פסקי דין על אהרון אייל (ירון) כהן | פסקי דין על "כהן ירון פיננסים | פסקי דין על "שירה שרותי המרת מט"ח ואח' |

343/04 פ     09/07/2007




פ 343/04 מדינת ישראל נ' אהרון אייל (ירון) כהן, "כהן ירון פיננסים בע"מ, "שירה שרותי המרת מט"ח בע"מ ואח'




בעניין:
מדינת ישראל

המחלקה הכלכלית בפרקליטות
ע"י עו"ד ע' לוי
המאשימה
- נ ג ד -
1. אהרון אייל (ירון) כהן

2. "כהן ירון פיננסים בע"מ

3. "שירה שרותי המרת מט"ח בע"מ
4. יצחק כהן
5. מרדכי כהן
ע"י עו"ד נבות תל-צור

6. אבנר לארי
ע"י ב"כ עו"ד פנחס מרינסקי

הנאשמים

גזר דין
(לגבי נאשמים 4, 5)

הרקע להסדר הטיעון
1. כנגד כל הנאשמים בתיק זה הוגש כתב אישום שעיקרו עבירות על חוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000. (להלן: "החוק"). ההליכים החלו בשלהי שנת 2004, ופרשת התביעה הסתיימה אך לאחרונה. בתוך כך, כתב האישום תוקן פעמיים.
בשלב זה הגיעו המאשימה והנאשמים 1 עד 5 להסדר טיעון, ובמסגרתו תוקן כתב האישום, בהתייחס אליהם. ביום 12.4.07 הורשעו נאשמים אלה בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן. לאחר קבלת תסקירים מאת שירות המבחן, באים אנו עתה לגזור את דינם של נאשמים 4.5 שלגביהם הסתיים הטיעון לעונש, והם אמורים להעיד במשפטו של נאשם 6 שלא נכלל בהסדר הטיעון. הטיעון לעונש ביחס לנאשמים 1, 2, 3, הופרד ונקבע ליום 16.7.07.

פרטי הנאשמים בפרשה
2. נאשם 1 עוסק, לכל הפחות, משנת 1997, במתן שירותי מטבע, כהגדרת המונח בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן: "מתן שירותי מטבע" ו"חוק איסור הלבנת הון").
נאשמת 2 הינה חברה פרטית, העוסקת במתן שירותי מטבע מאז הוקמה בחודש נובמבר 1997. מיום היווסדה, נאשם 1 הינו בעל 99% ממניותיה ומנהלה היחיד הרשום.
נאשמת 3 הינה חברה פרטית, העוסקת במתן שירותי מטבע, מאז נוסדה בשלהי חודש ינואר 2003. מיום היווסדה, נאשם 1 הינו בעלים יחיד של נאשמת 3, המחזיק ב-100% ממניותיה, והינו מנהלה היחיד הרשום.
נאשם 4 הינו אביו של נאשם 1. נאשם 4 עוסק מזה שנים במתן שירותי מטבע.
נאשם 5 הינו קרוב משפחה של נאשם 1. בין ראשית חודש ינואר 2002 ועד סוף חודש ינואר 2003 עסק נאשם 5 באופן עצמאי במתן שירותי מטבע. בתקופה שבין ראשית חודש פברואר 2003 ועד יום 16.12.03 עסק נאשם 5 במתן שירותי מטבע כמנהל חנות של נאשמת 3.
נאשם 6 שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מנהל סניף 182 של בנק פועלי אגודת ישראל (להלן: "הבנק" או "פאג'י") ברח' שלומציון המלכה בירושלים (להלן: "הסניף").
בסניף זה התנהלו חשבונות בנק של נאשמים 1-5, אשר שירתו אותם בעסקיהם המפורטים בכתב אישום זה. נאשם 6, כנטען בכתב האישום, היה מצוי בקשר חברי ועסקי הדוק עם נאשמים 1 ו-4.

האישומים (המתייחסים לנאשמים 4, 5)
3.
א. אישום שלישי (אינו מתייחס לנאשם 4).
במהלך התקופה שבין 1.2.03 ועד 16.12.03 (להלן באישום זה: "התקופה הרלבנטית") נתנו הנאשמים 1, 3 ו-5 שירותי מטבע, בכך, שבין היתר, עסקו בהמרת מטבע של מדינה אחת במטבע של מדינה אחרת, בהחלפת שטרות כסף וכן בנכיון שקים, שטרי חליפין ושטרי חוב. זאת, תחת שם העסק "יורו צ'יינג" אשר התנהל במהלך התקופה הרלוונטית על ידי הנאשמים במשרד בבן יהודה 2 בירושלים.
במהלך התקופה הרלוונטית, לא היו נאשמים 1, 3, ו-5 רשומים כנותני שירותי מטבע במרשם נותני שירותי מטבע.
הנאשמים 1, 3, ו-5 ביצוע פעילותם המתוארת לעיל בסעיף 22, בין היתר, באמצעות חשבונות שהתנהלו בסניף בנק פאג'"י על שם נאשמת 3, בהם היונ אשמים 1 וו-5 מורשי חתימה.

ב. אישום חמישי (אינו מתייחס לנאשם 5).
4. בסמוך לחודש מאי 2000, ביקש אסולין לגשת למכרז כמשווק אזורי של תחנות מפעל הפיס. כתנאי מקדמי להשתתפות במכרז, נדרש אסולין להעמיד ערבות בנקאית בסך 750,000 ש"ח ומכתב ממנהל בנק כי במידה ויזכה במכרז, יערוב הבנק לסכום נוסף של כ-8 מליון ש"ח (להלן: "מכתב הערבות").
אסולין פנה לנאשם 1 ולנאשם 4, וביקש שיסייעו לו בקבלת מכתב הערבות. לשם כך, הפגיש נאשם 1 את אסולין עם נאשם 6, מנהל סניף בנק פאג"י ברחוב שלומציון המלכה בירושלים, שהסכים לספק את מכתב הערבות, בתנאי שאסולין יפתח חשבון בנק בסניף ויפקיד בו סכום כסף ראשוני.
ביום 16.5.00, פתח אסולין בבנק פאג"י בסניף שלומציון המלכה, חשבון על שמו, שמספרו 708224 (להלן באישום זה: "חשבון אסולין" או "החשבון"). נאשם 4 הכניס לחשבון סכום כסף ראשוני לצורך קבלת מכתב הערבות.
במועד שאינו ידוע למאשימה, ולכל המאוחר, כחודש לאחר פתיחת החשבון, נודע לאסולין כי לא זכה במכרז, ומאותה עת, לא עשה שימוש נוסף בחשבון אסולין. ממועד זה, ועד ליום 9.7.01, עשה נאשם 4 שימוש בחשבון אסולין, בין היתר, לצורך עסקיו המתוארים לעיל בסעיף 33. במסגרת זו ביצע, בין היתר, פעולות של משיכת מזומן, הפקדת מזומן, משיכת שיקים והפקדת שיקים. כל פעולותיו של נאשם 4 בחשבון נעשו ללא הרשאה ו/או יפוי כח.
במהלך התקופה שבין ינואר 2001 לבין 9.7.01, חתם נאשם 4, בשמו של אסולין, על 97 שיקים, משוכים מחשבון אסולין, באופן שנחזה כאילו בעל החשבון, אסולין, הוא שחתם על השיקים (להלן: "השיקים המזויפים").
נאשם 4 חתם על השיקים המזויפים בלא שקיבל לכך הרשאה מאסולין, ובלא שהיה בידו יפוי כח לפעול בחשבון. את השיקים הנ"ל, זייף נאשם 4 בכוונה לקבל באמצעותם כספים בשווי 2,833,007 ש"ח, שהוא ערכם הכולל של השיקים המזויפים.
פירוט השיקים המזויפים מצורף לכתב אישום זה ומסומן שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא.
מתוך השיקים המזויפים, הפקיד נאשם 4 - בעצמו או על ידי מי מטעמו - לכל הפחות, 60 שיקים, בבנק פאג"י סניף שלומציון המלכה, ומשך תמורתם מזומן מתוך חשבון אסולין, בסכום כולל של 2,052,260 ש"ח, לכל הפחות. נאשם 4 עשה בכספים אלה, בין היתר, פעולות לצרכי עסקיו המתוארים לעיל בסעיף 33.

פירוט השיקים המזויפים באמצעותם משך נאשם 4 מזומן, מצורף לכתב אישום.
נאשם 6 ידע כי הפעולות בחשבון אסולין אינן נעשות על ידי בעל החשבון, אסולין. כן ידע נאשם 6, כי הכספים בחשבון אסולין הינם רכושו של נאשם 4, וכי הפעולות נעשות על ידו ו/או בעבורו, וזאת ללא הרשאה או ייפוי כח מאסולין.
ביום 9.7.01, חתם אסולין, בנוכחות נאשם 6, על ייפוי כח לנאשם 4 לפעול בחשבון. להבנתו של אסולין, ניתן ייפוי הכח לנאשם 4 על מנת שהאחרון יוכל למשוך את סכום הכסף הראשוני שהופקד על ידו בחשבון, כמתואר לעיל בסעיף ‎0. לאחר מועד זה, המשיך נאשם 4 לעשות שימוש בחשבון אסולין לצרכי עסקיו המפורטים לעיל בסעיף שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא. במסגרת זו ביצע, בין היתר, פעולות של משיכת מזומן, הפקדת מזומן, משיכת שיקים והפקדת שיקים. בחשבון זה לא נמסר לבנק טופס הצהרה על נהנה, כמשמעותו בצו הבנקאי, וכן לא דווח לבנק על נהנים בחשבון מלבד בעל החשבון.
מיום 17.2.02 ועד ליום 16.12.03, בוצעו בחשבון אסולין פעולות בהיקף של 29,799,064 ש"ח.
פעולות אלה, נעשו על ידי נאשם 4 או מי מטעמו, ובעבורו בלבד, בכספים השייכים לו ולא לבעל החשבון.
על תאגיד בנקאי חלה חובת דיווח לרשות המוסמכת, בין היתר, על פעולות הנחזות בעיניו כבלתי רגילות, ובכללן פעילות שנראה כי מטרתה לעקוף את חובת הדיווח הבנקאי, וכן כאשר נראה שבעל החשבון מנהל את החשבון בעבור אחר, מבלי שהצהיר על כך.
נאשם 6 ידע כי הפעולות בחשבון אסולין אינן נעשות לטובתו של בעל החשבון, אסולין. כן ידע נאשם 6 כי הכספים בחשבון אסולין מוחזקים בו בעבורו ו/או לטובתו של נאשם 4, כי הפעולות בחשבון נעשות בעבורו ו/או לטובתו של נאשם 4, וכי נאשם 4 הוא המכוון את הפעולות בחשבון אסולין. למרות זאת, לא דיווח על כך להנהלת בנק פאג"י ו/או לרשות לאיסור הלבנת הון.
במעשיו המתוארים לעיל בסעיפים 44, 45 ו-46, עשה נאשם 4 פעולות ברכוש ו/או מסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח ו/או במטרה לגרום לדיווח בלתי נכון לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון.
במעשיו המתוארים לעיל בסעיף 47 ו- 48, בכך שלא דיווח להנהלת בנק פאג"י ו/או לרשות לאיסור הלבנת הון, על כי נאשם 4 נהנה בחשבון אסולין ופועל בו בעבורו ולא בעבור בעל החשבון, מסר נאשם 6 מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח ו/או במטרה לגרום לדיווח בלתי נכון לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון.

ג. אישום אחד עשר (מתייחס לנאשם 4 בלבד)

עיסוק בחלפנות
5. במהלך השנים 1999-2003 (להלן באישום זה: "התקופה הרלבנטית") נתן נאשם 4 שרותי מטבע, כאמור בחלק הכללי ובאישום 4 לעיל, וכן עסק במתן הלוואות (להלן: "חלפנות").
בתקופה הרלבנטית ובכל שנת מס, גבה נאשם 4 מלקוחותיו עמלות בגין ניכיון שיקים, בשעורים משתנים .
בתקופה הרלבנטית ובכל שנת מס, גבה נאשם 4 מלקוחותיו עמלות בגין המרת מט"ח, בשיעורים משתנים של עד 4 פרומיל.
בתקופה הרלבנטית לא הודיע נאשם 4 לפקיד השומה ו/או למנהל מס ערך מוסף על עיסוקו ומשלח ידו בחלפנות. כן לא ניהל נאשם 4 פנקסי חשבונות שהיה עליו לנהל בהתאם להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ג - 1973, תוספת י"א, ולא דיווח על הכנסותיו מעיסוקו ומשלח ידו בחלפנות כאמור לעיל.
במהלך השנים 2000-2003, כאמור באישום 5 לעיל, ניהל נאשם 4 את עיסוקו בחלפנות בחשבון על שם אילן אסולין (חשבון מס' 708224 בנק פאג"י, סניף שלומציון ירושלים). זאת, בין היתר, בכוונה להסתיר מרשויות המס הכנסות מפעילות החלפנות, ולהשתמט מתשלום מס.
במהלך השנים 2000-2002, הופקדו בחשבון אסולין כספים בהיקף של 24,678,736 ₪ לכל הפחות.

במהלך שנת 2000, הופקדו בחשבון אסולין כספים בהיקף של כ-341,105₪, לכל הפחות.
במהלך שנת 2001, הופקדו בחשבון אסולין כספים בהיקף של כ-10,071,024₪, לכל הפחות.
במהלך שנת 2002, הופקדו בחשבון אסולין כספים בהיקף של כ-14,266,607₪ לכל הפחות.
במהלך שנת 2003 ועד ליום 16.12.03, הופקדו בחשבון אסולין כספים בהיקף של 2,013,983 ₪ לכל הפחות.

הכנסה מנדל"ן
6. בשנים 1999-2001, השכיר נאשם 4 נכס ברחוב יפו 46, ירושלים (בשכירות משנה) [להלן: החנות]. בגין שכירות החנות וניהולה שילם השוכר לנאשם 4 סכום של 3,000 דולר בחודש. נאשם 4 לא דיווח לפקיד השומה ו/או למנהל מע"מ על מלוא סכום זה. זאת, בכוונה להקטין את חבותו במס.
נאשם 4 הוציא לשוכר הנכס חשבוניות רק בגין חלק מחודשי השכירות בו שכר את הנכס, ועל סכום נמוך מהסכום האמיתי ששולם לו בפועל בגין השכירות.
בשנת 2003, השכיר נאשם 4 את החנות. בגין שכירות החנות שילם השוכר לנאשם 4 סכום של 750 דולר לחודש.
במהלך השנים 1999-2002 נמנע נאשם 4 מלדווח על מלוא הכנסותיו המפורטות בסעיפים שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא. בכל אחת מן השנים הללו לעיל. הסכום הכולל אותו נמנע נאשם 4 מלדווח במהלך השנים 1999-2002 הוא 260,000 ₪.
בשנת 2003 נמנע נאשם 4 מלהוציא חשבוניות על מלוא הכנסותיו המפורטות בסעיף, 102 לעיל. הסכום הכולל בגינו נמנע נאשם 4 מלהוציא חשבוניות במהלך שנת 2003 הוא 30,000 ₪.
במעשיו המתוארים לעיל בסעיפים 97, 100 ו-101 עשה נאשם 4 שימוש במירמה, עורמה ובתחבולה, במזיד, במטרה ובכוונה להתחמק או להשתמט ממס.
במעשיו המתוארים לעיל בסעיפים 96, 100, 101 השמיט נאשם 4 מתוך דו"ח שנערך על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן: הפקודה), הכנסות שיש לכללן בדו"ח. כל זאת, במזיד, בכוונה להתחמק או להשתמט ממס.
במעשיו המתוארים לעיל בסעיפים 100, 101 במזיד, במטרה ובכוונה להתחמק או להשתמט ממס, הכין נאשם 4, קיים או הרשה להכין או לקיים פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות כוזבות.
במעשיו המתוארים לעיל בסעיף 96, לא ניהל נאשם 4 פנקסי חשבונות על פי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) התשל"ג – 1973, תוספת י"א.

העבירות בהן הורשע הנאשם 4
7. בגין עבירות הנ"ל הורשע נאשם 4 במתן שירותי מטבע ללא רישום, עבירה על פי 11 י"ב (א)(1) לחוק; הלבנת הון, עבירה על סעיף 3(ב) יחד עם סעיף 7 לחוק, בשילוב עם סעיפים 8, 9 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים, התשס"א-2001 (להלן: "הצו הבנקאי"); השמטת הכנסות מתוך דו"ח בשנים 1999-2002 - עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"); פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות כוזבות בשנות המס 1999-2003 - עבירה לפי סעיף 220(4) לפקודה (5 עבירות).
מירמה, ערמה, ותחבולה בשנות המס 1999-2003 - עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה (5 עבירות).
מסירת ידיעות ודוחות כוזבים בשנות המס 1999-2002 - עבירה על סע' 117(ב) (1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ") (4 עבירות).
ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות כוזבות בשנות המס 1999-2003 - עבירה על סע' 117 (ב) (6) לחוק מע"מ (5 עבירות).
שימוש במרמה או תחבולה בשנות המס 1999-2003 - עבירה על סע' 117 (ב) (8) לחוק מע"מ (5 עבירות).
אי ניהול פנקסי חשבונות בשנות המס 2000-2003 - עבירה על סע' 117 (א) (7) לחוק מע"מ (4 עבירות).

העבירה המיוחסת לנאשם 5
בהתאם להסדר הטיעון קבעתי כי נאשם 5 ביצע עבירה של מתן שירותי מטבע ללא רישום - סעיף 11 יב(א)(1) לחוק.

הסדר הטיעון
8. הנאשמים יודו בכל עובדות כתב האישום המתוקן (הנושא תאריך 11.4.07) (להלן: "כתב האישום") ובביצוע כל העבירות המיוחסות להם בו.
הצדדים מבקשים מבית המשפט להרשיע את נאשמים 1-4 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
בשלב זה, מבקשים הצדדים כי בית המשפט יקבע כי נאשם 5 ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בגין העבירות בהן יורשע נאשם 4, מבקשים הצדדים מבית המשפט לגזור עליו עונש כדלקמן:

חמישה חודשי מאסר בפועל;
מוסכם, כי בכפוף לאישור הממונה, ירצה נאשם 4 את תקופת המאסר בעבודות שירות.
קנס כספי בסך 300,000 שח או ימי מאסר תמורתו;
מוסכם כי נאשם 4 רשאי לבקש לשלם את הקנס בתשלומים. בהעדר הסכמה בין הצדדים באשר למספר התשלומים בהם ישולם הקנס, יקבע בית המשפט את מספרם, לאחר טיעוני הצדדים.
בהעדר הסכמה בין הצדדים באשר לתקופת המאסר אותה יהיה על נאשם 4 לרצות חלף קנס, יקבע בית המשפט את אורכה, לאחר טיעוני הצדדים בענין.
חילוט בגובה 300,000 ש"ח; מוסכם כי נאשם 4 יעמיד כנגד ביטול הצווים הזמניים שהוצאו במסגרת תיק זה כנגד רכושו, כמפורט בנספח ד' לכתב האישום, סך של 300,000 ש"ח וזאת לצורך חילוטם.

מוסכם כי נאשם 4 רשאי לבקש מבית המשפט להעמיד את סכום החילוט בתשלומים. בהעדר הסכמה בין הצדדים באשר למספר התשלומים בהם יועבר סכום החילוט, יקבע בית המשפט את מספרם, לאחר טיעוני הצדדים.

באשר לנאשם 5 מסכימים הצדדים כדלקמן:

בכפוף לתסקיר חיובי של שירות המבחן באשר לנאשם 5, תסכים המאשימה כי נאשם 5 לא יורשע בעבירה המיוחסת לו. לשם כך, מבקשים הצדדים כי נאשם 5 ישלח לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר שיתייחס לשאלת הימנעות מהרשעתו.
הצדדים מבקשים מבית המשפט כי בגין העבירה, בביצועה הודה נאשם 5, הוא יבצע עבודות שירות לתועלת הציבור. הצדדים יודיעו לבית המשפט לגבי היקף השעות. בהעדר הסכמה, יקבע בית המשפט את היקף השעות לאחר טיעוני הצדדים.

הטיעונים לעונש
נאשם 4
9. המאשימה מבקשת לאשר את הסדר הטיעון, תוך שהיא מציינת כי חרף שהתנהל הליך הוכחות, הגיעו הצדדים להסדר באופן שנחסך זמן שיפוטי לא מבוטל בשמיעת פרשת ההגנה, שבדעתה היה להביא עדים רבים.
כך, לדעתה, נסיבותיו האישיות, היותו בן 71 שנים, היותו מטופל באישה כבת 62 שהתעוורה כתוצאה ממחלת עיניים והתסקיר החיובי, בצירוף עם העונש המוצע והחילוט, מאזנים את שיקולי הענישה לחומרה ולקולא.
בהמשך לעונש שהוסכם להשית על נאשם 4, מבקשת המאשימה כי יושת על הנאשם מאסר לשיקול דעת בית המשפט אם לא ישולם הקנס.
המאשימה מסכימה כי הקנס והחילוט ישולמו ב-10 תשלומים שווים ורצופים.

הסניגור אף הוא מצביע על נסיבותיו האישיות של הנאשם, מסכת חייו הקשה, העובדה שאף בנו מעורב בפרשה, וכי על פי הסדר הטיעון בנו ירון (נאשם 1) צפוי לעונש מאסר בפועל. הסניגור מבקש כי הקנס והחילוט יחולקו ל-24 תשלומים.
אשר לנאשם 5, אשר חלקו בפרשה הינו הקטן מבין הנאשמים, מבקשים הצדדים שלא להרשיעו ולאמץ את תסקיר שירות המבחן. המחלוקת הינה על היקף שעות השל"צ.

דיון
10. החוק חוקק בשנת 2000, והתקופה הרלוונטית באשר לנאשם 4 לעניין מתן שירותי מטבע מתייחת לשנים 2002, 2003. החוק הטיל על העוסקים במקצוע חובות שבחלקן מטלות בגדרו של הסיוע במלחמה הכלל עולמית בהלבנת הון.
יחד עם זאת, הפיתוי של העוסק בתחום החלפנות החוקית, להשתתף בהלבנת הון במהלך עיסוקו זה, יכול שיביא את העוסק בו לידי ביצוע עבירות בעצמו.

בית המשפט העליון, בע"פ 3395/06 - מאיר כהן נ' מדינת ישראל
, תק-על 2007(2), 811 (2007). כב' השופטת ד' ברלינר (בהסכמת כב' השופטים א' א' לוי וא' רובינשטיין), נתנה ביטוי לדואליות שבעיסוק זה, בציינה:

"חלפני הכספים יכולים אכן להוות את חוד החנית במלחמה בהון השחור אם ינהגו כפי שהורה להם המחוקק. זאת מחד גיסא. מאידך גיסא, חלפני הכספים לרוע המזל יכולים בפוטנציה להיות גם אבות הטיפוס של עברייני הלבנת הון משום שהפעילות בה הם עוסקים יכולה להוות קרקע פורייה לענין הלבנת כספים (ע"פ 8325/05 בלס ואח'
נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם), וראה גם סעיף 8 בהצעות חוק איסור הלבנת הון, תשנ"ט - 1999 (ה"ח תשנ"ט, 420)). אין הגיון ואין גם ביסוס לטענת הסנגור כאילו המחוקק נתן אמונו מראש בחלפני הכספים, שעל כן לא ראה לחושפם לסנקציה של מאסר, והסנקציה היחידה שהעמיד נגדם היא באמצעות עיצום כספי." (שם, 818).

11. נאשם 4 אף עבר עבירות מס על פי פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ, כמפורט לעיל. אמנם בסכומים שאינם גבוהים במיוחד, אולם בהחלט מחייבים הטלת עונשי מאסר בפועל. (ראו והשוו: ת.פ. (תא"א) 40306/03 פרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה נ' ג'ורבי יגאל תק-מח 2007(2), 2919 (כב' השופט ג' קרא) (30.4.07)).

אכן העיסוק בו עסק נאשם 4, לעיתים כרוך בו ביצוע עבירות מס, ולתמהיל זה תוצאות קשות, כעולה מן הפסיקה.

ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח'
נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(2), 209 , כב' השופטת א' פרוקצ'יה מתייחסת לעבריינות זו כדלקמן:

"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה (ע"פ 9788/03 מדינת ישראל
נ' דוד גולן ואחרים; רע"פ 1776/94 עובדיה נ' מדינת ישראל
; על"ע 3467/00 הועד מחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד צלטנר מיכאל, פד"י נו(2) 895). (שם, 211).

אף בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל
פד"י נח 3 720, מציין כב' השופט ס' ג'ובראן (בהסכמת כב' השופטים א' מצא, וא' גרוניס), כדלקמן:

"עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה של הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא יתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית..." (שם, 727).

ובהמשך:

"כאשר עסקינן בעבריני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה שבהם העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל בצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר." (שם, 728).
(כן ראו רע"פ 3641/06 ד"ר מנחם צ'צ'קס נ' מדינת ישראל
, תק-על 2006(3) (כב' השופט ס' ג'ובראן) (28.8.06); ע"פ 9040/06 פלונים נ' מדינת ישראל
(כב' השופט ד' חשין בהסכמת הנשיאה ד' ביניש וכב' המשנה לנשיאה א' ריבלין) (19.2.07); ע"פ 2502/06 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (6.7.06), תק-על 2006(3), 141).

אישור הסדר טיעון
12. בבוא בית המשפט לאשר הסדר טיעון יאזן הוא בין ענישה אינדיבידואלית לבין השיקול ההרתעתי. (רע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1), 2619). בעקבות פסק הדין המנחה בסוגיה זו. בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז (1), 577 (2002) סקרה כב' השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש באופן מקיף סוגיה זו, הן במשפט הישראלי והן במשפט משווה ובספרות, והתייחסה לאופיים ורקעם של הסדרי הטיעון, שינוי ההתייחסות להסדרי הטיעון, והפרמטרים שנלקחו בחשבון עת עמדו בתי המשפט בדילמה אם לאשר הסדר טיעון אם לאו. בתוך כך נדונה גישת "העונש הראוי", "בחינת שיקולי התביעה", "גישת הביניים", "גישת האיזון". כל זאת אל מול התוצאה של דחיית הסדר טיעון לעניין הודית הנאשם - האפשרות לחזור בו מהודיה.

כב' השופטת ביניש מסכמת את ההלכה בפרשה זו, כדלקמן:

"בהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון, ירשיע בית-המשפט את הנאשם על-פי הודיתו, ויגזור את עונשו. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון. בית-המשפט ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון. בנסיבות שבהן יראה לדחות את הסדר הטיעון, יגזור בית-המשפט עונש שהיה גוזר אילו היה בא לפניו הסדר טיעון שקול ומאוזן. מן הראוי הוא שגם לאחר דחייתה סדר הטיעון, יתחשב בית-המשפט כשיקול לקולה בעובדה שהנאשם הודה בעקבות הסדר טיעון, כך שהעונש אשר יטיל לא יחרוג במידה קיצונית ובלתי פרופורציונית מהעונש שעליו הסכימו הצדדים.
ככלל, משינתנה הודיה בבית-המשפט והתקיים הליך בו העמיד בית-המשפט את הנאשם על משמעויותיה של ההודיה ועל התוצאות שהוא צפוי להן בעקבותיה, תישאר הודית הנאשם על-כנה והנאשם לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה מן הטעם שנכזבה תוחלתו להקלה בעונש. לבית-המשפט נתון שיוקל-הדעת - על-פי הסמכות המסורה לו בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי - להתיר לנאשם לחזור בו מהודיתו מנימוקים מיוחדים. היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודיתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה. דחיית הסדר טיעון, כשלעצמה, אינה מצדיקה היתר לנאשם לחזור בו מהודיתו" (שם, 617).

נראה בעיני כי במקרה דנן, לאור העונש המוצע על ידי הצדדים בהסדר הטיעון, כמפורט לעיל, יש איזון בין שיקולים אלה, בהתחשב גם בגובה סכומי הקנס והחילוט, ואף בעובדה שבנו של נאשם 4 ובן אחיו הועמדו לדין. נאשם 1, בנו, צפוי על פי הסדר הטיעון למאסר בפועל של עשרה חודשי מאסר, בנוסף לעונשים והחילוט כמפורט שם.

במסגרת הטיעון לעונש הופנתי על ידי המאשימה לת.פ. (פ"ת) 2116/04 מדינת ישראל
נ' אבו קישק איהב, תק-של 2005 (2), 10664 (כב' השופטת נ' דסקין) (30.5.05), בו נגזר דינו של נאשם, בעבירה של מתן שרותי ניכיון שיקים ללא רישום במרשם, עבירה לפי סעיף 11 ב (א) (1) לחוק, לעונש של 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בשיעור 3,000 ₪. לא ניתן ללמד גזירה שווה מגזר דין זה כאשר נסיבותיו שונות לרבות העובדה שהנאשם שם שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק לאורך כל הדרך מאז נתפס.

אולם, ההפניה הינה לאמירת בית המשפט כדלקמן:

"לכל אלה מצטרפת העובדה שהמדובר בעבירות אשר אכיפתן חדשה יחסית.
מקום בו מדובר באכיפה בתחומים חדשים יחסית ואשר הצבור טרם נחשף להם די, אכן מתפקידו של בית המשפט לומר דברים ברורים על מנת להרתיע עברינים פוטנציאליים אך מאידך אמונה אני על ההלכה לפיה אין למצות הדין עם מי שמורשע בעבירה אשר אכיפתה חדשה יחסית.
לענין זה ראה ת.פ. 3348/90 מ"י נ' משה קרן:

"אין ביהמ"ש נוהג להניף את שוט הענישה בבת אחת ובמלוא העוצמה בתחום המצוי עדיין בשלב התהוות, וכי גם כאשר המעשים הנדונים מחייבים ענישה חמורה, יש לנקוט בהדרגה".
הרציונאל העומד מאחורי גישה זו, הינו שיש מקום לאפשר לצבור להפנים את הוראות החוק בטרם יענשו העברינים ב מלוא חומרת הדין." (שם, 2).

לאור כל האמור, אני מאשר את הסדר הטיעון וגוזר על נאשם 4 את העונשים הבאים, תוך הכרעה בנושא אופן תשלום הקנס והחילוט:

א. מאסר 9 חודשי מאסר מתוכם 5 חודשים לריצוי בפועל, אותם ירצה נאשם 4 בעבודות שירות, והיתר על תנאי שלא יעבור את העבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מיום סיום ביצוע עבודות השירות.
ב. קנס בשיעור של 300,000 ₪, או 5 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-18 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.8.07 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.
ג. חילוט בסך 300,000 ₪, אשר יועבר בתשלומים, ב-18 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.07 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.
נאשם 4 יתייצב ביום 15.8.07 בשעה 10:00 בפני
המפקח על עבודות השירות במפקדת גוש דרום, בבאר שבע.

אשר לנאשם 5
13. אין מחלוקת שחלקו של נאשם זה בפרשה הינו המינורי ביותר מבין יתר הנאשמים, כעולה מכתב האישום המתוקן ומהסדר הטיעון.
הקושי העולה מן המוצע על ידי הצדדים בעניינו של נאשם 5 מתמקד בבקשה שלא להרשיעו בעבירה המיוחסת לו, אלא להסתפק בקביעה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו ולהטיל עליו עבודות שירות למען הציבור.

האמנם התמלאו התנאים למתן צו שירות ללא הרשעה לגבי נאשם 5?

14. סעיף 71א(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".

בית המשפט העליון היתווה את המבחנים להמנעות מהרשעה ("אי הרשעה"). בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
פ"ד נב(3), 337, כב' המשנה לנשיא ש' לוין התייחס לקריטריונים ששירות המבחן ( גב' פלאי) הציגה לפני בית המשפט, והם:
"א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?
ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה?
ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;
ד) מידעת הפגיעה של העבירה באחרים;
ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;
ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?
ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?
ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?
ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילות של הנאשם. שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה" (שם, 345).

מנגד, מוסיף בית המשפט:

"קיימם גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. בכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי: ע"פ 3467 2513/96 תקדין עליון כרך 96(3) 404. בעבירות שוחד הופך גורם אחרון זה לגורם דומיננטי; אכן אם הימנעות מהטלת עונש מאסר על מי שהורשע בעבירה זו הוא מעשה נדיר: ע"פ, 427 389/72, 405, 407, 412 פ"ד כז(2) 487: ע"פ 126/76 פ"ד ל(3) 466, הרי ההימנעות מהרשעה במקרה זה צריך ותהיה נדירה שבעתיים" (שם, 345).

הלכה זו שימשה נר לרגל בתי המשפט בסוגיה זו.(כן ראו ע"פ 2796/03 ביבס נ' מדינת ישראל
תק-על 2004 (3), 16; ע"פ 2592/06 גואטה נ' מדינת ישראל
תק-על 2006 (4), 1527).

בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(4), 869 כב' השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש דנה ביישום ההלכה, תוך התייחסות לקטין שעבר, בין היתר עבירת אינוס, בציינה:

"על דרך הכלל, משנמצא כי נאשם בגיר ביצע עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו, כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאינטרס ההרתעה. אמנם, סעיף(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969וכן סעיף 71א (ב) לחוק העונשין מסמיכים את בית-המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת לציבור, תוך הימנעות מהרשעה. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהרשעה של נאשם בגיר אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל "רק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופןביותר..." .... ככלל, יימנע בית-המשפט מהרשעתו של נאשם בגיר רק במקרים נדירים בהם ההרשעה צפויה להסבר לנאשם נזק רב תוך פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו, וכאשר טיב העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים; ובלשונו של הנשיא שמגר: כאשר "אין יחס ביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה"... ודוק, בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו; אם זאת, על דרך הכלל, לא יימנע בית-המשפט מהרשעת הנאשם הבגיר אם הוכח כי ביצע את העבירה" (שם, 876).

הנה כי כן בבואנו לשקול אי הרשעה, נביא בחשבון את סוג העבירה ונסיבות ביצועה.
בע"פ (ירושלים) 3003/05 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (אתר נבו) (21.6.06), קבע בית המשפט (ס.נ. ד' חשין וכב' השופטים מ' שידלובסקי אור וא' פרקש) כדלקמן:

"אימתי נעדיף את האינטרס הציבורי שבהרשעת קטין במקרה נתון אף כשמדובר בנאשם קטין? "החומרה שבעבירות", כפי שציין בית משפט קמא בגזר דינו, היא שיקול מרכזי בעניין זה. בעניננו, אכן מדובר בעבירות חמורות, ובעיקר לאור ביצוען בידי חבורה. עם זאת, ראינו מקום להבחין בין"חומרת העבירות" לבין החומרה שבאה לידי ביטוי במעשיו הקונקרטיים של הנאשם הקטין, ולשים את הדגש על זו האחרונה. עיון בפסיקה מלמד, כי במקרים שבהם מורשעים קטינים בשל חומרת העבירות שבהן השתתפו, חלקיהם בביצוע העבירה היו מרכזיים או משמעותיים. כך, למשל, בע"פ 9262/03 הנ"ל, דובר בשלושה קטינים, אשר במהלך מסיבה ביצעו בזה אחר זה בעילה אסורה בהסכמה של נערה כבת 14 וחצי. כך גם, בע"פ 2669/00 הנ"ל, ארבעת הנאשמים הקטינים התנפלו והיכו קשות עובר אורח תמים." (שם, פסקה 12).

במקרה זה היה מדובר בעבירות חמורות שביצעו הנאשמים שבקבוצה, דהיינו תקיפה וחבלה של ממש וכן סחיטה בכח. לגבי המערער-הקטין, הורשע הוא בביצוע בהכאת המתלונן ובכך ששימש כ"פתיון". התסקיר אודותיו היה חיובי והצביע על כך שהמערער דשם עבר כברת דרך משמעותית על מנת להשתלב בחברה ולימודים שהחל בהם.

לפיכך קובע בית המשפט:

"לאור כל האמור - ובשים לב גם לעובדה שמאז מתן גזר הדין, במשך שנה וחצי, המערער לא היה מעורב במעשים פליליים - החלטנו לקבל את הערעור, לבטל את הרשעת המערער, כמו גם את העונש שנגזר עליו, ולהטיל עליו, במקום עונש זה, את אמצעי הטיפול הבאים:

א. המערער יבצע 70 שעות עבודה לתועלת הציבור על פי תוכנית שתיקבע בשירות המבחן.
ב. המערער יחתום במזכירות בית משפט זה על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות של אלימות תוך שנתיים מיום חתימתו. ההתחייבות תינתן בתוך 7 ימים מהמצאת

פסק דין
זה לב"כ הצדדים. (שם, פסקה 15).

כך גם חד פעמיות של העבירה, והתנהגות נאשם לפני ואחרי ביצוע העבירה הוכרו אף הם בפסיקה כטעם ונסיבה מיוחדת המצדיקה אי הרשעה. (ראו 2611/90 פלוני נ' מדינתי שראל, פ"ד מה(1), 120) (להלן: "פרשת פלוני").
כן ראו ת.פ. (שלום חיפה) 3436/03 מדינת ישראל
נ' ניוטין דרור, תק-של 2006(4), 2387(2006), בדק בית המשפט האם הנאשם עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה, וקבע כי יוטל על הנאשם צו שירות ללא הרשעה, חרף שהיה מדובר בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית (סעיף 380 לחוק העונשין).

מן הכלל אל הפרט
לאחר בחינתן של הדרישות שהוצבו לעיל על ידי שירות המבחן, נראה כי נאשם 5 עבר משוכות אלה. אף התסקיר בעניינו אכן ממליץ על של"צ ללא הרשעה.
גישת המאשימה, אינה יוצאת דופן במקרה דנן, וכך אף נקטה בפרשת אבו קישק, דלעיל.
כך גם בת.פ. (שלום ת"א) 6984/04 מדינת ישראל
נ' מיכלאשווילי שעניינו אותה עבירה כפי שבמקרה דנן, התביעה לא ביקשה את מיצוי הדין עם נאשם, מאחר ומדובר בתחום אכיפה חדש.
בהתחשב באמור לעיל לעניין כיבוד הסדר טיעון, ולאור הטיעונים לעונש והשיקולים ששקלתי לגבי נאשם 4, שבחלקם ישים אף לגבי נאשם 5, לאור חלקו בפרשה, הגעתי למסקנה שיש לקבל ההסדר ולהשית על נאשם 5 שירות למען הציבור, וזאת בהיקף של 225 שעות. הנאשם יבצע את צו השירות במסגרת "מזון לחיים" בתפקיד חלוקת מזון למשפחות נזקקות, בפיקוח ובמועד שייקבע על ידי שירות המבחן.

לנאשמים זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

העתק גזר הדין יועבר על ידי המזכירות לממונה על עבודות השירות , וכן לשירות המבחן למבוגרים.

ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ז (9 ביולי 2007) במעמד המאשימה, הנאשמים ובא כוחם.
_______________
יוסף שפירא
- שופט
1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 343/04
לפני
כב' השופט יוסף שפירא
09/07/2007








פ בית משפט מחוזי 343/04 מדינת ישראל נ' אהרון אייל (ירון) כהן, "כהן ירון פיננסים בע"מ, "שירה שרותי המרת מט"ח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2007)