פסקי דין על אורלי לביא סגל | פסקי דין על מקומון ירושלים בע"מ

2529/06 עב     26/06/2007




עב 2529/06 אורלי לביא סגל נ' מקומון ירושלים בע"מ




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002529/06


בפני
:
השופטת הראשית רונית רוזנפלד

נציגת ציבור (ע) יהודית רקנטי
נציג ציבור (מ) משה מרבך

26/06/2007



בעניין:
אורלי לביא סגל





תובעת

נ ג ד


מקומון ירושלים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
עידית שרוני

נתבעת


פסק דין


1. התובעת עבדה אצל הנתבעת (להלן-המקומון) במשך תקופה קצרה בת פחות מארבעה חודשים. ברוב רובה של התקופה עבדה כנציגת טלמרקטינג. בשבוע האחרון לעבודתה עסקה במכירות שטח. בתום תקופת עבודתה פוטרה בלא שניתנה לה הודעה מוקדמת. בפני
נו תביעת התובעת לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות פיטוריה החפוזים, מבלי שניתן להם לטענתה כל הסבר, כמו גם על כך שנאלצה להמתין פרק זמן של כשלושה שבועות עד שקיבלה לידיה את מכתב הפיטורים. כמו כן היא תובעת "ארבעה ימים". ככל שניתן היה להבין, תביעתה בחלק זה מתייחסת לפיטוריה על אתר, בלא שניתנה לה הודעה מוקדמת.

2. הנתבעת טוענת כי התובעת פוטרה מן העבודה על רקע התנהגות בלתי הולמת שהתנהגה כלפי הממונה עליה, כמו גם כלפי נציגת חברה מסוימת אליה פנתה במטרה למכור שטח פרסום במקומון, בתלוש חודש אוגוסט 2006 שולמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת כדין, ואין התובעת זכאית לכל פיצוי כספי כנתבע על ידה.

3. העובדות הרלבנטיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן:
א. התובעת הועסקה על ידי המקומון מיום 24.4.06 ועד 8.8.06, מועד בו פוטרה מעבודתה על אתר. החל מיום 9.8.06 לא הופיעה התובעת עוד לעבודה.
ב. עד ליום 22.7.06 הועסקה התובעת כנציגת טלמרקטינג בהיקף משרה של ארבעה ימים בשבוע שש שעות עבודה בכל יום.
ג. החל מיום 23.07.06 גדל היקף משרתה של התובעת כנציגת טלמרקטינג לחמישה ימי עבודה שבועיים.
ד. החל מיום 1.8.06 היה תפקידה של התובעת סוכנת שטח. התפקיד היה בהיקף של חמישה ימי עבודה בשבוע, 8 שעות עבודה ביום.
ה. שכרה של התובעת כנציגת טלמרקטינג עמד על 20 ₪ לשעה בצירוף 5 ₪ עמלה לכל מודעת מילים שנמכרה.
ו. בפועל חושב שכרה של התובעת בגין ימי עבודתה בחודש אוגוסט על בסיס שכר מינימום שעתי.
ז. ביום 8.8.06 התובעת פוטרה מעבודתה, והחל מיום 9.8.06 הפסיקה לבוא לעבודה.
ח. תלושי המשכורת משקפים נאמנה את מה ששולם לתובעת.
ט. מכתב הפיטורים נשלח לתובעת ביום 29.08.06

4. כאמור, התובעת טוענת כי פוטרה מן העבודה על אתר, מבלי שנמסרה לה סיבת הפיטורים. לדבריה, נמנע ממנה להגיש תביעה לדי אבטלה מאחר שלא היה בידיה מכתב פיטורים. על רקע זה הגיעה בשתי הזדמנויות למקום העבודה אך סולקה מן המקום בבושת פנים. התובעת מבקשת מאיתנו לפסוק לה פיצוי על עגמת הנפש הרבה שנגרמה לה. בקשר לתביעה זו היא מצביעה על פיטוריה על אתר, ללא הודעה מוקדמת, בצורה בוטה ומשפילה, ומבלי שניתן לה הסבר לפיטורים, כמו גם על כך שסולקה מן המקום בשתי הזדמנויות בהן הופיעה למקום העבודה על מנת לבקש מכתב פיטורים, וכן על האיחור במשלוח מכתב הפיטורים, שבגינו, כך היא טוענת, נמנע ממנה לקבל דמי אבטלה. כמו כן היא תובעת תשלום תמורת הודעה מוקדמת.

5. מטעם הנתבעת העידה בפני
נו הגב' טל ועקנין שהיא מנהלת סעיף ירושלים של הנתבעת. גב' ועקנין העידה על התנהגות בלתי הולמת של התובעת שהביאה לפיטוריה. לפי המפורט בעדותה, התובעת קיללה וניבלה את פיה בהתייחס אל הגב' ועקנין, פעם אחת שלא בפני
הגב' ועקנין כי אם בפני
עובדים אחרים של הנתבעת בירושלים, ולמחרת היום שוב קיללה וניבלה את פיה, והפעם בפני
כל הסוכנים במהלך ישיבת עבודה. כך עשתה התובעת לאחר שגב' ועקנין פנתה אל הסוכנים ובקשה כי אם יש למישהו בעיה, בקשה או טענה, שיפנה אליה ישירות. לדברי הגב' ועקנין:
"התובעת ישר התחילה לצעוק בפני
כל הסוכנים שאני מנהלת אותם ואמרה כמה שאני מנהלת כושלת , כמה שאני לא יודעת לנהל, אשה רעה, אני ישבתי ונתתי לה לנבל את פיה כדי לא להעליב אותה בפני
כולם. אני נעלבתי. העדפתי לשמור על כבודה".

גב' ועקנין עוד הוסיפה והתייחסה בעדותה לתלונה שהופנתה אליה ממקום עסק מסוים אליו פנתה התובעת. מאותו מקום התלוננו על כך שהתובעת ניבלה את פיה.

6. לדברי גב' ועקנין, לאחר ההתרחשות האחרונה שארעה בישיבת הסוכנים, הזמינה את התובעת למשרדה, וציינה בפני
ה כי היא שוקלת לפטרה. גב' ועקנין שאלה את התובעת אם יש למה לומר בענין. התובעת השיבה שהיא סוכנת טובה שיכולה להביא לעיתון כסף רב, ושזו תהיה טעות גדולה לפטרה. לאחר כל אלה התובעת פוטרה. התובעת נתבקשה לעזוב את המקום מיידית תוך הבטחה שתקבל את זכויותיה. גב' ועקנין הודתה כי מכתב הפיטורים יצא אל התובעת כשבועיים לאחר פיטוריה. כך קרה, מאחר שאת מכתבי הפיטורים מוסמכת להוציא רק הנהלת העיתון היושבת בתל אביב. לדברי גב' ועקנין, לאחר ההתרחשויות סביב הפיטורים, התובעת התקשרה אליה בהזדמנות אחת לפלאפון וגם אז קיללה אותה, ובהזדמנויות שהגיעה למקום העבודה אכן נתבקשה לעזוב, מאחר שכאשר הגיעה צעקה במקום: "איזה מן עובדים, איזה מנהלת את" (עמ' 10 ש' 25).

7. התובעת הכחישה מכל וכל את כל סיפור מעשה הפיטורים, וגם את טענות גב' ועקנין בנוגע להתרחשויות המאוחרות יותר. התובעת חזרה ואמרה, וגם לאורך כל עדותה של גב' ועקנין, כי היא אינה נוהגת לצעוק ולנבל את פיה, וכל סיפור המעשה כפי שפרטה גב' ועקנין לא היה ולא ארע מעולם, וכל הגרסה איננה אלא עלילה.

8. לאחר ששמענו את העדויות ולאור התרשמותנו מהן אנו קובעים כי מהימנה עלינו גרסתה של גב' ועקנין כי פיטוריה של התובעת היו על רקע התנהגות שנמצאה בלתי הולמת. אנו דוחים את טענתה של התובעת כאילו לא היה ברור לה על מה ולמה היא מפוטרת. אף מהימנה עלינו גרסת גב' ועקנין כי לאחר פיטוריה, כשהגיעה למקום העבודה המשיכה התובעת והתבטאה באופן בלתי הולם, ועל כך נתבקשה לעזוב את המקום.

9. נציין כי אכן, היה על הנתבעת ליתן בידי התובעת מכתב פיטורים מייד עם פיטוריה או במועד סמוך לאחריהם. בהוצאתו של המכתב ב-29.8.06 (לפי רשימת המוסכמות נתקבל אצל התובעת ב-31.8.06), אף שפוטרה התובעת עוד ביום 8.8.06, אחרה הנתבעת. בכך שהגורם המוסמך להוצאת המכתב הינו הנהלת הנתבעת היושבת בתל אביב, אין כדי להצדיק את האיחור. מכל מקום בקשר לאיחור שבהוצאת מכתב הפיטורים לא הוכיחה התובעת כל נזק שנגרם לה. התובעת טענה כאילו במוסד לביטוח לאומי סרבו לקבל תביעתה לדמי אבטלה כל עוד לא הציגה מכתב פיטורים. אפילו נכונה טענה זו שלה (שלא הוכחה), אין טענה לתובעת כי לא זוכתה בדמי אבטלה עקב האיחור שבקבלת המכתב, ולא הובאה בפני
נו אסמכתא לנזקים כספיים כלשהם שנגרמו לה עקב הוצאתו של המכתב באיחור.

10. באשר לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, הלכה פסוקה היא כי בית הדין יפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני אך במקרים חריגים קיצוניים ויוצאי דופן (ע"ע (ארצי) 635/06 רננה לוי-עירית ירושלים, ניתן ביום 11.2.07 בפיסקה 4 לפסק הדין והפסיקה המוזכרת שם). מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים הקיצוניים ויצואי הדופן שבגינם יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, מה עוד שאת גרסתה של העובדת לביסוס תביעתה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, דחינו לגופה.

11. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת -
דין תביעתה של התובעת לתמורת הודעה מוקדמת להידחות. מתלושי השכר לחודש אוגוסט 2006 עולה כי תמורת הודעה מוקדמת שולמה לתובעת במסגרת שכר חודש אוגוסט 2006.

12. לאור כל האמור לא נותר אלא לקבוע כי דין התביעה להידחות.
באשר להוצאות - אף שנדחתה התביעה, לא ינתן צו להוצאות כנגד התובעת. כך לאור האיחור שאחרה הנתבעת בהוצאת מכתב הפיטורים . אפשר שאם היה נמסר המכתב במועד סמוך לפיטורים, לא היה הליך זה מוגש.

13. סוף דבר -
התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתן היום י' בתמוז התשס"ז (26 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

_____ ____
ר. רוזנפלד, שופטת י. רקנטי, נציגת ציבור מ. מרבך נציג ציבור








עב בית דין אזורי לעבודה 2529/06 אורלי לביא סגל נ' מקומון ירושלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/06/2007)