פסקי דין על טהא אבו סרור | פסקי דין על נחום מאיר | פסקי דין על עילית חברה לביטוח |

4589/03 א     26/06/2007




א 4589/03 טהא אבו סרור נ' נחום מאיר, עילית חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 004589/03
בית משפט השלום ירושלים
26/06/2007

כב' השופט כרמי מוסק
- סגן נשיא
בפני
:

טהא אבו סרור

בענין:
התובע
עו"ד אבו אחמד פיראס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . נחום מאיר

2 . עילית, חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
עו"ד דקה סאמי

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. התובע טוען כי נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 24.6.01. על פי עדותו של התובע כאשר היה הולך רגל, נפגע ממשאית שהיתה נהוגה על ידי נתבע 1 ומבוטחת אצל נתבעת 2.

2. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לכיסוי הביטוחי. המחלוקת היא באשר לנכות הרפואית ולגובה הפיצוי.

3. התובע העיד כי כאשר היה הולך רגל, נסעה המשאית לאחור, פגעה בו בעוצמה, ומחצה אותו בחלקה האחורי לפח זבל. לדבריו, גובה החלק של המשאית שפגעה בו היה 1.40 מטר. התובע פונה באמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם, ואושפז למשך 24 שעות.

4. המחלוקת העיקרית היא בשאלה אם ממצאים שנמצאו בבדיקת סי.טי. כ-3 שנים לאחר התאונה קשורים לאירוע התאונה.
5. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את האורטופד ד"ר גלר. המומחה בדק את התובע וערך חוות דעת מיום 24.6.04. בפני
המומחה עמדו כל המסמכים הרפואיים לרבות מסמכי האשפוז והטיפולים שקיבל התובע לאחר מכן. המומחה הוא זה שהפנה את התובע לצילומי סי.טי. בחוות הדעת קבע המומחה כי עקב התאונה נגרמו לתובע שברים ב-4 צלעות, ושבר בחוליה d 10. בבדיקת סי.טי. נמצאו פריצות דיסק בחוליות l2 - s1. לדעת המומחה אין כל קשר בין הממצאים האלה לתאונה שעבר התובע.

6. המומחה נחקר על כך ארוכות בבית המשפט וזאת לאחר שהועברו אליו שאלות הבהרה על ידי ב"כ התובע. המומחה עמד על דעתו כי מנגנון התאונה, היינו מחיצה בין המשאית לפח הזבל, אינו יכול לגרום לפריצות הדיסק שנמצאו בבדיקת ה-סי.טי.

7. ב"כ התובע תוקף בחריפות את המומחה, ומאשים אותו במתן תשובות מתחמקות ובחוסר הגינות.

8. לאחר שקראתי היטב את המסמכים הרפואיים, חוות הדעת, תשובות המומחה לשאלות הבהרה, וחקירת המומחה, סבורני כי המומחה מבסס את דעתו באופן מקצועי על המסמכים שעמדו לפניו, ואין מקום להאשמות שמטיח ב"כ התובע במומחה.

9. מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע אושפז ביום 24.6.01 בבית החולים הדסה מיד לאחר התאונה. התובע התלונן על כאבים בצוואר, גב, בית חזה, ובטן. לתובע נערכו צילומי סי.טי. של בית החזה, הבטן והאגן, ונמצאו תקינים, למעט שבר בצלע אחת מימין. לא נעשו צילומי גב או סי.טי. למחרת התלונן התובע על כאב בבטן, חזה, ועמוד שידרה גבי. החוליות בהן נמצאו פריצות הדיסק הן בעמוד שידרה מותני. ברור כי אילו היו נגרמות לתובע מס' פריצות דיסק בעת אירוע התאונה, הדבר היה מלווה בכאבים עזים והתובע היה מתלונן על כך לפני הרופאים בבית החולים. יתר על כן, נערכו לתובע באותו היום צילומי עמוד שידרה צווארי, גבי, ומותני, ולא נמצאו שברים או פריקות. ביום 10.7.01, קיבל התובע טיפול במרפאה אורטופדית בבית החולים הדסה עין כרם. גם שם נרשם במסגרת הטיפול כי לתובע שברים בצלעות ושבר חוליה כתוצאה מדחיסה. אין זכר לתלונות או פריצות דיסק בעמוד שידרה מותני. בהמשך הטיפול ביום 23.8.01, התלונן התובע על כאבים בבית החזה בלבד. הוא נשלח למיפוי עצמות. ביום 2.7.02, כשנה לאחר התאונה, התלונן התובע על כאבים בברכיים, והגבלה בתנועות המרפק הימני, וכאבים בגב תחתון. במסגרת הבדיקה נמצאה רגישות באזור עמוד שידרה מותני תחתון, עם תנועה מלאה. הרופא המטפל לא מצא צורך לשלוח את התובע לצילומי הדמיה כלשהו. ממצאים דומים נמצאו ביום 3.9.02 בעת הטיפול במרפאה בהדסה. הרופאים שטיפלו בתובע היו פרופ' ליברגל וד"ר לילינג, שניהם אורטופדים מומחים. אם סבור ב"כ התובע כי ד"ר גלר חטא בדרך כלשהי כלפי התובע, סבורני כי לאור האמור ולאור זהות המטפלים, יפה היה עושה ב"כ התובע אם היה חוזר בו מטענותיו. ברור, כי בעת התאונה לא נגרמו לתובע פריצות דיסק, וסימנים ראשונים לכך מתחילים להופיע כשנה לאחר התאונה, דבר המלמד כי מדובר בתהליך ניווני, כפי שאכן סבר ד"ר גלר.

10. משכך הם פני הדברים, לא ראיתי סיבה כלשהי שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר גלר.

11. בחוות הדעת קבע ד"ר גלר כי לתובע נכות לצמיתות של 3% על פי סעיף 35(1)(א) - 35(1)(ב) לנספח לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

12. התובע הוא איש כפיים, אין לו הכשרה מקצועית, ועל פי האמור בתצהירו הוא עובד עבודות פיזיות. הוא עבד אצל מס' קבלנים. וביום התאונה היה אמור לקבל את שכרו אצל קבלן.

13. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר המעידים על שכר נמוך יחסית של כ-1,100 ₪ לחודש, אולם לדבריו הרשום בתלושים אינו משקף את שכרו האמיתי. טענה זו שהיא סותרת מסמכים שהתובע מגיש, הייתה ראויה להיתמך על ידי עדויות נוספות, אולם התובע לא עשה כן. לדבריו, בניגוד לרשום בתלושים הוא היה משתכר בין 200 ל-300 ₪ ליום, והיה עובד 20 ימים בחודש. במרבית התלושים שהגיש התובע, התאריך היומי הוא כ-70 ₪ ליום, התובע עבד 16 יום בחודש. קיימים מס' תלושי שכר בהם מופיע תעריף יומי של 130 ₪ לחודש, אולם ממוצע ימי העבודה הוא כ-13 יום לחודש. סופו של דבר, התובע לא הוכיח כי השתכר לפי עדותו בעל פה סכום חודשי של בין 4,000 ₪ ל-6,000 ₪. מהתלושים עולה שכר חודשי מקסימלי של 2,300 ₪ בחודש. בנסיבות העניין ולאחר שנתתי משקל מסוים לטענת התובע כי המעבידים לא רשמו את מלוא השכר בתלושי השכר, אני קובע שכר חודשי של 2,300 ₪ כבסיס לחישובי הנזק בתיק זה.

14. התובע לא הגיש קבלות לסכומי ההוצאות להם הוא טוען בתצהירו. כמו כן, לא מקובלת עלי טענת התובע כי עקב התאונה הוא מתקשה למצוא עבודה, כי היה מרותק למיטתו משך שנה, כי הוא נזקק לעזרה צד שלישי גם היום עקב התאונה. מקובל עלי כי נזקק לעזרה מסויימת מבני משפחתו לתקופה קצרה לאחר התאונה, וכי לנכות שנקבעה השפעה תפקודית קטנה על עבודתו כפועל. התובע כיום בן 49, ולפניו עוד 18 שנות השתכרות.
15. לאור כל האמור, יש לפסוק לתובע את סכומי הנזק הבאים:

א. פיצוי עבור כאב וסבל - 14,000 ₪.
ב. הפסד השתכרות בעתיד - סכום גלובלי של 10,000 ₪.
ג. הפסד השתכרות בעבר - סכום גלובלי של 5,000 ₪.
ד. עזרה בעבר - 3,000 ₪.
ה. הוצאות - 1,000 ₪.

16. לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 33,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט, למעט התשלום עבור חקירת ד"ר גלר. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

17. המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום י' בתמוז, תשס"ז (26 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 4589/03 טהא אבו סרור נ' נחום מאיר, עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/06/2007)