פסקי דין על נליה מונטאנה | פסקי דין על גן אור אביבית | פסקי דין על גן אור עודד |

2718/06 דמ     31/07/2007




דמ 2718/06 נליה מונטאנה נ' גן אור אביבית , גן אור עודד






בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
דמ 002718/06


בפני
:
כב' השופטת דוידוב-מוטולה סיגל

תאריך:
31/07/2007






בעניין:
נליה מונטאנה

ע"י ב"כ עו"ד

מארון מנאל


התובעת

נ ג ד


1. גן אור אביבית

2. גן אור עודד
– בעצמם

הנתבעים

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

1. התובעת, הגב' נליה מונטאנה
, אזרחית הפיליפינים, הגישה תביעה כנגד הנתבעים, מעסיקיה לשעבר, בני הזוג אביבית ועודד גן אור, לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית.

2. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ובן זוגה, מר אמנון ויטמן. מטעם הנתבעים העידה הגב' גן אור.

3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפני
:

א. התובעת הועסקה במעונם הפרטי של הנתבעים, כמטפלת עבור בנם הסובל ממחלת cp, החל מיום 10.9.02 ועד ליום 23.2.05.

ב. תמורת עבודתה העמידו הנתבעים לרשות התובעת מגורים בביתם, נשאו בהוצאות כלכלתה, ושילמו לה משכורת חודשית אשר עמדה בתחילה על סך 800$ ובהמשך על סך 900$. נוסף על משכורתה, שולמו לתובעת "דמי כיס" שבועיים בסך 100 ₪.

ג. במהלך חודש אוגוסט 2004 עברו הנתבעים מירושלים להוד השרון. התובעת טענה בכתב התביעה כי בעת אריזת החפצים נפלה ונפגעה בגבה, וניסתה לקשור זאת למצבה הרפואי בפברואר 2005 אשר יתואר להלן. עם זאת, לא המציאה תעודות רפואיות כלשהן המאשרות זאת, ואף אין חולק כי לא עידכנה את הנתבעים בזמן אמת כי נפלה ו/או נחבלה.

ד. ביתם החדש של הנתבעים בהוד השרון היה בית פרטי בן מספר קומות, ללא מעלית. כתוצאה מכך נאלצה התובעת, מדי פעם, לשאת את בנם של הנתבעים בכוחות עצמה במדרגות. מהעדויות עלה בבירור כי לא היתה שבעת רצון מכך.

ה. במהלך חודש נומבמבר 2004 הודיעה התובעת לנתבעים כי בכוונתה לסיים עבודתה אצלם ולחזור לפיליפינים במהלך חודש מרץ 2005, שכן בנה מתחיל ללמוד בקולג' במנילה וברצונה ללוותו. לדבריה, חזרה בה מהודעה זו לאחר מספר חודשים; הנתבעים מכחישים זאת.

ו. ביום 13.2.05, יום א' בשבוע, פנתה התובעת לחדר מיון בשל כאבי בטן (מבלי לעדכן את הנתבעים אלא בדיעבד), ושוחררה באותו יום עם המלצה למנוחה בת יומיים (ת/1). בתום ימים אלה עדיין לא חשה בטוב ולכן סוכם בינה לבין הנתבעת כי תמשיך לנוח בביתו של בן זוגה, מר ויטמן, משך מספר ימים נוספים. בסופו של דבר חזרה לבית הנתבעים ביום 23.2.05. חילופי הדברים בין הצדדים במועד זה, שהובילו לסיום יחסי העבודה, מצויים במחלוקת ויפורטו להלן.

ז. עוד ביום 23.2.05 נערך בין הצדדים גמר חשבון, במסגרתו שילמו הנתבעים לתובעת סך של 7,100 ₪ הכולל את יתרת שכר עבודתה וכן דמי הבראה. התובעת חתמה על "כתב ויתור" (נספח ב' לכתב התביעה) בו ציינה כי קיבלה את כל המגיע לה, לרבות בגין חופשה, וכי אין לה כל דרישות נוספות.

ח. ביום 20.4.05 שלחה התובעת, באמצעות ב"כ, מכתב דרישה לנתבעים לתשלום פיצויי פיטורים בסך 2,300 $, ופיצוי נוסף בגין פיטוריה המיידים, לרבות בגין הוצאות שכר דירה שהוציאה לטענתה, בסך 1,500$ (נספח ב' לכתב ההגנה).

במסגרת המכתב נטען בשם התובעת כי התקבלה לעבודה כעובדת משק בית בלבד ועם הזמן נדרשה לטפל גם בבנם של הנתבעים (טענה שהתובעת חזרה בה ממנה). עוד נטען כי במהלך עבודתה ונוכח הטיפול בבן נגרמו לתובעת נזקים בלתי הפיכים לגב ולכתף, בגינם פוטרה (הגם שהתובעת לא ניסתה לטעון במסגרת הליך זה כי פוטרה בשל מצבה הבריאותי, ואף לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כלשהם). בנוסף חזרה בה התובעת מהטענה כי נאלצה לשלם שכר דירה לאחר פיטוריה הנטענים, ואישרה כי התגוררה אצל בן זוגה ללא תשלום (עמ' 8).

ט. ביום 30.1.06 הוגשה התביעה שבפני
.
העדויות שנשמעו בפני


4. התובעת העידה כי ביום א' 13.2.05, עת הייתה אמורה לשוב לעבודתה בביתם של הנתבעים לאחר סוף השבוע - חשה לא בטוב, ופנתה לבית החולים. לאחר מנוחה בת יומיים בהתאם להמלצת הרופאים נותרה - בהתאם לסיכום בינה לבין הנתבעת – בביתו של מר ויטמן למנוחה נוספת עד מוצאי שבת, עת הודיעה לנתבעים כי היא יכולה לשוב לעבודתה. לדבריה, הגב' גן אור ביקשה ממנה להתקשר אליהם ביום שני, וכך עשתה; בשיחה ביניהן ביום זה ביקשה ממנה הגב' גן אור לחזור לעבודה רק ביום רביעי.

התובעת חזרה לפיכך לעבודתה ביום ד' 23.2.05, ומר ויטמן התלווה אליה. לאחר שהגב' גן אור ביקשה ממר ויטמן להמתין בחוץ, הודיעו לה הנתבעים "שהם לא צריכים אותי יותר והם יתנו לי את הכסף" (עמ' 5 לפרוטוקול). לדבריה, נדרשה לחתום על כתב הויתור שהנתבעים הציגו בפני
ה, על מנת לקבל את שכר עבודתה ודמי הבראה בסך 7,100 ₪. כיוון שתוקף אשרת שהייתה בישראל פקע, חששה וחתמה.

5. התובעת אישרה בחקירתה כי הודיעה לנתבעים בחודש נובמבר 2004 כי בכוונתה לסיים את עבודתה בחודש מרץ 2005 ולחזור לפיליפינים, אולם לדבריה הודיעה להם בחודש 12/2004 או 1/2005 כי החליטה לא לסיים את עבודתה בחודש מרץ אלא "אמרתי לה שאם אעזוב אודיע לה ובכל מקרה לא אעזוב בטרם שיהיה לי מחליף" (עמ' 6).

6. באשר לימי החופשה, התובעת טענה כי בשנה הראשונה לעבודתה אצל הנתבעים קיבלה חופשה, אולם החל מהשנה השנייה סירבו הנתבעים לתת לה כל ימי חופשה, בטענה כי ניצלה ימי חג ומחלה מעבר למגיע לה. בנוסף, כאשר שהתה בחופשות מחלה החל מ- 8/04 ואילך, ניכו אותן הנתבעים ממכסת ימי החופשה המגיעה לה.

7. מטעם התובעת העיד מר אמנון ויטמן, בן זוגה ואבי בתה. מר ויטמן העיד כי מששבה התובעת לעבודתה בבית הנתבעים, הוא עצמו ליווה אותה אך התבקש להמתין בחוץ. לדבריו, "לאחר זמן מה הם יצאו החוצה ודיברו איתי ואמרו שהיא גמרה לעבוד ונגמר הסיפור" מהטעם כי "הם לא רוצים שהיא תעבוד אצלנו". (עמ' 10). מר ויטמן התבקש להסביר מדוע המתין לתובעת מחוץ לבית הנתבעים (ככל שסברה כי היא באה לעבוד כרגיל) ולא המשיך לדרכו, והשיב – "ידעתי שהם יפטרו אותה" (עמ' 12).

8. הגב' אביבית גן אור העידה כי ביום 13.2.05 התובעת לא הגיעה כלל לעבודתה ורק כאשר ניסתה ליצור עימה קשר השיב לה מר ויטמן כי הם נמצאים בחדר מיון. לאחר שהסתבר כי הוחלט לשחרר את התובעת המתינה לה אך התובעת לא שבה לעבודתה ולא השיבה לטלפונים. רק ביום שלישי 15.2.05 אחר הצהריים הגיעה לביתם מלווה במר ויטמן, כאשר האחרון טען כי אינה מסוגלת להמשיך לעבוד עם בנם מאחר שלא מותקנת מעלית בביתם. בהמשך נעדרה יום נוסף בשל טיפול שיניים; בסופו של דבר הגיעה ביום 23.2.05, כפי שתואם בין הצדדים.

גב' גן אור הדגישה כי היא ובעלה חשדו כי התובעת מעוניינת לסיים את עבודתה אצלם, בהתחשב בהודעתה מחודש נובמבר 2004 ובהתנהגותה. לאור האמור, "אמרנו לה שהיא עובדת עם הבן שלנו והוא יקר לנו. אמרת שאת רוצה לעזוב במרץ. אם את רוצה לעזוב כמה ימים לפני כן זה בסדר. והיא אמרה אוקיי" (עמ' 13). בהמשך אמרו לתובעת כי ביררו מול "קו לעובד" את זכויותיה וכי נמסר להם שאינה זכאית לפיצויי פיטורים; לאחר מכן הציגו בפני
התובעת את כתב הויתור שנוסח על ידי מר גן אור, והיא חתמה עליו מרצונה.

9. הגב' גן אור הדגישה בעדותה כי לא פיטרו את התובעת, אלא הייתה זו התובעת שהודיעה להם כי היא מעוניינת לעזוב את עבודתה. עוד הוסיפה, כי התובעת הייתה עובדת טובה, והם לא היו מעוניינים לסיים את עבודתה אצלם, בפרט כאשר לא היה להם תחליף כלשהו.

10. באשר לימי החופשה המגיעים לתובעת, העידה הגב' גן אור כי ערכה רישום מסודר ביומנה האישי של ימי החופשה והחג אותם נטלה התובעת במהלך תקופת עבודתה (עמ' 16 לפרוטוקול). הנתבעים פירטו בכתב הגנתם במדוקדק את ימי החופשה שנטלה התובעת, כאשר הנתבעת אימצה זאת כחלק מעדותה הראשית ולא נשאלה על כך.

הכרעה

11. מחלוקת עיקרית נשוא תיק זה, עניינה נסיבות סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה ביוזמת מי הסתיים הקשר בין הצדדים, וכפועל יוצא מכך זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

12. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים") הוא שהעובד "פוטר". נטל השכנוע לעניין התקיימות כל התנאים שבסעיף 1 לחוק, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57).

הלכה היא כי היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשתי פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א' 18).

13. במקרה שלפני, אף אחד מהצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לסיום יחסי העבודה. התובעת לא הגישה לנתבעים מכתב התפטרות, והנתבעים לא נתנו בידי התובעת מכתב פיטורים. במצב דברים זה עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה מהתנהגות הצדדים בפועל, שהיא כעיקרה מצב עובדתי.

לאחר ששמעתי את העדים, ושקלתי את הראיות שהובאו בפני
, לא שוכנעתי כי מהלך הדברים היה כנטען על ידי התובעת, ובכל מקרה לא שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבעים. הטעמים להכרעתי יובאו להלן.

14. התובעת הודתה בעדותה כי הודיעה לנתבעים עוד בחודש נובמבר 2004 כי בכוונתה לסיים את עבודתה אצלם בחודש מרץ 2005. התובעת טענה אומנם כי חזרה בה מהודעתה זו, וכי סיום עבודתה נעשה, בסופו של דבר, ביוזמתם של הנתבעים, אך עדותה בקשר לכך לא היתה חד משמעית (ראו סעיף 5 לעיל) והוכחשה מפורשות בעדותה של הגב' גן אור. לא מצאתי כל סיבה להעדיף את עדותה של התובעת דווקא על פני עדותה של הגב' גן אור.

15. בנוסף, אני סבורה כי יש מקום ליתן משקל מועט לעדותו של מר ויטמן. ראשית, עסקינן בעדות של בעל אינטרס, המעוניין בתוצאות המשפט לטובת התובעת, ועל כן יש לבחון את עדותו בקפדנות ובזהירות יתרה. שנית, מר ויטמן העיד כי הוא היה זה שפנה בעניינה של התובעת לייעוץ משפטי (עמ' 11 לפרוטוקול). בעקבות פנייתו זו, הפנה ב"כ התובעת דאז מכתב לנתבעים הכולל טענות ועובדות, אשר התבררו בהליך בבית הדין כבלתי נכונות, וזאת בלשון המעטה (ראו הפירוט בסעיף 3 (ח) לעיל).

הסתירות שנתגלו בין מכתבו של ב"כ התובעת, לבין העובדות כהוויתן כפי שהתבררו במהלך הדיון בתביעה, יש בהן בכדי להשליך על מהימנות עדותו של מר ויטמן, וגם על מהימנות התובעת עצמה.

16. לפיכך, ומאחר שהשאלה העומדת להכרעתי הינה האם לאור מכלול נסיבות המקרה יש לראות בתובעת כמי שהרימה את הנטל לשכנע כי אמנם פוטרה מעבודתה אצל הנתבעים - אינני סבורה כי התובעת עמדה בנטל כאמור. אני קובעת לפיכך, בהתבסס על עדות הנתבעת, כי התובעת לא חזרה בה מהודעת ההתפטרות שניתנה על ידה בחודש 11/04 ואמורה היתה להכנס לתוקף בחודש 3/05, וכי בסופו של דבר הקדימה את כניסת התפטרותה לתוקף לאחר שנשאלה אם היא מעוניינת בכך. שאלה זו לא נשאלה סתם כך אלא בהתבסס על התנהגות התובעת, והערות בן זוגה כי אינה מעוניינת או מסוגלת להמשיך לעבוד ללא מעלית.

אי לכך, דין התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת להדחות.

17. התובעת עתרה בכתב התביעה לתשלום סך 3,269.7 ₪ עבור פדיון 21 ימי חופשה שנתית, שנזקפו לזכותה, במועד סיום עבודתה, לפי ערך יום חופשה בגובה 155.7 ₪. התובעת טענה כי במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבעים היא לא קיבלה את מלוא ימי החופשה להם היא זכאית, בטענה כי ניצלה את מלוא מכסת ימי החגים המגיעים לה על פי דין. עם זאת אישרה, בכתב התביעה (סעיף 18), כי קיבלה 8 ימי חג "ביתר".

18. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 חייב המעסיק לנהל פנקס חופשה שבו ירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שנקבעו בתקנות חופשה שנתית לרבות מועד החופשה שניתנה לעובד ודמי החופשה ששולמו בגינה. לפיכך, נקבע לא אחת כי נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול חופשה ויתרתה מוטל על המעסיק (דב"ע לא/ 22-3 ציק ליפוט – חיים קסטנר, פד"ע ג' 215). עם זאת, נקבע כי הרמת הנטל אינה מותנית, דווקא, בהצגת פנקס חופשה שנתית, וניתן להגיע למסקנה כי המעביד שילם את מלוא המגיע לעובד גם על יסוד ראיות אחרות (ע"ע 1415/04 אברהם גולדה - גולדה שטיחים, עבודה ארצי, כרך לג (28), 64).

19. על מנת להוכיח את ימי החופשה אותם ניצלה התובעת, הוגשו מטעם הנתבעים העתקים של יומניה האישים של הגב' גן-אור (שהוצגו על ידה גם במהלך חקירתה הנגדית). הגב' גן אור העידה, ועדותה זו לא נסתרה, כי נהגה לציין את ימי ההיעדרות של התובעת בגין ימי חג, מחלה וחופשה, ביומניה האישיים (עמ' 16 לפרוטוקול). העתק דפי היומן שהוגשו על ידי הנתבעים וצורפו כנספח א' לסיכומיהם, מתייחסים לתקופה שבין 28.9.03 ועד 24.2.05. בהתאם להם, ניצלה התובעת 36 ימים שהוגדרו וצוינו ביומן על ידי הגב' גן-אור כ -"נליה חופש" או כימים בהם "נליה לא הגיעה" (כולל חגים; לא כולל התקופה החל מיום 13.2.05 ואילך, במהלכה נעדרה על סמך אישור רפואי ובהמשך בהסכמת הנתבעים).

20. בהתאם לתקופת עבודתה אצל הנתבעים, זכאית היתה התובעת סך הכול ל- 25 ימי חופשה, ובנוסף ל- 18 ימי חג מלאים. בהפחתת הימים שניצלה, נותרו לזכותה 7 ימי חופשה/חג (החישוב נעשה במרוכז לגבי ימי החופשה והחג בהעדר נתונים מדויקים על כל אחד מהם בנפרד).

21. לאור האמור לעיל, ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעים לגבי שוויו של יום חופשה, זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה שנתית בסך 1,090 ₪. אינני סבורה כי הנה מושתקת מלתבוע זאת בהתחשב בכתב הויתור הכוללני, והנתבעים אף לא טענו אחרת בסיכומיהם.

סוף דבר

22. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים ישלמו לתובעת פדיון חופשה שנתית בסך 1,090 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 23.2.05 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה, אין צו להוצאות.

23. על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 יום.


ניתן היום ט"ז באב, תשס"ז (31 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
דוידוב מוטולה סיגל, שופטת

ק: נעמי ט.








דמ בית דין אזורי לעבודה 2718/06 נליה מונטאנה נ' גן אור אביבית , גן אור עודד (פורסם ב-ֽ 31/07/2007)