פסקי דין על רחמים לוי חנה | פסקי דין על פוקס נמרוד

10438/96 א     05/08/2002




א 10438/96 רחמים לוי חנה נ' פוקס נמרוד





רחמים לוי חנה
התובעת
נ ג ד
1. פוקס נמרוד

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. איילון חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים
בשם התובעת - עו"ד ריינפלד

בשם הנתבעים - עו"ד שור
פסק דין
1. התובעת ילידת 24.2.57. גרושה ואם ל - 3 בנים, תושבת קרית אתא. היא נפגעה בתאונת דרכים ביום 14.8.96. הנתבעים חבים בפיצוייה על נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף הפיצויים.

2. ממקום התאונה נלקחה התובעת לבית החולים רמב"ם בחיפה, נזקקה לטיפול נמרץ ולהנשמה באמצעות טריאוכוסטומיה. לאחר מכן אושפזה במחלקה האורטופדית למשך 19 ימים, לטיפול בפגיעותיה: דפורמציה בשתי השוקיים; חתך באמה מימין; חבלה באזור הסקפולה משמאל, ושברים דו-צדדיים של עצמות הטיביה והפיבולה, דבר שהצריך גיבוס של שתי השוקיים עד מעל לברך.

בתום האישפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה הועברה התובעת ביום 1.9.96 לאישפוז בבית החולים אלישע בחיפה, שם אושפזה משך 40 ימים נוספים. בתום האישפוז שוחררה לביתה כאשר היא נעזרת בכסא גלגלים זקוקה לסיוע ועזרה, וכן לטיפולי פיזיוטרפיה.

ביום 25.5.97 אושפזה התובעת למשך יומיים בבית חולים אלישע לשם הוצאת הברגים מעצמות הרגליים.

3. הפגיעות האלה שנגרמו לתובעת בתאונה הותירו בה נכות לצמיתות של 37 אחוזים, כדלקמן: 10 אחוזים בתחום הנשימה והריאות; 19 אחוזי נכות בתחום האורטופדי; 10 אחוזי נכות בגלל הצלקות וכן 5 אחוזי נכות בתחום נפשי (הפרעה נוירוטית).

הנכויות דלעיל נקבעו בחוות הדעת של הרופאים אשר בדקו את התובעת, כמומחים של בית המשפט. ד"ר ויילר נתן חוות דעת מיום 27.3.98. הוא מפרט בחוות דעתו כי התובעת נזקקה לטיפול בגלל אי ספיקה נשימתית. פגיעותיה הצריכו נקז בין צלעי על מנת לטפל באוורת החזה, וכן פיום הקנה וכן ברונכוסקופיה, לאחר התפתחות דלקת ריאות בריאה הימנית. ברקע עישון של 40 סיגריות ליום. מסקנתו היתה כי התובעת סובלת מנכות של 40 אחוזים לפי סעיף 5(1)(ג) למבחנים, ומתוך נכות זאת הוא זקף לתאונה נכות של 10 אחוזים. ד"ר ויילר לא נחקר על חוות דעתו. יש אמנם בחוות דעתו פנים לכאן ולכאן, אך במצב דברים זה אני מקבל את מסקנתו בדבר נכות של 10 אחוזים לצמיתות שנגרמה לתובעת עקב התאונה.

ד"ר וולפין נתן בקשר לתובעת שתי חוות דעת. הראשונה היא מיום 21.5.98 בה הוא העריך נכות זמנית של 43.3 אחוזים לתובעת בתחום האורטופדי בגלל הפגיעות ברגליים. בחוות דעתו מיום 1.7.99 הוא קבע את נכותה הסופית: 10 אחוזי נכות בגלל הגבלה בטווח תנועות הקרסול הימני, וכן 10 אחוז נכות בגלל ההגבלה בטווח התנועות של הקרסול השמאלי. גם ד"ר וולפין לא נחקר על חוות דעתו, ויש לקבל לפיכך את מסקנתו, כמפורט דלעיל.

גם ד"ר קתרין קאופמן-פרידמן לא נחקרה על חוות דעתה מיום 13.2.02. היא פירטה כי לתובעת נותרו צלקות בשתי השוקיים, באמה הימנית, בבסיס הצוואר, וכן צלקת קטנה ליד העין הימנית. נמצא שסע בתנוך האוזן השמאלי שניתן לתקנו בניתוח. כך גם לגבי הצלקת ליד העין, הכל בעלות של כ - 7000 ש"ח עבור הניתוחים. היא קבעה את נכותה בשעור של 10 אחוזים לצמיתות, לפי סעיף 75 של המבחנים.

ד"ר לוסטיג, פסיכיאטר, בדק את התובעת לגבי מצבה בתחום הנפשי. תלונותיה היו קשות. אין היא יכולה לתפקד לבד; איננה עצמאית; לא יכולה לשטוף את הבית ולא יכולה לנקותו; אין לה שיווי משקל; אינה מתקלחת; רזתה; אינה רוצה לקום מן המיטה, ועוד. הוא מצא שהתובעת לוקה בהפרעה נוירוטית קלה והעריך את נכותה בשעור של 5 אחוזים לצמיתות, לפי סעיף 34 של המבחנים. התובעת ניסתה לשכנע אותי כי מצבה בתחום הנפשי קשה הרבה יותר, מאשר 5 אחוזי נכות כקביעת ד"ר לוסטיג אשר נחקר על חוות דעתו. עדותה אכן היתה דרמטית מאוד, אך לא מצאתי סיבה של ממש לסטות מקביעתו הרפואית של ד"ר לוסטיג.

הנכויות המצטברות הן איפוא: 10 אחוזים בתחום הריאות; 10+10 אחוזים בתחום האורטופדיה; 10 אחוזים בגלל הצלקות, ו - 5 אחוזי נכות בתחום הנפשי.

סה"כ נכות משוקללת: 37.67 אחוזים.

4. בעת פגיעתה בתאונה (14.8.96) היתה התובעת כבת 39.5 שנים. היא היתה אז גרושה ואם לשלושה, שעה שהבן השלישי לירון, נולד בשנת 1984 והיה בעת התאונה כבן 12 שנה. נראה כי פרנסתה נמצאה בקושי, וגם בתחום הנפשי היא סבלה מבעיות. כל זה היקשה על יכולתה להתמודד מול הקשיים והתלאות שהחיים הציבו בפני
ה. היא עבדה תקופה מסוימת בסוכנות ביטוח בעכו, ואח"כ בעיסוק דומה כמזכירה בקרית אתא, וכן בהנהלת חשבונות. בתקופה שלפני התאונה עבדה אצל אחיה יהודה, שהיה קבלן בנין. המסמכים מראים כי היא התחילה לעבוד אצל אחיה בדצמבר 1994 והשתכרה 866 ש"ח לחודש ברוטו, ביולי 1996. היקף העבודה היה כמחצית המשרה, 4 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע.

היתה מחלוקת אם יש ממש בתלושי השכר האמורים שניתנו מאת החברה הקבלנית שבשליטת אחיה של התובעת, שעה שהאח יהודה רחמים, הפסיק את עסקיו בקרית אתא ועבר לגור בירושלים עוד בשנת 1994. אין לשלול את האפשרות כי תלושים אלה ניתנו יותר כ"עזרה" לתובעת, מאשר כתשלום עבור עבודה ממש.

מכל מקום, בפני
נו נפגעת אשר לקתה עוד קודם לתאונה בבעיות רפואיות שונות (בעיקר בתחום הנשימה), וכן מקשיים בתחום הנפשי. היא היתה בעלת כושר השתכרות נמוך, העולה כדי שכר המינימום במשק. אפשר שבעת שקרתה התאונה לא מיצתה את כושר עבודתה, בין היתר בגלל מצבה המשפחתי (גרושה המטפלת בשלושה ילדים, כאשר הקטן ביניהם היה בן 12 במועד התאונה). על רקע זה, של חולשה וכושר התמודדות נמוך, גם ניתן לשער, שהפגיעה בתאונה היתה בעלת השפעה רבה עליה, גדולה משיעור הנכות הרפואית.

5. מאז התאונה אין התובעת עובדת. היא מתקיימת בקושי מעזרה שהיא מקבלת מאת המוסד לביטוח לאומי במסגרת נכות כללית. אבי הילדים ממנו התגרשה אינו עוזר בפרנסת המשפחה. המוסד לביטוח לאומי קבע לגבי התובעת נכות רפואית (במסגרת נכות כללית) משוקללת בשעור של 67 אחוזים. בזכות נכות זאת היא מקבלת גמלאות מן המוסד, והנכויות המצטברות עולות ל - 135 אחוזים והן כדלקמן: מחלת סימפונות כרונית - 40 אחוזי נכות; ליקויי שמיעה - 5 אחוזים; הגבלות בעמוד השדרה המותני - 10 אחוזים; מצב אחרי שברים בשוקיים - 10 אחוזים; קשיי הסתגלות - 30 אחוזים; רעד בראש - 20 אחוזים; צלקות מרובות לאחר ניתוח - 20 אחוזים.

6. לאור כל הנתונים הנ"ל, לא נראה מתאים כי אעריך את פיצוייה של התובעת על פי חישוב אקטוארי, ונראה לי כי יהיה זה הוגן ומתאים להעריך את הפיצויים לתובעת, בראשי הנזק השונים בסכומים גלובליים אלה:

א. נזק בלתי ממוני - על פי 37.67 אחוזי נכות. 59 ימי אישפוז. 9 אחוזי הפחתה בגלל הגיל. בצירוף ריבית והצמדה עד היום. מתקבל פיצוי בסכום של 82,820 ש"ח.

ב. הפסד השתכרות בעבר - משך 6 השנים שחלפו מאז התאונה, סכום של 110,000 ש"ח.

ג. הפסד השתכרות בעתיד - התובעת כיום בת 45.5 שנה. ניתן לקחת בחשבון תוחלת חיי עבודה עד גיל 65. לפנינו עוד 20 שנות עבודה. אעריך את הפיצוי הזה לסכום של 250,000 ש"ח.

ד. הפגיעות ברגליים ובנשימה מגבילות במידה מסויימת את ניידותה של התובעת. המיגבלה מצריכה היזקקות לנסיעות מוגברות. אעריך את הפיצויים בראש נזק זה בסך של 40,000 ש"ח.

ה. תוצאות התאונה מגבילות את התובעת בעבודות משק הבית הקשות. אעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 50,000 ש"ח עבור העבר, ובסכום של 150,000 ש"ח עבור העתיד. הסכומים דלעיל לוקחים בחשבון גם היזקקות למגורים משך תקופה מסוימת בדירה בקומת קרקע, דבר שלו אין התובעת נזקקת כיום.

סה"כ מתקבלת הערכת נזקים בסכום של 682,820 ש"ח.

7. התובעת מקבלת תגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי בגלל נכותה הכללית. נכות זאת היא בשיעור מצטבר של 135 אחוזים, לגבי הפגימות שפורטו בסעיף 5 לעיל. מבין הפגימות נוכל לייחס לתאונה 10 אחוזי נכות בגלל בעיות הנשימה; 10 אחוזי נכות בגלל השברים בשוקיים; 20 אחוזי נכות בגלל הצלקות וכן 5 אחוזי נכות מתוך 30 האחוזים שנקבעו בגלל קשיי ההסתגלות. מדובר ב - 45 אחוזי נכות, שליש מן הנכות הכוללת. יש לנכות על כן שליש מן התגמולים.

ליום 28.2.02 עולים תגמולי הנכות הכללית לסכום של 430,918 ש"ח. להיום עולה הסכום הזה, לכדי 453,000 ש"ח. הסכום לניכוי יעמוד, איפוא, על סך של 151,000 ש"ח.

8. הסכום לפיצוי התובעת, עומד איפוא על סך של 531,820 ש"ח.

9. הנתבעים מחוייבים לשלם לתובעת את הסכום הזה, לעוד 21 יום מהיום.

יש להוסיף לכך את הוצאות המשפט שנגרמו לתובעת, וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ כדרוש.

המזכירות תמציא העתק הפסק לב"כ הצדדים, בדואר.

ניתן היום כ"ז באב תשס"ב, 5 באוגוסט 2002 בהעדר בעלי הדין.

ש. ברלינר
- שופט
d01043896a
1
בתי המשפט
ת.א. 10438/96
בבית המשפט המחוזי בחיפה
כב' השופט ש. ברלינר

בפני
:








א בית משפט מחוזי 10438/96 רחמים לוי חנה נ' פוקס נמרוד (פורסם ב-ֽ 05/08/2002)