פסקי דין על משה קופרמן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1290/03 בל     24/07/2007




בל 1290/03 משה קופרמן נ' המוסד לביטוח לאומי




1



בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
ב"ל 1290/03






בפני


השופט: חיים ארמון



24/07/2007
בענין:
משה קופרמן



ע"י עו"ד כמיל מוויס

התובע


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י עו"ד וירג'יניה מנסור-ג'בארין

הנתבע



פ ס ק ד י ן


1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בטענה שביום 25/7/00, הוא נחבל בגבו בעת שהחליק ונפל בעבודתו.

2. הנתבע, במכתבו לתובע מיום 18/10/02, הודיע לו על דחיית תביעתו, וזאת - לטענת הנתבע - בשל כך שלא הוכח שהארוע הנטען על ידי התובע (הנפילה בעבודה), גרם לו לנזק פיזיולוגי ולאי כושר לעבודה.

3. כנגד הדחיה האמורה הגיש התובע את התובענה שבפני
.

4. לאחר שהוגשה התובענה, החליטה הלשכה המשפטית של הנתבע, בלא שהגיע אליה כל מידע חדש, להכחיש לא רק את הקשר הסיבתי הרפואי, אלא גם את עצם הארוע של הנפילה בעבודה, אף שפקיד התביעות לא מצא לנכון להכחיש אותו (ואף לא שלח אל התובע חוקר מטעם הנתבע).

לדעתי, יש טעם לפגם בהתנהגות מעין זו של הנתבע. אמנם, הנתבע - כצד מתדיין בתובענה, אינו כבול לטענות שהועלו במכתב הדחיה, וזכאי להעלות בכתב הגנתו - טענות נוספות. אולם, כשמדובר בטענות במישור העובדתי, אין זה ראוי (לדעתי) שהלשכה המשפטית של הנתבע תבחר בעצמה שלא להאמין לגרסתו של מבוטח, כאשר פקיד התביעות לא מצא לנכון שלא להאמין לו, ואף לא סבר שהענין מצדיק חקירה של המבוטח על ידי חוקר מטעם הנתבע. אני מזכיר כי מי שמוסמך להחליט בתביעות הוא פקיד התביעות (ראו את האמור בסעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995), ולא הלשכה המשפטית של הנתבע. אם פקיד התביעות סבר שהמבוטח מהימן דיו, ואם לא התקבל כל מידע חדש לאחר החלטתו של פקיד התביעות, אין זה ראוי שהלשכה המשפטית של הנתבע תגיע למסקנה שהגרסה העובדתית של המבוטח אינה נכונה.

מכל מקום, כאמור, הנתבע אכן היה זכאי להעלות בכתב הגנתו טענות שלא היו במכתב הדחיה, ומשעשה כך בעניינו של התובע - היה צורך לשמוע עדויות כדי להגיע למסקנה עובדתית, בטרם בחינה אם יש צורך להחליט במחלוקת הרפואית.

הערות בענין קביעת עובדות המקרה

5. שמעתי את עדויותיהם של התובע ושל העד מטעמו, מר אסעד דראושה. (ב"כ התובע ביקש תחילה כי תיקבע ישיבה נוספת לשם הזמנת עד נוסף, אך לאחר מכן - ויתר על בקשתו). הנתבע - לא הביא עדים מטעמו.

אכן, העדויות של התובע ושל מר דראושה - אינן כליל השלמות. במיוחד כך הדבר לגבי עדותו של מר דראושה, שהיתה די מבולבלת. אולם, לגבי מר דראושה - יש לזכור כי הארוע שארע לתובע - אינו כזה שצפוי להותיר רושם חזק על מר דראושה, וסביר להניח שבמשך השנים שחלפו עד למתן העדות - הוא לא זכר במדוייק את כל הפרטים של נסיבות הארוע. נראה שמרוב להיטותו לעזור לתובע, הוא העדיף לתת תשובות נחרצות, גם במקרה שבו לא היה בטוח מה התשובה הנכונה. דרך זו של עדות, מפחיתה - כמובן - ממשקל עדותו של מר דראושה, אך אין היא בהכרח גורעת מהמהימנות שיש לייחס לתובע ולגרסתו בכללה.

עדותו של התובע עוררה רושם אמין בהרבה מעדותו של מר דראושה. התובע הודה בכנות, לגבי מספר עניינים, שהוא אינו זוכר אותם. כנותו זו של התובע, הביאה לטענות מצד ב"כ הנתבע, בסיכומיה, על כך שהתובע, כביכול, לא מסר כל גרסה בדבר נסיבות התרחשות התאונה. המסקנה שלי משמיעת עדותו של התובע - שונה מזו של ב"כ הנתבע. דווקא על סמך עדותו, והאופן שבו ניסה ולא תמיד הצליח להיזכר בפרטים הקטנים - נראה לי שניתן לקבוע שגרסתו של התובע, באופן כללי - נכונה, ושגם אם הוא אינו זוכר במדוייק כיצד הדבר ארע - הרי שהוא נפל בעבודתו ביום 25/7/00, ונחבל בגבו.

את העדר הרישומים הרפואיים המתאימים, ואת הפניה המאוחרת של התובע בענין התאונה - יש לייחס לאופיו של התובע, ולרצונו להמשיך בעבודתו, תוך שימת לב לאחריות כלפי תפקידו.

אשר על כן, בהחלטתי מיום 6/3/06, קיבלתי את גרסת התובע, וקבעתי את העובדות כפי שיפורט להלן.

אלה עובדות המקרה (כפי שנקבעו בהחלטה מיום 6/3/06):

6. התובע, יליד שנת 1950, עבד משנת 1991, כאיש אחזקה במפעל "ארקל" בקיבוץ בית זרע. בשנת 2000, היה התובע מנהל האחזקה של המפעל.

7. ביום 25/7/00, בוצעו עבודות שונות בחדר הקירור של המפעל, לשם התקנת מערכת קירור מים. התובע עבד באותו יום בחדר הקירור, והיה ממונה על שני עובדים נוספים שעבדו שם, מר אסעד דראושה ומר עבאס סגאס.

8. בחדר הקירור יש תעלה, שרוחבה כ-30 ס"מ, ועומקה כ-15 ס"מ, אשר נועדה לנקז את המים. בעת שהתובע ושני העובדים הכפופים לו, עבדו בחדר הקירור בשעות הבוקר של יום 25/7/00, היתה רצפת חדר הקירור רטובה.



9. בסביבות השעה 10:00 באותו יום, הלך התובע סמוך לתעלה שבחדר הקירור, ואז החליק או נתקל בשפת התעלה. עקב כך - רגלו של התובע היתה בתוך התעלה והוא נפל.

האופי המדוייק של הנפילה וכיוונה המדוייק - לא הובררו, בשל אי-זכרונו של התובע ובשל המשקל הנמוך שאני מייחס לפרטים שנמסרו על ידי מר דראושה. מכל מקום, ברור שהתובע נפל כך שהוא היה שרוע על הרצפה הרטובה (בגדיו נרטבו).

התובע לא הצליח לקום בכוחות עצמו, והתלונן על כך שהנפילה גרמה לו לחבלה בגב. מר דראושה משך את התובע אל מחוץ לחדר הקירור (וייתכן שמר סגאס עזר לו בכך).

התובע ישב לנוח מחוץ לחדר הקירור.

לאחר זמן מה, התובע התאושש מעט, וניסה לעבוד במשרד. הוא לא חזר באותו יום לעבוד עבודה פיזית בחדר הקירור.

10. גם בתקופה שלאחר מכן, המשיך התובע לבוא לעבודתו, למרות שהמשיך לסבול מכאבי גב. הממונים עליו היו מודעים לכך שעקב נפילתו ביום 25/7/00, סבל התובע מכאבים ומהגבלות. התובע ביצע עבודות קלות יותר מאשר לפני כן.

11. התובע פנה לטיפול רפואי והתלונן על כאבי גב, אולם רק ביום 31/12/00 הוא דיווח לרופא המטפל שמקור הכאבים בתאונה מיום 25/7/00.

12. רק במקביל להפסקת עבודתו של התובע במפעל, כשנתיים לאחר התאונה, הוא קיבל תעודות אי-כושר.


המומחה הרפואי

13. אף שהטענה המקורית של הנתבע, כאמור במכתב הדחיה, היתה טענה בענין הקשר הסיבתי הרפואי בין הנפילה בעבודה לבין אי-הכושר שאושר לתובע לתקופה של כשנתיים מאוחר יותר, הרי שבסיכומיה לא חזרה ב"כ הנתבע על טענה כלשהי בענין הקשר הסיבתי הרפואי.

בשל אי-העקביות של טענות הנתבע בעניינו של התובע, כמפורט לעיל, לא ידעתי, בעת מתן ההחלטה מיום 6/3/06, אם הימנעות ב"כ הנתבע מלהעלות בסיכומים טענה בענין הקשר הסיבתי הרפואי, מצביעה על זניחת הטענה, או שמא היא נעשתה רק בהיסח הדעת, כשהנתבע עדיין עומד על טענתו.

לפיכך, ביקשתי מהנתבע להודיע אם הוא עומד על טענתו בענין הקשר הסיבתי הרפואי, טענה שנזנחה בסיכומים.

14. הנתבע הודיע כי הוא אכן עומד על טענה זו. לפיכך, בהחלטה מיום 4/5/06, מיניתי את ד"ר אליהו סלטי כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (והוא ייקרא להלן: "המומחה"). הפניתי למומחה שאלות בענין הקשר הסיבתי בין מצבו גבו של התובע לבין הנפילה מיום 25/7/00 ובענין השאלה אם נכון לומר שהנפילה האמורה לא גרמה לתובע נזק פיזיולוגי.

15. המומחה נתן את חוות דעתו.

בהחלטה מיום 6/5/07 קיבלתי באופן חלקי את בקשת ב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה, והפניתי למומחה שאלות הבהרה.

המומחה השיב אף על שאלות ההבהרה.

לאחר מכן ניתנה לצדדים ההזדמנות להשלים את טענותיהם, אך הם לא ניצלו הזדמנות זו.



16. מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי לדעת המומחההתובע סובל משינויים ניווניים מתונין בחוליות עמוד השדרה המותני ומממצא מולד של ספונדילוליסטזיס. נצפו אצל התובע גם מספר בלטים דיסקליים הלוחצים על השק התקאלי, אך אלה אינם סימפטומטיים (בהעדר לחץ על חוט השדרה ו/או על שורשי העצבים) והם קיימים בשכיחות גבוהה באוכלוסיה הבריאה.

ליקויים אלה אינם נגרמים מחבלה והם אינם קשורים כלל לנפילה ביום 25/7/00. ממצאים זהים נמצאו אצל התובע כבר בשנת 1998.

אמנם, חבלה עלולה להאיץ שינויים ניווניים, אך במקרה של האצה כזו, יש לצפות לשינויים ניווניים חמורים יותר מאשר אלה התואמים את גילו של הנבדק. אצל התובע - השינויים הניווניים תואמים את גילו, ואין עדות לכך שהנפילה החמירה את מצבו וגרמה להאצת השינויים הניווניים.

הנפילה מיום 25/7/00 - לא גרמה לכל נזק בגבו של התובע.

פניותיו של התובע לטיפול רפואי ותחושת הכאבים שחש - היו יכולות לנבוע מכל אחד מהליקויים בגבו השינויים הניווניים והספונדילוליסטזיס), ליקויים שאינם קשורים לנפילה ואינם נובעים מחבלה. כאבים שנובעים מחבלה, יביאו את הנפגע לפנות לטיפול רפואי לכל המאוחר תוך 3 שבועות מעת החבלה. המתנה של חודשיים עד הפניה הראשונה לטיפול רפואי (ביום 28/9/00) - מצביעה על כך שהפניה אינה נובעת מכאבים שנגרמו עקב החבלה.

גורל התביעה

17. עמדתו של המומחה מפורטת ומנומקת. היא מבוססת על הידע המקצועי שלו ועל המסמכים שהיו בפני
ו, ואינה סותרת את העובדות שנקבעו בהחלטה מיום 6/3/06. בנסיבות אלה, איני רואה סיבה שלא לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה, ואני אכן מאמץ אותה.

18. התוצאה מאימוץ חוות דעתו של המומחה היא שאין לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח שהנפילה מיום 25/7/00 גרמה לו לנזק פיזיולוגי.

תנאי לכך שארוע תאונתי בעבודה ייחשב כ"תאונת עבודה" הוא שאותו ארוע יביא לנזק כלשהו בגופו של המבוטח.

מאחר שמחוות דעתו של המומחה התברר שלא הוכח שהנפילה גרמה לנזק בגופו של התובע, הרי שאף שקיבלתי את גרסת התובע על עצם התרחשותה של הנפילה - עלי לדחות את התביעה, שכן אותה נפילה, שאכן היתה בגדר ארוע תאונתי, לא היתה "תאונת עבודה", בהעדר נזק לגופו של התובע אשר נגרם בשל אותה נפילה.


לסיכום

19. כמוסבר לעיל - אני דוחה את התביעה.

20. אין צו להוצאות.

21. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.


ניתן היום, תשעה באב תשס"ז, 24 ביולי 2007, בהעדר הצדדים.

חיים ארמון
- שופט
ענבל









בל בית דין אזורי לעבודה 1290/03 משה קופרמן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/07/2007)