פסקי דין על נעים בן מוחמד סעד סורי

1079/04 פח     01/07/2007




פח 1079/04 מדינת ישראל נ' נעים בן מוחמד סעד סורי




290
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת
פח 001079/04
בפני
:
סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף
- אב"ד
כב' השופט הווארי זיאד

כב' השופטת מוניץ נחמה

תאריך:
01/07/2007
בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד
נעים בן מוחמד סעד סורי

הנאשם

נוכחים:
מטעם המאשימה – עו"ד עידית עמיר-לוינשטיין

מטעם הנאשם – עו"ד טומי נדשי

הנאשם בעצמו (הובא ע"י הליווי)

גזר דין

1. בכתב האישום המתוקן מיום 28/5/2007 יוחסו לנאשם העבירות הבאות:
באישום הראשון:
א. הריגה – עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן – חוק העונשין).

ב. ניסיון לרצח (בלתי צליח – עם אחר) – עבירה לפי סעיפים 305 + 26 + 29 לחוק העונשין.

ג. בריחה ממשמורת חוקית – עבירה לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין.

ד. עבירות בנשק – עבירות לפי סעיפים 144(א)+(ב) לחוק העונשין.

ה. השמדת ראיה – עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.

באישום השני:
א. עבירות בנשק – עבירות לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק העונשין.

ב. התחזות לאדם אחר – עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין.

ג. שימוש במסמך מזויף – עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

ד. החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים).

2. להלן התמונה העולה מכתב האישום המתוקן:
האישום הראשון:
בתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה, ריצה הנאשם עונש מאסר בכלא איילון (להלן – הכלא) בגין שורת עבירות מסוג פשע.
עזמי הווארי (להלן – המנוח), היה תושב נצרת. במהלך השנים 2003-2002 פרץ סכסוך בין משפחתו של המנוח לבין משפחת חמד מנצרת. במהלך הסכסוך נרצחו אנשים משתי המשפחות, ביניהם אחיו של המנוח, וליד. המנוח עצמו הועמד לדין בגין רצח פארס חמד, אולם במהלך שנת 2004 עוכבו ההליכים כנגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת, לאחר העלמו של עד התביעה המרכזי והמנוח שוחרר ממעצרו. בשל חששו מפני אויביו, שכר המנוח, בראשית חודש ספטמבר 2004, או בסמוך לכך, דירה בקיבוץ חפציבה, שם התגורר עם אשתו.
ביום 31/8/2004 יצא הנאשם לחופשה מהכלא, ממנה אמור היה לשוב כעבור 24 שעות, ביום 1/9/2004 בשעה 10:30. הנאשם לא שב מחופשתו עד ליום 2/11/2004, מועד בו נעצר על-ידי המשטרה בעקבות המאורעות, כפי שיתוארו להלן.
במהלך חופשתו מהכלא ובמהלך התקופה בה שהה בבריחה ממשמורת, בחודש ספטמבר 2004, התקשר הנאשם אל המנוח לטלפון הנייד שהחזיק המנוח וכן לטלפון ציבורי בקיבוץ חפציבה, שאת מספרו קיבל מהמנוח וכן בא לבקר את המנוח בקיבוץ חפציבה.
ביום 27/9/2004, בשעה 15:46 ובשעה 16:37 התקשר הנאשם מטלפון נייד שהיה ברשותו אל הטלפון הנייד של המנוח וביקש ממנו לשוחח עמו מן הטלפון הציבורי בקיבוץ חפציבה ותיאם עמו מפגש לאותו יום אחר הצהריים בנצרת עילית שמטרתו אינה ידועה למאשימה.
בתאריך הנ"ל, בסמוך לשעה 17:30, נפגשו הנאשם והמנוח בנצרת עילית. המנוח השאיר את רכבו חונה בחניית בית ברח' החצב בנצרת עילית והצטרף אל הנאשם ברכבו של הנאשם.
הנאשם והמנוח נסעו ברכבו של הנאשם לדירה הנמצאת ברח' כליל החורש 23/40 בשכונת הר יונה (להלן – הדירה), שבזמן הרלבנטי הייתה מושכרת לחמותו של הנאשם, אמנה סעדי שמפתחותיה היו בידי הנאשם.
בהיותם בדירה, בסמוך לשעה 18:00, התפתחו חילופי דברים קשים, במהלכם ירה הנאשם באקדח יריה אחת בראשו של המנוח, שגרמה למותו.
לאחר הירי, התקשר הנאשם לתושב נצרת, ראיף אבו אחמד (להלן – ראיף), אשר עימו עמד הנאשם בקשר טלפוני במהלך כל אותו אחר הצהריים וביקש ממנו להגיע לדירה. עם הגיעו של ראיף לדירה, עטפו הנאשם וראיף את המנוח בסדין, הורידו אותו למטה באמצעות המעלית שבבניין והעמיסו אותו לרכבו של ראיף מסוג פולקסווגן טרנספורטר (להלן – הטרנספורטר).
הנאשם וראיף הובילו את המנוח בטרנספורטר לשטח המשמש להשלכת פסולת בניין, הנמצא בין מטעי זיתים, בין כפר ריינה לנצרת עילית, באדמות כפר משהד, שם השליכו את המנוח על האדמה. באותה עת, היה המנוח מת כתוצאה מן היריה שירה בו הנאשם בדירה, אולם ראיף ירה בו שלוש יריות נוספות, במטרה לוודא את מותו.
לאחר מכן, עזבו הנאשם וראיף את המקום וחזרו לנצרת, שם דאגו להשמדת הסדין בו עטפו את המנוח וחפציו האישיים של המנוח. הנאשם דאג לניכוי הדירה וחדר המדרגות שבבניין ברח' כליל החורש, מן הדם שניתז כתוצאה מהירי במנוח.

האישום השני:
ביום 2/11/2004, בסמוך לשעה 20:30 נסע הנאשם ברכב מסוג הונדה מס' 1977650 (להלן – ההונדה), באזור חדרה.
הנאשם החזיק והוביל בתוך ההונדה, לרגלי מושב הנהג, שני אקדחים – האחד מסוג גלוק והשני מסוג בראונינג, כשהם טעונים וכן החזיק בהונדה שלוש קופסאות שהכילו תחמושת בכמות של 130 כדורים. יצוין כי המדובר בשני אקדחים שונים ונוספים על האקדח אותו החזיק הנאשם כאמור באישום הראשון. הנאשם החזיק באקדחים ובתחמושת ללא רשות על-פי דין.
כמו כן, החזיק הנאשם בהונדה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 18.08 גרם, לשימושו העצמי בלבד.
בתאריך הנ"ל, בשעה 21:03 נעצר הנאשם ע"י שוטרי ימ"ר עמקים. במהלך מעצרו התחזה הנאשם בפני
השוטרים לאדם בשם סעד ריזק ונשא עמו רשיון נהיגה מזויף על שם סעד ריזק שבו מופיעה תמונתו של הנאשם, כל זאת בכוונה להונות את השוטרים, בשל היותו אסיר נמלט ומבוקש על-ידי המשטרה בגין העבירות נשוא האישום הראשון.

3. תחילה כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המקורי, אך לאחר שנשמעו 31 עדי התביעה ופרשת התביעה עמדה להסתיים, הגיעו הצדדים להסדר לפיו חזר בו הנאשם מן הכפירה, הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט ביום 28/5/2007.

4. בהסדר אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי המאשימה תבקש להטיל על הנאשם עונש ראוי של 13 שנות מאסר בפועל וב"כ הנאשם יוכל לטעון באופן חופשי לעונש. עם זאת, הצדדים הסכימו ביניהם שהמאסר בפועל שיוטל על הנאשם בתיק זה יצטבר לכל מאסר אחר שהנאשם מרצה וכן כי העונש בתיק זה יכלול הפעלה באופן חופף של המאסרים על תנאי, שהם ברי-הפעלה ותלויים ועומדים כנגד הנאשם בתיקים אחרים. עוד הוסכם כי מהמאסר בפועל שיוטל על הנאשם תנוכה התקופה שבה היה עצור בגין תיק זה בלבד, לא כולל תקופה שבה היה עצור בגין תיק זה ובגין תיק נוסף ביחד, שנוכתה כבר בתיק האחר.
5. אלה בתמצית טיעוני ב"כ המאשימה לעונש:
ב"כ המאשימה ביקשה לכבד את ההסדר ובמסגרתו להטיל עת הנאשם עונש ראוי של 13 שנות מאסר. לטענתה ההסדר מקל מאוד עם הנאשם וזאת בהתחשב בעובדות כתב האישום המתוקן ובעברו הפלילי. הנימוק היחיד לכך שהמאשימה הגיעה להסדר זה הוא הקושי הראייתי שהתעורר במהלך ניהול התיק. הקושי מבוסס בעיקרו על העובדה שהראיה העיקרית כנגד הנאשם הינה עדותו של שותף לעבירה – ראיף אבו אחמד – אשר החל בעדותו בבית משפט זה ואשר למעשה היה עד עוין והגרסה שעליה ביקשה המאשימה להבנות ולהסתמך היא גרסה מוקלטת של שיחות עם מדובבים שלא כל תוכנה נשמע בבירור ובנסיבות שנוצרו חששה המאשימה ללכת עד הסוף ולהסתמך רק על העדות הזו, בנוסף למספר ראיות תומכות שהיו בתיק.
עוד טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בכתב אישום חמור מאוד גם כאשר מתייחסים לעובדות כתב האישום המתוקן. הנאשם ביצע את כל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בעת שברח מהכלא. ב"כ המאשימה הדגישה כי מעבר לעבירת ההריגה, הנאשם הורשע בעבירות חמורות נוספות שהחמורה מביניהן היא עבירת ניסיון לרצח, אולם המאשימה לא ביקשה להטיל על הנאשם עונש נוסף בגין עבירת ניסיון לרצח.
לסיכום, טענה ב"כ המאשימה כי העונש של 13 שנות מאסר לוקח כבר בחשבון גם את הנסיבות האישיות הקשות של הנאשם ולדעתה כל עונש מאסר שהוא פחות מאותן 13 שנים יהא בו למעשה כדי להעניש את הציבור במקום להעניש את הנאשם ושום נסיבה אישית לא יכולה להצדיק את הסכנה המשמעותית שנשקפת מהנאשם לאנשים רבים.

6. אלה בתמצית טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:
ב"כ הנאשם טען כי אינו מסכים לרוב טיעוני ב"כ המאשימה ואיננו סבור כי ההסדר מקל עם הנאשם. ב"כ הנאשם תיאר לפנינו את הנסיבות שקדמו להתרחשות האירועים נשוא כתב האישום המתוקן וכן התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם. לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם מרצה עונש מאסר ארוך מאוד החל משנת 1989. לאחר שנים רבות שהנאשם שהה בכלא ולא מימש את יכולתו להינשא וללדת ילדים עקב היותו אסיר, הוא הכיר את אשתו המנוחה, אולפת ואף נולדה להם בת. לטענת ב"כ הנאשם, אשת הנאשם הייתה אור בחייו, היא דאגה לו, עודדה אותו, הביאה לו מצרכים לכלא ולאחר מותה הוא נשאר בודד וללא תמיכה.
ב"כ הנאשם התייחס בטיעוניו גם לרצח אשת הנאשם שלדבריו נעשה כנקמה על הריגתו של עזמי הווארי. ב"כ הנאשם הדגיש כי אשתו של הנאשם נרצחה באכזריות, רעולי פנים פרצו לתוך ביתו של הנאשם, רצחו את אשתו ואת אמה לעיני הילדה הקטנה (בתו של הנאשם) שבדרך נס לא נפגעה.
עוד טען ב"כ הנאשם כי במקרה שלפנינו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולא רק שחסך זמן שיפוטי יקר אלא הודה בעבירה שהסיכוי שלו לצאת ממנה זכאי היה גבוה מאוד ובכך הביע הנאשם למעשה חרטה על האירוע בו היה מעורב. לטענת ב"כ הנאשם במצב דברים זה אין שום מקום להטיל על הנאשם עונש שבעיני המאשימה הוא סביר ועל בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם כראות עיניו, בשים לב לכל נסיבותיו המורכבות של התיק שלפנינו.

7. דברי הנאשם:
הנאשם תיאר לפנינו את כל מהלך חייו. הוא סיפר כי גדל במשפחה מרובת ילדים ומצבה הכלכלי היה קשה וכבר בגיל צעיר, בהיותו נער, התחבר בשכונת מגוריו לאנשים הלא נכונים וכך במשך השנים התדרדר לעולם הפשע שממנו כבר לא יצא. אלא שלטענת הנאשם, בשלב מסוים במהלך ישיבתו בבית הסוהר הוא החליט להתחיל בתהליך השיקום בשיתוף עם אנשי השב"ס. הנאשם נגמל מסמים, עבד בעבודות שונות בבית הסוהר ובאותה התקופה הוא גם הכיר את אשתו המנוחה, אולפת ואף יצא לחופשות. לנאשם נולדה בת שלאחר רצח אשתו, גדלה אצל אמו. הנאשם הביע כאב על כך כי אשתו נרצחה, אך הדגיש כי אינו מחפש נקמה, היות והוא מבין כי נקמה לא תחזיר את אשתו לחיים. באשר לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן, הנאשם הביע חרטה ואמר כי הוא מוכן לשלם על מה שעשה. יחד עם זאת, הוא ביקש להתחשב בו ולתת לו הזדמנות לשקם את חייו וזאת גם נוכח העובדה כי בתו נותרה ללא הורים והיא קרן האור היחידה בחייו.

8. שיקולי ענישה:
א. השאלה העיקרית שניצבת לפנינו היא האם לכבד את ההסדר אליו הגיעו הצדדים ובעיקר האם לכבד את הסכמת הצדדים בנוגע לתקרת המאסר בפועל עליה הוסכם בהסדר, כאמור לעיל. ביחס להסדרי טיעון נקבע בפסיקה כי:

"הסדרי הטיעון תפסו מקום מרכזי בדיון הפלילי בשיטתנו המשפטית. המדובר הוא בהסכם הנערך בין התביעה לבין הנאשם, שבמסגרתו מתחייבת התביעה לוותר על חלק מהאישומים המיוחסים לנאשם, או להמירם באישומים קלים יותר, באופן אשר יעניק לנאשם הקלה בקשר לתוצאות המשפט, וזאת בתמורה לכך שהנאשם יודה בעובדות שיהיה בהן כדי להרשיעו בעבירות שבהן יואשם (ראו: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 577, 590-591 (2002) (להלן: עניין פלוני); בג"צ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מ(2) 393, 398 (1986) (להלן: עניין ארביב). במרבית המקרים אין ההסדר מוגבל לעניין העונש, והוא כולל במסגרתו גם את קביעת העובדות בכתב-האישום וקביעת העבירות המיוחסות לנאשם" (ראה ע"פ 2153/02 מיכאל אידלברג נ' מדינת ישראל
, פורסם באתר האינטרנט nevo.co.il).

ועוד כפי שנאמר בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, נז(1) 577, בעמ' 609-608:

"קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית-המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך יבחן בית-המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת הדין, ייתן בית-המשפט דעתו גם על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל שיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה. בית-המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתנה לנאשם בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון".

ב. במקרה שלפנינו, בכתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם יוחסה לו, בין היתר, עבירת רצח שהומרה בכתב האישום המתוקן לעבירת הריגה. נציין גם כי על אף שינוי של סעיף האישום מרצח להריגה, כאמור לעיל, לא ידוע לנו מה בדיוק התרחש בדירה עובר להריגתו של המנוח בידי הנאשם. כל מה שנאמר לעניין זה בעובדות כתב האישום המתוקן הוא כי "בהיותם בדירה, בסמוך לשעה 18:00, התפתחו חילופי דברים קשים, במהלכם ירה הנאשם באקדח יריה אחת בראשו של המנוח, שגרמה למותו", הא ותו לא.
אין בכוונתנו להיכנס לספקולציות כלשהן ביחס להתרחשות הדברים בדירה עובר לקטילת חייו של המנוח, או להניח אי-אלו הנחות לטובת, או לרעת הנאשם. הנאשם לא נתפס בשעת המעשה הפלילי (in flagrante delicto) ואנחנו מתבססים רק על אותה תשתית עובדתית (האמת המשפטית) כפי שהוצגה לנו בעובדות כתב האישום המתוקן וזאת כמובן בעקבות ההסדר בין הצדדים.
אכן, לא קלה מלאכת גזירת הדין כשעובדות כתב האישום המתוקן המתארות את אותם רגעי ההמתה והרגעים שקדמו לכך הן דלות ביותר. ברם, גזירת הדין היא מלאכת בית המשפט וכמו בכל מקרה, גם במקרה שלפנינו, יש מספר שיקולים הן לחומרה והן לקולא שעלינו לשקול בכובד ראש בטרם נביע את דעתנו הסופית באשר לעונש הראוי שיש להטיל על הנאשם.

ג. שיקולים לחומרה:
כשיקול לחומרה יש לראות את העובדה כי לא מדובר כאן במעידה חד פעמית של הנאשם אלא לפנינו נאשם שהוא עבריין רצידיביסט וזו לא הפעם הראשונה שהוא קוטל חיי אדם (בעבר הורשע הנאשם כבר בעבירת הריגה, ונגזר עליו שם מאסר בפועל למשך 9 שנים). למעשה מרצה הנאשם עונש מאסר בין כותלי הכלא ברציפות משנת 1989. לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד ביותר שכולל 23 הרשעות קודמות בעבירות חמורות מאוד, בעיקר בתחום אלימות, רכוש וסמים. כך עברו הפלילי של הנאשם כולל, בין היתר, הרשעות בעבירות הבאות: היזק לרכוש במזיד (מספר פעמים), איומים (מספר רב של פעמים), בריחה ממשמורת חוקית, בריחה ממעצר, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש (מספר רב של פעמים), תקיפה בתנאים מחמירים, פציעה או גרימת חבלה חמורה שלא כדין (מספר פעמים), הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים (מספר פעמים), סחיטה באיומים, שוד מזוין, החזקת נשק שלא כדין, ניסיון לפציעה או גרימת חבלה שלא כדין (מספר פעמים), התחזות כאדם אחר במטרה להונות, הריגה.

כמו כן, שיקול לחומרה נוסף הוא כי הנאשם ביצע את העבירות נשוא תיק זה כשהיה אסיר נמלט.

ד. שיקולים לקולא:
מנגד עומדים מספר שיקולים שיש בהם כדי להקל מעט בעונשו. ראשית, הנאשם אומנם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, לאחר שנשמעו כמעט כל עדי התביעה, כאמור לעיל, אך עדיין חסך בכך זמן שיפוטי יקר. לאחר מכן הביע הנאשם גם חרטה. אנו רואים בהודאתו ובחרטתו צעד חשוב של הנאשם שנטל אחריות על מעשיו, שיתכן שישפיעו על התנהגותו ואורח חייו בעתיד.
באשר לנסיבות האישיות של הנאשם, אכן אין ספק כי משפחתו של הנאשם נפגעה קשה מאוד לאחר האירוע נשוא כתב האישום המתוקן. במהלך ניהול התיק שלפנינו, נרצחו אשתו של הנאשם וחמותו בביתן על-ידי רעולי פנים ויש להניח כי המעשה בוצע כאקט נקמה בגין הריגתו של המנוח בידי הנאשם. לנאשם נותרה בת קטנה שגדלה, למעשה, ללא הורים. עוד יש לומר כי אשתו המנוחה של הנאשם, אולפת, היוותה עבורו גורם תמיכה משמעותי בחייו בכלא ומהאישורים שהוגשו לנו בידי ב"כ הנאשם, ניתן להתרשם כי היא השפיעה עליו לטובה ונראה כי בעזרתה ניסה הנאשם לצאת ממעגל שוטה של הפשע אליו נקלע עוד בצעירותו והוא אף התחיל בתוכנית שיקום שכללה יציאה לחופשות ועבודה בין כותלי בית הסוהר.

ה. ב"כ הנאשם הגיש לנו פסיקה לגבי מקרים בהם הורשעו נאשמים בעבירת הריגה ועונשם של נאשמים בתיקים אלה נע משבע שנות מאסר ומטה. לא מצאנו באף אחד מפסקי-דין אלו קווי דמיון משותפים למקרה שלפנינו. יש גם להדגיש כי לא רק שמבחינת התשתית העובדתית אין המקרה שלפנינו דומה למקרים הנ"ל אלא גם הנאשמים שם היו אנשים נורמטיביים שנקלעו בעל-כורחם לסיטואציות לא צפויות והגיבו בצורה אלימה ובלתי פרופורציונאלית ולפיכך אין ללמוד גזירה שווה בין מקרהו של הנאשם לבין המקרים האחרים.

מילות סיום:
א. ברצוננו לציין לשבח את המאמצים שהשקיעו ב"כ הצדדים שהביאו בסופו של דבר לסיומו של תיק קשה ומורכב זה בהסדר טיעון ובכך חסכו גם זמן שיפוטי יקר.

ב. לפנינו נאשם שעולם הפשע הפך לעולמו ובית הסוהר לביתו ונראה לכאורה כי אין תיקון לאדם שכזה. אלא שבדבריו לעניין העונש התרשמנו, מפי הנאשם כי בתו הקטנה היא קרן האור היחידה בחייו ולמענה הוא מוכן לשנות את אורחות חייו, כאמור לעיל. יש לקוות כי הנאשם באמת יעשה שינוי במחשבתו ובתפיסת עולמו ויעלה על דרך חדשה וישרה ולו רק למען בתו הקטנה, שכמו כל ילדה בעולם זקוקה לאב קרוב ותומך. נראה לנו כי לנאשם יש את הכוח והרצון לשנות את אורח חייו ואנחנו מקווים שאכן כך יעשה.
10. לאור כל האמור לעיל אנו מטילים על הנאשם עונש כדלקמן:
א. מאסר בפועל לתקופה של 12 שנים.
עונש זה ירוצה במצטבר לעונש מאסר שהנאשם מרצה כעת וכן במצטבר לעונש של 3 שנות מאסר שהוטל על הנאשם ביום 22/4/2007 בתיק פ"ח 1159/05 (בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו).

אנו מצווים להפעיל את המאסר על תנאי של 18 חודשים שהוטל על הנאשם בבית משפט זה בת"פ 128/92 וכן את המאסר על תנאי של 12 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 2972/96 (בית משפט השלום באר-שבע) שירוצו בחופף למאסר בפועל הנ"ל.
ימי המעצר שמיום 2/11/2004 עד ליום 11/3/2005 וכן מיום 22/4/2007 עד ליום 1/7/2007 ינוכו מן המאסר.

ב. מאסר על תנאי למשך 36 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם כל עבירה בה הורשע בתיק זה, או כל עבירה אחרת מסוג פשע, למעט סעיף 420 לחוק העונשין, והחזקת סם לצריכה עצמית, שהמאסר על תנאי לגביהן יהא 12 חודשים.

11. זכות ערעור תוך 45 יום.

12. והודע לנאשם וב"כ הצדדים.

היום טו' בתמוז, התשס"ז (1 ביולי 2007).

מוניץ נחמה
-שופטת

זיאד הווארי-שופט

סגן הנשיא, אהרן אמינוף
- אב"ד
ח.ד. 001079/04פח 054








פח בית משפט מחוזי 1079/04 מדינת ישראל נ' נעים בן מוחמד סעד סורי (פורסם ב-ֽ 01/07/2007)