פסקי דין על ראובן פסקל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1751/99 בל     14/05/2002




בל 1751/99 ראובן פסקל נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בל 001751/99


בפני
:
כב' השופטת נאוה וימן
תאריך:
14/05/2002



ונציג הציבור: אמנון צפאי



ראובן פסקל



ע"י ב"כ עו"ד
שלמה יער בר
התובע



- נ ג ד -



המוסד לביטוח לאומי

ע"י עו"ד
מרב אבירם

הנתבע

פסק דין



1.
בתביעה שלפנינו מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו הפרש דמי אבטלה, בגין
תשלומים ששילם לו מעבידו לאחר שפרש מעבודתו, לפי הסכם פשרה שקיבל, לדבריו,
תוקף של

פסק דין
, בתביעה שהגיש נגד המעביד.
התובע טוען כי תשלומים אלה שולמו לו כהפרשי שכר עבודה לחודשים שקדמו לתקופת
האבטלה ועל כן הוא מבקש להביאם בחשבון לצורך חישוב דמי האבטלה.

הנתבע טוען מנגד כי אין להביא בחשבון את הסכומים האמורים לצורך חישוב דמי
האבטלה, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי מדובר בשכר עבודה עבור החודשים שקדמו
לתקופת האבטלה.

המחלוקת בין הצדדים נטושה, אפוא, בשאלת הבסיס לחישוב דמי אבטלה.

2.
עובדות הרקע שלהלן, אינן שנויות במחלוקת:
(1)
התובע עבד בחברת "מלון ארנה בע"מ" (להלן-"המעביד"), כפקיד קבלה בבית המלון
"ארנה" בנהריה, במשך כ-6 שנים, מ- 1.6.92 עד שפוטר ב- 31.5.98.

(2)
ב-28.7.98 הגיש התובע לנתבע תביעה לדמי אבטלה, בגין תקופת אבטלה שתחילתה
ב- 2.6.98.

(3)
בטופס התביעה לדמי אבטלה, בחלק המיועד ל"אישור המעביד על השכר", מולאו
הפרטים בדבר שכרו של התובע, בכל חודש, מיולי 1997 עד יוני 1998, משצויין כי בחודש
האחרון (יוני) כלל שכרו גם תשלום עבור ביגוד ודמי הבראה.
המעביד לא חתם על הטופס.

(4)
הנתבע אישר את התביעה ושילם לתובע דמי אבטלה, שחושבו, על פי החוק,
לפי שכרו
ב-75 הימים שקדמו לתקופת האבטלה, בהתאם להצהרת התובע, ועל פי תלושי
השכר שהמציא התובע בתמיכה לתביעתו.

(5)
ביום 13.1.99 פנה ב"כ התובע במכתב אל הנתבע, בבקשה "לעדכן" את חישוב דמי
האבטלה, ולשלם לתובע הפרשים, כפי שציין במכתבו:
"1.
דמי האבטלה ששילמתם ו/או המשולמים למרשי, חושבו על פי הוראות

התקנות, על בסיס שכרו החודשי האחרון, כפי שהופיע בתלוש

המשכורת שמסר לכם מרשי.

2.
בעקבות הליך משפטי שהתנהל בין מרשי לבין מעבידתו בעבר, חברת

"מלון ארנה בע"מ", התווסף שכר כולל בשיעור של 120,000 ₪ לשכרו

של מרשי לשנת 1998, ומרשי קיבל אישור לעניין זה ממס ההכנסה,

פקיד שומה עכו.

3.
לוטה העתק האישור.

4.
בעקבות תיקון השומה הנ"ל, שולמו למס הכנסה ולכם תשלומים

נוספים – על ידי המעבידה ו/או על ידי מרשי, עבור מס הכנסה ודמי

ביטוח לאומי.

5.
פועל יוצא נוסף מתוספת השכר הרטראוקטיבית הינו עדכון דמי

האבטלה ששילמתם לו, והגדלתם בהתאם..."

(6)
בתגובה למכתבו, ביקש הממונה על הגימלאות בסניף נהריה מב"כ התובע, להמציא אישור בדבר התשלומים הספציפיים ששולמו לתובע במסגרת ההליך המשפטי המוזכר במכתב האמור, בגין התקופה הרלבנטית לדמי אבטלה, כעולה ממכתב הממונה על הגימלאות (נספח ג' לתצהיר התובע):

"על מנת לחשב את דמי האבטלה מחדש, על מרשך להמציא תלוש שכר

בציון כל הרכיבים ששולמו לו בעקבות ההליך המשפטי. וכן סכומי

ההפרשים המתייחסים לחודשי הבסיס על פיהם חושבו דמי

האבטלה.

כמו כן, אם אכן שולמו הפרשים לחודשי עבודתו, על המעביד לפרט את

סכומי ההפרשים לכל חודש בנפרד".




(7)
בתגובה לבקשת הממונה על הגימלאות המציא התובע "תלוש שכר לחודש נובמבר 98",
שהודפס ב- 22.11.98 (נספח ו' לכתב התביעה)
לפיו שולם
לתובע
תשלום המכונה "משכורת" בסכום
של 140,000.00 ₪ (מאה וארבעים אלף ₪).
עולה, לכאורה מתלוש השכר האמור, כי מדובר במשכורת של חודש נובמבר 1998, עבור 22 ימי עבודה, הגם שאין מחלוקת כי התובע הפסיק לעבוד במלון "ארנה" בסוף מאי 1998, ואין ספק כי התשלום האמור איננו שכר עבודה לחודש נובמבר 1998.

(8)
משלא צויין בתלוש דבר לגבי מהות התשלום של 140,000 ₪, ולא צויין בו בגין אלו
חודשים הוא שולם, שלחה מנהלת הגימלאות לב"כ התובע מכתב נוסף (נספח ה' לתצהיר
התובע):
”על מנת לחשב את דמי האבטלה מחדש אבקש להמציא מהמעסיק את

הפרשי השכר שיש לשייך לחודשים פברואר 1998 עד מאי 1998".

(9)
בתגובה, המציא ב"כ התובע למוסד מכתב מיום 13.4.99 (נספח ו' לתצהיר התובע), חתום
על ידי "מלון ארנה" (ולא על ידי חברת "מלון ארנה בע"מ"), שבו נאמר:

"רצ"ב 106 (
צ"ל: טופס 106 – נ.ו)
של הנ"ל לשנת 1998 בסך 87,400.85 ₪.

הסך הנ"ל מורכב מ- 5 חודשי עבודה (ינואר-מאי 1998) וכן הפרשי שכר

בסך 60,000 ₪ ששולמו בתלוש חודש דצמבר 1998, עליהם שולם ב"ל כחוק".

(10)
טופס 106, המוזכר במכתב האמור (צורף להודעת ב"כ התובע מיום 22.2.01) הודפס
בתאריך 19.2.01 והוא מתייחס לשנת המס 1998.
בפרוט חודשי העבודה המופיעים בכותרת התלוש צויין "כן" בחודשים ינואר עד יוני,
ו-"לא" בחודשים יולי עד דצמבר, משמע, שהתובע עבד במלון בשנת המס 1998 רק
בחודשים ינואר-יוני.
להזכירך, שהתובע סיים לעבוד ב- 31.5.98, כפי שנרשם גם בטופס התביעה לדמי אבטלה
ואין מחלוקת שהוא לא עבד בחודש יוני.
במקום המיועד ל"תאור התשלום" בטופס 106, נרשם פרוט של כל הסכומים ששולמו
לתובע באותה שנה: משכורת, נסיעות, הבראה, שעות נוספות, וכיוצ"ב, תשלומים ששילם
המעביד לתובע, כעובד, בשנת המס 1998.
מתוך טופס 106 האמור נדגיש את החשוב לענייננו. בשורה הראשונה לפירוט התשלומים
צויין:
”משכורת..................... 12,657 ₪................ קוד 158"


ובשורה האחרונה לפרוט התשלומים מופיע תשלום נוסף המכונה "משכורת":
”משכורת..................... 60,000 ₪................ קוד 158"
במשבצת "סך הכל שכר ותשלומים" נרשם סכום של 87,401 ₪, שזה הסכום הכולל של
כל הסכומים שנרשמו בפירוט התשלומים, לרבות שני התשלומים המכונים: "משכורת".

נציין אף זאת כי בטופס 106 האמור נרשם כי רק הסכום של 12,657 ₪, המצויין בשורה
הראשונה כ"משכורת" נחשב כ"שכר לתגמולים/קיצבה", ואילו כל שאר הסכומים, לרבות
הסכום של 60,000 ₪ המכונה גם הוא "משכורת", נחשבים, על פי הטופס האמור ל"שכר
לא לגמל".
(11)
במכתבו מיום 15.4.99, אליו צירף את המכתב הנ"ל של "מלון ארנה", כתב ב"כ התובע
למנהלת מדור הגימלאות:
”... לוטה בזה אישור בכתב שהוצא ביום 13.4.99 על ידי מעסיקתו

לשעבר, חב' "מלון ארנה בע"מ".

על פי אישור זה יש לשייך סך של 87,400.85 ₪, באופן שווה, לכל אחד

מן החודשים ינואר-מאי 1998, בהם עבד מרשי אצל חברה זו, כך

שלמשכורתו הקובעת של מרשי בכל אחד מהחודשים הנ"ל, יתווסף

סך של 17,480 ₪..."
(12)
פקידת התביעות לא הסתפקה באישורים הנ"ל ולא ראתה בהם אישור בדבר תשלום הפרשי השכר ששולמו לתובע בגין כל אחד מהחודשים בתקופה הרלבנטית, המהווה בסיס לתשלום דמי אבטלה.

יחד עם זאת, מתוך הסכום הכולל של 87,401 ₪ המופיע בטופס 106, הסכימה פקידת התביעות לראות בסכום 27,400.85 ₪ כתשלום שכר עבור החודשים ינואר-מאי 1998 ובהתאם לכך תוקן חישוב דמי האבטלה ושולמו לתובע דמי האבטלה, כפי שציינה מנהלת מדור הגימלאות בתעודת עובד ציבור מיום 3.8.99:
”החישוב והתיקון נעשו אחרי שהתובע לא נענה לפניותינו להמציא

אישורים ממלון "ארנה" על גובה שכרו בחודשים 2/98 – 5/98.

התיקון נעשה על פי תלוש השכר, מידע טלפוני שנתקבל מרו"ח יוסי

דרפלר – רו"ח של מלון "ארנה", שהבהיר שהתשלום שהנ"ל קיבל

(
כל הסכום של 87,400.85 ₪ - נ.ו),
עבור 6 שנות עבודתו במקום, ולא

מתייחס רק ל- 5 חודשי עבודתו האחרונים.

התובע לא המציא אישור מעביד אודות שכרו כפי שנתבקש ב- 6.7.99

וכן לא ענה לכל פניותי לפני כן".


3.
המחלוקת בין הצדדים נטושה, אפוא, בשאלה האם יש להביא בחשבון, לעניין הבסיס
לחישוב דמי אבטלה, את הסכום של 60,000 ₪, ששולם לתובע על ידי מעבידו בעקבות
הסכם פשרה אליו הגיעו בהתדיינות משפטית ביניהם, כשכר עבודה עבור החודשים
ינואר-מאי 1998, כטענת התובע, או שסכום זה מהווה חלק מתשלום כולל בגין
התחשבנות בין התובע לבין מעבידו בגין כל שנות עבודתו במלון, כטענת הנתבע.
(ראה הצהרת ב"כ התובע בעמ' 3 לפרוטוקול: "אני מבקש להבהיר, לשאלת חברתי,
שהסכום השנוי במחלוקת הוא רק הפרשי השכר של 60,000 ₪, עבור החודשים
ינואר-מאי 1998").

4.
הוראות החוק הרלבנטיות

הדרך לחישוב דמי אבטלה נקבעה בסעיף 167 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)

תשנ"ה
–
1995 (להלן-"החוק"):
"דמי האבטלה ליום יחושבו באחוזים מהשכר היומי הממוצע, כפי שנקבע

בלוח ז', או בצירופיהם, לפי העניין".


"השכר היומי הממוצע", הוגדר בסעיף 170 לחוק:
"השכר היומי הממוצע, לגבי מובטל שאינו חייל, יחושב לפי ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה, לרבות אותו סכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אילולא השיעור המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח, בתקופה של 75 הימים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע".




"התאריך הקובע"
–
הוגדר בסעיף 158:
"תאריך קובע"
–
ה- 1 בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו

12 חודשים לפחות מה- 1 בחודש שבו התחילה תקופת

האבטלה הקודמת".


אין מחלוקת כי "תקופת האבטלה" בגינה הוגשה התביעה שלפנינו החלה ביוני 1998,
משמע ש"התאריך הקובע" הוא 1.6.98.

השאלה הניצבת בפני
נו היא, אפוא, האם התשלומים ששולמו לתובע על ידי מעבידו, במסגרת הסכם פשרה שהושג בעקבות התדיינות משפטית ביניהם, בסכום של 60,000 ₪, הינם בגדר "הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה", ויש להביאם בחשבון בחישוב השכר בתקופה של 75 הימים שקדמו ל"תאריך הקובע".

5.
לאחר שעיינו בכל המסמכים שהמציאו הצדדים לבית הדין ונתנו דעתנו לטענות באי כח
הצדדים, הגענו למסקנה שהדין במקרה זה עם הנתבע, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי
הסכום של 60,000 ₪, השנוי במחלוקת (להלן – "הסכום שבמחלוקת"), מהווה אכן
תשלום שכר עבודה עבור החודשים ינואר-מאי 1998, מהנימוקים שנפרט להלן:
(1)
בטופס התביעה לדמי אבטלה, במקום המיועד לאישור המעביד על השכר, מולאו הפרטים
לגבי כל אחד מהחודשים הרלבנטיים לתביעה לדמי אבטלה, מבלי שצויין הסכום הנוסף
של 60,000 ₪.

(2)
עולה מגירסת התובע, בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו כי הסכום שבמחלוקת, הינו חלק
מסכום כולל ששולם לו במסגרת הסכם פשרה, בתביעה שהגיש נגד מעבידו לבית הדין
לעבודה (בתיק עב 3341/98).
נציין כבר כאן כי ב"הסכם הפשרה" עליו מסתמך התובע מוזכרים שני תיקים, משמע
שההסכם לא מתייחס רק לתביעה בתיק עב 3341/98.

בכתב התביעה שהגיש נגד מעבידו (בתיק עב 3341/98) דרש התובע סכום של
825,774.28 ₪,

היינו, למעלה משמונה מאות אלף ₪.
בסכום התביעה האמור נכללו תשלומים, בגין כל תקופת עבודתו של התובע במלון
"ארנה", היינו, החל משנת 1992 ועד שפוטר במאי 1998.
בין השאר, כלל סכום התביעה שם: תוספת משמרות לילה, תוספת עבור עבודה במנוחה
שבועית, תשלומים לקרן השתלמות, תוספת וותק, תוספת שכר עבור עבודה בליל
הסדר ובחג הפסח, תוספת עבור עבודה בערב יום כיפור, תשלום עבור עבודה בחגים,
פידיון חופשה, תוספת שכר מקצועית, תוספת שעות נוספות, החזר עבור הוצאות נסיעה
וכיוצ"ב תשלומים ותוספות שתבע התובע ממעבידתו, עבור 6 שנות עבודה.

התובע גורס כי ב"הסכם הפשרה", אליו הגיע עם מעבידו במסגרת אותה תביעה, סוכם כי
המעביד ישלם לו סכום של 120,000 ₪ נטו
לסילוק כל התביעה.
הגם שהתובע צירף לכתב התביעה את "הסכם הפשרה" האמור (נספח ג' לכתב התביעה), ספק בעיננו אם ההסכם האמור אכן נחתם על ידי שני הצדדים, משחסרה עליו חתימת המעביד.
ב"הסכם הפשרה" האמור צויין כי מר ירון ברוורמן התבקש "לתווך במציאת פשרה" בתביעה האמורה שהגיש התובע נגד "חנה ומיכאל שטרקמן בעלי מלון ארנה בע"מ", וצויין כי מר ברוורמן ירון "מקובל על ידי שני הצדדים כמתווך נייטרלי ואמין".
באותו מסמך נרשם:
”בתאריך 9.8.98 הושגה פשרה בין שני הצדדים להלן:

*
מר פסקל ראובן יקבל צ'ק מזומן על סך 120,000 ₪

ויבטל את תביעתו כנגד "מלון ארנה" ביום שלמחרת.

*
הסכם זה נחתם בעדותו של צד ג' – מר ברוורמן ירון.

*
כל המפר הסכם זה יחוייב בתשלום של 100,000 ₪ לצד השני".

על "הסכם הפשרה" האמור חתמו התובע ומר ירון ברוורמן, שהוא לפי האמור בהסכם
"המתווך" ו"העד" להסכם – ולא צד לו.
מטעם המעביד לא חתמה החברה ולא חתמו בעלי החברה.

כאמור, ב"הסכם הפשרה" צויינו מספרים של שתי תביעות, משמע שהוא מתייחס לתיק
נוסף, בנוסף לתביעה שהוצגה בפני
נו.
ועוד נוסיף,כי אין בפני
נו הוכחה לגירסת התובע ש"הסכם הפשרה" קיבל תוקף של פסק
דין, משלא הוצג בפני
נו

פסק דין
. יתר על כן, לפי האמור בתוכן ההסכם התובע התחייב
בהסכם הפשרה "לבטל את תביעתו נגד מלון ארנה ולא נאמר בו כי בית הדין יתבקש לתת
תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה.

גם בהנחה שהמעביד שילם לתובע 120,000 ₪ במזומן, כסכום של פשרה במסגרת
התביעה בבית הדין – משכללה התביעה את כל עתירות התובע עבור 6 שנות עבודה, ולא
נאמר בהסכם הפשרה אחרת,
כל שכן שלא נאמר שם שכל הסכום או חלקו, מהווה
תשלום עבור שכר עבודה בחודשים ינואר-מאי 1998, ברי כי כל הסכום, של 120,000 ₪
מהווה סכום של פשרה המתייחס לכל תקופת העבודה.

(3)
המעביד הנפיק לתובע "תלוש שכר לחודש נובמבר 1998" המפרט תשלום שכר ברוטו של
140,000 ₪, שהוא, לפי התלוש, שכר נטו של 97,729.00 ₪.
לא רק זאת שהסכום הכולל, לפי תלוש השכר, אינו מתיישב עם הסכום שעליו סוכם
ב"הסכם הפשרה" הנ"ל, אלא אף זאת שגם בתלוש האמור אין כל התייחסות לתקופת
העבודה במחצית השנה הראשונה של שנת 1998", אלא, כאמור, מדובר, בסכום אחד
ששולם כ"משכורת" בתלוש המכונה "תלוש שכר לחודש נובמבר 1998".

(4)
בטופס 106 לשנת 1998, שהודפס בפברואר 2001, צויין כי התובע קיבל ממעבידו
בשנת 1998 "סך הכל שכר ותשלומים" – בסכום של 87,401 ₪.
כפי שצויין לעיל, מתוך פירוט התשלומים בטופס 106, הסכום הראשון, המכונה
"משכורת" הוא בסכום של 12,657 ₪, הסכומים הנוספים הם גמולים, החזרי הוצאות
ותוספות (כולל פידיון חופשה) ובנוסף לכל אלה מופיע סכום נוסף, בסוף הרשימה,
המכונה "משכורת", שהוא הסכום השנוי במחלוקת של 60,000 ₪.

בטופס 106 אין כל הסבר לסכום הנוסף של 60,000 ₪, ואין פרוט בגין אלו חודשים הוא
שולם, כל שכן שאין התייחסות לכל חודש בנפרד.

כל שניתן ללמוד מטופס 106 לענייננו הוא, שהתובע עבד בפועל בשנת המס 1998,
6 חודשים (עובדה, שכבר ציינו כי איננה נכונה, שהרי הוא עבד רק 5 חודשים, עד סוף מאי
1998) וכי שולם לו באותה שנה גם סכום של 60,000 ₪ המכונה "משכורת", וזאת, בנוסף
למשכורות, לתוספות, להחזרי ההוצאות והזכויות הסוציאליות המפורטות בטופס,
ששולמו לו בשנת 1998.


עולה, אפוא, ועל כך אין מחלוקת, שהסכום של 60,000 ₪ אכן שולם לתובע בשנת 1998,
אך לא מדובר בתשלום עבור עבודה בשנת 1998, אלא, כפי שעולה מכל שאר המסמכים,
מדובר בחלק מתשלום סכום הפשרה, המתייחס לכל תקופת עבודתו של התובע במלון
"ארנה".

נזכיר גם את העובדה שצויינה לעיל, כי עולה מטופס 106 שרק "המשכורת" בסך
12,657 ₪ נחשבת כ"שכר לתגמולים/קיצבה" וכל יתרת התשלומים באותה שנה הם בגדר
"שכר לא לגמל" כולל הסכום שבמחלוקת.

(5)
גם באישור שנתן המעביד למוסד לביטוח לאומי ביום 13.4.99 (נספח ו' לתצהיר התובע)
אין כל חיזוק לגירסת התובע.
מה שנאמר באישור הוא, על פי טופס 106, כי בשנת 1998, שולם לתובע 87,400.85 ₪
"המורכב מ- 5 חודשי עבודה (ינואר-מאי 1998) וכן הפרשי שכר בסך 60,000 ₪ ששולמו
בתלוש חודש דצמבר 1998
עליהם שולם ב"ל כחוק".
עולה, אפוא, גם לפי האישור הזה, כי המעביד בעצמו מציין שהסכום הכולל של
87,400.85 ₪ מהווה בנוסף לשכר העבודה עבור החודשים ינואר-מאי 98 תשלום נוסף של
60,000 ₪, משמע, שהסכום של 60,000 ₪ איננו חלק משכר העבודה לחודשים שקדמו
לתקופת האבטלה, גם לפי גירסת המעביד.

(6)
בתצהיר עדותו הראשית גורס התובע כי מתוך סכום התביעה שהגיש נגד מעבידו בסך
825,774.28 ₪, הוא הגיע לפשרה עם הנהלת המלון "על סכום של 120,000.00₪ נטו".
עוד הוסיף התובע בתצהירו:
"מאחר ששני הצדדים, אני וגם בית המלון רצינו שניכוי מס ההכנסה לא יעלה

על 30,000 ₪, הדגשנו בהסכם הפשרה שתשלום על פי הפשרה הינו תשלום

שכר עבור 5 שנות עבודה.


ואולם, שלטונות מס הכנסה לא קיבלו את הסכם הפשרה ואת תוכנו, והחליטו

כפי הנראה על פי המציאות האמיתית יש לזקוף את כל הסכום של הפשרה

לסך כל ההכנסות שהיו לי בשנת המס 1998".

בתמיכה לגירסה זו צירף התובע לתצהיר אישור של שלטונות מס הכנסה, לדבריו "לגבי
חישוב וקביעת הכנסות החייבת במס הכנסה לשנת 1998 בסך של 179,803.00 ₪".
ראשית, בניגוד לגירסת התובע בתצהירו, לא נאמר ב"הסכם הפשרה" כי התשלום הוא
עבור 5 שנות עבודה.
שנית, כאמור, לא הוכח כי "הסכם הפשרה" קיבל תוקף של

פסק דין
.
שלישית, משבחר התובע, על פי דבריו, לדווח למס הכנסה דיווח "לא מדוייק" לגבי מהות
התשלום של 120,000.00 ₪ נטו, כדי להקטין את שיעור מס ההכנסה – אין לו אלא להלין
על עצמו.
טענתו כי קביעת מס הכנסה, לזקוף את כל סכום הפשרה על חשבון ההכנסות בשנת 1998,
היתה "כפי הנראה על פי המציאות האמיתית" – תמוהה ובלתי ברורה.
האם התובע מבקש ללמוד על "המציאות האמיתית" לפי המסקנות שהסיק מס הכנסה
מתוך דיווחיו הכוזבים? האם הוא מבקש בכך להוכיח לבית הדין כי כל הסכום של
120,000.00 ₪ נטו – הוא שכר עבודתו ל- 5 חודשים בתחילת 1998? ברי כי בכך אין כל
הוכחה לגירסתו, מה גם שאין זו גירסתו האמיתית, לפי טענות בא כוחו בפני
נו.
יתר על כן, באישור של מס הכנסה עליו מסתמך התובע (נספח ב' לתצהירו) לא נאמר כי
הכנסתו מעבודה בשנת המס 1998 היתה בסך 179,803.00 ₪, כפי שהוא טוען בתצהיר,
אלא רק זאת שעד לסכום זה "יש לנכות מס בשיעור 18%" ומעבר לסכום זה "יש לנכות
מס בשיעור 50%" – זאת ותו לא.
(7)
ביום 23.9.99 הוגש לבית הדין מכתב
של "מלון ארנה בע"מ" המופנה אל התובע, אליו צורף "אישור המעביד על השכר" (טופס בל/1514) חתום ביום 15.9.99 על ידי החברה ועל ידי מנהלת החברה.

בטופס זה, הזהה ל"אישור המעביד על השכר", שהוא הדף האחרון של טופס התביעה לדמי אבטלה (שלא נחתם על ידי המעביד), נרשמו המשכורות ששילמה החברה לתובע בכל אחד מהחודשים מיולי 1997 עד יוני 1998, בדיוק כפי שפורטו בטופס המקורי, המהווה חלק מהתביעה לדמי אבטלה.

אלא, שבטופס בל/ 1514 הנוסף, עליו חתום המעביד, הוסיף המעביד, בסעיף 4, "תשלומים חד פעמיים שנכללו בשכר":
”הפרשי שכר על כל תקופת עבודתו במלון ארנה לפי הסכם פשרה

שקיבל תוקף

פסק דין
".

תשלומים אלה, לפי הפירוט בטופס, הם: 60,000 ₪ ששולמו בדצמבר 1998 וסכום נוסף
של 15,000 ₪ ששולם במרץ 1999.
מכאן, לפי האישור של המעביד, הסכום שבמחלוקת, של 60,000 ₪, הוא חלק מהסכם
הפשרה, המתייחס לכל תקופת עבודתו של התובע במלון ארנה, היינו לתקופה של 5 שנים,
ואין שחר לטענה שמדובר בהפרשי שכר עבור החודשים ינואר-מאי 1998.

6.
העולה מכל האמור לעיל הוא, שהתובע לא הוכיח כי הסכום שבמחלוקת, בסך
60,000 ₪ מהווה חלק משכר העבודה ששולם לו עבור עבודתו בחודשים ינואר-מאי
1998.
מכאן, שאין להביא סכום זה בחשבון כ"הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח אבטלה....
בתקופה של 75 הימים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך
הקובע", משמע שאין להביא סכום זה בחישוב "השכר היומי הממוצע", על פיו מחושבים
דמי האבטלה.
7.
מכל הטעמים הנ"ל – התביעה נדחית.
8.
אין צו להוצאות.
ניתן היום ג' בסיון, תשס"ב (14 במאי 2002) בהעדר הצדדים.

נאוה וימן
ש ו פ ט ת

אמנון צפאי
נציג ציבור







בל בית דין אזורי לעבודה 1751/99 ראובן פסקל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 14/05/2002)