פסקי דין על מסס דוד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2929/00 בל     20/11/2002




בל 2929/00 מסס דוד נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002929/00
בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו
20/11/2002
תאריך:
כב' השופטת אפרת לקסר

בפני
:

מסס דוד

בעניין:
המערער
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.1.00 (להלן: "הוועדה לעררים"), אשר קבעה למערער 10% נכות לצמיתות לפי סעיף
49(4) לרשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי, (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956 (להלן: "התקנות").

2. המערער, יליד 1952, נפגע ברגלו בעת עבודתו ב-12.8.98 (להלן: "הפגיעה"). המשיב הכיר בפגיעה כתאונת עבודה. ב-8.3.99 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. בתביעתו זו ציין כי הוא סובל מאובדן תחושה בכף הרגל ומלחץ נפשי ודיכאון עקב הפגיעה.

3. הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה ביום 25.4.99 כי אין למערער נכות נפשית הקשורה לפגיעה, וכי מבחינה אורטופדית, החל מיום 1.1.99 לא נותרה לו מגבלה אורטופדית המקנה אחוזי נכות.
יצויין, כי לענין ההיבט הנפשי, הסתמכה הועדה מדרג ראשון על חוות דעת
ד"ר אשר - פסיכיאטר מטעמה.

4. הוועדה לעררים שינתה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, וקבעה למערער 10% נכות על פי סעיף 49(4) לתקנות - "metatarsalgia טראומטית לאחר דפורמציה של הקשת הרחבית".

5. לטענת המערער, נפל פגם בהרכב הוועדה לעררים, היות שלא כללה מומחה לפסיכיאטריה. לטענתו, כאשר אחת מתלונותיו התמקדה במצבו הנפשי, וכאשר הוא מקבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי - היה על הוועדה לעררים לכלול מומחה בתחום הנפשי.

6. עוד טען המערער, כי הוועדה לעררים לא התייחסה כיאות למסמכים רפואיים שצירף, למשל אלו של ד"ר ווסק, שלפיהם הוא פיתח עקב הפגיעה גם סיבוך בברך ימין ובעמוד שדרה מותני מצד ימין, בנוסף לבעיותיו בכף הרגל. לטענתו, גם תוצאות בדיקות ה-emg מיום 7.12.99 העידו על נזק שורשי מותני.

7. בשל הפגמים האמורים ביקש המערער לקבל את ערעורו ולהחזיר את עניינו לדיון בפני
וועדה לעררים, בהרכב שיכלול פסיכיאטר.

8. ב"כ המשיב טענה, כי בערר שהגיש המערער לוועדה לעררים, לא הודגש ההיבט הנפשי, ואף לא הומצאה חוות דעת של פסיכיאטר. אשר לנזק בברך ובעמוד השדרה, טענה ב"כ המשיב, כי הוועדה לעררים קבעה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה מיום 12.8.98 ובין ליקויים אחרים של המערער.

9. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה לעררים, בכתב הערעור על נספחיו ובפרוטוקול קדם הערעור בפני
כב' הרשמת ולך, שוכנעתי כי נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה לעררים.

10. אין לקבל את טענת ב"כ המשיב, לפיה, לא נפל פגם בהחלטת הועדה לעררים ובהרכבה, בהיבט הנפשי, הואיל והמערער לא הדגיש את ההיבט הנפשי בערר שהגיש, ומשלא הדגיש נושא זה, הרי שכדין התייחסה הועדה לעררים רק לפגיעה העיקרית - האורטופדית.

בערר שהגיש המערער לועדה לעררים, הוא מציין במסגרת נימוקי הערעור, בצורה לקונית ביותר:
"הנני מבקש להיבדק על ידי ועדה רפואית לעררים, וזאת משום שהוועדה לא נתנה התייחסותה למצבי הרפואי כנדרש".

יש לזכור, כי המערער לא היה מיוצג על ידי עורך דין באותה העת והערר נכתב על ידו, בעצמו.

המערער אמנם לא ציין מפורשות, כי הוא מבקש לערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון בהיבט הנפשי, אך הניסוח "מצב רפואי" כולל בתוכו את כל ההיבטים הרפואיים אליהם התייחסה הועדה מדרג ראשון - דהיינו, ההיבט הנפשי וההיבט האורטופדי. שני נושאים רפואיים אלו עולים מהמסמכים הרפואיים שצירף ואליהם התייחסה הועדה מדרג ראשון.
ההיבט הנפשי עולה בבירור מהמסמכים שצירף המערער, הגם שמדובר באישורים של נוירולוג, ד"ר סודקוביץ. במסמכים אלו מד"ר סודקוביץ יש התייחסות למצב דכאוני לו טוען המערער, לתרופות שהוא נוטל בנדון והפנייתו לטיפול פסיכולוגי.
יצויין, כי, בין היתר, על סמך מכתבו של ד"ר סודקוביץ - (הנוירולוג) מיום 13.2.99, מצאה גם הועדה מדרג ראשון לנכון להפנות את המערער לבדיקת ד"ר אשר - הפסיכיאטר מטעמה.

לאור האמור, עולה, כי בעצם העובדה שהועדה לעררים לא התייחסה ולא בדקה בצורה ספציפית את ההיבט הנפשי של המערער, יש משום פגם משפטי בהחלטתה.

11. כמו כן, מצאתי לקבל את טענתו של המערער, כי הוועדה לא התייחסה כראוי גם לתלונותיו בהיבט האורטופדי, כמצויין על ידי ד"ר ווסק מטעמו, ולפיהן המערער פיתח סיבוך בברך ימין ובעמוד שדרה מותני מצד ימין, בעקבות הפגיעה בכף הרגל. באישור הרפואי של ד"ר ווסק עולה הקשר בין צורת הליכתו של המערער בשל הפגיעה, (כפי שמציינת הוועדה לעררים בעצמה, המערער אינו יכול לדרוך על הקשת הפנימית של הרגל הימנית), ובין הסיבוכים שפיתח בברך ימין ובעמוד השדרה בצד זה.

12. עוד יצויין, כי הוועדה לעררים ציינה במפורש, כי "בדיקת emg מעידה על פגיעת שורשים מותניים". הועדה לעררים אינה מבהירה אם קיים לדעתה קשר סיבתי בין הפגיעה ברגל ובין הנזק לשורשים המותניים, ואבחנתה בדבר הנזק כאמור אינה משתקפת בקביעת דרגת הנכות.
העדר ההתייחסות להיבט רפואי זה הוא בגדר פגם משפטי, שכן, כבר נפסק כי:
"פתוחה הדרך לפני נכה להצביע בערעור על עובדה רלבנטית שנעלמה מעיני הוועדה, והמעוגנת באחד המסמכים שבתיק. אם אכן יראה מבוטח כי כך הווה, תהיה בכך עילה להתערבות הערכאה השיפוטית בהחלטת הוועדה".
(דב"ע נד/ 32-01 מנחם גיגי נ' המל"ל, פד"ע כז 311).

13. לאור כל הפגמים האמורים, הערעור מתקבל. החלטת הועדה לעררים מיום 17.1.00 מבוטלת בזאת. עניינו של המערער יוחזר לוו]
עדה לעררים, שתתכנס בהרכב חדש, שיכלול גם פסיכיאטר ואשר תתייחס בהחלטתה הן להיבט הנפשי בתלונותיו של המערער, והן לפגיעה האורטופדית.

הועדה לעררים תבהיר בהיבט האורטופדי, בצורה ברורה, האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה מיום 12.8.98 לבין הליקוי הנטען בברך ימין ובעמוד השדרה המתני ואם כן, מהו שיעור נכותו של המערער עקב כך.

המזכירות תשלח עותק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ט"ו בכסלו, תשס"ג (20 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.

א. לקסר, שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 2929/00 מסס דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/11/2002)