פסקי דין על שחם גבעת עדה בע"מ ואח' | פסקי דין על אברהם טורג'מן | פסקי דין על ח.מ.ת בנין ופיתוח |

3063/04 א     10/07/2007




א 3063/04 שחם גבעת עדה בע"מ ואח' נ' אברהם טורג'מן,ח.מ.ת בנין ופיתוח בע"מ




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע
א 003063/04
בפני
:
כבוד סגן הנשיא ידין טימור
10/07/2007
1. שחם גבעת עדה בע"מ
2. אלישע קלעי
3. ירון שפירא
4. חליל אלקרנאוי
בעניין:
התובעים
עו"ד נאור בעז

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. אברהם טורג'מן

2. ח.מ.ת בנין ופיתוח בע"מ


הנתבעים
עו"ד גבאי יוסף

ע"י ב"כ
פסק דין

1. התובענה
בתובענה זו מבקשים התובעים לחייב הנתבעים בסך 3,236,099 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
הסכום הנ"ל נתבע בגין הפרת הסכם שבין הצדדים לכריית חול ומכירתו ולחילופין בגין עשיית עושר ולא במשפט, משנטלו הנתבעים את הרווח לו זכאים התובעים לטענתם.
הנתבע מס' 1, מנהלה של הנתבעת 2, נתבע לשלם הסכום הנ"ל הן בשל הפרת הסכם שכרת עם התובעים הן בגין עוולה של תרמית שביצע כנגדם.
תחילת בירור סכסוך זה התעכב בשל טענת הנתבעים כי לא ניתן לגלות מסמכים שברשותם, משום שאלה נתפסו על ידי רשויות מס הכנסה. גילוי זה התאפשר אחר שחרורם של המסמכים. טוענים התובעים כפי שיתברר להלן, כי הנתבעים נמנעו מלגלות כל המסמכים הרלבנטיים שבידיהם.

2. השתלשלות הדברים עפ"י הראיות שהוגשו
2.1 שותפות ראשונה שנכרתה בין התובעת מס' 1 לבין אלגרנאוי דיב ובניו בע"מ (להלן תקרא בקיצור "דיב")
ביום 16.7.00 נכרת הסכם בין התובעת מס' 1 לבין "דיב". בהסכם זה התחייבה "דיב" להגיש הצעה למכרז לכריית חול למנהל מקרקעי ישראל. התובעת מס' 1 מצידה התחייבה לשאת ב- 50% מהעלויות הכרוכות בהגשת המכרז. הוסכם שתוקם שותפות בחלקים שווים לביצוע הפרוייקט נשוא המכרז – כריית חול – היה ו"דיב" תזכה במכרז. לצורך זאת תוקם חברה בה ינתנו מניות בחלקים שווים לכל אחד מהצדדים (ראה נספח ג' ל-נ/1). באותה עת היה התובע מס' 4 חליל אלקרנאוי שותף ב-"דיב" בשיעור 25% (עדותו בפרוט' עמ' 7).
"דיב" צירפה את התובעת מס' 1 כשותפה למכרז, על מנת שהתובעת תספק את הערבות שהיה לצרף להצעה למכרז (פרוט' 23). ההסכם נ/1 נערך על ידי הנתבע מס' 1 עצמו, שהיו לו קשרים קרובים עם התובעים 3-1 כפי שיראה להלן (פרוט' 32).
עפ"י גרסת התובעים, "דיב" הפרה ההסכם עמם ונסתה להשתלט על הפרוייקט כולו, אחר שזכתה במכרז, תוך שלילת חלקם של התובעים 3-1. בשל כך ננקטו הליכים משפטיים כנגד "דיב" והתובע מס' 4 שיתף פעולה עם התובעים למרות שותפותו ב"דיב", בשל עסקים משותפים שהיו לו עם התובעת מס' 1 מאז שנות ה- 90' (ראה פרוט' 6 לענין יחסיו עם התובעת ופרוט' 33 עדות הנתבע מס' 1 עצמו לענין שיתוף הפעולה).
בין "דיב" לבין התובעת הושג הסכם פשרה בת.א. 1113/01 (ת/4 נספח ה') כאשר הנתבע מס' 1 ריכז הטיפול בתביעה נגד "דיב" מטעם התובעים והתובעת ממנה אגרת בי"מ שנדרשה (ת/4 סע' 8). עפ"י הסכם הפשרה הנ"ל אמורה היתה התובעת מס' 1 לכרות 400,000 טון חול.

2.2 היחסים שבין התובעים 3-1 לבין הנתבע מס' 1 קודם לסכסוך הנדון
מעיד התובע מס' 3 כי הנתבע מס' 1 שימש כרו"ח של התובעת מאז שנת 1991 ועד שנת 1999, ולאחר מכן, עד לשנת 2001 שימש כיועץ כלכלי ואיש סודו של התובע מס' 2, הוא מנכ"ל התובעת.
התובע מס' 3 הוא מנהל בתובעת (ראה ת/4 סע' 5). כך מעיד גם התובע מס' 2 (ת/3 סע' 5). הנתבע מס' 1 עצמו מאשר קיום יחסים קרובים אלה ואף מוסיף ומציין שקשריו עם התובעים 3-1 החלו עוד קודם, משנת 89', הן כשכיר בתובעת הן כעובד עצמאי ואף קיים קשרים חברתיים עם התובע מס' 2 והיה איש אמונו (פרוט' 32).

2.3 הסכמים שנערכו בעקבות הסדר הפשרה עם "דיב", בין התובעים לבין הנתבעים.
מעידים התובעים 2 ו- 3, כי לאחר שהושג הסדר פשרה עם "דיב" ערך הנתבע מס' 1 הסכם בין התובעים 4-2 והנתבע מס' 1 עצמו ביום 8.5.02, לפיו תעביר התובעת מס' 1 זכויותיה עפ"י הסכם הפשרה עם "דיב", לנתבעת מס' 2, אשר תפעל לכריית החול ומכירתו.
הוסכם שהנתבעת תאפס חשבון הבנק שלה ומשלב זה כל הפעולות הכספיות הנוגעות לעסקת כריית החול תתבצענה בחשבון זה בלבד. לתובע מס' 2 תנתן זכות חתימה יחד עם הנתבע מס' 1. התובע מס' 4 יהא אחראי לכריית החול והנתבע מס' 1 יטפל בשיווק. המחיר שיקבע לחול יקבע במשותף ע"י התובע מס' 3 והנתבע מס' 1. על התובע מס' 4 היה להפקיד בחשבון כל תמורה שתתקבל על ידיו מ-"דיב".
נקבע שהנתבע יקבל תמורה עבור עבודתו אלא שסכום התמורה לא נקבע.
לבסוף הוסכם שהרווח בגין פרוייקט משותף זה יחולק באופן שווה בין התובעים 4-2 והנתבע מס' 1, כך שכל אחד זכאי ל- 25% מהרווח (ראה נספח ו' בתצהירים ת/3 ו-ת/4).
ההסכם הנ"ל תוקן בהסכם נוסף הנושא אותו תאריך 8.5.02 (נספח ז' לתצהירים ת/3 ו-ת/4) ותוכנו זהה בעיקרו, ככל שהדבר רלבנטי לענין זה.
לכאורה היו זכאים התובעים 4-2 איפוא ל- 75% מהרווח. (ראה סע' 11 בתצהירים 3 ו-4).
מוסיף ומעיד התובע מס' 3 כי שכרו של הנתבע מס' 1, עפ"י ההסכמים הנ"ל, אמור היה להקבע עפ"י שעות עבודתו ודו"ח שיוגש לענין זה (פרוט' 15).
הנתבע מעיד לענין זה כי שכר העבודה שדרש איננו מתייחס רק למהלך הכרייה, אלא לכל השתלשלות הדברים, סה"כ סך 400,000 ₪, תוך שהוא מפנה לדו"ח רווח והפסד המצורף לתצהירו (נספח ט' ב-נ/3). הוא מוסיף וטוען בחקירתו הנגדית, כי הרווח מסתכם בסך 739,148 ₪ (נ/3 סע' 9.9). אין כל פירוט כיצד הגיע לשכר הנטען.
הנתבע מס' 1 אינו חולק על טענות התובעים 2 ו- 3 כי ההסכמים, הנספחים ו' ו-ז' הנ"ל נוסחו על ידיו ונשלחו לתובעים.
מעיד התובע מס' 2 כי שחם העבירה זכויות הכרייה שבידיה לנתבעת מס' 2 עפ"י הצעת הנתבע מס' 1, שחשב בכך להקטין החיוב במס, ע"י קיזוז התקבולים נגד חובות של הנתבעת מס' 2 (פרוט' 26). מדובר למעשה בחוזה למראית עין לטענת הנתבע מס' 2.
עפ"י עדותו של הנתבע מס' 1 כריית החול החלה תחת שמה של התובעת מס' 1 וההסכמים – נספחים ו' ו-ז' הנ"ל – נערכו בשלב מאוחר יותר (פרוט' 33).
לדבריו ההסכמים לא נחתמו, הואיל ותקופת הכרייה עפ"י הזיכיון היתה קצרה ולא ידעו אם תוארך (פרוט' 35). בפועל היא נמשכה חודשיים (פרוט' 35).
מסכים הנתבע מס' 1 שהיתה כוונה לרכז כל ההוצאות והרווחים בנתבעת מס' 2 ואז יחולקו הרווחים כמוסכם (פרוט' 35). הוא סבור כי בעקבות ההסכמים הנ"ל התובעת מס' 1 יצאה מהתמונה משזכויות הכרייה עברו לנתבעת 2, ולתובעת לא נותרו כל זכויות. בגרסה זו הוא עצמו מסכים כי ההסכמים עומדים בתוקפם (ראה פרוט' 35).
עוד מסכים הנתבע מס' 1 שבמסגרת הסכם הפשרה, שבין דיב לתובעת ס' 1 התחייבה דיב לפצות את התובעת בסך 250,000 ₪ (ת/3 נספח ה' סע' 6) וסכום זה הועבר לנתבעת 2 מתוך הסכם לרכז שם כל ההוצאות והרווחים (פרוט' 35). שוב מאשר בכך הנתבע מס' 1 כוונת הצדדים לממש ההסכם ביניהם כמפורט בנספח ז' הנ"ל. לא יתכן גם שהתובעת ניהלה תביעתה נגד "דיב" כדי שהנתבעים יזכו בפירותיה.

2.4 החלוקה של הרווח עליה הסכימו הצדדים.
בעדותו הראשית מעיד התובע מס' 3, כי בעקבות הסכם הפשרה שהושג עם "דיב" הוסכם שרווחיה של התובעת מס' 1 יחולקו באופן שווה בין הנתבעים 4-2 והנתבע מס' 1, כך שכל אחד יהא זכאי ל- 25% מרווחיה של התובעת (ת/4 סע' 7). בחקירתו הנגדית חוזר התובע מס' 3 על גרסה דומה. הוא דוחה טענתו של הנתבע מס' 1 לפיה היה זכאי לקבל 50% מרווחיה של התובעת. התובע מס' 2 מציג גרסה דומה לגרסת התובע מס' 3 (ראה ת/3 ס'ע 7 ופרוט' 23).
גם ההסכם שניסח הנתבע מס' 1 עצמו (ת/3 ו-ת/4 נספח ז' שם) תומך בגרסת התובעים (שם סע' 11). אף הנתבע מס' 1 מסכים להודות, בחקירתו הנגדית, שהחלוקה אמורה היתה להיות שווה בין התובעים 4-2 והוא עצמו (פרוט' 34).

2.5 הפרת ההסכם ע"י הנתבעים.
מעיד התובע מס' 3, כי פנה לנתבע מס' 1 וביקשו לחתום על הסכם שהוא עצמו ערך (ת/4 נספח ז') אך סורב. גם בקשתו לצרף את התובעים 2 ו- 3 כמורשי חתימה בחשבון העסקה הנדונה, מכוח סע' 4 להסכם נדחתה (פרוט' 15).
הנתבע מס' 1 מתרץ סירובו לחתום על ההסכם הנ"ל בכך שלא ידעו אם יאורך הזיכיון לכריית החול (פרוט' 35). לא ניתן הסבר מדוע היה בכך כדי למנוע חתימת ההסכם.
מעידים התובעים, כי עפ"י ההסכם שניסח הנתבע מס' 1, היה עליו לתאם עם התובע מס' 3 את מחיר החול הנמכר והוצאות התפעול והשינוע (פרוט' 23 וסע' 8 לנספח ז' ל-ת/4 הנ"ל). הנתבע לא עשה דבר לשתף פעולה עימם. הנתבע מעיד כי ימים ספורים אחר שניסח את ההסכם, נספח ז' הנ"ל, התעוררה מתיחות בינו לבין התובע מס' 3, שגילה דאגה מהיקף פעילותם של הנתבעים וההוצאות הכרוכות בכך, ולכן הציע הנתבע לחלק שטחי איחסון החול בין הנתבעים לתובעים (פרוט' 33). אין כל הודעה, מצד מי מהנתבעים למי מהתובעים, בדבר ביטול הסכם כלשהו בין הצדדים.
מעיד הנתבע, כי כל זכויות התובעת מס' 1 עברו לנתבעת מס' 2, מכוח סע' 7 להסכם בין שחם ל-"דיב", שם נקבע כי התובעת מס' 1 זכאית להעביר זכויותיה עפ"י ההסכם לנתבעת מס' 2 (ת/4 נספח ה'). בפועל אין כל הסכם לפיו הומחו זכויות אלה. בנספח ז' הנ"ל שאוזכר, הוסכם שהנתבעת מס' 2 "תפעיל" זכויות של התובעת בכריית החול, אך רווחי העסקה יחולקו בין התובעים 4-2 והנתבע. לא היה ויתור על הזכויות לטובת הנתבעת. מעיד התובע מס' 3, כי הנתבע מס' 1 פעל באורח חד צדדי תוך התעלמות מזכויות התובעים (פרוט' 12) ולא דיווח אודות פעולותיו, כפי שנדרש לעשות עפ"י המוסכם (פרוט' 14). זכויות הכריה הומחו לנתבעת מס' 2 עפ"י עצת הנתבע מס' 1 משיקולי מס, כאשר היתה כוונה לקזז הכנסות כנגד חובות שהצטברו בח.מ.ת. היה בכך משום הסכם למראית עין (פרוט' 26).
מעיד התובע מס' 2 כי הנתבעים מכרו חלק מן החול כ- 60,000 טון לצדדים שלישיים ללא כל תעוד. לטענת התובע מס' 4, שפיקח זמן קצר על פעולות הכרייה, הנתבע מס' 1 העלים חלק מהחול שנכרה, אך לא הובאו ראיות לכך.
מעיד הנתבע מס' 1 כי משום ש"התפוצצה" העסקה לא מצא לנכון לשלוח כל חשבון מסכם למי מהתובעים.
גם עם הגשת התביעה הנדונה הערים הנתבע מס' 1 קשיים באשר לגילוי מסמכים (פרוט' 30).
מעיד התובע מס' 2, כי לאחר שנסתיימה כריית החול ניסה הנתבע מס' 1 להגיע להסדר, עת הציע לשעבד נכס להבטיח פרעון חובו. מדובר בשיעבוד דירת מגורים של אימו, להבטיח חוב של 1,200,000 ₪ נכון ליום 1.9.02, שישולם בשישה תשלומים שווים בין 31.12.02 ל- 30.10.02 (נספח י' לת/3).
במסמך הנ"ל צויין כאילו מדובר בפרעון הלוואות, אלא שלטענת התובע 2 אין מדובר כלל בהלוואות, אלא מדובר בתכנון הנתבע מס' 1 במטרה להביא להקטנת המס (פרוט' 25). התובע 2 מצדו אך רצה להבטיח קבלת חלקו בתמורה.
משיב לכך הנתבע מס' 1, כי אכן הועלתה הצעה להסדר, כפי שצויין, אלא שהוא ניהל המו"מ רק מחשש שינקטו הליכים משפטיים שיקפיאו ביצוע כריית החול ובפועל לא נחתם דבר. מדובר, לכאורה, איפוא, במו"מ שניהל הנתבע מס' 1 שלא בתום לב. (ראה פרוט' 39).

2.6 כמות החול שנכרתה ושוויה
עפ"י הסכם הפשרה שבין "דיב" לבין התובעת מס' 1 התחייבה דיב לאפשר לתובעת מס' 1 לכרות חול בכמות של 400,000 טון (ראה סע' 2.1 לעיל וכן נספח ה' ל-ת/3). לא הובאה כל ראיה להוכיח כי נכרתה כמות פחותה של חול.
לענין זה הובאה חוו"ד של מודד מוסמך יוסף דראושה (ת/1) אשר העריך כמות החול שכרו הנתבעים ואוחסנה על ידיהם, ב- 163,795 מטר מעוקב. לא הובאה כל ראיה להוכיח מה משקל כמות זו של חול.
מעיד התובע מס' 3 כי הובאה בפני
התובעים הצעה מחברת "סטאר" לרכוש החול שנכרת כנגד תשלום של 11 ₪ לטון (ראה ת/4 נספח ט' ופרוט' 18). מסכים התובע שאין התייחסות במסמך הנ"ל לעלות העמסה ושינוע ולא הוצג נתון כספי לענין זה.
עוד מסכים התובע מס' 3 כי באתר כרייה אחר, במישור רותם, מכרה התובעת חול בשער המחצבה, ב- 11-9 ₪ לטון.
הנתבע מס' 1 מעיד כי מכר החול כולו ב"סטוק" לחברה בשם א.י.ן. החול כולו נמכר תמורת 2,400,000 ₪. בפועל שולם 1,600,000 ₪ בשנת 2003 והנתבעים צפויים לקבל סכום נוסף בסך 800,000 ₪. החברה א.י.ן ממנה כל ההוצאות ומכאן שהתשלום בו התחייבה הוא נטו אחר הוצאות (ראה פרוט' 37 וכן ההסכם בין הנתבעת 2 לבין א.י.ן – נספח ח' ל-נ/3).
אם מדובר, איפוא, בכמות חול במשקל 400,000 טון, כמצויין לעיל, הרי ששולם 6 ₪ נטו לכל טון חול. נתון זה מתיישב עם ההצעה מחברת סטאר ומכירת החול מ-"מישור רותם", בהתחשב בכך שבהצעות הנ"ל הוצע מחיר ברוטו.
ההסכם עם חברת א.י.ן נכרת ביום 25.10.02 ומכאן שהתמורה המשוערכת להיום עומדת על סך 2,417,520 ₪ נטו.
עפ"י ההסכם בין הצדדים אמורים היו התובעים 4-2 והנתבע מס' 1 לחלוק רווח זה באופן שווה. לפיכך על התובעים לכאורה לזכות ב- 75% מסכום זה:
1,813,140 ₪ ואילו הנתבע מס' 1 סך 604,380 ₪.

2.7 דרישותיו של הנתבע מס' 1
טוען הנתבע כי הוא זכאי לתשלום מהתובעים 3-1 בשל חלקו בעסקת כריית חול ב-"מישור רותם". התובע מס' 3 שולל חלקו של הנתבע בעסקה זו, והנתבע לא הביא כל ראיה לכך.
עוד דורש הנתבע מס' 1 שכר עבודה בגין פעילותו בכריית החול סך 400,000 ₪. לא הובאו על ידיו כל ראיות לענין שיעור שכה"ט המגיע לו (ראה פרוט' 36) ולא הוגשה כל תביעה נגדית לענין זה.

2.8 מהימנות החשבונות שהוצגו ע"י הנתבעים
על פי ההסכמים שערך הנתבע מס' 1 עצמו, היו אמורים הנתבעים לאפס החשבון בח.מ.ת ולייחד החשבון לפעילות כריית החול בלבד, תוך צירוף מי מהתובעים 2 או 3 כמורשי חתימה. הנתבעים התעלמו מהתחייבויות אלה (סע' 6-3 בנספח ז'). כפי שעולה מן הראיות שהובאו לעיל, בוצעו פעולות כספיות תוך תכנון מס, במטרה להפחית המס על תשלומים שיתקבלו. חלק מההסדרים היו למראית עין. באשר לחלק מן ההוצאות לא הוצאו כלל חשבוניות (פרוט' 42).
הפעילות בחשבון ח.מ.ת לא יוחדה לעסקת כריית החול. ברשות ח.מ.ת הוצגו כ- 15 קלסרים של חשבונות, שחלקם בלבד נגעו לעסקה הנדונה (פרוט' 41). משהנתבעים לא פעלו עפ"י המוסכם ולא ייחדו החשבון לעסקה הנדונה, עליהם הנטל להוכיח שעור הרווח של העסקה הנדונה והם לא עמדו בכך.
בהתחשב בראיות שהוצגו בפני
ביה"מ, התעלמות הנתבע מס' 1 מהתחייבויותיו כלפי התובעים ואי ניהול חשבונות עפ"י המוסכם, הנני מעדיף עדות התובעים על פני עדותו של הנתבע.

3. חבות הנתבעים
ההסכם שנערך בין הצדדים התחייב בו הנתבע מס' 1 באופן אישי (ראה נספח ז' הנ"ל לת/3 ו-ת/4).
הנתבע מס' 1 מצדו העיד כי פעל גם כאורגן, של הנתבעת מס' 2.
עולה מכך שיש להכיר בחבות הנתבעים יחד ולחוד.

4. סוף דבר הנני קובע כי הצדדים בפועל התחייבו בהסכם עפ"י התנאים שפורטו בנספח ז' לתצהירים ת/3 ו-ת/4, ובהתנהגותם פעלו עפ"י הסכם זה.
עולה מן האמור לעיל, כי הנתבעים הפרו ההסכם כלפי התובעים, על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעים 4-2 חלקם ברווח עסקת כריית החול סך 1,813,140 ₪, כמפורט בסע' 2.6 לעיל, בתוספת ריבית כחוק מיום הגשת התביעה 22.2.04 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
בנוסף הנני מחייב הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעים 4-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 250,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ כחוק.

ניתן והודע היום 10.7.2007 בהעדר הצדדים.

ידין טימור
– שופט
סגן נשיא
003063/04א 055 שולי אברהם








א בית משפט מחוזי 3063/04 שחם גבעת עדה בע"מ ואח' נ' אברהם טורג'מן,ח.מ.ת בנין ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/07/2007)