פסקי דין על עיריית חיפה | פסקי דין על שמעון דהן

48/06 תיק     04/06/2007




תיק 48/06 עיריית חיפה נ' שמעון דהן




בית הדין למשמעת של
עובדי הרשויות המקומיות
ת.מ. 48/06

ה ת ו ב ע ת: עיריית חיפה
נ ג ד

ה נ א ש ם: שמעון דהן
גזר – דין
1.
הנאשם עובד בעיריית חיפה
(להלן – העיריה), באגף החינוך, בתפקיד של עובד משק ותחזוקה בבית הספר "אינשטיין". במסגרת תפקידו ממונה הנאשם על עובדות הנקיון בבית הספר. ביום 19.10.06 הוגשה לבית הדין תובענה משמעתית נגד הנאשם בה הוא הואשם בביצוע עבירות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 כלפי שתי עובדות נקיון בבית הספר.
במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, הודה הנאשם בכל העובדות הנטענות נגדו בכתב התובענה. לאחר שנחה דעתינו כי הודאה זו ניתנה הגם שהובהר לנאשם כי בית הדין איננו כבול להסדר ואיננו מחוייב על ידו, הרשענו אותו, ביום 14.2.07, בביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(1)(2)(3)
ו-(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 (להלן – חוק המשמעת).
על פי הסדר הטיעון הציעו הצדדים לבית הדין להטיל על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים:
1.
התראה ונזיפה;
2.
עונש פיטורין על תנאי לפיו הוא לא יעבור במשך כל תקופת שירותו בעיריה, כל עבירה המהווה עבירת משמעת לפי סעיף 9 לחוק המשמעת או עבירה לפי נוהל כוח אדם (משמעת בעבודה) של עובדי העיריה;
3.
אם יורשע הנאשם בעבירה נוספת בניגוד לאמור לעיל, הרי שבנוסף לפיטוריו, תישלל גם זכותו לקבלת קיצבה;
4.
הנאשם יועבר מתפקידו כעובד אחזקה ומשק בבית הספר "אינשטיין" לתפקיד מקביל בבית ספר אחר, מבלי שהדבר יהיה כרוך בפגיעה בשכרו או בדרגתו;
5.
פסק דינו של בית הדין יפורסם ללא ציון שמו של הנאשם.
עתה מוטל עלינו לבחון אם אמצעי משמעת אלה אכן מאוזנים והולמים הם את נסיבות הרשעתו של הנאשם והאם מן הראוי הוא כי נאמץ את ההסדר המוצע ללא שינוי.

2.
כתב התובענה עוסק בשתי פרשות נפרדות של הטרדה מינית כלפי שתי עובדות שונות.
הפרשה הראשונה החלה ב-1.4.03 כאשר העובדת א.א (להלן-מתלוננת א') הועברה לעבוד כפועלת נקיון בבית הספר "אינשטיין". על פי האמור בכתב התובענה, כבר באותו יום, במסגרת סיור בבית הספר שערך הנאשם למתלוננת א', הוא הכניס אותה לחדר מחשבים, סגר את הדלת אחריו והציע לה, באופן בוטה, מיגוון של הצעות בעלות אופי מיני המפורטות בכתב התובענה. את הצעותיו ליווה הנאשם בתנועות גוף להבהרת כוונותיו ובשלב מסויים אף תפס את מתלוננת א' וחיבק אותה בכוח תוך שהוא מעלה את הצעותיו. המתלוננת סרבה לכל ההצעות הללו במילים ברורות, דחפה את הנאשם ויצאה מהחדר; למרות זאת המשיך הנאשם לרדוף אחריה לחדר המורים, תוך שהוא מציק לה באמרו: "אל תהיי כזאת, מה את לא רוצה?" בתשובה לכך, חזרה המתלוננת א' והבהירה לנאשם כי היא מבקשת שיחדל להטריד אותה, שהיא אמא לילדים, היא באה לבית הספר לעבוד ומבקשת מהנאשם שידבר עימה בענייני עבודה בלבד.
המתלוננת, אשר היתה נסערת מהתנהגותו של הנאשם, פנתה לעובד תחזוקה אחר בשם סמי חלילי וסיפרה לו על הארוע. בנוסף לכך פנתה המתלוננת, סמוך לקרות הארוע, למנהלת בית הספר, הגב' דינה אלפריח, ודיווחה לה על התנהגותו של הנאשם והצעותיו המגונות כלפיה; ואולם המתלוננת אמרה למנהלת שהיא תנסה לפתור את הבעיה בעצמה אם הנאשם ישוב ויטריד אותה והיא מבקשת מהמנהלת שלא להתערב בענין בשלב זה שכן היא חוששת מתגובת הנאשם אם ידע שהיא פנתה למנהלת. ואכן מספר ימים לאחר מכן שוב הגיע הנאשם לחדר המורים בעת שהמתלוננת א' שהתה שם, הוא סגר אחריו את הדלת ואמר למתלוננת "את תתני לי"; המתלוננת סרבה בתקיפות ודרשה מהנאשם שלא יתקרב אליה ולא יתעסק איתה. גם על ארוע זה דיווחה מתלוננת א' לעובד התחזוקה סמי כשהיא נסערת ובוכה והיא אף אמרה שאיננה רוצה להמשיך ולעבוד בבית ספר זה. סמי ניסה להרגיע את המתלוננת והבטיח לה לשמור עליה. יותר מאוחר נקרא הנאשם לבירור אצל מנהלת בית הספר. לאחר בירור זה, חדל הנאשם להטריד מינית את מתלוננת א', אולם הוא החל להתנכל לה בכך שהוסיף לה משימות ועבודות נקיון שלא נכללו במסגרת עבודתה הרגילה וכן היקשה עליה לבצע את תפקידה בדרכים שונות.
הפרשה השניה בכתב התובענה עוסקת בהטרדה מינית של העובדת א.ב. (להלן – מתלוננת ב'). על פי האמור בכתב התובענה, ביוני 2006, נשלחה מתלוננת ב' לבית הספר "אינשטיין" לעבוד כעובדת נקיון מחליפה. כבר ביום הראשון לעבודתה החל הנאשם להחמיא לה בביטויים כגון: "את נראית טוב", "יש לך עיניים יפות" וכדומה. בימים הבאים התווספו למחמאות אלה מגעים פיזיים של הנאשם על כתפיה וצווארה של מתלוננת ב'. באחד הימים בחודש יוני 2006 אמר הנאשם למתלוננת כי הוא רוצה לומר לה משהו ודחף אותה לתוך אחת הכיתות, המתלוננת הדפה אותו וצעקה לעברו "תעזוב אותי, נמאס לי ממך". על כך הגיב הנאשם: "כשאת רוצה ממני טובות את יודעת לבקש, אך כשאני רוצה טובות את לא נותנת." מאז, במספר הזדמנויות, רמז הנאשם למתלוננת ב', כשהוא מצביע בידו על פיו, שתשתוק ולא תדווח על מעשיו, אולם המתלוננת דיווחה על התנהגותו של הנאשם כלפיה למפקח על עובדי האחזקה ופועלות הנקיון בעיריה וכן התלוננה עליו בפני
עובדת העיריה האחראית על מניעת הטרדות מיניות וטיפול בהן (להלן – הממונה על נושא הטרדות מיניות).

3.
בדיון שהתקיים לפנינו ביום 14.2.07 התבררו הפרטים הבאים לגבי דרך טיפולה של העיריה בפרשת הטרדתה המינית של מתלוננת א' עד להגשת כתב התובענה לבית הדין למשמעת:
מתלוננת א' הגישה תלונה לממונה על נושא הטרדות מיניות, הגב' שרה מרקוביץ, ביום 12.5.04, כלומר כשנה לאחר שהתרחשו הארועים נשוא תלונתה. הגב' מרקוביץ זימנה אליה לבירור את המתלוננת, את הנאשם, את מנהלת בית הספר, את עובד התחזוקה סמי חלילי וכן פועלת נקיון בשם כוכבה שטרית אשר לדברי מתלוננת א' גם לה היא דיווחה על מעשיו של הנאשם כלפיה. בסיומו של הבירור, רשמה הגב' מרקוביץ דו"ח ובו ציינה כי התרשמה שהנאשם אכן ביצע כנגד מתלוננת א' עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית ועל כן היא ממליצה להפריד בין הנאשם למתלוננת ולהתרות ולנזוף בנאשם. לחלופין המליצה הגב' מרקוביץ להגיש נגד הנאשם תובענה לבית הדין למשמעת. הדו"ח של הממונה על נושא הטרדות מיניות הוגש למר אילן שדות, מנהל האגף למשאבי אנוש בעיריה. משום מה לא ציינה הגב' מרקוביץ את תאריך רישומו של הדו"ח, על כל פנים ברור לנו שהוא נערך בתוך כ-3 חודשים מאז הגשת התלונה בנדון שכן על גבי הדו"ח מוצאים אנו רישום מיום 26.8.04 של מר אילן שדות להעביר את הנושא לבית הדין למשמעת. ואכן ביום 21.10.04 הגיש מר שדות קובלנה כנגד הנאשם, לפי סעיף 11 לחוק המשמעת, ליועץ המשפטי דאז של העיריה, עו"ד
משה רוזנברג. בעקבות הגשת הקובלנה, מינה מר רוזנברג את עו"ד
מוריס יעקובי, עובד הלשכה המשפטית של העיריה, כחוקר של הפרשה לפי סעיף 12 לחוק המשמעת. ב-20.8.06, כלומר כשנתיים לאחר הגשת הקובלנה, סיכם בכתב החוקר מוריס יעקובי את מימצאי חקירתו. בסיכום זה כתב עו"ד
יעקובי שגירסת הנאשם איננה אמינה בעיניו ואיננה עומדת במבחני ההגיון והסבירות ולעומת זאת גירסת מתלוננת א' מהימנה בעיניו ונתמכת אף בגירסת הנאשם עצמו. על כן סבור החוקר כי "יש די בחומר ובראיות העולות מהחקירה ומהעדויות שניתנו בתיק זה בכדי להעמיד לדין משמעתי את מר דהן שמעון". ואכן ביום 19.10.06 הוגשה התובענה המשמעתית בתיק זה כשהיא כוללת את האישום הנוסף בענין הטרדתה המינית של מתלוננת ב'.
4.
בשאלת כיבודם של הסדרי טיעון מונחים אנו על פי פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 1958/98 פלוני נ. מדינת ישראל (פ"ד נ"ז (1), עמ' 577) (להלן – "הילכת פלוני"). ב

פסק דין
מקיף ויסודי זה נסקרו ונבחנו כללים אלטרנטיביים על פיהם יונחו בתי משפט בשאלה האם לכבד הסדרי טיעון שסוכמו בין הצדדים המתדיינים לפניהם. בסופו של דיון הוחלט לאמץ את גישת "האיזון הראוי" הבוחנת אם נתקיים בהסדר הטיעון המוצע איזון ראוי בין טובת ההנאה המוצעת בו לנאשם לבין האינטרס הציבורי המונח ביסוד ההסדר.
בית המשפט מבהיר את האינטרס שיש לציבור בהסדרי טיעון במילים אלה (בעמ' 607):
"הכל מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פרישה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל פי שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, ומבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעיתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה והן על הנאשם, ומפנה את בית המשפט העמוס לעייפה לעסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית יש להסדר טיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו."
עד כאן באשר לאינטרס הציבורי במובן הרחב, בנוסף לכך קיימים בתיקים רבים אינטרסים ציבוריים פרטניים בעריכת הסדר טיעון, כגון שהתביעה עלולה להיתקל בקשיים הנובעים מדיני הראיות בהוכחת האישומים הנטענים בכתב האישום או כאשר ההסדר חוסך את הצורך בעדותם של נפגעי עבירות מין וכדומה. כמובן שהשגת הסדר טיעון מותנית בהענקת טובת הנאה מסויימת לנאשם ועל פי גישת "האיזון הראוי" יש לבחון אם נעשה בעיסקה איזון הולם בין טובת ההנאה שהיא מעניקה לנאשם, כלומר בין העונש המוצע בה, בהשוואה לנורמת הענישה המקובלת בהתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה ובנסיבותיו של הנאשם, לבין התועלת שיש בעיסקה לאינטרס הציבורי. בסיכומו של פסק הדין קובע בית המשפט (בעמ' 620):
"בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון. בית המשפט ישווה לנגד עיניו, בין היתר, את המגמה העקרונית לעידוד הסדרי טיעון."

5.
סידרת המעשים כלפי מתלוננת א', שבביצועם הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון, הינם חמורים ביותר. במדרג חומרת המעשים המהווים הטרדה מינית, נמצאים מעשים אלה באחד משלבי החומרה העליונים. היה בהתנהגותו של הנאשם שילוב של הצעות חוזרות בעלות אופי מיני שנוסחו והובעו בצורה גסה ומשפילה וכך הן הופנו כלפי מתלוננת א' וכן התייחסויות מבזות מצד הנאשם שהתמקדו במיניותה של מתלוננת א', וכל זאת במסגרת יחסי עבודה, כאשר מתלוננת א' הינה עובדת הכפופה למרותו של הנאשם. הנאשם ניסה לנצל יחסי מרות אלה כדי להשיג את פורקנו המיני, למרות שהמתלוננת הראתה לו בבירור שאין היא מעוניינת לא בהצעותיו ולא בהתייחסויותיו האמורות. לאמירותיו הבוטות והמגונות של הנאשם התלווה אף מגע פיזי כאשר הנאשם תפס את מתלוננת א' וחיבק אותה בכוח, תוך שהוא מפרט את הצעותיו כלפיה. ואם בכך לא די, הרי שלנוכח סירובה של המתלוננת להענות לדרישותיו של הנאשם, הוא החל להתנכל לה בעבודה, להוסיף לה משימות שלא נכללו במסגרת תפקידה ולהקשות עליה למלא את עבודתה. בכך ביצע הנאשם, כפי שגם נטען בכתב התובענה, קשת רחבה של עבירות הקבועות בחוק למניעת הטרדה מינית.
מעשיו של הנאשם כלפי מתלוננת ב' נמצאים ברף נמוך יותר של חומרת המעשים המהווים הטרדה מינית, אך גם במקרה זה ההתייחסויות שהופנו מאת הנאשם אל המתלוננת ואשר התמקדו במיניותה, נעשו במסגרת יחסי עבודה, תוך שהנאשם מנצל את כפיפותה של מתלוננת ב' למרותו, וגם כאן נילוו לאמירותיו של הנאשם מגעים פיזיים על כתפיה וצווארה של המתלוננת.

6.
על פי הכלל המנחה שנקבע "בהילכת פלוני" בחנו את הסדר הטיעון שלפנינו ושאלנו את עצמנו האם בענייננו נתקיים מבחן "האיזון הראוי".
אילו לא היה נעשה הסדר הטיעון עם הנאשם, היינו קובעים, ללא ספק, שחומרת מעשיו מחייבת את פיטוריו לאלתר מעבודתו בעיריה. על פי הסדר הטיעון, הציעו הצדדים לבית הדין להסתפק בפיטורין על תנאי כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך כל תקופת שירותו בעיריה כל עבירת משמעת לפי סעיף 9 לחוק המשמעת או עבירה לפי נוהל כוח אדם (משמעת בעבודה) של עובדי העיריה. עוד מוצע בהסדר הטיעון כי אם יורשע הנאשם בעבירה נוספת המחייבת את הפעלת הפיטורין המותנים, הרי שבנוסף לפיטורין, תישלל גם זכותו של הנאשם לקיצבה. ייאמר מיד כי חלקים מהצעה זו, על פניהם, אינם ניתנים ליישום. על פי סעיף 18 לחוק המשמעת, תקופת התנאי המירבית שבית הדין מוסמך לקובעה הינה 3 שנים ואין בית הדין מוסמך לקבוע תקופת תנאי בלתי מוגדרת המשתרעת על פני כל תקופת עבודתו העתידית של הנאשם בעיריה. בית הדין גם איננו מוסמך לשלול על תנאי את זכותו של עובד לקיצבה. אמצעי משמעת חמור זה של שלילת קיצבה צריך להיבחן בכל מקרה לגופו נוכח חומרתה של העבירה בה הורשע העובד, ולא מצאנו שלבית הדין קיימת סמכות לתלות מעל ראשו של עובד איום של שלילת קיצבתו ולממש איום זה במקרה של הרשעתו בעבירה נוספת כלשהי, קלה כחמורה.

נותרנו איפוא עם האפשרות להורות על פיטוריו של הנאשם על תנאי לתקופה של 3 שנים כאשר ללא הסדר הטיעון היינו כאמור מורים על פיטוריו לאלתר. ברור אם כן שטובת ההנאה שאמור הנאשם להפיק מהסדר הטיעון, אם נאשרו, הינה גדולה מאד. מאידך חלים בענייננו גם רוב הנימוקים התומכים בעריכתו של הסדר טיעון מההיבט של האינטרס הציבורי הרחב כפי שהדבר הובהר בקטע שציטטנו לעיל מתוך "הילכת פלוני". אמנם, במקרה שלפנינו, אין ההסדר מבטיח את ענישתו של הנאשם סמוך למועד ביצוע העבירה שהרי התובענה הוגשה באיחור ניכר, לאחר שחלפו כ-3.5 שנים ממועד ביצוע העבירות כלפי מתלוננת א'. אך כל הנימוקים האחרים הנזכרים בקטע האמור להצדקת חתימתם של הסדרי טיעון לאמור: החסכון במשאבים ובמאמצים עקב עריכתו של הסדר הטיעון, התפנות זמנו של בית הדין לעסוק בתיקים אחרים ולקצר על ידי כך עינויי הדין של נאשמים אחרים וקבלת האחריות מצד הנאשם על מעשיו, כל אלה מתקיימים במקרה שלפנינו.
אולם את עיקר התמיכה בעריכתו של הסדר הטיעון במקרה שלפנינו מוצאים אנו בנימוקים שהעלתה ב"כ התובעת, עו"ד
ימית קליין, מן ההיבט של האינטרס הציבורי הפרטני. הובהר לנו מפי ב"כ התובעת שאילולי נערך הסדר הטיעון היתה התביעה עלולה להיתקל בקשיים ניכרים בהוכחת העבירות שבוצעו כלפי מתלוננת א' וזאת עקב חוסר הרצון שהפגינה מתלוננת זו להופיע בבית הדין ולפרוס בפני
ו את גירסתה על הארועים הרלבנטיים. נאמר לנו כי המתלוננת פנתה למנהל האגף למשאבי אנוש בעיריה בבקשה שלא להעיד בתיק זה, בין היתר משום שאיננה רוצה לפגוע בנאשם. זאת ועוד; מתלוננת א' גם פנתה בכתב לממונה על נושא הטרדות מיניות בעיריה ביום 11.12.06, כלומר כחודשיים לאחר הגשת כתב התובענה, וביקשה ממנה לבטל את הקובלנה נגד הנאשם. המתלוננת המשיכה וכתבה בפני
ה זו כי היא חוזרת בה מטענותיה כלפי הנאשם, מבקשת לבטל כל תביעה נגדו ומציינת שבינה לבין הנאשם קיימים יחסי עבודה טובים ותקינים. בענין זה יש להוסיף ולציין שכבר בדו"ח שרשמה הממונה על נושא הטרדות מיניות, הגב' מרקוביץ, על מימצאי הבירור שערכה לגבי תלונתה של מתלוננת א', היא העלתה סימני שאלה מסויימים לגבי גירסת המתלוננת, אף כי בסופו של דבר קבעה בדו"ח כי התרשמה שהנאשם אכן ביצע את המעשים הפסולים שהמתלוננת ייחסה לו. סימני שאלה אלה נבעו מהעובדה שהתבררה לגב' מרקוביץ שבין הנאשם למתלוננת א' ובני משפחותיהם היתה הכרות קודמת, מחוץ למסגרת העבודה. על רקע הכרות קודמת זו, טען הנאשם בפני
הגב' מרקוביץ שלמעשה המתלוננת היא "שהתחילה איתו" מיד עם הגיעה לעבודה בבית ספר "אינשטיין", תוך רמיזה שהיא מצפה לכך שבתמורה הוא, הממונה עליה, "יהיה בסדר" איתה. עוד הוסיף וטען הנאשם שמתלוננת א' ידעה על רומן שהוא ניהל עם אשה נשואה, אם של אחת מתלמידות בית הספר, והיא ניסתה לנצל מידע זה כדי לסחוט ממנו הסכמה לדווח דווחי כזב בכרטיס הנוכחות שלה ולהעלים עין מחוסר תיפקוד תקין שלה בעבודה. הגב' מרקוביץ הצביעה על נקודת חולשה נוספת בתלונתה של מתלוננת א' בכך שהתלונה הוגשה רק כשנה לאחר התרחשות הארועים הנטענים בה שכן המתלוננת ניסתה "לסגור" עם הנאשם את הענין, ורק כאשר התעוררו בינה לבין הנאשם בעיות בענייני עבודה היא הגישה את התלונה, אף כי המתלוננת הודתה שהנאשם לא הוסיף להטרידה מינית. למרות הנקודות "הבעייתיות" הללו שעלולות היו להקשות על התביעה להרים את נטל הראיה המוטל על כתפיה, החליטה התובעת להגיש את

התובענה נגד הנאשם ולבסס את האישום הראשון האמור בו על גירסתה של מתלוננת א' כפי שהיא ניתנה בשעתו לגב' מרקוביץ וחזרה ונטענה בפני
החוקר, עו"ד
יעקובי. ואולם נוכח פנייתה של מתלוננת א' למר אילן שדות בבקשה שלא להעיד בתיק זה ומכתבה לממונה על נושא הטרדות מיניות, מיום 11.12.06, שהיא חוזרת בה מטענותיה כלפי הנאשם, החליטה התובעת כי מוטב לה לערוך הסדר טיעון עם הנאשם בו הוא יודה על מעשיו, אם כי היה ברור לתובעת שמשמעות הדבר הקלה במידה ניכרת באמצעי המשמעת שיוצע לבית הדין להטילם על הנאשם והימנעות מדרישה לפיטוריו המידיים של הנאשם.
נוכח הסברים והבהרות אלה שקיבלנו מאת ב"כ התובעת על נסיבות עריכתו של הסדר הטיעון, קובעים אנו כי מבחן "האיזון הראוי" אכן נתקיים בענייננו, כלומר אף כי טובת ההנאה הניתנת לנאשם בהסדר הטיעון הינה גדולה מאד, קיים איזון ראוי בין טובת הנאה זו לבין האינטרס הציבורי בעריכתו של הסדר זה. לפיכך, על פי "הילכת פלוני" והמגמה שנקבעה בו לעידודם של הסדרי טיעון, מחליטים אנו עקרונית לאמץ את ההסדר המוצע, אך זאת בכפוף לשינוי מהותי אחד. איננו יכולים לקבל את הצעת הצדדים הכלולה בהסדר לפיה יועבר הנאשם מתפקידו הנוכחי כעובד אחזקה ומשק בבית ספר "אינשטיין" לתפקיד מקביל בבית ספר אחר. נאשם זה, שהינו בבחינת "שור מועד", אשר איננו שולט על יצריו, ועל פי הודאתו הטריד מינית שתי עובדות שהיו כפופות למרותו במסגרת תפקידו בבית ספר פלוני, אין מקום להמשיך ולהעסיקו בתפקיד מקביל בבית ספר אחר שגם בו תהיינה עובדות הנקיון כפופות למרותו, בשעות ובתנאי עבודה שבהן הן תהיינה זמינות למימוש תאוותיו הבלתי מרוסנות.
כבר בדיון שקיימנו ביום 14.2.07 הודענו לבאי-כוח הצדדים כי גם אם נאשר את הסדר הטיעון, קיימת אפשרות, לאחר שנעיין בדבר, שלא נסכים להעברתו המוצעת של הנאשם לעבוד בתפקיד מקביל בבית ספר אחר, ובקשנו מב"כ התובעת להודיענו, בתוך זמן קצר, על האפשרויות לשיבוצו של הנאשם בעבודה שבה אין עובדות הכפופות למרותו. בתשובה לכך הודיעה ב"כ התובעת לבית הדין ביום 26.2.07 כי התובעת פועלת למציאת מקום עבודה חלופי לנאשם באגף התברואה. ב-12.4.07 הוסיפה והודיעה עו"ד
קליין לבית הדין כי החלטה סופית בדבר שיבוצו של הנאשם לעבודה באגף התברואה צפויה להתקבל בתוך 10 ימים. מאז לא שמענו דבר בענין זה מהעיריה. בנסיבות אלה, אם כי העברתו של עובד לתפקיד אחר מן הראוי שתעשה בתיאום עם גורמי העיריה הנוגעים בדבר, אין לפנינו ברירה אלא לקבוע ללא תיאום כאמור כי הנאשם יועבר לתפקיד אחר בעיריה אשר בו לא תהיינה עובדות כפופות למרותו. מאמינים אנו שבעיריה גדולה כעיריית חיפה
קיימות מיגוון אפשרויות לניצול כישוריו של עובד תחזוקה כמו הנאשם וכי ניתן יהיה למצוא לו תפקיד הולם הממלא אחר התנאי האמור.
נזכיר ונציין כי על פי הוראת החוק תקופת פיטוריו על תנאי של הנאשם איננה יכולה לעלות על 3 שנים וכי לא ניתן כבר כיום להורות על שלילת זכויות הקיצבה של הנאשם במקרה של הרשעתו בעבירה נוספת שכן לא קבועה בחוק אפשרות לצוות על שלילת זכויות קיצבה על תנאי. עוד נעיר כי ההמלצה הקבועה בהסדר הטיעון לפי תופעל הסנקציה של הפיטורין גם במקרה של הרשעת הנאשם בעבירה

נוספת לפי נוהל כוח אדם (משמעת בעבודה) של עובדי העיריה, הינה מיותרת לחלוטין שהרי ממילא אי ציות של עובד רשות מקומית לנוהלי העבודה הקבועים והידועים של הרשות המקומית, מהווה עבירה לפי סעיף 9(2) לחוק המשמעת, ומשקובעים אנו כי הפיטורין על תנאי יחולו בכל מקרה של הרשעה נוספת בעבירת משמעת לפי סעיף 9 לחוק, ממילא כללנו בכך גם אי ציות לנוהלי העבודה הנזכרים החלים בעיריית חיפה
.

בכפוף לכל הסייגים הללו, אנו מאשרים את הסדר הטיעון.

7.
איננו יכולים לסיים את כתיבתו של גזר דין זה מבלי להביע את תדהמתינו מדרך התנהלותם של מספר עובדים בעיריית חיפה
בפרשה זו, כפי שהדבר משתקף לכאורה מהדברים שנאמרו לנו מפי ב"כ התובעת ומהמסמכים שהוצגו לנו על פי דרישתינו.
בראש ובראשונה מבקשים אנו להצביע על התנהגותה המבישה של המנהלת לשעבר של בית הספר "אינשטיין", הגב' דינה אלפריח. מתרשומת הבירור שערכה הממונה על נושא הטרדות מיניות בעיריה, ביום 27.5.04, עם הגב' אלפריח וכן מכתב התובענה עצמו עולה שמתלוננת א' התייצבה בפני
מנהלת בית הספר מספר ימים לאחר התרחשות הארוע בחדר המחשבים ודיווחה לה על מעשיו של הנאשם. לשאלתה של הגב' מרקוביץ מה היא עשתה נוכח דיווח חמור זה השיבה הגב' אלפריח כי "נדמה לה" שהיא אמרה לנאשם שלטובתו "יתרחק" מהמתלוננת, אך היא לא ביקשה לשמוע את גירסתו על טענות המתלוננת. לדבריה אמר לה הנאשם שאכן הוא מבין שהוא צריך "לתפוס מרחק" ומאז היא לא דיברה עמו על הנושא. גם המתלוננת לא הוסיפה להתלונן בפני
ה על הטרדות מיניות מצד הנאשם והיא "קיוותה שזה נגמר". הגב' אלפריח אישרה שהיא לא שוחחה ולא ניסתה לברר דבר בנושא עם עובדים אחרים של בית הספר. הגב' אלפריח הוסיפה ואמרה לגב' מרקוביץ כי הנאשם סיפר לה שהוא הסתבך בחקירה משטרתית בעקבות רומן שהיה לו עם אם נשואה של אחת מתלמידות בית הספר. לבסוף נשאלה הגב' אלפריח על ידי הממונה על נושא ההטרדות המיניות האם היא קיבלה תלונות נוספות על הנאשם מהורים, תלמידים או גורמים אחרים בבית הספר ועל כך היא השיבה: "די בתחילת השנה הגיעה אם חדשה שיש לה ילדה בכיתה א' וביקשה ממני בעדינות שאגיד לו שיתרחק ממנה ואכן אמרתי לו. כנראה שזה עזר וזה לא עלה על ידה עוד פעם".
התמונה העגומה המתקבלת מבירור זה הוא של מנהלת בית ספר אשר עובדת של בית הספר מתלוננת בפני
ה על ארוע חמור של הטרדה מינית שבוצעה כלפיה על ידי עובד אחר של בית הספר, הממונה על אותה עובדת, והיא, המנהלת, למעשה אינה עושה דבר עם תלונה זו; איננה מנסה לברר אותה, לא חוקרת, לא דורשת, לא מדווחת על כך לממונה על נושא הטרדות מיניות בעיריה, או לממונים עליה במערכת החינוך ולא לגורם כלשהו אחר בעיריה וזאת למרות שנאמרו לה דברים מהם היתה צריכה להבין שהנאשם איננו "כבשה תמימה". אמנם, על פי הנטען בכתב התובענה (מבלי שמצאנו לכך תימוכין בדו"ח של הגב' מרקוביץ ואף לא בתרשומת הדברים שהמנהלת עצמה אמרה לגב' מרקוביץ), ביקשה המתלוננת מאת המנהלת שלא תתערב בענין בשלב זה, אך היעלה על הדעת שמנהלת בית ספר סבירה תענה בחיוב לבקשה כזו? לכאורה, אילולי נמסר לנו מפי ב"כ התובעת שהגב' אלפריח איננה משמשת יותר כמנהלת בית הספר שכן היא פרשה לגימלאות, היינו סבורים שעצימת העיניים שהיא הפגינה בפרשה זו היתה מחייבת חקירה ובדיקה אם אין מקום להעמדתה לדין משמעתי.
עובד אחר של העיריה שאופן טיפולו בתלונתה של מתלוננת א' היה לכאורה בלתי ראוי לחלוטין הינו עו"ד
מוריס יעקובי מי שמונה על ידי היועץ המשפטי של העיריה כחוקר של התלונה . כשנתיים ימים חלפו מאז מינויו של מר יעקובי כחוקר ועד אשר מצא לנכון להוציא מתחת ידיו את מסמך מימצאי החקירה, מסמך "רדוד" המשתרע על פני עמוד וחצי. יכולים אנו לקבוע בוודאות שהחקירה שניהל עו"ד
יעקובי בתוספת הסיכום שערך על מימצאי חקירתו, היו יכולים וצריכים להסתיים בתוך ימים ספורים, ואיננו יכולים בשום אופן להבין מדוע התמשכה חקירה זו כשנתיים ימים. למעשה הודתה בפני
נו ב"כ התובעת כי רק תלונתה של מתלוננת ב', ביוני 2006, כלפי אותו עובד, נשוא תלונתה של מתלוננת א', המריצה סוף סוף את החוקר לסיים את חקירתו. לשאלותינו החוזרות ונשנות מה גרם להשתהות זו בטיפולו של עו"ד
יעקובי בענין, לא היה מענה של ממש בפיה של ב"כ התובעת והיא רק אמרה שנאמר לה מפי עו"ד
יעקובי שהימשכות החקירה נבעה "מטעמים אישיים", ואולם משלחצנו על ב"כ התובעת בענין זה, השיבה עו"ד
קליין שככל הנראה התכוון החוקר "בטעמים האישיים" הללו לעומס בעבודה. לא הרפינו והקשינו על ב"כ התובעת בשאלות האם ידוע לה על פניות שנעשו מצד היועץ המשפטי של העיריה אשר מינה את החוקר, או מצד מנהל האגף למשאבי אנוש אשר הגיש את הקובלנה בנדון, להחשת סיום החקירה או להחלפתו של החוקר שמפאת עומס העבודה איננו יכול להתפנות בתוך שנתיים ולבצע את אשר הוטל עליו לבצע בנושא שדחיפותו ברורה. על כך השיבה לנו ב"כ התובעת כי בתיקו האישי של הנאשם היא לא מצאה פניות כאלה, אך ייתכן שהם נשלחו ישירות לחוקר ומצויות בתיקו האישי.
כך או כך, "נסחב" הטיפול בתלונתה של מתלוננת א' למעלה משנתיים, כאשר בכל התקופה הזו, בניגוד להמלצתה הנבונה של הממונה על הטרדות מיניות, לא נעשתה הפרדה בין המתלוננת לנאשם והם המשיכו לעבוד בכפיפה אחת כאשר הנלון ממונה על המתלוננת, על כל המשתמע מכך. אין צורך להכביר מילים על הפסול שבהתנהלות זו ויש בסיס רב להשערה שדרך טיפול זו בתלונה תרמה לא מעט לכך שמתלוננת א' תחזור בה מתלונתה ותבקש שלא להעיד נגד הנאשם, דבר שאילץ את התובעת לערוך את הסדר הטיעון בתיק זה.
8.
סוף דבר:
אנו מטילים על הנאשם את אמצעי המשמעת הבאים:
1.
נזיפה חמורה;
2.
פיטורין על תנאי לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יורשע בתוך התקופה האמורה בעבירת משמעת נוספת לפי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978;
3.
הנאשם יועבר מתפקידו כעובד אחזקה ומשק בבית הספר "אינשטיין" לתפקיד אחר שבו לא תהיינה כפופות למרותו או לאחריותו עובדות של העיריה; העברה זו תעשה מבלי שהדבר יהיה כרוך בפגיעה בשכרו או בדרגתו של הנאשם.
כן מורים אנו לעיריה, על פי בקשת ב"כ התובעת, לפרסם את תמצית גזר דין זה, ללא ציון שמו של הנאשם והשמטת סעיף 7 לעיל, על לוחות המודעות המתאימים של העיריה.
זכות ערעור לצדדים תוך 30 יום מיום המצאת גזר דין זה לידיהם.
הערה: נוכח האמור בסעיף 7 לגזר הדין, אנו מורים בזה למזכירות בית הדין להמציא העתק מגזר הדין לראש העיריה ולמבקר העיריה.
ניתן היום י"ח סיון תשס"ז (04 יוני 2007).
____(__-__)___ ____(__-__)_____ ____(__-__)___
רפאל אשכנזי-חבר בני יערי
, עו"ד
-אבה"ד שלום פרץ - חבר
1








תיק בית דין למשמעת של רשויות מקומיות 48/06 עיריית חיפה נ' שמעון דהן (פורסם ב-ֽ 04/06/2007)