פסקי דין על י.ס. תעשיות עץ ואלומיניום | פסקי דין על סיסו יוסף | פסקי דין על סיסו זיוה | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ

27285/01 א     24/06/2007




א 27285/01 י.ס. תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ , סיסו יוסף , סיסו זיוה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ




1
בתי המשפט

א 027285/01
בית משפט השלום חיפה
24/06/2007
תאריך:
כב' השופט ר. חדיד

בפני
:
1. י.ס. תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ
-
ח.פ. 9-120486-51
2. סיסו יוסף
- ת.ז. 76394931
3. סיסו זיוה
- ת.ז. 69038099
בעניין:
התובעים
יוסף יפרח

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
הנתבע
אורי גולדקורן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

1. התובעים מבקשים לחייב את הנתבע בתשלום סך של 750,000 ש"ח.

עובדות מוסכמות:
2. ביום 10.1.97 פתחה תובעת מס' 1 (להלן: "חב' י.ס. תעשיות") חשבון בנק מס' 252522 אצל הנתבע (להלן: "החשבון") ונתבעים מס' 2-3 חתמו כערבים לחשבון.

3. במועד פתיחת החשבון כיהן מר יונתן חמו כמנהל סניף הבנק הנתבע (להלן: "המנהל הקודם") ועם סיום תפקידו, כיהן במקומו מנהל זמני למשך כשבועיים ימים (להלן: "המנהל הזמני"). ביום 29.6.98 נכנס מר חיים זיתוני לתפקיד מנהל הסניף (להלן: "זיתוני").

4. החשבון התנהל ביתרת חובה וללא מסגרת אשראי מאושרת.

5. החשבון הוגבל בשלוש הזדמנויות שונות וזאת בחודש 4/98 (להלן: "ההגבלה הראשונה"), בחודש 10/98 (להלן: "ההגבלה השנייה") ובחודש 11/99 (להלן: "ההגבלה השלישית"). בעקבות כל הגבלה הגישה חב' י.ס. תעשיות ערעור לבית המשפט בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 בדרישה לגרוע את השיקים שסורבו בחשבון מרשימת השיקים.

6. ביום 21.12.98 נתן בית המשפט

פסק דין
לפיו נדחתה הבקשה לעניין ההגבלה הראשונה. חב' י.ס. תעשיות הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט המחוזי, אולם הערעור נדחה.
ביום 9.5.99 ניתן

פסק דין
לפיו התקבלה הבקשה לעניין ההגבלה השנייה. פסק הדין ניתן במעמד הצדדים ולאור עמדת נציג הנתבע שלא התנגד לבקשה ומבלי להודות בטענות המועלות בה.
ביום 11.7.00 ניתן

פסק דין
לפיו התקבלה הבקשה לעניין ההגבלה השלישית ובית המשפט הורה על גריעת 10 שיקים מרשימת השיקים שסורבו בחשבון במהלך התקופה 24.9.99-24.10.99. ויודגש, פסק הדין הנ"ל ניתן בהעדר הנתבע ומבלי שנדונו והוכרעו טענות חב' י.ס. תעשיות לגופן.

7. בחודש יולי 1998 התקיימה פגישה במנהלת הנתבע בה השתתפו תובעים מס' 2-3, מר זיתוני ונציג מטעם הנהלת הנתבע ובמהלכה נדון מצב החשבון (להלן: "הפגישה").

8. בשנת 2000 הגיש הנתבע נגד התובעים תביעה בהליך של סדר דין מקוצר ב-ת.א. 13008/00 בבית משפט השלום בחיפה בגין יתרת החוב אשר הצטברה בחשבון (להלן: "התביעה הקודמת"). התובעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה בה נטען, בין היתר, כי החשבון חויב שלא כדין בריבית חריגה בסך של 95,252.90 ש"ח.

9. ביום 3.10.01 הגיעו הצדדים להסכם פשרה חלקי במסגרת התביעה הקודמת, לפיו ניתנה לתובעים רשות להתגונן לעניין חיוב החשבון בריבית חריגה וניתן

פסק דין
בגין יתרת סכום התביעה. בין הצדדים סוכם כי פסק הדין לא יוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל עד להגשת תביעה דנן וההכרעה בה (להלן: "הסכם הפשרה הראשון").

ביום 14.9.03 הגיעו הצדדים להסכם פשרה משלים בתביעה הקודמת, לפיו, ניתן

פסק דין
משלים על סך של 48,464 ש"ח ומבלי שהדבר מהווה הודאה או מעשה בית דין לגבי טענות התובעים בתביעה אשר בפני
י (להלן: "הסכם הפשרה המשלים").

טענות הצדדים בתמצית:
10. התובעים מעלים כנגד הנתבע שתי טענות כלהלן:

- לאחר פתיחת החשבון סוכם עם המנהל הקודם להקצות בו מסגרת אשראי בסך של 500,000 ₪. המנהל הזמני, כמו גם מר זיתוני, אישרו סיכום זה לאחר כניסתם לתפקיד. בפועל, הנתבע לא הקצה מסגרת אשראי כלשהי בחשבון ויתרת החוב בו חוייבה בריבית חריגה מהשקל הראשון ובסך כולל של 95,252.96 ש"ח. הגדלת יתרת החוב בגין הריבית החריגה גרמה להגבלת החשבון והדבר פגע בעסקי חב' י.ס. תעשיות. הואיל ובהתאם להסכם הפשרה המשלים, ויתר הנתבע על מחצית הריבית החריגה אשר חויבה בחשבון, הרי התביעה לעניין זה מוגבלת למחצית השנייה בסך של 47,626 ש"ח.
- משהוגבל החשבון לראשונה, טרם נודע לתובעים כי הואן התנהל ללא מסגרת אשראי ועל כן הם לא העלו טענות לעניין זה. לו עשו זאת, בית המשפט היה מקבל בקשתם לעניין ההגבלה הראשונה. באשר להגבלה השנייה והשלישית, התובעים מפנים לכך כי הערעורים אשר הגישו התקבלו ולטענתם, הגבלת החשבון פגעה במצבה של חב' י.ס. תעשיות עד להשבתת עסקיה המוחלטת. בגין כך התובעים מבקשים לחייב את הנתבע בתשלום סך של 750,000 ש"ח.

11. במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה בבעלות תובעים מס' 2-3 חב' אחרת בשם זיו תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ (להלן: "חב' זיו") אשר ניהלה חשבון אצל הנתבע. התובעים מעלים טענות גם לעניין אותו חשבון, אולם, הואיל וחב' זיו אינה צד בהליך זה, בהתאם לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, לא אדון ולא אכריע בטענותיהם הנ''ל של התובעים.

12. הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף. לטענתו התובעים ידעו והסכימו כי החשבון יתנהל ללא מסגרת אשראי והדבר הובהר להם היטב על-ידי מר זיתוני עם כניסתו לתפקיד מנהל הסניף. מר זיתוני אף הודיע לנתבעים כי החשבון מחויב בריבית חריגה ואף הציע להם העמדת הלוואות לכיסוי החוב בגובה הריבית הרבעונית ואשר באמצעותן ניתן היה לסלק את הריבית הרבעונית וכן להקטין יתרת החוב, אולם, התובעים דחו הצעה זו.
דיון:
13. בדיון בתביעה העידו תובע מס' 2, בשמו ובשם יתר התובעים, וכן מר זיתוני מטעם הנתבע.

14. בהתאם לכלל, לפיו, המוציא מחברו עליו הראיה, על התובעים להוכיח טענותיהם העובדתיות והחשבונאיות בתביעה. כבר כעת יצוין כי התובעים נכשלו בהוכחת טענותיהם החשבונאיות, הן לעניין סכומי הריבית החריגה בה חויב החשבון והן לעניין הנזק שנגרם להם, כביכול, בעקבות הגבלתו, ומטעם זה בלבד מן הדין לדחות את התביעה. אבהיר להלן דברי.

15. בסעיף 23 לתצהיר עדותו הראשית, טען תובע מס' 2 כי ממועד פתיחת החשבון, 10.1.97, ועד סוף שנת 1999, הוא חויב בריבית בסך 207,856.42 ומיום 23.3.00 עד למועד הגשת התביעה הקודמת (התובעים לא הגישו כל ראיה לעניין מועד הגשת אותה תביעה) החשבון חויב בריבית בסך של 30,276 ש"ח, ובסה"כ 238,132 ש"ח. בהמשך טען נתבע מס' 2 באומרו: "ואולם, על -פי אומדן שמרני מרכיב הריביות החריגות והריביות החריגות עליהן הינו כ-40%, דהיינו: 147,597.12 ש"ח לכל הפחות (לא כולל חיוב עמלות); סך של 52,344.16 ש"ח חיובים ביתר בחשבון זיו, וסך של 95,252.96 ש"ח חיובים בית בחשבון י.ס." (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

התובעים לא הגישו כל ראיה להוכחת טענותיהם לעיל, ואף נמנעו מהגשת דפי החשבון הרלוונטיים בהם הופיעו חיובי הריבית הנטענים. למעשה, די בכך כי תובע מס' 2 מציין כי הסכומים הינם על - פי אומדן (ומבלי לפרט אופן חישוב האומדן הנטען) כדי לדחות את הטענה לעניין גובה הריבית החריגה בה חויב החשבון.

16. בסעיף 6 לתנאי ניהול החשבון עליהם חתמו התובעים (נספח ב' לתצהירו של מר זיתוני), נקבע כי משיכת יתר בחשבון, ולעניין זה אין נפקא מינא באם המשיכה היא במסגרת המאושרת או חורגת ממנה, תחוייב בריבית. דא עקא, הריבית בגין משיכת יתר שלא במסגרת האשראי המאושרת, הידועה כריבית חריגה, עולה על הריבית בגין משיכה במסגרת המאושרת.

בחקירתו הנגדית העיד מר זיתוני לעניין הקצאת מסגרת אשראי בחשבון, באומרו: "כאשר יש מסגרת מאושרת משלמים עמלת הקצאת מסגרת אשראי רבעונית, ההפרש בין הריבית החריגה לבין עמלת הקצאת מסגרת אשראי הוא בין אחוז לאחוז וחצי בשנה" (שם, עמ' 27 לפרוטוקול הדיון וכן ר' עמ' 27-28 לפרוטוקול הדיון). לאור זאת, "הנזק" שנגרם לתובעים בגין תשלום ריבית חריגה, הוא ההפרש בין אותה ריבית לריבית בגין משיכת יתר במסגרת המאושרת ובניכוי עמלת הקצאת אשראי. שלושת המרכיבים הנ''ל אינם קבועים אלא משתנים מעת לעת. בנסיבות העניין, היה על התובעים לתמוך טענותיהם בחוות דעת חשבונאית של בעל מקצוע, ומשלא עשו זאת, ואף לא הגישו טבלאות ריבית ועמלת הקצאת אשראי שהיתה נהוגה אצל הנתבע במועדים הרלוונטיים לתביעה, שוב מתחייבת המסקנה כי לא הוכיחו טענותיהם החשבונאיות.

17. בסעיף 33 לתצהיר עדותו הראשית טען תובע מס' 2 לעניין הנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות הגבלת החשבון כדלקמן:
''כתוצאה ממעשי הבנק וממחדליו, לא יכלו החברות לפתוח חשבון בבנק אחר........ זיו לא יכלה להמשיך לעבוד עם משרד הבטחון בגלל שלא יכלה להמציא ערבויות. מסיבה זו לא יכלו החברות להשתתף במכרזים של מזמינים שפנו לחברות ובקשו להציע הצעות (קיבוץ כפר בלום: קיבוץ מעגן: הטכניון: קבלני - בנין). החברות נאלצו לעבוד על בסיס תשלום במזומן לספקים ולנותני שרותים. החברות לא יכלו לבצע נכיונות שיקים שקבלו מלקוחות. החברות נאלצו ליטול הלוואות יקרות אצל גורמי חוץ ולבצע אצלם נכיונות ולשלם ריביות יקרות, וזאת כדי להמשיך לשרוד. המוניטין של החברות נפגע קשות. בלית ברירה, עובדים עזבו את החברות. מצבת העובדים שעמדה בשנת 97 על כ-20 עובדים, עומדת היום על 6 עובדים בלבד, המחזור של החברות שעמד בשנת 96 ע"ס של כ-2 מליון ש"ח פחת בשנת 99 לפחות ממליון ש"ח ובשנים 2000 ו-2001 הוא ממשיך לפחות עוד יותר. הרווח של החברות ... מסתכם ב-20% ממחזור ההכנסות..... נגרם למוניטין של החברות נזק כבד, שגרר גם אובדן לקוחות, ופגיעה בשמן הטוב אצל ספקים ונותני שרותים. הנזקים שנגרמו ושיגרמו לחברות נאמדים באורח שמרני בסכום של מיליון ש"ח לפחות; למעלה מ-300,000 ש"ח נזקים לזיו, ולמעלה מ-700,000 ש"ח נזקים לי.ס., וזאת בערכים של אוגוסט 2000''.

18. כאמור, טענות התובע לעניין הקשר העסקי בין חב' זיו למשרד הביטחון, אינן רלוונטיות לתביעה,
מאחר ואותה חברה אינה בעלת דין. באשר ליתר הטענות, התובעים לא פירטו ולא הביאו ראיות או עדויות כלשהן לעניין המכרזים בהם נמנעה השתתפותם, סיכוייהם לזכות במכרזים לולא הגבלת החשבון, הרווח הצפוי מהם, ההלוואות אשר נטלו מגורמי חוץ וההפרש בין עלותן לבין עלות הלוואות בנקאיות. כמו כן, התובעים לא פירטו שמות העובדים אשר עזבו מקום עבודתם משנת 1997 ותאריך עזיבתם, לא הזמינו מי מהם למתן עדות בתביעה ולא הגישו כל ראיה לעניין מחזור הכנסות חב' י. ס. תעשיות במהלך השנים 96-2001 או הרווח הנגזר ממנו.

19. ויודגש, בהחלטתי מיום 13.10.04 צוין מפורשות כי על התובעים להוכיח טענותיהם בתביעה, העובדתיות והחשבונאיות, אולם, על אף אותה החלטה, ומשיקולים השמורים עימם, הם בחרו לא להגיש ראיות נוספות לעניין גובה הנזק הנטען.

20. למעלה מהצורך אתייחס להלן בקצרה ליתר טענות התובעים:

- - הטענה כי לו ידעו התובעים כי החשבון מתנהל ללא מסגרת מאושרת, היו מעלים טענותיהם בערעור על ההגבלה הראשונה ותוצאת הדיון היתה משתנה, אין בה ממש, שכן, בסעיף 5(א) לפסק הדין שניתן באותו הליך, קבע בית המשפט כעובדה כי בפגישה אשר התקיימה בין הצדדים בחודש יולי 1998 סוכם על מסגרת אשראי בסך של 500,000 ש"ח. ממועד הפגישה עד להגבלת החשבון הראשונה סורבו 9 שיקים בחשבון ובכל התקופה הנ"ל יתרת החוב בחשבון עלתה על סך של 500,000 ש"ח. באשר ליתר השיקים אשר סורבו בחשבון והביאו להגבלתו, כאמור התובעים לא פירטו מועד סירובם, סכום השיקים ויתרת החוב בחשבון באותו מועד. בחקירתו הנגדית התבקש תובע מס' 2 לפרט את השיקים אשר סורבו בחשבון והביאו להגבלתו והוא השיב באומרו "אני לא יכול להגיד" (שם, עמ' 14 שורה 1 לפרוטוקול הדיון).

- אמנם נכון, בית המשפט נעתר לבקשת חב' י.ס. תעשיות לעניין ההגבלה השנייה, אולם, אין בכך להשליך על תביעה דנן, שכן אותה החלטה ניתנה ללא הכרעה בטענות הצדדים לגופן ובעקבות הודעת ב"כ הנתבע לפרוטוקול הדיון, לפיה "מאחר שעוד קודם לכן סורבו 37 שיקים, אינני מתנגדת לבקשה במלואה, מבלי להודות בטענות הנטענות על-ידי המבקשת".

- אף ההחלטה בערעור על ההגבלה השלישית ניתנה בהעדר התייצבות הנתבע ועל כן האמור בה לא מהווה מעשה בית דין ולא ניתן להסתמך עליה לצורך תביעה דנן. חיזוק למסקנה זו נמצא בלשון ההחלטה גופא, בה נקבע כדלקמן:

"המבקש טוען כי הבנק אפשר לו למשוך משיכות יתר עד סכום של 590,000 ש"ח מבלי שהיתה לו יתרת אשראי מאושרת, והוסכם בינו ובין הבנק שעד לחודש נוב' 1999 תופחת היתרה לכדי סכום של 550,000 ש"ח ובתקופה זו פרע הבנק שיקים אחרים.
אם אלה הן הנסיבות, לא ברור מדוע החליט הבנק לסרב דווקא את אותם עשרת השיקים שפורטו ברשימת השיקים שסורבו........ לפיכך, מכיוון שנציג הבנק לא התייצב להשמיע טענותיו, הנני מחליט להעתר לבקשה, ולא בלי היסוסים...." (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.).

- בסעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981, נקבע "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי-סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים...אולם, אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח". לענייננו, נשאלת אמנם השאלה, האם ניתן להסיק מניהול חשבון ביתרת חובה כהסכמת הבנק ליתן אשראי בחשבון, ובאם כן, האם היה על הבנק למסד אותה יתרה באמצעות הענקת מסגרת אשראי. על מנת להשיב לשאלה הראשונה יש בחון מספר נסיבות, כגון: משך התקופה בה התנהל החשבון ביתרת חובה, גובה יתרת החובה, האם היא משתנה מעת לעת ובאיזה סכומים ועוד. כל הנסיבות הנ"ל לא התבררו בפני
י ועל כן לא ניתן להכריע בשאלה הראשונה ומאותו טעם לא ניתן להכריע בשאלה השנייה.

21. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ח' בתמוז, תשס"ז (24 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.
ר. חדיד
, שופט
קלדנית: פני מ.








א בית משפט שלום 27285/01 י.ס. תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ , סיסו יוסף , סיסו זיוה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/06/2007)