פסקי דין על מטר מטר | פסקי דין על עמיד פדל מטר

7136/04 א     22/07/2007




א 7136/04 מטר מטר נ' עמיד פדל מטר




1
בתי המשפט
א 007136/04
בית משפט השלום נצרת
22/07/2007
תאריך:
כב' השופט אשר קולה

בפני
:

מטר מטר

בעניין:
התובע
השאם דאוד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
עמיד פדל מטר
הנתבע
היית'ם חליל ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
מבוא ורקע עובדתי
1. בפני
תביעת פינוי וסילוק יד שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע.

2. יוקדם כי התובע והנתבע הינם בני דודים (דהיינו אבותיהם - אחים היו).

3. המדובר במקרקעין הידועים כחלקה 31 בגוש 15411 בכפר עילבון (להלן: "המקרקעין").

4. הזכויות במקרקעין היו מלכתחילה בבעלות סבם המנוח של התובע והנתבע, את הזכויות ירשו ששת בניו של הסב המנוח וביניהם פדיל מטר (אביו של הנתבע) ועבדאלה מטר (אביו של התובע). חלק מבניו של הסב המנוח, הורישו זכויתיהם לבניהם (נכדיו של בעל הזכויות המקורי) אם כי לא כל הורשות וההעברות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.

5. אין מחלוקת בין הצדדים, כי את הזכויות בתת חלקה 31/1 ו-31/2 ירשו הנתבע ואחיו, ואילו את הזכויות בתת חלקה 31/3 ירשו התובע ואחיו.
אציין כאן הערה חשובה להמשך - המספור דלעיל לקוח מתוך נ/5 שהינו מפת חלוקה שהוצגה בפני
בית המשפט על ידי מר סרחאן יאסר, שהינו בודק תכניות בוועדה המרחבית לתכנון ובנייה בגליל המזרחי, שהיא הוועדה הרלוונטית לעניינינו (להלן בהתאמה: "יאסר" ו"הוועדה המקומית").
לעומת זאת, במפת החלוקה, נספח ו' לתצהיר הנתבע, תת חלקה 31/1 כולה היא בבעלות הנתבע ואחיו ואלו תת חלקה 31/2 היא בבעלות התובע ואחיו.
יודגש כי ההבדל אינו קנייני אלא אך ורק בשיטת מספר תת החלקות.
עוד ברור כי חלקת התובע ואחיו (ולהלן אדרש לעניין זה) מצויה מדרום לחלקת הנתבע.

6. בנסח הרישום המצורף דווקא ע"י הנתבע (התובע לא טרח לצרף נסח רישום לתביעתו או לתצהירו), רשומים כבעלים הרלוונטים לעניינו פדל סלים מטר (אביו של הנתבע) בשטח של 1/6 מהמקרקעין והתובע ואחיו בשטח של 1/12 כל אחד מהם.

7. ברור הוא, כי פירוק השיתוף לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין וכי עדיין רשומים כל בעלי הזכויות כבעלי זכויות בלתי מסוימות (ב"מושע").
כמו כן, וגם על כך אין עוררין, לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין תוכנית החלוקה או הסכם שיתוף כלשהו אחר.

8. עוד יאמר כבר עתה לעניין זה, כי פירוק שיתוף יושלם על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, רק "לאחר שהחלקות הנפרדות שנוצרו בעקבות הפירוק ירשמו במרשם המקרקעין בבעלותם הנפרדת של הבעלים המשותפים" (ראה פרופ' יהושע ויסמן, דיני קניין בעלות ושיתוף, המכון למחקר, חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, ושם בסעיף 5.119).
כמו כן מן הראוי לציין כבר עתה, כי "הסכם שיתוף ניתן לרישום ומשנרשם, כוחו יפה גם כלפי כל אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכל אדם אחר" (סעיף 29 לחוק המקרקעין).
משכך, וכל עוד לא נרשם הסכם השיתוף, וכך הוא בענייננו, אין כוחו יפה אלא אך ורק כלפי אלו החתומים עליו, כדין כל חוזה אחר, ואין כוחו יפה כלפי מי שאינו צד לו (עניין זה יבואר להלן).

9. הנתבע ואחיו הינם בעלי הזכויות, כך לטענתם, בחלקה 31/1 המקורית (נספח ג' לתצהיר הנתבע) שמורכבת כיום מתתי חלקות 31/1 ו-31/2.
הנתבע הוא זה המחזיק בחלקה 31/2 שהינה החלק המזרחי של חלקה 31/1 המקורית.

10. הנתבע בנה בחלקתו בית מגורים, או יותר נכון, לטענתו, אביו בנה בית מגורים זה ובשלב מאוחר יותר השלים בניית חדר מדרגות, באופן הפולש במידת מה לחלקה 31/3 המוחזקת כאמור, על ידי התובע ואחיו.

טענות הצדדים
11. התובע טוען איפוא, כי הנתבע פלש לגבול חלקתו והסיג את גבולו בכך שכאמור השלים או בנה את חדר המדרגות באופן הפולש לתוך חלקתו.

12. לטענת התובע, הוא ואחיו, זכי מטר (להלן: "זכי") הינם בעלים במושע בחלקה 31/3 (להלן גם: "החלקה") תוך שאין ביניהם חלוקה מחייבת.
זכי, אמנם חתם לתובע על בקשתו להיתר בנייה בפני
הוועדה המקומית, אלא שחתימתו זו של זכי לא מועילה לו לנתבע, שכן זכי הינו בעלים ב"מושע" בלבד, והיה צריך לקבל גם את הסכמת התובע לבנייה, ומשזו לא ניתנה, הרי שאין תוקף לחתימת זכי לבדו וממילא יש לראות בתובע כמסיג גבול.
יוער עוד, כי בכתב התביעה עותר התובע לסילוק גרם המדרגות שנבנה, כך לטענתו שלא כדין, ואילו בסיכומיו הרחיב התובע ודרש את סלוקה של גדר שנבנתה אף היא בהסגת גבול לתוך חלקתו.

13. התובע מוסיף וטוען, כי מומחה שמונה על ידי בית המשפט (להלן: "המומחה") קבע אף הוא, כי הנתבע פלש לתוך חלקת התובע.

14. התובע מוסיף וטוען, כי קיימת חלוקה בפועל בין כל המחזיקים במקרקעין, וכי חלוקה זו ידועה היטב לכל הבעלים והמחזיקים במקרקעין, וממילא ובהתאם לחלוקה זו פלש הנתבע לחלקת התובע ואחיו.

15. לטענת התובע אין כל חלוקה בינו לבין אחיו זכי - ומשכך יש לראות בו ובזכי כבעלי זכויות בחלקים בלתי מסויימים בחלקה.

16. הנתבע לעומת זאת טוען בקצרה כך:
א. המקרקעין, הינם בבעלות משותפת - בלתי מחולקת, ומשכך אין לתובע כלל זכות לדרוש סילוק יד, בטרם בוצע פירוק השיתוף.
ב. אם קיים הסכם חלוקה כולל ביחס לכל המקרקעין, הרי גם התובע ואחיו עשו ביניהם הסכם חלוקה, וממילא התובע אינו "שכנו" של הנתבע. אלא החלק המזרחי של החלקה הינו בחזקתו ובשימושו של זכי, אשר התיר כאמור, לנתבע לבנות את גרם המדרגות ואין לו כל טענה כלפיו, ואילו התובע הינו בעל הזכויות, או המחזיק, בחלק המערבי של החלקה וממילא, אין לו כל עילת תביעה כלפי הנתבע.
ג. הנתבע קיבל היתר בנייה כדין והתנגדות שהגיש התובע לוועדה המקומית לתכנון ובנייה - נדחתה.
ד. מדובר בפלישה מזערית של כ-4 מ"ר בסה"כ (ביחס לגרם המדרגות) בהתאם לחוות דעת המומחה ולפיכך, אין להורות על הריסה.
ה. ה"פלישה" וככל שהייתה, ארעה כבר בשנת 1999 והתובע בשתיקתו הסכים לפלישה זו.

דיון ומסקנות
17. מטעם התובע, הוגשו תצהירו שלו, ושל בנו שהינו הרוח החיה בכל ההליך שבפני
נו. מטעם הנתבע הוגשו תצהירו שלו, וכן תצהיריהם של זכי, אחיו של התובע, ושל סלים מטר וגריס מטר, שהינם בני דוד של התובע והנתבע וכן תצהירו של עמאד מטר שהינו אחיו של הנתבע.

18. עוד קודם להגשת התצהירים מונה כאמור מומחה, מר סוהיל זידאן, מטעם בית משפט, אשר הגיש חוות דעתו, וכן העיד ואף זאת כאמור, פקיד מטעם הוועדה המקומית - מר סרחאן יאסר.

חוות הדעת המומחה
19. המומחה בחוות דעתו קובע, כי תכנית החלוקה 92 (נ/5, שהיא התוכנית עליה מסתמך התובע) היא זו שאושרה בוועדה המקומית בישיבה מיום 28.6.94, ישיבה מספר 102/94.
בהתאם לתוכנית זו קיבלו אבותיהם של התובע והנתבע, כל אחד מהם 83 מ"ר יותר ממה שהגיע להם בפועל. יודגש, כי בהתאם לתוכנית חלוקה זו, קיבל פדל (אביו של הנתבע) את זכויותיו בחלקה 31/1 ו-31/2 ועבדאלה (אביו של התובע) קיבל זכויותיו בחלקה 31/3 (בהתאם לנ/5).

20. עוד קובע המומחה, כי על המקרקעין קיימות למעשה שלוש תוכניות חלוקה, שתיים מאושרות על ידי הוועדה לתכנון ובנייה, ואשר שלושתן אינן תואמות זו לזו.

21. עוד קובע המומחה בחוות דעתו, כי אכן ובהתאם לתוכנית 92 הסיג הנתבע את הגבול בחלקה במספר מטרים.

22. המומחה לא זומן להעיד ולהחקר על חוות דעתו ומשכך, יש לראות בחוות דעת זו כחוות דעת מוסכמת.

23. עד אובייקטיבי נוסף שהעיד הינו כאמור יאסר אשר העיד, כי התוכנית נ/5 אושרה אכן בישיבת הוועדה מס' 102/94. לטענת יאסר, אין הוא מכיר תוכנית חלוקה מאושרת אחרת.
כמו כן, מאשר יאסר שעבדאלה (אביו של התובע) לא חתם על תוכנית החלוקה, שכן לדבריו באותה עת הוא כבר לא היה בעל הזכויות, אלא זכויותיו הועברו לבניו, התובע וזכי.

24. יאסר מאשר, כי יכול ובעלי הזכויות בחלקות 31/1-31/3 קיבלו יותר מהמגיע להם על פי נסח הרישום, אלא שלטענתו, "הדיון של הוועדה הינו דיון תכנוני ולא קנייני אז ההחלטה היא תכנונית ולא איכפת לוועדה אם מישהו קיבל יותר, הוועדה מתמקדת בשאלה האם המגרש המוצע מתאים לתוכנית החלה במקום" (עמ' 21 שורות 4-5), ובהמשך גם "אנחנו מדברים בתשריט חלוקה ולא בתכנית חלוקה, בתשריט חלוקה הבעלים יכולים לשנות בעלות כל עוד שהוא לא הוגש כתכנית חלוקה לצרכי רישום..."

המחלוקות העיקריות
25. כעולה מטענות הצדדים, הרי שיש ביניהם שתי מחלוקות עיקריות אשר פתרונן יפתור את המחלוקת כולה, ללא צורך להדרש למחלוקות האחרות שביניהם.
כוונתי היא לשתי השאלות הבאות:
א. האם זכאי כלל התובע להגיש תביעה לסילוק יד מכוח היותו בעל הזכויות ו/או המחזיק בחלקה?
ב. האם החלקה חולקה בין התובע לאחיו, זכי, כך שזכי הוא זה המחזיק בחלק המזרחי של החלקה הגובל בחלקתו של הנתבע, וממילא אין לתובע זכות תביעה כלל כנגד הנתבע.

26. כפי שאראה להלן, פתרון שתי השאלות דלעיל, יפתור את הסכסוך נשוא כתב התביעה, ללא שיהיה צורך לדון בטענה ולפיה מדובר בפלישה זעירה וישנה, באופן המונע בלאו הכי מהתובע את זכותו לפינוי וסילוק יד.
אדון איפוא, בשתי השאלות שהצבתי לעיל, כסדרן.

תוקפה של תכנית החלוקה
27. כאמור לעיל, חלק ממי שהיו הבעלים ב"מושע" במקרקעין חתמו על תכנית חלוקה מס' 92, אשר אושרה כאמור על ידי הוועדה המקומית (נ/5).
ברור הוא, כי בעל הזכויות המיועד בחלקה, הלא הוא עבדאלה, אביהם של התובע וזכי, לא חתם על תכנית חלוקה זו. נטען על ידי יאסר והדבר לא נסתר כי באותה עת, כבר לא היה עבדאלה בעל זכויות וממילא לא יכול היה לחתום.
מאידך גם זכי ומטר, שהיו בעלי זכויות במושע במקרקעין (כל אחד 1/12) אף הם לא חתמו על תכנית חלוקה כלשהי.
למעלה מן הצורך יוער, כי גם הנתבע ואחיו לא חתמו על תכנית חלוקה כלשהי, שכן באותה עת, אביהם המנוח פדיל, היה בין החיים והיה הוא בעל הזכויות הרשומות.

28. אם כן איפוא, ולאור האמור, אין לתובע זכות קניינית רשומה על שמו בחלקה או בכל מקום מוגדר אחר במקרקעין, לפיכך מנוע הוא מלתבוע סילוק יד או פינוי, מכח היותו בעל זכויות יחודיות בחלק זה או אחר של המקרקעין.
יכול היה, אולי, ואיני קובע בכך מסמרות, להגיש התובע תביעה לפינוי וסילוק יד, עקב שימוש יחודי במקרקעין באופן החורג מניהול ושימוש רגיל במקרקעין, אולם לא זאת הייתה תביעתו של התובע. התובע תבע מכח הסכם חלוקה אשר לטענתו, מחייב את כלל השותפים, ובתור שכזה, כן לטענתו, זכאי הוא לדרוש סילוק יד ממי שפלש לתוך חלקתו שלו.

29. כפי שהוכח לעיל, התובע כמו גם הנתבע, אינם חתומים על הסכם שיתוף, או תכנית חלוקה כלשהי. תכנית החלוקה לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ובוודאי שלא אושרה חלוקה בעין ולא נרשמו זכויות הבעלות בהתאם לחלוקה כלשהי.

30. לשון חוק המקרקעין בעניין זה ברורה היא, "משנחתם הסכם שיתוף, כוחו יפה גם כלפי אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכל אדם אחר..."
בענייננו, הסכם השיתוף לא נרשם ומשכך, אין כוחו יפה כלפי מי שנעשה שותף לאחר מכן.
בענייננו יש לדברים משנה תוקף, שכן התובע לפחות, היה כבר שותף בעת שאושרה תכנית 92 הנ"ל, ואף על פי כן, התובע לא חתום כלל על תכנית חלוקה זו, אשר בה יש לראות משום הסכם שיתוף.

31. לא זו אף זאת, גם הנתבע לא חתום על תכנית חלוקה זו וממילא ולכאורה, היא אינה מחייבת גם אותו, לפחות לא במישור היחסים שבינו לבין התובע.

32. ודוק, אמרתי ש"לכאורה" התכנית אינה מחייבת את הנתבע, שכן בנושא זה יש למלומד פרופ' ויסמן ביקורת על לשון סעיף 29 לחוק.
כאמור לעיל, מסעיף 29 לחוק משמע שהקובע, באשר לנפקות כלפי שותף אחר, או אדם אחר הוא הרישום ובהעדר רישום, ידיעה כשלעצמה, אינה מקנה תוקף ביחס לצדדים שלא היו חתומים על הסכם השיתוף.
עניין זה אף נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א מנשה נ' לוי 193/75 פס"מ תשל"ח (1) 32, 35. אלא שעל

פסק דין
זה נמתחה ביקורתו של המלומד פרופ' ויסמן באומרו כך: "כנגד עמדה זו ניתן לטעון שאכן סעיף 29 אינו אומר את שאומר, למשל, סעיף 4 לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967, לפיו כפוף למשכון מי שידע, או צריך היה לדעת, על קיומו של המשכון, אף שהמשכון לא נרשם. ואולם, שאלה היא אם נכון להסיק מכך כי הרישום הוא הדרך היחידה שבאמצעותה עשוי צד שלישי להיות כפוף להסכם שיתוף. האם נתכוון המחוקק בניסוח זה של סעיף 29 לשלול, דרך משל, את התחולה של דוקטרינת המניעות, שהייתה עשויה בהתקיים הנסיבות המתאימות, למנוע בעל משותף מלהסתמך על אי רישומו של הסכם שיתוף? וכן, אדם אשר יתעלם מהסכם שיתוף שלא נרשם, בנסיבות שיש בהן משום התנהגות שלא בדרך מקובלת, ושלא בתום לב, האם לא ניתן חרף סעיף 29 למונעו מלהסתמך על כך שהסכם השיתוף לא נרשם? והאם הדוקטרינה של שימוש לרעה בזכות, אינה עשויה למנוע אדם מלהתעלם מהסכם שיתוף שלא נרשם, אם הוא עושה כן במטרה להציק לבעלים המשותפים האחרים, בהסתמכו על כך שהסכם השיתוף לא נרשם? ובאחת, סבורים אנו כי מן העובדה שהחוק קובע שרישום הסכם שיתוף מביא לכך שהוא תקף כלפי צד שלישי, אין ללמוד את המשפט ההפוך, כי באין רישום אין ההסכם עשוי להיות תקף כלפי צד שלישי, מכוח דוקטרינות אחרות כגון, מניעות, תום לב, שימוש לרעה בזכות".

33. גם אם אקבל את ביקורתו של פרופ' ויסמן ואראה בה כהלכה משפטית מחייבת (ובמלוא הכבוד, איני בטוח שכך הוא) הרי שעדיין בנדון שבפני
נו, איני סבור כי קיימת דוקטרינה אחרת, המחייבת הסתמכות על ההסכם שלא נרשם.
בשום שלב לא הוכח, כי הנתבע נהג בחוסר תום לב, או שעשה הוא פעולה כלשהי במטרה להציק לשכנו התובע, או לבעלים משותפים אחרים.
ההיפך הוא הנכון, הנתבע הגיש תכנית בנייה מסודרת לוועדה המקומית, וביקש היתר בנייה כדין (אמנם מאוחר במקצת לבנייה, אבל בכך אין די כדי לקבוע שהתנהגותו הייתה חסרת תום לב), הנתבע אף דאג להחתים את זכי, כאשר סבר ובצדק מבחינתו, כי הוא הינו "שכנו" הנכון והמחזיק בפועל בחלק המזרחי של החלקה.
התנגדותו של התובע בוועדה המקומית נדחתה, משום שהוועדה אישרה את סברתו של הנתבע, כי אכן זכי הוא בעל דינו.
משכך, ולאור כל האמור, איני יכול לקבוע, כי הנתבע נהג בחוסר תום לב או בדרך שאינה מקובלת ואין משום כך, כדי למנוע מהנתבע מלטעון שהסכם השיתוף, למצער, ביחסים בינו לבין התובע ובקביעת הגבול המדויק, אינו מחייב אותו, או מכל מקום התובע מנוע מלהסתמך עליו.

34. אמנם, ללא הסכם חלוקה כלשהו, לא יכול היה הנתבע לבנות כלל במקרקעין ובמקום שבנה. הנתבע מודה שבנה מכח הסכם חלוקה היסטורי, אלא שלטענתו, הסכם זה הוא ההסכם נספח ג' המצורף לתצהירו שעליו חתמו מי שהיו בזמנו הבעלים המשותפים של המקרקעין, שהיו כל היורשים של סבו המנוח, אין בתכנית זו חלוקה מדויקת, של קו גבול מדויק בין שתי החלקות (המוחזקת על ידי התובע ואחיו, והמוחזקת על ידי הנתבע ואחיו). מה גם שאין בתכנית זו הפקעה לדרכים ומשכך אין גבולותיה מחייבים.

35. כך או כך, בענייננו, אין לנו עניין רק בתום לבו או במניעות של הנתבע, עניין לו בראש ובראשונה בזכותו של התובע. לתובע בוודאי שאין זכות מוקנית יחודית בחלקה, שכן הוא עצמו ואפילו אביו, לא חתמו על הסכם החלוקה (נ/5), ומכח מה איפוא, בא הוא לבית המשפט בתביעה לסילוק ידו של הנתבע?!

36. משכך איפוא, וכבר בשלב זה דין תביעתו של התובע להדחות.

37. עם זאת, אדון גם בשאלה השנייה אותה הצבתי לעיל, דהיינו, האם כלל מחזיק התובע בחלק המזרחי של החלקה הגובל בחלקת הנתבע.

38. דומה, כי גם לעניין זה התשובה הינה שלילית, דהיינו אפילו תמצי לומר שהתובע הינו בעל זכות החזקה היחודית, מכח הסכם חלוקה כלשהו (ולא היא, כאמור) בחלקה, הרי שחזקתו היחודית הינה בחלק המערבי של החלקה באופן שאינו גובל כלל בחלקת הנתבע.

39. את מסקנתי הנ"ל הנני מסיק מהעדויות שנשמעו בפני
י כמו גם מעמדת הוועדה המקומית.

40. ראשית אבקש להדגיש, כי כל העדים שהעידו בפני
, העידו כי אכן אבותיהם ירשו זכויות מהסבא המנוח, ואבותיהם הורישו את הזכויות בחלקה אותה הם ירשו לבניהם אחריהם. כך העידו הנתבע ואחיו, וכן העידו גרייסי וסלים (נ/4 ו-נ/7) ועדויתיהם בעניין זה לא נסתרו.

41. שנית ועיקר, זכי שהינו אחיו של התובע ואין לו אינטרס לרעת אחיו או לטובת בן דודו, הצהיר והעיד מפורשות, כי בינו לבין אחיו התובע, הושגה הסכמה ולפיה, הוא - זכי, קיבל את הזכויות בחלק המזרחי של החלקה ואחיו, התובע, קיבל את הזכויות בחלק המערבי של החלקה.
זכי הוסיף והעיד, כי בחלק המערבי של החלקה נטועים עצי זית והתובע הוא הזכאי בלעדית למסוק עצי הזית הנ"ל.

42. עניין זה נתמך גם בתצהירים של העדים האחרים שהעידו בפני
.

43. כאמור, זכי נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, וככלל התרשמתי שעדותו אמינה ומהימנה
זכי אף העיד בתום לב, כי "אם אתה אומר לי עכשיו שהתובע מעוניין בחלק המזרחי, אז אין שום בעיה אם הוא רוצה להתחרט" (עמ' 14 שורה 4).
אין מכך ראיה, כטענת התובע כאילו, כביכול לא היה הסכם חלוקה. נהפוך הוא, זכי העיד בתמימות כי בעבר הייתה הסכמה על חלוקה, ואולם אין לו כל בעיה עתה, לשנות הסכמה זו.

44. זכי גם אישר, כי הוא זה שחתם לנתבע על בקשתו להיתר בנייה, שכן לפי מה שסיכם עם התובע, הוא זכי בעל הזכויות בחלק המזרחי.

45. זכי גם הבהיר, הכבר היטב, כי עד שנתיים לפני מועד עדותו, רק התובע מסק את הזיתים המצויים כאמור בחלק המערבי של החלקה, והוסיף והעיד, "מסיק הזיתים היה חשוב לתובע כי יש לו חנות" (עמ' 14 שורה 21) ועניין זה לא נסתר.
נכון הוא שבשנתיים האחרונות נמנע התובע מלמסוק את הזיתים ואז זכי הוא זה שמסק את הזיתים אלא שלטענתו, משראה שהזיתים הולכים לאיבוד והתובע אמר לו "להביא מישהו ואז הבאתי מישהו, אני קיבלתי חצי מהזיתים כי שילמתי עבור הפועלים" (שם שורות 15-16).
הנה כי כן, במשך כל התקופה, למעט השנתיים האחרונות, ועניין זה לא נסתר, החזיק התובע בחזקה יחודית בחלקה המערבי של החלקה.

46. עניין מסיק הזיתים קיבלת חיזוק גם מעדויותיהם של העדים האחרים, אשר לא נסתרה בעניין זה, ורובם ככולם העידו, כי ראו במשך השנים את התובע מוסק את הזיתים בחלק המערבי של החלקה.
יוער, כי לא התרשמתי שבני הדודים כולם עוינים באופן מיוחד את התובע עד כדי כך שיעידו עדות שקר.

47. הנתבע עצמו אישר, כי בשנתיים האחרונות, התובע לא מסק את הזיתים, ונימק זאת בכך, ש"מאז שהיה המשפט התובע עזב את הזיתים, כי הוא חושב שזה קשור למשפט".
הסבר זה, בכל הכבוד, מקובל עלי.

48. משכך, ולאור כל האמור, אני קובע כי גם אם לתובע זכויות יחודיות בחלקה 31/3, הרי שאלו מצויות בחלק המערבי של החלקה, באופן שאינו בעל הדברים הנכון של הנתבע, ואינו בעל זכות תביעה נגדו.

49. אוסיף ואומר, למעלה מן הצורך, כי גם הוועדה המקומית, הגם שאין למסקנותיה תוקף קנייני מחייב, סברה כי זכי הינו בעל הזכויות בחלק החלקה הגובל בחלקתו של הנתבע.

הערות בטרם סיום
50. בטרם אחתום פסק דיני זה, אבקש להעיר עוד הערות מספר, אשר אף הם מטות את הכף לחובת התובע וכלדלהן:
א. כבר ראינו לעיל שהתובע כמו גם הנתבע מחזיקים, כל אחד מהם, כ-83 מ"ר עודפים על זכויותיהם לאחר הפרשות לדרכים.
משכך, לא ניתן כלל להתייחס לתכנית 92 הנ"ל כקובעת גבולות ברורים ומוגדרים לצורך קנייני.
שכן יכול שהגבול כולו יוסט דרומה או שחלקתו של התובע לטענתו, תוקטן דווקא בגבול שבינה לבין חלקת הנתבע ועוד אפשרויות רבות.
לעניין זה ראה גם עדותו של עד התביעה מס' 1, עבדאלה מטר מטר
, שהינו בנו של התובע וכפי שנראה היה בבית המשפט, במהלך כל הדיונים וקדמי המשפט, הינו "הרוח החיה" מאחורי התביעה.
וכך העיד עד זה - "יכול להיות שנ/1 לא מפרישה דרכים, אם כך קבע המומחה, אז כך קבע המומחה...... אני מסכים איתך שבאופן תיאורטי, כאשר עושים תכנית חלוקה, יש להתחשב גם בהפרשות דרכים...... נכון שאם החלקה היא 1,700 מטר ומורידים דרכים, אז אני אקבל חלקה קטנה יותר......." (עמ' 9 שורות 24-28).
הנה כי כן, למעשה גם עד התביעה, בנו של התובע, מאשר כי אין נפקות מוחלטת לנ/1 ויכול שחלקתו של התובע תקטן בהתאמה וממילא, ובהעדר ראיה אחרת, יכול שדווקא הגבול בחלק הצפוני של החלקה, הגובל עם חלקת הנתבע, יוסט וממילא, שוב לא תהיה כלל פלישה או הסגת גבול.
ב. לו נזקק הייתי למבחני תום הלב, הרי שהייתי קובע כי דווקא התובע אינו "מצטיין" בתום לב וזאת בלשון המעטה.
מדוע התובע מתעבר על ריב לא לו? מדוע התובע אינו מוכן לקבל את החלק המערבי של החלקה ובכך כלל לא יהיה בעל ריבו של הנתבע?
והלא אחיו זכי, הצהיר בפה מלא, שהוא מוכן היה לוותר לנתבע ומוכן גם עתה לחלוקת חלקה 31/3 בינו לבין אחיו - התובע, כך שהוא זכי יקבל את החלק המזרחי ומדוע לא מסכים התובע להצעה זו?
זאת ויותר מכך, התובע העיד, כי יכול שאת החלוקה בינו לבין אחיו יבצעו בהגרלה (עמ' 13 שורה 1) ויכול איפוא שכלל לא תהיה בעיה, ומדוע אץ-רץ לתבוע עתה?
ובכלל, לא הוסבר לי ולא הונחה דעתי במשך כל המשפט, מדוע זה מתעקש התובע דווקא להיות בעל זכויות בחלק המזרחי, כך שיוכל הוא לתבוע את הנתבע? אמנם התובע התייחס לכך במהלך עדותו וטען כי הוא בעל חנות ולכן מבקש הוא שזכויותיו תהיינה דווקא בחלק המזרחי של החלקה, ואולם בשום מקום לא הוכח לי כי ניתן לבנות במקום חנויות, שהרי כל היורשים בנו במקום בתי מגורים.

סוף דבר
51. לפיכך איפוא ולאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.
התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום ז' באב, תשס"ז (22 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
אשר קולה
, שופט

007136/04א 116 גיל שוורץ









א בית משפט שלום 7136/04 מטר מטר נ' עמיד פדל מטר (פורסם ב-ֽ 22/07/2007)