פסקי דין על יהונתן גרינברג | פסקי דין על אושרית גרינברג | פסקי דין על לנדקו ייזום וניהול בע"מ

1957/03 א     26/07/2007




א 1957/03 יהונתן גרינברג, אושרית גרינברג נ' לנדקו ייזום וניהול בע"מ




1
בתי המשפט
א 001957/03
בית משפט השלום רמלה
א 1957.1/03

26/07/2007
תאריך:
כבוד השופט זכריה ימיני

בפני
:

1 . יהונתן גרינברג

2 . אושרית גרינברג

בעניין:
תובעים
עו"ד הנדשר-פרקש סיגלית
נ ג ד
לנדקו ייזום וניהול בע"מ

(לשעבר החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ)

נתבעת
עו"ד פלדמן מושיק

נ ג ד

1. 1. דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ
2. 2. סולל בונה בע"מ
3. 3. דגן מהנדסים, שירותי הנדסה ובניה בע"מ
4. 4. טללי הנגב בע"מ
צדדי ג'
עו"ד טרייסטר ואח'
צדדי ג' 2 ו-4 ע"י

פסק-דין

השאלות העומדות לדיון הן:
1) 1) האם על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הפרת חוזה לבניית דירתם? אם כן;
2) 2) מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובעים?
3) 3) האם על הצדדים השלישיים לשפות או לפצות את הנתבעת בגין הסכומים אותם תחוייב הנתבעת לשלם לתובעים?

כללי:
על הרקע להקמת היישוב בו רכשו התובעים את דירתם, ואת מערכת היחסים בין החברות, עמדתי בפסק הדין אותו נתתי בהודעה לצד ג' בתיק אז' 3749/02 (תיק אז' 3749.1/02) ששלחה חברת לנדקו כנגד דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ, סולל בונה בע"מ ודגן מהנדסים שירותי הנדסה ובניה בע"מ. את

פסק דין
זה צירפו הצדדים כחלק מחומר הראיות. להלן תיאור מערכת החוזים וההתקשרויות שאפפה את רכישת דירתם של התובעים בתובענה זו, כפי שקבעתי בפסק הדין הנ"ל.

מערכת החוזים בין עמותת ז.פ., חב' דנהאוז, חב' לור"ם ובנק דיסקונט למשכנתאות:
עמותת ז.פ. (להלן-"העמותה") נרשמה ביום 30.10.1991 במטרה להקים לחבריה בתים למגוריהם ביישובים החדשים המכונים "ישובי הכוכבים", לאורך הקו הירוק. למטרה זו היקצו משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל קרקעות במחירים אפסיים, במגמה לעודד זוגות צעירים וזכאי דיור ליהנות מההטבות הגלומות בהנחות מופלגות אלה. כוונת הממשלה - במפורש - היתה לחסוך בעלויות הבניה, על ידי עקיפת הדרג המינהלי וגורמים מתווכים (ומייקרים), והותרת ארגון הבניה בידי המתיישבים עצמם, באמצעות עמותה של המשתכנים עצמם, אשר תפעל כמלכ"ר. (מדברי כב' השופט דוד חשין בהחלטתו מיום 4.3.93 בהמרצה (י-ם) 351/93 בעמ' 37-38). העמותה קבלה הקצאת קרקע לבניית 549 יחידות דיור לבניית שני יישובים, את היישוב מתן ובו 244 יחידות דיור, בסמוך למושב ירחיב, ואת היישוב לפיד ובו 305 יחידות דיור, בסמוך למושב כפר רות.נ

בהתאם לטענות הצדדים, היזמים של הפרוייקט היו העמותה וחב' דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ (להלן-"דנהאוז"). מאחר ומשרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל היתנו את הקצאת הקרקע לעמותה בהכנסת חברה משכנת לפרוייקט, הכניסו העמותה ודנהאוז את לור"ם חברה לפיתוח לוד-רמלה בע"מ (להלן-"לור"ם) לפרוייקט, תמורת עמלה של 2,350 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל יחידת דיור.ב

ביום 5.3.1992 נחתם הסכם בין העמותה, לור"ם והעמותה, לפיו תבנה לור"ם את יחידות הדיור ביישובים מתן ולפיד (להלן-"חוזה ההקמה"). בהתאם לחוזה זה חתמה לור"ם חוזים פרטניים עם חברי העמותה לבניית יחידות הדיור.ו

ביום 9.3.92 חתמה לור"ם על חוזה עם דנהאוז, בו התחייבה דנהאוז לבנות את יחידות הדיור שהתחייבה לור"ם לבנות על פי חוזה ההקמה (להלן-"חוזה הבניה"). בסעיף 5 לחוזה הבניה המחתה לור"ם לדנהאוז את זכויותיה על פי חוזה ההקמה, ודנהאוז התחייבה כלפי לור"ם למלא אחר כל התחייבויות לור"ם על פי חוזה ההקמה. כבר עתה אדגיש ואומר כי לפי סעיף 5 לחוזה הבניה, לור"ם המחתה את זכויותיה על פי חוזה ההקמה , אך לא המחתה את חובותיה על פי חוזה זה. בסעיף 8 לחוזה הבניה הסכימו הצדדים שדנהאוז תשלם ללור"ם את הסך 2,350 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל יחידת דיור, כאשר תמורה זו צמודה למדד תשומות הבניה.נ

ביום 4.8.92 נחתמו בין העמותה לבין המינהל הסכם להקצאת קרקע וחוזה פיתוח לגבי יחידות הדיור בישוב מתן. בו ביום חתמו צדדים אלו על הסכם להקצאת קרקע וחוזה פיתוח לגבי יחידות הדיור בישוב לפיד. מערכת הסכמים זו לא צורפה לתיק בית המשפט, ואזכורם מצוי בהסכם הליווי הפיננסי שנכרת לצורך ביצוע הפרוייקט.ב

ביום 8.9.92 חתמו העמותה, לור"ם, ודנהאוז על הסכם ליווי פיננסי עם בנק לפיתוח ולמשכנתאות לישראל בע"מ, ששמו שונה לאחר מכן לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן-"הסכם הליווי"). הסכם הליווי היה הסכם סגור, שכן על פי ההסכם, היה הבנק צריך לקבל את כל התשלומים ששילמו חברי העמותה על חשבון יחידות הדיור, ומתוך כספים אלו היה משלם את הוצאות בניית הפרוייקט בשני היישובים. כך הובטח שלא תהיה דליפה של כספים, ששולמו לצורך בניית יחידות הדיור, למטרות אחרות. לבנק ניתנה סמכות מלאה להחליט אימתי ישוחררו כספים לקבלן אשר יבצע בפועל את הבניה, ולצורך מעקב אחר ביצוע הבניה מינה הבנק מפקח בניה מטעמו.ו

על פי חוזה הבניה, דנהאוז היתה אמורה להעביר את בניית יחידות הדיור לחברה יוונית ששמה "ביותרם", אשר היתה אמורה לבנות בפועל את יחידות הדיור.נ
ההליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים:
עד מהרה התגלעו סכסוכים בין העמותה, לור"ם, דנהאוז וצדדים נוספים אשר היו מעורבים בביצוע הפרוייקט. על כן, בתחילת שנת 1993, הגישו העמותה וחבריה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (תיק אז' 163/93) וכן בקשה לסעדים זמניים (המ' 351/93). בהחלטתו מיום 4.3.03 בהמרצה 351/93 קבע כב' השופט דוד חשין שלא ליתן צו מניעה להפסקת הבניה, וכי דנהאוז תמשיך בבניית יחידות הדיור, כאשר אחד התנאים להחלטה זו היא שדנהואז תמציא ערבות בנקאית בסך 4 מליון ₪, בלתי מוגבלת בזמן או מתחדשת אוטומטית. בסופו של יום הסתיימה התביעה בהסכם פשרה. בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים כי לור"ם, בין בעצמה ובין הבאים מכוחה, תשווק את יתרת יחידות הדיור אותן לא שיווקה העמותה. גם רוכשי יחידות דיור מלור"ם חתמו על טפסי הצטרפות לעמותה, והתקבלו כחברים בה.ב

המסמכים אודות ההליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים צורפו לתצהירו של מר חיים ויינריב, העד מטעם חב' סולל בונה.ו

החוזה שבין חב' דנהאוז לבין חב' סולל בונה:
ביום 9.4.93, כחודש לאחר החלטתו של כב' השופט דוד חשין בהמ' 351/03, נחתם הסכם בין דנהאוז לבין חב' סולל בונה בע"מ (להלן-"סולל בונה"), לפיו מסרה דנהאוז לסולל בונה את ביצוע עבודות יסודות, עבודות עפר, עבודות בטון, עבודות בניה, עבודות טיח, עבודות ריצוף וטרצו יצוק בפרוייקט, וכן עבודות צבע ועבודות שונות, שכללו בין היתר עבודות נגרות ואלומיניום (להלן-"חוזה הביצוע"). לחוזה הביצוע צורפו כנספחים, בין היתר, חוזה ההקמה, חוזה הבניה והסכם הליווי הפיננסי, נספח תנאים מיוחדים, וכתב כמויות. מההקדמה לחוזה עולה שדנהאוז פנתה לסולל בונה על פי המלצתה של לור"ם.נ

מר יוסי שיינברג, עד מטעם סולל בונה מציין בסעיף 4.11.לתצהירו שסולל בונה ידעה על ההליכים המשפטיים שהתנהלו בביהמ"ש המחוזי בירושלים אודות הפרוייקט, ועל כן בקשה סולל בונה להבטיח את עצמה מפני הסיכונים שבכניסה לפרוייקט. משום כך דאגה סולל בונה שבחוזה הביצוע יופיעו מספר סעיפים הנוגעים לאחריות ומחוייבות הבנק המלווה כלפיה. בנוסף, דרשה סולל בונה, כתנאי לכניסת חוזה הביצוע לתוקף, קבלת מכתב התחייבות מחב' לור"ם, המבטיח כי לור"ם תיכנס בנעלי דנהאוז, היה ודנהאוז לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי סולל בונה (סעיף 7.1.3 לחוזה הביצוע), ותנאי זה היווה אחד מתנאי הסף לכניסתו לתוקף של חוזה הביצוע.ב

תנאי נוסף לכניסתו של ההסכם לתוקף היה קבלת מכתב התחייבות מאת הבנק המלווה כי הוא ישלם לסולל בונה את כל החשבונות המאושרים. הבנק המלווה נתן לסולל בונה את מכתבים אלו.ו

בטחון נוסף שקבלה סולל בונה הוא שעבוד כל זכויות דנהאוז כלפי הבנק המלווה.נ

סולל בונה היתה מודעת לסיכונים אותם היא נוטלת על עצמה בחתימה על החוזה עם דנהאוז. על כן, התמורה שגבתה בגין עבודתה כללה פרמיית סיכון להבטחת התחייבויות דנהאוז על פי החוזה. ראה לענין זה את סעיף 2(ג) לחוזה הביצוע.ב

חוזה הביצוע על נספחיו צורף לתצהירו של מר יוסי שיינברג, העד מטעם סולל בונה.ו

הסכמים נוספים:
סולל בונה הגישה לבנק המלווה חשבונות לתשלום, אך הבנק המלווה לא שילם חשבונות אלו. סירובו של הבנק לשלם את החשבונות גרם לכך שהעבודה של סולל בונה ושאר קבלני המשנה הופסקה. ביום 5.6.1997 חתמו הבנק המלווה, לור"ם, דנהאוז והעמותה על חוזה ליווי פיננסי לצורך השלמת הבניה, שכותרתו "הסדר ביניים" (להלן-"חוזה ההשלמה"), על מנת לאפשר את השלמת בניית הפרוייקט. העתק הסכם זה מצוי במוצג נ/1 (תצהירו של מר מירון שפר שהוגש מטעם לור"ם במסגרת ה"פ (ת"א) 175847/02) לאחר מכתב שסומן נספח ה').נ

משלא קיבלה סולל בונה את התשלומים שלטענתה היתה צריכה לקבל מהבנק החל מחשבון חלקי בגין חודש 11/96, סירבה לתקן את הליקויים שהתגלו בדירות אותן בנתה, וסירבה לבצע את תיקוני שנת הבדק. במערכת חליפת מכתבים בין ב"כ לור"ם דאז, עו"ד ברוריה לקנר, לבין סולל בונה, הסכימה סולל בונה לבצע את תיקוני הבדק והאחריות. המכתב האחרון אשר מסכם את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, הוא מכתבה של עו"ד לקנר מיום 4.6.98, עליו חתם מר יהושע רפפורט מטעם סולל בונה, שנכתב בו כדלקמן:
"הנני להעלות על הכתב את ההסכמה שהושגה בין סולל בונה בע"מ (להלן-"סולל בונה") לבין החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ לבין בנק דיסקונט בע"מ, כמפורט להלן:
1) 1) סולל בונה תבצע את כל התיקונים שבאחריותה עפ"י ההסכמים הנזכרים בסעיף 2 להלן, הנדרשים בתקופות הבדק והאחריות כהגדרתם בחוק המכר (דירות), בכל יחידות הדיור בישובים מתן ולפיד בגינן קיבלה סולל בונה 90% מהתמורה המוסכמת בגינן, בהתאם להסכמים בינה לבין דנהאוז יזום והשקעות בע"מ.ב
2) 2) הסכמה זו נולדה במטרה להביא לכניסת סולל בונה לביצוע "תיקוני הבדק והאחריות", ועל כן אין בהסכמה זו כדי לגרוע ו/או להפחית ו/או לצמצם ו/או להוסיף על זכויות ו/או חובות הצדדים, האחד כלפי משנהו בכל הנוגע לפרוייקט הישובים מתן ולפיד, מכוח ההסכם מיום 9.4.93 על כל נספחיו ככלל, לרבות נספח תנאים מיוחדים, וכן מכוח הסכמת הצדדים מיום 12.1.98 ו-4.1.98."

למרות הסכמה זו, ולמרות פניות רבות של לור"ם לסולל בונה לבצע את תיקוני הבדק ושנת האחריות, סירבה סולל בונה לבצע את תיקונים אלו.

ועתה לתובענות שבפני
נו.

מערכת היחסים בין התובעים לבין הנתבעת:
כאמור, את הקצאת הקרקע לבניית ביתם קבלו התובע מהמנהל באמצעות העמותה, וכל אשר היו צריכים לעשות הוא לחתום על חוזה עם קבלן בנין, שבמקרה זה היתה לנדקו (או בשמה הקודם-לור"ם), לבניית ביתם. ביום 30.6.1993 חתמו התובעים והנתבעת על חוזה לפיו תבנה הנתבעת את דירתו על המגרש שהיה ידוע כמגרש f517. בהתאם לחוזה זה, היה על התובעים לשלם לנתבעת עבור בניית הדירה את הסך 160,332 ₪. לחוזה הבנייה צורפו נספחים, וביניהם מפרט על פי חוק המכר (דירות).

זמן מה לאחר שהתובעים חתמו על ההסכם על הנתבעת, נמסר להם מנציגי העמותה כי חברת דנהאוז היא זו שמנהלת את הפרויקט עבור הנתבעת. זה היה גם ההסבר מעם העמותה מדוע דנהואז היא זו ששלחה דו"חות על מצב החשבון.

בהתאם להודעות שקבלו התובעים מנציגי העמותה וממנהלי הנתבעת, נתגלעו מחלוקות בין שתי אלו, אולם התובעים לא היו מעורבים ולא נטלו חלק בהליכים שהתנהלו. במהלך האסיפות שתקיימו עם חברי העמותה, הופיע נציג הנתבעת ואמר כי הנתבעת אינה מתנערת מהתחייבויותיה כלפי חברי העמותה.

כפי שנמסר לתובעים מנציגי העמותה, נחתם הסכם פשרה עם הנתבעת ודנהאוז לפיהם השתנתה פריסת התשלומים בפרויקט וכן נערכו שינויים במפרט הטכני כתוצאה מהסכם הפשרה. בשום שלב לאחר חתימת הסכם הפשרה לא נאמר לתובעים שהנתבעת אינה אחראית יותר למילוי התחייבויותיה על פי ההסכם שנחתם עמה.

ביום 12.11.1993 חתמו התובעים וחב' דנהאוז על מסמך שכותרתו "נספח להסכם מיום 30.6.92". וזה תוכן התוספת להסכם:
"מוסכם בין הצדדים, כי בכל מקום בהסכם בו נכתב מגרש מס' 517ה', הכוונה למגרש מס' 506ג'.
הדגם שנרכש הינו דגם dv-ra 24.
החוזה על שם גרינברג יונתן ואושרית.
במחיר החדש כולל מע"מ קרקע ופיתוח הינו 249,707 ₪ (מאתיים ארבעים ותשעה אלף ושבע מאות ושבעה ₪).
כל שאר התנאים, כולל התנאים בדבר הצמדות, ישארו ללא שינוי.
המחיר כולל את יחידת הבניה הנרכשת, כמצוין בחוזה.
הנני מתחייב לבצע העברה/גרירה משכנתא בתוך 7 ימים."

על פי הודעת הנתבעת לתובעים, היא התקשרה עם חברת סולל בונה בע"מ (להלן-"סולל בונה") לבניית בית המגורים שלהם, ובכל שינוי אותו היו מעוניינים לבצע בבית המגורים, היה עליהם לפנות לחברת סולל בונה. התובעים פנו לחברת סולל בונה וביום 21.9.04 חתמו עמה על טופס הזמנת שינויים בדירה.

התובעים עמדו בכל החיובים אותם היו חייבים לבצע על פי החוזה.

בחודש יוני 1996 קבלו התובעים הודעה מדנהאוז כי בית המגורים מוכן למסירה, וכי עליהם להסדיר את יתרת התשלומים לצורך קבלת החזקה בדירה. התובעים קבלו את האישורים מחסרת סולל בונה ומהעמותה, המאשרים כי התובעים שילמו את מלוא התמורה ומלאו את כל התחייבויותיהם וכי הינם רשאים לקבל את החזקה בדירה.

ביום 27.6.1996 בקרו התובעים בדירה לצורך עריכת פרוטוקול מסירה יחד עם נציג הנתבעת, ונוכחו לדעת כי בנייתה לא הושלמה ואינה ראוי למגורים. התובעים מצאו כי לוח החשמל של הבית היה ריק, לא היה לבית חיבור חשמל, הברזים לא הותקנו ולא חוברו לצנורות המים, והכיורים לא חוברו לרשת הניקוז. במהלך הביקור הודיע התובע לנציג הנתבעת כי הבית לא מוכן למגורים ולא ניתן לגור בו, והוא דורש להכשיר את הבית למגורים בטרם יקבלו התובעים את המפתח. עקב כך שהתובעים חששו שיצטרכו להמתין מספר שנים עד להשלמת הליקויים והחוסרים בדירה, חתמו התובעים על פרוטוקול המסירה, וציינו שהדירה אינה ראויה למגורים. לבקשת העמותה בדק, בחודש יוני בדק המהנדס ראובן כ"ץ את הדירה, והוא קבע בחוות דעתו את אשר יש להשלים בדירה וכי שהדירה אינה ראויה למגורים. התובעים שלחו את הדו"ח של המהנדס כ"ץ אל הנתבעת, דנהואז וסולל בונה על מנת שישלימו את בניית הדירה, אך ללא הועיל. על כן השלימו התובעים את הדירה בכוחות עצמם, ולאחר השלמה זו קבלו טופס 4 לצורך חיבור הדירה לרשת המים ולרשת החשמל רק ביום 8.6.1997.

לאחר קבלת טופס 4 בדק את הדירה זהר שבתאי, אשא אמד את תיקון ליקויי הבניה בדירה בסך 2,420 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ נכון ליום 25.7.1997. העתק מהדו"ח נשלח לנתבעת ולחברת דנהאוז.

החל מיום 22.6.1998 בוצעו תיקוני שנת בדק בדירת התובעים, ובימים 22.6.98, 25.8.98, 29.10.98 ו-26.11.98 חתמו התובעים, נציג הנתבעת מר גולדובסקי ג'ורג', נציג דנהאוז מר גרצוב פליקס ונציג סולל בונה מר לוין בוריס על פרוטוקול תיקוני שנת בדק בדירה.

תביעת התובעים:
ביום 25.6.03 הגישו התובעים את תביעתם כנגד הנתבעים בו תבעו מאת הנתבעת את הסך 108,088 ₪, כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה ורבית עד למועד הגשת התביעה, לפי הפירוט כדלקמן:
1) 1) את הסך 21,055.50 ₪ בגין התיקונים והשלמות הבנייה;
2) 2) את הסך 20,537.23 ₪ בגין עלויות תיקונים שנותרו לביצוע על פי חוות דעתו של האדריכל זהר שבתאי;
3) 3) את הסך 35,112.38 ₪ בגין האיחור במסירת החזקה בבית;
4) 4) הסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש;
5) 5) הסך 19,383.18 ₪ בגין ימי עבודה שהשקיעו התובעים בביצוע התיקונים והשלמות הבניה;
6) 6) את הסך 2,000 ₪ ששילמו התובעים למהנדס הבודק;

טענות הנתבעת וההודעה לצדדים שלישיים:
בכתב ההכנה טענה הנתבעת כדלקמן:
1) 1) ישנו חוסר יריבות בין התובעים לבין הנתבע, ועל הנתבעת לפנות לדנהאוז ולסולל בונה;
2) 2) קיים מעשה בית דין בין בעלי הדין;
3) 3) יש לסלק התביעה מחמת התיישנות;
4) 4) בוצעו תיקוני שנת הבדק.

ההודעה לצד ג':
הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד דנהאוז, סולל בונה, החברה המפקחת דגן מהנדסים, שירותי הנדסה ובניה בע"מ. סכום ההודעה לצד ג' היה על הסך 40,000 ₪. בהודעה טענה הנתבעת כי על צדדי ג' לשפות או לפצות א הנתבעת בגין כל סכום שתשלם לתובעים, כאשר עילות ההודעה לצד ג' הינן מדיני החוזים, מדיני הנזיקין ומדיני עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעת הסתמכה על פסק הדין שנתתי בתיק אז' 3749/02 (תיק אז' 3749.1/02)

כפי הידוע, דנהאוז נכנסה להליכי פירוק וההודעה לצד ג' כנגדה נזנחה. גם ההודעה לצד ג' כנגד חב' דגן מהנדסים נזנחה. כבר עתה אומר שדין ההודעה לצד ג' כנגדן להימחק.

סולל בונה בקשה לצרף כצד ג' גם את חב' טללי הנגב, אשר ביצעה בפועל את הבניה, כקבלן משנה של סולל בונה. דחיתי את בקשתה זו, שכן אם יש לסולל בונה חוזה קבלנות משנה עם טללי הנגב, מן הראוי שתגיש הודעה לצד רביעי. משום מה חב' טללי הנגב יוצגה בתובענה זו גם על ידי בא כוחה של סולל בונה. משהתייחסו כל הנתבעת והצדדים לחב' טללי הנגב בסיכומיהם, הרי כל הנאמר לגבי סולל בונה ייאמר גם לגבי חב' טללי נגב.

סולל בונה טענה בכתב הגנתה שאינה חייבת בתיקון הליקויים, שכן לא היה עליה לספק את כל החומרים לביצוע העבודות, לא היה עליה לבצע את עבודות הפיתוח, והיה עליה אך ורק לבנות את הבית.

מניתי מומחה מטעם בית המשפט, אשר בדק את הליקויים שנותרו בדירה, הן אלו הנקובים בחוות הדעת של מר שבתאי והן אלו שנזכרו בכתב התביעה ולא נזכרו בחוות הדעת של מר שבתאי. במהלך קדם המשפט הודיעו ב"כ סולל בונה וטללי הנגב כי ברצונם לתקן את הליקויים בדירה, אך בסופו של יום לא ביצעו תיקונים אלו.

העדויות:
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. הצעתי לצדדים להגיש את סיכומיהם על סמך כל החומר המצוי בתיק בית המשפט, אך ב"כ התובעים סירבה להצעתי זו. לאור סירוב זה קבעתי את התיק להוכחות ליום 9.1.07. ביום 8.1.07 הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת לפיה העדים לא ייחקרו על תצהיריהם, והצדדים יסכמו על סמך כל החומר המצוי בתיק בית המשפט. הצדדים קבעו מועדים להגשת הסיכומים, אך מועדי הגשת הסיכומים הוארכו לבקשת ב"כ הצדדים.

הצדדים טענו טענות שונות בסיכומיהם, בהן אדון בפרק הדיונים והמסקנות, ככל שהטענות אלו רלוונטיות להכרעה בתובענות.

דיון ומסקנות:

חוסר יריבות:
טוענת הנתבעת שקיימת חוסר יריבות בינה לבין התובעים. סבור אני שיש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן:
1) 1) בחוזה בינה לבין דנהואז המחתה הנתבעת את זכויותיה לחברת דנהאוז, אך לא את חובותיה. לצורך המחאת חובותיה היה עליה לקבל את הסכמת התובעים, אך לא קיבלה את הסכמתם זו;
2) 2) ביום 12.11.1993 חתמו דנהאוז והתובעים על החלפת המגרש ממגרש 517ה' למגרש 506ג'. הנתבעת חתמה על המפרט המתייחס למגרש 506ג', וחתימתה על המפרט מחייבת אותה;
3) 3) על טופסי תיקוני שנת הבדק חתום גם נציג של הנתבע, דבר המהווה הודאת בעל דין על היריבות שבין התובעים והנתבעת. שכן אם לא היתה יריבות, מדוע חתום נציג הנתבעת על טופסי שנת הבדק;
4) 4) בסעיף 9 שבין הנתבעת לבין דנהאוז נקבע במפורש שאם דנהאוז לא תמלא אחר הוראות החוזה, תוכל הנתבעת להמשיך בבנייה באמצעות קבלנים אחרים. דבר זה מלמד על אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים;
5) 5) בסעיף 3(5) לחוזה עליו חתמו הנתבעת והתובעים נכתב כדלקמן:
"ידוע למזמין והמזמין מסכים לכך, כי יחידת הדיור ו/או כל חלק ממנה ייבנו על ידי קבלני משנה אשר הקבלן יתקשר עמם לצורך הסכם זה לפי שיקול דעתו הבלעדי. ובלבד שלא תגרע בשל כך אחריותו של הקבלן כלפי המזמין למילוי כל התחייבויותיו על פי הסכם זה והקבלן יהיה אחראי כלפי המזמין לביצוע נאות של עבודות קבלני המשנה והכל בהתאם לאמור בחוזה זה."
בהתאם לסעיף ההגדרות הקבלן הוא הנתבעת והמזמין הם התובעים.
לאור האמור בסעיף זה, הרי האחריות של הנתבעת כלפי הנתבעים חייה וקיימת, גם אם מתחלפים קבלני המשנה, כאשר מבחינת התובעים דנהאוס וסולל בונה הינם קבלני משנה של הנתבעת.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את טענת הנתבעת להעדר יריבות.

מעשה בית דין:
טוענת הנתבעת כי קיים משעה בית דין בין הצדדים.
הנתבעת לא צירפה את פסק הדין עליו היא מסתמכת. הסכם הפשרה משנת 1993 אותו צירפה התובעת לא דן בהסדרת התביעות שבין הצדדים, אלא בהסדרת המשך הבניה. בנוסף לכך, ההסכם להחלפת המגרש שנחתם בין דנהאוז, כנציגתה של הנתבעת, לבין התובעים, אישרר את הוראות החוזה הראשוני, כך שחבותה של הנתבעת על פי החוזה הראשוני קמה ועלתה מחדש.

על כן, יש לדחות את טענת מעשה בית דין שטענה הנתבעת.

סילוק מחמת התיישנות:
הדירה נמסרה לתובעים ביום 27.6.1996. התובעים הגישו את תביעתם ביום 25.6.03, עדיין בתוך תקופת ההתיישנות. אם ניקח בחשבון את תקופות הבדק, אזי ניווכח שאין כל בסיס לטענה זו.

יש ליתן לנתבעת לבצע את התיקונים:
טוענת הנתבעת שהיה על התובעים לאפשר לה לבצע את התיקונים. יש לדחות טענה זו של הנתבעת מכל וכל, מהנימוקים כדלקמן:
1) 1) בשנת 1998 בוצעו תיקוני בדק בדירה;
2) 2) במהלך קדם המשפט ניתנה הזדמנות נוספת לביצוע התיקונים בדירה, אך אלה לא בוצעו.

מועד הוצאת היתר הבניה:
טוענים התובעים כי על הנתבעת היה לקבל היתר בנייה בתוך זמן סביר, שהוא 12 חודשים מיום החתימה על החוזה. ההיתר לבניית הדירה הוצא 28 חודשים לאחר החתימה על החוזה.

סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של התובעים מהסיבות כדלקמן:
1) 1) ביום 12.11.1993 החליפו התובעים את המגרש עליו תיבנה דירתם. התובעים לא הביאו כל ראיה מתי הוגשה הבקשה להיתר לגבי מגרש זה, מה היה מצב התכנון לגבי מגרש זה, האם היה ניתן להגיש בקשה להיתר לגבי מגרש זה או האם היו דרישות מיוחדות של הרשויות לגבי מגרש זה;
2) 2) את המועד להגשת הבקשה להיתר יש למנות החל מיום 12.11.1993. על פי גרסת התובעים, המועד הסביר להוצאת ההיתר הינו 12 חודשים, דהיינו עד ליום 12.11.1994. בהתאם לסעיף 4(א) לחוזה, על הנתבעת למסור לתובעים את הדירה 18 חודשים מיום תחילת הבניה, ובנוסף יש לנתבעת תקופה נוספת של 90 יום באיחור במסירת הדירה וכן זמן נוסף לאיחור בגין השינויים שהוזמנו בדירה. הדירה נמסרה לתובעים, במצבה כפי שהיתה, ביום 27.6.1996, כך שהיא נמסרה לתובעים בתוך המועד הקבוע בחוזה;
3) 3) על פי נספח י"ח לתצהיר התובעים ונספח ה' לתצהיר הנתבעת ניתן היתר הבניה לבניית דירת התובעים ביום 24.10.1994, דהיינו, בתוך 12 חודשים מיום החתימה של שינוי המגרש עליו תיבנה הדירה.

לאור האמור לעיל, נראה שלא היה כל איחור בהוצאת היתר הבניה.

השלמת בנייה והוצאת טופס 4:
חובתה של הנתבעת למסור את הדירה עם חיבורי חשמל מים וגז:
ההוראות הרלוונטיות בחוזה לענין חיבור מים וחשמל הינן כדלקמן:
1) 1) במבוא לחוזה נכתב כדלקמן:
"והואיל: והמזמין מעונין שהקבלן יבנה עבורו יחידת דיור על הקרקע ביחד עם יחידות דיור אחרות עבור מזמינים אחרים וימסור לו את יחידת הדיור כשהיא גמורה ומושלמת וכן יבצע עבורו את רישום יחידת הדיור בלשכת רישום המקרקעין באמצעות עו"ד מטעמו ולשלם עבורו את התשלומים לחב' חשמל בגין חיבור הבית לתשתית החשמל האתר ואת התשלומים לרשות המקומית בגין חיבור מים שתשלומו נדרש לכניסה ליחידת הדיור."
2) 2) בסעיף 4(ו) לחוזה נכתב כדלקמן:
" ידוע למזמין כי עבודות הפיתוח באתר וכן אספקת החשמל והמים אינן מבוצעות על ידי הקבלן וכי במועד המסירה עדיין לא ניתן יהיה לגור ביחידת הדיור וכי המגורים ביחידת הדיור יתאפשרו רק עם סיום עבודות הפיתוח באתר ואספקת החשמל והמים."
3) 3) בסעיף 8(ג)(1) לחוזה נכתב כדלקמן:
"במועד המסירה יהיה תהיה יחידת הדיור מחוברת חיבור פיזי לרשת המים והחשמל, והמזמין מתחייב לחתום על הסכם להספקת מים עם הרשות המקומית המתאימה ועל הסכם להספקת חשמל עם חברת החשמל ולשלם תשלומים ו/או הפקדון הכרוכים בכך."
4) 4) בסעיף 10 לחוזה נכתב כדלקמן:
מוסכם בין הצדדים כי התמורה לפי ס"ק א' הנקובה בלוח התשלומים כוללת תשלום אגרות בגין חיבור חשמל, זכויות מים ואגרות בניה מטעם הרשות המקומית עד לגובה של 4,500 ₪ לא כולל מע"מ..."
5) 5) בהתאם לסעיף 4.1 למפרט היה על הנתבעת לדאוג לחיבור הדירה לקו מים מרכזי. בהתאם לסעיף 4.4 היה על הנתבעת לדאוג לחיבור הדירה לרשת החשמל. בסעיף 4.7 למפרט נכתב כי יש הכנה לגז (שרוול בלבד) וצנרת אספקת גז לא כלולה במחיר.

מכל האמור לעיל עולה שעל הנתבעת היה למסור את הדירה כשהיא מחוברת לרשת החשמל והמים, להבדיל מחיבורה לגז. אמנם בסעיף 4(ו) ציינה הנתבעת הסתייגות לענין חיבור הדירה למים וחשמל, אך הסתייגות זו לא תוכל לסייע בעדה כאשר היא כוללת בחוזה הוראות סותרות לגבי עניין מסוים. לתובעת יש יועצים משפטיים, ועיון טוב יותר של יועצים אלו היה מונע את סתירה זו. דהיינו, בידי הנתבעת היו האמצעים הזולים ביותר לתיקון שגגה זו, ומשלא עשתה כן, עליה לשאת בתוצאות שגגה זו.

ההוצאות לצורך קבלת טופס 4:
מחומר הראיות עולה שהדירה לא היתה מחוברת לרשת החשמל ולרשת המים, ולא היו בה האביזרים החיוניים לצורך חיבורה לרשתות אלו ושימוש בדירה למגורים, הכל כמפורט בפרוטוקול המסירה מיום 27.6.1996 ובחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים מיום 30.6.1996. התובעים פנו אל הנתבעת להשלמת העבודות, אך ללא הועיל. לצורך כך השלימו התובעים את העבודות בכוחות עצמם, על מנת לקבל טופס 4 לדירתם, לצורך חיבורה לרשת המים ולרשת החשמל. לצורך כך שילמו התובעים כדלקמן:
- - בגין עבודות חשמל את הסך 2,165 ₪ על חשבונית מס מס' 0574 (ללא תאריך) ;
- - בגין חיבור צנרת מים לבית 2,691 ₪ על פי חשבונית מס/קבלה 210 מיום 30.5.1997;
- - בגין השלמת עבודות אינסטלציית מים את הסך 1,240 ₪ על פי חשבונית מס/קבלה 0010 מיום 1.8.1997;

בסך הכל שילמו התובעים בגין השלמת הבנייה לצורך קבלת טופס 4 את הסך 6,096 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.8.97 ועד ליום מתן פסק הדין מגיע לסך 11,413 ₪.

דמי שכירות:
התובעים פנו אל הנתבעת על מנת שתשלים את הבנייה, אך ללא הועיל. על התובעים היה לפנות תחילה את הנתבעת, ולא להשלים עבודות אלו בעצמם. משראו התובעים שהנתבעת מתנהלת בעצלתיים השלימו העבודות בכוחות עצמם. מיום המסירה ועד לקבלת טופס 4 חלפו כ-12 חודשים, והתובעים זכאים לפיצוי בגין תקופה זו.
בסעיף 4(ד) לחוזה נקבע פיצוי בין 300 ל-450 דולר לכל חודש איחור במסירה, וקביעה זו יכולה לשמש קנה מידה לפיצוי לו זכאים התובעים בגין תקופה זו. התובעים החליפו את המגרש בו נבנתה עליו דירתם, ושילמו סכום גבוה יותר מאשר היה עליהם לשלם במגרש המקורי. לכן יש לפסוק להם פיצוי בסך 450 דולר לכל חודש מהחודשים על השלמת הדירה וקובלת טופס 4. לכן התובעים זכאים לפיצוי בסך 5,400 דולר ארה"ב (12 x 450). שער הדולר בעת מתן פסק הדין הינו 4.22 ₪ לדולר, כך שהתובעים זכאים לתשלום הסך 22,788 ₪ בגין התקופה שממסירת הדירה ועד ליום קבלת טופס 4.

עגמת נפש:
התובעים תובעים את הסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש לאור המצב בו קיבלו את הדירה והתנהלות הנתבעת כנגדם. סבור אני שהדין עם התובעים, ובודאי נגרמה להם עגמת נפש בעת שהיה עליהם להשלים את הבנייה ולדאוג לקבלת טופס 4.
הסכום אותו תבעו התובעים סביר ליום הגשת התביעה.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

ימי עבודה:
התובעים לא המציאו כל ראיה מהו מספר ימי העבודה בפועל שהקדישו להשלמת הבניה וקבלת טופס 4. כמו התובעים לא המציאו נתוני שכר שלהם לתקופה בה השלימו את הבניה ודאגו לקבלת טופס 4. על כן אני דוחה את תביעתם זו.

תיקון ליקויים והשלמת אביזרים:
תיקונים עצמיים:
התובעים הגישו את חוות דעתו האדריכל זוהר שבתאי מיום 25.7.1997, אשר נשלחה גם לנתבעת ולסולל בונה. בכתב התביעה טענו התובעים לליקויים נוספים. עקב מחדלה של הנתבע בתיקון הליקויים, נאלצו התובעים לתקן חלק מן הליקויים. התובעים המציאו קבלה מיום 29.5.03 על ביצוע תיקוני סדקים ומניעת רטיבות בסכום כולל של 5,310 ₪. סבור אני שהתובעים זכאים להחזר סכום זה, שכן לא עליהם להמתין עד בוש על מנת שמי מבעלות הדין יתקנו את תיקונים אלו.

הסך 5,310 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית נכון ליום הגשת התביעה מגיע לסך 6,479 ₪.

השלמת פריטים ותיקונים על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט:
המומחה מטעם בית המשפט (להלן-"המומחה") בדק את הליקויים שנותרו כיום בדירה וכן העריך את שווי האביזרים שהיה על הנתבעת לספק לתובע ולא סיפקה. בהתאם לחוות הדעת הראשונה של המומחה עלות התיקונים בבית הנקובים בחוות הדעת של מר שבתאי מגיעים לסך 1,790 ₪. את עלות האביזרים שהיה על הנתבעת לספק לתובעים העריך המומחה בסך 2,290 ₪.

בחוות הדעת המשלימה התייחס המומחה לליקויים נוספים בסך 3,150 ₪ כולל מע"מ, ובתוספת 30% אם עבודות אלו יבוצעו על ידי התובעים, ובסה"כ 4,096 ₪.

סך כל עלות התיקונים והשלמת האביזרים על פי חוות דעת המומחה מגיעה לסך 8,176 ₪ נכון ליום 18.7.05.

בהתאם לסעיף 7 לחוזה היה על הנתבעת לתקן כל פגם שיתגלה בדירה. הנתבעת לא עשתה כן, ועליה לפצות את התובעים בסכומים אותם קבע המומחה מטעם בית המשפט, שחוות דעתו מקובלת עלי.

הסך 8,186 ₪ בתוספת הפרש הצמדה ורבית מיום 18.7.05 ועד ליום מתן פסק הדין מגיע לסך 9,129 ₪.

ההודעה לצד ג' כנגד צדדי ג' 1 ו-3:
כפי שציינתי לעיל, ההודעה לצד ג' כנגד צד ג' מס' 1 וכנגד צד ג' מס' 3 נזנחה, ועל כן יש למחוק את ההודעה לצד ג' כנגדן ללא הצו להוצאות.

ההודעה לצד ג' כנגד סולל בונה:
סולל בונה טענה כי יש לדחות את ההודעה לצד ג' כנגדה, שכן בחוזה בינה לבין הנתבעת אין היא אחראית לעבודות של קבלני משנה שלא היא בנתה. כבר בפסק הדין שנתתי בתיק אז' בתיק אז' 3749/02 (תיק אז' 3749.1/02) דחיתי את טענותיה של סולל בונה תוך התייחסות למכלול החוזים שנחתמו בין הצדדים ותוך התייחסות לעסקה בכללותה בין כל המעורבים בבניית הבתים, החל מהעמותה, דרך החברות השונות, הבנק המלווה, קבלני המשנה והדיירים עצמם.

יחד עם זאת נראה שיש טעמים נוספים כבדי משקל לדחות את טענתה זו של סולל בונה בתובענה זו מהסיבות כדלקמן:
1) 1) סולל בונה ביצעה בשנת 1998 תיקוני בדק, ונציגה חתם על טפסים במועדים שונים בגין תיקוני הבדק. ביצוע תיקוני הבדק מהווה הודאת בעל דין כי אכן מחובתה היה לבצע את תיקוני הבדק;
2) 2) במסגרת קדם המשפט בקשה סולל בונה אפשרות לבצע את בתיקונים ומבוקשה ניתן לה. סולל בונה לא הגבילה את ביצוע התיקונים לליקויים מסוימים, אלא בקשה אפשרות גורפת לתיקון ליקויים. בקשה זו מוכיחה כי לסולל בונה יש אחריות לתיקון הליקויים בדירה, להבדיל מהספקת אביזרים שונים לדירה, שעליה לא היה לספקם על פי החוזה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שלאור התנהגותה של סולל בונה והצהרותיה בבית המשפט, עליה לשפות את הנתבעת בגין הסך 5,310 ₪ ששילמו התובעים עבור התיקון העצמי מיום 29.5.03 של הליקויים שביצעו התובעים, שכולם תיקוני סדקים ורטיבות, וכן את תיקון הליקויים הנזכרים בחוות דעתו של המומחה, למעט הסכומים עבור הספקת האביזרים.

כאמור, הסך 5,310 ₪ מגיע ליום הגשת התביעה ל-6,749 ₪.

עלות תיקון הליקויים ללא עלות האביזרים מגיע לסך 5,895 ₪ נכון ליום 18.7.05. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית עד ליום הגשת התביעה מגיע לסך 6,574 ₪.

מאחר וסולל בונה לא היתה אחראית להספקת כל האביזרים המנויים בסעיף 8.5 לתנאים המיוחדים שהינו נספח לחוזה שבין סולל בונה לחברת דנהאוז מיום 9.4.1993, הרי אינה אחראית לראשי אחרים הנכללים בתובענה זו.

סך על חיובה של סולל בונה מגיע ל-13,053 ₪.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:

בתיק אז' 1957/03:
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:
1) 1) את הסך 66,383 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2) 2) את הוצאות המשפט בסך 7,500 ₪ (כולל אגרות ושכ"ט מומחים) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
3) 3) שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתיק אז' 1957.1/03:
אני מחייב את צדדי ג' מס' 2 ומס' 4, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שתשלם לתובעים כדלקמן:
4) 4) את הסך 13,053 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
5) 5) את הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ (כולל אגרות ושכ"ט מומחים) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
6) 6) שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ההודעה לצד ג' כנגד צדדי ג' 1 ו-3 נמחקת ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן בלשכתי היום י"א מנחם-אב ה'תשס"ז - 26 ביולי 2007 בהעדר הצדדים.

__________________
זכריה ימיני
, שופט








א בית משפט שלום 1957/03 יהונתן גרינברג, אושרית גרינברג נ' לנדקו ייזום וניהול בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/07/2007)