פסקי דין על צמרת חרזי | פסקי דין על ירון חרזי | פסקי דין על ישראל שאולי | פסקי דין על יצחק הלוי | פסקי דין על אביחי יעקובי |

1124/04 א     04/07/2007




א 1124/04 צמרת חרזי, ירון חרזי נ' ישראל שאולי, יצחק הלוי, אביחי יעקובי




1


בתי המשפט
בבית משפט השלום
בבית – שמש

בשא001118/07

בתיק עיקרי: א 001124/04
בפני
:
כב' השופט שמעון שטיין

תאריך:
04/07/2007



בעניין:
1. צמרת חרזי

2. ירון חרזי





המבקשים

נ ג ד


1. ישראל שאולי

2. יצחק הלוי

3. אביחי יעקובי





המשיבים


נ ג ד


1. גל אריה
2. לבינסון ויקטור
4. קידוחי האלה
5. זוזות אורי מרדכי




צדדים שלישיים

החלטה

1. עניינה של החלטה זו היא בבקשת המבקשים לפיצול סעדים ולחילופין לתיקון כתב התביעה.

2. ביום 2.6.2004 הגישו התובעים (להלן: "המבקשים") תביעה כספית כנגד המשיבים בגין תכנון לקוי של הבית שבנו במושב אשתאול במגרש מספר 255. המבקשים טוענים כי כתוצאה מהתכנון הלקוי, נוצרו סדקים בקירות הבניין וישנה תופעה של שקיעה חלקית של המבנה. לטענתם, גם לאחר שהתבררו הליקויים הללו, התרשלו המשיבים בתיקונם.
לפיכך הם מבקשים פיצוי בסך של 630,409 ש"ח, לפי ראשי הנזק הבאים: סך של 121,589 ש"ח בגין ביצוע תוכנית התיקונים לבית, סך של 8,820 ש"ח בגין דיור חלופי לתקופת התיקונים שנמשכה חצי שנה, סך של 250,000 ש"ח בגין ירידת ערך הבית בשל הצורך בביצוע תיקונים נוספים שאין בידי המבקשים הסכום לממנם כיום, וסך של 250,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

3. ביום 12.6.2007 הגישו המבקשים את הבקשה דנן, לפיצול סעדים או לתיקון כתב התביעה.
לטענתם, רק בשלב שמיעת העדויות התברר להם כי פרט לנזקים שפירטו בכתב התביעה, קיימת אפשרות סבירה, אם כי לא ודאית, כי בסופו של דבר לא יהא מנוס מהריסתו של הבניין ובנייתו מחדש.
לפיכך הם מבקשים מטעמי זהירות סעד של פיצול סעדים, כך שתהא להם האפשרות לתבוע בעתיד את הנזקים שייגרמו להם במידה שיאלצו להרוס את הבית ולבנותו מחדש, ולא יוכלו להסתפק בתיקונו. לחילופין הם מבקשים מבית המשפט להתיר להם לתקן את כתב התביעה.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. ראשית, משום שהמבקשים לא תמכו בקשתם בתצהיר, ושנית, לגופו של עניין, מאחר שבמקרה דנן אין חשש שייגרם עיוות דין למבקשים, שכן המבקשים ידעו כבר בעת הגשת התביעה את כל העובדות, ומאז לא נתגלתה אף עובדה שלא היתה ידועה כבר. כמו כן, המבקשים מעמידים את בקשתם על דברים שאמר המומחה מטעמם, ולכן ודאי וזהו מידע שהם יכלו לדעת כבר בעת הגשת התביעה.

דיון
4. תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו" (הדגשה שלי – ש.ש.).

במקרה דנן טענת המבקשים הינה כי התגלה להם שייתכן שלא ניתן להסתפק בתיקון הליקויים בבניין, כך שלא יהא מנוס מהריסת הבניין כולו, ובנייתו מחדש.
נוכח כך הם מבקשים מבית המשפט להתיר להם לתבוע בעתיד פיצוי בגין הנזקים שיגרמו להם במידה שיאלצו להרוס את הבית ולבנותו מחדש.

כאמור, המבקשים ביקשו בכתב התביעה לפצותם, בין היתר, בסך של 250,000 ש"ח בגין עלות תיקון הליקויים בבניין. מכאן, שטענת המבקשים כי יתכן שהם זכאים לפיצוי בסכום של עלות הריסת הבית והקמתו מחדש, היא למעשה בקשה להוספת סעד חלופי ולא בקשה לתבוע בעתיד סעד אחר, שהוא נוסף על הסעדים שיפסקו בתובענה דנן, שכן המבקשים למעשה מבקשים להוסיף טענה עובדתית חדשה (הכרח בהריסת הבית) שהמשמעות של קבלתה היא פסיקת סעד כספי גבוה יותר לטובתם, כך שבמקום הסכום של 250,000 ש"ח המגלם את עלות תיקון הליקויים, הם יפוצו בסכום גבוה יותר המגלם את עלות הריסת הבניין והקמתו מחדש.

5. המסקנה היא כי הגשת בקשה לפיצול סעדים אינה הדרך הנכונה העומדת בפני
המבקשים לתבוע את הנזקים שלטענתם עלולים להיגרם להם כתוצאה מכך שאולי ייאלצו להרוס את הבניין בשל הליקויים בו, שכן אין מדובר בבקשה לתבוע בעתיד סעד אחר שטרם התגבש, אלא מדובר בבקשה לתבוע סעד חלופי, על בסיס מסכת עובדתית חדשה שנחשפה בפני
הם במהלך דיון ההוכחות.
למעשה, המבקשים מבקשים מבית המשפט לקבוע במסגרת התביעה הנ"ל, וזאת על בסיס חוות הדעת שהוגשו והראיות השונות, האם אכן תכנון ובניית הבית נעשו באופן לקוי, ובמידה שהתשובה לכך תהא חיובית, לקבוע מהם הליקויים ומהי עלות תיקונם או לחילופין לקבוע כי לא ניתן להסתפק בתיקון הליקויים וכי יש הכרח בהריסת הבית ובנייתו מחדש, ובהתאם לכך לפצות את התובעים בעלות הדבר.
מכאן, שלכל היותר עומדת בפני
המבקשים האפשרות להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, אולם ודאי שאין המדובר במקרה של פיצול סעדים, ואין כל היגיון בניהול הליך נוסף לאחר שכבר נכתבו חוות דעת אודות הליקויים, נשמעו העדים השונים, והתיק עומד בפני
מתן

פסק דין
שיכריע בשאלת הליקויים ועלות תיקונם, ויסיים את הסכסוך בין הצדדים בעניין זה באופן סופי.

זאת ועוד, במידה שבית המשפט יקבל את הבקשה לפיצול סעדים, עלולה להיווצר סיטואציה בה יפוצו המבקשים פעמיים בגין אותם ליקויים – פעם אחת במסגרת הליך זה (עלות תיקון הליקויים), ולאחר מכן יגישו תביעה נוספת ויתכן שיפוצו בגין עלות הריסת הבית ובנייתו מחדש. הדבר יהא מנוגד לעקרון סופיות ההליך, ויעמיד את המשיבים בסכנה של תביעה בשנית בגין נזק שהם כבר פיצו עבורו.

עוד אציין כי לא ברורה לי טענתם של המבקשים כי הם אינם יכולים להעריך כיום מה תהא עלות הריסת המבנה ובנייתו, וכמה זמן היא תמשך, שכן המומחה מטעמם יכל ליתן הערכה כאמור, וכך גם הם היו יכולים לבקש זאת מהמומחה שמונה מטעם בית המשפט. התרשמתי כי בירור השאלה האם אין מנוס מהריסת המבנה, ומה תהא עלות הדבר, יכולה היתה להיעשות בנקל עוד בשלב הגשת התביעה, וודאי שבשלבים מאוחרים יותר, עת מונה מומחה מטעם בית המשפט או לכל המאוחר לאחר דיון ההוכחות בו לטענת המבקשים התגלתה להם לראשונה האפשרות הזו.

מכאן שדינה של הבקשה לפיצול סעדים, להידחות.

6. המבקשים אכן ביקשו לחילופין כי בית המשפט יתיר להם לתקן את כתב תביעה.
כידוע, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר את תיקונם של כתבי הטענות בכל שלב של הדיון.

עם זאת, ההלכה היא כי ככל שבעל דין מאחר בהגשת בקשת התיקון ללא טעם סביר, פוחת הסיכוי שבית המשפט ייעתר לבקשתו. כך נקבע בבר"ע 282/80 המגדר נ' מ"י פ"ד לו(4) 130, בעמוד 133: "אמנם כן, תיקון כתב-תביעה יכול שייעשה בכל שלב משלבי הדיון (תקנה 97, לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963), אך בבוא בית המשפט לשקול אם להיעתר לבקשת כזו, יביא בחשבון לא רק את השלב, שבו הוגשה הבקשה, אלא ייתן דעתו לסיבה, שגרמה לאיחור בהגשתה. במקרה שלפנינו, לא ניתנה כל הנמקה לאיחור זה."

7. המבקשים טענו כי הם ביססו את כתב התביעה על חוות דעתו של המומחה מטעמם, ד"ר אמיר, אשר צורפה לכתב התביעה. לטענתם, ד"ר אמיר לא ציין בחוות דעתו כי יתכן שיהא צורך בהריסת המבנה ובנייתו מחדש, והדבר עלה לראשונה רק במהלך חקירתו בפני
בית המשפט: "ד"ר אמיר לא ציין בחוות דעתו כי תנאי לתיקון ליקויי הבניה הוא הריסת המבנה ובנייתו מחד כדבעי. הצורך להרוס את המבנה ולבנותו מחדש עלה לראשונה בשלב שמיעת העדויות. ר' עדות סדן עמ' 38 ש' 22 – עמ' 39 ש' 4; עדות אמיר עמ' 90 ש' 20 – 16. לו ידעו התובעים על צורך זה בוודאי שהיו מגישים את כתב תביעתם בהתאם." (ראה בסעיף 4 לבקשתם).
ואולם, העדות הנ"ל נשמעה ביום 22.6.2006, לפני כשנה, ומכאן שלא ברור לי מדוע הוגשה הבקשה רק כעת, בשלב כה מאוחר של הדיון בתיק, לאחר שנסתיימו ההוכחות, ואנו בשלב הגשת הסיכומים, ומדוע לא הגישו המבקשים את הבקשה דנן מיד בתום אותו דיון שהתקיים ביום 22.6.2006, לאחריו, או לכל המאוחר בדיון שהתקיים ביום 25.3.2007?
גם אם נכונה טענתם של המבקשים כי האפשרות של הריסת המבנה התגלתה להם "בעיצומו של ניהול ההליך ונוכח העדויות" הרי שלא ברור מדוע התמהמהו במשך תקופה כה ארוכה, ולא הגישו כל בקשה בעניין.
בכל מקרה, אני מסכים עם טענת הנתבעים כי מאחר שמדובר בטענה שהועלתה על ידי המומחה שהובא מטעמם של התובעים, הרי שהם היו אמורים לדעת זאת כבר בעת הגשת התביעה, ותמוה בעיני כי כיצד לא באה לידיעתם עובדה כה מהותית.

כך גם קובעת תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי כי "לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין", ובנסיבות שפירטתי לעיל, איני מוצא כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את תיקון כתב התביעה בשלב מאוחר זה של הדיון, כל שכן שהמבקשים לא העלו בפני
כל הסבר מדוע התמהמהו בהגשת הבקשה.

בנסיבות המקרה, שמיעת התיק כבר הגיעה כמעט לסיומה, ונראה כי התיקון המבוקש יצריך שמיעת ראיות נוספות, הבאת חלק מן העדים שהעידו בתיק זה להעיד בשנית, ויהווה משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו בצורה משמעותית.

8. אשר על כן, איני מוצא לקבל את בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה או לחילופין לפיצול סעדים, ואני דוחה אותה.

המבקשים ישאו בהוצאות הצדדים השלישיים 1 ו- 2 אשר הגיבו לבקשה בסך 1,500 ש"ח.

ניתנה היום י"ח בתמוז, תשס"ז (4 ביולי 2007) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לצדדים.


שמעון שטיין
, שופט









א בית משפט מחוזי 1124/04 צמרת חרזי, ירון חרזי נ' ישראל שאולי, יצחק הלוי, אביחי יעקובי (פורסם ב-ֽ 04/07/2007)