פסקי דין על משה יהודה | פסקי דין על מרגלית חמדי לוי

356/02 עמ     05/09/2002




עמ 356/02 משה יהודה נ' מרגלית חמדי לוי




1
בתי המשפט
עמ 000356/02
בית משפט מחוזי ירושלים
05/09/02
תאריך:
כב' השופט מ' גל

לפני:

1. 1. משה יהודה

2. 2. עופר יהודה
3. הילדה לוי
המערערים
בעניין:
-נ ג ד -
1. 1. מרגלית חמדי לוי

2. 2. דוד יהודה
3. שושנה אשור
המשיבים

ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניני משפחה בירושלים, מיום 29.4.02 בתמ"ש 15131/97, שניתן ע"י כב' השופטת נ' מימון
עו"ד ב' גבעתי

בשם המערערים:
עו"ד י' כהן

בשם המשיבים:
פ ס ק - ד י ן


לאור מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, שהם כולם אחים, לגבי זכויות בדירה שהתקבלו בידיהם מאביהם המנוח, סעדיה יהודה ז"ל, הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תובענה לפירוק השיתוף ולחיוב המערערים - הנתבעים דשם - בתשלום עבור דמי שימוש ראויים.

לאחר שמונתה על-ידי בית המשפט מומחית, הסכימו הצדדים לכך שפסק הדין יתנן לפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. באי כוח הצדדים סיכמו בכתב את טענותיהם ובית המשפט (כב' השופטת נ' מימון) נתן את פסק דינו, שבו הורה על פירוק השיתוף בדרך מכירת הדירה בשוק החופשי, ועל תשלום דמי שכירות ראוים בסך של 200 דולר לחודש. בהחלטה מאוחרת יותר הבהיר בית המשפט, כי כוונתו הייתה למכירת הדירה כפנויה.

על פסק-דין זה הוגש הערעור המונח לפני, שבגדרו טוענים המערערים לטעויות אשר נפלו בפסק הדין: הן בכל הנוגע לקיפוח זכותם מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב1972-; והן בכל הנוגע לסכום המופרז של דמי השכירות הראויים. בדיון בעל-פה שהתקיים היום עמד בא כוחם המלומד של המערערים בעיקר על טענת הגנת הדייר, דהיינו - מכירת הדירה כפנויה ולא כתפוסה.

משהסכימו הצדדים לכך שבית-משפט קמא יפסוק על דרך של פשרה, מסרו הם בידו שיקול דעת רחב, מבלי שמוטלת עליו חובה לפרט את הנימוקים שהובילו למסקנתו. זו היא תכליתה של הפשרה, לסיים את המחלוקת שלא על דרך קביעת ממצאים ומהימנות. ברגיל, ערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני, אשר מוקנה לו שיקול דעת רחב לפסוק לפשרה (רע"א 6756/96, זננשווילי נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ, דינים עליון, כרך נג 227). אכן, גם פסקי דין לפשרה נתונים לביקורת של ערכאת הערעור, אולם זאת בנסיבות שבהן קיימת "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 858; וראו גם ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 345-344; דנ"א 6505/00 דקל נ' עזבון מנוח דקל ז"ל, דינים עליון, כרך נח, 467).

לא מצאתי, שבענייננו מתקיימות הנסיבות החריגות והקיצוניות המצדיקות התערבות של ערכאת הערעור. נהפוך הוא, דעתי היא כי גם לגופם של דברים מוצדקת מסקנת בית-משפט קמא.

לאור האמור הערעור נדחה.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך-דין, בסך של 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן היום, כ"ח באלול תשס"ג (5.9.02).

המזכירות תשלח אל באי כוח הצדדים העתקים מפסק-דין זה.
מ' גל
, שופט









עמ בית משפט מחוזי 356/02 משה יהודה נ' מרגלית חמדי לוי (פורסם ב-ֽ 05/09/2002)