פסקי דין על דני אטיאס | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על 1. מנהל עיזבון המנוח יצחק מרקו ז"ל | פסקי דין על עו"ד דוד שחור 2. ישיבת לומז'ה - עמותה רשומה ע"ש הרי"מ גורדון זצ"ל |

24077/04 א     11/06/2007




א 24077/04 דני אטיאס, עו"ד נ' 1. מנהל עיזבון המנוח יצחק מרקו ז"ל, עו"ד דוד שחור 2. ישיבת לומז'ה - עמותה רשומה ע"ש הרי"מ גורדון זצ"ל




1


בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 024077/04


בפני
:
כב' השופטת נורית רביב

תאריך:
11/06/2007

התובע: דני אטיאס
, עו"ד

ע"י ב"כ עו"ד משה ברנדויין

- נגד -

הנתבעים: 1. מנהל עיזבון המנוח יצחק מרקו ז"ל
, עו"ד
דוד שחור
2. ישיבת לומז'ה - עמותה רשומה ע"ש הרי"מ גורדון זצ"ל

ע"י ב"כ עו"ד דניאל מקליס


פסק-דין
1. 1. שיק חתום על ידי יצחק מרקו ז"ל, בסכום של 1,325,000 ₪ וללא מועד פירעון, הוא נשוא המחלוקת כאן.
השיק משורטט, ערוך לפקודת "עו"ד
דני אטיאס
בלבד", והוא התובע בהליך זה, אך מי שטוען לבעלות בשיק הוא מר בנימין כהן (להלן: "כהן") שלו מסר המנוח את השיק.

המנוח נפטר ב-16.2.1999. השיק נעשה ככל הנראה ב-29.12.1998 ולטענת כהן, השיק ערוך לפקודת התובע משום שהוא, כהן, ביקש על כך את המנוח, אך הסכום הנקוב בשיק יועד לו והתובע רק אמור היה לפדות את השיק עבורו בבוא הזמן.
המנוח, לפי גרסתו של כהן, ביקש להעניק לו מתנת כסף בגובה הסכומים שנצברו לזכותו בתוכניות חיסכון, וכהן התכוון לפרוע את השיק באמצעות התובע בסוף חודש פברואר 1999, שאז עמד להשתחרר לראשונה סכום משמעותי מכספי תכניות החיסכון; בזמן הזה עו"ד
אטיאס גם אמור היה לערוך עבור המנוח צוואה חדשה לפיה הוא כהן יירש את כל רכושו, אלא שכל זה לא הסתייע. המנוח נפטר זמן קצר קודם לכן, וכך אירע שרק לאחר פטירתו נמסר השיק לתובע, לשם גבייתו.
2. 2. ואכן, התובע, אינו טוען לזכות כלשהי בסכום השיק. הוא קיבל את השיק מכהן לאחר פטירת המנוח ואף פנה למנהל העיזבון בקשר אליו, אך בהמשך ביקש למשוך את ידו מהעניין. התובע הציג לבסוף את השיק לפירעון במרץ 2003, ופנה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לביצועו, רק לאחר שכהן עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לתובע לפעול "לגבייתו ומימושו של השיק שניתן לו", ובית המשפט נעתר לבקשתו. בפסק הדין שניתן ב-5.2.2003 מפי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, נקבע כי "התובע הוא נאמן" וכי עליו להגיש תביעה כנגד העיזבון, עפ"י השיק ולהעביר לכהן את "כספי התמורה המגיעים לו שיתקבלו, אם יתקבלו, כתוצאה מהתביעה נגד העזבון" (ה"פ (ת"א) 453/02).

השיק הוגש לביצוע נגד העיזבון, ומנהל העיזבון והנתבעת 2 שלה הוריש המנוח את עיקר רכושו, הגישו התנגדות לביצועו. בהסכמת התובע קיבלו הנתבעים רשות להתגונן. התובע פועל אפוא בתיק זה כנאמנו של כהן, כהוראת בית המשפט המחוזי, והמחלוקת האמיתית נטושה למעשה בין כהן לבין הנתבעים. להם אין כל מידע ביחס למטרת השיק ולנסיבות בהן נמשך, וכל שידוע לנו - ידוע מפי כהן.
3. 3. כהן היה פקיד בסניף של בנק דיסקונט לישראל בע"מ הסמוך לבית מגורי המנוח בתל-אביב, ושימש שם "אחראי כספות". הוא הכיר את המנוח שהיה אז כבן 85, כ-6 שנים לפני פטירתו. המנוח ביקש לפתוח באותו סניף כספת, ומאוחר יותר אף העביר לשם את כספי החסכונות שלו - לדברי כהן, חרף התנגדותו של מנהל הסניף. המנוח שהתגורר לפרקים בבית אבות ומעת לעת היה חוזר לביתו, נהג להסתייע בכהן לשם קבלת פנקסי שיקים, דפי חשבון ושאר דברי דואר מהבנק. התקשורת בין השניים באותה תקופה הייתה בעיקר טלפונית. במשך הזמן יחסי השניים התהדקו, ומה שהחל כהיכרות אקראית התפתח לידידות ולקשר חם. בשלב מסוים נודע לכהן "שקיימת צוואה לטובת הישיבה – היא הנתבעת 2, וכי "עיקר הירושה תהיה על שם הישיבה".

בחודשי חייו האחרונים התגורר המנוח בביתו – לדברי כהן, המנוח סיפר לו שהוא עזב את בית האבות בפעם האחרונה בשל תקרית אלימה - וכהן עשה לעצמו הרגל לבקרו בסוף יום העבודה בבנק. הוא אף דאג למבצע ניקיון בדירה שהייתה מוזנחת ועזובה ונהג להביא למנוח מתבשיליה של אשתו. קרוב משפחה של המנוח בשם אברהם לביא, נהג לבקרו מדי שבוע ולבצע עבורו שירותים שונים, אבל כהן אומר שמעת שהמנוח חזר להתגורר בביתו היו לו תלונות רבות בקשר לקרובי משפחתו עד כדי רצון לנתק את הקשר עמם, וכך גם כלפי ידידיו מהישיבה (הנתבעת 2), שלה הוריש את עיקר רכושו.

המנוח, לדברי כהן, תלה ברב עוזר מהישיבה את התקרית שבגינה עזב את בית האבות – כהן אומר שהמנוח סיפר לו שהרב עוזר שלח לבית האבות גוי להכותו, וכהן אף אמר בחקירתו שהוא ראה במו עיניו חבורות על גבו של המנוח. עם זאת, הרב עוזר היה ידידו הקרוב של המנוח במשך שנים רבות – המנוח אף סיפר לו שהוא בחר להתגורר בבית אבות בפתח-תקווה כדי להיות קרוב אליו - ואת הסיפור עם הגוי שנשלח להכות הוא לא "קנה". אבל אז פנה כהן לתובע וביקשו לערוך בקשה למינוי אפוטרופוס למנוח לפיה הוא והרב עוזר ביחד ישמשו אפוטרופסים למנוח. עו"ד
אטיאס הכין אומנם טיוטה ראשונית, אך הדבר לא הגיע לכלל מימוש (פרוטוקול מ-4.12.2006, עמ' 89).
כהן אגב, התכחש בהמשך עדותו לעניין האפוטרופסות (פרוטוקול מ-11.7.2006), וגם טען שלא פנה לרופאו של המנוח, ד"ר משה פינוס, בקשר ליפוי כוח מהמנוח (שם, בעמ' 78), אף שרישום על כך מה-22.12.1998, מופיע בתיק הרפואי של המנוח (נ/4).
4. 4. כהן אומר שעם האכזבה מקרוביו ומהישיבה, החל המנוח לדבר על העברת כל רכושו לכהן, "כפי שאב מעביר לבנו" – על הביטוי הזה חזר כהן בחקירתו מספר פעמים (למשל, פרוטוקול מ-16.2.2006, עמ' 20, 30, 31), וכך מתאר זאת כהן בתצהירו: "המנוח התייחס אלי כאל בנו ומאד אהב אותי והביע רצונו פעמים רבות, להעביר לי את כל רכושו" (סעיף 18 לתצהיר)
תחילה אומר כהן "התעלמתי ממנו", אבל בהמשך הוא החל להתייחס לעניין ברצינות לאחר שהרב עויזר התקשר אליו ואז: "נדלק אצלי נורה. נדלק אצלי נורה שיש מלחמה לגבי הכסף" (פרוטוקול מ- 16.2.2006 עמ' 21).
אומנם, לא ברור מההסבר הזה מהו שגרם לכהן לשנות את יחסו להצהרותיו של המנוח, אבל ברור שיחסו שונה, וכיום תלויה ועומדת תביעה של כהן נגד התובע. כהן, לפי כתב התביעה, תולה בתובע את האשם בכך שלא נערכה בזמן צוואה חדשה לפיה יירש הוא את המנוח. סכום התביעה הועמד על 4,000,000 ₪ למרות שבעדותו כאן, הוא לא זכר "תביעה של 4 מיליון אלא של 1,350,000 ₪" (פרוטוקול מ-11.7.2006, עמ' 75).
5. 5. לדברי כהן, לקראת סוף שנת 1998 עלה גם נושא המתנה. לדבריו, המנוח ביקש להעניק לו: "מתנה כספית נכבדה, כהכרת תודה לטיפולי בו והעזרה שנתתי לו. רצונו היה שהמתנה תהיה בגובה הסכומים שבתוכניות החיסכון שלו..." (סעיף 19 לתצהירו).
וכך, ב-29.12.98 כשהוא ביקר את המנוח בביתו, "הוציא המנוח פנקס שיקים וביקש שאמלא שיק ע"ס 1,325,000 ₪ עבורי והוא יחתום" (סעיף 19 לתצהירו).

בחקירתו אמר כהן שהוא הציע תחילה שהשיק ירשם על שמו ועל שם הרב, אבל המנוח שכעס על רב אמר "בשום פנים ואופן לא אני לא רוצה לחתום שיק על שם הרבי אני יחתום על שמך את כל הכסף על שמך, אני לא רוצה לראות את הרבי ולא לשמוע אותו... ובאופן ספונטאני הוא פתח את פנקס השיקים שלו, ואמר הנה אני רושם את כל מה שיש לי על שמך, ותתחיל לפעול כמו בני למעני". (פרוטוקול מ-16.2.2006, עמ' 26).

בכל זאת, למרות הספונטאניות, לרישום השיק קדמה "עבודת הכנה" – כך עולה מדברי כהן בחקירתו: "יום לפני זה המנוח לקח מסמכים וגם אני הבאתי את המסמכים" (שם, בעמ' 34), ולפני שפרטי השיק מולאו הוא והמנוח: "ישבנו יחד וראינו כמה יש לו בחשבון" (שם בעמ' 26).
את העובדה שהשיק ערוך לפקודת עו"ד
דני אטיאס
מסביר כהן כך: "ישבנו יחד... והוא אמר: "הנה אני רושם את שמך" ואמרתי "רגע רגע אני לא מעוניין שתרשום את שמי". לא רציתי להתפתות שהכסף יהיה על שמי. הוא לא הכיר אז את עו"ד
דניאל אטיאס ואמרתי לו שירשום את זה על שמו של עו"ד
דניאל אטיאס וכך היה" (שם, בעמ' 26).
ומדוע שהכסף לא יהיה על שמו? "כדי שלא אתפתה ואפדה השיק מיד, אלא רק לאחר שיפרעו תוכניות החיסכון בתחנות הקרובות ולאחר שאמשיך ואסעד אותו תקופה נוספת ושאז עו"ד
אטיאס יעביר לי את סכום השיק" (סעיף 20).

בסיכומים מטעם התובע, מתואר מהלך הדברים בביתו של המנוח ב-29.12.1998, באורח שונה מעט. שם נאמר שלמנוח הוצע שהוא יחתום לטובת הרב ולטובת כהן, לא על שיק אחד כי אם "על שיקים אשר יאפשרו לשניהם להוציא כספים", וכי על רקע סירובו של המנוח לאפשר לרב עוזר גישה לחשבונו הוא "ביקש להעביר את כל כספיו למר בני כהן – כמתנה גמורה ומוחלטת כהוקרה על טיפולו המסור בו" (סעיף ו. עמ' 8 לסיכומים). לפי זה, מה שאמור היה להיות שיקים שמן הסתם נועדו לממן צרכים שוטפים, התגלגל לשיק אחד שהוענק במתנה גמורה.
6. 6. כהן אישר בחקירתו שהסכום הנקוב בשיק בספרות ובמילים נכתב על ידו, וכן גם שם הנפרע – "עו"ד
דני אטיאס
בלבד" (שם, בעמ' 27), אבל פרטי השיק מולאו לגרסתו על ידו בנוכחות המנוח שחתם על השיק. אשר לספח השיק – שם מופיעים רק שמו ותוארו של התובע, באותיות לטיניות. סכום השיק אינו רשום בספח שלו. כהן מאשר שהספח מולא על ידי המנוח, במעמד חתימת השיק. אומנם תחילה כשנשאל: "באותה פגישה הוא מילא את הספח", הייתה תשובתו: "אני חושב שכן" אך בהמשך אמר: "בטוח מולא באותו רגע. תמיד הוא רושם, הוא אדם משכיל, ראיתי אותו רושם, אולם לא ראיתי מה רשם. הוא לא נתן לי להתערב בעניין הזה מה שהוא כותב בספח" (שם, בעמ' 30).

אין מחלוקת בין הצדדים כי חתימת מושך השיק היא חתימתו של המנוח, אך הנתבעים טוענים לאורך כל ההליך, שהשיק ככל הנראה נמסר לכהן כשיק "פתוח", וכי הסכום מולא על ידו רק לאחר פטירת המנוח, ומכל מקום - שלא בנוכחותו שאחרת, לא ניתן להסביר את העובדה שעו"ד
אטיאס, לא ידע דבר וחצי דבר על מטרת השיק ועל הסכום הנקוב בו, אלא מפי כהן, ורק לאחר פטירת המנוח.
עו"ד
אטיאס אמר בחקירתו: "ידעתי על מהות השיק לראשונה רק לאחר פטירת המנוח" (פרוטוקול מ-4.12.2006 עמ' 85). כך הצהיר גם בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי (תצהירו סומן נ/14), ומסתבר שכבר קודם לכן סירב התובע לחתום על תצהיר שנערך עבורו על ידי בא כוחו של כהן, משום שנאמר בו שהוא ידע על דבר השיק מפי המנוח וכי הלה ביקשו להעביר את תמורת השיק לכהן. (ראה: נספחים ו' 1 ו-ו'2 לתצהירו של הרב פרידמן, מנהל הנתבעת 2).

ואכן, התהייה הזו של הנתבעים במקומה. עו"ד
אטיאס הוא הנפרע בשיק; לפי גרסתו של כהן יועד לו תפקיד מרכזי - הוא היה צריך לפדות את השיק ועוד קודם לכן לבצע פעולות שונות: "לרשום צוואה, לעזור למנוח, לשפר את איכות החיים שלו" ובעיקר: "לעשות את הצוואה ואת כל הפעולות שדרושות לצורך העברת הרכוש מאב לבן" (שם, בעמ' 31) - הכל מבלי שידע על כך בחיי המנוח. וזה, למרות העובדה שיומיים לאחר שנעשה השיק, ב- 31.12.1998, ביקר התובע בדירתו של המנוח; החתים אותו על יפוי כוח לצורך טיפול בשתי דירות שלו, אך דבר לא נאמר לו בקשר לשיק. גם כהן אגב, מאשר שבאותה פגישה לא דובר על השיק: "אנחנו מדברים שהוא רוצה בצורה חוקית כמו אב לבנו להעביר את הרכוש על שמי, לא דיברנו רק על השיק, אלא דיברנו באופן כוללני. על השיק ספציפית לא התמקדנו. התמקדנו על זה שאב מוריש לבנו בצורה חוקית" (שם, בע"מ 33).

התהייה של הנתבעים עוד מתחזקת, לנוכח העובדה שהמנוח לא רשם את סכום השיק בספח של השיק, למרות שהספח מולא באותו מעמד, ולמרות שהסכום הנקוב בשיק נרשם, כפי שטוען כהן, בנוכחות המנוח ולאחר בדיקה משותפת עמו של מצב החשבון. ואם לא די בכך, התבוננות בכיתוב בשיק מספקת חיזוק נוסף, משום שהסכום הרשום בשיק, בספרות ובמילים, נראה שנכתב בכלי כתיבה שונה מזה ששימש לשם כתיבת שמו של התובע כנפרע על פי השיק.

מכל מקום, התובע שקיבל על עצמו לטפל בגביית חוב דמי שכירות שהגיע למנוח, שמע אומנם מפי כהן שיש שיק על שמו, אך מבלי שיאמר לו דבר ביחס לסכום השיק ולמטרתו, ולכן סבר אז לדבריו, שהשיק המדובר מיועד לתשלום שכר הטרחה שלו. שכרו, בסך של 8,000 ₪, שולם לו לבסוף על ידי מנהל העיזבון.
7. 7. לפי פרטת העיזבון (ת/2), ליום פטירת המנוח ב-16.2.1999, נצבר לזכותו בבנק סכום של כ-1,361,000₪. אלא שזה לא היה המצב בעת שנעשה השיק וגם לא - בסוף פברואר 1999.
כזכור, בשיק לא נקבע מועד פירעון ולפי גרסת כהן, המנוח ראה בו שיק לפירעון מידי – מה שבפני
עצמו תמוה משום שפירוש הדבר הוא שהמנוח בגילו, החליט לוותר באחת על רוב נכסיו הנזילים. אלא שכהן ביקש לדבריו למנוע הפסד בשל שבירת תכניות החיסכון, וכדי שהוא לא יתפתה נרשם השיק על שם התובע על מנת שרק "לאחר שיפרעו תוכניות החיסכון בתחנות הקרובות ולאחר שאמשיך ואסעד אותו תקופה נוספת שאז עו"ד
אטיאס יעביר לי סכום השיק. תחנת הפדיון הקרובה והמשמעותית של תכניות החיסכון הייתה בסך כ-1 מיליון ₪ בסוף פברואר 1999. הכוונה היתה שהצ'ק ייפרע לאחר הפדיון בתחנה זו, הואיל וסכומי הפדיון בתחנות הבאות לא היו משמעותיים ביחס אליה" (סעיף 20 לתצהירו).
ההצהרה הזו עומדת בסתירה לתצהיר אחר של כהן. בתצהיר התומך בהוכחת חוב שהוגשה למנהל העיזבון אומר הוא שרצונו שלו ורצון המנוח היה "להמתין למועד סיום התוכניות בבנק, כדי לאפשר למנוח להנות מכל פרות החסכון ולקבל את מלוא ההטבות, ההצמדה והרבית, דבר שיכול היה לקחת למעלה מ-6 חודשים לכן לא נרשם מועד פרעון בשיק" (סעיף 8 לתצהיר נ/3). מכל מקום קשה ליישב את ההסבר של כהן בתצהיר עדות ראשית כאן, עם המציאות כהווייתה.

בתחנת היציאה הקרובה שחלה סוף חודש פברואר 1999, עמד להיפרע סכום של 1,070,000 ₪, וביחד עם פיקדון מסוג פרי, הסכום הנזיל לפי ת/2 עמד אז על כ-1,142,000 ₪. אם כך בסוף חודש פברואר חסרו כ-180,000 ₪ לכיסוי השיק. במצב הזה, לפי עדותו של סגן מנהל הסניף, הבנק לא היה מכבד את השיק טרם שבא בדברים עם המנוח, ואם הדבר לא היה עולה בידו - השיק היה מוחזר מסיבת אכ"מ (פרוטוקול מ-11.7.2006, עמ' 66). פירוש הדבר, שבכל מקרה נדרשה מעורבותו של המנוח, כדי לאפשר את פירעון השיק בתחנה הקרובה, כך שהתובע לא יכול היה פשוט לפדות את השיק, שלא לדבר על כך שהכספים לא היו ניתנים למשיכה אלא בהודעה מוקדמת של 30 יום (שם, בעמ' 11). הודעה כזו, הייתה צריכה להימסר לבנק על ידי המנוח עד לסוף חודש ינואר, שהרי המועד הראשון למשיכת כספים חל בסוף חודש פברואר. אלא שכל הודעה כזו לא נמסרה לבנק. המנוח, כזכור נפטר במחצית חודש פברואר.
8. 8. כאמור, ההליך כאן החל בבקשה לביצוע שטר, והתובע חוזר ומדגיש בסיכומים מטעמו שמדובר בתביעה שטרית; כי התביעה הוגשה על ידו כנאמנו של כהן, וכי עומדות לזכותו כל החזקות שמעמידה פקודת השטרות לרשות האוחז בשטר. מכיוון שכך טוען הוא: "נטל השכנוע בתובענה השטרית היה ונותר על כתפי הנתבעים אשר במהלך כל פרשת ההוכחות כלל לא הצליחו לסתור איזו מן החזקות הקבועות בפקודת השטרות לעניין תקפותו של השטר", בין היתר משום שאין להם כל ידיעה משלהם ביחס לנסיבות משיכת השיק על ידי המנוח.

לנתבעים אכן אין ידיעה משלהם ביחס לנסיבות מתן השיק. אבל בצדק טוענים הם שחזקת התמורה נשללה על ידי התובע עצמו אשר חוזר וטוען בהקשרים שונים בסיכומיו, כי מדובר בשיק מתנה. כך למשל סעיף ו. לסיכומים מטעם התובע, כותרתו: "השיק ניתן ללא כל תנאי – כמתנה מוחלטת";
בעמ' 10 באותו סעיף מצוין בהדגשה כי הייתה התאמה מלאה בין "סכום השיק שניתן למר כהן כמתנה", להיקף הכספים שהיו למנוח בבנק דיסקונט;
בסעיף ז. לסיכומים מדובר בכותרת ובגוף הסעיף על שלימות המתנה: "הנאמנות – אינה פוגעת בשלמות המתנה", וסעיף י. לסיכומים עוסק ב"סבירותה של המתנה – דחיית טענת המירמה".
9. 9. שטר שניתן במתנה הוא שטר כשר, אך חסר תמורה. מכיוון שכך נפרע שקיבל במתנה שיק מהמושך, רשאי לסחר את השיק אך אין הוא יכול לאכוף את פירעונו על המושך. וכך נאמר:
"יהא דין החיובים בישראל לענין התמורה אשר יהא, פקודת השטרות מתנה אכיפת שטר במתן תמורה... ובהמשך:
"...שמעון שנטל שטר מראובן במתנה, מחזיק בו כדין ואינו חייב להחזירו, גם אם מחוסר תמורה לא יוכל לאכוף את תשלומו, והוא רשאי לסחר את השטר לאחר, בלא שהסיחור יפגום בזכות הקנין..." (ד"ר יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 118). ובמקום אחר:
"מותר לאדם לקבל שטר במתנה, ומותר לו לסחר לאחר שטר שקיבל. אומנם סיחור השטר משנה את מצבו של נותן המתנה, ראובן לרעה, כי האוחז החדש יוכל לתבוע את התשלום ממנו בעוד ששמעון לא יכול היה לתבוע..." (שם, בעמ' 122).

על הכלל הזה חוזר שלום לרנר בספרו:
"אם מוכיח הנתבע "העדר תמורה" ידחה בית המשפט את תביעתו של האוחז. ואולם, אוחז השטר לא יהא חייב להחזיר את השטר למושך, אלא מותר לו להמשיך ולהחזיק בו ואף לסחרו לאחר" (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 338-339; ראה גם: ריקרדו בן-אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי (1996), עמ' 265).

בענייננו, העדר תמורה הוכח מפי התובע עצמו שאינו טוען לזכות כלשהי בשיק מכוחו הוא, ומאידך טוען כנאמנו של כהן, שהמנוח משך את השיק על מנת להעניק לכהן במתנה את סכום השיק.
כאמור, התובע בא בתביעה שטרית, להבדיל מתביעה לאכיפת המתנה הנטענת על פי דיני המתנה שאז הנטל להוכיח את דבר המתנה היה רובץ עליו. אלא שהוא עצמו שומט את הבסיס לאכיפת זכותו השטרית כלפי מושך השטר, משום שביחסים שבין המנוח מושך השיק, לבין הנפרע על פי השיק, בין בעצמו ובין כנאמנו של כהן – השיק נעדר תמורה. מטעם זה, השיק לא היה בר אכיפה על המנוח בחייו והוא אינו בר אכיפה מאותו טעם, גם על יורשיו. בהיות התביעה מיוסדת על עילה שטרית, דינה להידחות אפוא.
10. 10. ואולם, מאחר שהנתבעים טוענים שאין לראות בתביעה זו תביעה שטרית, אלא תביעה "רגילה" וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו, ואילו התובע מצדו מתייחס בסיכומיו, גם לאפשרות הזו, אם כי כדבריו, לשם הזהירות בלבד, אדרש לה גם אני.

אילו הייתה זו תביעה לאכיפת המתנה הנטענת על פי דיני המתנה – היה מקום להתעלם מדרישת התמורה לפי דיני שטרות, אלא שאז היה על התובע להוכיח שכוונת המנוח מושך השטר אכן הייתה להעניק לכהן במתנה את הסכום הנקוב בשטר.
על מתנת שטר אומר א"מ ראבילו: "המסמך עצמו, הנייר, מגלם את החיוב ואינו עולה לגדר מתנה, למעט ערך הנייר עצמו. נתינת ההמחאה ללא תמורה אינה מתנת כסף, אלא תשלום מותנה או התחייבות למתן כסף באמצעות מסמך סחיר בעל תכונות מיוחדות..." (א"מ ראבילו, חוק מתנה, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, (1996), 407-408).

מתנה באמצעות שטר, היא אפוא התחייבות ליתן מתנה אשר נופלת בגדרו של סעיף 5 לחוק המתנה תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה). לא כל שכן שכך הוא במקרה זה, שהרי לא ניתן היה לפרוע את השיק, לא בתחנת היציאה הקרובה וגם לא לאחר מכן, ללא מעורבותו של המנוח, שבכל מקרה היה צריך להורות לבנק שלא לחדש את תכניות החיסכון בנקודות היציאה שלהן.
11. 11. התחייבות ליתן מתנה אומנם הופכת לבלתי הדירה עם פטירת נותן המתנה, כך שיורשי הנותן אינם יכולים לחזור בהם ממנה, אך היא טעונה מסמך בכתב. כאשר מדובר בשטר, ניתן לראות בו את "המסמך בכתב" אשר דרוש לפי סעיף 5 לחוק המתנה, אך זאת כאשר ברור שעושה השטר אכן התכוון להעניק במתנה את הסכום הנקוב בו.
וכך נאמר בעניין זה: "לדעתנו אם אכן הייתה כוונה לתת מתנה (על פי סעיף 2 לחוק המתנה), יש לראות בשטר מסמך ההולם את דרישת הכתב; והרי במקרה זה קיימים כל האלמנטים של המתנה, לאמור: הנותן, המקבל, הרצון לתת וחזקת הקיבול, והמסמך בכתב; שכן הבעלות על אותו מסמך עוברת עם המסירה, והמסמך כולל בתוכו כל מה שניתן לצפות ממסמך כתוב, ונראה כי אין צורך לבקש לשון התחייבות מפורשת, משום שיש כאן לשון הבטחת תשלום מפורשת..." (א"מ ראבילו, שם, בעמ' 408-409).
12. 12. בענייננו, קיים שיק אשר ערוך לפקודת אדם שאינו מי שנועד להיות "מקבל" המתנה הנטענת, ולא זו בלבד, אלא שהשיק משוך לזכותו של האדם האחר בלבד כך שאינו ניתן להסבה, והוא עצמו אינו יודע מאומה, על דבר המתנה הנטענת. הכתב שלפנינו אפוא, אינו מכיל זיהוי של מקבל המתנה וגם אינו מעיד באורח מספק על "דבר המתנה". כאמור, הסכום הנקוב בשיק, אינו מצוין בספח שלו, ועל פניו נראה שפרטי השיק: שם הנפרע וסכום השיק - לא מולאו על ידי כהן, באותה הזדמנות.
עם נתונים כאלה, ספק רב הוא אם ניתן לומר שהשיק ממלא אחר דרישת הכתב לפי סעיף 5 לחוק המתנה. זוהי, על פי הפסיקה דרישה מהותית והכתב צריך לזהות "בצורה ראויה את הצדדים להסכם, את הנכס נשוא החוזה ואת מהות העסקה המתבצעת... בדרך מתנה" (ע"א 588/81 אריה ציזיק נ' דבורה הורוביץ ו-4 אח', פ"ד מ(1), 321).

לזה מצטרפת העובדה שבמה שנוגע לכוונת המנוח, אין לנו אלא עדותו של כהן – עדות יחידה של עד מעוניין. נכון הוא שעל הקשר החם בינו לבין המנוח והכרת התודה של המנוח כלפיו, מעיד גם התובע – הוא אף חזר ואישר שהמנוח הגדיר את הקשר עם כהן "כקשר שבין אב לבן" (פרוטוקול מ-4.12.2006, עמ' 94), אך מכאן ועד למתנה מחיים שבאמצעותה "משתחרר" הנותן ממרבית נכסיו הנזילים בערוב ימיו – קיים מרחק; ההסבר של כהן ביחס לעובדה שהשיק נרשם לפקודת התובע בלבד – אינו משכנע בהגיונו, ודווקא התובע שביצוע המתנה הנטענת הופקד משום מה בידיו – אינו יודע על כך דבר אלא לאחר פטירת המנוח. לא כהן ולא המנוח מוצאים לנכון ליידע את התובע על דבר המתנה ועל התפקיד שיועד לו בקשר אליה, למרות שהתובע פוגש את המנוח לפגישת עבודה בנוכחות כהן, מיד בסמוך לאחר שנעשה השיק.
כל זה יותר מתמוה, שלא לדבר על הסתירות בעדותו של כהן שאף הן אינן תורמות למהימנות גרסתו. אני סבורה על כן שהתובע, כנאמנו של כהן, לא הרים את הנטל להוכיח שהשיק הוא שיק מתנה.

אציין עוד, כהן אמר בעדותו שהוא החזיק את השיק אצלו ולא מסרו לתובע אלא לאחר פטירת המנוח, משום שעל התובע היה לבצע פעולות מסוימות, כעריכת צוואה חדשה עבור המנוח. התובע סבר כזכור שהשיק נועד לתשלום שכר טרחתו עבור טיפול בענייניו של המנוח - אם כי בעניינים אחרים מאלה שאליהם כיוון כהן בעדותו - מה שמתיישב עם עיכוב השיק בידי כהן. בין היתר בשל כך, סביר שזו אכן הייתה מטרת השיק.
13. 13. סוף דבר, התביעה נדחית.

התובע, לא היה יוזם תביעה זו נגד הנתבעים אילו היה הדבר בידיו, ואיני רואה לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

נורית רביב
, שופטת








א בית משפט שלום 24077/04 דני אטיאס, עו"ד נ' 1. מנהל עיזבון המנוח יצחק מרקו ז"ל, עו"ד דוד שחור 2. ישיבת לומז'ה - עמותה רשומה ע"ש הרי"מ גורדון זצ"ל (פורסם ב-ֽ 11/06/2007)