פסקי דין על מרקוס אילן | פסקי דין על שלום רון

1613/02 דמ     17/11/2002




דמ 1613/02 מרקוס אילן נ' שלום רון




1


בתי המשפט
דמ 001613/02
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
17/11/02

השופטת רונית רוזנפלד

בפני
:

מרקוס אילן

בעניין:
התובע

בעצמו
נ ג ד
שלום רון
הנתבע

בעצמו
פסק דין
1. הדיון בתיק זה קויים בהעדר נציגי ציבור שהוזמנו לדיון כדין ולא הופיעו.

2. בפני
בית הדין תביעת התובע לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והחזר ניכוי שנוכה משכרו, לטענתו, שלא כדין.
לטענת הנתבע התובע התפטר מעבודתו ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. אותו חלק שנוכה משכרו, נוכה כדין, עקב התפטרותו מהעבודה בלא שנתן עליה הודעה מוקדמת כדין.

3. העובדות הרלוונטיות, בעיקרו של דבר, אינן שנויות במחלוקת והן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מן העדויות שהעידו הצדדים בבית הדין.
ואלו הן העובדות הרלוונטיות:
א. התובע עבד בחנות הצילום של הנתבע כקופאי, בתקופה שמיולי 99 ועד 31.3.2002.
ב. כעשרה ימים לפני ה- 29.3.2002, הודיע התובע לנתבע על בקשתו לצאת ליום אחד של חופשה ביום ה- 29.3.2002. יצויין כי ערב חג הפסח חל באותה שנה ביום 27.3.2002, ובקשתו של התובע היתה ליום אחד של חופשה ליום שלמחרת ליל הסדר שחל ביום ו' בשבוע.
ג. הנתבע הודיע לתובע כי אין הוא מאשר את בקשתו לאותו יום חופשה. הנתבע נימק עמדתו בלחץ עבודה הצפוי בחנות הצילום. התובע הסביר כי לא יוכל להגיע באותו יום לעבודה עקב חופשה משפחתית. הנתבע מנגד הבהיר כי לא יוכל לאשר את אותו יום חופשה (ראה בקשתו של התובע בכתב, לצאת ליום חופשה, והחלטת הנתבע שלא לאשר אותה, נספח לכתב ההגנה).
ד. ביום 29.3.2002 לא הופיע התובע לעבודה.
ה. בהופיעו לעבודה ביום א' 31.3.2002, הודיע הנתבע לתובע כי הוא רואה אותו כמתפטר. באופן זה נסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
ו. ביום 9.4.2002 הוציא הנתבע לתובע מכתב שזו לשונו:

"הנדון: הפסקת עבודתך
מאחר והחלטת על דעת עצמך ובניגוד לסיכום בינינו לא להגיע לעבודה בתאריך 29.3.2002,
ואף לא טרחת לעדכן אותי בכך שבכל זאת אינך מגיע הריני רואה אותך בזה כמתפטר מיום 29.3.2002.
לפרטים נוספים אשמח לעמוד לרשותך" (ראה נספח לכתב ההגנה).

ז. הנתבע ניכה משכרו האחרון של התובע תשלום בשיעור של 1,454 ₪ ברוטו בגין שכר 14 ימי עבודה (ראה נספח לכתב ההגנה).

4. בהסתמך על העובדות האלה מבקש התובע מבית הדין לקבל תביעתו. הנתבע עמד על עמדתו כי יש לראות את התובע כמתפטר. לענין זה הוסיף הנתבע כי בתקופה האחרונה לעבודה התובע אף חיפש מקום עבודה אחר, דבר המוכיח את כוונתו להתפטר.

המסגרת המשפטית
5. מעשיו של צד המביא את יחסי עובד מעביד לידי גמר הם הקובעים אם במעשה פיטורים מדובר או שמא במעשה התפטרות. כבר נקבע כי:
"אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע לב/58-3 רשות השידור-מאיר אשל, פד"ע ד' 298, דב"ע נד/62-3, מדינת ישראל-שושנה זינגר, פד"ע כז' 391, ועוד).

6. הנה כי כן, הקביעה או האמירה של הנתבע כי באי הופעתו של התובע לעבודה, ביום 29.3.02 על דעת עצמו, יש משום התפטרות, אין לה כל נפקות בקביעה אם במעשה פיטורים מדובר או במעשה התפטרות. הקובע הוא של מי היתה היוזמה לנתק את יחסי העובד מעביד שבין הצדדים.

7. עוד קבעה הפסיקה כי העדרות מהעבודה יכול שתהיה לעיתים ביטוי להתפטרות, לעיתים יהיה בה הפרת משמעת, הכל תלוי בנסיבות המקרה (דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח'-יזרום בעמ', פד"ע ז' 64). במקרה דומה לזה שלפנינו נקבע כי אי הופעה חד פעמית לעבודה אפילו הוזהר העובד כי יראו באי הופעתו כהתפטרות, איננה התפטרות (דב"ע ל/6-3 שמואלי ואח'-שריר, פד"ע א' 69, דב"ע מו/10-3, המכללה לטכנולוגיה-אוסטפלד, פד"ע יז' 353).

8. לאחר הדברים האלה נקבע בזאת כי התובע, שלא הופיע לעבודתו ביום 29.3.02, ועל אף שלא אושר יום החופשה שלו על ידי מעסיקו לא התפטר מן העבודה. לכל היותר עבר התובע במקרה זה עבירת משמעת. הנתבע שביום 31.3.02 לא איפשר לתובע לעבוד בטענה כאילו התובע התפטר, הוא שהביע רצון שלא להמשיך להעסיק את התובע, ובכך פיטר אותו. למעלה מן הצורך יצויין כי העובדה שהתובע חיפש מקום עבודה אחר, אין בה כדי להעלות או להוריד. לא עקב חיפושי העבודה הופסקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. יחסים אלה הופסקו ביוזמת הנתבע לאחר שהתובע יצא ליום חופשה ללא אישור.
בנסיבות אלו, משפוטר התובע מן העבודה, ועל אתר, בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת, הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. הניכוי שניכה הנתבע משכרו של התובע עקב התפטרותו כביכול, אינו כדין.

9. הנתבע לא חלק על גובה סכומי התביעה. נקבע על כן כי התובע זכאי לסכומים כמפורט להלן:
פיצויי פיטורים בסכום של 4,935 ₪.
תמורת הודעה מוקדמת בסכום של 2,700 ₪.
שכר עבודה שנוכה שלא כדין בסכום של 1,454 ₪.

10. באשר לתביעה לפיצויי הלנה (פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים) - הנתבע לא קיבל ייעוץ משפטי, ולפי עדותו ניתנה לו עצה על ידי מנהל חשבונות שלו באשר לדרך ניהול התיק. בנסיבות אלו התרשמות בית הדין הינה כי הנתבע טעה טעות כנה לחשוב כי את נסיבות הענין ניתן לראות כהתפטרות. על כן מופחתים פיצויי ההלנה לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כל זאת בכפוף לכך כי הסכומים כפי שנפסקו ישולמו לתובע במועדים כפי שיפורט להלן.
סוף דבר
11. הנתבע ישלם לתובע:
א. פיצויי פיטורים בסכום של 4,935 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2002 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל זאת בכפוף לכך שאם לא ישולמו הפיצויים בתוך 15 ימים מיום ש

פסק דין
זה יומצא אל הנתבע, יוסיף סכום פיצויי הפיטורים וישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבע ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב. שכר עבודה בשיעור של 1,454 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2002 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כל זאת בכפוף לכך שאם הסכום לא ישולם בתוך 9 ימים מיום ש

פסק דין
זה יומצא אל הנתבע, יוסיף הסכום וישא פיצויי הלנת שכר כחוק מיום המצאת פסק הדין אל הנתבע ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג. תמורת הודעה מוקדמת בשיעור של 2,700 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2002 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם הוצאות התובע בסכום של 250 ₪.

12. ערעור על

פסק דין
זה הוא ברשות בלבד, ובקשת רשות יש להגיש לנשיא בית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדן לצד המבקש לערער.
ניתן היום י"ב בכסלו, תשס"ג (17 בנובמבר 2002) בהעדר הצדדים.

ר. רוזנפלד
, שופטת









דמ בית דין אזורי לעבודה 1613/02 מרקוס אילן נ' שלום רון (פורסם ב-ֽ 17/11/2002)