פסקי דין על נסרין ארמלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2809/98 בל     28/11/2002




בל 2809/98 נסרין ארמלי נ' המוסד לביטוח לאומי




13
בתי הדין לעבודה
בל 002809/98
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
28/11/02
תאריך:
כב' השופטת מ. אריסון-חילו

בפני
:
נציגי ציבור: מר יהודה קוהן ומר מאיר זיסמן
נסרין ארמלי

בעניין:
התובעת
י. סגל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
אורה קרן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

1. התובעת הגישה לנתבע שתי תביעות, האחת לדמי לידה והשניה לדמי אבטלה.
ביום 15/12/97, שלח הנתבע מכתב לתובעת, לפיו הוא דוחה את תביעתה לדמי לידה מן הטעם הבא:

"בהתאם למסמכים שבידנו ולחקירת חוץ הגענו למסקנה שלא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינך לבין מעבידך..."

ביום 10/12/97, שלח הנתבע מכתב לתובעת, לפיו דחה הוא גם את תביעתה לדמי אבטלה משום שלא הוכיחה תקופת אכשרה כנדרש בחוק.

2. ביום 29/7/98, הגישה התובעת כתב תביעה לבית הדין, במסגרתו מבקשת היא לחייב את הנתבע לקבל את תביעותיה לדמי לידה ודמי אבטלה. בכתב תביעתה, טוענת התובעת, כי עבדה מיום 1/7/94 ועד סוף 5/97, במוסך פחחות המפרץ אחים עזאם בע"מ (להלן: "החברה"). החברה היא בעלים של מוסך ומניותיה מתחלקות בין שלושה אחים כשאחד מהם הוא אבי התובעת. עוד טוענת התובעת בתביעתה, כי עבדה בחברה בסידור ותיוק כרטיסי עבודה של רכבי לקוחות החברה ועבודה זו בוצעה בבית הוריה וכי עבדה כ-7 שעות ביום ולעיתים אף 12 שעות ביום ושכרה החודשי היה 2,500 ₪.

3. ביום 4/6/97, ילדה התובעת ולאחר מכן הגישה תביעתה לדמי לידה, וביום 1/10/97, פוטרה התובעת מעבודתה בחברה כאשר ממכתב הפיטורין שצורף לתצהיר עדותה הראשית עולה, כי פיטוריה נבעו עקב קיצוצים וביום 20/11/97, הגישה התובעת תביעתה לדמי לידה.

4. השאלה שבמחלוקת היא, האם התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובעת לבין החברה.

5. שאלת ההכרה ביחסי עבודה שבין קרובי משפחה כיחסי עובד ומעביד נדונה בפסיקת בתי הדין לעבודה פעמים רבות. בית הדין הארצי חזר ופסק כי: קרבה משפחתית כשלעצמה אינה מונעת היווצרות יחסי עובד-מעביד, ואולם יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנצרו בין קרובי המשפחה תוך שימת לב לסימני היכר שונים (דב"ע נג/78-0 חוה פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כו 283.

כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, נטל ההוכחה כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם, עמדה על כך כבוד סגנית הנשיא, השופטת ברק בעב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי
, פסק הדין מיום 30.9.2001, סעיף 3 עמ' 11 לפסק הדין:

" בענף הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית - ולו קירבה בין הורים וילדים - אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, היא היא הקובעת לעניין זה.
עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפני
ו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.
נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. "מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי".

6. ביום 4/11/97, נגבתה הודעתה של התובעת על ידי חוקר הנתבע, (מוצג נ/3) שם היא תארה, כי היה לה תפקיד אחד בלבד בחברה והוא לסדר כרטיסי עבודה לכל רכב בתוך קלסר, כשהעבודה בוצעה בבית הוריה. התובעת סיפרה בהודעתה לחוקר, כי אביה נהג להביא מדי יום מספר רב של כרטיסים והיא סידרה אותם בקלסר. בהודעתה שבה התובעת על אופן עבודתה מספר פעמים ואמרה בזו הלשון:

"אני לא הייתי עושה שום דבר חוץ מלתייק כרטיס הרכב בקלסר ולא הייתי עושה שום רישום או ריכוז אני הייתי מסדרת הכרטיסים בקלסר."
( סוף עמ' 1 להודעה - מוצג נ/3)

בסתירה לדברים שמסרה התובעת בהודעתה לחוקר, תיאר אביה, מר ויקטור עזאם, את עבודתה בהודעתו לחוקר מיום 29/12/96, (מוצג נ/4) כדלקמן:

"נסרין ארמלי
היא מכינה לי תיקיות בבית והיא עוזרת לי בשיקים חוזרים היא עומדת בקשר מול עורכי הדין ועושה סדר בניירות." ( עמ' 1 שורה 13 ל-נ/4)

בעדותו בבית הדין חזר אבי התובעת וציין, כי בנוסף לתיוק הכרטיסים בקלסר היה על התובעת לבדוק חשבונות וסכומים.

7. בהודעתה אמרה התובעת כי לפני שעבדה בסידור הכרטיסים עשתה את העבודה הזאת הפקידה במוסך עוד ציינה התובעת בהודעתה כי במוסך ישנה פקידה ששמה רחל (עמ' 5 למוצג נ/3). גם אבי התובעת, מר ויקטור עזאם, העיד בפני
נו כי לפני שבתו עבדה בתיוק, ביצעה את אותה העבודה הפקידה שלו (עמ' 7 שורה 22 לפרוטוקול).

מר ויקטור עזאם מסר הודעה נוספת לחוקר הנתבע ביום 18/11/97, (מוצג נ/5) ובה אמר לחוקר (עמ' 2 להודעה) כי עבודתה של התובעת היתה כל כך קשה שבשלב מסויים היה חייב לקחת עוד עובדת שתעזור לה ולצורך הענין לקח את גב' מיסון סבאח, שאביה הוא אחיו ואחד הבעלים של החברה. משבצעה הפקידה במשרד המוסך את עבודת התיוק לא מצאנו כי היתה הצדקה להעסקת התובעת בעבודה זו, לא כל שכן לא מצאנו כי היתה הצדקה בהעסקת שתי פקידות, התובעת ומיסון, בעבודה זו.

בעדותו העיד האב כי בתו - התובעת עבדה לבד קרוב לשנה וחצי עד שמיסון הצטרפה אליה (עמ' 7 שורה 11 לפרוטוקול). באשר להעסקתה של מיסון מסר אבי התובעת גירסה שונה, בהודעתו הראשונה מיום 29.12.96 (מוצג נ/4), שם ציין כי לקח את מיסון לעבוד מפני שהבת שלו, בשם נרג'ס עזאם, הלכה לעבוד כמזכירה בבית ספר (עמ' 2 להודעה).

8. באשר למספר שעות העבודה ציינה התובעת בהודעתה כי מדי יום עבדה שבע שעות לפחות אך רוב הזמן עבדה שתים עשרה שעות (עמ' 1 להודעה), בהמשך ההודעה אמרה שהעבודה היתה שבע שעות מינימום ובדרך כלל עבדה בין שמונה לעשר שעות מידי יום ביומו (עמ' 3 להודעה). עוד ציינה התובעת בהודעתה כי בהתחלה עבדה לבדה אך אחרי תקופת זמן מיסון, בת דודה, גם עבדה בסידור הכרטסת בבית הוריה מאחר ולבד לא הסתדרה בגלל עומס העבודה (סוף עמ' 2 ועמ' 3 להודעה).

בסתירה לאמור בהודעתה העידה התובעת כי עבדה שבע עד שמונה שעות ליום וכך גם עבדה מיסון (עמ' 8 שורות 27-28 לפרוטוקול).

אבי התובעת העיד בפני
נו כי התובעת עבדה מידי יום שמונה עד תשע שעות, וגם מיסון עבדה כך (עמ' 6 שורות 11-12 לפרוטוקול). בהמשך עדותו ציין האב כי בכל יום היו לו 15 מכוניות ובדיקת החשבוניות ערכה שמונה שעות על ידי כל אחת מהפקידות (התובעת ומיסון) עמ' 7 שורות 1-2 לפרוטוקול).

אם נלך לפי גירסתה של התובעת שעבדה 12 שעות ליום וכך גם עבדה מיסון, אין זה סביר בעינינו כי יש להקדיש לתיוק 15 כרטיסיות בגין 15 מכוניות ואפילו היו עוד עבודת נילוות, 24 שעות עבודה (12 שעות של התובעת ו-12 שעות של מיסון) גם אם נלך לפי גירסתה האחרת של התובעת שהיא עבדה 8 שעות ליום וכך גם עבדה מיסון, הרי שגם אז אין זה סביר שהוקדשו 16 שעות עבודה ליום (8 שעות של התובעת ו-8 שעות של מיסון) לתיוק 15 כרטיסיות.

באשר לעבודתה של מיסון ציין אבי התובעת בעדותו כי מיסון היתה עובדת לעתים בביתו ולעתים בבית הוריה (עמ' 6 שורות 3-5 לפרוטוקול). בסתירה לעדותו ציינה התובעת בעדותה כי מיסון אומנם עבדה, אך לא בבית הורי התובעת, כי אם עבדה בבית הוריה (של מיסון) (עמ' 8 שורה 26 לפרוטוקול).

9. באשר לסיום עבודתה ציינה התובעת בהודעתה כי הסיבה לעזיבת עבודתה היתה הלידה ולא ציינה כל סיבה אחרת, כגון ירידה בכמות העבודה במוסך או הכנסת מחשב (עמ' 5 להודעתה). התובעת נשאלה מי כיום עושה את העבודה שלה ותשובתה היתה "לא יודעת" (עמ' 3 להודעה). בסתירה לאמור בהודעתה, העידה התובעת בפני
נו כי לאחר לידתה איש לא המשיך בעבודה במוסך משום שנכנס מחשב למוסך וחברות הביטוח הפסיקו לתת עבודות לאביה (עמ' 8 שורות 20-24 לפרוטוקול).

קשה לנו להאמין, כי בנובמבר 97 שזה מספר חודשים לאחר שפוטרה לא ידעה התובעת מי מבצע את העבודה במוסך ולא הזכירה את רכישת המחשב והנה, למעלה משלוש שנים לאחר מכן, זוכרת היא בוודאות, כי לאחר שפוטרה לא היה צורך בעובדת אחרת במקומה, משום שנרכש מחשב שפתר את עבודת התיוק.

אביה, מר ויקטור עזאם תלה בהודעתו השניה לחוקר (מיום 18.11.97 - מוצג נ/5) את פיטוריה של התובעת בשתי סיבות: האחת בכך שהחברה רכשה מחשב ועל כן הסתיימה מלאכת התיוק בקלסרים שביצעה התובעת, והשניה ירידה ניכרת בעבודה, כאשר לטענתו, בעבר היו זמנים שלחברה היו הסדרים עם חברות ביטוח רבות ואילו במהלך חצי שנה האחרונה בטרם פוטרה התובעת, עובדת החברה רק עם שתי חברות ביטוח. בהמשך הודעתו מיום 18/11/97, אומר אבי התובעת, כי בכל מקרה היה מפטר את התובעת משום שהמחשב פתר את עבודת התיוק. טענת אבי התובעת שהכנסת המחשב איפשרה לפטר הן את התובעת והן את מיסון, ככל שאלה אכן עבדו, אינה מתיישבת עם שורת ההגיון. האם לאחר הכנסת המחשב אין צורך יותר בתיוקים, או בבדיקת החשבונות אם נכונים הם אם לאו, וכן האם אין צורך לבדוק שיקים חוזרים או לעמוד בקשר מול עורכי דין, כפי שאבי התובעת ציין בהודעתו שאלה עבודות שהתובעת עשתה. האם המחשב עושה כל זאת?!
10. התובעת צרפה לתצהיר עדותה הראשית תלושי שכר בהם רשומים מספר ימי עבודה ותעריף יום עבודה:
חודש 9/96 - 20 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 10/96 - 20 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 11/96 - 20 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 12/96 - 22 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 1/97 - 24 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 102 ₪.
חודש 2/97 - 25 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 3/97 - 25 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 4/97 - 25 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
חודש 5/97 - 14 ימי עבודה - תעריף יום עבודה 100 ₪.
10 ימי חופש
1 יום חג

מר ויקטור עזאם אמר לחוקר בהודעתו מיום 29/12/96 כי הוא נהג לשלם לתובעת שכר חודשי גלובלי ללא קשר לימי עבודתה בפועל, מאידך בתלושים מצויינים מספר ימי עבודה ולפי מספר זה חושבה המשכורת. זאת ועוד דווקא בחודשים האחרונים, עם התקדמות הריונה, עלה מספר ימי העבודה המצויינים בתלושים כך ששכרה עלה לפתע ל-2,500 ₪ בחודש, דבר זה אינו מתיישב עם עדות אבי התובעת, לפיה חלה ירידה בהכנסות החברה שהביאה לפיטורם של מספר עובדים, לאו דווקא פיטורי התובעת, בו בזמן שדווקא בחודשים האחרונים לעבודתה והתקדמות הריונה עלו מספר ימי העבודה המצויינים בתלושים ועמם עלה שכרה החודשי של התובעת ב-25%. התובעת אמרה בהודעתה לחוקר הנתבע כי עבדה בדרך כלל כ -12 שעות ליום אך אין זכר בתלושי השכר לביצוע שעות נוספות. זאת ועוד עד לחודש ינואר 1997 תעריף יום העבודה היה בסך 100 ₪. בחודש ינואר 97 עלה תעריף יום העבודה לסך של 102 ₪ ובחודשים לאחר מכן ירד שוב תעריף יום העבודה לסך של 100 ₪, הסברים לכל הדברים התמוהים הנ"ל לא הובאו. כך גם לא הוצגו בפני
נו כל ראיות לגבי תשלום שכר עבודתה של התובעת בפועל, מלבד המצאת תלושי משכורת.

11. משרבו הסתירות והתמיהות בעדויות התובעת ואביה, הגענו לכלל מסקנה, כי אין דברי התובעת ואין דברי אביה ראויים לאמוננו כלל וכלל, כך באשר לדברים שנאמרו לחוקרי המוסד וכך באשר לעדותם בפני
נו.

12. משעסקינן בתביעת בן משפחה הרי שנטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח קיומם של יחסי עובד - מעביד בינה לבין החברה, אשר אביה הינו אחד מבעלי מניותיה, אך בענייננו התובעת לא השכילה לשכנענו כי נוצרה מערכת יחסים משפטית מחייבת בינה לבין החברה ומשכך קובעים אנו כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה, שיש בהם כדי לזכותה בתביעתה לדמי לידה ובתביעתה לדמי אבטלה ודין תביעותיה אלה של התובעת להדחות.

13. ב"כ התובעת צרף לסיכומיו

פסק דין
שניתן על ידי כב' סגן שופט ראשי, השופטת א. קציר ביום 23/7/98, שם קיבל בית הדין את תביעתה של מיסון סבאח, בת הדוד של התובעת, שעבדה באותה חברה ותייקה קלסרים בבית הוריה (דהיינו אצל דודה של התובעת). אין

פסק דין
זה מהווה מעשה בית דין, שכן מדובר בתובעת אחרת - מיסון, וכל מקרה יש לבדוק לגופו, ובענייננו לא שוכנענו בקיומם של יחסי עובד-מעביד ועל כן אין בפסק הדין זה כדי לשנות את מסקנתנו.

14. אשר על כן תביעות התובעת לדמי לידה ולדמי אבטלה נדחות בזה ללא צו להוצאות.
ניתן היום כ"ג בכסלו, תשס"ג (28 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
מ. אריסון-חילו
, שופטת

מאיר זיסמן
נציג מעבידים

יהודה קוהן
נציג עובדים








בל בית דין אזורי לעבודה 2809/98 נסרין ארמלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/11/2002)