פסקי דין על רונן לנדאו | פסקי דין על cisco systems finance international | פסקי דין על סיסקו סיסטמס ישראל |

6020/07 בשא     29/07/2007




בשא 6020/07 רונן לנדאו נ' cisco systems finance international , סיסקו סיסטמס ישראל בע"מ




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו
בש"א 006020/07
(עב 005916/07)


בפני
:
כבוד השופטת שרה מאירי


29/07/2007



בעניין:
רונן לנדאו



ע"י ב"כ עו"ד
ע. גפני

המבקש
(התובע)

נ ג ד


1.cisco systems finance international



2. סיסקו סיסטמס ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נ. גולדהבר


המשיבה
(הנתבעת 2)

המשיבה הפורמלית
(הנתבעת 1)





ה ח ל ט ה

בפני
נו בקשת התובע למתן היתר המצאה מחוץ לתחום של כתב התביעה לנתבעת 2 (להלן: "הבקשה"), בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א).

להלן העובדות הצריכות לענייננו:
1. ביום 21/5/07 הגיש התובע כתב תביעה כנגד הנתבעות בו עתר לחיובן בסך 515,808 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו עקב הפרת הסכם העסקה שכרתו עמו.
2. נתבעת 2 הינה חברה אירופאית המספקת, בין היתר, פתרונות מימון לציוד תשתית ופתרונות תקשורת לחב' סיסקו העולמית. נתבעת 2 הינה חב' ישראלית בתחום אספקת מוצרי תשתית ופתרונות תקשורת והמשמשת כ"זרועה" של נתבעת 2 בישראל.
3. עם תביעתו הגיש התובע בקשתו שבכותרת.
4. ביום 18/6/07 הגישה נתבעת 1 תגובתה לבקשה, וביום 27/6/07 הגיש התובע תשובתו לתגובה.

עיקר נימוקי התובע בבקשתו:
1. נתבעת 2 הינה בעל דין דרוש או בעל דין נכון עפ"י תקנה 500(10) לתקסד"א. יש לראות בהסכמות שהתגבשו, אף אם לא קיבלו ביטוין בכתב – כהסכם שנכרת בין הצדדים. נתבעת 1 הפרה את ההסכם. ראוי כי התביעה תתברר נגד שתי הנתבעות יחד. זאת ועוד, אין ספק כי אילו מקום מושבה של נתבעת 2 היה בארץ, לא הייתה כל מניעה מלהגיש נגדה תביעה שתתברר במאוחד עם התביעה כנגד הנתבעת 1 (רע"א 3872/04 וילנסקי נ' metallurgique de gerzat s.a., פ"ד נט (1) 24, 30).
2. תקנה 500 (4)(א) לתקסד"א מתקיימת מאחר והתביעה הינה, בין היתר, לקבלת דמי נזק ו/או סעד אחר בשל הפרתו של חוזה עבודה שנעשה בתחום מדינת ישראל.
3. על חוזה עבודתו של התובע חלים הן דיני העבודה הישראליים והן חובות המס השונים. משכך חלה תקנה 500(4)(ג) לתקסד"א.
4. יש ליתן היתר המצאה בהתאם לתקנה 500(5) לתקסד"א משהתביעה דנה בהפרת הסכם עבודה בתחום מדינת ישראל.
5. תקנה 500(7) לתקסד"א חלה משהתביעה עוסקת, בין היתר, בהצגת מצגי שווא ע"י נציגי הנתבעות, עליהם נסמך התובע.
6. ביה"ד הישראלי הוא הפורום הנאות. במבחן האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הפורום הזר יש להעדיף את הראשון על מנת להכריע במחלוקת שבמהותה ועיקרה הדומיננטי הוא בישראל (רע"א 2705/97 הגבס א סיני (1989) בע"מ נ' the lockformer co, פ"ד נב (1) 109).
7. לתובע עילת תביעה טובה.

עיקר נימוקי נתבעת 1 בתגובתה:
1. התביעה נעדרת עילה וסיכויי הצלחתה נמוכים, שכן מעולם לא נכרת הסכם בין הצדדים (ראה ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 239; ע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית ושחם" חב' לבניין בע"מ, פ"ד כא (2), 243); נ. גוטמן, משפט העבודה האישי והקיבוצי, כרך ב' עמ' 1130).
2. ניסיון התובע מחד לטעון כי נכרת הסכם ומאידך לטעון ההפך, כי בין הצדדים התנהל מו"מ שלא הבשיל לידי הסכם, מצביע על כך שלשיטת התובע לא נכרת הסכם והאמור אף נוגד את תקנה 72(ב) לתקסד"א, לפיה אין לטעון כנגד אותו בע"ד טענות עובדתיות חלופיות.
3. טענות התובע כי עבד עבור נתבעת 2 אינן מוצאות סימוכין בכתובים או בצרופות לכתביו ונטענו בסתמיות ובכלליות.
4. המצאה לפי תקנה 500(10) כרוכה בכך שהנתבע המקומי הוא עצמו צד נכון בתביעה. במקרה דנן, התביעה נגד הנתבעת הישראלית (נתבעת 1) אינה כדין ונעדרת עילה ומשכך, לא ניתן להמציא את התביעה לנתבע הזר (ע"א 254/71 רנביט אימפורט בע"מ נ' אריה לנגלייב, פ"ד כ"ו (2) 17).
5. אין רלבנטיות לתקנה 500 (4)(א) - משלא הונחה תשתית עובדתית לכריתת הסכם בין הצדדים. יתרה מכך, המו"מ, לכאורה, בין הצדדים נוהל עם עובד נתבעת 2 שמקום מושבו מחוץ לישראל. אף הקיבול, לכאורה, של הצעת התובע נעשה מחוץ לגבולות מדינת ישראל. משכך, לא ניתן לראות בהסכם כאילו נכרת בישראל (ראה גם ט. קונפינו, סמכות שיפוט על נתבע זר,
עמ' 72).
6. תקנה 400(4)(ג) אינה חלה משלא הונחה כל תשתית, ולו לכאורה, לכך שנכרת הסכם עם התובע. זאת ועוד, לו היה נחתם חוזה, כאמור, לא ניתן לשער מה הייתה ברירת הדינים בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי או לחילופין איזה דין היו הצדדים בוחרים להחיל על ההסכם. לא ניתן לומר באופן מובהק כי לו היה נכרת הסכם בין הצדדים היו חלים עליו דיני מדינת ישראל לפי לשונו או מכללא. זאת ועוד, כל ספק לעניין הקניית הסמכות הבינלאומית יש לפרש לחומרה.
7. תקנה 500(5) אינה חלה משלא הונחה תשתית עובדתית לכריתת הסכם בין הצדדים. אף אם היה הסכם, לא יכול היה להיות מופר בישראל, שעה שמקום מושבו של נציג נתבעת 2, ג'ון סלומון, מולו מועלות טענות התובע, הינו מחוץ לגבולות הארץ.
8. ביחס לתקנה 500(7) – לא הונחה תשתית עובדתית לעוולה כלשהי, לא הופרה כל חובת זהירות כלפי התובע וממילא לא הייתה קיימת לנתבעת 2 כל חובת זהירות כלפיו מלכתחילה.
9. כל ספק לעניין הסמכות של ביהמ"ש הישראלי על תושב חוץ – חייב להיות מופעל לטובת תושב חוץ (י. זוסמן, לעיל, בעמ' 241).

עיקר נימוקי התובע בתשובתו:
1. באשר לעילת התביעה – בבוא ביהמ"ש לבחון האם מגלה כתב התביעה עילת תביעה אם לאו, ייבדק הדבר עפ"י העובדות שבכתב התביעה. בשלב זה לא ייכנס ביה"ד לבחינת סיכוייהן להתקבל. בחינת סיכוי התביעה היא במהלך שמיעת המשפט (ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים, פ"ד לח (4), עמ' 8).
2. באשר לפורום הנאות – ביה"ד הישראלי הוא הפורום הנאות. מדובר בהעסקת אזרח ישראלי, תושב ישראל, בביצוע פעולות בישראל, באיתור משקיעים בישראל, התשלום מבוצע בישראל ומשכך מכלל הנסיבות הפורום הנאות לברור התביעה כנגד הנתבעות הוא ביה"ד.

דיון והכרעה:
סמכותו של בית המשפט להתיר המצאה מחוץ לתחום ובכך להטיל את מרות השיפוט הישראלי על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט, מעוגנת בהוראת תקנות 500 - 501 לתקסד"א. על מבקש ההיתר להראות כי יש בידו עילת תביעה ראויה נגד הנתבע הזר, ולהוכיח כי נתמלאו התנאים הקבועים באחת מחלופות התקנה. בהתקיים התנאים האמורים, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהכריע, האם בנסיבות העניין מן הראוי יהיה להתיר את ההמצאה.

עילת תביעה טובה
תקנה 501(א) לתקסד"א קובעת כי לבקשה יצורף תצהיר, המציין כי המצהיר מאמין שיש למבקש עילת תביעה טובה והמפרש באיזה מקום או באיזו ארץ נמצא, או ייתכן שנמצא, הנתבע, וכן נימוקי הבקשה.
עילת תביעה טובה פורשה כדרישה להנחת "ראיה לכאורה להוכחת "עילת התביעה" (ראה: דבריו של מ"מ הנשיא זוסמן ז"ל, בע"א 565/77 מזרחי נ'nobel's explosives co. ltd, פ"ד לב(2) 115). בע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם פ"ד כא(2) 243, 248, קבע כב' השופט לנדוי (כתוארו דאז), כי המבחן למתן היתר המצאה הוא האם יש באמתחתו של התובע תביעה ראויה לטיעון. יתרה מזו (בע"א 548/79 ורנבוט ואח' נ' אלבה חברה לציוד וחמרים בע"מ ואח', פ"ד לד(4) 337, בעמ' 339) נפסק כי: "... בשלב שבו עותר בעל דין למתן היתר כאמור [היתר להמצאה מחוץ לתחום, צ.ז.], אין בית המשפט עורך חקירה יסודית ואין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו".
בדיון בבקשה לקבלת היתר המצאה יש להעניק חשיבות רבה לאמור בתצהיר התומך בבקשה והמבסס את עילת התביעה (ע"א 694/86 דוד אוסטפלד נ' משה בהירי, פ"ד מג(3) 95, 97; ע"א 548/79 לעיל). אין חולק, כי בענייננו לא נערך בין הצדדים הסכם העסקה בכתב. יחד עם זאת, מעיון בתצהיר המצורף לבקשה עולה כי, לכאורה, קיימת לתובע עילת תביעה טובה כנגד נתבעת 2. התובע טוען בתצהירו כי בסמוך לחודש 9/05 פנה לג'ון סלמון, מנהל אזור מזרח התיכון בנתבעת 2 והציע כי יעבוד בישראל עבור נתבעת 2. עוד טוען התובע, כי ג'ון סלומון נתן הסכמתו העקרונית להצעתו ובהמשך, בשיחות נוספות שקיימו ביניהם, סוכמו פרטי העסקתו ובין היתר, מהות תפקידו, שכרו וכן תנאים נלווים (רכב, טלפון סלולארי ומחשב נייד). עוד מוסיף וטוען התובע כי על סמך הסכמה זו התחיל בחודש 10/05 לייצג את נתבעת 2 בפגישות עם שותפים פוטנציאליים בישראל ובאישורו של ג'ון סלמון. יתרה מכך, בתחילת חודש 12/05 ובמהלך ביקורו בארץ, סיכם עמו ג'ון סלמון את שאר פרטי חוזה העסקתו, ובין היתר, דרגה ותמריצים. כן אושררו תנאי העסקתו שנקבעו קודם לכן. התובע טוען כי הובטח לו ע"י נתבעת 2, כי יועבר לידיו הסכם חתום. התובע מתאר בתצהירו כיצד פעל לטובת נתבעת 2, סגר עסקאות עבורה וביצע את חלקו בהסכם תוך הסתמכות על ההבטחות שניתנו לו ע"י נתבעת 2. עוד טוען התובע כי בחודש 5/05 הבטיח לו ג'ון סלמון כי בשלב הראשון, חוזה העבודה יהיה מול נתבעת 1 ואח"כ יוחלף לחוזה עבודה קבוע מול נתבעת 2.
די בתשתית לכאורית זו כדי להקים לתובע עילת תביעה ראויה נגד נתבעת 2, המצדיקה לקיים את הברור העובדתי והמשפטי של טענות הצדדים בבית המשפט בישראל.

תקנה 500 – התנאים למתן היתר המצאה
משקבעתי כי התובע הראה עילת תביעה ראויה לכאורה כנגד נתבעת 2, נותר לבחון, אפוא, האם מתקיימות החלופות 4(א), 4(ג), 5, 7 ו- 10 המנויות בתקנה 500 לתקסד"א להן טען התובע.

א. תקנה 500(10) קובעת לאמור: " האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
התובע טוען בבקשתו כי נתבעת 2 הינה בעל דין דרוש או נכון לברור התובענה כנגד נתבעת 1. התובע נסמך בבקשתו על כך שבפגישה שנערכה בין הצדדים אישרה מנכ"לית נתבעת 1 את השתתפות נתבעת 1 במחצית עלויות העסקתו (סעיף 7 לתצהיר) וכן כי בחודש מאי 2005 הובטח לו ע"י ג'ון סלמון כי בשלב הראשון חוזה העובדה יהיה מול נתבעת 1 ולאחר מכן יוחלף לחוזה עבודה קבוע מול נתבעת 2 (סעיף 13 לתצהיר). מנגד, טוענת נתבעת 1 בתגובתה כי התביעה כנגדה נעדרת עילה ואינה כדין ומשכך, לא ניתן להמציאה לנתבע הזר, נתבעת 2. לטעמנו, לא הונחה בפני
נו תשתית עובדתית – ולוּ לכאורית – ממנה ניתן להניח כי התביעה כנגד נתבעת 1 משוללת יסוד. מעיון בתצהיר התובע עולה כי טענותיו רובן ככולן מופנות כלפי נתבעת 2 וכלפי נציגה במזרח התיכון, ג'ון סלמון, עמו בא התובע בדין ודברים בכל הנוגע להעסקתו. כך גם עולה מתכתובות המייל שצירף התובע לבקשה.
משכך, בענייננו חלה תקנה 500(10) לתקסד"א.

ב. תקנה 500(4) קובעת לאמור: "התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפוסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:
(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;
(ב) ...
(ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;

התובע טוען בבקשתו כי תקנה 500 (4)(א) לתקסד"א מתקיימת בעניינו מאחר והתביעה הינה, בין היתר, לקבלת דמי נזק ו/או סעד אחר בשל הפרתו של חוזה עבודה שנעשה בתחום מדינת ישראל. עוד טוען התובע, כי בתחילת חודש דצמבר התקיימה פגישה בישראל בינו לנתבעות בה אושררו פעם נוספת פרטי ההסכם וכן סוכם כי נתבעת 1 תשא במחצית מעלויות ההעסקה של התובע. כן טוען התובע כי תקנה 500(4)(ג) חלה מאחר ועל ההסכם בין הצדדים חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא. מנגד טוענת נתבעת 1 בתגובתה כי חלופה זו אינה רלבנטית מאחר ולא נכרת כל הסכם בין הצדדים. עוד טוענת היא כי משפנה התובע לג'ון סלמון והציע את שירותיו ומשאישר האחרון את ההצעה, אזי הקיבול, לכאורה, נעשה מחוץ לגבולות מדינת ישראל ומשכך, לא ניתן לראות בהסכם כאילו נכרת בישראל ולפיכך, לא התמלאו תנאי התקנה. באשר לתחולת תקנה 500(4)(ג) טוענת נתבעת 1 כי אין מקום לדיון תיאורטי בקשר לדין שחל על הסכם שאינו קיים. עוד טוענת היא כי גם לו היה נחתם חוזה כאמור, לא ניתן לשער מה הייתה ברירת הדינים בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי או לחלופין איזה דין היו בוחרים הצדדים להחיל על ההסכם.
לא מצאנו כי יש ממש בטענת הנתבעת 1 בהקשר זה, הן משתצהיר התובע בפני
נו והן משעסקינן (כנטען) בהסכם עבודה.

ד. תקנה 500(5) קובעת לאמור: "תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה – ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה – אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה". התובע טוען בבקשתו כי נתבעת 2 הפרה את ההסכם בהתחמקויותיה מתשלום שכר עבודתו ומיתר התנאים והתשלומים עליהם סוכם ואשר היו אמורים להשתלם לו בישראל ע"י הנתבעת 1 ובהתאם לסיכום מאוחר יותר חלק מהם ע"י הנתבעת 2. התובע נסמך על החלטת השופטת צ'רניאק בת.א. (מחוזי –ת"א) 3391/98 pratt holdings pty ltd ואח' נ' אורי מנשה ואח', שם נפסק כי באם החיוב אמור להתבצע ממדינה זרה אל מדינת ישראל, די בכך כדי לראות כאילו ההפרה נעשתה בישראל. נתבעת 1 מצידה חוזרת על טענתה כי לא נכרת כל הסכם עם התובע וכי גם לו היה הסכם לא יכול הוא להיות מופר בישראל שעה שמקום מושבו של ג'ון סלמון מולו התבצעה ההתקשרות הוא מחוץ לגבולות הארץ.
בספרה של טליה קונפינו - שר, סמכות שיפוט על נתבע זר, דנה המחברת ביישומה של תקנה (500)(5) (עמ' 81-82):
"כלל זה שם את הדגש במקום הפרת החוזה, כך שגם אם לא נקבע מקום הביצוע של החוזה בתחום השיפוט, בית המשפט יכול לקבוע שהוא מוסמך לדון בתביעה שזו עילתה. עם זאת המקרה האופייני הוא שההפרה מתבצעת במקום שנועד לקיום ההתחייבות". בהמשך דנה המחברת בהגדרת המונח "הפרה" ואומרת:
" 'הפרה' מוגדרת בדין הישראלי כ'מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה', הגדרה זו רחבה וכוללת קיום פגום, אי קיום, סירוב לקיים, פיגור בקיום ואף סיכול והפרה צפויה. במשטר תום הלב, שחוק החוזים הכללי הנהיג במשפטנו אין קושי לומר כי החוזה מחייב את הצדדים מרגע עריכתו, ולא רק מן המועד שנקבע לקיומו...כפירה מילולית בחוזה או מעשים מסכלים או מעמידים בסכנה את קיום החוזה במועדו מהווים הפרה של חיוב זה (פרופ' ג. שלו חוזים עמ' 475-476)".

לפי לשונה הברורה של חלופה 500(5), כאשר הפרה מתבטאת באי ביצוע, די בכך שרק חלקו של החוזה אמור להתבצע על ידי הצד המפר בתחום השיפוט המקומי, וחלק זה לא בוצע (ראו רע"א 5254/93con-serve נ' "ארגל" אריזה גלית בע"מ (לא פורסם), ובענייננו – תשלום שכר עבודתו של התובע שאמור היה להשתלם לו בישראל. משכך, מתקיימים תנאי תקנה 500(5) - ביצוע החוזה נועד להיות בישראל וההפרה אף היא אירעה בישראל משלא שולם שכרו של התובע שהיה אמור להשתלם בישראל.
משכך, מצאנו כי מתקיימת החלופה המנויה בתקנה 500(5) לתקסד"א.

למעלה מן הדרוש נבחן האם מתקיימים, בענייננו, התנאים הקבועים בתקנה 500(7) לתקסד"א.
על פי תקנה זו קונה בית המשפט הישראלי סמכות שיפוט במקרה בו: "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". באשר לחלותה טוענת נתבעת 1, כי בכל הנוגע לטענות בגין הפרת הסכם, הרי שבהתאם לדין, טענות אלו אינן נזקיות אלא חוזיות ואינן רלוונטיות בהקשר תקנת משנה זו. פירוש זה סותר את לשון התקנה ויישומה בפסיקה כמפורט בספרה של טליה קונפינו - שר (עמ' 105): "הנוסח של 'מעשה או מחדל' מאפשר לבסס על תקנת משנה 500(7) סמכות שיפוט גם בגין מעשים שאינם בגדר עוולות נזיקיות, וזאת בשונה מההוראה המקבילה בדין האנגלי, הנדרשת מפורשות למונח "tort". כך למשל בבר"ע (ת"א) 200602/98 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' אלמוני (קטין) נקבע כי תובענה להצהרת אבהות נופלת בגדר התובענות אליהן מתייחסת תקנת משנה (500)(7) וכי העוולה היא 'מעשה' הולדת התובע שנולד בישראל" (מצוטט בע"א 2613/01 pratt holdings pty ltd נ' מנשה אורי (לא פורסם, מיום 29/11/01) ובהמשך (עמוד 107):
"דוגמא אחרת היא תביעות שעילתן הפרתה של חובת תום הלב במהלך משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה".
מהעובדות שפרט התובע בתצהירו עולה, כי פעילותו ועבודתו נעשו בישראל ובהסתמך על הבטחות שהובטחו לו ע"י הנתבעות ומצגים שהוצגו בפני
ו ע"י עובדיהן ומנהליהן, גם בפגישות שקיימו עמו בארץ, ומכל מקום לא שולמו שכרו והתנאים שאמורים היו להשתלם לו בארץ.
משכך, מצאנו כי בענייננו מתקיימת גם החלופה המנויה בתקנה 500(7) לתקסד"א.

ה. פורום נאות
עוד נדרש, על פי הנפסק משכבר, כי לשם מתן היתר המצאה יהיו מירב הזיקות בתובענה לפורום השיפוטי הישראלי, להבדיל מפורום זר. קרי, כי הפורום יהא נאות. כשבא בית-המשפט בישראל, לשקול אם על-פי מירב הזיקות יש לקיים את ההליך בפני
ו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות (בע"א 45/90 ש' עבאדה נ' ת' עבאדה).
נראה, כי אף מבחן זה מתקיים על פניו בענייננו. לעניין זה נציין כי התובע הינו תושב ישראל, נתבעת 1 הינה חברה ישראלית, עבודת התובע הייתה אמורה להתבצע בישראל, העסקאות והפעולות אותן ביצע התובע לטובת נתבעת 2 בוצעו בישראל. די בכל אלה כדי לראות בפורום הישראלי, על פניו, פורום נאות לבירור התובענה. לא למותר להזכיר כי ניתן לזהות נטייה בפסיקה המעוגנת בהתפתחויות הטכנולוגיות, להמעיט בהיענות לטענת פורום לא נאות. בעולם גלובלי שבו נתיבי התחבורה משתפרים ואמצעי הטלקומוניקציה משתכללים – חציית גבולות פיסית או תקשורתית היא חזון נפרץ, ואין בצורך לשמוע עד זה או אחר מחו"ל כדי להפוך את הפורום הישראלי לבלתי נאות (ענין הגבס הנ"ל בעמ' 114; רע"א 9141/00 lang נ' נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 123, מפי כב' השופטת דורנר; רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821, מפי כב' המשנה לנשיא, הש' לוין; רע"א 749/05 insight venture partners iv l.p נ' טכנו הולד אחד בע"מ, טרם פורסמה; ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, ס'
130, עמ' 115; מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעים אל תוך האלף השני ומעבר לו", מחקרי משפט י"ט (תשס"ב), 67, 100)).

לאחר עיון בבקשה, בתצהיר ובנספחים הנלווים – נעתרת הבקשה והתובע רשאי להמציא את התביעה יחד עם דרישה להגשת הגנה לנתבעת 2 אל מחוץ לתחום המדינה, המצאה שתבוצע תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

כתב ההגנה יוגש על ידי נתבעת 2 תוך 30 יום ממועד המצאה כאמור לידיה. נתבעת 1 תגיש כתב הגנתה בתוך 30 יום, כולל, ככל שטרם הומצאה לה דרישה להגנה, כמתחייב מהחלטתי מ- 27.5.07.

ניתנה היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.


שרה מאירי
, שופטת









בשא בית דין אזורי לעבודה 6020/07 רונן לנדאו נ' cisco systems finance international , סיסקו סיסטמס ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/07/2007)