פסקי דין על זקי אליה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1504/02 בל     02/07/2002




בל 1504/02 זקי אליה נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית-הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר - ש
ב ע


בל 001504/02

בפני
:
כבוד השופט אילן סופר


02/07/02




בעניין
:
זקי אליה




ע"י ב"כ
עו"ד דורון אמיר

ה מ ע ר ע ר

נ
ג
ד


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ
עו"ד סוזן לואיס

ה מ ש י ב


פסק דין

1.
רקע עובדתי

בפני
ערעור על
החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 4.3.01,
אשר דחתה
את ערר המערער וקבעה, כי
נכותו
המשוקללת עומדת על -
78%
לאחר הפעלת
תקנה 15.

2.
המערער עבר
ארוע קרדיאלי ביום 26.12.85.

3.
בעקבות תביעות המערער,
ובהסכמת המשיב, הכיר בית-הדין ביום 3.11.87,
בארוע כתאונת עבודה (מ"ז277-0).

4.
במהלך השנים נקבעו למערער
שעורי נכות
שונים בעקבות
הליכי החמרה
שהגיש.

5.
בבקשה האחרונה
להחמרה, שהגיש
המערער, קבעה הועדה
מדרג ראשון ביום 11.10.01,
כי לא
חלה החמרה במצבו
הלבבי של
המערער, אלא מדובר במהלך טבעי
של טרשת
העורקים.
הועדה הוסיפה
על שעורי הנכויות
הקיימים של המערער, נכות נפשית בשעור
- 10% על-פי פריט 34 ב.
שאר סעיפי הנכות
נותרו בעינם:
נכות לבבית בשעור
70%,
בניכוי
מצב
קודם 30%
סה"כ -
40% ובגין צרידות - 10%.
הועדה
הפעילה את תקנה
15 במלואה
וסה"כ נכותו של המערער
עמדה על -
78% החל מ 29.10.00.

6.
המערער הגיש
ערר על החלטת
הועדה מדרג ראשון.

7.
הועדה התכנסה ביום 7.2.00, שמעה
את המערער,
בדקה אותו
והחליטה,
כי
בשל ריבוי המסמכים וחוות הדעת בתיק, היא תדון
ותסכם ללא
נוכחות המערער.

8.
הועדה התכנסה ביום
4.3.02,
וקבעה, כי
ההרעה בתפקוד
החדר השמאלי בלב, הופיעה רק
לאחר
1995
ואין לה קשר לארוע ב -
1985, והיא
נובעת מהמחלה
הטרשתית
שהיתה קיימת
ביום הארוע.

9.
הועדה קבעה, כי
מחלת "רנו" והאימפוטנציה,
מהן סובל
המערער הן קונסטיטוציונליות או שהן קשורות
לטיפול התרופתי שמקבל המערער
ובשני
המקרים, אין
להן קשר
לתאונה.

10.
הועדה לכן דחתה את
הערר
ובכלל זה הותירה
את קביעת הועדה מדרג ראשון
בעניין הנכות הנפשית.

11.
טענות
המערער

הועדה שגתה, כאשר
הקדישה פרק
נכבד מהחלטתה לדיון בקשר
הסיבתי,
שבין הארוע
לתאונה ,שעה
שלא היתה מוסמכת
לדון בכך, משנקבע, כי
קיים קשר
סיבתי בפסק-דין.
דיון זה מלמד על כך,
שהועדה לא
השתחררה מהשגותיה
על
פסק הדין.

12.
הועדה לא נימקה
מדוע ההרעה
בתפקוד החדר השמאלי,
שהופיעה ב 1995, אינה קשורה
לתאונה
בעבודה.

13.
הועדה אינה מסבירה,
מדוע
מחלת "רנו" והאימפוטנציה,
אינם קשורים לתאונה.
לטענת המערער, הועדה
אינה יכולה להציע
טיפול תרופתי
תחליפי,
באשר אינה באה במקום
רופאיו של המערער.
התפתחות המחלה
נובעת מהתרופות
שקיבל המערער
ועל כן מהווה החמרת מצב.

14.
המערער טוען,
כי
משנתגלו בעבודת הועדה משוא פנים וחריגה מסמכות,
יש להחזיר הדיון לועדה
בהרכב אחר.

15.
טענות המשיב

הועדה לא חרגה מסמכותה, באשר השאירה
את
אבחון ארוע האוטם על כנו, אבל שללה את הקשר הסיבתי
בין מחלת
טרשת העורקים וכל אשר נבע
ממנה לבין הארוע.

16.
קביעות הועדה
בעניין הסיבה להרעה בתפקוד החדר השמאלי,
הינה בתחום
הרפואי ובסמכותה הבלעדית של הועדה.

17.
המשיב סבור,
שהועדה
לא נימקה באופן מספק את
קביעתה, כי
הטיפול התרופתי
שמקבל המערער, אינו קשור
לתאונה.
המשיב
מסכים, כי הדיון יוחזר
לועדה על מנת
שתנמק לשם מה ניתנת
התרופה ומדוע
המחלה אינה
קשורה לתאונה.

18.
הכרעה

עיקר קובלנתו של המערער,
הינה סביב
התייחסותה הנרחבת של הועדה למצבו
הקודם של המערער
לפני התאונה.
בעניין זה חשוב לציין, כי
הועדה לא ביטלה
את קיומו של קשר
סיבתי בין
האוטם לעבודה.
כל
שעשתה
היה
בעצם, חזרה על דיון שנעשה
כבר בעבר בועדות
קודמות ובמיוחד בועדה
לעררים מיום
20.8.97, אשר הפחיתה
מנכותו
הלבבית
של המערער בשעור
70% , 30%
בגין מצב
קודם, בשל
מחלה
כלילית ומתקדמת, ללא קשר
לתאונה.
הועדה
חזרה וסיכמה מחדש את
העובדות אשר עולות מהתיק הרפואי,
שכפי שציינה
הינו
עב כרס
ומכיל מסמכים
וחוות דעת רבים.
על כן,
בנקודה זו הועדה
פעלה כדין ולא ערערה,
כפי שניתן
להתרשם מסיכומי
המערער,
על הקביעה של קיומו
של קשר סיבתי בין
הארוע לעבודה.

19.
יחד עם זאת,
מקובלת על
ביה"ד,
כי הנמקתה
של הועדה בכל הקשור
לקשר שבין
ההרעה בתפקוד
החדר השמאלי לתאונה או
למחלה הטרשתית, הינה לקויה. אמנם הועדה
מציינת,
שההרעה
התגלתה רק
ב 1995, אבל עדיין לא ניתן
להבין מדוע
הועדה
זוקפת את
ההרעה למחלה
הטרשתית. לפי נימוק זה בלבד, ניתן להניח, כי
רק בגלל
מועד
ההרעה, שהוא מאוחר לתאונה, לא ניתן לזקוף אותה לתאונה.
הנמקה זו,
הינה חסרה ולא ברורה ועל כן ראוי, כי הדיון
יוחזר לועדה על מנת שתפרט כנדרש
את
החלטתה
בנקודה זו.

20.
כאמור,
המשיב
הסכים
להחזיר
הדיון לועדה, בשאלת
הקשר
שבין מחלת "רנו" והאימפוטנציה לתאונה.

21.
בנסיבות העניין
יש לקבל את
גישת המשיב
ולא
כגישת
המערער להעביר
הדיון לועדה
בהרכב אחר.
הדין הוא,
כאשר בית הדין
מקבל
ערעור על ועדה לעררים,
מוחזר הדיון
לועדה שדנה
בעניין,
אך במקרים חריגים
מועבר העניין לועדה
בהרכב אחר.

ראה:

דב"ע נ"א/24-01 יוסף אחמד
מגדאללה נ' המוסד לביטוח לאומי
,פד"ע כ"ד,185.
עב"ל 100059/98
משה רוזנברג - המוסד לביטוח לאומי
, (טרם פורסם, פס"ד מיום
4.10.01).

22.
במקרה הנדון,
לא גילה המערער בכתבי טענותיו,
עילה
המצדיקה חריגה מהכלל,
וכן לא הוכיח, כי
קיימים חששות ממשיים כלשהם למשוא
פנים או לפגם אחר ולפיכך, דין טענתו זו להידחות.

23.
אשר על כן, הערעור
מתקבל באופן, שהדיון
מוחזר
לועדה על מנת
שתנמק מדוע ההרעה
בתפקוד החדר
השמאלי, אשר הופיעה אצל המערער לאחר 1995, אינה קשורה לתאונה. כמו כן, תנמק הועדה, מדוע הטיפול התרופתי שמקבל המערער ובגינו לטענת הועדה, התפתחה אצלו מחלת "רנו" ואימפוטנציה - אינו קשור לתאונה. בכלל זה,
הועדה תפרט לשם מה
ניתנת התרופה.

24.
משהערעור התקבל בחלקו ונדחה בחלקו,
אין צו להוצאות.


ניתן היום כ"ב בתמוז, תשס"ב (2 ביולי 2002) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



______________

אילן סופר
- שופט







בל בית דין אזורי לעבודה 1504/02 זקי אליה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/07/2002)