פסקי דין על אלירן לוי | פסקי דין על אופיר לביא | פסקי דין על אייל ברכה ואח' |

40251/05 פ     28/06/2007




פ 40251/05 מדינת ישראל נ' אלירן לוי,אופיר לביא,אייל ברכה ואח'




1821
בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040251/05
בפני
:
כב' השופט כבוב חאלד

תאריך:
28/06/2007
בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד רינצקי ובר-מנחם
המאשימה

נ ג ד
1. אלירן לוי

ע"י ב"כ עו"ד בויראת ועו"ד אניס
2. אופיר לביא

ע"י ב"כ עו"ד חימי ועו"ד וייס
3. אייל ברכה
ע"י ב"כ עו"ד נהרי ועו"ד בן-יהודה
4. יעקב (יאשה) ישייב
ע"י ב"כ עו"ד יפתח ועו"ד שרמן
5. בנימין שבתאי
ע"י ב"כ עו"ד ירום הלוי
הנאשמים
גזר-דין

1. מעשי הנאשמים והרקע לביצועם

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, הכל כמפורט בהכרעת הדין המרשיעה בה עמדתי בהרחבה על חלקו של כל אחד ואחד מהנאשמים במעשים כמפורט בכתב האישום. סקרתי את הרקע לביצוע העבירות, הקשר שנקשר בין הנאשמים, והאופן שבו הם תיכננו להוציא לפועל את מעשיהם, שנועדו כל כולם לפגוע באחר, על רקע חשד הנאשמים שאותו אחר היה מעורב באופן כזה או אחר ברצח אלון לוי ז"ל, אחיו של נאשם מס' 1, ותכנן לפגוע גם בנאשם 1 ואולי גם בבני משפחתו של נאשם 1.

אינני רואה מקום והכרח לחזור על עיקרי הכרעת הדין המשתרעת על פני כמאה וחמישים עמודים, אך מוצא אני להדגיש, כי הקשר שקשרו הנאשמים לפגוע באחר, קרם עור וגידים וכמעט חצה את "נקודת האל חזור", שלמרבה השמחה נקטע על ידי שוטרי משטרת ישראל
(יחידת ימ"ר צפון) שעיכבו את רכבו של נאשם 2 שעה שמטעני החבלה הונחו ברכב לצורך הובלתם, ותפסו את שאר מטעני החבלה בדירתו של שלמה קראדי (להלן: "קראדי").
המשטרה הפעילה במהלך חקירתה הסמויה סוכן סמוי שהושתל בקרב חבורת הנאשמים (איציק אמויאל; (להלן: "אמויאל") שמסר בשורת הודעות פירוט למהות הקשר שקשרו הנאשמים, תכנית הפעולה שקבעו הנאשמים להשגת יעדיהם, האמצעים ששימשו אותם, כאשר אמויאל דיווח למפעיליו בזמן אמת על כל התקדמות במעשי הנאשמים, והמשטרה נערכה מבעוד מועד לסיכול תוכניות אלה בעודן באיבן.
כמו כן ראוי לציין כי קראדי, הואשם בכתב אישום נפרד בגין חלקו במעשים, כל זאת בשים לב לעובדה שהוא הודה במיוחס לו, לא רק שעה שנחקר במשטרה אלא גם בבית המשפט, ודינו נגזר ל-7 שנות מאסר בפועל. ובנוסף הופעל עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו, כך שבסופו של דבר נגזרו עליו 8 שנות מאסר בפועל, בנוסף לעונש מאסר על תנאי.

2. הרשעת הנאשמים בהכרעת הדין

הנאשמים הורשעו כאמור בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, כל אחד על פי חלקו.

בטרם אתייחס למעשי כל נאשם ונאשם, ראיתי לפרט את מהות הקשר בין הנאשמים (המשפחתי, הכלכלי והחברתי) וכן את מידת המוטיבציה שהיתה לכל אחד מהם להשיג את התוצאה האסורה (פגיעה בחייו של האחר; (להלן: "חני ג'רבי").

נאשם 1: הינו הרוח החיה מאחורי כל העבירות המפורטות בכתב האישום, והיה בעל המוטיבציה הגבוהה ביותר מבין חברי הקבוצה, כל זאת בשים לב לעובדה שהנאשם סבר ועודנו סבור שאותו ג'רבי היה מעורב, מעורבות של ממש, בנסיון חיסולו של אלון לוי ז"ל וכאשר נסיון זה לא הביא למותו של אלון ז"ל, הדבר לא הרפה את ידיו של ג'רבי ובסוף אף הצליח לגרום למותו של אלון בנסיון ההתנקשות השני.
זאת ועוד, הנאשם 1 סבר ועודנו סבור כי ג'רבי היה מעורב במעשה רצח נוסף, על רקע אותה יריבות ביניהם. רצח של חמו של הנאשם 1.
כמו כן, על רקע אותה יריבות, ג'רבי היה מעורב (ואף הורשע בכך על סמך הודאתו שלו) בנסיון לרצוח את הנאשם 1, וזאת כאשר נאשם 1 היה כלוא בבית מעצר (אף שהורשע בהסדר בעבירה פחותה בחומרתה).

נאשם 2: הינו בן דודו של נאשם 1, מקורב אליו קרבה עמוקה, נשא באותן רגשות כמו הנאשם 1 כלפי ג'רבי, שימש כיד ימינו של נאשם 1, השניים שמרו על קשר טלפוני יומי, ולעתים מספר פעמים ביום, היה נכון ומוכן לעשות כמעט כל מעשה כדי לקדם את הקשר לפגוע בג'רבי.

נאשם 3: מעורבותו של נאשם זה הינה בהיקף מצומצם יותר מאשר שני הנאשמים הראשונים, הוא לא היה שותף לכל המהלכים של החבורה, לא נטען ולא הוכח כי היה לו קשר אישי עם ג'רבי, לא נטען כלל שהיה מסוכסך עם ג'רבי, ולאחר שסקרתי את מעורבותו כמפורט בהכרעת הדין, קבעתי שהיה מעורב לא רק במימון שכר הדירה לקראדי, אלא שנכח גם בחלק מהמפגשים בהם קודם הקשר (מפגש אחד נערך במסעדה שבניהולו), לכן קבעתי שמעורבתו "עובתה" במידה ניכרת נוכח העצה שיעץ לאחרים בנוגע לאופן שבו ראוי לפגוע בג'רבי (מסחרית הנושאת בלוני גז ומטענים שאמורה לפגוע בג'רבי, הכל כדי שניתן יהיה לוודא השגת התוצאה הרצויה).

נאשם 4: נאשם זה הינו חברו של נאשם 1. ההיכרות ביניהם חוזרת שנים אחורה, הם הגדירו עצמם לא רק כחברים קרובים אלא גם כשותפים לעסקים.
נאשם 4 לא הורשע בכל העבירות שיוחסו ליתר הנאשמים, אך ראיתי להדגיש כי מהראיות בתיק (כולל גם שיחות שניהל עם חוקריו) עולה כי הנאשם שימש ככיס עמוק שסייע לאורך שנים לנאשם 1 מהבחינה הכלכלית והיה איש סודו של נאשם 1 (אף כי ניכר גם במישרין וגם בעקיפין – שמשלב מסויים הוא היה יותר משמח אילו יכול היה להקדיש את כל זמנו וכספו לעסקים של אמו, ופחות לקשר עם הנאשמים).

נאשם 5: אף שהרשעתו של נאשם זה הינה במגוון עבירות, התמונה לגביו נותרה עלומה בחלקה, כל זאת בשים לב לעובדה שלא רק שלא נטען ולא הוכח קשר של יריבות בינו לבין ג'רבי או כל מניע אחר, אלא בעיקר בשים לב לעובדה שלא הוכח לגבי נאשם זה, בניגוד לקראדי, כי קיבל תמורה כספית או אחרת.
כמו כן, מהראיות בתיק לא עולה כל קשר בין נאשם 1 לבין נאשם זה, לא ברור על רקע מה גוייס הוא על ידי הנאשמים האחרים, או שמא על ידי מעורבים אחרים (שיתכן ונגדם לא הוגש כתב אישום בהעדר ראיות מספיקות).

3. טיעוני המאשימה לעונש

עו"ד בר מנחם ביקשה להדגיש תחילה כי מדובר בשורת מעשים שנעשו לקידום מלאכה משותפת "ייצור והכנת מטעני חבלה" לשימוש כנגד ג'רבי ואחרים, הדגישה העובדה כי מדובר ב-15 לבנות חבלה שנגנבו מצה"ל מהם הורכבו 5 מטענים, עם שלט להפעלה מרחוק, כאשר המטרה היתה להטמינם מתחת לרכב.
התובעת הדגישה כי מדובר בנשק הנושא אופי התקפי לביצוע רצח, תוך מודעות לאפשרות הפגיעה בחפים מפשע, אפשרות סבירה בהחלט נוכח חוסר האכפתיות שגילו הנאשמים לשם השגת מטרתם.
התובעת ציינה כי בעבר, מעשים כגון אלה היו כרוכים בגביית מחיר כבד לשלום הציבור, שעה שאזרחים חפים מפשע נקלעו לזירות מאבקים שכאלה, תוך ששילמו לעתים בחייהם – ועל שום כך, על בית המשפט לבחון את מעשי הנאשמים לא רק דרך המשקפת של הרצון לפגוע ביעד המבוקש, אלא תוך בחינת הזירה הרחבה יותר של אזרחים תמימים שהיו, כמעט באופן ודאי, משלמים גם בהם בחייהם או בבריאותם – אילו היו הנאשמים מצליחים להשלים את מזימתם - ואילולא החקירה המאומצת של המשטרה.

חובת בית המשפט, כך הדגישה עו"ד בר מנחם, להעביר מסר חד וברור, שראוי להטיל על הנאשמים עונשים חמורים כביטוי לסלידה ממעשים שכאלה שתכליתם נטילת החוק לידיהם ופגיעה בחיי אדם על רקע של מלחמות עבריינים, עונש שיביא לידי ביטוי את הסכנה הנשקפת מנאשמים שכאלה שבמעשיהם העידו על עצמם שאינם ראויים לכל חסד וחמלה, אך גם כדי להרתיע עבריינים אחרים שידעו ידוע היטב את שצפוי להם אם יעיזו לפעול בדרך שכזו.
בחינת סוג הנשק, כמותו, ייעודו, והעובדה שהמטען הראשון יצא כבר לדרך – כל אלה מלמדים על כך שמדובר בנשק ברף העליון של המסוכנות והחומרה, ועל כן ראוי וצריך לטעם התובעת, להעדיף את האינטרס הציבורי על כל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, ולהטיל עליהם עונשים המתקרבים לעונש המירבי הקבוע בחוק.

באשר לעונש שהוטל על קראדי, ביקשה עו"ד בר מנחם לראות בו עונש מוצא, רף תחתון של העונשים הראויים לגבי הנאשמים שבפני
, כל זאת בשים לב להודאתו של קראדי, העובדה שלא הורשע בעבירת קשר, והעדר מניע אצל קראדי.

באשר לנאשם 1: פירטה עו"ד בר מנחם גליון הרשעותיו הקודמות, הרשעתו בעבר בעבירות נשק, עונש מאסר שהוטל עליו בגין כך, הרשעתו בעבירת קשר לפשע, סיוע לרצח, סיוע לחבלה מחמירה - עונש מאסר לתקופה של 5 שנים שהוטל עליו והרשעתו בעבירת הריגה והפרת הוראה חוקית – שם הוטל עליו עונש מאסר ל-30 חודשים.
עו"ד בר מנחם הוסיפה שעונשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, מעצר בית – בכל אלה לא היה כדי להרתיע את הנאשם מלהמשיך במעשיו כדי להשיג את מטרתו, ועל כן עתרה לענישה מקסימלית – 15 שנות מאסר בפועל ולהפעיל במצטבר את עונש המאסר על תנאי.

באשר לנאשמים 2 ו-3:
נאשם 2: גם באמתחת נאשם זה הרשעות קודמות בעבירות נשק, אינו חדש בעולם העברייני על אף גילו הצעיר מאוד.
נאשם 3: באמתחתו הרשעות רבות בתחום הרכוש והסמים, ריצה מספר עונשי מאסר ושוחרר זמן קצר לפני ביצוע העבירות הנוכחיות.
עו"ד בר מנחם הדגישה מעורבות שני נאשמים אלה בשורת המעשים שנועדו להשלים את ביצוע העבירות, מעצרם המשותף ברכב כאשר הובילו את מטען החבלה.

נאשם 2 הוא בעל מניע כהגדרת התובעת, בעוד נאשם 3 נמצא בצלו של נאשם 2 – ועל כן עתרה להטיל גם על נאשמם 2 – 15 שנות מאסר ואילו על נאשם 3 ענישה פחותה במקצת מזו.

באשר לנאשם 4: הורשע בקשירת קשר בלבד, יש לו הרשעה קודמת משנת 1998 בתחום הסמים, והרשעה נוספת משנת 2005 ביחד עם נאשם 1, בקשירת קשר לפשע, סיוע לרצח, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה ונדון ל-8 שנות מאסר בפועל – ומעל לכל, נאשם זה הינו בעל מניע ממשי לפגוע בג'רבי, ביקש לנקום בג'רבי על רצח אלון לוי ז"ל, ולפיכך עתרה להטיל עליו את העונש המקסימלי הקבוע לצד עבירת הקשר, דהיינו 7 שנות מאסר.

באשר לנאשם 5: גם לנאשם זה הרשעות קודמות, הוא ריצה עונש של מאסר בפועל – אמנם לא היה חלק בקשר ואינו בעל מניע – והוא בגדר גורם חיצוני – האחרים נזקקו לידע שלו על מנת להוציא את תוכניתם לפועל.
עו"ד בר מנחם ביקשה להדגיש מרכזיותו בחוליה שאפשרה הרכבת המטענים, תוך גילוי אדישות לתוצאות המעשים, ועל כן עתרה להטיל עליו עונש מקביל ודומה לזה שהוטל על קראדי.

4. טיעוני הנאשמים לעונש

א. ב"כ נאשם 1, עו"ד בויראת:

ביקש לבחון תחילה את נסיבות חייו הייחודיות של הנאשם ולראות בו כמי שפעל תחת אילוץ וכפייה שעה שהתחיל לפלס לעצמו דרך בעולם העברייני.
עו"ד בויראת טען שהנאשם הינו בן 26, נשוי ואב לשני ילדים, שעד לגיל 21 לא היה מעורב בפלילים, למעט עבירה קלה.
הסתבכותו הרצינית הראשונה של הנאשם, כך לטענת בא כוחו, החלה רק לאחר שמשפחתו נקלעה לסכסוך עם חני ג'רבי, מבלי שלנאשם היתה כל מעורבות בסכסוך זה, סכסוך שבעקבותיו נעשה נסיון לחסל את אחיו, ובהמשך אכן חוסל אחיו אלון ז"ל, או אז החל פרק עגום בחייו של הנאשם שלטענת בא כוחו הצטייד באקדח לצורכי הגנה עצמית, העתיק יחד עם משפחתו את מקום מגוריו לעיר רחובות, ואף על פי כן המשיכו להתקבל התראות מודיעיניות על כוונה לחסלו וכך נקלע הוא למעגל קסמים שלא יכול היה להשתחרר ממנו.
בעניין זה הפנה עו"ד בויראת ל

פסק דין
של בית המשפט השלום בחיפה שם ציטט בית המשפט מתוך מאגר ידיעות מודיעיניות של המשטרה על הכוונה לפגוע בנאשם.
עו"ד בויראת הוסיף שמעורבותו של הנאשם באותו סכסוך העמיקה את זה, לאחר שגם חמו נרצח על אותו רקע, ולראיה הציג את גזר הדין שניתן זה לא מכבר בעניינו של חני ג'רבי ואחרים, בו הורשע ג'רבי בנסיון רצח של הנאשם, וכן הורשעו מספר אנשים בעבירות חמורות שכוונו כנגד הנאשם.
עו"ד בויראת הוסיף וטען שגילו הצעיר של הנאשם, תפקודו התקין באופן יחסי עד למעורבותו הכפויה בסכסוך זה, העובדה שכיום הוא מרצה עונש מאסר לא קצר, האסונות שהיו מנת חלקו שלו ושל משפחתו בשנים האחרונות, העובדה שגם ג'רבי מרצה עתה עונש מאסר – יש בכל אלה להצדיק הקלה מסויימת עם הנאשם ותקווה שעם סיום ריצוי עונשו יוכל לפתוח פרק חדש בחייו, רחוק מחיי הפשע.
עו"ד בויראת ביקש מבית המשפט ללמוד גזירה שווה דווקא מגזר דינו של ג'רבי ולא מגזר דינו של קראדי, שהרי הנאשם נפגע אנושות בנסיון לחסלו בכלא, ואין הצדקה להחמיר עימו יותר מאשר עם ג'רבי.

גם הנאשם עצמו עתר ברוח דומה, לא להחמיר עימו.

ב. ב"כ נאשם 2, עו"ד חימי:

עו"ד חימי מיקד את טיעונו כנגד עתירת המאשימה להשתת עונש מאסר ל-15 שנים, טען שבחינה מדוקדקת בגזר דינו של קראדי מלמדת שהנסיבות שם אף יותר חמורות מבעניינו של הנאשם, הוסיף וטען שאף שקראדי לא הורשע בעבירת קשר – היה זה בית המשפט שם שהדגיש כי קראדי פעל מתוך אותה מטרה יחד עם הנאשמים, היה מודע לאותו קשר – ועל כן מדובר הלכה למעשה באותם מעשים ממש. המאשימה משיקוליה בחרה שלא להאשימו בעבירת הקשר – אף שכל יסודותיה של העבירה התקיימו שם.
עו"ד חימי עתר לבית המשפט להתעלם מהאבחנה המלאכותית, פרי יצירתה של המאשימה – הואיל וראוי שבית המשפט יטיל על נאשם עונש המשקף את מעשיו האמיתיים והכוללים של הנאשם – גם אם הלכה למעשה התביעה בחרה להשמיט מהם סעיף אישום כזה או אחר.
עוד הפנה עו"ד חימי לעברו הלא מכביד של הנאשם ומנגד עברו הפלילי המכביד ביותר של קראדי (שהורשע גם באחזקת נשק שנגנב מצה"ל – נשק מסוכן מאוד), הסיבה להיותו אסיר ברשיון, שביצע העבירות שעה שעמד נגדו עונש מאסר על תנאי.
באשר להודאת קראדי כנסיבה מאבחנת – טען עו"ד חימי שהודאתו ניתנה ממש בזירת האירועים מתוך נסיון לזכות בטובת הנאה ולא מתוך אזרחות טובה.
עו"ד חימי ביקר קשות את עמדתה של עו"ד בר מנחם, כאשר במקביל אותה תביעה הגיעה להסדר טיעון מקל ביותר עם בני החבורה האחרת, שמעשיהם לא היו חמורים פחות ממעשי הנאשמים, וביקש לראות בכך משום עמדה בעלת מוסר כפול שאין זה יאה שרשויות התביעה ינהגו על פיה.
לבסוף טען עו"ד חימי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, גילו הצעיר, מאסר ראשון, תנאי מעצר קשים ביותר של הפרדה, תנאי מאסר שגם הם צפויים להיות קשים – תוך הטלת מגבלות חמורות (צפוי שלא ישובץ בשיקום, צפוי להפרדה וכו').
הפנה הוא לדברי אימו על אורח החיים הנורמטיבי של המשפחה, הדגיש רצונו להינשא לאחר שחרורו ממאסר וסיכוייו להשתקם לאחר ריצוי עונש מאסר לראשונה בחייו.

ג. ב"כ נאשם 3, עו"ד בן יהודה ועו"ד נהרי
עו"ד בן יהודה ביקש לצין כי נאשם 3 לא יזם את הקשר הפלילי ולא היה הרוח שהניע את הקשר הפלילי. לגישתו, חלקו של נאשם 3 קטן בהרבה מזה של קראדי אשר היה בעל המומחיות ובלעדיו לא ניתן היה להרכיב את המטענים בעוד שאת הנאשם לא היו צריכים כדי להוציא את התוכנית מן הפועל אל הכוח; קראדי הוא זה שייצר פיזית את המטענים וביצע את העבירות דנן בהיותו אסיר ברישיון בגין עבירות נשק אחרות שביצע; קראדי ביצע את העבירות לשם בצע כסף, כאשר שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה וההודיה בביצוע העבירות נבעו מרצונו להציל את עורו.

עו"ד בן יהודה הוסיף וטען כי יש לראות בכל העבירות בהן הורשע הנאשם כהתנהלות אחת- עבירה אחת שמפוצלת לתתי עבירות, ועתר לביהמ"ש שלא להחמיר עם הנאשם יתר על עמידה ולא לראות בו חלק אינטגראלי מאותה קבוצה, שכן, אין לו הכרות כלל עם חלק מהנאשמים והוא פגש בהם לראשונה בביהמ"ש.

עו"ד בן יהודה ביקש להפנות למכתב שכתבה אשת הנאשם לביהמ"ש ולהתחשב בעובדה שהנאשם הוא אבא לילדים, כאשר בסמוך למעצרו נולדה לו בת שעד לרגע זה לא ראה אותה.

עוד הדגיש הסנגור את העובדה כי אין לנאשם עבירות נשק בעברו וחזר ופנה לביהמ"ש בבקשה שלא להחמיר עם הנאשם.

הנאשם גם הוא ביקש שביהמ"ש יתחשב בו והגיש תמונה של ילדיו הקטינים.
ד. ב"כ נאשם 4, עו"ד יפתח ועו"ד שרמן
באי כוח הנאשם ביקשו לציין ולהדגיש את העובדה שהנאשם פעל מתוך מצב של סכנת חיים כאשר המשטרה היא זו שהודיעה לנאשם כי עומדים לחסלו, אותם אנשים שחיסלו את אלון ז"ל וניסו לרצוח את נאשם 1 בתוככי הכלא.

אשר לעתירת המאשימה להטיל על הנאשם את העונש המירבי הקבוע לעבירת הקשר, היינו 7 שנים, טען עו"ד יפתח שיש להשוות את העונש שיוטל על הנאשם לעונשים שניתנו לג'רבי ולחבורתו, כאשר ג'רבי קיבל בגין נסיון הרצח של נאשם 1 (לציין שבהסדר טיעון בתיק של ג'רבי הומרה העבירה לעבירה פחות חמורה) חמש שנים ו-3 חודשים לריצוי בפועל, בעוד שם היה נתון נאשם 1 בסכנת חיים ואילו במקרה זה לא נפגע איש.

המשיך וטען עו"ד שרמן יפתח, כי קיים הבדל עצום בין מקרים בהם נאשמים מואשמים ברצח ולאחר מכן מגיעים להסדר טיעון בגין קשירת קשר, כאשר במקרה כזה אדם מת בסופו של דבר, לעומת המקרה דנן, בו נקשר קשר אך בסופו של דבר לא יצא מן הכוח אל הפועל.

עו"ד שרמן יפתח עתר לבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מתון בנסיבות המקרה, וביקש להדגיש את שנקבע בהכרעת הדין כי נסיון ההתנקשות בחייו של נאשם 4 היווה את הטריגר שהאיץ את קשירת הקשר לפגוע בג'רבי.

עו"ד יפתח הוסיף כי קיים הבדל עצום בין אדם המבצע את העבירות למען בצע כסף לבין אדם שהמשטרה הזמינה אותו והזהירה אותו מפורשות מפני אדם המבקש לחסלוו אך הודיעה לו כי אין ביכולתה להגן עליו ועליו להגן על עצמו.

עו"ד יפתח ציין כי הכלל לפי סעיף 45(ב) לחוק העונשין הוא שמי שנדון למאסר ולפני שנשא במלוא עונשו חזר ונדון למאסר נוסף יישא עונש מאסר אחד, הארוך מביניהם, כאשר החריג הוא שבית המשפט יורה על נשיאת העונשים בזה אחר זה. לגישתו, זהו בדיוק המקרה בו ראוי להטיל את עונש המאסר בחופף היות שאין המדובר במקרה בו נאשם נדון למאסר ולאחר שסיים לרצות מאסרו ביצע עבירה נוספת, אלא מדובר בשתי עבירות שבוצעו לפני שריצה את עונש המאסר הראשון.
בהקשר זה הפנה עו"ד יפתח לע"פ 237/80 שם ציין בית המשפט כי כאשר סוטה בית המשפט מן הכלל האמור ומטיל את העונשים במצטבר יש צורך לנמק זאת.

המשיך וציין עו"ד יפתח כי הנאשם שפוט ל-8 שנות מאסר, כאשר זה לו המאסר הראשון כך שעונש המאסר שיוטל עליו בתיק זה יהיה המשכו של המאסר הראשון ואין המדובר במצב בו אדם סיים לרצות מאסר, לא למד את הלקח וחזר על ביצוע העבירות. לפיכך, טען עו"ד יפתח, כי מהפן הציבורי, נסיבות ביצוע העבירה כמו גם נסיבותיו האישיות של הנאשם מביאות למסקנה שאין אינטרס ציבורי להוסיף לנאשם זה עונש נוסף.

גם באי כוח נאשם 4 ביקשו להדגיש את העובדה שהנאשם נתון בתנאי מאסר קשים ביותר, הנאשם לא יוצא לחופשות והכל לאור העובדה שחייו מצויים בסכנה.

עו"ד שרמן המשיך ותהה מהו העונש הראוי בגין עבירה של קשירת קשר שבסופה נרצח אדם, כאשר המאשימה עותרת בנסיבות שכאלה להטלת עונש המאסר המקסימלי הקבוע לצד עבירה זו. לגישתו, לעבירת הקשר קיימים מדרגים של רמת העבירה ובהתאם לכך מדרגים של רמת הענישה. עו"ד שרמן ביקש להציג לבית המשפט מספר פרשות בהן נאשמים שהורשעו בגין קשירת קשר לרצח שבוצע בפועל קיבלו בין 3 ל- 5 שנים, אך ברוב המקרים הוטלו העונשים במסגרת הסדר טיעון.

המשיך וטען עו"ד שרמן כי קראדי הוא המסוכן ביותר מבני החבורה, שכן הוא מוכן להשכיר את שירותיו לא משנה לאיזה ארגון ולאיזו מטרה והכל עבור בצע כסף בעוד הנאשם פעל מתוך צורך להישאר בחיים, כך לגישתו של עו"ד שרמן.

הנאשם פנה לבית המשפט וביקש לרצות את העונש שיוטל עליו בגין תיק זה בחופף לעונש המאסר בן 8 שנים אותו הוא מרצה כעת.
ה. ב"כ נאשם 5, עו"ד ירום הלוי
עו"ד הלוי ביקש לטעון כי ההסבר שמסר נאשם 5 לקראדי בעניין הרכבת מטעני החבלה היה קצר ביותר, ואף אמויאל וקראדי העידו על כך שמדובר בהסבר קצר ביותר שניתן "צ'יק צ'ק".
עו"ד הלוי טען כי לא ניתן לומר שקראדי לא מבין במטענים והפניה אליו נעשתה על סמך מומחיותו כאשר יתכן שנזקק לייעוץ נקודתי ועזרה נקודתית אותה קיבל מהנאשם על פי הכרעת הדין אך לא היה בהסבר שנתן הנאשם לקראדי כדי לסייע בידו וקראדי לא הבין גם לאחר ביקורו של נאשם 5 מה עליו לעשות. מכאן טען עו"ד הלוי שתרומתו של הנאשם לא רק שהיתה נקודתית אלא שבסופו של דבר היתה שולית. בעניין זה ביקש הסניגור להפנות ל ת/104 שיחה 47 שם סיפר נאשם 2 לנאשם 1 שביקש מחברו בן עזרה וזה השיב "באהבה, אני לא רוצה כסף".

עו"ד הלוי ציין כי הנאשם, עובר להסתבכותו, עבד כמדריך כושר בחדר כושר מבוקר עד לילה, כאשר גם מגליון הרשעותיו הקודמות ניתן להיווכח כי הנאשם התנתק מעולם הפשע והרשעתו המשמעותית האחרונה היא משנת 1993.

לעמדת עו"ד הלוי הנאשם עשה טעות כאשר נענה לבקשתו של חברו, נאשם 2, לסייע בידו אך לא עשה זאת בעבור בצע כסף, שכן, יש לו פרנסה והוא מתפרנס באופן נורמטיבי לחלוטין.

עו"ד הלוי הדגיש כי הנאשם לא הואשם ולא הורשע בעבירה של קשירת קשר והוא משתייך למעגל החיצוני, הנאשם היווה גורם חיצוני לחבורה.

מכאן פנה עו"ד הלוי לנסיבותיו האישיות והמצערות של הנאשם וביקש לחזור על דברי אשת הנאשם ועתר לבית המשפט בבקשה להטיל על הנאשם ענישה שתאפשר לו בטווח הסביר לתמוך בילדיו.

עוד הוסיף וציין כי מעבר להיותו מדריך בחדר כושר, עסק הנאשם באופנועים, כפי שטען במהלך המשפט, וביקש להגיש שני מסמכים המעידים על כך שאכן היה לו אופנוע והוא אכן התלונן על גניבתו.

בהתייחס לגזר-הדין של קראדי ציין עו"ד הלוי כי אף שמדובר בהסדר טיעון רשאי בית המשפט להתערב כאשר הוא סבור שהעונש אינו ראוי.
עו"ד הלוי, כחברו עו"ד שרמן, ביקש להזכיר את גזה"ד בפרשת מוסלי, שם ייצג ביחד עם חברו עו"ד שרמן את הנאשם אוסמה אג'ברייה שהואשם ברצח וכתב האישום הומר לעבירה של קשירת קשר, תוך שנגזר על הנאשם שם 3 שנות מאסר.
פסק דין
נוסף אליו ביקש להתייחס הסניגור, גם הוא בעניין מוסלי, לגבי נאשמים 3-4 שהואשמו בעבירות אמל"ח חמורות ביותר והעונשים שהוטלו בגינן היו 4.5 שנים ו-3.5 שנים.

הנאשם פנה לבית המשפט ועתר בפני
לגזור עליו מאסר על תנאי למשך זמן ארוך וממושך על מנת שיוכל לצאת ככל המוקדם לביתו, תוך שהוא הפנה את בית המשפט למכתבי הערכה והמלצה שנשלחו על ידי אנשים עימם הוא מצוי בקשרים.

5. שיקולי ענישה

א. קשה מאוד שלא להפריז בחומרת מעשיהם של הנאשמים ובסיכונים שהיו צפויים מהם אילו הצליחו הנאשמים להשלים את תוכניתם.
הוצאה לפועל של תוכנית ההתנקשות בג'רבי איננה אלא בגדר פיגוע פלילי שעלולה היתה לסכן חיים לא רק של היעד עצמו אלא גם של אחרים, שהיו מצויים בקרבת מקום.
בשנים האחרונות אנו עדים לעליית מדרגה מדאיגה ביותר של שימוש באמצעים וכלי נשק מסוכנים על ידי קבוצות עבריינים שאינן בוחלות בכל דרך ואמצעי כדי לפגוע ביריביהם, והפניותה של עו"ד בר מנחם למקרים הלא מעטים בשנים האחרונות בהם מצאו אזרחים תמי לב את מותם, רק משום הימצאם בקרבת מקום מזדמנת עם יעד לפגיעה – היא היא הנותנת שאסור להשלים עם תופעות שכאלה, ויש לעשות הכל על מנת לבער נגע זה.
עוד אני כותב שורות אלה בוצע היום פיגוע פלילי בעיר אשקלון כאשר אופנוע של עבריין מולכד במסגרת מלחמת עבריינים בעיר וכתוצאה מכך נהרג העבריין, אדם אחר נפצע קשה ושמונה אנשים לקו בחרדה, כאשר ארוע זה יכול היה להסתיים באופן טראגי הרבה יותר.
זאת ועוד, במקרה זה מדובר על לבנות חבלה שנגנבו מצה"ל, לבנות חבלה תקניות, שבעזרתן הוכנו המטענים במומחיות רבה, תוך חיבורן למגנט המיועד להצמדה לרכב ושימוש בשלט רחוק, כל אלה מצביעים על חבורה שיש בידה האמצעים והיכולת להרכיב מטען רב עוצמה שנועד לפגוע באחר פגיעה של ממש, אך יכול היה (בדרגת סבירות לא מבוטלת) לפגוע גם בחפים מפשע.
כל אלה הם בגדר נסיבות מחמירות שעומדות לחובתם של כלל הנאשמים ובית המשפט חייב ליתן להם את המשקל הראוי בשים לב להנחיות בית המשפט העליון בע"פ 1332/04 מדינת ישראל
נ' פס ואח'

פ"ד נח (5) 541 בעמ' 546:

"הגיעה העת לתת משקל לחומרת העבירת של החזקת נשק, ובמיוחד נשק התקפי שנגנב מצה"ל. מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקה, נשיאה ושימוש בנשק חם מסוגים שונים. גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שבמציאות השוררת היום בארץ – זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידיולוגית כאחד – מחייבים מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה".

כמו כן, ציינה כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) במקום אחר באותה פרשה:

"כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק מושפעות מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין, ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח...בין היתר יתן בית המשפט דעתו לסוג הנשק המוחזק שלא כדין. כמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש, כאשר מדובר בנשק שעל פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השימוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת".

מכאן, ברור כי מדובר בעבירות נשק מהמדרג הגבוה והחמור, וזו נסיבה מחמירה שמטה את הכף לחובת הנאשמים במובן של החמרה בענישה שראוי להטילה.

ב. אם לא די במדיניות הענישה המחמירה שהינה בגדר כלל מנחה ומחייב, הרי במקרה דנן אינני יכול להתעלם גם מרמת הענישה שנקבעה במשפטו של קראדי, אשר נדון בגין מעשים דומים ודינו נגזר ל-7 שנות מאסר ולהפעלת עונש מאסר על תנאי לשנה במצבטר, כך שבסך הכל מדובר בשמונה שנות מאסר שהוטלו על מי שהודה במיוחס לו, משפטו הופרד, ועל פניו נראה שראוי לאמץ את עתירת עו"ד בר מנחם, שמדובר ברף תחתון של הענישה הראויה לנאשמים שבפני
י.

הכלל המנחה שנקבע בפסיקה על פיו יש ליישם את עקרון השוויון בענישת נאשמים בהעדר נסיבות שמאבחנות בין נאשם לנאשם – הוא בגדר מושכלות ראשונים, ועל כן כאשר לכאורה קראדי הודה במיוחס לו (ולהודאה יש משקל מסויים כנסיבה מקלה), וכאשר קראדי לא הורשע בעבירת קשירת קשר – הדין והדעת נותנים שעל הנאשמים שבפני
י ראוי להטיל עונשים חמורים יותר.

ג. אמרתי לכאורה ועל פניו – ולא בכדי, כל זאת משום מספר טעמים:

1) יישומו של עקרון השוויון בענישה חייב להיות יישום במישור המהותי ולא במובנו הטכני. בית המשפט יכול וצריך לבחון את כל מסכת מעשיו הפליליים של הנאשם שדינו נגזר למול הנאשם שממתין לגזר דין, ולהשוות עניינית מעשי השניים, האם מדובר באותם מעשים או מעשים אחרים.
קראדי אמנם לא הורשע בעבירה של קשירת קשר, אך קביעותיו הנחרצות של בית המשפט שגזר את דינו מלמדות שבית המשפט התייחס, גם התייחס, לקשר בין קראדי לנאשמים להשיג את התוצאה האסורה, כך שגם אם הושמט בעניינו של קראדי אותו סעיף של קשירת קשר, מעשיו מלמדים על מי שהקשר היה שזור הייטב ובאופן הדוק לכל פועלו.

2) קראדי היה בבחינת "חרב להשכיר". המדובר בנאשם אשר השכיר את שרותיו המקצועיים כמומחה בתחום החבלה לכל המרבה במחיר, ומכאן, המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו מעצם מעשיו וכן מחוסר היכולת לצפות מעשיו בעתיד – אם ייקלע למצוקה כלכלית.
מי שמוכן להשכיר שרותיו לכל המרבה במחיר, מעיד על עצמו שהמסכונות הנשקפת ממנו היא כה גבוהה, עד אשר ראוי ורצוי להרחיקו מהחברה תקופה ארוכה ככל שניתן.

3) גליון הרשעותיו של קראדי, עברו הפלילי, חומרת הרשעתו הלפני אחרונה, המאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו, ביצוע העבירות האחרונות על ידו בהיותו אסיר ברשיון – כל אלה הן דווקא נסיבות מחמירות לחובת קראדי, שלגבי חלק ניכר מהנאשמים אינן מתקיימות. ולפיכך, כל השוואה בין קראדי לנאשמים מובילה למסקנה שנסיבותיו של זה חמורות מנסיבות הנאשמים, ולא ההיפך.
מאידך, הודאתו של קראדי מאזנת במידה מסוימת את תמונת הדברים, ובית המשפט מחוייב לבחון את התמונה בכללותה.

ד. נסיבות מקילות של הנאשמים

מלאכת גזירת הדין היא המלאכה הקשה והסבוכה ביותר מבין תפקידיו של בית המשפט, שנדרש לאזן בין אינטרסים נוגדים, לשקלל ביניהם, ליתן לכל אחד מהם את המשקל הראוי, ולבחון על כל רקע נסיבותיו של כל נאשם ונאשם מהו העונש שראוי לגזור עליו.

1) נאשם 1
נאשם זה ביצע את העבירות המיוחסות לו בהיותו אסיר בכלא, המרצה עונש מאסר לתקופה לא קצרה שהוטל עליו בגין מעורבות בעבירות חמורות, לרבות עבירות בנשק, ומכאן החומרה שבמעשיו.
אף שהתמונה המצטיירת לגבי הנאשם חמורה היא, קיימות בצידה נסיבות מקלות לא מבוטלות.
מסכת חייו של הנאשם ומשפחתו הקרובה בחמש שנים האחרונות היתה שזורה כחוט השני בטרגדיות, אובדן, פחד וחשש – עד אשר לא ניתן להתעלם מדברי אמו של הנאשם על תחושותיה שנגזר עליה גורל מר ואכזר שריסק את חיי המשפחה לרסיסים.
המדובר בנאשם שמעורבותו העמוקה בפלילים לא היתה פרי החלטה ראשונית מודעת שלו, אלא בשל סכסוך אלים וקשה שפרץ בין אחיו אלון ז"ל לבין אחרים שכתוצאה ממנו אחיו קיפח את חייו, חמו גם כן, והוא העתיק את מקום מגוריו.
בין אם הרצון לנקום באחר הניע אותו ובין אם היה לו מניע אחר – בית המשפט מוצא לנכון להדגיש את הפסול במעשיו, את המסוכנות שלהם, וביטול מוחלט של כל טיעון המצדיק מעשים כאלה.
אך אין להתעלם מכך שעד לאותו סכסוך, מעורבותו בפלילים היתה שולית.
גם גילו הצעיר של הנאשם, היותו אב לשני ילדים קטינים, תקופת המאסר הלא קצרה הצפויה לו, יש בכל אלה כדי להביאו לאותה תודעה שאם חפץ חיים הוא (בייחוד לאור הולדת ילדיו הקטינים), ראוי לו לזנוח דרכו הקודמת ולהותיר לרשויות החוק לטפל בפורעי החוק.
עוד ראיתי לציין את העובדה שהנאשם היה בסכנת חיים כפי שבית משפט השלום בחיפה ציין בגזרו דינו (על סמך מידע מודיעיני משטרתי), וכן העובדה שהוא נפצע באורח קשה עד אשר סכנה של ממש נשקפה לחייו לאחר שנדקר על ידי אסיר בכלא, אסיר שהונע לעשות כן על ידי אותו ג'רבי.

2) נאשם 2:

נאשם זה פעל מתוך מניע הזדהות עם נאשם 1 ומשפחתו, הוא קרוב משפחתו. הנאשם צעיר מאוד בימים (כונה לא אחת כילד שחלב על שפתותיו) שנרתם באופן אבסולוטי לרגשי הנקם של המשפחה, והיה נכון להקדיש את כל זמנו ומרצו לשם השלמת המעשים.
הרשעותיו הקודמות אינן מן החמורות, הוא לא ריצה עונש מאסר, ומוכן אני אף לקבל הטענה שתנאי מעצרו ותנאי מאסרו בהמשך, הם קשים לאין ערוך מתנאים של אסיר רגיל, ויש להתחשב בעובדה שהוא ככל הנראה לא יזכה לקבל תנאים כגון חופשות, שיקום, חינוך, עבודה וכו' ויוחזק בתנאי הפרדה קשים.
תנאי המאסר הקשים אינם בגדר הנימוק היחיד שמצדיק התחשבות בנאשם וקיים נימוק נוסף, בעל משקל ממשי, שאין בית המשפט יכול להתעלם ממנו, הן לגבי נאשם זה, והן לגבי יתר הנאשמים.

עו"ד חימי טען בטעם רב, שהשוואת כתב האישום בו הורשעו הנאשמים לאותו כתב אישום שהסתיים לפני חודשים ספורים כנגד החבורה האחרת וביניהם חני ג'רבי ונעים סורי, היא בלתי נמנעת.
באותו תיק הורשעו השניים בגרימת חבלה חמורה לאלירן לוי
, שעה שג'רבי החדיר באמצעות עורך דין סכין לכלא, ובאמצעותה של זו נדקר אלירן לוי
.
ג'רבי צירף תיק נוסף שהיה תלוי ועומד כנגדו, הופעל עונש מאסר מותנה, והוסכם על עונש מאסר בפועל לתקופה של שש שנים.
נאשמים אחרים באותה פרשה, גם לאחר שכתב האישום תוקן באופן משמעותי, הורשעו בעבירות נשק (החזקה, הובלה וסחר) וגם שם דובר על לבנות חבלה, 9 במספר, ואף על פי כן, סוכם על עונש של 4.5 שנות מאסר.
אין ספק שמדובר ברמת ענישה החורגת חריגה של ממש מעתירת המאשימה לעונש שבפני
י.
תשובת המדינה כי שם דובר בהסדר טיעון שהתבסס על קושי ראייתי – יכולה להניח את הדעת לתיקון המשמעותי בכתב האישום אך איננה גורעת מהטיעון העקרוני של עו"ד חימי לפיו החבורה האחרת שתכננה וקשרה קשר לפגוע בנאשם 1, ואף הוציאה תוכניתה לפועל בדרך מתוחכמת נועזת ובלתי שגרתית – נדונה לעונשים מקלים ביחס לעתירת המאשימה.

3) נאשם 3:

המניעים למעורבותו של נאשם זה לא התבררו עד תום, ולא ברור איזה קשר, אם בכלל, יש לו עם חני ג'רבי ולסכסוך עמו.
המדובר בנאשם שלא היה מעורב ברכישת נשק ובסחר בנשק ומעורבותו הינה חלקית.
עו"ד בן יהודה טען כי אין מדובר במי שהיה חוליה מרכזית, ומעורבותו הממשית היתה בתשלום שכר הדירה לקראדי. הוא לא נפגש עם נאשמים 4 ו-5.
עיינתי גם במכתבה של אשתו שמפרטת את תלאותיה כמי שמטפלת היום בשלושת ילדי בני הזוג ללא תמיכה וסיוע, פירטה על חזרתו של הנאשם בתשובה, על מחלתו הקשה של האב, העובדה שביקש לסיים את התיק ללא שמיעת ראיות אך הדבר נבצר ממנו משום שיקולים שאינם נוגעים אליו.

4) נאשם 4:

גם נאשם זה, כמו נאשם 1, טען שהוזמן לא אחת על ידי המשטרה והוזהר שקיים מידע מודיעיני על כוונה להתנקש בחייו, ולטענתו פעל כפי שפעל לא מתוך נורמות עברייניות.
המדובר בנאשם שלמעט הרשעתו האחרונה, שגם היא חלק מאותו סכסוך עם החבורה היריבה, אין לו הרשעות קודמות משמעותיות (הרשעה אחת מלפני שנים רבות על פקודת הסמים המסוכנים), נאשם צעיר בימים, שבית המשפט למד לדעת מהראיות בתיק, שהנאשם עבד בעסק שבבעלות אימו, שעות עבודתו היו ארוכות, הוטלה עליו אחריות מרובה בהפצה ושיווק של בגדים, נאשם שניכר עליו מהראיות בתיק שהוא מבקש להתנתק מהעולם העברייני ולשקם את חייו רחוק מהפשע.
עוד ראוי לציין שנאשם זה מרצה בעצם ימים אלה עונש מאסר לתקופה של 8 שנים, כך שממילא צפויות לו שנות מאסר ארוכות.

5) נאשם 5:

לגבי נאשם זה קיימת לכאורה סתירה מובנית בין העבירות בהן הורשע לבין העדר כל מניע (בין כספי ובין נקמה או אחר) שיכול "להסביר" במקצת כיצד נאשם זה מצא עצמו מעורב בפרשה כה חמורה (אף שלא הואשם ולא הורשע בקשירת קשר).
המדובר בנאשם שאמנם לחובתו הרשעות קודמות והוא אף ריצה עונשי מאסר, אך מאז שנת 1993 לא היה מעורב בפלילים למעט הרשעה בגין אחזקת סכין (בשתי הזדמנויות), נאשם שהוצגו לגביו תעודות הסמכה ממכון וינגייט על הכשרתו המקצועית כמדריך לכושר גופני, מדריך לפיתוח גוף, הוצגו מכתבי המלצה רבים המעידים עליו כאדם עובד, אדם נוח לבריות, ידידותי, סובלני שאהב את עבודתו והקדיש לה את מיטב זמנו ומרצו.
מעבר לכך, שמעתי את דבריה הנרגשים מאוד של אשת הנאשם, שפירטה אודות מחלתה הקשה ומאבקה היומיומי לא רק במחלה אלא גם בקשיים לגדל ולחנך ארבעה ילדים קטנים, עול קשה מנשוא כאשר הנאשם לא נמצא לצידה.
אשתו של הנאשם העידה עליו כאדם נורמטיבי, הוסיפה והדגישה שאינה מבינה כיצד הסתבך בעבירות בהן הורשע, כאשר הוא זכה להכרה מקצועית גבוהה ביותר ובין לקוחותיו נמנו שועי הארץ.
עיינתי בקלסר המסמכים הרפואיים המתעד את הסטוריית המחלה של אשת נאשם 5, וכן רשימת הטיפולים הצפויים לה בעתיד.
ראיתי לאבחן, אבחנה של ממש, בין נאשם זה לבין קראדי, אף ששניהם הורשעו בעבירות דומות, כל זאת בשים לב בעיקר לעובדה שקראדי היה בגדר "חרב להשכיר", בגלל עברו המכביד ביותר של קראדי, היותו אסיר ברשיון (בגין עבירות נשק חמורות ביותר), בהיותו מעורב "הרבה יותר" מאשר נאשם 5 (המטענים הובאו לביתו, שם הם הוכנו והורכבו), בעוד שמעורבות הנאשם הייתה פחותה וזה היווה "גורם חיצוני" לקשר הפלילי אף שלא ניתן להתעלם מתרומתו החשובה למטרת הקשר.

בהקשר זה ראיתי לצין ולהוסיף כי טוב עשה עו"ד הלוי כאשר נמנע מלטעון במסגרת סיכומיו בטרם הכרעת הדין, כנגד עובדות שעלו באופן חד משמעי מראיות התביעה. בכך חסך מזמנו של ביהמ"ש ומזמנם של העדים כאשר ממילא לא היה בכך לשנות דבר וחצי דבר וביהמ"ש היה דוחה טיעון זה על הסף.

6. סיכומו של דבר

לאחר שבחנתי ושקלתי את הטיעונים לחומרה ולקולא, ולאחר שנתתי דעתי גם לנסיבות האישיות של הנאשמים, מצאתי להטיל עליהם את העונשים הבאים (כל אחד לפי חלקו באירועים, באישומים, לפי עברו ובהתחשב בנסיבותיו האישיות ויתר השיקולים).

על נאשם 1:

א) 8 שנות מאסר בפועל.
ב) אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 15 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ.
4205/03 בית משפט שלום חיפה באופן ש-6 חודשים ירוצו במצטבר לעונש המאסר והיתרה בחופף, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 8.5 שנות מאסר בפועל.
ג) 30 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת פשע.
הנאשם מרצה שני עונשי מאסר שהוטלו עליו במצטבר (בת.פ. 202/02 מחוזי חיפה ובת.פ. 4048/05 מחוזי חיפה), לתקופה של 2.5 שנים ולתקופה של 5 שנים, עונש המאסר שהוטל על הנאשם בתיק זה ירוצה במצטבר לעונש אותו הוא מרצה.

על נאשם 2:

תשע וחצי שנות מאסר, מתוכן 7.5 שנים לריצוי בפועל. והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע.
יש לנכות את ימי מעצרו של הנאשם החל מיום 01.08.05.

על נאשם 3:

8 שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע.
יש לנכות את ימי מעצרו של הנאשם החל מיום 01.08.05.

על נאשם 4:

7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע.
יש לנכות את ימי מעצרו של הנאשם מיום 07.08.05 ועד ליום 18.12.05.
עונש המאסר שהוטל על הנאשם ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו לתקופה של 8 שנים בת.פ. 202/02 (מחוזי חיפה).

על נאשם 5:

7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע.
יש לנכות את ימי מעצרו של הנאשם מיום 16.11.05.
זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום יב' בתמוז, תשס"ז (28 ביוני 2007) במעמד הצדדים הנ"ל.

כבוב חאלד
, שופט









פ בית משפט מחוזי 40251/05 מדינת ישראל נ' אלירן לוי,אופיר לביא,אייל ברכה ואח' (פורסם ב-ֽ 28/06/2007)