כמכמורתנית. הוראה זו לא קוימה, תיק הספינה לא הועבר למחלקה הטכנית ואנשי מינהל הספנות והנמלים המשיכו להתייחס אל הספינה כאל כלי שיט קטן.

ממצאי הוועדה עולה גם, כי למנוח לא היה רישיון משיט, לא בזמנים הרלבנטיים לאירוע הטביעה ולא בזמנים שלפני כן. יתרה מכך, המנוח לא היה בעל ניסיון רב בדיג מסחרי ונטה להירדם על משמרתו.

הוועדה מסכמת את ממצאיה, כדלהלן: "אין לנו ספק שספינה זו לא הייתה רשאית להפליג במצבה הנ"ל ובוודאי שלא לקבל על כך רישיון שיט."

לאור ממצאיה, המליצה הוועדה להשעות את ר"ח הצופה מתפקידו, עד לבירור העניין במישור המשמעתי והמשפטי.

כאמור, הן התובעים והן הנתבעים חולקים על ממצאי דוח החקירה במספר עניינים, כאשר המהותי שבהם הוא מצב הספינה עובר לאירוע הטביעה. לטענתם, הספינה הייתה במצב כשירות סביר.

נתונים היסטוריים מתיק הספינה (הוגש וסומן ת/4):
הספינה "אריה" נבנתה בהולנד בשנת 1949 וייעודה המקורי היה גוררת.

העובדה שהספינה הייתה במקור ספינת גרר הינה עובדה בעלת חשיבות, מאחר וירכתיה של הספינה היו מלכתחילה נמוכים מאד ביחס לקו המים והם נשקו להם (וזאת עוד בטרם הותקנו על הספינה ציודים כבדים המשמשים לדיג מכמורת).

בשנת 1980 הוסבה הספינה מספינת גרר לספינת דיג ובשנת 1985 נמכרה הספינה מאריה הוכמן לרומנו.

רומנו התקין על הספינה ציוד שהפך את הספינה למכמורתנית, כגון: עגורן שער, כננת להרמת רשת מכמורת (גנטרי) וגלגלת ירכתיים מתאימה.

לא הוגשו תכניות לאישור השינויים הנ"ל וברישיון כושר השיט נרשם כי הספינה כשירה לדיג חופי בלבד (תעודת הרישום מיום 26.1.86 הוגשה וסומנה ת/6).
בסוף שנת 1986, פנה רשם כלי השיט הקטנים לרומנו, כדלהלן:
"לפי מיטב ידיעתנו, הינך מפעיל את כלי השיט הנ"ל כמכמורתן, דבר הנוגד את רישיון כושר השיט אשר ברשותך והנך עובר עבירה בכך.
לאור האמור לעיל, הריני להודיעך שרישיון כושר השיט הנ"ל מס. 01757 בטל ומבוטל. עליך לפנות למחלקה הטכנית של משרדנו על מנת להזמין בדיקת כושר שיט ולהציג תכניות של שינוי מבנה, כמו שמתבקש בעל כלי השיט שלפניך (ההדגשות שלי, אלא אם צוין אחרת-צ.ב)".

(המכתב מיום 11.12.86 הוגש וסומן ת/7).

עותק מהמכתב האמור נשלח גם למחלקה הטכנית במינהל הספנות והנמלים.

בפברואר 1987 הוצא לספינה רישיון זמני כספינת דיג חופים. הוטל על רומנו לדאוג לבדיקת יציבות ולהמציא אישור מאגף הדיג שהספינה יכולה לעסוק בדיג, כתנאי לרישום הספינה כספינת דיג מכמורת ואישור השינוי ביעוד.

באוגוסט 1987 ערך המהנדס אריה ברקת חישוב יציבות לספינה והספינה נמצאה יציבה. במסמך שהגיש כותב המהנדס ברקת, כי "המנוע והמדחף הקיימים אינם מתאימים לדיג מכמורת" (הוגש וסומן ת/19).

מהנדס מינהל הספנות והנמלים, ד"ר פאול מינך, מציין במזכר פנימי מיום 13.9.87, כי הוא ממליץ על בדיקת גוף יסודית בגלל גיל הספינה (הוגש וסומן ת/8).

רישיון השיט מספטמבר אותה שנה היה זמני לשלושה חודשים, עד לאחר עריכת סקר גוף (הוגש וסומן ת/10).

בנובמבר 1987 נערך סקר גוף לספינה על ידי המהנדס יצחק שכטרמן, אשר מצא כי גוף הספינה שפיר. בגוף הדוח נכתב מפורשות, כי "הסירה משמשת לדיג מכמורת" והיא הוגדרה על ידי המהנדס כ"מכמורתן". בפרק "סיכום והמלצות" המליץ המהנדס לבצע קידוחי בדיקה ספורים בכל אספנה שנתית בעתיד (הדוח הוגש וסומן ת/9).

לא נמצאו בתיק הספינה רישומים על עריכת סקרים נוספים או אספנות לאחר סקר זה.

במזכר פנימי מיום 31.12.87 כותב מהנדס מינהל הספנות והנמלים למנהל מחלקת כלי שיט קטנים, כי הספינה עוסקת בדיג מכמורת וכי הוא ממליץ להעביר את הספינה לטיפול המחלקה הטכנית. על גבי המזכר מופיעה הוראת מנהל מחלקת כלי שיט קטנים מתאריך 1.1.88, המורה על העברת תיק הספינה למחלקה הטכנית (הוגש וסומן ת/20).

הוראה זו לא קוימה.

בתאריך 26.5.88 חתם רומנו על הצהרה בכתב, לפיה הספינה משמשת לדיג חופי בלבד (הוגש וסומן ת/11).

בהתאם לשטר בעלות מיום 18.5.93, הבעלות בספינה הועברה במלואה למנוח בתאריך הנ"ל (הוגש וסומן ת/12).

בתיק הספינה נמצאו שני רישיונות שיט, הראשון ע"ש רומנו והשני ע"ש המנוח. תוקף שני הרישיונות פג ביום 25.12.93 (הרישיונות הוגשו וסומנו, בהתאמה, ת/13 ו-ת/14).

בתיק נמצא גם העתק מרישיון זמני שהוצא לספינה ביום 26.12.93 ע"ש המנוח ותוקפו עד ליום 13.1.94 (הוגש וסומן ת/15).

אין חולק, כי תוקף הרישיון הזמני הוארך על ידי ר"ח הצופה יום לפני הטביעה וזאת עד ליום 26.1.94. הארכה זו נרשמה על גבי הרישיון הזמני, אשר אבד ביחד עם הספינה.

עדויות שנסקרו בדוח החקירה באשר למצבה של הספינה:
בדוח החקירהה מובאות עדויותיהם של בעלי ספינות, דייגים ואנשי מקצוע, באשר למצבה הטכני של הספינה "אריה" בין השנים 1994-1993, כדלהלן:

אודי הוכמן, בנו של אריה הוכמן, מבעליה הראשונים של הספינה, העיד כי מצבה הטכני של הספינה הוזנח במשך שנים וכי הוא הזהיר את המנוח מפני מצב זה.

הוכמן חזר על דברים אלה במהלך עדותו בפני
, בציינו כי הוא הזהיר את המנוח הן מפני מצבה הטכני של הספינה והן מפני השימוש בה כמכמורתנית. הוכמן גם העיד על קיומם של חורים בסיפון הספינה (ראה פרוטוקול מיום 11.9.00).

מישל צרפתי, אשר עבד על הספינה במשך ארבעה חודשים, בקיץ וסתיו 1993, העיד בפני
הוועדה על איכול של לוחות הברזל בסיפון הספינה, על כך שבזמן גרירת הרשת שליש מהסיפון היה מתחת למים ועל כך שלספינה הייתה הטיה. צרפתי העיד, כי מים היו חודרים לספינה בגלל פגיעות שהספינה נפגעה מסלעים בכניסה ליפו.

מישל צרפתי לא הובא לעדות בפני
.

עבדו מנסור, דיג וידידו של המנוח, העיד כי ביקר בספינה כשבוע לפני העלמה וכי הספינה הייתה מלאה מים, משאבת השיפוליים עבדה ללא הפסקה, הסיפון היה מוצף ודופן הספינה היה מלא חורים. מנסור העיד, כי הוא הזהיר את המנוח שעליו להוציא את הספינה מהמים ולהפסיק את השימוש בה ואולם המנוח טען שאין לו כסף לכך. מנסור העיד, כי מצב הספינה היה גרוע כבר בשלוש השנים שקדמו לטביעתה.

מנסור חזר על דברים אלה עת העיד בפני
(ראה פרוטוקול מיום 13.9.00).

באשר לחורים הרבים שבדופן בספינה העיד מנסור, כדלהלן:
"עו"ד דוידוביץ': איפה חורים, ממעל קו הסיפון, מתחת לקו הסיפון? בקו שמשיק למים?
העד: על הסיפון בעצמו.
ש: על הסיפון עצמו?
ת: כן, ומעל הסיפון. הכל, הכל, הספינה רקובה. רקוב הכל רקוב. הספינה רקוב.
ש: רקוב שווה ערך מבחינתך לחורים, כשאתה אומר רקוב אתה מתכוון לחורים שרואים?
ת: גם חורים וגם רקוב
ש: מה זאת אומרת?
ת: איפה שרקוב גם יש חורים, אני שם את האצבע, האצבע מגיעה לרציף
ש: ניסית את זה?
ת. כן
ש: ניסית בכולם?
ת: כן. כן, כן. ואפילו אמרתי לו, אמרתי לו תיקח את המנוע הזה, שיצבעו את הספינה."

(שם, בעמ' 94).

מנסור העיד, כי הבחין בלמעלה מחמישים חורים בספינה "גם בדופן, גם בסיפון, בהכל, בכל הספינה" וכי הוא ייעץ למנוח להוציא את הספינה מהים ולמכור את המנוע שלה (שם, בעמ' 97).

אברהם לבקוניה, העוסק בתיקון רשתות דיג, העיד, אף הוא, כי ראה חורים בדופן הספינה. מעדותו בפני
הוועדה עולה, כי הוא עלה על סיפונה של הספינה כשבועיים לפני טביעתה, לצורך בדיקת מצבה של רשת הדיג. בהזדמנות זו הבחין בחורים על סיפון הירכתיים של הספינה ובדופן הספינה, באזור קו הסיפון. לבקוניה העיד, כי הוא הבחין גם בחלון חסר קרוב לקו המים. גם לבקוניה ציין, כי הוא הזהיר את המנוח מפני מצב הספינה.

לבקוניה שב וחזר על דברים אלה במהלך חקירתו בפני
ועדותו בפני
הייתה בהירה, מלומדת ומהימנה.

לבקוניה תיאר בפני
את השפעת החורים שבדופן הספינה, מתחת לקו הסיפון, על תפקוד האנייה כדלהלן:
"..אז אם יש עוד חור במעקה, זה בכלל לא משחק תפקיד. אבל ברגע שהחורים הם מתחת אז נכון שהם לא יהיו חורים של מטר על מטר, מים מצטברים, מזה מצטברים מים בספינה".

(ראה פרוטוקול מיום 11.9.00, בעמ' 75).

ובהמשך:
"..הבעיה היא של הצטברות, נגיד, שכל חור כזה יכול להכניס חצי ליטר בחצי שעה. אם יש לך 20 חורים, יש לך מכפלה, ואם אתה לא משגיח על כמות המים שנצברת בשיפוליים של הספינה, אתה בבעיה. אם אתה משגיח אין בעיה. אתה יכול להפעיל את המשאבה ואתה יכול להתגבר על זה, זה לא חורים שמכניסים כמויות עצומות של מים. אבל זה בייחוד בא מהתזוזות, מהשפריצים של הגלים או של השובל של הספינה, אבל זה לא גורם לטביעה, אם שמים לב. אם לא שמים לב שום דבר לא יעזור."

(שם, בעמ' 77).

לבקוניה העריך כי הבחין בעשרה חורים, בקוטר של אגודל. לבקוניה סימן את מיקום החורים על גבי תמונת הספינה שהוצגה בפני
ו (מסומן ב- x על גבי ת/2)

באשר לאזהרתו את המנוח, העיד לבקוניה, כדלהלן:
".. וכמו שכתבתי בתצהיר, אני הערתי לבעל הספינה, שגם החלון וגם החורים וגם מצב הסיפון שהיה קטסטרופלי, אני הערתי לו על זה, אני אמרתי לו "איך אתה יוצא ככה להפלגה", הוא אמר בזה מטפלים. בסדר, התרשמתי מאד לרעה מהמצב של הפגישה ההיא וזה בהמעטה".

(שם).

בהמשך חקירתו, העיד לבקוניה גם על קיומם של חורים מפולשים בסיפון הספינה, בקוטר של תפוז, שלדידו עלולים לסכן את הספינה בזמן גרירת רשת, גם אם הים שקט:
"ת: אני לא יכול להעריך כמה מים יכולים להיכנס, אבל כשיש לך יותר מדי חורים, ו.. טוב, אם אין מים על הסיפון, אין שום בעיה, אבל כשאתה גורר רשת, אפילו בים שקט לגמרי, שאין לך גלים שיציפו את הסיפון, רק העלאת הרשת גורמת לכמות מסוימת של מים, בוא נגיד, 200-100 ליטר מים לפחות עולים עם הרשת. תוך כדי העלאת הרשת לסיפון, זה אם הסיפון מחורר, זה יורד לך ישר לשיפוליים. אם המשאבה פעילה והיא בסדר, וכל הצנרת שלך תקינה, יכול להיות שאין בעיה, תלוי גם מה הספיקה של המשאבה. אני מניח שזה בהחלט סביר. אבל אם יש לך קצת גלים, קצת שפריצים, התזות של מים, אתה בבעיה. המשאבה מוגבלת בכמות המים שהיא יכולה להוציא מהספינה".

(שם, בעמ' 79).

אריאל יורב, אשר עסק בתיקונים בספינה בקיץ 1993, העיד, אף הוא, כי דפנות הסיפון היו מלאות חורים.

אריאל יורב לא הובא לעדות בפני
.
אברהם רומנו (לא הנתבע 4, אלא אדם אחר בשם זהה), אשר היה שותף לבעלות בספינה עם רומנו במשך שנה, העיד כי הוא ראה את הספינה כשבועיים לפני היעלמותה וכי מצבה הטכני היה בכי רע: הירכתיים רקובות, כולל חורים ויציבותה גרועה מאד.

אברהם רומנו לא הובא לעדות בפני
.

יגאל סמדג'ה, אשר עבד על הספינה למשך שלושה ימים, בתחילת חודש ינואר 1994, העיד, אף הוא, כי מצבה הטכני של הספינה היה בכי רע: מים חדרו לספינה, הרבה חלקי מתכת היו חלודים וחלקים מהספינה היו רקובים. סמדג'ה אף ציין, כי במהלך ההפלגה, שבירו היה מוטרד מחדירת מים לספינה, במדור שמאחורי חדר המכונות.

יגאל סמדג'ה חזר על דברים אלה עת העיד בפני
(ראה פרוטוקול מיום 11.9.00).

אילן פרידמן, מסגר במקצועו, העיד כי יומיים לפני הטביעה נבדקה הספינה על ידו לצורך הגשת הצעה לתיקון הסיפון. על פי עדותו, לא היה ניתן לתקן את הספינה, היות ו- 80% מהסיפון היה רקוב, כולל הגנטרי וכי למעשה צריך היה לחתוך את כל הסיפון מגוף הספינה ולבנות הכל מחדש.

אילן פרידמן לא הובא לעדות בפני
.

תמונות הספינה הטבועה (הוגשו וסומנו ת/5):
בהתאם לדרישת וועדת החקירה, נשלח צוללן לצלם את הספינה הטבועה, מתחת לפני המים. הצוללן לא נכנס לחלקיה הפנימיים של הספינה, מחמת סכנת הילכדות והתמונות שצילם נעשו מחוץ לספינה.

מהודעת הצוללן בפני
הוועדה, עולה, כי הוא לא הבחין בנזק חיצוני שנגרם לספינה ואולם הצוללן ביקש לסייג מדבריו, כדלהלן: "אני מבקש לציין כי הצילומים נערכו בחופזה ויתכן כי פרטים מסוימים נעלמו מעיני מפאת קוצר הזמן."

עיון בתמונות שצילם הצוללן אינו מסייע בהבנת מצב הספינה עובר לטביעתה.
עדותו של ר"ח משה צוקרמן, מחברי הוועדה החוקרת:
ר"ח צוקרמן, מפקח ראשי בנמל אשדוד משנת 1968 ועד אמצע שנת 2002, מונה כחוקר מטעם מינהל הספנות והנמלים לבדיקת נסיבות אירוע הטביעה.

ר"ח צוקרמן העיד בפני
, כי הבחין בספינה כשלושה חודשים לפני שטבעה. הספינה משכה את תשומת לבו משום שנחזתה כמכמורתנית ואולם היא לא טופלה במחלקה הטכנית, בה עבד.

כשניגש להסתכל על הספינה הוא ראה "שבר כלי", כהגדרתו:
"ראיתי ספינה, קודם כל מה שמשך את תשומת לבי, שהיא הייתה מאד שקועה במים, לא היה כמעט מרחק בין הסיפון ובין מי הים, בתוך הנמל. נדמה לי שגם הייתה לה איזה הטיה, יכול להיות בגלל שנכנסו, שהיו מים בתוכה.
ראיתי חורים בסיפון. ראיתי ריקבונות בדופן. ראיתי, שמה שנקרא גנטרי, זה מן תורן שאליו מחוברים חלקים של הרשת, גם כן במצב מאד גרוע.
...
היה שם ריקבון. הוא (הגנטרי-צ.ב.) היה נראה לי שעם מכת פטיש קטנה כל העסק הזה נופל. וזהו.."

(ראה פרוטוקול מיום 2.12.00, בעמ' 95).

ר"ח צוקרמן הבחין בספינה פעם נוספת עת עגנה בנמל אשדוד, כשבועיים לפני שטבעה:
"אני פתאום ראיתי אותה ונדהמתי, ראיתי את שבר הכלי הזה, אז אמרתי להם (האחים חכם, בעלי ספינת הדיג "שחף"- צ.ב.), תגידו לי אני חולם או שאני רואה טוב. הם אמרו, אתה לא חולם, אתה רואה מצוין. שלושתנו הסתכלנו ומה שאני יכול לומר, שאילו אני הייתי מתבקש לתת לספינה הזו רישיון, לא הייתי בכלל מתחיל לבדוק אותה, משום שמה שראיתי חיצונית הספיק לי כדי לפסול אותה באופן מוחלט, בוודאות מוחלטת לצאת לים".

(שם, בעמ' 96).

ובהמשך חקירתו הנגדית:
"ת: .. אני ראיתי שהיו לה חורים בסיפון. ראיתי גם בירכתיים ריקבונות שנראו לי כחורים. הגנטרי היה רקוב, שאם פטיש של קילו היה אפשר להפיל אותו. נוסף לכך.. המרחק בין הסיפון והמים, היה מאד קטן, הרבה יותר קטן מאשר כל ספינה נורמלית. היא עמדה גם עם הטיה לצד אחד שניכר שכנראה היא התמלאה מים באיזה שהיא צורה. וכל המראה שלה היה נראה כשבר כלי שפשוט משך את תשומת לבי.
ש: זאת אומרת, אם אני מבין נכון ממה שאתה אומר לנו, לפי מראית עיניך הספינה הזאת, מסוכן היה עבורה להפליג בים.
ת: אמת, אין ספק
ש: היא היתה עשויה לטבוע?
ת: אמת".

(ראה פרוטוקול מיום 20.5.03, בעמ' 10).

עדותו של ר"ח צוקרמן בפני
הייתה גלויה ומהימנה ואני נותנת אמון באמיתותה. ניסיון הצדדים לייחס לר"ח צוקרמן יריבות אישית עם ר"ח הצופה, שהיה בה כדי להשפיע על ממצאי דוח החקירה, הינה בגדר ספקולציה בלתי מבוססת לחלוטין.

אספנת הספינה במאי 1993:
במהלך המשפט הסתבר, כי הספינה עברה אספנה שנתית מלאה במאי 1993, כשמונה חודשים לפני הטביעה. נתון זה לא בא לידי ביטוי בתיק הספינה, אותו סקרתי לעיל.

מתצהירו של רועי גונן, מנהל המספנה בה בוצעה האספנה, עולה, כי האספנה כללה טיפול מקיף שארך כשבוע ובין השאר קיבל גוף הספינה טיפול צביעה יסודי. מר האשם אמניעי, אשר טיפל בפועל בספינה במהלך האספנה האמורה, הצהיר כי הוא לקח חלק בעבודות שיפוץ, ניקיון, צביעה, חיבור צינקים (חתיכות אבץ נגד זרם סטטי, שמחברים לגוף הספינה) וכי תיקן את הפרופלור והציר.

הנתבעים סבורים, כי נתון זה לא היה בפני
הוועדה במועד עריכת דוח החקירה וכי במידה ונתון זה היה בא בפני
הוועדה, היו המלצותיה משתנות.

דעתי שונה;

לא הובאה בפני
כל ראיה שהיא לעריכתה של בדיקת גוף יסודית וקידוחי בדיקה במועד ביצוע האספנה, כנדרש מהנחיות המהנדסים מינך ושכטרמן משנת 1987 ומכאן שאין בעצם עריכתה של אספנה כדי להצביע על תקינותה הטכנית של הספינה.
זאת ועוד, למקרא דוח החקירה עולה, כי הוועדה לקחה בחשבון את העובדה שבספינה נערכו תיקונים שגרתיים, אולם בשים לב לעדויות שנשמעו בפני
ה באשר למצב הספינה, הגיעה הוועדה למסקנה, כי מצבה של הספינה היה בכי רע (ראה, בהקשר זה, גם את הסברו של ר"ח צוקרמן, פרוטוקול מיום 2.12.00, בעמ' 125).

ממילא, וכפי שיובהר בהמשך, הספינה שימשה בפועל לדיג מכמורת ומשכך היא הייתה אמורה להיות מטופלת במחלקה הטכנית של מינהל הספנות והנמלים ולעמוד בדרישות ובדיקות מחמירות הרבה יותר מאלה שנדרשה לעבור בפועל.

סיכום ביניים- מצבה הטכני של הספינה:
ממצאי הוועדה באשר למצבה הטכני הרעוע של הספינה לא נסתרו.

במהלך המשפט נשמעו, אמנם, עדויות, לפיהן מצבה של הספינה היה שפיר (ראה, למשל, עדויותיהם של האשם אמניעי, רועי גונן, אליעזר לוי ודן בנימיני) ואולם לא מצאתי כי יש באותן עדויות מועטות כדי להפריך את העדויות שנשמעו בסמוך לאסון בפני
הוועדה החוקרת, על אחת כמה וכמה כאשר מחציתם של העדים אשר העידו בפני
הוועדה הובאו לעדות בפני
, תוך שהם חוזרים על הדברים שמסרו לוועדה.

אשר על כן אני קובעת כי במועד טביעתה סבלה האנייה ממצב טכני ירוד; סיפון האונייה היה מחורר ורקוב וככל הנראה אחד מהחלונות באונייה היה חסר. כשלכך מצטרפת העובדה שמלכתחילה סיפון האנייה היה נמוך וקרוב מאד לקו המים, ברי כי הספינה עמדה בפני
סכנת טביעה ברורה ומיידית.

השימוש בפועל כמכמורתנית:
מהראיות שהובאו בפני
עולה, כי החל משנת 1986 עסקה הספינה בדיג מכמורת, על אף שייעודה היה דיג חופי. כתוצאה מכך, הותקנו על ירכתיה של הספינה ציודים כבדים נוספים המשמשים לדיג מכמורת;

כך למשל, בחודש ינואר 1990 הוחלף המנוע המקורי של הספינה, מסוג קטרפילר, שמשקלו 370 ק"ג, במנוע דיזל מתוצרת חברת "קמינס", שמשקלו כבד הרבה יותר (2.2 טון לגרסת המומחה אריה ברקת מטעם התובעים; 450 ק"ג לגרסת המומחה ד"ר דן לבנה מטעם הנתבעים). מטבע הדברים, מנוע גדול יותר יוצר עומסים ומאמצים גדולים יותר על הספינה ואף להטיות חזקות של הספינה, עד כדי התהפכותה (ראה עדות ר"ח צוקרמן, פרוטוקול מיום 2.12.02, בעמ' 110).

בנוסף, הותקנו על ירכתי הספינה, הנושקים ממילא לקו המים, עגורן שער, כננת להרמת רשת מכמורת, גלגלת ירכתיים מתאימה ופחי כפל ("דמבלרים").

לא יכולה להיות מחלוקת, כי ציוד נוסף זה, המתבטא במשקל נוסף של עשרות טונות, הגדיל את סכנת הטביעה של הספינה ולכל הפחות, פגע ביכולת ההתמודדות של האונייה בעיתות משבר (לסקירת וניתוח הכוחות שפעלו על הספינה כאשר היא הפליגה בים וכאשר היא עסקה בדיג מכמורת, ראה חוות דעתו של מר אריה ברקת מטעם התובעים).

בהקשר זה יובהר, כי מלכתחילה סכנת ההתהפכות של מכמורתנים גדולה מזו של ספינות הדיג החופי, בשל צורת העבודה שלהם (ראה, בהקשר זה, את עדותו של ר"ח צוקרמן וכן את עדותו של ד"ר ליבנה).

נהלי הטיפול במכמורתנית:
על פי תקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשמ"ג- 1982 (להלן: "תקנות הבטיחות") ספינה לדיג מכמורת נמצאת בטיפולה של המחלקה הטכנית במינהל הספנות והנמלים ולא בכדי;

במחלקה הטכנית מטופלים כלי שיט המבצעים פעולות ימיות מורכבות יותר, שבגינן נדרש פיקוח גבוה ובדיקות מעמיקות, בכל הנוגע לבדיקת גוף כלי השיט, יציבותו והתאמתו לפעולות הימיות אותן הוא מבצע. המחלקה הטכנית מאוישת על ידי מפקחים ימיים, שהם כולם רב חובלים ומכונאים ראשיים (ראה, לעניין זה, את עדותו של יורם נחשול, אשר כיהן כמנהל מחלקת כלי שיט קטנים משנת 1981 ועד לשנת 1991, פרוטוקול מיום 6.7.06. כן ראה את עדותו של ר"ח צוקרמן, פרוטוקול מיום 2.12.02. לסוגיית "עייפות החומר" עקב הכוחות שפועלים על הספינה כתוצאה מהפעלתה כמכמורתנית, ראה את חוות דעתו של המומחה ברקת).
מטבע הדברים, דרישות מינהל הספנות והנמלים והבדיקות הקשורות במתן כושר שיט לספינות מכמורת שונות באופן משמעותי מהדרישות והבדיקות הנדרשות מספינת דיג חופי; מכמורתן נבדק אחת לשנה בעוד שספינת דיג חופי נבדקת אחת לשנתיים; מכמורתן ישן נדרש לעבור אספנה אחת לשנה ולעבור סקר גוף לעתים מזומנות, על פי חוות דעתו של הבודק; מכמורתן חייב בבדיקת ציוד הרמה, בעוד שספינת דיג חופית אינה חייבת בבדיקה כאמור; מכמורתן חייב להיות מצויד באסדת הצלה, בעוד שספינת דיג חופית אינה חייבת בציוד כאמור; מכמורתן חייב בחישובי יציבות, בעוד שספינת דיג חופית אינה מחויבת בבדיקה כאמור (ראה עדותו של ר"ח צוקרמן מיום 2.12.02, כן ראה האמור לעניין זה בדוח החקירה).

לא יכולה להיות מחלוקת, כי הוראת רשם כלי השיט הקטנים, מיום 1.1.88, המורה על העברת תיק הספינה למחלקה הטכנית, לא קוימה בענייננו ואנשי מינהל הספנות והנמלים המשיכו להתייחס אל הספינה כאל כלי שיט קטן. ייתכן, אמנם, כי הסיבה לכך נעוצה בהצהרתו של רומנו מיום 26.5.88, לפיה הספינה משמשת לדיג חופי בלבד ואולם אין בכך כדי להסביר מה מנע את העברת תיק הספינה לטיפול המחלקה הטכנית לאחר שהסתבר כי אין ממש בהצהרת רומנו.

בהקשר זה יובהר, כי הציוד ששימש את הספינה לדיג מכמורת היה ציוד קבוע, שלא ניתן היה להסירו. לפיכך די בהתבוננות בספינה כדי להבין כי הספינה עוסקת בדיג מכמורת (ראה, בין היתר את עדויותיהם של ר"ח צוקרמן, אורי הוכמן, אברהם לבקוניה ועבדו מנסור).

לדידי לא יכולה להיות מחלוקת, כי טביעת האוניה הייתה נמנעת, אם הטיפול בה היה מתבצע במסגרת המחלקה הטכנית, שם הייתה הספינה כפופה לביקורת ולבדיקות מחמירות יותר.

לא זו אף זו, סיווג הספינה כמכמורתנית היה מבטיח, כי הספינה תצויד באסדת הצלה, דבר שהיה עשוי להציל את חייהם של המנוח והררי.

על דברים ברוח דומה העיד ר"ח צוקרמן, כדלהלן:
".. הרלבנטיות לגבי הנושא שהיא כן מכמורתן או לא, יש פה כמה אספקטים.
קודם כל, אילו היתה לה רפסודת הצלה, אז סיכויי ההישרדות של שני הנספים היתה הרבה יותר גדולה, כי אז הם לא היו סובלים מהיפוטרמיה, המים היו קרים, זה היה ינואר, חום המים היה 15 מעלות כשבדקנו ועל פי כל הספרות המקצועית, תוך שעתיים וחצי אדם מאבד את שפיות דעתו כתוצאה מאיבוד חום.
אז קודם כל, יכלו להשתמש ברפסודה אילו היתה מכמורתנית.
דבר שני, אני מעריך שאילו היתה במחלקה הטכנית, כפי שהיא היתה אמורה להיות, אז אני הייתי צריך לבדוק אותה או אחד העמיתים שלי ואז ממילא היא לא היתה מקבלת רשיון בלי לעבור את כל התהליך של סקר גוף וכל יתר הדברים".

(ראה פרוטוקול מיום 2.12.00 בעמ' 143).

כישורי השיט של המנוח:
אין מחלוקת, כי לא המנוח ולא הררי החזיקו ברישיון משיט לספינת מנוע (ראה, בהקשר זה, את סעיף 2 לתצהירו של יורם נחשול; עדותו של ר"ח צוקרמן וכן את דוח וועדת החקירה) וכי לספינה לא הייתה פוליסת ביטוח חובה בתוקף.

לא זו אף זו, מהעדויות שהובאו בפני
הוועדה עולה, כי הידע והניסיון הימי של המנוח לקו בחסר וכי לא היו לו את הכישורים להפעלת כלי שיט מסוג הספינה.

על דברים ברוח דומה העידו בפני
אודי הוכמן, מבעליה הראשונים של הספינה, הדיגיים אריה יצחק והאשם אמניעי וכן דן בנימיני, אשר עבד על הספינה כמשיט למעלה מחמש שנים. מעדויות אלה עולה, כי המנוח היה חסר ידע מקצועי, כי היה נרדם במשמרת הגה וכי היה חוצה את נתיביהן של ספינות דיג אחרות ומכריח אותן לסטות או להיעצר.

להתרשמות דומה הגיעה וועדת החקירה.

חוסר הידע והניסיון הימי החסר של המנוח מתיישבים עם העובדה שלא היה בידיו רישיון משיט, שכן סביר להניח שבמסגרת הליך הרישוי לקבלת רישיון משיט, היה המנוח נדרש ללימודים והכשרות, אשר היו מקנים לו ידע בסיסי מינימאלי.

לא יכולה להיות מחלוקת, כי העובדה שהידע והניסיון של המנוח לקו בחסר הגדילה את סכנת הטביעה של הספינה ולכל הפחות, היא פגעה במידה משמעותית ביכולת ההתמודדות של המנוח עם תקלות ומשברים, כגון אלה שנסקרו בחוות דעת המומחים מטעם הנתבעים.

העובדה שהמנוח והררי כלל לא הספיקו לעשות שימוש במכשיר הקשר שבספינה ולהזעיק עזרה, כמו גם העובדה שהגופות נמצאו בלבוש קל בלבד וללא חגורות הצלה, מחזקת, אף היא, מסקנה זו.

סיכום ביניים- הגורמים לטביעת הספינה:
ועדת החקירה לא קבעה מהי הסיבה המיידית שגרמה לטביעת הספינה, בציינה כי סיבת הטביעה המדויקת יכולה להיקבע בוודאות רק אם וכאשר תמשה הספינה מהמים ותיבדק מחוץ למים. עם זאת, ברי כי מצבה הרעוע של הספינה, ביחד עם תפעולה כמכמורתנית בניגוד לייעודה, העדרו של רישיון משיט למנוח, כמו גם העדר ניסיון ימי מספק של המנוח, תרמו כולם לטביעת הספינה.

חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, אשר מציעות תרחישים אפשריים לטביעת הספינה, אינן מביאות בחשבון את כלל הגורמים המפורטים לעיל, זאת מטעמים מובנים. כל אחת מחוות הדעת מבססת קשר סיבתי עובדתי בין הגורם המוצע לבין טביעת הספינה.

כך, על פי חוות דעת המומחה אריה ברקת מטעמם של התובעים, הגורם היחידי לטביעת הספינה קשור לעובדה, כי הספינה, שהייתה ספינת גרר במקור, עסקה בדיג מכמורת. לדידו של המומחה, הכוחות שפעלו על הספינה גרמו לטביעתה.

מנגד, על פי חוות דעת המומחים מטעם הנתבעים, הספינה טבעה כאשר מים חדרו מציר המדחס באזור תא המנועים או עקב השתחררות של בנד המחזיק צינור גומי, הכל כתוצאה מחוסר הניסיון הימי של המנוח (המומחה ד"ר לבנה), או כתוצאה ממים שזרמו לתוך הספינה דרך אחד מפתחי הגוף של הספינה, אשר לא נסגר בזמן על ידי המנוח והררי, בין אם מחוסר ערנות, בין אם מחוסר ידע או אי תקינות של השסתום (המומחה תא"ל קמחי).

כאמור, לדידי חברו להם בענייננו מספר גורמים, אשר כל אחד מהם תרם לטביעתה של הספינה. במצב דברים זה, אין באפשרותי לאמץ חוות דעת זו או אחרת ו/או לדחות על הסף חוות דעת כלשהי.

אשר על כן אני קובעת, כי הספינה יצאה ללב ים כשהיא במצב טכני רעוע ועם חלון חסר, כשעל ירכתיה ציוד נוסף המשמש לדיג מכמורת, אשר התבטא במשקל נוסף של עשרות טונות והכל מבלי שהיא עמדה בבדיקות ובפיקוח המתחייבים מתפעולה כמכמורתנית וכאשר על סיפונה המנוח, שהיה חסר רישיון משיט ובעל ניסיון ימי מוגבל.

כל אחד מגורמים אלה, שנסקרו לעיל בהרחבה, תרם, בדרכו, לטביעת הספינה.

על רקע האמור ובשים לב לנסיבות אירוע הטביעה, אדרש לבחינת האחריות במקרה דנן.

פרק שני- האחריות:
אחריות המנוח:
כבעליה של הספינה היה המנוח אחראי לכשירות הספינה ולבטיחות ההפלגה בה. על אף האמור, המשיך המנוח להשיט את ספינתו, למרות שמצבה הטכני היה בכי רע ועל אף אזהרות חבריו.

לא זו אף זו, המנוח הפעיל את הספינה כמכמורתנית, על אף שרישיון השיט של הספינה התאים לדיג חופי בלבד.

כשלכך מצטרפת העובדה שהמנוח לא החזיק ברישיון משיט ולא היה לו די ניסיון ימי, ברי כי תרומתו של המנוח לאירוע הטביעה הייתה ניכרת.

עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שבמועד טביעת הספינה היה באמתחתה רישיון שיט תקף.

אחריות נתבעים 2-1:
מינהל הספנות והנמלים הינו המשרד הממשלתי המופקד על בדיקת כשירותם של כלי שיט ישראלים, רישוי כלי השיט ופיקוח עליהם, כל זאת על מנת להבטיח את תקינותם של כלי השיט ואת בטיחותם למשתמשים בהם.

בהתאם לתקנות הבטיחות, מחויב מינהל הספנות והנמלים לוודא את תקינות גוף כלי השיט, לוודא את קיומו של רישיון שיט ותעודות כנדרש וכן לוודא כי קיים בכלי השיט ציוד הצלה מתאים. התקנות הנ"ל קובעות, כי המפקח מטעם מינהל הספנות והנמלים לא ייתן היתר הפלגה, אם יש לו יסוד סביר להאמין שכלי השיט אינו כשיר לשיט בהתאם לתקנות.

לפיכך נקודת המוצא העקרונית היא, כי קיימת חובת זהירות מושגית מצד נתבעים 2-1 כלפי המנוח.

חובת זהירות קונקרטית קיימת אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל. בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת, כי הנתבעים 1 ו-2 יכולים וצריכים היו לצפות, כי מתן רישיון לכלי שיט בלתי תקין, עלול להסתיים באסון.

חובת הזהירות פותחת את הפתח להטלת אחריות והיא מטילה את החובה לנקוט אמצעים סבירים למניעת הנזק.

העובדה שהספינה טבעה כשבאמתחתה רישיון שיט תקף מצביעה על אי נקיטת "אמצעים סבירים למניעת הנזק" בענייננו ועל קיומם של כשלים חמורים;

ראשית, כלל לא ברור כיצד חודש רישיון השיט של הספינה שעה שמצבה הטכני היה בכי רע.

שנית, ולא פחות חמור מכך, כלל לא ברור כיצד הספינה המשיכה לקבל רישיון שיט כספינה לדיג חופי, שעה שהיה ברור לכל, כי בפועל היא עוסקת בדיג מכמורת.

שלישית, איש לא טרח לוודא כי בידי המנוח רישיון משיט בתוקף, כמו גם פוליסת ביטוח חובה כנדרש.

מהראיות שהובאו בפני
עולה, כי החל מיום 22.9.87 ואילך, נבדקה הספינה על ידי ר"ח הצופה וכי הוא זה שחתם על דוחות הבדיקה של הספינה (הדוחות הוגשו וסומנו ת/23-ת/25). עיון באותם דוחות מעלה, כי ר"ח הצופה לא ציין כל הערות ביחס למצב הספינה שעה שהורה על חידוש רישיון השיט.

מעובדה זו אין אלא להסיק, כי ר"ח הצופה חידש את רישיון השיט של הספינה מבלי לבדוק את מצבה הטכני. לחילופין, חידוש הרישיון נעשה על אף שמצבה הטכני הגרוע של הספינה היה ידוע לר"ח הצופה, או למצער, היה צריך להיות בידיעתו.

לא זו אף זו, ר"ח הצופה חידש את רישיון השיט של הספינה ככלי שיט קטן המבצע דיג חופי בלבד, על אף שהיה מודע לכך כי הספינה משמשת בפועל לדיג מכמורת. מטבע הדברים, ר"ח הצופה גם לא טרח לעקוב אחר תיק הספינה, על ההנחיות וההוראות השונות שבו, לרבות אלה של המהנדסים מינך ושכטרמן ולהעביר את תיק הספינה לטיפול המחלקה הטכנית.

הדברים הבאים, מפיו של ר"ח הצופה, ממחישים היטב את צורת התנהלותו הלקויה:
"עו"ד אלקלעי: האם אתה סבור שבנסיבות העניין הפיקוח על הספינה אריה היה צריך להיות שייך למחלקה הטכנית ולא למחלקה שלך?
ת: אני קיבלתי את האריה כשייכת לכלי שיט קטנים, אני ככה בדקתי אותה, אני לא התייחסתי למי היא הייתה שייכת, צריכה להיות שייכת
עו"ד אלקלעי: הבנתי,
ת: היא דיג, היא ספינה מוגדרת כדיג חופי, אז זה בתוקף תפקידי לבדוק כלי שיט קטנים אז בדקתי את האריה."

(ראה פרוטוקול מיום 13.7.06 בעמ' 403).

ר"ח הצופה העיד, אמנם, כי התריע בפני
הממונים עליו כי הספינה, כמו גם ספינות נוספות, מצוידת כמכמורתנית (שם, עמ' 434-432) ואולם המדובר בגרסה כבושה, שאף אינה מתיישבת עם הודעת ר"ח הצופה בפני
המשטרה, שם טען כי לא ידע שהספינה עסקה בדיג מכמורת (ההודעה הוגשה וסומנה ת/26). שתי גרסאות אלה גם אינן מתיישבות עם דבריו של ר"ח הצופה מראשית חקירתו בפני
, שאז טען, בכל תוקף, כי אין הוא יודע להבחין בין ספינה המשמשת לדיג ימי לבין ספינה המשמשת לדיג מכמורת (ראה עמ' 411-410 לפרוטוקול).

הנה כי כן, על אף שבנקל ניתן היה להבחין כי הספינה עוסקת בדיג מכמורת, ר"ח הצופה לא טרח לדווח על כך לממונים עליו. תחת האמור, הוא חידש את רישיון השיט של הספינה ככלי שיט קטן המבצע דיג חופי בלבד.

ד"ר דן ליבנה, המשמש גם כמהנדס אוניות ראשי במנהל הספנות והנמלים מאז שנת 1994, נחקר בעניין זה, כדלהלן:
ש: ממה שאני מבין, אז אין גם בעיה, זאת אומרת שעמנואל הצופה, שנמצא שם, לדעת שאריה לצורך העניין היא ספינה שמשמת לדיג מכמורת.
ת: כן
ש: זאת אומרת, שאם הוא היה רואה, שהספינה היא בעצם ספינת מכמורת, הוא היה צריך לדווח לך על זה? או לדווח למישהו אחר?
ת: שאלה קשה. אני מניח שכן
ש: אתה מניח שכן. זה גם מה שאתה הייתה עושה?
ת: אישית?
ש: כן
ת: כן
ש: וזה גם מה שאתה גם עשית אחרי שנכנסת לתפקיד, ורצית לעשות סדר, הקשית את הנהלים על הדיגים
ת. מאד."

(ראה פרוטוקול מיום 24.4.06 בעמ' 265).

אם לא די בכך, ר"ח הצופה כלל לא וידא שלמנוח יש רישיון משיט בתוקף, כמו גם פוליסת ביטוח חובה כנדרש.

מינהל הספנות והנמלים אחראי בגין מחדליו האמורים של ר"ח הצופה והוא אף אחראי באופן ישיר, ככל שעסקינן באי העברת הטיפול בספינה לטיפול המחלקה הטכנית;

כפי שתואר לעיל בהרחבה בפרק "תיק הספינה", על אף שגורמים רבים שבאו במגע עם הספינה חזרו והתרו, כי הספינה משמשת בפועל כמכמורתנית ועל אף שבנקל היה ניתן להבחין כי הספינה עוסקת בדיג מכמורת, דבר לא נעשה בעניין זה ומינהל הספנות והנמלים המשיך להתייחס אל הספינה כספינה לדיג חופי, המטופלת על ידי המחלקה לכלי שיט קטנים.

מעדותו של ד"ר ליבנה בפני
עולה, כי כיום ההנחיה היא לבטל את הרישיון של ספינה אשר פועלת שלא בהתאם לייעודה על פי תנאי הרישיון שלה (פרוטוקול מיום 24.4.06, עמ' 267-266) ואולם בשים לב למכתבו של רשם כלי השיט הקטנים מיום 11.12.86, ברי כי כבר לפני עשרים שנה ההנחיה הייתה לשלול את רישיון השיט של ספינה אשר פועלת בניגוד לכושר השיט שלה.

אחריות הנתבע 3:
הנתבע 3, משרד החקלאות, הינו המשרד הממשלתי המופקד על ענף הדיג במדינת ישראל ובכלל זה על תפעולה של תחנת הרדיו של אגף הדיג ביפו, שאמורה להאזין לספינות הדיג המשיטות באזורה, על מנת לעקוב אחר מיקומן ומצבן.

את אחריות הנתבע 3 מבקשים התובעים ללמוד מדוח החקירה, שם נקבע, כי אנשי תחנת הרדיו של אגף הדיג במשרד החקלאות לא היו מודעים להימצאותה של הספינה בים ולאי חזרתה לנמל יפו.

לדידי, אין בממצא האמור כדי לבסס אחריות במקרה דנן;

אין מחלוקת, כי לא נקלטו כל שידורי מצוקה מהספינה ועל כן ממילא לא היה ניתן להיענות לקריאות המצוקה של הספינה ולהזעיק את גורמי החילוץ וההצלה המתאימים.

זאת ועוד, הוכח כי הדיגים, לרבות המנוח, לא נהגו לעדכן את התחנה בדבר יצאתם ושובם לנמל, אלא לעתים אקראיות (ראה סעיף 5 לתצהירו של אהרון שלמון, מנהל תחנת החוף לדיגים אצל הנתבע 3) ולפיכך העדר דיווח בדבר שובה של ספינה זו או אחרת לא היה אמור להתפרש כסימן לכך שהספינה האמורה לא שבה וכדבר המחייב חקירה ודרישה.

במצב דברים זה, לא מצאתי כי יש בסיס לתביעה כנגד הנתבע 3 ואני מורה על דחייתה.

אחריות רומנו:
אין מחלוקת, כי רומנו הוא שביצע בפועל את השינויים בספינה שהפכו אותה למכמורתנית, על אף שייעוד זה לא אושר מעולם על ידי מינהל הספנות והנמלים. אין גם מחלוקת, כי רומנו הצהיר בפני
הרשויות, כי הספינה משמשת לדיג חופי בלבד, בעוד שבפועל הוא המשיך להפעילה כמכמורתנית ובכך הכשיל, אולי, את העברת תיק הספינה לטיפול המחלקה הטכנית, כבר בשנת 1987.

עם זאת, לא הובאה בפני
כל ראיה לכך שהמנוח הוטעה על ידי רומנו באשר לייעודה של הספינה וכשירותה לשמש כמכמורתנית, לא כל שכן על מצג שווא מצדו של רומנו;
מהראיות שהובאו בפני
עולה, כי החל משנת 1991 הועסק המנוח אצל רומנו כשכיר. בהמשך, הפך המנוח לבעלים במשותף בספינה וזאת החל מיום 8.7.92. רומנו מכר למנוח את חלקו בספינה בחודש מאי 1993, כשמונה חודשים לפני שטבעה.

במצב דברים זה, ברי כי המנוח הכיר את הספינה ואת ייעודה עוד בטרם רכש את הספינה מרומנו, לא כל שכן במשך שמונה החודשים שהיה בעליה הבלעדיים של הספינה עובר לטביעתה וברי כי היה ער למגבלותיה של הספינה, כמו גם לכל הפגמים שבה.

מסקנה זו מתיישבת גם עם העדויות שנשמעו בפני
, מהן עולה כי רבים הזהירו את המנוח מפני מצבה הטכני הרעוע של הספינה ומפני השימוש בה כמכמורתנית.

לפיכך, לא מצאתי כי יש בסיס לתביעה כנגד רומנו ואני מורה על דחייתה.

בשים לב לראיות שהוכחו במהלך המשפט בכל הנוגע להתנהלות רומנו, אני מורה על דחיית התביעה כנגדו ללא צו להוצאות.

הסתכנות מרצון:
הנתבעים 2-1 טוענים לקיומה של הסתכנות מרצון, הגנה הקבועה בסעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הסתכנות מרצון משמעה הסכמת הניזוק שאם יאונה לו נזק ייפול ההפסד עליו ולא על המזיק (ראה ע"א 246/60 צברי נ' "עמידר" חברה לאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, פ"ד טו 281, בעמ' 287).

כדי שניתן יהיה לפטור את הנתבעים מחבותם בגין הסתכנות מרצון של המנוח, היה עליהם להוכיח שלושה תנאים מצטברים: הראשון, שהמנוח ידע על מצב הדברים שגרם לנזק; השני, שהמנוח חשף עצמו למצב זה, והתנאי השלישי הוא שהחשיפה למצב שגרם לנזק נעשתה מרצון חופשי.

מקובל עלי שהמנוח היה מודע לסיכון הכללי הטמון בהשטת ספינה שמצבה הטכני רעוע, כמו גם לסיכון הכללי הטמון בדיג מכמורת, שעה שכושר השיט של הספינה מתאים לדיג חופי בלבד.

ברם, בענייננו, אין להתעלם מהעובדה שבמועד טביעת הספינה היא הייתה מצוידת ברישיון שיט תקף, זאת על אף מצבה הטכני הרעוע ועל אף השימוש שנעשה בה כמכמורתנית.

נסיבות אלו דוחקות את הטענה שהתובע נחשף למצב זה מרצונו החופשי, להבדיל מהתרשלותו העצמית, שלדידי אין עליה חולק.

אשם תורם:
בע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 299, עמד כב' הנשיא (בדימוס) שמגר על המבחן לחלוקת האחריות בין המזיק לניזוק, כדלהלן:
"מקובל עלינו, כי יש להכריע בחלוקה זו על-פי המבחן של 'מידת האשמה'... הווה אומר, בית-המשפט מציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד...
...
מידת האשמה המוסרית עולה בעיקרה מתוך הבחינה של ההתנהגות של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי אשר נדון בפני
הערכאה השיפוטית...
אך יקרה לא אחת, כי לצורך הערכת מידתה ומשקלה של האשמה המוסרית ייזקק בית-המשפט גם למבחן חיצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר...
...
בחינה כמתואר איננה בגדר מלאכה שיסודותיה במדע המדוייק, אלא היא מושתתת בהכרח על שקילתו של הנכון והצודק, לפי מיטב הערכתו ושיקולו של בית-המשפט, לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה...".

(שם, בעמ' 306-305)

בענייננו, אשמו העצמי של המנוח, קרי יציאתו ללב ים בספינה שמצבה הטכני רעוע והשימוש שעשה בספינה כמכמורתנית, אינו שולל במישור ההגיוני את קיומו של הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעים לבין התאונה, אלא אשמם של הנתבעים ואשמו של התובע שלובים זה בזה ובהתחברם הם הביאו לתוצאה המזיקה.

לאחר שהתחבטתי בעניין זה ארוכות, הגעתי למסקנה כי מן הראוי לייחס למנוח אשם תורם בשיעור של 50% ואת יתרת האחריות לייחס לנתבעים 2-1.

פרק שלישי-הנזק:
סיכומי הצדדים התמקדו בשאלת האחריות ואין בהם די כדי לאפשר לבית המשפט להגיע להכרעה בשאלת הנזק, מבלי לקבל השלמות מטעם הצדדים.

אשר על כן אני מורה בזאת לתובעים להגיש סיכומי השלמה מפורטים בשאלת הנזק, הכוללים חישובים מפורטים, שישתרעו על לא יותר מ- 10 עמודים, וזאת בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

זכות תגובה לנתבעים 2-1 בתוך 15 ימים נוספים.

לאחר מכן תינתן השלמה לפסק הדין בשאלת הנזק והוצאות המשפט.

התיק יועלה ללשכתי להשלמת פסק הדין ביום 15.7.07, אלא אם הצדדים יגיעו הסדר מוסכם קודם לכן, דבר שיביא לחסכון ניכר בהוצאות.

ה. סיכומם של דברים:
לנוכח אשמו התורם של המנוח לאירוע הטביעה, אני מקבלת באופן חלקי את תביעת התובעים כנגד נתבעים 2-1 ומחייבת אותם, יחד ולחוד, בפיצוי התובעים בשיעור של 50% מהנזק, כפי שיקבע על ידי במועד השלמת פסק-הדין.

אני דוחה את התביעה כנד נתבע 3, משום שלא נמצא בסיס לחיובו.

אינני פוסקת הוצאות בגין צירופו של נתבע זה מפאת חלקו השולי בדיון ולאור היותו מיוצג במאוחד על ידי ב"כ הנתבעים 2-1.

כמו כן נדחית התביעה נגד הנתבע 4.
עם זאת, איני פוסקת הוצאות לטובת הנתבע 4, לנוכח התנהלותו, כמפורט לעיל.

התיק יועלה ללשכתי להשלמת פסק הדין ביום 15.7.07.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום ובפקס.

ניתן היום כ"ח בסיון, תשס"ז (14 ביוני 2007) בלשכתי בהעדר ב"כ הצדדים


ברון צפורה
, שופטת


לפרסום והפצה מיום 18.6.07.









א בית משפט מחוזי 733/96 עליזה שבירו, הודיה שבירו, עזרא ציון שבירו נ' רב חובל עמנואל הצופה, מדינת ישראל- מינהל הספנות והנמלים ואח' (פורסם ב-ֽ 14/06/2007)