פסקי דין על ענת ורד אבידב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3625/07 בל     11/07/2007




בל 3625/07 ענת ורד אבידב נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו
בל 003625/07


בפני
:
כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל

תאריך:
11/07/2007


בעניין:
ענת ורד אבידב



ע"י ב"כ עו"ד
סבן

המערערת


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
רנה הירש

המשיב




פסק דין


1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.3.2007 (להלן – "הועדה"), אשר דחתה את ערר המערערת והותירה על כנה את קביעות הועדה מדרג ראשון אודות נכויות זמניות שונות ונכות יציבה בשיעור 0% מיום 28.1.07.

העובדות

2. המערערת, ילידת 1971, מתכנתת במקצועה, נפגעה ביום 13.3.2005 בצווארה בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת ביום 28/1/2007 נכות זמנית בשיעור 30% מיום 15.3.2005 ועד ליום 30.6.2005; נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.7.2005 ועד ליום 31.8.2005; נכות זמנית בשיעור 10% החל מיום 1.9.2005 ועד ליום 31.10.2005 ונכות יציבה בשיעור 0%.

3. על החלטה זו הוגש ערר על ידי המערערת. הועדה דחתה את הערר, בקובעה:

"הועדה התרשמה מחוסר שית"פ מוחלט מצד הנבדקת.
עיון בתיקה הרפואי עולה שבניגוד לטענתה לפיה לא נפגעה בת.ד. קודמת קיים תיעוד ת.ד. 15/12/92 באבחנה של צליפת שוט 1998 אפיזודה של כאבי גב תחתון נמצאת במעקב אורטופדי קיבלה פיזיותרפיה.
הועדה גם תוהה לגבי ההבדלים התהומיים בין הממצאים כפי שמופיעים מבחינת טווח תנועה בין דרג ועדה ראשונה לבין בדיקתה בועדת עררים וחוסר שיתוף הפעולה המוחלט.
הועדה דוחה את ערעור הנפגעת.
נכות זמנית כפי שנקבעה בדרג ראשון וכך גם לגבי הנכות הצמיתה 0% מתאריך 1/11/2005".

4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני
.

טענות הצדדים

5. המערערת טוענת כי הועדה נסמכה בהחלטתה על טענת חוסר שיתוף פעולה מצד המערערת במהלך בדיקתה, כאשר במקרה בו הועדה מזהה חוסר שיתוף פעולה של הנבדק עליה להזהיר אותו, עובר למתן החלטתה, אודות חשדותיה אלו וכי אי שיתוף פעולה מצידו עלול לעמוד לו לרועץ. בנוסף, ובהינתן כי הועדה הינה גוף מעין שיפוטי, מוטלת עליה חובה כפולה לא רק ליידע את המבוטח לגבי חשד זה אלא אף לאפשר לו להעלות את טיעוניו ביחס לחשדות מעין אלו, ולשמוע את תגובתו בנדון (דב"ע נב/01-27 דודו ממן - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כו 334 ; להלן – "עניין ממן").
נ
6. המערערת סבורה כי פרוטוקול הועדה מלמד כי האחרונה לא התריעה ו/או יידעה את המערערת בדבר חשדותיה כי אינה משתפת פעולה עימה, וממילא אף לא איפשרה לה להגיב כנגד טענות אלו, ובכך פגעה בזכות הטיעון הנתונה למערערת בפני
הועדה. בכך, סבורה המערערת, נפל פגם מהותי בהחלטתה של הועדה.
עוד טוענת המערערת כי שגתה הועדה בכך שייחסה משמעות מכרעת לפגיעות קודמות, בעוד שמצבה הרפואי הינו פועל יוצא של התאונה הנדונה, ומשלא היה בפגיעותיה הקודמות בכדי לזכותה בקביעת נכות צמיתה כלשהיא.

7. המשיב טוען כי הועדה הבהירה היטב למערערת, עובר למתן החלטתה, את חשיבות שיתוף הפעולה מצידה במהלך בדיקתה, אולם המערערת לא שעתה להערותיה ואזהרותיה של הועדה. פרוטוקול הועדה אינו חייב לשקף במדויק את חילופי הדברים בין המערערת לועדה ודי כי עולה ממנו כי המערערת הועמדה על חשיבות שיתוף הפעולה עם הועדה במהלך עבודתה. פרוטוקול הועדה מלמד כי הועדה הבהירה למערערת, כי אינה משתפת פעולה עימה, ומשכך אף ניתנה לה האפשרות להגיב על החשדות שהועלו כנגדה על ידי חברי הועדה.

הועדה הסתמכה בהחלטתה, בין היתר, על ממצאיה הרפואיים של הועדה מדרג ראשון אשר ערכה בדיקה רפואית יסודית למערערת. כמו כן, מצאה כי למערערת עבר רפואי בשל תאונות דרכים קודמות שאירעו לה, ובכלל זה אבחנה של צליפת שוט. משלא נפל פגם משפטי בעבודת הועדה, יש לדחות את הערעור על החלטתה.



הכרעה

8. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת הועדה, בפרוטוקול קדם המשפט ובשאר החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור. הנימוקים להחלטתי יובאו להלן.

9. סמכותו של בית הדין לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, והינו נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות או שאלות שבעובדה. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – "החוק") קובע כי "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד לפני בית דין אזורי..." (ראו גם דב"ע נז/50-1 אורי רשתי - המוסד לביטוח לאומי
, עבודה ארצי, כרך ל(2) 198).
10. בבואה להכריע בעניינה של המערערת רשאית הייתה הועדה להתחשב בחוסר שיתוף הפעולה של המערערת עימה ו/או התנהגותה המגמתית במהלך הבדיקה, חוסר שיתוף פעולה העולה ברורות מפרוטוקול הועדה. בעשותה כן, אין, כשלעצמו, כל פסול. עם זאת, וכך נקבע בפסיקה, הדרך הדיונית הנכונה העומדת בפני
הועדה, במקרה מעין זה, היא "להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו" (עניין ממן). השאלה היא האם עמדה הועדה בחובה זו.

11. ועדות נכות לעררים שתפקידן לפסוק בזכויות מבוטחים מכוח חוק הביטוח הלאומי ולהכריע במחלוקות רפואיות ממלאות תפקיד ופועלות כגוף מעין-שיפוטי (בג"ץ 2874/93 קופטי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מח (2) 673). מכוח מעמד זה הן מחויבות בעקרונות החלים על גופים מעין-שיפוטיים - כללי המשפט המינהלי ועקרונות הצדק הטבעי, בצד מיצוי מומחיותן הרפואית. בהיות הוועדה רשות מעין שיפוטית, חייבת היא לפעול בדרך שיש בה כדי להבטיח את זכויותיהם ואת מעמדם של הבאים בפני
ה (עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי
- פנחס ארבל, פד"ע ל"ז 249).

עם זאת, דרך יישום חובותיה של הועדה בהכרח נגזרת מאופיה של הועדה, שתכליתה העיקרית לקבוע קביעות רפואיות ואשר מורכבת ממומחים בתחום הרפואה אשר אינם, ואף לא נדרשים להיות, אמונים על כללי המשפט המנהלי על כל פרטיו.


12. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי בעניינה של המערערת, עמדה הועדה בחובות המוטלות עליה, לרבות מתן זכות טיעון. עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה התריעה בפני
המערערת – תוך כדי הבדיקה - כי אינה משתפת פעולה ועל הקושי הנגרם לעבודת הוועדה בשל כך, תוך מתן אפשרות למערערת לשנות את התנהגותה או לחלופין להסביר שאין בהתנהגותה משום חוסר שיתוף פעולה. אינני סבורה לפיכך כי נשללה מהמערערת האפשרות להשמיע את טיעוניה בפני
הועדה, וזאת גם אם הועדה לא ערכה לה הליך שימוע פורמאלי ומובנה.

כפי שציינה הועדה:
"מדגימה תוך כדי ניסיון תנועות הצוואר תנגודת קשה ביותר לכל ניסיון אקטיבי או פסיבי של הצוואר גם לאחר שהוסברה לנבדקת חשיבות שת"פ עדיין מפעילה כח רב וכיווץ רב של שרירי הצוואר בהתנגדות קשה לכל ניסיון של הפעלה פסיבית למעשה מדגימה קשיון מוחלט של הצוואר וזאת בניגוד מוחלט לממצאים המזעריים שהודגמו בצילומים וב-ct." (ההדגשה אינה במקור).

13. עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי הועדה אף בדקה את המערערת טרם מתן החלטתה (ככל שהדבר התאפשר בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה) ופירטה את ממצאיה כפי שעלו מכלל החומר הרפואי, לרבות ממצאי הועדה הרפואית מדרג ראשון (שמצאה תנועות ע"ש צווארי תקינות) ובדיקות אובייקטיביות שנערכו למערערת, ובכלל זה בדיקת ct. החלטת הועדה מנומקת ומעוגנת בממצאים רפואיים, ולא מצאתי כל יסוד להתערב בה. במאמר מוסגר יצוין כי עברה הרפואי של המערערת לא נלקח בחשבון לצורך ניכוי מצב קודם, אלא כראיה נוספת לחוסר מהימנותה לגישתה של הועדה.

14. סוף דבר - לאור האמור לעיל, לא מצאתי פגם משפטי בפעולת הוועדה או מסקנותיה. משאלו הם פני הדברים, דין הערעור להדחות.ואין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בתמוז, תשס"ז (11 ביולי 2007) בהעדר הצדדים


דוידוב מוטולה סיגל
, שופטת
ק: נעמי ט.








בל בית דין אזורי לעבודה 3625/07 ענת ורד אבידב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 11/07/2007)