פסקי דין על ג.ג. מרגנית | פסקי דין על ככר העיר כרמיאל שירותים | פסקי דין על טויטו הרצל | פסקי דין על טויטו יונתן | פסקי דין על טויטו אבי |

16464/06 א     20/06/2007




א 16464/06 ג.ג. מרגנית בע"מ, ככר העיר כרמיאל שירותים בע"מ נ' טויטו הרצל, טויטו יונתן, טויטו אבי




1
בתי המשפט
א 016464/06
א 74360/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20/06/2007
תאריך:
שופט: סובל משה

ת"א
בפני
:

1. ג.ג. מרגנית בע"מ
ח.פ. 511413999
2. ככר העיר כרמיאל שירותים בע"מ

ח.פ. 511469025
בעניין:
התובעות
נ ג ד
1 . טויטו הרצל

2 . טויטו יונתן

3 . טויטו אבי
הנתבעים
פסק דין

מבוא

1. עסקינן בשתי תביעות כספיות בסדר דין מקוצר אשר הוגשו ע"י התובעות בגין אי תשלום דמי ניהול. בתביעות אלה אוחד הדיון ביום 25/4/06.
האחת, ת.א. 74360/00, שם התובעות הגישו תביעה כספית הנובעת מכוח הסכם רכישה, לתשלום חוב דמי ניהול לתקופה שמיום 1/1/00 ועד ליום 30/9/00. בתביעה זו לא התגוננו הנתבעים וניתן כנגדם פס"ד בהיעדר הגנה.
הנתבע 2 הגיש בקשה לביטול פסה"ד, והוא בוטל מחמת הצדק ביום 29/1/06.
והשניה, בת.א. 16464/06 תביעה כספית הנובעת מכוח הסכם הניהול שנחתם בין הצדדים לתקופה שמיום 1/10/00 ועד ליום 15/6/04. גם בתביעה זו לא התגוננו הנתבעים, למעט הנתבע 2 אשר הגיש בקשת רשות להתגונן וניתנה לו הרשות להגן.

העובדות הצריכות לתובענה

2. א. התובעת 1, ג.ג. מרגנית בע"מ
(להלן:"הקניון") הינה חברה שהקימה את
קניון "כיכר העיר" בכרמיאל אשר בבעלותה חנויות ושטחים בקניון.

ב. התובעת 2, כיכר העיר כרמיאל שירותים בע"מ (להלן:"חברת הניהול") הינה חברת ניהול אשר נותנת שירותי ניהול, אחזקה ושירותים שונים לקניון.

ג. הנתבעים רכשו את זכויות החכירה לדורות של יחידה 129 בקניון (להלן:"החנות") מכוח הסכם מכר שנחתם בין הצדדים לבין התובעת1 מיום 15/5/90 (להלן:"הסכם המכר/ הרכישה").

ד. בהסכם המכר התחייבו הנתבעים לחתום על הסכם ניהול ולשלם את דמי הניהול בגין שירותי החברה.

ה. ולכן, בו ביום, ביום 15/5/90 נחתם בין הנתבעים לבין חברת הניהול הסכם לקבלת שירותי אחזקה וניהול בגין החנות (להלן:"הסכם הניהול").

ו. סעיף 8א' להסכם הניהול קובע , כי על הנתבעים לשלם לחברת הניהול סך של 7 ₪, צמוד למדד כל חודש עבור כל מ"ר של הנכס שבהחזקתם בגין שירותי הניהול.

ז. בסעיף 9א' להסכם האמור התחייבו הנתבעים לשלם לחברה את דמי הניהול עבור 3 חודשים מראש. ובסעיף 10 לו, הוסכם כי כל פיגור בתשלום דמי הניהול יזכה את חב' הניהול בתשלום הפרשי הצמדה וריבית חודשית בשיעור 1%.

ח. מטעם התובעות חתם על הסכם המכר מר גבי אדרי, שהיה אחד מבעלי החברות התובעות בתקופה נשוא תביעות אלו. ומטעם הנתבעים נראה כי חתמו שלושת האחים, הנתבעים הן על הסכם המכר, הן על הסכם הניהול והן על התוספות להסכם.

ט. בשנת 1999 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, בו הודו הנתבעים כולם בחובתם לשלם את דמי הניהול בגין החנות.

י. מאחר והנתבעים לא שילמו את דמי הניהול בשנת 1999, הוגשה כנגדם תביעה ביום 9/6/99 בת.א. 59243/99 וביום 13/9/99 אף ניתן נגדם פס"ד בגין התביעה.

יא. על אף מתן פסק הדין, לא שילמו הנתבעים את חובם, לטענת התובעות, ועל כן התובעות הגישו ביום 24/7/00 תביעה נוספת לתשלום דמי הניהול על סך של 19,223.76 ₪ בת.א. 74360/00 לתקופה החל מיום 1/1/00 ועד ליום 30/9/00.

יב. משלא התגוננו הנתבעים כולם כנגד התביעה ניתן כנגדם

פסק דין
, ופסה"ד כנגד נתבע 2 בוטל והתקיים דיון לגופו.

יג. ביום 16/2/06 הוגשה תביעה נוספת ע"י חברת הניהול בלבד על סך של 120,402.33 ₪, בגין אי תשלום דמי ניהול לתקופה שמיום 1/10/00 ועד ליום 15/6/04.

יד. ביום 25/4/06 אוחד הדיון בתביעות האמורות.הדיון התקיים רק בעניינו של נתבע 2 ואף

פסק דין
זה מתייחס אליו בלבד.

טו. בהחלטתי מיום 6/6/06 קבעתי כי ניתנת לנתבע 2 הרשות להתגונן לגבי הפרש שטח החנות ובנוסף ניתנת לו הרשות להתגונן לגבי מרכיב העמסת השטח הציבורי על שטח החנות. כמו כן, קבעתי כי ניתנת לנתבע 2 הרשות להגן על מנת שתוכחנה התובעות כי הסכם הניהול מחייב את הנתבע ומהווה עילת תביעה נגדו.

גדר המחלוקת

3. מתביעות אלו,עולות מס' שאלות שעליהן נסובה המחלוקת והן כדלקמן:

א. האם הסכם הניהול המצורף כנספח ג' להסכם הרכישה מחייב את הנתבע 2 כך שיהווה עילת תביעה נגדו?

ב. באם התשובה חיובית, אזי עולה השאלה, מהו אופן חישוב דמי הניהול? יוצא אם כן, כי המחלוקת הכספית בין הצדדים בתובענה זו היא בדבר שאלת תשלום דמי הניהול בעבור החנות בגין התקופות הבאות:

(1) לתקופה שמיום 1/1/00 ועד ליום 30/9/00.

(2) לתקופה שמיום 1/10/00 ועד ליום 15/6/04.

טענות הצדדים
טענות התובעות

4. א. חברת הניהול טוענת כי בין אם נחתם הסכם ניהול ובין אם לאו, הנתבעים
חייבים בתשלום בגין שירותי הניהול, הניתנים ליחידה אשר בבעלותם, הן
מכוח הסכם המכר, הן מכוח התקנון המיוחד הנזכר בסעיף 12 להסכם
המכר והן מכוח סעיף 58 לחוק המקרקעין, תשנ"ט-1969.

ב. התובעת טוענת כי מדובר בחייבים כרוניים אשר מתעלמים מחובותיהם, בין אם מדובר בלשלם בעבור רכישת החנות, ובין אם לשלם בעבור שירותי האחזקה והניהול הניתנים ליחידה אותה רכשו הנתבעים.והראיה היא כי הוגשו מספר תביעות נגדם והתנהלו הליכי בוררות וכבר נחתמו הסכמי פשרה, בהם הודו הנתבעים כולם בחובתם לשלם את דמי הניהול.

ג. לטענת התובעות, הנתבעים הודו בחובתם לשלם את דמי הניהול, ולמרות הודאה זו,עדיין אינם משלמים את חובם במשך שנים רבות.

ד. התובעות טוענות כי מהסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים בשנת 1999 למדות הן על הודאת הנתבעים בחובתם לשלם את דמי הניהול .

ה. התובעות מוסיפות וטוענות, כי גם אם נלך לשיטת הנתבע 2, ונאמר כי לא חתם על הסכם הניהול, אין הדבר מהווה טענת הגנה מפני חובתו לשלם בגין שירותי הניהול הניתנים לו, וזאת מן הטעמים הבאים:

1. בסעיף 1ב' להסכם המכר נכתב מפורשות כי בתוך החוזה יכללו
המסמכים הבאים, המהווים חלק בלתי נפרד הימנו וביניהם נכלל
אף הסכם הניהול. להלן הוראת סעיף 1ב' הקובעת:

" אם לא יקבע במפורש אחרת בין הצדדים כולל "החוזה" את המסמכים הבאים המהווים חלק בלתי נפרד ממנו:

(1) מסמך זה שכותרתו "חוזה".
(2) נספח א'- התרשים.
(3) נספח ב'- המפרטים והתוכניות.
(4) נספח ג'- הסכם הניהול.
(5) נספח ד'- יפוי הכוח.
(6) כל מסמך אחר שיצורף על ידי הצדדים כנספח לחוזה".

2. זאת ועוד, התובעות ציינו כי הנתבע אף אינו חולק כי הסכם המכר נחתם על ידו וכי חתימתו בתחתית כל העמודים הינה שלו.

3. כמו כן, בסעיף 13ב' להסכם המכר נקבע במפורש כי במעמד חתימת החוזה יחתום הקונה על חוזה להספקת שירותים קרי, הסכם הניהול.

4. בסעיף 16ו' להסכם המכר התחייב הקונה להשתתף בכל ההוצאות הדרושות לאחזקת הרכוש המשותף לרבות ניהול ,אחזקה ועוד.

ו. התובעות טענו, כי חובתם של הנתבעים לשלם את דמי הניהול נובעת אף מן התקנון המיוחד אשר צורף כנספח לחוזה המכר ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. עפ"י הוראות התקנון על הנתבעים לשלם לחברת הניהול את דמי הניהול.

ז. התובעות טוענות כי הן למדות אף מסעיף 58 לחוק המקרקעין התשנ"ט- 1969, כי הנתבעים חייבים בתשלום חלקם היחסי בהוצאות הניהול והאחזקה של החנות.

ח. באשר לחתימת הנתבעים על הסכם הניהול- כבר צוין לעיל, כי סעיף 13ב' להסכם המכר קובע כי במעמד חתימת החוזה יחתום הקונה על חוזה להספקת שירותים. התובעות טוענות כי כך אכן היה, וכבר באותו היום חתמו הנתבעים עם חברת הניהול על הסכם לקבלת שירותי האחזקה והניהול.

ט. עוד טוענות התובעות, כי עצם העובדה כי חתימתו של נתבע 2 מופיעה בתחתית כל העמודים להסכם הניהול, והחתימות הינן זהות במדויק לחתימתו על גבי הסכם המכר, עובדות אלו יש בהם כדי להוות חיזוק לחובת הנתבעים לשלם בעבור שירותי הניהול.

י. סעיפים 8א', 9א' ו-10 להסכם הניהול קובעים כיצד דמי הניהול יחושבו בגין החנות אשר בבעלות הנתבעים.סעיף 8א' מדבר על הסכום אותו הם חייבים לשלם למ"ר. סעיף 9א' קובע את המועד. סעיף 10 קובע מה יהא במצב של פיגור בתשלומים.
מסעיפים אלה טוענות התובעות כי למדות הן כי על הנתבעים לשלם לחברת הניהול תשלום בגין השירותים אותם מעניקה החברה.

יא. באשר לשטח החנות לחישוב דמי הניהול- התובעות טוענות כי שטח החנות הינו בגודל של 60.8 מ"ר, קרי, 50 מ"ר כאמור בתוספת מיום 3.7.90 ו-10.8 מ"ר נוספים בתוספת מיום 17.3.91 המגדילות את שטח החנות. בסיכומי התובעות מציינות הן כי בנספח י' לתצהירו של מר דותן צורף תשריט מדידה שנערך ע"י מודד מוסמך לאחר השלמת בניית היחידה בפועל, ולפיו שטח היחידה עומד על 63.2 מ"ר ולא כפי הנטען לכתחילה כ-60.3 מ"ר.

יב. באשר להעמסת שטחים ציבוריים- בנוסף, התובעות טוענות כי חתם הנתבע 2 על נספח ב' למפרט שבו נקבע מפורשות כי למידות אלה יווספו 14% והן תהוינה את שטח החנות הנקוב בהסכם לכל דבר ועניין.
משכך, החישוב לטענתם הינו 63.2 מ"ר בתוספת 14% = 72.048 מ"ר.

יג. באשר לזהות התובעות- טוענות התובעות מאחר ומספרי הזיהוי (ח.פ.) של החברות תואם את שמן, הרי שמדובר באותן החברות ואין להטיל ספק בזהות התובעות ובזכותן לתבוע בגין אי תשלום דמי הניהול.

יד. באשר למצב חשבון דמי הניהול- טוענות התובעות כי לשם הוכחת חובם של הנתבעים בת.א. 74360/00 צירפו התובעות לכתב התביעה כרטסת המפרטת את מצב חשבון דמי הניהול בגין החנות.
באשר לטענת הנתבע 2, כי הכרטסת מופנית לחברת מ.ה.י.א.ט בע"מ ולא לשמם הפרטי, טוענות התובעות כי אין בטענתם זו כדי להוות הגנה מפני חובתם של הנתבעים לשלם את דמי הניהול. התובעות מציינות כי שמה של חב' מ.ה.י.א.ט בע"מ מצביע על זהות הבעלים בחברה. המדובר בראשי תיבות של שמות האחים למשפחת טויטו. מבדיקת התובעות ברשם החברות עולה כי מניותיה של חב' זו מוחזקות כולן בידי הנתבעים אשר ביקשו למשך תקופה מסוימת לשלם דמי ניהול דרך אותה חברת מ.ה.י.א.ט.

לא בכדי סעיף 6 להסכם הניהול קובע, כי במקרה בו בעלי החנות משכירים את החנות לאחר, מחויב שוכר היחידה לחתום אף הוא על הסכם ניהול זהה להסכם עליו חתמו הנתבעים. עוד הסעיף מפרט כי באם המחזיק בפועל אינו חותם על הסכם הניהול - מחויבים בעליה של היחידה להמשיך ולשאת בדמי הניהול החלים על החנות.

טו. לשם הוכחת החוב בת.א. 16464/06 הגישו התובעות כרטסת המפרטת את מצב החוב בגין החנות .

טז. באשר ליחסי הנתבעים בינם לבין עצמם- הנתבע 2 טוען כי אחיו הרצל חייבו בהסכמים שונים ללא ידיעתו, וכי עניין זה הגיע עד לכדי הגשת תלונה במשטרה. התובעות טוענות כי עצם הגשת התלונה אינה מהווה ראיה לכלום, ואינה רלבנטית לחובתו של נתבע 2 ושל הנתבעים כולם מלשלם את חוב דמי הניהול.וכי על הנתבעים לשלם את חובם ולא לנסות להתחמק בפועל מתשלום.

טענות הנתבע 2

5. א. הנתבע הודה בתצהיר עדותו הראשית, כי חתם על הסכם הרכישה משנת
1990, אולם סייג זאת כי אחיו הרצל ייעץ לו כי מדובר בעסקה כדאית,
ולכן, בעצת אחיו חתם הנתבע 2 על ההסכם והותיר לאחיו לנהל את כל
המהלך באמצעות חברה שהקים בשם מ.ה.י.א.ט. בע"מ.

ב. הנתבע טען, כי מלבד החתימה על הסכם הרכישה, לא ניהל כלל את העסק ולא היה מעורב בכל עניין שהחברה או אחיו הרצל עשה או ניהל מול חברת הקניון או מול חברת הניהול. לא זו אף זו, טוען הנתבע 2, כי כלל לא הכיר את חברת הניהול התובעת אותו. כמו כן, טען כי חברה זו כלל לא פנתה אליו בדרישה לשלם את החוב, לא בכתב ולא בע"פ ועד לתביעה השנייה שהוגשה על ידה בשנת 2006 לא ראה הנתבע כלל את הסכם הניהול.

ג. הנתבע הוסיף וטען, כי מעולם לא קיבל מכתב פניה ו/או דרישה מהתובעות בגין חוב כלשהו וזאת עד שנתברר לו בשנת 2004 כי ישנם הליכים משפטיים כנגדו בגין חובות משנת 2000.

ד. הנתבע 2 טוען כי תמוהים לו מספר עניינים:
1. טוען הנתבע, כי בהסכם הניהול שצורף לכתב התביעה בהליך משנת 2006, אין זה כתב ידו.

2. ההסכם היה פתוח ובצד המתקשר הופיע רק שמו של הרצל, אחיו.

3. לא צוין בהסכם הניהול המקום בו נערך ונחתם, בניגוד גמור להסכם הרכישה.

4. בהסכם המכר לא ציון כלל שמה של חברת הניהול.

5. הנתבע בטוח כי לא חתם על הסכם הניהול, זאת ועוד שכלל לא ידע שחברת הניהול פועלת.

ה. הנתבע חוזר ומדגיש, כי אמנם הסכם המכר נחתם על ידו, אולם הסכם המכר לא קובע את הסך הנטען בכתב התביעה 7 ₪ למ"ר. הדבר אף לא נאמר לו במעמד החתימה על הסכם המכר ולא במעמד אחר. כך גם לא נאמר לו לעניין היווספות שטחים ציבוריים בשיעור של 14% וכך גם לגבי טענת התובעות באשר לשטח החנות מאחר ותשריט או מפרט לא הוצגו בפני
ו ולא נחתמו על ידו.

ו. באשר לטענות הכספיות של התובעות, הנתבע 2 טוען, כי טענותיהם מתבססות על כרטסות, אך מאחר והתברר לו כי במסגרת ההליכים בכל פעם התובעות מציגות כרטסת אחרת ובה רשומים שמות שונים (מ.ה.י.א.ט., מפגש הפלברה וכול'), טוען הנתבע 2 כי אינו חייב לתובעות תשלום בדבר דמי הניהול ומי שחייב להן כסף הוא הרצל-אחיו או חברת מ.ה.י.א.ט בע"מ .ולפיכך אין הוכחה לקיומו של החוב כלפי הנתבע 2.

ז. טוען עוד הנתבע, כי לא היה שותף להסכמי פשרה כלשהם וכי מר איתן אשורי, עו"ד לא ייצג אותו בהסכם פשרה כלשהו ומעולם לא נחתם על ידו ייפוי כוח עבורו.

ח. הנתבע מעלה טענה כי אחיו הרצל זייף את חתימתו על גבי מסמכים שונים ואף הגיש כנגדו תלונה במשטרה בגין זיופים אלה. ולכן אל מי שצריך לפנות בתביעה לתשלום דמי הניהול זה אל אחיו הרצל ולא אל הנתבע 2.

ט. בדיון מיום 5/6/06 ב"כ הנתבע טען כי טענת התובעת כי בתביעה הראשונה אשר הוגשה לא צורף הסכם הניהול כי לא אותר במועד, הינה טענה בעלמא. מעבר לטענה זו, הנתבע לא חתום על הסכם הניהול ולא צורפו מסמכים מקוריים בעניין ולכן אין לחייבו.

דיון והכרעה

בהחלטתי מיום 6/6/06 ניתנה לנתבע 2 הרשות להגן. ועל התובעות הוטל הנטל להוכיח כי הסכם הניהול מחייב את הנתבע.
משכך, עלי לבחון האם אכן התובעות הרימו את נטל ההוכחה והוכיחו כי הסכם הניהול אשר נחתם בין הצדדים מחייב את הנתבע 2, כך שהוא מהווה עילת תביעה כנגדו?

6. ראשית, אבחן את חובת הנתבע בתשלום דמי הניהול מכוח הסכם המכר המסומן כת/1.

לאורך כל הדרך, התובעות טוענות כי חובת התשלום של הנתבע לשלם את דמי הניהול נובעת הן מהסכם המכר אשר נחתם ביום 15/5/90 והן מהסכם הניהול שנחתם בו ביום.

לעומתן, הנתבע טוען כי מאחר והסכם הניהול לא צורף לתביעתן הראשונה, ואף אינו מודה כלל בחתימה על הסכם זה, הרי שאין לתובעות בסיס כלשהו לחייבו בתשלום דמי הניהול.

בהחלטתי בבר"ל מיום 6/6/06 קבעתי, כי אין להפריד בין התביעות אף לא לעניין מצב החשבון לתקופות השונות הנתבעות ע"י התובעות וכי עליהן להוכיח גם את החוב בתביעה השנייה.
משכך, סבור אני כי מאחר והדיון בשתי התביעות דנן אוחד, אין כל רלבנטיות לעובדה אותה טוען הנתבע כי לא צורף כלל הסכם הניהול לתביעה הראשונה.

על כן, אתייחס להסכם הניהול הן באשר לתביעה הראשונה והן באשר לתביעה השנייה, וזאת מכוח העובדה כי סעיף 1ב' להסכם המכר מיום 15/5/90 שעליו הנתבע אינו מכחיש כי חתם, קובע מפורשות כי הסכם הניהול המצורף כנספח ג' להסכם המכר מהווה חלק בלתי נפרד הימנו.
מכאן אני למד, כי הסכם המכר והסכם הניהול אחד הם. והם מחייבים לאור העובדה כי הנתבעים חתמו על הסכם המכר על נספחיו.
סעיף 13ב' להסכם המכר קובע כי...."במעמד חתימת החוזה יחתום הקונה על חוזה להספקת שירותים בנוסח המצורף לחוזה כנספח ג'"... מסעיף זה למד אני כי מיד עם חתימת הסכם המכר הקונה חתם בו ביום על הסכם הניהול שהרי הוא מהווה נספח להסכם המכר.

גם מסעיף 16ו' להסכם המכר למד אני, כי הנתבעים התחייבו להשתתף בכל ההוצאות הדרושות לאחזקת הרכוש המשותף לרבות ניהול, הפעלה ותיקון.

בעדותו של הנתבע 2 בדיון מיום 30/7/07 בעמ' 11 נשאל:

" ש: מציגה לך את הסכם המכר ת/1 האם אתה חתום על הסכם המכר.
ת: כן. אני מזהה את חתימתי בתחתית העמוד.
אני מזהה את חתימתי בתחתית כל העמודים להסכם".[הדגשה שלי
מ.ס.]

אם כך, יוצא איפוא, כי מהוראותיו המפורשות של הסכם המכר שהובאו לעיל ומאי הכחשת הנתבע 2 את חתימתו על גבי ההסכם, הסכם המכר והסכם הניהול חד הם, וכי על הנתבעים מוטלת החובה לשלם את דמי הניהול מכוח הסכם זה.

7. שנית אבחן את חובת הנתבע בתשלום דמי הניהול מכוח הסכם הניהול המסומן כת/2.

סעיף 8 א' להסכם הניהול קובע כי "המחזיק ישלם לחברה סך של 7 ₪ בגין כל חודש עבור כל מ"ר של הנכס שבהחזקתו בגין השירותים".

סעיף 9 א' להסכם האמור קובע כי "המחזיק מתחייב לשלם לחברה את חלקו בדמי ניהול עבור כל שלושה חודשים מראש".

סעיף 10 להסכם זה קובע כי "פיגר המחזיק בתשלום כלשהו המגיע ממנו עפ"י ההסכם, כי אז בנוסף על כל תרופה אחרת העומדת לחברה ישלם המחזיק לחברה הפרשי הצמדה.... וכן תוספת ריבית חודשית בשיעור 1%".

מסעיפים אלה בהסכם הניהול אנו למדים כיצד דמי הניהול יחושבו בגין החנות אשר
בבעלות הנתבעים.

אלא שבמקרה דנן, הנתבע 2 מתכחש כלל לעובדה כי חתם על הסכם הניהול וטוען כי אינו
יודע על מה נתבקש לחתום במסגרת מעמד חתימת הסכמי המכר, כמו כן, טוען כי לא היה
מעורב בניהול החנות ומשכך אינו מחויב בתשלום השירותים שניתנו לחנות.

כשנשאל הנתבע בדיון בבקשת הרשות להתגונן מיום 5/6/06 על הסכם הרכישה, אישר הוא
את חתימתו עליו.
ואילו כשנשאל אז על נספח ב', קרי הסכם הניהול אמר כך: [ראה פרוטוקול הדיון מיום
5/6/06 עמ' 5]
"
ש: נספח ב' הסכם הניהול סוף ההסכם, אתה מזהה את חתימתך.
ת: החתימה הזאת דומה לחתימה שלי איני בטוח שהיא שלי.
ש: אולי אתה לא זוכר שחתמת על זה.
ת: לא. אני לא הייתי אמור לחתום על זה בכלל. אני בטוח שזה לא חתימתי.
חתמתי בוודאות על החוזה עצמו לגבי זה אני בספק אם חתמתי על הסכם
הניהול.
ש: נכחת בזמן שחתמו על הסכם המכר.
ת: היינו שלושתנו וחתמנו יחד".[הדגשות שלי.מ.ס.]

ובדיון מיום 30/1/07 הנתבע נשאל על עדותו בבר"ל וענה כך:

" ת: אני בטוח שלא אני חתמתי.
ש: איך אתה יכול להיות בטוח .
ת: לא הייתי בכלל במעמד הזה על הסכם הניהול.
ש: סעיף 7 לתצהירך אתה אומר "אני בטוח שלא חתמתי על הסכם הניהול
שנוסח ממנו הוצג לי בעבר" האם חתמת על הסכם הניהול בנוסח אחר לא
זה שהוצג בתיק.
ת: לא הציגו לי נוסח אחר של הסכם הניהול.
ש: במעמד חתימת הסכם המכר לא הוצג לך אף נוסח של הסכם ניהול.
ת: לא.
ש: מציגה לך את שתי התוספות לחוזה המכר המרחיבים את שטח החנות
אשר צורפו לתצהיר התובעת כנספחים ז' וח' האם אתה חתום על
המסמכים.
ת: אני מזהה את חתימתי על גבי שני המסמכים שאת מציגה לי.
ש: לפי הסכם המכר והתוספות להסכם המכר והסכם הניהול החתימות לי
נראות זהות לחתימות על שני מסמכי התוספת, מדוע אתה אומר שעל
התוספות אתה חתום ועל הסכם הניהול לא. מדובר באותה חתימה.
ת: את יכולה להגיד לי באיזה מקום נחתם הסכם הניהול? עושה רושם
שהחתימות נראות אותו דבר, מלכתחילה לא הייתי אמור לחתום על
הסכם הניהול. לא הייתי צריך בכלל לראות אותו. למראית עין נראה
שהחתימות זהות. למרות זאת אני טוען בוודאות שהחתימות על הסכם
הניהול לא נחתמו על ידי.[הדגשה שלי. מ.ס.]

8. מעדויותיו של הנתבע רואה בית המשפט כי גרסתו איננה אחידה, פעם הוא טוען כי
החתימות נחזות להיות שלו, ופעם אחרת הוא בטוח כי אינן שלו.

גם העלאת הטענה כי אחיו זייף את החתימות שלו על גבי הסכם הניהול אינה יכולה לעמוד, שכן הוא לא הביא כל ראיה לתמוך בטענתו קרי לא הביא חוות דעת גרפולוגית התוכיח כי חתימה זו אינה שלו ו/או לא העיד את אחיו השני מר אברהם טויטו לטובתו כי לא הוא שחתם על ההסכם כי אם אחיו הרצל. בדיון מיום 30/1/07 נשאל הנתבע:

" ש: האם לקחת את המסמכים המקוריים לבדיקת גרפולוג .
ת: אין לי כסף לממן גרפולוג לכן לא לקחתי...[הדגשה שלי. מ.ס.]

ראה דיון מיום 5/6/06 בעמ' 5 שם מעלה הנתבע את טענת הזיוף ..."מניסיון שלי אני יודע שאחי זייף חתימות".

ראה אף דיון מיום 30/1/07 בעמ' 19 שם נשאל:

" ש: אתה אומר שאחיך הרצל ניהל את העניינים.
ת: כן. כל ההתקשרות שלכם היתה אליו ולא אלי ...
ש: אתה טוען שהוא זייף את החתימה שלך סיבך אותך עם מס הכנסה.
ת: כן. הגשתי על כך תלונה. הוא זייף את חתימתי בעניינים אחרים. על החוזה עצמו אני חתמתי על הסכם הניהול לא בטוח שחתמתי. לכן אני חושד שאולי הוא זייף את חתימתי על הסכם הניהול.[הדגשה שלי מ.ס.]

הנתבע אף ציין כי הגיש כנגד אחיו תלונה במשטרה בעניין הזיוף אולם לא טרח לבררה במשך כשנתיים ימים.
יוצא אם כן, כי טענת הזיוף הינה טענה בעלמא, שכן הנתבע לא הביא כל ראיה לחיזוק טענתו. לפיכך, מקבל אני את טענת התובעות, כי לא די בהגשת תלונה במשטרה כדי לפטור את הנתבע מחובת תשלום דמי הניהול. זאת ועוד, שאין כל רלבנטיות בין הגשת התלונה לתשלום החוב. כמו כן, עלתה השאלה בדיון כי מדוע הנתבע אינו תובע את אחיו בגין זיופים אלה?
והשיב על כך הנתבע:

" דיברתי עם עורך הדין שלי על האפשרות לתבוע את הרצל, איני יודע מה לומר לך למה הרצל לא נתבע".

סבור אני, כי הרצל לא נתבע כי אין לנתבע עילה בגינו יתבע אותו, שכן טענות אלו הומצאו ע"י הנתבע לצורך הגנתו.וגם אם היתה לו עילה כנגדו הרי שהיה צריך לעבות את טענתו במסמכים ובראיות לחיזוק טענתו. משלא עשה כן מוצא אני טענה זו כסתמית.

9. עוד עולה מעדות הנתבע, כי מנסה הנתבע להתחמק מהתחייבותו בהעלאת טענות שונות ומשונות כגון : לא ידעתי, לא קראתי, לא הייתי מעורב ו/או שאינו זוכר.

בדיון מיום 30/1/07 השיב הנתבע 2 לשאלת בית המשפט כך:

" אני לא זוכר את כמות הדפים שנתבקשתי לחתום עליהם. ...חתמתי בלי לקרוא על מה אני חותם. קראתי אולי כמה דפים ראשונים של חוזה המכר".[הדגשה שלי מ.ס.]

לא יעלה על הדעת, כי כאשר אדם מבצע עסקה חשובה, יחתום על מסמכים מהותיים ללא קריאה מדוקדקת על מה הוא עומד לחתום ו/או שאינו זוכר על מה חתם ואפילו לא על כמות הניירת. הכיצד טוען הנתבע במפורש כי לא חתם על הסכם הניהול בעוד טוען כי קרא אולי כמה דפים ראשונים של חוזה המכר, הרי בתחילת הסכם המכר כתוב באופן מפורש כי הסכם הניהול הינו נספח להסכם המכר והוא מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.זאת ועוד, בסעיף 13ב' להסכם המכר נכתב כי "במעמד חתימת החוזה יחתום הקונה על חוזה להספקת שירותים בנוסח המצורף לחוזה כנספח ג'".
עוד תמוה בעיני, הכיצד יעלה על הדעת כי באשר להסכם המכר ולתוספות לו הנתבע זוכר בוודאות גמורה כי חתם בעוד הוא מעלה טענה כי אינו זוכר את כמות הדפים עליהם נתבקש לחתום. נראה כי הנתבע עושה כל שביכולתו לחמוק מהתשלום.

משכך סבור אני, שכל טענות הנתבע בעניין זה תלושות וקלושות הן, ובאות אך ורק כדי לנסות ולתעתע בבית המשפט.

על אף שאיני מומחה לגרפולוגיה, הרי שכל בר דעת מעיון סביר בחתימות הנתבע על גבי העמודים אשר אותם חתם הנתבע הן בהסכם המכר הן בתוספות והשוואתם אל מול הסכם הניהול מוכיחות כי מדובר בחתימות זהות.

כמו כן, הנתבע הכחיש את חתימתו על הסכם הניהול בהכחשה כללית כ"איני זוכר". את אותה הכחשה לא גיבה כלל בחוות דעת ו/או במסמכים ו/או בעדות של אחיו ולא דאג להפריך את טענת התובעות בעניין [כאמור בתקנה 85 לתקנות סדר הדין האזרחי].
משכך גם מהסכם הניהול למד אני כי חב הנתבע בתשלום דמי הניהול.

10. שלישית, אבחן את חובת תשלום דמי הניהול הנובעת מהתקנון המיוחד.

התובעות טוענות כי חובתם של הנתבעים נובעת אף מן התקנון המיוחד.
סעיף 12 להסכם המכר קובע כי המוכר יהא רשאי לרשום תקנון מיוחד בין בעלי היחידות בינן לבין עצמם אשר ייתן תוקף להוראות סעיפי ההסכם והכול יעשה בכפוף לתקנון.
סעיף 7 לתקנון המיוחד קובע כי בקניון תפעל חברת ניהול אשר תעניק שירותים לבעלי היחידות בה.
סעיף 7ז' קובע כי בעלי היחידות מתחייבים כי כל מי שירכוש מהם את זכויותיהם ביחידות יחתום אף הוא על הסכם כדוגמת הסכם ניהול.
סעיף 7ח' לתקנון קובע כי בעלי היחידות מתחייבים לשלם לחברת הניהול דמי ניהול חודשיים בגין השירותים כנקוב בהסכם הניהול שחתמו.
וסעיף ט' לו קובע כי כל מחזיק ישלם לחברת הניהול את חלקו בדמי הניהול.
מסעיפים אלה, אנו למדים כי תקנון מיוחד זה בא להסדיר את מערכת היחסים בהוראות אופרטיביות בין בעלי היחידות בינם לבין עצמם, וכי מחויבים הם לשלם את דמי הניהול בסכומים הנקובים בהסכם הניהול. יוצא אם כן, כי התקנון מפנה להוראות הסכם הניהול ולכן ההסכם מחייב את בעלי היחידות כולם בין היתר, את הנתבעים.
התקנון חוזר על התחייבויות הצדדים בהסכם הרכישה והניהול. מהתקנון לא עולה מפורשות כל חיוב כספי אלא מפנה בעניין זה להסכם הניהול. לפיכך, אין כל רלבנטיות להתייחסות הנתבע לתקנון, כיוון שהעניין המהותי הוא שהתביעה נובעת מהסכם הרכישה והניהול ולא מן התקנון כפי שהנתבע מנסה להראות.
הוראות התקנון באות לחזק את טענות התובעות באשר לחובת התשלום של הנתבע ובכלל זה של הנתבעים.
טענת הנתבע, כי עצם העובדה כי התקנון אינו חתום ומשכך אין התובעות זכאיות לדרוש את דמי הניהול מן הנתבעים, איננה טענה מהותית ואינה יכולה לעמוד, שכן מהתקנון לא עולה כל חיוב כספי אלא הסדרת היחסים בין הצדדים גרידא.

11. נטל ההוכחה

מידת ההוכחה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע באשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב- 51% מתוך 100% המבטאים
וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי וודאות.
(ראה בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם.)

בעניין זה, לא מיותר לציין כי הנטל המשני, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד
מהצדדים להוכחת גרסתו. ברור ש"חובת הראיה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו
נושא בנטל השכנוע איננה חובה במשמעותה הרגילה, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות
כנגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראיה שכנגד,
מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי. (ראה: י' קדמי,
"על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1540).

במקרה דנן, נטל השכנוע אכן היה מוטל על התובעות להוכיח את טענותיהן כלפי הנתבע באשר לתשלום דמי הניהול.
מאחר ובעניינינו, הנתבע טען טענות כלליות ולא גיבה אותן בראיות כלשהן ועצם הימנעותו
מהבאת הראיות פועלת לחובתו שכן, "דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה
אותה ראיה היתה פועלת לחובתו"[ראה יעקב קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי בעמ'
1391].

מהעדויות והראיות שהובאו בפני
, קובע אני כי התובעות אכן הרימו את הנטל וכי הסכם המכר על נספחיו ובכלל זה, הסכם הניהול, הינם הסכמים המחייבים את הנתבעים בתשלום דמי הניהול.

12. אופן קביעת שטח החנות

לאחר שקבעתי כי הסכם הניהול מחייב הוא את הנתבעים ובכלל זה את נתבע 2 הרי שכעת
עלי לבחון את אופן חישוב דמי הניהול?

אולם בטרם אקבע את אופן החישוב, עלי להתייחס למחלוקת בין הצדדים באשר לחישוב שטח החנות.

בהסכם המכר מיום 15/5/90 מופיע שטח החנות כ-32 מ"ר. יודגש כי ביום 3/7/90 וביום 17/3/91 נחתמו שתי תוספות להסכם המכר האמור.
התוספת מיום 3/7/90 קבעה כי הצדדים מסכימים על ביטול קניית החנות מספר 45 בקומת הקרקע ותחתיה רכשו חנות אחרת [את יחידה 129] ששטחה 50 מ"ר.
התוספת מיום 17/3/91 קבעה כי שטח החנות יוגדל בשטח של 10.8 מ"ר ברוטו. סך כל שטח החנות הינו 60.8 מ"ר.
התובעות טוענות כי שטח החנות הינו עומד על 63.2 מ"ר וזאת בהתאם לתשריט שנערך לאחר השלמת בניית היחידה בפועל.
המנגנון של המצאת תשריט מדידה של מודד מוסמך בשלב מסירת הנכס נקבע בסעיף 3 לנספח ב' למפרט שהוגש וסומן כת/3. תשריט המדידה משקף את שטח החנות בפועל לאחר השלמת הבניה ועפ"י תשריט זה יש לקבוע את שטח החנות לצורך דמי הניהול.

הנתבע הסכים בדיון בבר"ל כי שטח החנות ללא העמסת השטח הציבורי הינו 60.8 מ"ר ולא 63.2 מ"ר.
אם כך עולה כי המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הפרש השטח קרי, 2.4 מ"ר.
ניתן לראות בפרוטוקול הדיון מיום 5/6/06 כי הנתבע אף אינו מכחיש את חתימתו על גבי התוספות, וכך השיב כאשר הוצגו בפני
ו העתקי התוספת הראשונה והשנייה להסכם הרכישה:

"החתימות דומות לחתימות שלי... אני חושב שכן זו חתימתי על שני מסמכים".
[ הדגשה שלי. מ.ס.]

עוד העיד הנתבע בדיון מיום 30/1/07 :

"ש: מציגה לך את שתי התוספות לחוזה המכר המרחיבים את שטח החנות, אשר צורפו לתצהיר התובעת כנספחים ז' וח', האם אתה חתום על המסמכים.
ת: אני מזהה את חתימתי על גבי שני המסמכים שאת מציגה לי".[הדגשה שלי. מ.ס.]

מכאן עולה כי הנתבע אינו מתכחש לשטח החנות בשיעור של 60.8 מ"ר.

לאורך כל עדותו, הנתבע לא הביא כל מסמך ו/או תשריט מדידה נגדי מטעמו לסתור את השטח לו טוענות התובעות ולכן אין לנתבע על מה להסתמך בטענתו זו.

לפיכך קובע אני כי שטח החנות בבעלות הנתבעים עומד על 63.2 מ"ר טרם העמסת השטחים הציבוריים.

13. באשר לטענה בדבר העמסת שטחים ציבוריים

סעיף 3 לנספח ב' למפרט המסומן כת/3 קובע כך:

" בעת מסירת הממכר יימסר לקונה מסמך מאת מודד מוסמך ו/או אדריכל הפרויקט(להלן: המודד), המציין את מידות החנות המדויקות. למידות אלה יווספו 14% והן תהווינה את שטח החנות הנקוב בהסכם לכל דבר ועניין".[הדגשה שלי. מ.ס.]

מסעיף זה למדים כי שטח היחידה לחיוב בדמי ניהול כולל בחובו העמסת שטחים
ציבוריים בשיעור של 14% משטח היחידה.

התובעות טוענות כי, מאחר ונספח זה צורף בעת החתימה על הסכם המכר להסכם הרי
שהוא מחייב את הנתבעים.

הנתבע טוען כי אין כל אסמכתא בדבר העמסת השטחים הציבוריים ובטח שלא
בשיעור של 14%. עוד מציין הנתבע כי בחוזה החכירה המסומן כנ/4 נקבע כי שטח הרצפה
הינו 53.3 מ"ר והוא סותר את טענת התובעות כי עפ"י תשריט המדידה השטח הוא 63.20
מ"ר. ולכן לטענת הנתבע יש לחשב את השטח עפ"י חוזה החכירה קרי, לפי 53.3 מ"ר.

מעדותו של מר גולן-מנהל הכספים בתשובתו לשאלת בית המשפט מיום 28/12/06
למדים אנו כי חישוב השטח בין המינהל לבין התשריט הינו חישוב שונה[ראה פרוטוקול
הדיון מיום 28/12/06 עמ' 26].
מינהל מקרקעי ישראל מחשב את שטח הרצפה מקיר לקיר דהיינו: שטח נטו לעומת
תשריט המודד אשר חישב את שטח הקירות קרי, שטח ברוטו. ולכן, בהסכם החכירה
נרשם כי שטח הרצפה הינו רק 53.3 מ"ר ובתשריט 63.20 מ"ר.

לפיכך, טענת הנתבע כי יש לחשב את השטח לפי חוזה החכירה, אינה יכולה לעמוד מן
הטעמים הבאים:

א. הצדדים חתמו על התוספות להסכם המכר אשר שם נקבעו שיעורי השטחים. חוזה המכר מציין שטח חנות ברוטו.

ב. חתימה על נספח ב' למפרט שבו נרשם במפורש כי 14% יתווספו למידות החנות.
בנספח ב' נקבע העיקרון של חישוב שטח ברוטו לקביעת גודל החנות ושיטת המדידה לצורך החיוב בדמי ניהול. גם בתוספות של הגדלת שטח החנות מדובר על שטח ברוטו.
ג. הנתבע גם לא הביא כל תשריט מדידה נגדי לסתור טענת התובעות.

ד. בנוסף, אף מהסכם הניהול למדים אנו על השיעור הנ"ל מהגדרת "מבנה" - "כלל המבנה אשר יוקם במסגרת הפרויקט, לרבות משטחים חיצוניים". קרי, החישוב צריך להיעשות חישוב ברוטו כולל קירות חיצוניים ולא כפי שהמינהל חישב.

ה. שטח הרצפה שנקבע ע"י המינהל בחוזה החכירה איננו רלבנטי לשטח על פיו יחושבו דמי הניהול שכן מדובר בשני עניינים שונים.

לאור זאת,מקבל אני את טענת התובעות וקובע כי שטח היחידה הינו 63.20 בתוספת בשיעור של 14% קרי, 72.048 מ"ר.

14. חובת תשלום דמי הניהול

הסכם הניהול אשר נחתם בין הצדדים קובע כי "המחזיק מסכים לכך שניהול וביצוע השירותים הבלעדי בבנין יבוצע ע"י החברה והוא מתחייב לנהוג בהתאם לתנאי הסכם זה ולהשתתף בהוצאות הניהול כמפורט בהסכם זה".(הערה שלי,הסכם הניהול).

בהסכם פורטו סעיפים בהם המחזיק מתחייב לשלם לחברה את חלקו בדמי הניהול ואת הסכום עליו חייב הוא לשלם בגין שירותים אלה.

הצדדים חתמו על נספח ב' למפרט, ובעמ' 4 סעיף 3 הוא קובע כך:

" שיעור ההשתתפות בהוצאות הבית המשותף ובשירותים המחויבים בקשר אליו כפי שיקבע ע"י תקנון הבית או ע"י חברת הניהול".

אף מכאן אני למד, כי הנתבעים חייבים בתשלום דמי הניהול ולכן אין אני נזקק לסעיף 58
לחוק המקרקעין המתייחס לתשלום הוצאות רכוש משותף.
[ראה אף סעיף 16 ו' להסכם הרכישה, ממנו ניתן ללמוד על חובת הנתבעים בתשלום
הוצאות הניהול].
מאחר וכבר קבעתי לעיל, כי הסכם הניהול מחייב את הנתבע, הרי שהנתבע אף מחויב בתשלום דמי הניהול.

15. אופן חישוב דמי הניהול

לאחר שקבעתי כי הנתבעים חייבים בתשלום דמי הניהול מכוח הסכם הניהול הרי שכעת, אבחן את אופן חישוב דמי הניהול.
ראשית, אציין כי תעריף דמי הניהול לא נלמד ישירות מהסכם הרכישה כי אם מהסכם הניהול וכבר קבעתי לעיל, כי הסכם המכר מחייב את הנתבעים על כן אתייחס לסעיפיו גופא.

סעיף 8 א' להסכם הניהול קובע כי הנתבעים חייבים לשלם לחברת הניהול סך של 7 ₪ למ"ר בגין שירותי הניהול. הנתבעים התחייבו לשלם את דמי הניהול, שלושה חודשים מראש כאמור בסעיף 9 א' להסכם. וסעיף 10 קובע את עניין הפיגור בתשלום.
המדד הקובע לעניין החישוב הינו 151.5 והצדדים לא חלקו על מדד זה.
לשם הוכחת חוב הנתבעים צירפו התובעות כרטסות הן באשר לתביעה הראשונה והן באשר לתביעה השנייה.

הנתבע בחקירתו טען לעניין החישוב כך:

" ש: יש לך טענות ספציפיות כנגד חישוב החוב.
ת: אני לא יכול לדעת אינני רואה חשבון.
ש: מסרת את הכרטסת לבדיקה של רואה חשבון.
ת: לא. לא מסרתי.
ש: יש לך תחשיב חוב אחר כמה דמי ניהול.
ת: תפני לאחי. אני לא יודע כמה חוב דמי ניהול יש.
ש: אתה לא שילמת שקל בעבור דמי הניהול.
ת: אני אישית לא שילמתי."[הדגשה שלי .מ.ס.]

מעדות זו אני סבור כי הנתבע מנסה להתחמק מתשלום דמי הניהול, הוא מפנה הכול כלפי אחיו, "תפני לאחי". מלבד העלאת הכחשות סתמיות הוא אף לא הביא תחשיב חוב חלופי להוכחת טענתו ואף לא העביר את הכרטסות לבדיקה של רו"ח. בהתנהגות זו הוכיח הנתבע כי אין לו טענות בדבר אופן החישוב.

הנתבע העלה טענות בדבר הכרטסות כי הן מופנות כלפי אחרים, כלפי חב' מ.ה.י.א.ט ו/או מפגש הפלברה, ומשכך אינו חייב לתובעות תשלום דמי ניהול.
טענתו זו אינה יכולה להתקיים שכן הבעלים של החברה הינם שלושת האחים והראיה לכך היא שבפרוטוקול הדיון מיום 30/1/07, הנתבע אינו מכחיש כי חברת מ.ה.י.א.ט הינה חברה שלו ושל שני אחיו. גם מדו"ח רשם החברות שצורף לתצהיר העדות הראשית של מר גולן דותן כנספח יב' רואים זאת.
נראה כי טענותיו של הנתבע בדבר הפניית הכרטסות לשמות אלה הינן ניסיון להטיל חבות על אחרים מאשר לשאת בה בעצמו.

16. סיכום
התובעות הוכיחו את התביעות על כל מרכיביהן במידה הנדרשת בתביעה אזרחית.

גרסת הנתבע כפי שהוצגה הינה חסרה, איננה אחידה ואף נתגלו בה סתירות רבות.
לאורך כל ההליך, לא הציג הנתבע ראשית ראיה התומכת בגרסתו, לא הביא תחשיב חלופי ולא תשריט מדידה ו/או חוות דעת גרפולוגית ו/או הודאת אחיו בדבר אי חבותו בתשלום דמי הניהול.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעות את סכום התביעה בתיק 74360/00 בסך של 19,223.76 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 1% לחודש מיום הגשת התביעה ביום 24.7.00 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת את סכום התביעה בתיק 16464/06 בסך של 120,402.33 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 1% לחודש מיום הגשת התביעה 16.2.06 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף ישלם נתבע 2 לתובעות את הוצאות המשפט בכל אחת מהתביעות וכן ישלם שכ"ט עו"ד בגין שתי התביעות בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין . הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
ב"כ התובעות יגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן היום ד' בתמוז תשס"ז (20 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 16464/06 ג.ג. מרגנית בע"מ, ככר העיר כרמיאל שירותים בע"מ נ' טויטו הרצל, טויטו יונתן, טויטו אבי (פורסם ב-ֽ 20/06/2007)