פסקי דין על חן חנימוב רון | פסקי דין על חן חנימוב חסון מזל איריס | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על הרמוס גבריאל | פסקי דין על הרמוס בן ישי | פסקי דין על הרמוס שמעון | פסקי דין על הרמוס אהובה |

69341/04 א     17/06/2007




א 69341/04 חן חנימוב רון, חן חנימוב חסון מזל איריס, מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הרמוס גבריאל, הרמוס בן ישי, הרמוס שמעון, הרמוס אהובה




1
בתי המשפט
א 069341/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17/06/2007
תאריך:
בפני
כב' השופט יחזקאל הראל

התובעים
1 . חן חנימוב רון

2 . חן חנימוב חסון מזל איריס

ע"י ב"כ עו"ד דורון טאובמן ו/או חגי טימנס
ממשרד כספי ושות', עו"ד
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורלי בר-און

בעניין:

נ ג ד
הנתבעים
1 . הרמוס גבריאל

2 . הרמוס בן ישי

3 . הרמוס שמעון

4 . הרמוס אהובה

הנתבעים 1 - 4 ע"י ב"כ עו"ד איתמר טורס

5 . הרמוס יהודה
ע"י ב"כ עו"ד גנים
6 . הרמוס בן ציון
ע"י ב"כ עו"ד דני ניסים
7 . הרמוס מונטיפיורי
ע"י ב"כ עו"ד גנים
8 . הרמוס מירה
ע"י ב"כ עו"ד איתמר טורס
פסק-דין
מבוא

1. 1. בפני
תביעת התובע מס' 1 (להלן: "התובע") והתובעת מספר 2 (להלן: "התובעת") (התובע והתובעת יקראו להלן יחדיו: "התובעים") בגין נזקים שנגרמו לביתם הנמצא ברחוב שמעון רוקח 33 בתל אביב (להלן: "בית התובעים"). התובעים הינם הבעלים של מחצית מהזכויות בחלקה 138 בגוש 6929 (להלן: "החלקה"). בית התובעים בנוי על מחצית החלקה. הנזקים נגרמו בעקבות שריפה שאירעה ביום 5.4.04 (להלן: "השריפה").

2. 2. התובעת מספר 3 - מגדל חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "מגדל") צורפה כתובעת נוספת לתביעה. תביעת מגדל הינה תביעת תחלוף להשבת תגמולי הביטוח ששילמה לתובעים בגין חלק מהנזקים שנגרמו למבנה בית התובעים.
תביעת התובעים הינה בגין הנזקים הנוספים שנגרמו למבנה ביתם ואשר בהם לא נשאה מגדל וכן בגין הנזקים שנגרמו לתכולת ביתם ואשר כלל לא בוטחה על ידי מגדל.

3. 3. הנתבעים 3-1 (להלן: "הנתבעים") התגוררו, בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, בבית ברחוב שמעון רוקח 33 בת"א (להלן: "בית הנתבעים"). בית הנתבעים בנוי היה על המחצית השנייה של החלקה.
הנתבעים, ביחד עם הנתבעים 8-4 (להלן: "היורשים"), הינם יורשי המחצית השנייה של הזכויות בחלקה והם בעלי הזכות להרשם כבעלי אותה מחצית מכח צו הירושה (להלן: "צו הירושה").
מזה שנים, היורשים לא התגוררו בבית הנתבעים.

4. 4. על פי הנטען, ביום 5.4.04, ערב ליל הסדר התשס"ד, בשעה 18:30 או בסמוך לכך, פרצה השריפה בבית הנתבעים והתפשטה לבית התובעים, שלו קיר משותף עם בית הנתבעים. כתוצאה מהשריפה נגרמו הנזקים לבית התובעים ולתכולתו. בית הנתבעים נשרף עד היסוד.

5. 5. התובעים לא היו בביתם בעת פרוץ השריפה. הנתבע מס' 1 (להלן: "גבריאל"), הנתבע מס' 3 (להלן: "שמעון") וחברתו הגב' פנינה גנדוורג (להלן: "החברה"), היו בבית הנתבעים בעת פרוץ השריפה. הנתבע מס' 2 (להלן:"בן-ישי") הגיע למקום בסמוך לאחר פרוץ השריפה.

6. 6. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נסבה סביב השאלה האם השריפה פרצה בבית הנתבעים והתפשטה ממנו לבית התובעים, ואם כן - האם מוטלת על הנתבעים וכן על היורשים האחריות לפרוץ השריפה ולהתפשטותה. כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק.

7. 7. פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את העדים כדלקמן:
עדי התובעים: התובעים בעצמם, מומחה השריפות מר אלי היינה, (להלן: "מר היינה") והשמאי מר דורון שפר-רוט (להלן: "השמאי").
עדי מגדל: המהנדס מר אורן פרץ (להלן:"המהנדס")
עדי הנתבעים: בן ישי, שמעון, החברה ויהודה.

8. 8. קראתי בעיון את תצהירי עדויותיהם הראשיות של עדי הצדדים, לרבות חוות הדעת, המסמכים והראיות שהוגשו. שמיעת הראיות התקיימה ביום 18.4.07 וביום 30.5.07.

9. 9. בתום ישיבת יום 30.5.07 שמעתי את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין. אפשרתי לצדדים להגיש, במהלך טעוניהם בע"פ, הפניות לפסיקה ולראיות, התובעים עשו שימוש בזכות זו. בנסיבותיו של תיק זה השתרעו סיכומי ב"כ בעלי הדין על פני כחמש שעות.

10. 10. עוד ביום 5.6.07 הודע לצדדים כי טיוטת פסה"ד הושלמה וכי פסה"ד ייחתם ביום 8.6.07, אלא אם תוגש בקשה לפיצול סעדים כפי שהיה בכוונת התובעים להגיש. ביום 6.6.07 הוגשה הבקשה לפיצול סעדים. לאחר שהתקבלו תגובותיהם לבקשה של מרשיהם של עוה"ד גנים וניסים ותשובת התובעים שהוגשה ביום 17.6.07 - נעתרתי לבקשה והתאפשר מתן פסה"ד. בפסה"ד נתתי דעתי גם לטיעונים נוספים של הצדדים לעניין פסיקת שכ"ט עו"ד.

11. 11. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.

דיון

החבות
ממצאים ומסקנות בשאלת החבות

האם האש פרצה בבית הנתבעים?

12. 12. שוכנעתי כי השריפה פרצה בבית הנתבעים והתפשטה ממנו אל בית התובעים ולהלן נימוקי.

13. 13. בסעיף 3 לכתב התביעה המקורי, ובסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן נטען כי "ביום ... פרצה שריפה בבית הנתבעים ("השריפה"). השריפה התפשטה אל עבר הבית השכן הצמוד, הלוא הוא ביתם של התובעים ...".

14. 14. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש ע"י הנתבעים 1-4 ו- 8, המיוצגים יחדיו על ידי עו"ד טורס באמצעות הסיוע המשפטי, נכתב כדלקמן: "מוכחש הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה בכל הנוגע לשעת פריצת השריפה מחוסר ידיעה. מוכחש הנטען לגבי פריצת שריפה בבית הנתבעים 1-3, ועל כך שהתפשטה אל עבר בית התובעים...".

15. 15. ברם, בסעיף 8 לכתבי ההגנה המקוריים שהוגשו בנפרד על ידי הנתבעים 1-4 ו- 8, נכתב כדלקמן: "מוכחש הנטען בסעיף 3 לכתב התביעה, בכל הנוגע לשעת פריצת השריפה מחוסר ידיעה. אינו מוכחש הנטען לגבי פריצת שריפה בבית הנתבעים 1-3 ועל כך שהתפשטה אל עבר בית התובעים...".

16. 16. כתב הטענות האחרון המוגש על ידי בעל דין הינו כתב הטענות היחיד המחייבו. על כן, משהוכחשה, בכתב ההגנה המתוקן, טענת התובעים, כי האש פרצה בבית הנתבעים והתפשטה אל בית התובעים - נותרה סוגיה זו במחלוקת.

17. 17. יחד עם זאת, במכלול הראיות שהוגשו בתיק זה, לא ניתן להתעלם מהנטען בכתבי ההגנה המקוריים הנ"ל.

18. 18. מר היינה, מונה על ידי מגדל לחקור את נסיבות השריפה. מר היינה, נפגש עם מר אליק מינץ, המתגורר בסמוך (להלן: "מר מינץ"). מר מינץ מסר למר היינה, כי הבחין באש "...בתוך ביתו של בן ישי צעקתי שיש שריפה ואז כנראה בני הבית התעוררו ויצאו החוצה...ואז ראיתי את יושבי הבית יוצאים החוצה שזה האח הצעיר שאיני יודע את שמו (ככל הנראה הכוונה לנתבע מס' 1 גבריאל - ה.י.), האח המבוגר (ככל הנראה הכוונה לנתבע מס' 3 שמעון - ה.י.), וחברתו. בן ישי לא היה שם לא ראיתי אותו...
ש.ת.: בני הבית אמרו לי שהם ישנו .
ש.ת.: עיקר האש ראיתי שהיתה קטנה התרכזה במפלס העליון צמוד לרון (התובע - ה.י) קרוב לרח' רוקח.
ש.ת.: אני הבחנתי באש הקטנה במפלס העליון ...
ש.ת.: אני בטוח שהאש התחילה בבית בן ישי , האש היתה בתחילתה". (סעיף 4.2 לחוות דעתו של מר היינה מיום 11.4.04).

19. 19. מר היינה הגיע למסקנה, בין היתר, בעקבות הממצאים שמצא במקום ופגישתו עם מר מינץ, כי מוקד האש נמצא באגף הדרומי של בית הנתבעים וכי סימני החריכה שנותרו אינם מותירים ספק כי האש התפשטה וחדרה מבית הנתבעים לבית התובעים.
באשר לסיבת פרוץ השריפה קבע מר היינה כי זו "...פרצה בבית משפחת הרמוס כתוצאה מסיבה כלשהי, עוצמת ההרס והיקף הנזק לרבות קריסת המחיצות והגג אינה מאפשרת לקבוע את סיבת השריפה, מאחר ועל פי עדויות, בני הבית שהו בתוך הבית עובר לאירוע האש, סביר להניח שאין מדובר בהצתה בזדון אלא מסיבה מקרית/תאונתית כלשהי". (סעיף 5.2 לחוות הדעת).

20. 20. כאמור, הנתבעים 1-4 ו- 8, מיוצגים על ידי אותו בא כח. לאחר שהוגשו ראיות התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם חלק מהנתבעים בלבד. מרשיו של עו"ד טורס, הגישו בתחילה תצהיר מטעמו של בן ישי בלבד.
הנתבעים והיורשים לא הגישו חוות דעת מומחה שריפות מטעמם ולא הגישו, נכון למועד שנקבע להגשת ראיותיהם, תצהיר מטעמם של הנתבעים 1,3 והחברה אשר אין חולק כי היו בבית הנתבעים בעת שפרצה השריפה.

21. 21. במהלך חקירתו הנגדית של מר היינה, הציגו בפני
ו עו"ד גנים - בא כוחם של הנתבעים 5 ו- 7, ועו"ד טורס בעקבותיו, את האפשרות כי דבר מה כלשהו כדוגמת גיץ, נייר בוער וכיו"ב התעופף אל גג בית הנתבעים הבעירו, וכתוצאה מכך פרצה השריפה בבית הנתבעים.

22. 22. יובהר ויודגש כי באותה נקודת זמן עסקינן היה בתיאוריה בלבד. על כן, בתום חקירתו הנגדית של מר היינה, הבעתי דעתי, שלא לפרוטוקול אשר הקלטתו הופסקה, כי נראה לכאורה שלא נסתרה הטענה כי האש החלה בבית הנתבעים והתפשטה אל בית התובעים. הבהרתי, שלא לפרוטוקול, כי נוכח הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין (נ"ח) (להלן:"הפקודה"), אין די בהעלאת אפשרויות תיאורטיות באשר לנסיבות שהביאו לפריצת האש שעה שמי שהיה בבית הנתבעים בעת פרוץ השריפה, לא זומן להעיד על ידי מי מהנתבעים.

23. 23. בעקבות זאת הודיע עו"ד גנים כי הינו מופתע כי גבריאל, שמעון והחברה לא הגישו תצהירי עדות ראשית שכן היה בכוונתו לחוקרם. בנקודת זמן זאת, הגעתי למסקנה כי אין מקום בהמשך השיחה הלא פורמאלית ועל כן הוריתי על חידוש הקלטת הדיון.

24. 24. במהלך הדיון הפורמאלי שהתקיים לפרוטוקול הודיע עו"ד גנים כי רק בעקבות הערות בית המשפט נתן דעתו לראשונה כי לא הוגשו תצהירים מטעם מי שנכח בבית הנתבעים בעת אירוע השריפה; כי הינו מבקש לאפשר למרשיו לזמן לעדות את מי שנכח בבית הנתבעים; כי סבר כי מר היינה יודה במהלך חקירתו הנגדית כי האש פרצה על גג בית הנתבעים. (יובהר כי בחוות דעתו ציין מר היינה כי השריפה פרצה במפלס העליון מתוך שני מפלסים בבית הנתבעים).

25. 25. אוסיף ואציין כי התיק היה קבוע לשמיעת כל הראיות ליום 18.4.07 ועל כן, באותו מועד היו אמורים להיחקר כל העדים ועל כן יש להניח כי ב"כ בעלי הדין נערכו כדבעי לחקירותיהם של כל המצהירים. משכך, "מוזר" שעו"ד גנים לא הבחין כי לא הוגשו תצהירים על ידי גבריאל, שמעון והחברה.

26. 26. לשאלת בית המשפט שהופנתה לעו"ד גנים מה ציפה שייכתב בתצהירי אותם נתבעים, השיב עו"ד גנים: " אני אגיד לאדוני מה היה אמור להיות כתוב בתצהיר. שהם בכלל לא ראו שריפה בתוך הבית, בכלל לא ידעו שהיא קיימת, וכשהיא היתה על הגג והגיע אותו שכן מינץ ואמר יש לכם על הגג שריפה. זה הכל, ואז הם יצאו בחוץ, זה בעצם התצהיר שלהם 3-4 שורות. אין פה משהו מיוחד". (שורות 1-5 בעמ' 39 לתמליל פרוטוקול ישיבת יום 28.3.07).

27. 27. יאמר כי התיק היה קבוע לשמיעת ראיות כל הצדדים לישיבת יום 18.4.07 וכי תצהירי כל עדי הנתבעים הוגשו מבעוד מועד.

28. 28. בהמשך אותה ישיבה, עתר עו"ד גנים לאפשר למרשיו לזמן כעדים מטעמם, למועד אחר, את מי שנכח בבית הנתבעים בפרוץ השריפה. התובעים התנגדו לבקשה ובהחלטתי שניתנה מיד לאחר מכן, דחיתי את הבקשה מהטעמים שפורטו בהחלטתי. (עמ' 47-51 לפרוטוקול ישיבת יום 28.3.07).

29. 29. שמיעת הראיות נמשכה כסדרה ובתום ישיבת יום 28.3.07, הוריתי כי סיכומיהם בע"פ של באי כח בעלי הדין ישמעו בישיבת יום 30.5.07.

30. 30. בין לבין, הגישו מרשיו של עו"ד טורס, בקשה להעדת שמעון והחברה ולהגשת תצהירי עדותם הראשית.
התובעים התנגדו לבקשה וחזרו על כל נימוקי התנגדותם לבקשת מרשיו של עו"ד גנים. התובעים העלו טעמים נוספים להתנגדותם.

31. 31. בהחלטתי מיום 17.5.07, נעתרתי לבקשת מרשיו של עו"ד טורס, תוך שהבהרתי כי "...5. אכן, יש טעם של ממש בכל טיעוני ההתנגדות שפורטו על ידי התובעים בתגובתם לבקשה. יחד עם זאת, נוכח המשמעות הנכבדה של אי היענות לבקשה - מצאתי כי שיקולי הצדק במקרה דנן, גוברים על הטעמים שהועלו על ידי התובעים.
6. יובהר ויודגש כי טיעוני באי כח בעלי הדין יובאו בחשבון בסופו של יום, לרבות משקלן של העדויות הנוספות של הנתבעים".
(סעיפים 5,6 להחלטה).

32. 32. בישיבת יום 30.5.07, נחקרו שמעון והחברה על תצהיריהם. בתצהיריהם ובחקירותיהם, העידו שמעון והחברה, כי עובר לפרוץ השריפה, הם שהו בקומה התחתונה של בית הנתבעים. בתשובה לשאלה האם הינה יודעת מהיכן פרצה השריפה, השיבה החברה, "לא, אני רק שמעתי חפץ יוצא, חפץ נפל על הגג..., גם אני ושמעון שמענו חלק נופל על הגג בחלק שבין שלנו לגבריאל, אז אמרתי לשמעון לך תראה מה זה כי עשה כזה רעש ועשה פיפס, אמרתי לשמעון שיראה מה זה... ובדיוק שכן מבחוץ צעק ולא הבנו מה הוא אמר, אז גבריאל שהיה בחלק הקדמי, הרגיש את השריפה והוא צעק לשמעון לצאת מהר..." (עמ' 13-14 לפרוטוקול ישיבת יום 30.5.07).

33. 33. בחקירתה הנגדית נשאלה החברה האם השריפה החלה בבית הנתבעים ובתשובה השיבה "מהגג. אז בדיוק היא נכנסה בפני
ם וירדה למפלס התחתון, היה שם בלונים של גז ועשה פיצוץ" (שורות 10-9 בעמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 30.5.07)

34. 34. לאור כל האמור לעיל הוכח כי האש פרצה בבית הנתבעים והתפשטה אל בית התובעים.

האם הנתבעים (3-1) הרימו את הנטל המוטל עליהם על פי סעיף 39 לפקודה?

35. 35. כאמור, שוכנעתי כי האש פרצה בבית הנתבעים ועל כן לאור הוראות סעיף 39 לפקודה, משהוכח כי הנתבעים הינם "... תופש המקרקעין... שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה".

36. 36. אין חולק כי חלה על כלל הנתבעים חובה מושגית כלפי התובעים. המחלוקת הינה האם חלה גם חובה קונקרטית על הנתבעים והיורשים, או מי מהם.

37. 37. כזכור, בן ישי לא נכח בבית הנתבעים בעת שהחלה השריפה והוא הגיע למקום רק לאחר מכן. על כן, אין ליתן כל משקל לעדותו באשר לנסיבות פרוץ השריפה.

38. 38. בתצהיריהם, הצהירו שמעון והחברה כי שהו ביחד עם גבריאל במפלס התחתון של בית הנתבעים. כן נטען כי גבריאל ישן אותה עת. (סעיפים 2, 3 לתצהיר החברה וסעיפים 5, 6 לתצהירו של שמעון).

39. 39. בחקירתה הנגדית העידה החברה כי גבריאל ישן בחדרו שבמפלס העליון וכי בתצהירה התכוונה כי היא ושמעון בלבד היו במפלס התחתון.

40. 40. אם אכן גבריאל היה במפלס העליון והוא זה שהחל לצעוק לעברם של שמעון והחברה ולהזהירם מפני השריפה - מדוע לא הוגש תצהירו של גבריאל ומדוע לא זומן לעדות?.

41. 41. כאמור, בסעיף 8 לכתב ההגנה המקורי לא הכחישו הנתבעים כי האש פרצה בבית הנתבעים. בתצהיר התומך בבקשה להעדת שמעון והחברה התייחס שמעון לסוגיה זו. כדברי שמעון: "... בטרם אגש לגופם של דברים, אני מבקש להבהיר בזאת, כי אמנם ציינתי בסעיף 8 בכתב ההגנה, כי אינני מכחיש 'פריצת שריפה בביתי' ולכאורה משתמע מילולית, כי, כביכול, אני מודה שהשריפה התחילה בביתי, אולם לא לזאת התכוונתי. למעשה התכוונתי לכך שידוע לי שבביתי אכן ארעה שריפה. אחי גבריאל ואחי בן ישי התנסחו, ככל הנראה, לא נכונה בעת שנפגשו עם עו"ד טורס, בעת שהכינו עימו את כתב ההגנה לכתב התביעה המקורי. ברם, לאחר שהם הבינו את הטענות שהעלה אותו ניסוח ולאחר שהתמזל מזלנו וניתנה לנו הזדמנות נוספת תיקנו האמור באמצעות סעיף 6 בכתב ההגנה המתוקן (סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית של שמעון).

42. 42. לא הוגש ע"י גבריאל ו/או בן ישי תצהיר התומך בטענת שמעון באשר להתנסחותם השגויה כביכול, בפגישתם אצל עו"ד טורס. יאמר כי לא נטען ע"י שמעון כי נכח באותה פגישה ועל כן אין כל משקל לעדותו זו.

43. 43. בחקירתה הנגדית העידה החברה כי מספר חודשים לאחר פרוץ השריפה סיפר לה שמעון שבכוונת התובעים להגיש תביעה כנגדם. בתשובה לשאלות ביהמ"ש השיבה החברה כדלקמן:
"ש. הבנת אחרי כמה חודשים סיפר לך שמעון שהשכנים רוצים לתבוע. לא שאלת למה הם רוצים לתבוע?
ת. שאלתי אבל שמעון גם בעצמו לא רצה להעיד בגלל שהוא אחרי השריפה היה שבועיים ברחוב והוא התעצבן ולא רצה להעיד. ואח"כ אחים שלו לא באו ולא סיפרו לי כלום ולא היו בקשר אז אני לא יכולה לשאול.
ש. העניין הזה של משהו שנפל זה נראה לך היום חשוב.
ת. נראה לי שכן.
ש. למה.
ת. כי אם זה לא היה נופל אז לא הייתה קורה השריפה, שבסוף התברר שזה לא חתול כמו שחשבתי.
ש. יש לך מושג מאיפה נפל.
ת. לא. אני לא יכולה להגיד.
ש. יכול להיות שמישהו אחר אשם בכך שנפל משהו על הגג. אז לא חשבתם שזה מספיק חשבו לומר את זה כי אולי אתם יכולים לתבוע אותו
ת. אני אמרתי לשמעון אבל שמעון לא רצה לעשות כלום, לי אין אפשרות ללכת לתבוע ולברר אז אם שמעון שזה קשור אליו לא רצה ואחים שלו לא היו איתי בקשר אז אין לי מה לעשות. אני סה"כ התארחתי אצלהם. אני נפגעתי מהשריפה כי הייתי בב"ח.
ש. למה לפני זמן לא רב הלכתם לעוה"ד. מה קרה?
ת. כי פתאום הם הרגישו שהעדות שלי חשובה אז ביקשו ממני להעיד אז הסכמתי.
ש. איך ידעו שהעדות שלך חשובה.
ת. הם הגיעו למסקנה שהייתי במקום אז אני צריכה לבוא להעיד." (עמ' 18-17 לפרוטוקול ישיבת יום 30.5.07).

44. 44. סביר כי גבריאל אכן שהה במפלס העליון בעת שהשריפה החלה, שכן הוא, ככל הנראה, היה הראשון אשר היה מודע לפרוץ השריפה. אין זה ברור האם מר מינץ הבחין בשריפה עוד קודם לכן, אם לאו.

45. 45. הנתבעים לא נתנו כל טעם של ממש מדוע גבריאל לא זומן לעדות. חזקה על הנתבעים כי אם היה בעדותו של גבריאל כדי לתמוך בהגנתם - היו עותרים להגשת תצהיר גם מטעמו. משלא עשו כן אין מנוס מהפעלת הכלל של "הימנעות מהבאת ראייה".

46. 46. בחקירתה הנגדית נשאלה פנינה מה סברה כששמעה את נפילת החפץ על הגג. בתשובה השיבה פנינה " אני לא הבנתי מה זה, אולי נפל משהו, אולי חתולה נפלה..." (שורה 27 בעמ' 16 לפרוטוקול).

47. 47. לא ניתן על ידי הנתבעים כל הסבר של ממש, מה גרם לשינוי העובדתי בין הנטען בסעיף 8 לכתב ההגנה המקורי לבין הנטען בסעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן.

48. 48. ראיות הנתבעים הוגשו מספר חודשים טרם הגשת כתב התביעה המתוקן במסגרתו צורפה מגדל כתובעת נוספת. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 25.4.06 וכתב ההגנה המתוקן מטעם מרשיו של עו"ד טורס הוגש ביום 10.5.06. לא ניתן כל טעם מדוע באותה הזדמנות לא הועלתה בכתב ההגנה המתוקן הטענה בדבר נפילת חפץ על הגג.

49. 49. טענה זו הועלתה בתצהירו של הנתבע מספר 5 - יהודה אשר הוגש כחודשיים ימים קודם לכן. מה מנע מהנתבעים להעלות טענה זו בכתב הגנתם המתוקן שעה שאין חולק כי יהודה אינו מתגורר בבית הנתבעים ולא היה עד לאירוע השריפה?.

50. 50. זאת ועוד, ראיותיה של מגדל הוגשו ביום 30.10.06 ועל כן בהחלטתי מיום 20.9.06 התרתי לנתבעים להגיש ראיות נוספות. הנתבעים לא עשו שימוש בזכותם זו.

51. 51. עיון בתצהיריהם ועדויותיהם של החברה ושמעון מעלה כי לא הובאה מטעמם כל גרסה עובדתית באשר למקור הרעש ששמעו עובר לצעקות האזהרה ששמעו בדבר פרוץ השריפה.

52. 52. חזקה כי אם הייתה בידי הנתבעים גרסה של ממש באשר לסיבה בעטיה פרצה השריפה - היו מביאים גרסה זו מבעוד מועד, וגם אם באיחור - באמצעות עדותו של גבריאל אשר לא זומן לעדות.

53. 53. כפי שנקבע בע"א 595/88 אדרי נ. חסקל ואח' פד"י מ"ז (5), 333 (1993), "... מקום בו לא נתגלתה סיבת השריפה - ההוכחות הן "במצב של תיקו", ... הנתבע... במקרה זה יוכל להינצל מאחריות רק אם יש בידו להראות, כי נקט אמצעי זהירות כאלה, עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו או רשלנותם של אלה שלמעשיהם הוא אחראי. זוהי חובת הוכחה כבדה, מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות. במילים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה מבין כל הסיבות האפשריות, הבאות בחשבון במידת הסבירות. ברור גם שחובת הוכחה זו תכבד על הנתבע, ככל שהנסיבות האובייקטיביות, אשר הוכחו, מצביעות על אפשרויות רבות יותר של התלקחויות שריפות במקום..." (כב' השופט מישאל חשין, כתוארו אז, בעמ' 344 לפסה"ד).

54. 54. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי כי הנתבעים 3-1 לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הסיבה לפרוץ השריפה והתפשטותה לא נגרמה בשל רשלנותם.

55. 55. לאור האמור לעיל לא מצאתי, בשלב זה, מקום להידרש לטענות התובעים בדבר הפסולת והגרוטאות שנצברו בבית הנתבעים, כמו גם לטענותיהם הנוספות בעניין זה ככל שהן נוגעות לנתבעים 3-1.

האם היורשים חבים מכוח הוראת סעיף 39 לפקודה?

56. 56. לטענת התובעים, הוראת סעיף 39 לפקודה חלה גם על היורשים. אקדים ואומר כי אין דעתי כדעת התובעים.

57. 57. איני מוצא גזירה שווה בין הוראת סעיף 37 לפקודה, הדנה באחריות בעל מקרקעין או תופשם בגין מצבם, תחזוקתם, או תיקונם של המקרקעין לבין הוראת סעיף 39 הדנה בנטל הראיה המוטל על תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין מהם יצאה האש.

58. 58. הוראת סעיף 37 לפקודה מטילה חבות על בעל המקרקעין וכן על התופש במקרקעין. הוראת סעיף 39 לפקודה מטילה חבות, (לענייננו), על תופש המקרקעין בלבד. סעיף 39, מתייחס כמו כן לבעל המיטלטלין אולם, אינו מתייחס לבעל מקרקעין.

59. 59. סעיף 2 לפקודה מגדיר תופש כ:"אדם התופש מקרקעין כדין, או הזכאי כלפי בעל המקרקעין לתפוש אותם או להשתמש בהם, ובאין אדם כאמור - בעל המקרקעין."

60. 60. מההגדרה עולה כי קיימות 3 חלופות למונח "תופש". בהתקיים חלופה אחת לא מתקיימות החלופות הנוספות. בענייננו, הנתבעים (3-1) תופשים כדין את המקרקעין ועל כן אין מקום לתחולת החלופות הנוספות.

61. 61. המחוקק היה מודע לאפשרות זו ועל כן בסעיף 37 נקבע במפורש כי האחריות בגין מצב המקרקעין חלה הן על בעל המקרקעין והן על תופשם. על פי ההגדרה בס' 2 יכול ובעל המקרקעין יוגדר כ"תופש" לעניין סעיף 37. ברם, קיימת גם האפשרות כי בעל המקרקעין, לאור החלופות שבהגדרת המונח "תופש", לא ייחשב כ"תופש" המקרקעין (לעניין סעיף 37). המחוקק ביקש למנוע אפשרות זו ועל כן הורה במפורש כי החבות תוטל הן על בעל המקרקעין והן על תופשם.

62. 62. חזקה על המחוקק כי אינו משחית מילותיו לשווא ועל כן משבסעיף 37 הוספו המילים "בעל מקרקעין" - משמע כי החבות מוטלת הן על בעל המקרקעין והן על תופשם.

63. 63. לעומת זאת, בסעיף 39 לפקודה, נמנע המחוקק מלייחס אחריות לבעל המקרקעין. אין עסקינן בשגגה שכן המחוקק התייחס בנפרד ל"תופש המקרקעין" ול"בעל המיטלטלין".

64. 64. קיים טעם של ממש לצורך לאבחן בין הוראת סעיף 37 לבין הוראת סעיף 39 לפקודה. סעיף 37 עוסק במצבם של המקרקעין - נֶדָמה מצב בו אדם מבקר בדירה שכורה, נתקל במרצפת שבורה וניזוק. על פי סעיף 37 לפקודה עומדת לניזוק עילת תביעה כנגד המשכיר והשוכר כאחד.
קיים טעם של ממש, (כפוף לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה), להטלת חבות גם על בעל המקרקעין אשר יכול והשכיר את המקרקעין במצבם זה.

65. 65. באשר להוראת סעיף 39 - עסקינן באש שיכולה לפרוץ וכן להתפשט מכל סיבה שהיא, בין בגין מצב המקרקעין ובין בשל התנהגות תופש המקרקעין. משנמצא "מחזיק" במקרקעין ובענייננו, מי שהינו בגדר "תופש" כאמור בס' 2 לפקודה - אין מקום להעברת הנטל על מי, שככל הנראה, אין לו קשר למקור האש או התפשטותה ואשר, ככל הנראה, לא יודע ו/או יכול לדעת מדוע פרצה שכן לא תפש את המקרקעין. יש לזכור כי בעוד שפגם במקרקעין לא נוצר, בד"כ, בסמוך לקרות התאונה - שריפה, בד"כ, פורצת במפתיע.

66. 66. הוראת סעיף 37 לפקודה דנה בחבותו של בעל המקרקעין למבקר בהם ולא בהעברת נטל ראייה הקבועה בסעיף 39. כלל יסוד במשפטנו הינו כי לכל אורך הדרך עול הראייה מוטל על התובע. ברם, קיימות בדין הישראלי מספר חזקות המעבירות את הנטל לידי הנתבע. הוראת סעיף 39 לפקודה הינה אחת מהחזקות שנקבעו בחוק. יש לפרשה בזהירות.

67. 67. קראתי בעיון את הפסיקה שהוגשה על ידי התובעים בכל הנוגע להוראות סעיף 39 ו-37 לפקודה. הוראת סעיף 39 לפקודה נדונה בע"א 615/89 נשיא מרדכי נ. עיריית גבעתיים ואחרים (מאגר נבו) (1995). ביהמ"ש קמא קבע כי במישור הנזיקי מינהל מקרקעי ישראל שהינו בעלי המקרקעין ו"מעון פאר" שהינו חוכר המקרקעין - הינם "תופשי" המקרקעין. ביהמ"ש קמא הוסיף וקבע כי במישור החוזי מוטלת החבות על מעון פאר בלבד ועל כן נדחתה התביעה כנגד המינהל.

68. 68. ביהמ"ש העליון לא דן בשאלה האם הוראת סעיף 39 חלה גם על המינהל מקום בו קיים תופש מקרקעין שכן לא התבקש לעשות כן. כב' השופט דב לוין קובע כי "... עינינו הרואות כי היותו של אדם הבעלים של מקרקעין איננו תנאי להיותו תופש המקרקעין, וכי די בכך כי הוא תופש אותם כדין או כי הוא זכאי כלפי בעל המקרקעין לתפוש אותם או להשתמש בהם..." (סעיף 25 לפסה"ד). דיון זה התקיים ביחס לטענת מעון פאר (המחזיקה) כי היא פטורה מחבות. ביהמ"ש העליון דחה טענה זו.

69. 69. בע"א 595/88 דניאל אדרי נ. לאון חסקל, פד"י מ"ז (5), 333 (1993) נידונה אחריותו של המחזיק במקרקעין. כך גם בע"א 9212/99 ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל, פד"י נ"ו (2), 906 (2002).

70. 70. לאור האמור לעיל - מסקנתי הינה כי ביהמ"ש העליון לא נדרש ולא הכריע בסוגיה זו.

71. 71. סוף דבר - מסקנתי הינה כי עול הראייה אינו עובר ליורשים שכן הוראת סעיף 39 לפקודה אינה חלה עליהם.
למען הזהירות, למקרה ונפלתה שגגה במסקנתי כי הוראת סעיף 39 לפקודה אינה חלה על היורשים - אדון בשאלה האם היורשים הרימו את הנטל המוטל עליהם לשלילת החזקה הקבועה בסעיף 39 לפקודה.

לחילופין, האם היורשים הרימו את הנטל המוטל עליהם על פי סעיף 39 לפקודה

72. 72. אקדים ואומר כי היורשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על פי הוראת סעיף 39 לפקודה.

73. 73. בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית הבהיר מר היינה כי אינו יודע מה גרם לפרוץ השריפה. מר היינה הביע דעתו כי "... סביר להניח שאין מדובר בהצתה בזדון אלא מסיבה מקרית/תאונתית כלשהי" (סעיף 5.2 לחוות דעתו).

74. 74. היורשים היו רשאים לזמן את גבריאל כעד מטעמם. כאמור, בתצהירו טען הנתבע 5 - יהודה, המיוצג על ידי עו"ד גנים, כי הנתבעים "... לא הבעירו אש ו/או אם כן לא אש זו גרמה לשריפה, היו בבית בעת פרוץ האש והדבר נודע להם רק מששמעו קול נפץ על הגג שמעליהם..." (סעיף 6 לתצהירו של יהודה).

75. 75. בנסיבות אלו היה על היורשים, כולם ביחד וכל אחד לחוד, לזמן את גבריאל כעד מטעמם ומשלא עשו כן יש להחיל את הכלל של הימנעות מהבאת ראייה.

76. 76. לטענת התובעים, בן ישי נהג לאסוף גרוטאות, לאחסנן בבית הנתבעים, לתקנן, לשפצן ולמוכרן ב"שוק הפשפשים". בן ישי אינו חולק על כך. (ראה בקשתו מיום 9.6.04 לביטול העיקולים, כמו גם עדותו בעמ' 120, 124, 134 ו-135 לפרוטוקול ישיבת יום 28.3.07).

77. 77. שוכנעתי כי עובר לקרות השריפה שימש המפלס התחתון של בית הנתבעים גם כמחסן לאחסון חפצים מרובים, הרבה מעבר לתכולת בית מגורים "סביר". כאמור, סיבת השריפה לא הוכחה. ברם, לטענת התובעים האש התפשטה בשל אותם חפצים מרובים שנאגרו בבית הנתבעים.

78. 78. ככל הנראה, פרצה השריפה במפלס העליון של בית הנתבעים, כך גם סבר מר היינה בחוות דעתו בהתבסס על הודעתו של מר מינץ. הנתבעים לא הוכיחו כי השריפה פרצה על גג המפלס העליון.

79. 79. סבירה בעיני דעתו של מר היינה כי ה"תכולה" הרבה שנצברה בבית הנתבעים יצרה "מטען אש" אשר גרם להתפשטותה אל בית התובעים. הנתבעים והיורשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להדיפת טענה זו.

80. 80. זאת ועוד, כפי שנראה מהתמונה שסומנה א' ואשר צולמה לפני קרות השריפה - המפלס העליון של בית הנתבעים עמוס במחיצות עשויות מדיקט שהינו חומר דליק ועל כן סביר להניח כי גם הן גרמו להתפשטות האש לבית התובעים.

81. 81. סוף דבר - אם היה מקום לקבוע כי הוראת סעיף 39 לחוק חלה על היורשים - היורשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.
האם היורשים חבים בחובת זהירות קונקרטית?

82. 82. כאמור, לא הוכחה סיבת פרוץ השריפה. לטענת התובעים, אלמלא הגרוטאות והחפצים הרבים האש לא הייתה מתפשטת אל בית התובעים.

83. 83. כאמור, סבירה בעיני טענתם זו של התובעים הנתמכת בחוות דעתו של מר היינה.

84. 84. שונות הנסיבות במקרה דנן, מאלו שנדונו בפסיקה שהובאה על ידי התובעים. אמנם, גם היורשים הינם בעלי הזכות להירשם כבעלים של בית הנתבעים, אך בפועל השימוש בו, מזה עשרות בשנים, נעשה על ידי הנתבעים בלבד כאשר כל אחד מהם עושה שימוש בחלק אחר. גבריאל, שמעון ובן ישי מתגוררים בחלקים נפרדים של בית התובעים. אגירת הגרוטאות מתבצעת ע"י בן ישי בלבד ובמפלס התחתון בלבד.

85. 85. לטענת התובעים, היה על היורשים לצפות את הסיכון הטמון בגרוטאות וכי היה עליהם להעיר לנתבעים ולדאוג לסילוקן. סביר בעיני כי גם אם היורשים היו מזהירים את הנתבעים בפני
הסיכון - הנתבעים ובמיוחד בן ישי לא היו נענים לפניותיהם.

86. 86. התרשמתי מחקירתו הנגדית של בן ישי כי לא ניתן היה להסתפק בהערה בלבד על מנת להניעו לחדול מלעסוק באיסוף גרוטאות ותיקונן שכן התרשמתי כי לא הפנים שהתנהגותו הינה חריגה. משכך, אין זה סביר בעיני כי די היה בהערות כאלה ואחרות על מנת להביא לסילוק הגרוטאות והחפצים שנאגרו.

87. 87. כאמור, יכול כי הגרוטאות אכן יצרו "מטען אש" אשר הביא להתפשטותה. ברם, לא שוכנעתי כי די בכך בלבד על מנת להטיל על היורשים חובה לצפות כי במקרה של פריצת אש יביא הדבר להתפשטותה לבית התובעים. יצוין כי בן ישי אגר לדוגמא כמות גדולה של ספרי קודש - האומנם יש מקום לאבחן בין ספרים אלו לבין ספרות יפה וספרי ילדים?.

88. 88. אין עסקינן בשדה קוצים שהוא כשלעצמו טומן בחובו סיכון לפריצת אש כפי שאירע בפרשת מעון פאר, או בערימת קרטונים שהושלכה במגרש סמוך כפי שאירע בפרשת ציון. במקרה דנן עסקינן בתכולת בית אשר גם אם הייתה חריגה מהמקובל - אין די בה על מנת להקים חובת ציפייה לאירוע שאירע, ככל שהדבר נוגע ליורשים שבפני
.

89. 89. יאמר כי התובעים היו מודעים, עובר לקרות השריפה, לדיקטים ולגרוטאות שנצברו בבית הנתבעים. דיירי הרחוב בו נמצאים בית התובעים ובית הנתבעים פנו בתלונות לעירייה על המטרדים שיוצרים הנתבעים ובעיקר בן-ישי. ברם, איש מהם לא התריע בפני
הסיכון כי אש תפרוץ בבית הנתבעים ותתפשט לבית התובעים.

90. 90. משהתובעים שהתגוררו בסמוך לא התריעו מפני פריצת השריפה ו/או התפשטותה (ולא שוכנעתי כי צפו סיטואציה זו) לא ניתן לקבוע כי היורשים, (אשר ביקוריהם בבית הנתבעים, כלל הנראה, לא היו תכופים), צפו ו/או היו צריכים לצפות את פרוץ האש ו/או התפשטותה.

91. 91. אוסיף ואציין כי נודע לתובעים על זהות היורשים באמצעות צו הירושה שהוצא בגין עזבון הורי כלל הנתבעים ולא באמצעות היכרות אישית עם מי מהם, עובדה שיש בה כדי לבסס את מסקנתי כי ביקורי היורשים בבית הנתבעים לא היו תכופים. יאמר, כי צווי הירושה הוצאו לפני למעלה מ- 20 שנה וכי גם נכון למועד פסה"ד רשומות הזכויות ע"ש הורי הנתבעים בלבד. מצב דברים זה מחזק את טענת היורשים כי הסכימו שבית הנתבעים ישמש למגורי הנתבעים בלבד שכן אין להם קורת גג אחרת.

92. 92. לאור האמור לעיל התביעה כנגד היורשים (הנתבעים 8-4) נדחית.

גובה הנזק

מבוא
93. 93. תביעת התובעים הינה בגין הנזקים שנגרמו למבנה בית התובעים ואשר מרביתם לא כוסתה על ידי מגדל בשל תת ביטוח וכן בגין הנזקים שנגרמו לתכולת ביתם. כמו כן תובעים התובעים פיצוי בגין דמי שכירות המגיעים להם בגין אי היכולת לעשות שימוש בבית התובעים עד לסיום שיפוצו. בנוסף, תובעים התובעים פיצוי בגין עוגמת הנפש והסבל שנגרמו להם בעקבות השריפה ותוצאותיה.

94. 94. תביעת מגדל הינה בגין תגמולי הביטוח בסך של כ-110,000 ₪ ששילמה לתובעים. לצורכי אגרה הועמדה התביעה על סכום כולל של 600,000 ₪ הכולל בחובו את תביעת התובעים בתביעתה של מגדל.

הנזקים למבנה

95. 95. מטעם התובעים ומגדל הוגשה חוות דעתו של המהנדס אשר שם את הנזקים שנגרמו למבנה בית התובעים, לרבות עלות תיקונם. ייאמר כי המהנדס שם את הנזק מטעם מגדל ולא מטעם התובעים. המהנדס העריך את הנזקים שנגרמו בסכום של 287,773 ₪.

96. 96. המהנדס נחקר על חוות דעתו בישיבת יום 28.3.07 וזו לא נסתרה.

97. 97. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית.

98. 98. על פי שמאותו של המהנדס, התובעים ביטחו את מבנה ביתם בתת ביטוח ועל כן הוסכם בין מגדל לתובעים כי ישולמו לאחרונים תגמולי ביטוח בסכום של 110,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית.

99. 99. במקביל, שכרו התובעים את שירותיו של השמאי על מנת שישום את הנזקים שנגרמו לתכולת ביתם וכן למבנה. השמאי העריך תחילה כי נגרם למבנה נזק בסכום של 287,773 ₪ ובהמשך תיקן הערכתו לאחר ששוכנע כי עלות תיקון הנזק מסתכמת בסכום של 308,447 ₪.

100. 100. התובעים תיקנו את מרבית הנזקים שנגרמו למבנה והגישו קבלות על סך כולל של 267,861 ₪. התובעים לא נחקרו בעניין זה.

101. 101. כן טענו התובעים לנזקים נוספים בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאות נוספות שאינן מתועדות בקבלות. לטענת התובעים, הוצאות אלו כללו, בין היתר, הוצאות בגין שכירת שירותיהם של עובדים זרים שסייעו להם, בין היתר, בסילוק הפסולת.

102. 102. הנתבעים לא הגישו חוו"ד נגדית.

103. 103. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יהיה זה נכון לקבוע כי נזקי התובעים, בגין הנזקים שנגרמו למבנה בלבד, מסתכמים בסכום של 300,000 ₪, לפי ערכם נכון ליום 1.9.04 (לערך מחצית תקופת התיקון).
מגדל זכאית להשבת הסך של 109,388 ₪ ואילו התובעים זכאים להשבת יתרת הסך של 190,000 ₪.

נזקי תכולה

104. 104. מהתמונות שהוגשו בפני
עולה כי נגרמו נזקים כבדים לתכולת בית התובעים וכי בחלק מהמקרים לא ניתן לזהות את הפריטים שניזוקו. השמאי העריך את הנזק לתכולה בסכום של 96,800 ₪. הערכת השמאי נעשתה בחלקה על בסיס פריטים שניזוקו ואשר ניתן היה לזהותם, ובחלקה על פי הערכה שנמסרה לשמאי על ידי התובעים.

105. 105. עדות התובעים לא נסתרה באשר לתכולה ושוויה. יחד עם זאת, ברי כי עסקינן בהערכה של כמות הפריטים ומצבם ועל כן מצאתי כי יהיה זה נכון להעריך את נזקי התובעים בגין התכולה שניזוקה בסכום של 85,000 ₪ נכון ליום 13.5.04.

דמי שכירות

106. 106. בתקופה בה בוצעו התיקונים במבנה בית התובעים, נאלצו התובעים להתגורר בבית הורי מי מהם. עסקינן בשני בני זוג, התובע הינו נכה צה"ל שאינו עובד למחייתו, שתי בנותיהם שהיו אותה עת בנות 6 שנים וחצי שנה וזוג הורים. על כן, סביר בעיני כי לאחר 4 חודשים נאלצו התובעים לעזוב את בית ההורים ולשכור דירה חליפית בת שני חדרים בה התגוררו עד ליום 1.2.05.
התובעים שילמו דמי שכירות בסך של 16,530 ₪.

107. 107. ביום 1.2.05 שבו התובעים להתגורר בבית ההורים, אולם, בשל קשיי המגורים נאלצו, בחודש מרץ, לשוב לביתם אשר שוקם באופן חלקי.

108. 108. ייאמר כי התובעים השכירו את בית התובעים במשך מספר שנים עד לשנת 2003 מועד בו שבו להתגורר בביתם. התובעים הגישו חוזי שכירות מהם עולה כי בשנת 2000 שולמו להם דמי שכירות חודשיים בסך של 1,600$ בגין השכרת ביתם. לטענת התובעים, על הנתבעים לפצותם בסכום של 1,750$ בחודש - סכום השווה לדמי השכירות שקיבלו בשנת 2003. חוזי השכירות לשנת 2003 לא הוצגו, שכן לטענת התובעים עלו באש במהלך השריפה. חוזי השכירות לשנים 1999, 2000, 2002 נמסרו לתובעים על ידי השוכרים ששכרו את ביתם באותה תקופה.

109. 109. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובעים בסכום של 20,000 ₪ לפי ערכו נכון ליום 1.9.04. בסכום זה הבאתי בחשבון את שווי דמי השכירות שניתן היה לקבל מהשכרת בית התובעים ומנגד את העובדה כי במשך 5 חודשים לא נגרמה לתובעים הוצאה בגין תשלום דמי שכירות.

פיצוי בגין אובדן, עוגמת נפש וכאב וסבל

110. 110. אין חולק כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה בגין הנזקים שנגרמו להם. בנוסף לנזקים החומריים שנגרמו לתובעים, נגרמה להם טרדה מרובה בשל הצורך לעסוק בתיקון ביתם, מגוריהם בבית ההורים, אובדן מזכרות אישיות לרבות תמונות, רישומים וציורים שנעשו על ידי התובעת ועוד.

111. 111. התובעים מעריכים את נזקיהם בפריט זה בסכום של 200,000 ₪.

112. 112. מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובעים בפריט זה בסכום של 25,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

סיכום

113. 113. הנני מחייב את הנתבעים 3-1, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים (2-1) את הסכומים כדלקמן:
( עלות תיקון המבנה בסך של 190,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.04
( נזקי התכולה בסך של 85,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.5.04.
? - דמי שכירות, לרבות אבדן זכות השימוש בבית התובעים, בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום 1.9.04.
? - פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסה"ד.

כל הסכומים הנ"ל נושאים הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

114. 114. הנני מחייב את הנתבעים 3-1, ביחד ולחוד, לשלם למגדל (התובעת 3) את הסכומים כדלקמן:
( 54,388 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.6.04.
( 55,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.12.04.

הוצאות משפט

115. 115. התובעים יוצגו בתביעה זו על ידי עורכי דין ממשרד עורכי הדין מיכאל כספי ושות'. עוה"ד טאובמן וטימנס הצהירו בהגינותם כי אמה של התובעת עובדת כפקידה במשרדם וכי מטעם זה בלבד לא גבו מהתובעים שכ"ט, למעט ההוצאות בהן נושאים התובעים.

116. 116. ב"כ התובעים ייצגו את התובעים בנאמנות, במסירות, בהגינות ובמקצועיות ואין לי אלא לברכם על כי עשו כן בלא תמורה.

117. 117. ב"כ התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בשכ"ט עו"ד שכן לטענתם אין מקום כי האחרונים ייהנו מהעובדה כי שירותם ניתן ללא תשלום, שכן כוונתם הינה כי התובעים ולא הנתבעים ייצאו נשכרים מכך.

118. 118. מאחר ועסקינן בהחזר הוצאות ולא נטען כי ייגבה תשלום מהכספים שייגבו מהנתבעים - איני מוצא מקום לחיוב הנתבעים בשכ"ט עו"ד. ייאמר כי ככל הנראה שווי מחצית החלקה עליה היה בנוי בית הנתבעים מוערך בסכום השווה לכמה מאות אלפי דולרים ועל כן יש להניח כי יעלה בידי התובעים ומגדל לגבות ממכירתה את שנפסק לטובתם.

119. 119. גורלם של "הנתבעים" (3-1) לא שפר עליהם. ניכר כי מצבם הכלכלי של הנתבעים 4-1 הינו בכי רע והם אף זכו להגנה באמצעות הסיוע המשפטי. לא התרשמתי כי מצבם הכלכלי של יתר היורשים שפר עליהם.
םכן ניכר היה בישיבת יום 30.5.07 כי מצבו הבריאותי של שמעון, יליד 1933, הינו בכי רע.
יש לזכור כי הנתבעים 3-1 איבדו את ביתם ומזה כשלוש שנים הם מתגוררים לסירוגין בדירות שכורות ובבתי אחיהם.

120. 120. נתתי דעתי לטיעוניהם הנוספים של ב"כ התובעים בבקשתם לפסיקת הוצאות וכן לתגובתו של עו"ד ניסים ולבקשתו לפסיקת הוצאות לטובת מרשו. טיעוני הצדדים "מקזזים" זה את זה. לא מצאתי בנסיבות העניין כי יש בטיעוני הצדדים כדי לשנות מהחלטתי ולפיה בנסיבותיו של תיק זה אין מקום לפסיקת שכ"ט לטובת התובעים, ומנגד לטובת היורשים אשר התביעה כנגדם נדחית.

121. 121. לאור כל האמור לעיל איני עושה צו להוצאות לטובת היורשים (הנתבעים 8-4) ומנגד איני פוסק שכ"ט עו"ד לטובת מגדל, על אף שנאלצה להצטרף כתובעת נוספת, לאחר שחלק מכלל הנתבעים לא הסכימו להכיר בהסדר החוב שנחתם בין התובעים למגדל באשר לתביעתם גם בשמה של מגדל.

122. 122. יחד עם זאת, על הנתבעים לשאת בתשלום הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים ולמגדל בגין שכ"ט המהנדס, השמאי, מר היינה, אגרת בימ"ש, הקלטת הדיון, שכ"ט העדים ועלות חוות דעתם. ההוצאות תשאנה הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום.
התובעים ומגדל יגישו פסיקתא לחתימתי בגין הסכומים וההוצאות שנפסקו לטובתם ב

פסק דין
זה.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
פסק הדין יישלח בדואר רשום לבאי כח בעלי הדין.
ניתן היום 17 ביוני, 2007 (א' בתמוז תשס"ז) בהעדר הצדדים.
________________
יחזקאל הראל
, שופט








א בית משפט שלום 69341/04 חן חנימוב רון, חן חנימוב חסון מזל איריס, מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הרמוס גבריאל, הרמוס בן ישי, הרמוס שמעון, הרמוס אהובה (פורסם ב-ֽ 17/06/2007)