פסקי דין על מנסור בן מוחמד הייב

2787/01 בש     31/10/2001




בש 2787/01 מדינת ישראל נ' מנסור בן מוחמד הייב




בעניין:

6



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
בש 002787/01

בתיק עיקרי: פ
001214/01

בפני
:
כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-דנון

תאריך:
31/10/2001




בעניין
:
מדינת ישראל






המבקש


נ
ג
ד


מנסור בן מוחמד הייב






המשיב


נוכחים:
עו"ד גב' גלעד
מטעם המבקשת.
עו"ד שפיגל
מטעם המשיב.

החלטה

כנגד המשיב הוגש ב- 18/10/01 כתב אישום בגין חבלה בכוונה מחמירה, הסתייעות ברכב לצורך ביצוע פשע וכן 2 עבירות על פקודת התעבורה. יחד איתו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בכתב האישום נאמר כי המשיב שחשד שהמתלונן ביצע מעשים מגונים באחותו הקטינה, פיתה את המתלונן להיכנס לרכבו, הסיע אותו לשביל שומם ושם פגע בפני
ו במגן האחורי של הטנדר, הביאו לבית הוריו וצעק לעבר אביו של המתלונן "הרגתי את הבן שלך". למתלונן נגרמו חבלות מדממות בראשו ובפני
ו שהצריכו תפירה וכן נפיחות במצחו, שפתיו ואפו וחבלות בחלקי גופו השונים.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, שוכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות. המשיב הודה כי תקף את המתלונן באבן. צילומים שצולם המתלונן לאחר הפגיעות בו, מראים כי נחבל בפני
ו בצורה משמעותית וגם המסמכים הרפואיים תומכים בכך. במקום נמצאו אבנים מגואלות בדם.

עבירות אלו מקימות חזקת מסוכנות שכן העבירות התבצעו באכזריות ותוך שימוש במכונית ככלי נשק. בכך הוכיח המשיב כי הוא מסוכן לשלום המתלונן. השאלה שנותרה לדיון היא האם קיימת חלופת מעצר?

המדינה טוענת כי אם ישוחרר ממעצרו ואפילו בתנאים מגבילים הוא עלול לסכן את המתלונן והציבור וינסה להדיח את המתלונן מעדותו. המתלונן והמשיב מתגוררים באותו כפר והם קרובי משפחה.

זאת ועוד - בחומר הראיות יש ראיות לכאורה לנסיון הדחה מצד קרובי משפחתו של המשיב. הם מאיימים שאם המתלונן לא יוותר על עדותו יגישו תלונה נגד המתלונן על ביצוע מעשה מגונה באחות המשיב.

לעומת זאת, טוען ב"כ המשיב כי המתלונן נפגע בפני
ו מכך שהחליק ונפל על הרכב, וכי חומרת העבירה אינה עילה למעצר. ב"כ המשיב טוען כי הוא חסר כל עבר פלילי, מתפקד באופן נורמלי, עובד עם אביו ועשה משהו בלבד מהמיוחס לו על רקע התנהגות המתלונן כלפי אחותו הקטינה.

המשיב לקח את המתלונן ברכבו והביאו הביתה – מה שמעיד שלא התכוון לפגוע בו באכזריות ולבטח לא להרוג אותו,
הדבר מעיד שאיננו אדם מסוכן לציבור. המשיב הסגיר עצמו למשטרה כ- 10 ימים לאחר הארוע. הוא לא פנה למתלונן או למשפחתו. קרובי משפחתו הם שפנו אל קרובי משפחת המתלונן כנהוג במגזר הבדואי לצורך עשיית סולחה, ולא כדי להשפיע על עדים.

הכלל הוא כי חומרת העבירה אינה עילה לשלילת חלופת מעצר ואין להורות על מעצר על חשבון העונש.

נראה לי כי העובדה שהמשיב הוביל את המתלונן לביתו, פוגעת בחזקה שהוא מסוכן לציבור ואף גם למתלונן והעובדה שעברו נקי מחזקת הנחה זו.

באשר לאפשרות השפעה על עדים – ולמעשה על המתלונן בעיקר – ניתן להבטיח ע"י מעצר בית מלא – מחוץ לכפר - שלמשיב לא תהיה שום גישה וכל אפשרות להשפיע על המתלונן. יצוין כי בני משפחתו של המשיב יכלו בעבר ויכולים גם בעתיד לנסות להשפיע על המתלונן ולדבר זה לא צריכה להיות השפעה על השיקול באם ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר ע"י שחרור המשיב בתנאים מגבילים.

נראה לי שבהתחשב בעברו הנקי ובנסיבות המקרה כפי שציינתי, יש מקום להורות על חלופת מעצר בתנאים הבאים:

1.
המשיב יהיה במעצר בית מלא אצל קרוב משפחה מחוץ לטובה זנגריה.
2.
אסור יהיה לו לדבר בטלפון או לצלצל אל המתלונן או לנסות להשפיע על עדים במשפט בדרך כלשהי , בין במישרין ובין בעקיפין.
3.
תופקד ערבות בנקאית בסך 10,000 ₪ וכן יחתום צד ג' על ערבות בסכום זהה וזאת להבטחת תנאי מעצר הבית – שאם לא כך תוחרם הערבות.
4.
המשיב ימציא תצהיר קרוב המשפחה הנ"ל על מנת שייבדק וייחקר ע"י המדינה.
5.
אני מורה על עיכוב יציאתו של המשיב מהארץ והפקדת הדרכון.
המעצר יימשך עד למילוי כל התנאים ואישור חלופת המעצר.

ניתנה היום י"ד בחשון, תשס"ב (31 באוקטובר 2001) במעמד הצדדים
מותר לפרסום מיום 31/10/2001

ד"ר נאוה אפל-דנון
, שופטת


המצהיר מר הייב מרעי מוחמד מוזהר לומר את האמת ועונה לעו"ד שפיגל
:

כל מה שמסרתי בתצהיר שהוגש בבית המשפט הוא אמת.

העד עונה לעו"ד גלעד:
אני בן 67. אני גר בוואדי חמאם. היום אני פנסיונר. המרחק בין וואדי חמאם לטובה זנגריה כ- 30-40 ק"מ. בשעות היום אני כל הזמן בבית. לפעמים אני יוצא לטבריה. אני ואשתי ועוד שלושה ילדים גרים בבית. יש לנו בבית 4 חדרים שינה. אין לי קשר עם המשיב, הוא קרוב משפחה ואני מכיר אותו. אני יודע שאסור למשיב לצאת מהבית. אני יודע שהמעצר בבית יקח המון זמן. אני יודע שהמשטרה יכולה לבקר אצלי בבית בכל זמן. אם אני לא בבית, אשתי בבית ואני מתחייב להודיע למשטרה אם הוא יפר את התנאים ואני יודע שאני אשלם הרבה כסף אם יפר תנאים.
הילדים שלי שבבית הם בני 14, 21, 22. בן אחד עובד בפחחות רכב והשני נהג טרקטור ולפעמים עוזר לאחיו הבכור.
יש לי מקום לאחסן את המשיב. יש לי 4 חדרים חוץ מהסלון, ויש לי עוד שתי מרפסות סגורות.
אני מקבל קיצבת ביטוח לאומי ומזה אני חי. אני עבדתי 45 שנה בבניין. הילדים גם עוזרים בכלכלת הבית.
אף פעם לא היה לי תיק במשטרה.
(עורכי הדין מציינים כי היו לעד תיקים לפני 35 שנה).
אשתי בת 58. היא בריאה. היא נמצאת כל הזמן בבית ועובדת בעבודות של הבית. היא לא יוצאת לבד לאיזה מקומות. היא יוצאת רק איתי באוטו.
אני מתחייב שהמשיב אף פעם לא יהיה לבד בבית.

עו"ד גלעד:
לא הייתי מתנגדת לעד, אבל העד לא יכול להסתגר בבית עם המשיב, אשתו היתה צריכה לבוא ולהצהיר ואם תעשה רושם אמין, לא חושבת שנתנגד.

עו"ד שפיגל
:
האיש לקח על עצמו אחריות, הוא הצהיר ואמר שייעשה כפי שנדרש ממנו. יש בביתו חוץ ממנו שני ילדיו ובתו כולל רעייתו.


החלטה


לאור ולאחר החקירה של המצהיר, נראה לי כי יש מקום לאשר אותו כמי שאצלו יבוצע מעצר הבית של המשיב.
המצהיר הוזהר וקיבל על עצמו תוך הבנה שעליו להיות אחראי לכך שהמשיב לא יהיה אף פעם לבד בבית.
המצהיר יחתום על ערבות בסכום שנקבע בהחלטה כי יעמוד בתנאים שקיבל על עצמו בחקירה בבית המשפט.

ניתנה היום י"ד בחשון, תשס"ב (31 באוקטובר 2001) במעמד הצדדים.



ד"ר נאוה אפל-דנון
, שופטת



002787/01בש 054 סנא






בש בית משפט מחוזי 2787/01 מדינת ישראל נ' מנסור בן מוחמד הייב (פורסם ב-ֽ 31/10/2001)