פסקי דין על אברהם בגיזאדא | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

7362/04 בל     01/08/2007




בל 7362/04 אברהם בגיזאדא נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו
בל 007362/04
01/08/2007

בעניין
:
אברהם בגיזאדא



ע"י ב"כ עוה"ד
תמרי

מטעם הסיוע המשפטי
התובע


נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי


ע"י ב"כ עוה"ד
שחר
הנתבע

החלטה

1.
אברהם בגיזאדא
(להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי
(להלן- הנתבע) להכיר בארוע מיום 5.2.04 כפגיעה בעבודה וכן להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה עפ"י תורת המיקרוטראומה.

2.
משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק :

"על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי /אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, אשר גרמו לפגיעה הנטענת על ידך. מבחינה עובדתית ובהסתמך על הצהרתך לא הוכח כי במהלך עבודתך ביצעת פעולות חוזרות ונשנות של הרמת משא.
כמו כן הפעולות החוזרות של הרגל השמאלית לצורך לחיצה על דוושת המצמד בעת נהיגה, לדעת המוסד אין קשר סיבתי בין פעולות אלו לבין הממצא הרפואי שהתגלה בגב",


הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3.
בתיק זה העידו, מטעם התביעה- התובע בעצמו וחיים ברמלי- מעסיקו של התובע (להלן- ברמלי) . הנתבע לא הביא עדים מטעמו.
4.
עם תום הבאת הראיות הודיעה ב"כ הנתבע כי אין לה התנגדות כי תיק זה יועבר למומחה לגבי הארוע הנטען מיום 5.2.04. משכך עלינו לבחון רק את השאלה האם הונחה תשתית ראיתית למיקרוטרואמה.

5.
מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן

–

א.
משנת 1998 עובד
התובע כנהג חלוקה של קו למוצרי פלסטיק בחברת חי פלסטיק בע"מ (להלן- החברה);
ב.
התובע עובד במשרה מלאה, 6 ימים בשבוע, בין השעות 7.00-17.00;
ג.
במסגרת עבודתו נהג התובע לבצע פעולות שונות חוזרות ונשנות כלהלן- (א) העמיס סחורה כל בוקר על הטנדר, מדובר בממוצע של 900 ק"ג ליום . לעיתים העמיס התובע משקל זה על המשאית, פעמיים ביום; (ב) העמסת הסחורה נעשית באופן ידני מהמשטח אשר מובא ליד הטנדר, אל הטנדר- על ידי התובע בלבד; (ג) ההעמסה נעשית באופן הבא- התובע עומד על "ארגז" הטנדר ונוטל בידיו ארגז ששוקל 20 - 12 ק"ג מהמלגזה ומעמיס אותו לתוך "ארגז" הטנדר עד קצהו. כך כ- 80 פעם. פעולה זו כרוכה בכיפוף לעבר הארגז , הרמתו , העברתו לתוך שטח "ארגז"
הטנדר, כיפוף והנחתו במקומו;
ד.
הטענה כי התובע העמיס ארגזים ריקים אין לה יסוד ואין היא נכונה כלל;
ה.
לאחר העמסה התובע נוהג את הטנדר לחלוקת הסחורה ללקוחות שונים וכ- 7 לקוחות בממוצע כל יום;
ו.
הטנדר בו נהג התובע לאורך השנים הוא בעל גיר ידני, דבר המצריך שימוש בשתי רגליים במהלך הנסיעה;
ז.
הנסיעה בטנדר שונה מנסיעה ברכב פרטי וכרוכה במאמץ רב לרבות הפעלת כח רב של הידיים והרגליים לצורך נהיגת הרכב, כמו כן הנהיגה כרוכה במאמץ של הגוף הסופג את תנודות הטנדר במהלך נסיעתו;
ח.
התובע נהג
250 ק"מ ביום, בממוצע
;
ט.
התובע ירד 7 פעמים ביום מהטנדר ופרק סחורה במשקל 120 ק"ג אצל כל לקוח - מדובר בפעילות הכרוכה במאמץ פיזי רב על הגב . הפעולה מתבצעת כלהלן- (א) התובע עולה על "ארגז" הטנדר ומעביר ארגז תוך כיפוף ומאמץ לקצה "ארגז" הטנדר; (ב) התובע יורד מהטנדר סוחב ארגז אחד ומעביר אותו למחסן הלקוח; (ג) לעיתים יש אצל הלקוחות עגלות ולעיתים לא, התובע לא מחזיק אצלו בטנדר עגלה; (ד) העגלה לא נותנת פתרון למהלך הפריקה והטעינה של הארגזים;
י.
ביום 5.2.04 הגיע התובע לעבודה כבכל יום, העמיס את הסחורה כמפורט בסעיף ג' לעיל והחל בנסיעה היומית (להלן- יום הארוע);
יא.
בהמשך,
פרק התובע את הסחורה ביבנה ומשם נסע לבת ים. במהלך הנסיעה לבת ים, חש התובע כאבים ברגל שמאל. התובע עצר את הטנדר וחש שהוא לא יכול עוד להזיז את רגל שמאל. התובע חש כאבים מהמותן ועד לקרסול;
יב.
לאחר כשעתיים וחצי בהם המתין התובע שיפנו אותו מטעם העבודה לבית החולים , פונה התובע לקופת חולים כללית בשכונת עמישב בפתח תקווה;
יג.
רופאת המשפחה של התובע קיבלה אותו ונתנה לו כדורי הרגעה וכן זריקת הרגעה. משם פונה התובע לביתו למנוחה. למחרת היום, ביום שישי, קיבל התובע זריקת הרגעה נוספת וביום ראשון הופנה התובע לאורטופד אשר הפנה אותו לביצוע בדיקת
c.t
בה אובחן בלט דיסק עמוד שידרה מותני;
יד.
התובע נאלץ לשהות בבית בעקבות הארוע
כחודשיים וחצי;
טו.
עד היום סובל התובע מכאבים והוא אף מבצע טיפולים אלטרנטיביים;
טז.
עם תום ימי המחלה שב התובע לעבודה אך באופן מוגבל. היום התובע כמעט ולא מרים משקלים והמעסיק הקל עימו באופן שהקצה מלגזה המעמיסה את כל הסחורה על גבי המשאית;
יז.
בתקופת ימי המחלה התובע כלל לא קיבל שכר;
יח.

בשל עבודתו כמחלק סחורה- עבודה הכרוכה בנהיגה במשך שעות ארוכות בכל רחבי הארץ, ופריקת כ- 900 ק"ג ביום,
הבעיות מהן סובל התובע בגבו נגרמו או הוחמרו כתוצאה מנזק מצטבר כשנאלץ לבצע פעולות חוזרות ונשנות של העמסה ופריקת סחורה ונהיגה ממושכת.

6.


תצהירו של ברמלי מהווה חזרה על האמור בתצהיר התובע .
7.

העמסת ופריקת סחורה –
באשר לסוגיה של העמסת ופריקת סחורה
מסר התובע לחוקר כלהלן-
" כל יום נוסע עם המשאית לשדרות מעמיס את הארגזים שאני מחלק ומוסר אותם ללקוחות באזור המרכז"
(עמוד 1 להודעה) ובהמשך -
"בתאריך 5.2.04 הגעתי לעבודה כרגיל....העמסתי את הסחורה בשדרות במפעל
...
ביום הארוע עבדתי כמו כל יום אחר העמסה של ארגזים ריקים ופריקה במקומות שונים
"

(עמוד 2 להודעה).

בעדותו נשאל התובע מה הוא עושה כאשר הוא מגיע עם המשאית לשדרות והשיב כי הוא מעמיס. (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 13-11) ובהמשך-
"בטנדר שהיה לי הכל היה פריקה ידנית הוא היה מביא לי את זה ועם הידיים הייתי מכניס את זה לטנדר. היום יש לי משאית וזה אחרת".
(עמוד 6 לפרוטוקול שורות 24-23) כאשר נשאל התובע האם מאז שיש לו משאית הוא כבר לא צריך להתכופף השיב -
"70 אחוז מהעבודה שהייתי עושה היום כבר מלגזה עושה"
. (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 26-25).

התובע העיד כי כאשר חזר לעבודה בתום חופשת המחלה הוחלף הטנדר במשאית.
(עמוד 7 לפרוטוקול שורות 5-1).

בהמשך, כאשר נשאל התובע האם הארגזים הורמו ע"י המלגזה עד גובה הטנדר, השיב -
"הארגז של הטנדר הוא כ- 3 מ' בערך. אני צריך להביא את זה עד סוף הארגז, וחוזר. כשאני הולך לפרק לבן אדם את הסחורה אני מפרק הכל בידיים. 4 פעולות יש לי בעבודה הזאת"
.
(עמוד 7 לפרוטוקול שורות 11-8)

כאשר נשאל ברמלי האם חלק מהעמסות על הטנדר/ משאית היו נעשות על ידי המחסנאי השיב בחיוב. (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 9-8). בקשר למלגזה העיד -
"משתמשים עם מלגזה, מביאים לטנדר, לפעמים מביאים חבילות עם הידיים"
. (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 20-19).
כאשר נשאל ברמלי מה עושה התובע וכיצד הוא מבצע את העבודה השיב-
"המחסנאי מעמיס לו את האוטו והתובע עובר לכל המקומות לפי הרשימה שנותן לו מנהל המחסן. כשהת' מגיע ללקוחות הוא פורק את הארגזים אני לא נמצא שם, אבל אני יודע שכך זה נעשה"

(עמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-10).

בחקירה החוזרת אישר ברמלי כי הוא אמר שבבוקר המחסנאי והנהג מעמיסים את הסחורה. בהמשך, כאשר נשאל כיצד זה מתיישב עם זה שאמר בפעם אחרת שהמחסנאי מעמיס את הרכב השיב ברמלי-
"המחסנאי עם המלגזה מגיע והנהג עוזר לו באוטו לסדר. על המלגזה המחסנאי מעמיס את הארגזים ומביא ואתם לאוטו, ואז באוטו עם הנהג ביחד, מסדרים את זה לפי חלוקה".
(עמוד 10 לפרוטוקול שורות 10-3).

מהאמור שוכנענו, באשר להעמסה, כי
התובע לכל הפחות נטל חלק בהעמסת הסחורה על גבי הטנדר/ משאית ,גם אם לא עשה את הפעילות הזו לגמרי לבד.
ובאשר לפריקה
כי התובע היה זה שפרק אצל כל לקוח אליו הגיע את הסחורה.

8.
הרמת משקלים –
בהודעה לחוקר מסר התובע-
"אני לא מרים דברים כבדים מדובר בארגזי פלסטיק ריקים ממש קלים ... אין לארגזים אלא (כך במקור) משקל זהה הכל פלסטיק והם רקים זה אריזות".
( עמוד 2 להודעה)
בעדותו נשאל התובע בקשר לסתירה העולה בין האמור בתצהיר לפיו התובע מעמיס ופורק מאות קילוגרמים בכל יום לבין הדברים שמסר לחוקר מהם עולה כי מדובר בארגזי פלסטיק ריקים וממש קלים ועל כך השיב -
"בחקירה הוא שאל אותי ואמרתי לו שזה אריזות ריקות, פלסטיק. אמרתי שזה נע במשקל בין 15-18 קילו. זה מה שאמרתי לו. הוא בעצמו אמר לי שאם אין בזה מזון זה קל. אני אמרתי לו שאם שמים את האריזות האלה בתוך קרטון יש משקל של 15-18 קילו. הוא אמר לי בחקירה שזה לא בלוני גז ואין לזה משקל" .
(עמוד 6 לפרוטוקול שורות 4-1) כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה
"הקריאו לך את החקירה ואתה חתמת עליה. אין כאן שום דיבור על משקל כבד ואתה אומר שמדובר במשהו קל"

השיב -
" לא יכולתי להתעמת איתו. אם הוא אומר לי שזה לא בלוני גז אז אני לא יכול לריב איתו. מה אני אעשה אני לא בחור שיכול להתעמת איתו"
.
(עמוד 6 לפרוטוקול שורות 8-5) אין בידינו לקבל טענה זו של התובע. התובע לא נתבקש "להתעמת" עם החוקר כל שנתבקש הוא לתאר את יום עבודתו ולהשיב לשאלות החוקר. מההודעה שמסר התובע לחוקר עולה כי באופן עקבי ביותר טען התובע שהארגזים ריקים ואינם בעלי משקל והנה בתצהירו מייחס התובע משקל רב למשקל הארגזים. איננו סבורים כי יש ליתן למשקל הארגזים משקל (תרתי משמע), גבוה
מזה שנתן להם התובע
בחקירתו- שעה שלא היה מיוצג. מקובלת עלינו עמדת ב"כ הנתבע לעניין זה כי לא ברורה טענת ב"כ התובע כי את ההודעה לחוקר מסר התובע שעה שלא היה מיוצג שכן לא מדובר בטענות משפטיות אלא בטענות עובדתיות גרידא וככל שאכן מדובר היה במשקלים כבדים , סביר כי הדברים היו באים לידי ביטוי בהודעה שמסר התובע לחוקר.

עולה איפוא שהתובע עצמו לא התייחס , בשלבים הראשונים, לארגזים כבעלי משקל כבד
ולא מצאנו מקום להתייחס למשקל הארגזים מעבר למה שהתובע התייחס לכך בשלבים הראשונים.

בהקשר לאמור נחקר גם ברמלי ונשאל כיצד הוא מיישב את דבריו בתצהיר (כי התובע מעמיס ופורק 900 ק"ג ביום) עם הדברים שמסר התובע לחוקר (כי מדובר במשקלים קלים) ועל כך השיב-
" לאחר שאת מקריאה לי את הסעיף אני משיב הוא לא פורק
את ה- 900 קילוגרם בבת אחת אלא ארגז ארגז.בהמשך אישר ברמלי כי כל ארגז הוא בעצם קל"

.
(עמוד 9 לפרוטוקול שורות 20-18).

9.
פעולת הנהיגה –
באשר לנהיגה מסר התובע לחוקר-
"כנהג אני עובד כבר 8 שנים"
. (עמוד 1 להודעה) בחקירתו נשאל התובע על פני איזה שטח גאוגרפי עבד
ותשובתו -
"כל הארץ. מגיעים עד כרמיאל, באר שבע"
.
(עמוד 7 לפרוטוקול שורות 16-15)
בעדותו אישר התובע כי לא מדובר בנסיעה רצופה ובין לבין הוא אף מעמיס ופורק סחורה. (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 20 - 18). התובע אישר כי שתי המשאיות עליהן נהג הן בעלות גיר ידני. (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 5-4).

10.
מהאמור לעיל הוכח
איפוא כי-

(א)
התובע, לכל הפחות, נטל חלק בהעמסת וסידור הארגזים על המשאית מידי בוקר;
(ב)
התובע נסע שעות רבות מידי יום ברכב בעל גיר ידני כאשר הוא נדרש להפעיל את שתי רגליו;
(ג)
התובע עוצר מספר פעמים ביום (כ-7 פעמים) אצל לקוחות שונים ברחבי הארץ כדי לפרוק את הארגזים- התובע פורק את הארגזים לבדו;
(ד)
לא מדובר בארגזים כבדים;
(ה)
ביום ממוצע התובע נוהג, עוצר ומעמיס שוב נוהג ושוב פורק ולא מדובר בנסיעה רצופה.

11.
המסגרת הנורמטיבית –

בעב"ל 1118/02 אברהם כהן - המוסד לביטוח לאומי
התקבלה טענת המערער כי תנועות חוזרות ונשנות של העמסת סחורה על רכב ופריקתה ממנו וסידורה במחסן ותנועות אחרות שביצע במהלך עבודתו כמה וכמה פעמים במשך יום העבודה ייחשבו לראשית ראיה לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות קרי יישום תורת המיקרוטראומה.

וכך קבע שם בית הדין הארצי, בין היתר-
" התנאים הדרושים ליישום תורת המיקרוטראומה לגבי ליקוי ממנו סובל מבוטח נקבעו בפסיקה ענפה, שאת מקצתה נביא להלן :

"בתורת המיקרוטראומה עומדים על אבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן העבודה), אשר כל אחד פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה (דב"ע לה/60-0). לשון אחר-לשון הדימוי-יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף טיפות מים על סלע ועד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי - לאו תאונה" (דב"ע מו/17-0 אליעזר עמיצור - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע יח, 100, 104).
ב


וכן :

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע...השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"
(דב"ע מו/64-0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם) כפי שצוטט בדב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע יט, 538, 540, להלן - פס"ד מזרחי).ו

בדב"ע נו/145-0
המוסד לביטוח לאומי
- אשר יניב (פד"ע לה 535), נקבע באשר למיקרוטראומה הגבית-

"(א)
שניים הם התנאים לחלות המיקרוטראומה הגבית:
האחד – קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות
הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה.














לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
השני – על-מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות-דעת של מומחה-רופא, היכול להבחין בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע.
במספר לא מועט של מקרים הוכר הליקוי בגב כפגיעה בעבודה על-פי יסודותיה של תורת המיקרוטראומה כמפורט לעיל".

נוכח האמור אנו קובעים כי פעולות ההעמסה והפריקה אותן ביצע התובע מספר
פעמים במהלך יום העבודה, גם אם לא מדובר היה במשקלים כבדים, ייחשבו לראשית ראיה לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות דהיינו יישום תורת המיקרוטראומה.

לזאת נוסיף עוד כי על פי הפסיקה נהיגה ממושכת בכביש עלולה לגרום לפגיעה בגב (ראה עבל 364/97 המוסד לביטוח לאומי
- שמואל אסרף פד"ע ל"ה, 463 ; עבל 313/97 המוסד לביטוח לאומי
- אשר יניב פד"ע ל"ה, 529 וכן עבל 53/99 עובדיה (עבודי) חקאק - המוסד לביטוח לאומי
(טרם פורסם), ניתן ביום 29.4.2003).

בנסיבות אלו ומשעבודתו של התובע, ועל כך אין חולק היתה כרוכה בנהיגה ממושכת, הרי שגם בעניין זה קיימת ראשית ראייה לקיומן של פגיעות זעירות מצטברות.


בנסיבות העניין,
מששוכנענו כי התובע העמיס ופרק סחורה מספר פעמים במהלך יום העבודה ומששוכנענו כי מדובר בפעולות המורכבות מפעולות חוזרות ונשנות , המבוצעות
בתדירות מסוימת - פעולות אשר אפשר כי יגרמו לנזק על פי תורת המיקרוטרואמה (הגם שלא מדובר בדברים כבדים) כמו כן מששוכנענו כי התובע נהג שעות רבות ברכב בכל יום ונוכח ההלכה הנוהגת בעניינים אלה כפי שהובאה לעיל, אנו קובעים כי התובע הצליח להביא ראשית ראיה להנחת התשתית הראיתית
הדרושה להוכחת מיקרוטראומה.

12.
הצדדים יגישו לבית הדין, לא יאוחר מיום 2.9.07, את כל החומר הרפואי שברצונם להפנות למומחה הרפואי.

13.
עם קבלת האמור, תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה יועץ רפואי למתן חוות דעת רפואית בעניינו של התובע, הן לענין קיומו של קשר סיבתי בין הארוע הנטען לבין מחלתו של התובע והן לענין המיקרוטראומה.

14.
לעיון ביום 3.9.07.

ניתן היום, 1/8/07, בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.



נ.ע. – מר יאקה



א. סלע
, שופטת

סגנית נשיא



נ.מ. – מר סימון

קלדנית: אורית משולם/רינת אברג'ל






בל בית דין אזורי לעבודה 7362/04 אברהם בגיזאדא נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/08/2007)