פסקי דין על שלומי אוחיון | פסקי דין על גילי חורי | פסקי דין על חגית פרץ |

2342/01 בש     02/08/2001




בש 2342/01 מדינת ישראל נ' שלומי אוחיון ,גילי חורי ,חגית פרץ




בעניין:

5



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בנצרת
בש 002342/01

בתיק עיקרי: פ
001095/01

בפני
:
השופט נסים ממן

תאריך:
02/08/2001



בעניין:
מדינת ישראל






המבקשת

נגד



1. שלומי אוחיון

2. גילי חורי

3. חגית פרץ






המשיבים


החלטה



המשיב מס' 1 (להלן – המשיב) הועמד לדין בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי על כך שהחזיק ברשותו סם מסוג קנאבוס במשקל 1,740 גרם.
הוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים אך השופט אמינוף דחה אותה והחליט כי המשיב ישוחרר בתנאי חלופת מעצר. במסגרת זו המשיב חוייב לשהות כל שעות היממה בדירה שצוינה בהחלטה וכן הותנה השחרור בנוכחות מתמדת בדירה של לפחות אחד הערבים שהתחייבו לכך. השחרור היה כרוך גם בהפקדת 5,000 ש"ח במזומן וערבויות צד ג' ע"ס 15,000 ש"ח.
ההחלטה הסופית בענין השחרור ממעצר בתנאי חלופת מעצר ניתנה ביום 22.5.01.

משטרת ישראל נתבקשה על ידי פרקליטות מחוז הצפון לבדוק מעת לעת אם המשיב מקיים את תנאי השחרור בערובה. ביום 15.7.01 נערכה תצפית על הדירה הנדונה ונבדקה תנועות אנשים הנכנסים לדירה ויוצאים ממנה.
המתצפתים גילו כי המשיב יצא את הדירה. עוקבים נשלחו אחריו עד שנמצא בחצר בית החולים פוריה יחד עם אחד הערבים שהתחייבו לשמור עליו בדירה. המשיב טען כי יצא לקבל טיפול רפואי לאחר שנפצע באמבטיה. חקירה שנפתחה בענין גילתה סתירות בין גרסתו של המשיב לבין גרסתו של הערב. אין חולק שהמשיב לא ביקש ולא קיבל רשות לצאת את הדירה.

ביום 18.7.01 הגישה המאשימה בקשה לעין חוזר בהחלטת השחרור.
הבקשה הושתתה על הפרת תנאי השחרור בערובה כמפורט לעיל. הבקשה הובאה בפני
סגן הנשיא בן דוד אשר קיים בה דיון דחוף. החלטתו ניתנה ביום 20.7.01 ואלה עיקריה:

א. גם אם הפר המשיב את תנאי השחרור בערובה אין ההפרה מחייבת אוטומטית ביטול החלטת השחרור והחזרתו של המשיב למעצר עד תום ההליכים;

ב. סגן הנשיא התרשם כי התובעת, עו"ד שלוה לוין, ממונה בכירה בפרקליטות מחוז הצפון, "כמעט אסרה מלחמה" על המשיב והשחירה את פניו ללא הצדקה;

ג. המשיב הוזהר לבל יפר שוב את תנאי השחרור בערובה;

ד. הערובה הכספית בסך 5,000 ש"ח חולטה והמשיב חוייב להפקיד ערובה כספית נוספת בסכום זה.

על יסוד החלטה זו שוחרר המשיב לאלתר והוחזר למעצר הבית הקודם. בית המשפט אפשר לו להפקיד את הערובה הכספית החדשה עד יום א' 22.7.01.

המאשימה ערערה מיד על ההחלטה. הערר נתברר ביום א' 22.7.01 בבית המשפט העליון בפני
השופטת נאור.
השופטת נאור קבעה על יסוד עיון בתיק החקירה כי טענתו של המשיב כי יצא את הדירה לשם קבלת טיפול רפואי דחוף בבית החולים פוריה נראית, לכאורה, דחוקה ביותר.
עם זאת, סברה השופטת נאור כי אין להתערב במסקנת סגן הנשיא בן דוד כי ההפרה אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. אמנם מערך הערבויות שנקבע קרס, ובתנאים שנקבעו לא ניתן לסמוך על המשיב, אך הפתרון יהיה בשינוי תנאי השחרור בערובה ולא בהחזרתו של המשיב למעצר.
נקבע, על כן, בהחלטת בית המשפט העליון, כי הוא יוחזר למעצר עד תום ההליכים, עד אשר יציע לבית המשפט המחוזי תנאים אחרים לשחרור על דרך מעצר בית ובערבותם של ערבים אחרים.

עתה הועבר הענין לטיפולו של השופט התורן גלפז. הונחה על שולחנו הצעה חדשה
שבבסיסה החזקתו של המשיב במעצר בית בדירה הנמצאת במושב הזורעים, דירה שאביו שכר במיוחד עבורו ביום 23.7.01. הערבים המוצעים היו שלושה: אתי אוחיון, אחותו הקטינה של המשיב; חגית יוסף פרץ
קרובת משפחה ו- גילי חורי
, חבר. שלושתם הגישו תצהירים ובכולם נאמר בלשון זהה זו:


"הנני מצהיר[ה] כי אני אשהה בבית בו ישהה מר אוחיון בתחלופה עם הערבים האחרים וכי לא אעזוב את הדירה בה הוא שוהה כל עוד לא הוחלפתי ע"י ערב אחר.
הנני מצהיר[ה] כי אני אקיים את התנאים כפי שביהמ"ש הנכבד יקבע אותם וכי ידוע לי שהמשפט של מר אוחיון עלול להמשך זמן ארוך. הריני מצהיר[ה] כי במידה ומר אוחיון יעזוב את הדירה בה הוא שוהה אודיע על כך במיידית לתחנת המשטרה".


מועמדותה של האחות אתי הוסרה מיד מעל הפרק. יתר שני הערבים נחקרו על תצהיריהם. גילי חורי
הצהיר בבית המשפט:

"אני יודע
שבשעות שאני אהיה בבית אסור יהיה לי לצאת מן הבית ... אני עובד במפעל פורמייקה... אם אני אעבוד בוקר אני אשמור עליו בלילה ... אני מבין שאני לא אוכל לעבוד משמרות לילה בתקופה הזו".

הערבה, חגית פרץ
, אמרה לבית המשפט:

"אני גרושה, יש לי שתי ילדות, אני גרה בטבריה, אחותי גרה אצלי. היא
תשמור על הילדות בזמן שגילי יהיה בעבודה, אני אחליף אותו, בהתאם למשמרות שלו... גם את התינוקת אני אשאיר אצל אחותי, כשאני אלך לשמור על שלומי. התינוקת בת עשרה חודשים. "

חרף התנגדות התובעת, עו"ד כשר, לחלופה המוצעת, קיבל אותה השופט גלפז.
התנאים שקבע לכך היו בעיקרם אלה:

א. הסכום של 5,000 ש"ח
שקבע סגן הנשיא בן דוד ישולם תחילה;
ב. השחרור מותנה במתן ערובות בדרך של חתימה ע"י שני ערבים חדשים, מר גילי חורי
וגב' פרץ חגית, כל אחד על סך של 50,000 שח;

ג. לפחות אחד משני הערבים האמורים לעיל
ישהה באותו בית, כך שאחד משניהם כל העת יהיה עם המשיב במקום, וידווח למשטרה על כל הפרה מצד המשיב;

ד. המשטרה תהיה רשאית לבקר במקום בכל עת על מנת לבדוק אם המשיב אכן מצוי בו ואם אחד מהערבים אכן מצוי בו;

ה. הבית בו ישהה המשיב במעצר בית מלא, יהיה הבית במושב הזורעים, שנשכר על פי חוזה השכירות שצורף לבקשה.

על פי החלטה זו שוחרר המשיב והחל לשהות במעצר בית בבית במושב הזורעים.

ביום 31.7.01 בשעה 0910 ניגש צוות של שוטרים אל הבית במטרה לאתר את המשיב הדרוש לימ"ר תל אביב בענין כל שהוא.
שוטר ממשטרת טבריה התלווה לאנשי הימ"ר והצביע להם על הבית ועל המשיב.
משנכנסו, התברר כי בבית נמצאו אך ורק שני אנשים: המשיב וחברתו לימור עטייה. השוטר המלווה שאל את המשיב האם גורם שלישי כל שהוא צריך להיות נוכח איתו בדירה בזמן מעצר הבית, והמשיב השיב בשלילה. הוא עוכב לחקירה ולאחר מכן נעצר בפקודת קצין משטרה.

בדו"ח המעצר נרשם מפיו של המשיב:

"גילי או חגית נמצאים איתי 24 שעות.
היום בבוקר גילי עזב בשעה 07.00 לעבודה וחגית צריכה להגיע להחליף אותו, לאחר שדואגת לסידור לילדים שלה.
אני הייתי כל הזמן הזה בתוך הבית וגם השוטרים ראו שפתחתי את הדלת מתוך הבית".

הערב גילי נחקר באזהרה על כך שלא קיים את חובותיו כערב.
וכך אמר בהודעתו במשטרה:

"היו כאבי שיניים וגם רציתי להביא לשלומי משחה ליתושים. ואמא שלי נמצאת בבית לבד, ואבא שלי בחו"ל, והאח שלי בצבא, ולא היה מישהו איתה, אז הייתי צריך להיות איתה בבית וירדתי בשעת חצות בערך ולא התקשרתי לחגית, להגיע להחליף אותי, ושלומי נישאר בבית.
היו שם חברים שלו וזהו...
שאלה
: הם אתה יודע כי הפרת צו בימ"ש וערבות שחתמת והתחייבת בפני
שופט?
תשובה
: כן, אני יודע ועשיתי טובה, ואני מסתבך.
שאלה
: כמה פעמים עזבת את שלומי לבדו בבית?
תשובה
: 4 או 5 פעמים עזבתי שלומי לבדו בבית וחגית לא היתה.
שאלה
: למה עזבת את שלומי?
תשובה
: יש לי חיים משלי ולא ידעתי שזה כך.
שאלה
: איך אתה מתחלף עם
חגית?
תשובה
: ... אני משאיר הודעה כי אני עוזב ושחגית תעלה להחליף, ואני לא מחכה לחגית. עוזב ר את שלומי לבד, עד שחגית תבוא.
שאלה
: כמה פעמים חגית לא החליפה אותך?
תשובה
: רוב הזמן הייתי אני שם וחגית אף פעם לא ביקשה ממני להחליף אותה. אני הייתי מגיע לבד ומחליף אותה."

חגית פרץ
אמרה את הדברים הבאים בהודעה למשטרה ביום 31.07.07:

"לכל אחד יש בעיות והילדה היתה עם חום ולא הצלחתי להגיע להחליף את גילי. והיום הייתי צריכה להחליף את גילי...
שאלה
: כמה פעמים לא החלפת את גילי, בשמירה על שלומי?
תשובה
: או שלוש ארבע פעמים לא החלפתי את גילי והוא היה שם".

לימור עטייה, חברתו של המשיב, טענה בחקירה כי גילי עזב את הדירה מוקדם בבוקר וכי בלילה עוד היה בדירה. המשיב עצמו טען בהודעת חשוד שמסר כי גילי עזב את הבית בבוקר וכי חגית היתה אמורה להגיע לשמור עליו מיד לאחר שהיתה מוצאת
סידור לילדה שלה.

נראה לי כי איש לא יטען כי במקרה זה לא הופרו תנאי השחרור בערובה.
החלטת השופט גלפז היתה ברורה וחד משמעית. השחרור בערובה הותנה בכך שתמיד יהיה אחד הערבים בחברתו של המשיב בדירה. נוכחותו של המשיב בלבד אינה מספקת ואינה מהווה קיום תנאי השחרור.
לא המשיב ולא הערבים יכלו לטעות בנקודה זו.
תצהיריהם של הערבים וחקירתם בבית המשפט, מסירים כל ספק בנקודה זאת.
הסתירות המהותיות שנמצאו בדברי הערבים והמשיב מדברות בעדן. שלושתם זלזלו בהחלטת בית המשפט ולא יכלו, או לא התכוונו לקיים אותה. משנתפסו בקלקלתם מסרו תירוצים מתירוצים שונים שאינם מתיישבים זה עם זה.
אכן הלכה היא כי לא כל הפרה של תנאי השחרור בערובה מביאה להחזרתו של הנאשם למעצר עד תום ההליכים. אולם, דומני כי בפרשה זו כבר אין מדובר בהפרה חד פעמית, בצורך דחוף כל שהוא או באי הבנה. מדובר באי קיום, פשוטו כמשמעו, של החלטת השחרור בערובה. הפרה זו מחזקת את המסקנה כי גם במקרה הקודם הופרו תנאי השחרור.

אכן, אין לפקוד על המשיב את עוון הפרת התנאים על ידי הערבים.
אם הערבים הפרו הוראה חוקית, הם יתנו את הדין ולא המשיב.
אולם הענין שיש לו בקיום התחייבות הערבים, נוגע למישור אחר: שחרורו בערובה בתנאי חלופת מעצר מותנה בהתקיימותם של תנאים, שבחלקם מוטלים על הערבים.
אם אין ביכולתם של הערבים לקיימם, פירוש הדבר כי תנאי השחרור הופרו, והתוצאה עלולה להיות ביטול החלטת השחרור בערובה.

הודעתי אתמול לסנגורית כי אם אחליט לקיים את החלטת השחרור בערובה בתנאי חלופת מעצר, יהיה על המשיב להמציא ערובות

ממשיות וטובות יותר באופן מהותי
ממה שסופק עד כה.
שתי החלופות שאושרו עד כה קרסו, ועל כן יש למצוא חלופה אחרת בתנאים שונים לחלוטין.
אני ער להחלטת בית המשפט העליון, לפיה אין לבטל במקרה זה את השחרור בערובה בתנאי חלופת מעצר, אלא שהחלטת השופטת נאור ניתנה לאחר ההפרה
הראשונה
של תנאי השחרור בערובה, ואינני בטוח כלל וכלל שהיתה מגיעה לאותה מסקנה אילו עמדה לנגד עיניה גם ההפרה השנייה, שהיא בוטה וחד משמעית יותר מקודמתה.

לאור כל האמור ניתן בזה צו מעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגד המשיב,
בכפוף לכך שהוא יהיה רשאי להגיש הצעה לחלופת מעצר שתהיה מותנת, בין היתר, בערבותם של אנשים המסוגלים לקיים את השגחה בבדיקה של הדירה וסביבותיה והזכויות בה, ובהפקדת מזומנים בסכום משמעותי ביותר. ההחלטה בדבר חילוט הערובה תינתן לאחר שיקויים דיון במעמד הערבים.



ניתנה היום י"ג באב, תשס"א (2 באוגוסט 2001) במעמד התובעת, הסניגורית ומשיב מס' 1.



ניסים ממן, שופט











בש בית משפט מחוזי 2342/01 מדינת ישראל נ' שלומי אוחיון ,גילי חורי ,חגית פרץ (פורסם ב-ֽ 02/08/2001)